המשך חיינו באפריקה 4

שליחת תגובה

הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: המשך חיינו באפריקה 4

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי רוני_נני* » 09 אוגוסט 2008, 21:35

כל הכבוד לכם
הלואי עלינו שנלמד מכם

אני רוצה לבקש משהו
שתארגנו מפגש שבו תסבירו ותרצו לאנשים סקרנים מה למדתם בדרכיכם

זה יכול להיות ענק
אנשים ישלמו כסף (לא שזו המטרה) בשביל לשמוע מפיכם מה שעשיתם ומה שהיה
כולל תמונות ועוד פריטים

זה יכול לבוא ולהסביר לאנשים מה קורה כשעושים מה שאתם עשיתםם
הרבה אנשים היו רוצים לנסות אבל לא מאים להם בדיוק ולא נוח או פשוט קשה או שאין זמן
ככה זה אצלי
והייתי רוצה לראות איך זה לחיות כמו שחייתם
לראות אם זה יכול להתאים לי
אם זה יכול ללמד אותי משהו
וזה כן !

אשמח לעזור ולחשוב על הרעיון
אשמח להגיע ולצפות ולהאזין בשקיקה באירוע כזה

ואם זה נשמע חיובי
אעדיף לקבל בקלות תשובה גם בדף שלי, בו אני נמצא יותר

רוני נני

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 26 מרץ 2006, 15:01

לאחר התלבטות, בכל זאת פתחתי דף חדש, ביקור ארוך בארץ. @}

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 24 מרץ 2006, 17:42

ואוו.
נכנסתי עכשיו וראיתי את כל הברכות.
מרגש אותי מאוד.
תודה גדולה לכולכן נשים יקרות, באשר אתן.

היגענו אתמול מוקדם בבוקר.
אני בעטרף של איגונים, קניות, סידורים.
עדיין בהלם, תוך כדי התארגנות לקראת הנסיעה צפונה, הביתה.
אתם יכולים להגיד שכבר האביב היגיע, אבל אנחנו נחתנו בחמש בבוקר, 11 מעלות צלסיוס, קפאנו מקור!
בכל מיקרה, עדיין לא היגעתי לשלב של "להנות".
מן כהות חושים שכזאת.
אני מעריכה שכל הרגשות יציפו לבסוף.
אולי כשאגיע הביתה ממש, לקיבוץ הולדתי, ואולי פשוט הזמן יעשה את שלו, עד שירד לי האסימון שאני כאן לתקופה ארוכה יותר, ושאין ממש לחץ של זמן, ושבעלי לא איתנו ואני מתגעגעת כל כך...

אבל יש גם כיף.
כיף לצאת החוצה לרחוב בלי פחד, בלי להרגיש לא שייך, ללכת לירקן, לקונדיטוריה, לבנק, לסופר.
להיכנס לבית מרקחת ולדעת שאני קונה מוצרים איכותיים באמת, ומכל דבר יש מבחר וכל מיני סוגים.
ובחנויות יש הכל מהכל מבלי לחרוש את כל העיר.
זה נעים.

אולי אני צריכה לפתוח דף אחר לביקור הארוך הזה.
נראה.

<סליחה אם כתוב קצת מבולבל >

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי עירית_לוי » 23 מרץ 2006, 20:44

{@ ברוכה השבה הביתה! {@
כמה מרגש!

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי רסיסים_של_אור* » 23 מרץ 2006, 11:18

וואו !! ואני חשבתי שיש עוד קצת זמן ושלחתי לך מייל שמקווה שיגיע אלייך באשר את.

ברוכה השבה מאחלת לך את כל הטוב שנוכל להציע לך בארצנו הקטנטונת (())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי רורי_ב* » 23 מרץ 2006, 10:17

ברוכה השבה הביתה! (())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אמא* » 23 מרץ 2006, 10:06

מצטרפת לתפילה. אמן

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי רינ_צ'י* » 23 מרץ 2006, 00:41

מצטרפת לתפילה. אמן. (())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי הגמד_חיוכון* » 22 מרץ 2006, 21:46

_בהצלחה לנו.
במסע לארץ.
בשהיה בארץ.
בהמשך דרכינו._
מצטרפת לתפילה. אמן.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי שרון_המתחדשת* » 22 מרץ 2006, 15:31

הלוואי והארץ תספק את מה שציפיתם ממנה
מצטרפת לכל מילה!!!

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי עינת_טל* » 22 מרץ 2006, 13:10

בהצלחה לכם.
הלוואי והארץ תספק את מה שציפיתם ממנה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 22 מרץ 2006, 07:28

תודה חמוטל. כבר הולכת לרשום את הטלפון.

כן, היום אנחנו טסים.
אחרי יומיים של מחלה של הגדולה, עם חום גבוה.
אחרי לילות ללא שינה, מפאת דאגה, מפאת מחלה, מפאת לחץ, מפאת הפסקות חשמל.
רק אתמול בערב הצלתחתי לאסוף את עצמי ולארוז.
תוך שעתיים הכל במזוודות.
מרגישה את הלחץ והדאגה מאיך נעבור את המסע הארוך הזה, ואיך הגדולה תרגיש.
בדרך כלל הדאגה מתחלקת ביני לבין בעלי. הפעם אני לבדי.
נכון שיש את סבא שיעזור, אבל זה לא אותו הדבר.
יש גם את עצב הפרידה שהוא ענקי ועמוק.
הדמעות פשוט באות מעליהן רק למחשבה על כך.

זהו.
בהצלחה לנו.
במסע לארץ.
בשהיה בארץ.
בהמשך דרכינו.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי חמוטל_בת_חוה* » 21 מרץ 2006, 23:06

אוריתי
האם אתם כבר בדרך? היינו היום בטיול בכרמל. אמרתי לתום שאני חושבת שאתם בדיוק בדרך לארץ, והוא אמר שהוא היה רוצה שתבואו ישר משדה התעופה לטיול... מצחיק איך שילדים מסוגלים להאמין לחלוטין בפנטזיות שלהם... אני חושבת עלייך, מחכה לבואך!!! הטלפון של אמא שלי נמצא בדף שלי כרגע. צלצלי כשתרגעי מהדרך?
נשיקות

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 20 מרץ 2006, 15:20

הגדולה הכי מתקשה מכולנו להשלים עם הפרידה מאבא.
הבוקר היא התעוררה עם חום גבוה, כאבי ראש, והרגשה כללית איומה. בקושי עומדת על הרגליים.אפילו היקיאה פעם אחת.
כך, פתאום, בין לילה היא חלתה כל כך.
בהתחלה חשבתי להניח לה להבריא בעצמה, כמו שתמיד אנחנו עושים.רק להעזר בתרופות הצמחיות ולתת לגוף לעשות את שלו.
אבל אז נזכרתי שאנחנו אמורים לטוס בעוד יומיים. ויש כאן תמיד את החשש למלריה, שכדאי לשלול, בעיקר אם מתכננים נסיעה.
אז הלכנו לרופא.
דקירה באצבע, אין מלריה.
יש דלקת גרון. חיידקית.
צריך אנטיביוטיקה.
מזל שהיא כבר יודעת לבלוע כדורים. קיבלנו טיפול לשלושה ימים. לפחות קצר.
היא בלעה את הכדורים ונסענו הביתה, הילדה עדיין מרגישה נורא. נרדמת כל הזמן. לפחות החום ירד מעצמו.
בבית עשתה אמבטיה קצרה, היקיאה שוב, והלכה לישון.
קמה קצת, שוב נירדמה.
אפילו נתתי לה אקמול אחד. הכל בכדי לזרז החלמה. משהו שבדרך אני נמנעת ממנו.
עכשיו התעוררה, אכלה קצת מרק. מרגישה קצת יותר טוב.

ואני, יש לי כבר ערפל במוח.
חשבתי שיהיה לי זמן להתרכז בנסיעה, בפרידה מבעלי, באריזה.
במקום זה התרוצצתי כל היום, בין המרפאה לטיפול בחולה, לבישול מרק לצהריים, לקניות אחרונות.
ופתאום כבר ארבע אחה"צ.
ובכלל שכחתי לספר שלשניה עשו היום צמות אפריקאיות בכל הראש.
בתוך כל הבלגן והדאגה לחולה, גם היגיע חברה של העוזרת שלנו, ושתיהן התישבו סביב השניה ועשו לה צמות קטנות בכל הראש.
בזמן שיצאנו למרפאה וכולי, הן עסקו בעבודתן.
מזל שסבא היה כאן וכך לשניה לא היתה בעיה להישאר בבית.

מחר כבר צריך לארוז.
הוצאתי לי איזה ז'קט פליז ולקטנה כמה חליפות חמות ,מתאים לצפון הקר שם נגור.
עייפתי.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי שרון_המתחדשת* » 20 מרץ 2006, 12:15

גיסתי חזרה לכאן, אחרי שהות של כמה חודשים בארץ, עם תינוק חדש
אז אולי זו ההזדמנות להודות לך שוב על ההסברים והתמיכה{@
היום עשיתי יום השלמות של קניות שהמנשא עלי והידיים פנויות לבחור ולברור.
וואלה זה היה כיף:-D

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 19 מרץ 2006, 14:55

גיסתי חזרה לכאן, אחרי שהות של כמה חודשים בארץ, עם תינוק חדש.
היא ביקשה את עזרתי בשימוש במנשא ובהנקה בשכיבה.
נעניתי בשמחה ובהנאה.ברגע הראשון חששתי שלא אזכור איך משתמשים במנשא, אבל נהניתי להבין שאני עדיין זוכרת היטב, והראיתי לה בקלילות איך להכניס את התינוק ולשאת אותו בנוחות.
זה עורר בי געגועים לימים בהם נשאתי תינוק עלי במנשא רוב שעות היום. עם כל הקושי, עם השרירים התפוסים, עם העייפות הנילווית, עם הכייף שבתינוק קטן שנולד מתוכי.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 19 מרץ 2006, 10:56

הגשם תלוי באויר כל הזמן.
ויורד לפרקים.
אולי לא מספיק בכדי להחזיר את החשמל לעיר, אבל מספיק בכדי לבטל את הנסיעה לאי המקסים.
אז יום ראשון-שבתון מבלים בבית לצערי.

ההתרגשות מתעבה בתוכי, במקביל גם עצב.
מוזר לי שבעלי אינו שותף להתרגשות לקראת, אלא רק לעצב.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 18 מרץ 2006, 13:46

מה עתידו של הבלוג כשתעברי לישראל ???
לא יודעת.... אדע כשאהיה שם...

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי עינת_טל* » 17 מרץ 2006, 23:16

התגנב חשד לליבי,שלא לאמר,חשש,ואולי אפילו בהלה קטנה - מה עתידו של הבלוג כשתעברי לישראל ???

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 17 מרץ 2006, 13:53

היום עוד יום.
מידי פעם יורד גשם שמצנן את האויר, שמתעקש להישאר לח מאוד..
נסעתי עם אבי לסיבוב קניות קצר.
על הדרך, בצד הכביש, ישנה בסטה שמוכרים בה מכנסיים קצרים. בעלי היציע לאבי לקנות לעצמו שם מכנסיים בזול.
הזכרתי את זה לפני שיצאנו מהבית, ואבי ביקש שאקח איתנו מצלמה.
קנינו את מה שצריך, ועצרנו ליד מוכר המכנסיים.
שתבינו, ה"בסטה" הזאת זה כולה מסגרת עץ שעליה מתוחים חוטים שעליהם תלויים זוגות של מכנסיים קצרים בקולבים, תחת כיפת השמיים.
ירדנו, צילמנו, אבי בחר לו שני זוגות מתאימים, וביקש שאצלם אותו "מודד" אותם על רקע הבסטה, ואחר כך גם ליד המוכר, שהצטרף לתמונה בשמחה.
ואחר כך הויכוח הצפוי על המחיר, שהתחיל במחיר מגוחך וירד בסוף למחיר סביר. ואבא שלי, שקונה לעצמו תמיד רק את ההכרחי, מפעט פשטותו, (שעכשיו הצטרפה אליה מן חרדה כלכלית עקב התפרקות הקיבוץ), החזיק בידיו שני זוגות חדשים-משומשים של מכנסיים קצרים, שמח ומשועשע שוב מהאפריקאיות של כל הסיטואציה.
עוד יום.

מוסיפה כאן עוד משהו, בשקט בשקט מפעט עין הרע, שבכל העיר, ואפילו שני בתים מאיתנו, אין חשמל כל יום כל היום (חוזר רק בערב).
ורק כאן, אצלנו ואצל כמה שכנים מסביבנו, יש חשמל באופן רציף כבר שבועיים (חוץ מהפסקות מזדמנות).
שששש......

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 17 מרץ 2006, 07:50

תודה גמד ו עירית לוי.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי עירית_לוי » 16 מרץ 2006, 23:59

הי אורית :-)
לאחרונה אני נכנסת לכאן די מעט. עשיתי עכשיו השלמת קריאה בבלוג שלך
כמה שינויים, ואוו!
ועוד כמה ימים את כבר בארץ.
מקוה שהפרידה לא תקשה על הקליטה, ושכולכן תסתגלנה
ומזל טוב לקטנה!

(())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי הגמד_חיוכון* » 15 מרץ 2006, 22:44

איזה יופי, אורית. נראה שנוכחותו של אביך והשיחות עמו נותנים קצה של חוט קצת לאיך שיהיה בארץ.
טעם של שיחות נעימות, שלוה בהתנהלות עם קרובי משפחה שכבר מכירים, בלי צורך במחוות נימוס הכרחיות..
ובכלל כל הארועים- הים והגלים...,הגשם, הפגישה האחרונה עם החברות, היומולדת שאבא הספיק לחגוג עם הקטנה,
נראה בסימן טוב כזה של תנועה.
בכל אופן מקוה שהפרידה לא תקשה על הקליטה, ושכולכן תסתגלנה...
(()) חיבוק לכל אחת מכן... (()) (()) לבתך הקטנה ולי יש יומולדת באותו יום...! גם לה חיבוק..(())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 15 מרץ 2006, 09:57

ובעוד אני מתכננת ללכת אחה"צ לבריכה, נפתחו ערובות השמיים והגשם שכולם יחלו לו היגיע סוף סוף.
סופת רעמים וברקים וגשם זלעפות אפריקאי אמיתי, שבא וסחף איתו מיד את זרם החשמל שלנו...

אחרי ארוחת הבוקר ישבתי ודיברתי עם אבי, על פוליטיקה, על ה"יהודי הנודד", ועל כל מיני קרובי משפחה נשכחים.
נהניתי כלכך.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 15 מרץ 2006, 07:29

תודה לכולכן.
אמא דובה (שוב אני תוהה אם אנחנו מכירות...), כן, כמעט שכחתי שפורים עכשיו.
הזכירו לי שידורי הרדיו שאבא שלי מקשיב להם כל היום דרך המחשב.
ואת אולי שכחת שהאנשים שבאו ליום ההולדת אינם יהודים ואינם דוברים עברית, והאמת שלא היה לי כוח לנסות ולעשות את היומולדת בסימן פורים , למרות שהיתה לי מחשבה כזאת, כי המוזמנים אינם יודעים את שירי פורים ולא מכירים את הסיפור כולו. ועם כל האנרגיה שלי, שמופנית כרגע לנסיעה ולפרידה המתקרבת, לא נשאר בי כוחות לנסות ולעשות מסיבת פורים עם אנשים שאינם יודעים במה מדובר.
היתה מסיבה צנועה ונעימה. כולם נהנו.
הגדולה, כרגיל, התחפשה לליצן והפעילה את הילדים.
השניה, כרגיל, היתה זועפת בהתחלה על כך שאנחנו מעיזים לעשות מסיבת יומולדת למישהו אחר- ולא רק לה, אבל אחר כך התרצתה.
והקטנה, כרגיל, הסתדרה עם הכל ועם כולם, נהנתה מהמתנות ומתשומת הלב.
נפרדתי מהנשים נעימות האלה, דיברנו, החלפנו דעות על החיים כאן ועל החיים בכלל.
עכשיו אני פנויה לחלוטין למצוא פעילויות לאבא שלי, שמסתבר שמשתעמם קצת בישיבה הממושכת בבית ,שאינו רגילו לה, ולהתכונן לנסיעה שלנו.

אתמול בערב בעלי הביא איתו את הכרטיסי טיסה.
עכשיו זה מרגיש באמת סופי שכזה.
וזהו, בעוד שבוע נוסעים. מזה זה נוסעים, טסים...

לפעמים אני מרגישה מן בהלה כזאת ,"רגליים קרות", כאילו חכו רגע! מי אמר שאפשר כבר לזוז?? אני צריכה עוד קצת זמן להיפרד, להתרגל לרעיון!
אבל ברגע הבא אני מבינה\נזכרת שכל דחיה היא בבחינת "דחיית הקץ".
אני נוסעת כי אני רוצה, כי צריכה זמן מנוחה בארץ.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אמא_דובה* » 15 מרץ 2006, 01:37

יקרה!
שכחת שפורים כעת, וברחובות רואים המון תחפושות.
היום היה נעים מבחינת מזג האוויר אבל עדיין לא מתאים ללכת לים.
אבל לחגוג יום הולדת זה ממש חגיגת פורים....ואפשר להמחיז את סיפור המגילה.
הקטן שלי היה אחשווראש והאמצעי מורדכי,אני המן וכל היתר נהנהו מההצגה.
שהאריזה תעבור בשלום, ושתחזרו בביטחה לארצינו הקטנטונת...
ושאבא שבא והאבא שנשאר ישארו קשורים וקשובים.
מקווה שהנסיעה תעבור בקלות!
חג שמח ומזל טוב ליום ההולדת,

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אם_במדבר* » 14 מרץ 2006, 18:36

וקשה להכיל את הכל, קשה להישאר ממוקדת
|L| איתך. ((-))

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 14 מרץ 2006, 08:11

הימים עוברים.
אבא שלי כאן.
ממלא בשקט שלו את ביתינו.
איש שקט וצנוע. לא מבקש הרבה, מתלהב ומתפלא על כל שהוא אפריקאי, על הדלות, על חוסר היעילות.. הזכיר לי שגם אני הייתי פעם ככה.
כמה זמן עבר מאז...
יום אחד נכנסתי לסלון וראיתי אותו יושב על הספה בין הבנות ,שבהו בטלויזיה באותו הזמן, וקורא ספר.
פשוט נהנה מעצם השהיה במחיצתן.
אתמול הלכנו לים. לקח לו זמן "להשתחרר". דאג לקטנה שהגלים לא יטלטלו אותה.
בסוף לקחתי אני פיקוד על הקטנה ושלחתי אותו להנות מהמים הנעימים. בסוף הוא הצליח, להנות אני מתכוונת.
לא איש של ים. אבל גם אני לא. זוכרת היטב כמה זמן לקח לי להשתחרר ולהנות מהים כאן.
קינחנו בפיצה. היה ממש כייף.
רק שכחתי לקחת מצלמה |אוף|.
היום נעשה יומולדת צנועה לקטנה. אתמול ציינו אות התאריך בבלונים ומתנה מאיתנו.
להיות היזמנתי את החברות.
נכין עוגה, קצת כיבוד.
זה יהיה גם מעין "מסיבת פרידה" שלי מהן. שלוש הנשים שקיבלו אותי בזרועות פתוחות ובאהבה לקבוצה שלהן.
אני שמחה שזה יצא כך, שיש איזו סיבה למסיבה, ובאותה ההזדמנו אפשר גם להיפרד.
בסופ"ש אולי ניסע לאי המקסים.
חודשים לא ביקרנו שם. זה יהיה מן פרידה גם לבנות ולי, וביקור מהנה לאבא שלי.

כבר התחלתי לעשות רשימות לאריזה.
הוצאתי את הנעליים שלי, שלא נעלתי מאז שעברנו לכאן, ניקיתי את האבק מהן.
צריכה עדיין להוציא בגדים ארוכים לקטנה ולי.
מרגישה כבר לחץ גדול מבפנים.

הגדולה עצובה ולא רגועה.
כשניסיתי לשאול אותה מה קורה, היא התחילה לבכות ואמרה שקשה לה המחשבה על הפרידה מאבא לזמן ארוך.
השניה אומרת שהיא חושבת רק על הדברים הטובים שתביא הנסיעה, ומשתדלת לא לחשוב על הדברים ה"רעים".

אז אחת חושבת על הדברים הטובים, השניה על הדברים הרעים, השלישית רק על מה שהיום.
רק אני צריכה לחשוב על הכל, על מה שהיום, על מה שמחר,על הטובים ועל הרעים.
וקשה להכיל את הכל, קשה להישאר ממוקדת.
התרגשות גדולה, עצב גדול, שמחה ואושר, אהבה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי קרן_שמש* » 10 מרץ 2006, 17:26

נו? אבא הגיע? עוד שבועיים את כאן? תרימי טלפון כשאת מגיעה. סוף סוף ננסה לדבר כמו שצריך.
חיבוקים.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי הגמד_חיוכון* » 10 מרץ 2006, 15:46

וואו אורית ההתרגשות בשיאה..
לא מספיקה לכתוב אצלי כלום באתר אבל תמיד נכנסת אליך, ונהנית להשתתף איתך.
שיעבור הכל בנעימים! (())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 10 מרץ 2006, 12:13

הייייייי,תודה שקפצת לביקור.
אני עדיין באפריקה.
מגיעה לארץ בעוד שבועיים פחות יום... אבל מי סופר...
תודה על מילותייך.

רק דיברנו על זה שנרגעו אצלנו הפסקות החשמל, לפחות בבית שלנו, והנה נעלם החשמל בתשע בבוקר. עכשיו כבר אחת בצהריים, ומי יודע מתי יחזור.
במשרד של בעלי לעמות זאת, אין חשמל כל יום כל היום כבר שבועיים שלמים. לפעמים חוזר בלילה...
מזל שיש גנרטור, ושהוא מספיק גדול להחזיק גם את תנור האפיה, כי תכננתי לעשות עוף בתנור עם תפוחי אדמה לצהריים, ואולי גם להספיק לאפות עוגה.
עד שהכנסתי את העוף לתנור כבר נהיה קצת מאוחר. לא יודעת אם אספיק את העוגה היום.
אבל השניה אמרה לי בשלווה של מביני דבר "מקסימום תעשי את העוגה אחרי שסבא יבוא, או מחר".
נראה.
בנתיים יש התרגשות סביב הסבא המתקרב. יגיע אחה"צ.
וגם מתכוננים ליומולדת של הקטנה בעוד כמה ימים.
הגדולה כבר התחילה להכין קישוטים מנייר קרפ.
בכל פעם שיש לה חשק לזה, היא מתיישבת ועושה עוד קצת, פרחים צבעוניים, שרשראות לתליה.
אפילו הכינה כתר-יומולדת, ממנקי מקטרות נוצצים ופרחי נייר.
איזה כייף שלקישוטים אני כבר לא צריכה לדאוג. :-)

הגעתו של אבי מסמנת ביתר שאת את התקרבות הנסיעה שלנו. אני יודעת שהזמן יטוס מעכשיו.
טוב, יש אור ירוק להתחיל לעשות רשימות, להתרגש, להילחץ ולהעצב.
איזה "סלט". :-P

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אם_במדבר* » 10 מרץ 2006, 11:51

הי אורית!
את כבר כאן,במזה"ת?
אני מאחלת לך שינוי נטול לחצים,שגם אם יהיה קשה -תצליחי לפרק את הקושי לגורמים,ולהשען על מקורות הכוח שבך .
אחזור לבלוג שלך מדי פעם.אשמח אם תמשיכי לבקר גם אצלי-(בזמן האחרון אני מגיעה לדף שלי בערך פעמיים בשבוע...)

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 09 מרץ 2006, 17:01

קחי ביס, הנה ;-)

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי מיצי_החתולה* » 09 מרץ 2006, 14:29

_טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה!_
אני מריחה את זה עד כאן, ממממ.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 09 מרץ 2006, 12:51

הלכתי לקניות. בסופר הקרוב אלינו.
אני יודעת שאסור לקנות שם מוצרים שמצריכים קירור, כי הם אינם מקפידים להפעיל גנרטור כשאין חשמל.
אצלנו דוקא יש חשמל.
נכנסתי, חשוך, אבל הדלת פתוחה.
כל המקררים הפתוחים מכוסים.
לפחות הפעם אין סירחון של בשר לא טרי.
ממילא אני צריכה רק מוצרים יבשים וחומרי ניקיון.
אספתי לי בעגלה מה שצריכה, והיגעתי לקופות.
רגע אחד, אין חשמל=הקופות לא עובדות...
ובאמת הקופאיות התגודדו להן בצד.
צדתי את עמבטה של אחת מהן, ושאלתי בסימני ידיים מה קורה.
היא ניגשה אלי, ואמרה שאין חשמל, אז הם סגורים.
"אז למה אתם לא שמים שלט בחוץ שסגור?!". אני מתעצבנת.
היא מהססת, מתייעצת רגע עם מישהו, ואז מובילה אותי לקופה הראשית.
מתחילים לעשות חשבון ידני.
הקופאית לוקחת בכל פעם את אחד המוצרים ,רצה למדף לבדוק את המחיר.
האיש שאליו הובלתי רושם על דף את שם המוצר והמחירים.
היו לידי עוד שתי נשים בקנו כמה דברים ועברו את אותו התהליך.
מתיש, ארוך, מזיעה, אבל בסוף הצלחנו!
יצאתי מהסופר המחניק לכיוון האוטו.

נוסעים לבאסטה של הירקות.
שם אני כבר מתקבלת בחיוכים ובברכות. כולם כבר מכירים אותי.
אני שואלת על מחירים, מקבלת הנחות מדומות.
כבר התחלתי להבין ולזכור את המספרים בסווהילית- ולכן גם מחירים, אז אני מבינה מה הם אומרים ביניהם, ויכולה להתווכח קצת בשפתם.
אני מתווכחת ,מתבדחת, צוחקת.
כרגיל, יש מי שסוחב עבורי את השקיות לאוטו.
וליד האוטו כבר אורב לי מוכר הוורדים.
מתחיל לקשקש בסווהילית. שמתי לב שאני כבר מבינה את רוב הדברים שלו, כי הוא תמיד חוזר על עצמו:
"טרי טרי, מהיום", מראה לי את הצבעים ומפרט אותם (זה כבר קל , אדום=redi ,ורוד=pinki :-) ).
ואני שוב מתווכחת על המחיר, כי ,כרגיל, מנסה למכור ביוקר, ושוב אני מבינה את הסווהילית שלו, עד שהוא מתחיל קשקש במהירות משפטים שאין לי מושג מה הם...
אבל את המחירים אני מבינה, ומתעקשת על מחיר סביר, כמו שמחר לי פעם.
נותנת לו כסף, והוא מסרב להחזיר לי עודף. אני מתחילה לצחוק ועומדת על כך שיחזיר לי את העודף המגיע לי.
בסוף הוא מוציא מכיס מכנסיו את הכסף.
ואני נכנסת לאוטו בצחוק מתגלגל.
הכל משחק, כל המיקוח על המחירים כאן.
זה דיי מבדר בעיני.
הם מנסים. או שהולך להם, או שלא...

לזה בהחלט אתגעגע.
למוכרי הירקות שלי, לזה שסוחבים לי את השקיות הכבדות לאוטו, ואז הנהג יוצא מהאוטו ופותח מאחור בכדי להכניס את הסחורה.
לויכוח המחוייך עם מוכר הפרחים.

אחה"צ נלך לים.
אני כבר מתגעגעת לחול הבהיר, למים הנעימים.

יש כאן המון קוקוסים.
המקומיים יודעים לבשל עם זה מעדנים.
בעלי הביא הביתה לפני כמה ימים שרפרף מיוחד, שאליו מחוברת סכין, ועליו מגרדים את הפנים של הקוקוס.
שאלתי את העוזרת שלי אם היא יודעת לבשל עם קוקוס.
היא פתחה עיניים בהתלהבות, בטח שהיא יודעת, זה מאוד טעים! עוף, דגים, אורז.
היום הוצאת דגים מהפריזר.
נתתי לעוזרת כסף לקנות קוקוסים בבסטה ברחוב. היא התעקשה לקנות בעצמה, כדי לבחור את הטובים. לי הרי אין מושג איך יודעים שהקוקוס טובץ
פתחה אותם, התישבה על השרפרף, והתחילה לגרד את הלבן של הקוקוס במיומנות מדהימה.
לא מבשלים את בשר הקוקוס.
היא שפכה על הקוקוס המגורד מים, ואז העבירה דרך המסננת, כך שיצא מן חלב לבן.
עם זה מבשלים!
את המיץ של הקוקוס עצמו, היא כבר שפכה על הדגים.
חלק טיגנה וחלק לא, שיהיה מבחר.
טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה! :-9

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 09 מרץ 2006, 08:40

זה בטח כל כך קשה לדעת שאת עומדת להיפרד מבעלך לזמן רב כל כך. להיקרע בין השמחה לעצב.
תודה על ההבנה. זה בדיוק זה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי רונית_סלע* » 08 מרץ 2006, 23:23

_את הרשימות ממש אני אעשה בשבוע האחרון.
כרגע רק מתכננת בראש דברים_
אז זהו- שהרשימות עוזרות להרגיע את להטוטי הזכירה בראש. זה מוריד המון מהלחץ, כי אז את לא אמורה לזכור את כל מה שעובר לך בראש.
שיעברו ימים טובים, רגועים ושמחים.
זה בטח כל כך קשה לדעת שאת עומדת להיפרד מבעלך לזמן רב כל כך. להיקרע בין השמחה לעצב.

מאחלת לכם שמעז ייצא מתוק @}

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 08 מרץ 2006, 21:06

עכשיו את הצחקת אותי.
להזכירך, אנחנו נשהה בצפון, ליד קרית שמונה.
בבקרים ובערבים עדיין קריר למדי בעונה זו..
בקיבוץ של הורי יש אחה"צ רוחות קרות.

תודה על ההשתתפות והצעת העזרה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי בת_של_נוסעים* » 08 מרץ 2006, 20:57

מה אצטרך לקנות מיד כשנגיע (למשל חולצות ארוכות לבנות),
עכשיו את הצחקת אותי. ברגע זה אני יושבת מול המחשב בחולצת טריקו קצרה. אין חורף!!!
חוץ מזה שאבא שלי אמור להגיע בעוד ארבעה ימים, ישר לתוך הלחץ שלי.
למה לחץ? את כבר מתחילה מראש להיכנס לתסריטים . בגלל זה אני חוזרת ואומרת להתחיל להכין דברים קודם, שלא הכל ייפול ברגע האחרון. אני מבינה שאביך יטוס איתך לארץ? אם כן זו המון עזרה.
אני חייבת לסיים לא יודעת מתי אצליח להיכנס שוב, כנראה הדף נעשה שוב כבד. אם את צריכה עצות אריזה ולקיחה וכו' אני תמיד כאן!!! מיס פרקיטל - אהבתי את זה! :-) אף פעם לא שמתי לב שאני כזאת עינינית. והבעל שלי עוד תמיד מתלונן שאני מתקשקשת ומתקשקשת ולא מעשית...

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 08 מרץ 2006, 17:28

מוצאת את עצמי בפרץ של יצירתיות.
כאילו שצריך לסיים כמה דברים לפני נוסעים, כי לא משאירים דברים לא גמורים, וגם כי אני לא יודעת כמה חומרי יצירה יהיו לנו, לפחות בהתחלה, עד שנאסוף לנו לאט לאט את מה שאנחנו אוהבים.
עכשיו יש לנו בבית שפע של חומרי יצירה, דפים, צבעים מכל מיני סוגים, מספריים, דבקים, בריסטולים, חוטי צמר בעוביים שונים, מסרגות, מחטים, חוטי תפירה, לבד, חומרי מילוי, שאריות בדים מסוגים שונים ועוד ועוד. רעיונות יש בשפע, ממה שאספנו בשנים האחרונות, יש גם ספר עם רעיונות ליצירה.
אני אוהבת לעשות יצירות עם הבנות, לראות כמה הן שופעות רעיונות, וממש מכריחות אותי ליצור איתן ולעזור להן להגשים את הרעיונות שלהן.
אז היתה עבודת אריגה שחיכתה המווווווווון זמן שמישהו יסיים אותה.
היום סיימתי והכנתי מזה תיק קטן. הרגשתי טוב מעצם השלמת המשימה.
לפני הצהריים הבנות ביקשו להכין בובות אצבע מלבד, רעיון שלקחו מתוך הספר.
זה דרש ממני ריכוז ,כי זו הפעם הראשונה שאני מנסה להכין כאלה בובות.
ישבנו מול הספר, גזרנו והדבקנו, לאט לאט, לפעמים לא הצליח, אז ניסינו שוב.
יצאו שלוש בובות אצבע מתוקות.
היה כייף, אני מודה. למרות שתוך כדי עבודה קיטרתי קצת על זה שזה קצת קשה לי.
אני ממש מרגישה איך הזמן כאן מתקצר לי, וכאילו רוצה להספיק עוד כמה דברים אחרונים לפני שנוסעים.

השניה כבר ארזה תיק קטן ודחוס לבובת הכלב שלה, שמלווה אותה לכל מקום.
והיום היא התחילה לצייר אותנו בשדה התעופה, כולנו מחייכים ושמחים, סבא, אמא, הגדולה, הקטנה והיא.
חזרה על הציור הזה כמה פעמים, עד שאני קלטתי שזה מה שהיא מציירת.
שאלתי אותה אם זה אומר שהיא שמחה שאנחנו נוסעים לישראל.
היא ענתה שכן, אם נוסעים לביקור. והגדולה הוסיפה, "כן, לשלושה חודשים, כך אבא אמר"...
החלטתי לנסות ולשאול מה אם הביקור יהיה ארוך יותר?
השניה מיד התמלאה דמעות, ואמרה שאז זה כבר לא כיף, כי נהיה בלי אבא. הגדולה הסכימה איתה.
"אני לא בטוחה לכמה זמן ניסע", הוספתי בזהירות, "בנתיים נוסעים לביקור, ונראה איך נרגיש".
זה הרגיע אותן.
ילדות מתוקות שלי. אני כל כך רוצה שהן תהיינה שמחות ומרוצות.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 08 מרץ 2006, 08:32

שבע בבוקר.
הבנות ואני עדיין ישנות.
דלת חדר השינה נפתחת, ובפתח עומד בעלי עם מצלמה.
פלאש מסנוור. הוא מצלם אותנו ישנות.
השניה מתעוררת ומנפנפת לו לשלום. הגדולה קמה מהמיטה ויוצאת עימו מהחדר.
הוא ואני מחליפים בינינו סימני ידיים מוסכמים המוכרים רק לנו.
הוא יוצא מהחדר וסוגר אחריו את הדלת.
הקטנה עדיין ישנה.
אני מנסה לגנוב עוד כמה דקות של שינה.

קשה לו המחשבה על פרידה ארוכה מכולנו.
ואני, שאלופה בהדחקות, שהצלחתי להדחיק את החלק הקשה הזה ולהתרכז בחלק המשמח של הנסיעה, מבינה עכשיו גם את מלוא הקושי.
אני בטוחה שהבנות יצליחו להזכיר לי את הגעגוע לאבא ביתר שאת כשנהיה בארץ, גם אם אני אצליח להדחיק אותו ממחשבתי.
לזה אין לי פתרון. פשוט כי אין לזה פתרון.
מקומינו ביחד, זה ברור, אמא-אבא-בנות=משפחה.

רק ימים יגידו.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 07 מרץ 2006, 13:22

בכל פעם שקורה משהו מעצבן ,אני אומרת לעצמי "לא נורא, זה רק לעוד שבועיים".
נעלם החשמל, בלי הודעה מוקדמת ואין לדעת לכמה זמן, לא נורא.
אין טחינה בעיר, בשום מקום,כבר שבועיים, ואין לדעת מתי יגיע שוב. ואני ,שאלרגית למוצרי חלב וחיה על טחינה, נלחצת מאוד, אבל לא נורא, רק לעוד שבועיים.
שוב נכבית אחת הפאזות, לא נורא.
מתה לצאת לטייל בחוץ, אבל אין לאן, לא נורא.
ורק כשמגיעים ל"אבא יגיע בערב" אז "רק לעוד שבועיים" פתאום מקבל משמעות אחרת.

בראש יש לי כל הזמן סחרחרת מחשבות.
הביקור של אבא שלי, שמגיע בעוד שלושה ימים, יומולדת לקטנה, לא משהו גדול, אבל אסור לשכוח וצריך קצת להתכונן, ואחר כך הנסיעה לארץ עם כל כובד משקלה וההתרגשות הנילווית.
מרגישה את החלץ מתהווה בתוכי. טוב, לא יכולה בלי. :-)
מצד שני, לא מתפקדת טוב תחת לחץ. נהיית מבולבלת ולא ממוקדת.
לפעמים רוצה לבכות, לפעמים רוצה לצחוק ולשמוח, והכל מתערבב.

פתאום ירד לי האסימון, בעוד שבועיים אני הולכת לעשות את מה שאני דוחה כבר שנתיים וחצי, לנסוע לארץ ללא בעלי, לתקופה לא ידועה.
אולי חודשיים, אולי שלושה, ואולי אף יותר.
התחמקתי מהאפשרות הזאת כל כך הרבה זמן בתירוצים מתירוצים שונים.
ועכשיו זהו, אין יותר לאן לברוח.
הבנתי את זה.
וזה משחרר מצד אחד, ומלחיץ מצד אחר.
ומה ילד יום, אין לי שמץ של מושג.
רק ימים יגידו.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי שרון_המתחדשת* » 07 מרץ 2006, 09:16

איזה כיף, אני נוסעת הביתה, לישראל
אורית יקרה שלי, מאושרת איתך שהנסיעה הביתה מתקרבת בצעדי ענק.
עצובה איתך על הפרידה מאייל.
מקווה עבור כולכם שזו תהיה תקופה טובה ומלמדת ובסופה תהיי שלמה ותגבשי החלטה שתביא לך רק אושר(())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 06 מרץ 2006, 22:44

איזה כיף, אני נוסעת הביתה, לישראל
:-) @}

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 06 מרץ 2006, 19:55

יש לי כבר שני טלפונים חדשים, של נשים שהיכרתי לאחרונה כאן, באתר.
זה כל כך מרגש בעיני.
לא יודעת אם נצליח להיפגש, אבל לפחות נוכל לדבר בטלפון.
אני כל כך צמאה לזה, שהמחשבה על כך ממלאת אותי שמחה.
איזה כיף, אני נוסעת הביתה, לישראל .

הלכנו היום לאכול פיצה במועדון היאכטות.
יושבים ממש ליד הים, ואוכלים פיצה לתוך השקיעה, עם היאכטות שעוגנות במרחק.
לזה אתגעגע. זה כיף.
מזמן לא היינו בים, מסיבות כאלו ואחרות.
מקוה ללכת השבוע, ובתקוה גם בשבוע הבא, עם אבא שלי.
להנות עוד קצת מהחוף הנפלא שיש כאן.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 06 מרץ 2006, 13:12

ומה הכי גרוע שיכול לקרות אם לא תקחו משהו? מקסימום תקני בארץ. את לא נוסעת למסע תרמילים בהימליה :-D
צחקתי.
שלום לך.
חזרת, מעשית ותעכלסית כתמיד.
תודה.
את הרשימות ממש אני אעשה בשבוע האחרון.
כרגע רק מתכננת בראש דברים, חושבת מה כדאי לקחת ומה לא, מה אצטרך לקנות מיד כשנגיע (למשל חולצות ארוכות לבנות), וכולי וכדומה.
יש לי עוד שבועיים ויומיים עד הטיסה.
חוץ מזה שאבא שלי אמור להגיע בעוד ארבעה ימים, ישר לתוך הלחץ שלי.
לא ככה דמיינתי את הביקור שלו, אבל אין מה לעשות.
הוא יאלץ להיות עד ללחץ שלנו, לשמחה שלנו, להתרגות הגדולה ולעצב שלנו על הפרידה מבן זוגי.
נשתדל גם לדאוג שיהנה קצת בין לבין ;-)

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי בת_של_נוסעים* » 06 מרץ 2006, 10:22

סוף סוף הצלחתי להיכנס!
יו, מה קרה לדף? לאתר?


המון דברים לארוז, להחליט מה לקחת ומה לא
לא להתרגש
תפתחי קובץ במחשב, ותתחילי כל פעם שעולה לך משהו בראש לזרוק לשם לרשימה. מהדבר הכי גדול ועד מנקי אוזניים. את יכולה לחלק את הרשימה לפי הבנות למשל אם זה יותר קל.
ומה הכי גרוע שיכול לקרות אם לא תקחו משהו? מקסימום תקני בארץ. את לא נוסעת למסע תרמילים בהימליה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 06 מרץ 2006, 08:28

הפסקות החשמל קצת נרגעו.
זה לא שאין, אבל קצת פחות. לפחות אצלנו.
ואם יש, הן לחלוטין לא צפויות.
אבל כמו שאמרנו, אנחנו כבר לא מופתעים.
אני מתרכזת בהתכוננות נפשית לביקור בארץ שמתקרב פתאום בצעדי ענק.
הזמן פתאום התחיל לרוץ מהר מידי, כאילו רגע, אני צריכה זמן להכין את עצמי, המון דברים לארוז, להחליט מה לקחת ומה לא לתקופה ארוכה שכזאת,ואני שונאת לארוז! והפרידה מהבעל, ועוד המון מחשבות שמציפות ומטרידות.
רוצה כבר להיות אחרי.
מלחיץ כל המצב הזה.
רוצה להיות בארץ, אחרי ימי ההתארגנות במרכז.
להיות בקיבוץ של הורי, קבוץ ילדותי, בדירה שהוקצתה לנו, להתעורר לציוץ הדרורים, לצאת בבוקר לקרירות של חודש מרץ. |אנחה|

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 05 מרץ 2006, 07:46

הי מיצי, כתבנו ביחד.
תודה גם לך.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 05 מרץ 2006, 07:42

תודה לך אמא של יונת.
באמת תהיתי לעצמי אם עדיין כאן.:-)

ובינתיים, החזיקי מעמד עוד כמה שבועות, ובואי ארצה לנשום קצת לרווחה
תודה.

הבנתי שפורים מתקרב.
הבנתי שהפעם לא ממש נחגוג את פורים.
כי אנחנו לבדינו. אין עם מי. :-(
פורים זה חג של שמחה גדולה, של חברותא.
אין לנו כאן חברותא. רק אנחנו עם עצמנו.
אבא שלי אמנם יביא לנו קצת אביזרי פורים, שזה משמח בכל מיקרה, אבל חג ממש...
אנחנו עדיין מקבלים אי מיילים ממרכז הקהילה בניירובי, סתם כי לא הוציאו אותנו מהרשימה שלהם מאז שעזבנו.
הם שלחו אי מייל על מסיבת פורים גדולה שתערך לכבוד החג.
לפני שנתיים השתתפנו במסיבה שם.
יש קהילה ישראלית מאוד גדולה בניירובי, והמסיבה היתה גדולה, גרנדיוזית אפילו.
לא ממש לטעמי, אבל היתה מסיבת פורים, היתה אוירת חג, היתה שמחה.

הפעם, לא יודעת.
זה יוצא שבוע לפני הטיסה לארץ, וממש על יום ההולדת של הקטנה שלי.
היא תהיה בת ארבע!
כבר לא קטנה.
נעשה לה משהו קטן, לציין את האירוע.
כבר אהיה עסוקה מאוד בנסיעה.

העצב מחלחל אלינו, על הפרידה מהבעל-אבא.
גם הוא מאוד עצוב.
זה בהחלט מעיב על חדוות הנסיעה

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי מיצי_החתולה* » 05 מרץ 2006, 07:41

החזיקי מעמד עוד כמה שבועות, ובואי ארצה לנשום קצת לרווחה.
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אמא_של_יונת* » 04 מרץ 2006, 23:45

אורית,
אנחנו בארצות הציביליזציה המערבית כל כך רגילים שיש -- יש מים, יש חשמל, יש כל המצרכים שנזדקק להם והמון כאלה שבכלל איננו זקוקים להם, יש טיפול רפואי, יש תקשורת, יש כל מה נוכל לחשוב עליו. לא תמיד יש לנו כסף לקנות כל מה שנרצה, אבל כל הדברים היומיומיים ונחוצים באמת - ישנם תמיד.
ובגלל שיש, אנחנו מאבדים פרופורציות. אנחנו שוכחים מה באמת נחוץ, ואנחנו לא מבינים כמה שפר מזלנו וכמה עשירים אנחנו באמת גם אם איננו מרגישים או נחשבים עשירים (אני מדברת על עושר חומרי - עושר רוחני או רגשי הוא נושא אחר).
התיאורים שלך מטנזניה מעמידים דברים בפרופורציה.
אגב, אני גדלתי עד גיל 6 בלי חשמל (היה חשמל בארץ, אבל לא כל הישובים חוברו לרשת החשמל אלא לאחר זמן), בלי שירותים בחדר ההורים ובלי עוד דברים רבים שנחשבים היום להכרחיים. לכן אני בהחלט מבינה על מה את מדברת.
מצד שני, ברור לי שהרבה יותר קל לשאת תנאים כאלה כאשר הם הסטנדרט ואינך מכיר תנאים אחרים, מאשר לרדת ברמת ואיכות החיים בצורה דרסטית כפי שקרה לכם.
אני קוראת את סיפורייך על שגעונות החשמל וזה מעורר בי הרהורים ותהיות: האם אני הייתי מסוגלת היום לחיות כפי שאת חיה, או כפי שחייתי אז?
התשובה האוטומטית היא לא. עברו שנים, התפנקתי, לא מסוגלת לחזור למצב כזה.
אבל במחשבה שניה, יתכן שדווקא מפני שגדלתי כך הייתי מסוגלת לחזור למצב דומה, אילו הייתי מוכרחה, ביתר קלות מאשר את ובני דורך, שבכלל לא מכירים חיים כאלה. מי יודע?
ובינתיים, החזיקי מעמד עוד כמה שבועות, ובואי ארצה לנשום קצת לרווחה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 04 מרץ 2006, 17:46

מי יודע אם זו הפסקה יזומה או תקלה בשל הגשם.
בשעה שש בערב, עדיין ללא חשמל, די ברור לנו שזו הפסקה יזומה.
ובגלל שסבלנו יממה וחצי מעודף חשמל, מי יודע מתי יחזור הנ"ל אל מחוזותינו.
הגשם זירזף לו עד הצהריים ונעלם. אבל השמיים נותרו מעוננים.
כיביתי את הגנרטור בשתיים עשרה בצהריים, אבל בגלל שלא היה חם, ולא היזענו, פשוט המשכנו את יומנו כרגיל, רק בלי הגורם המעצבן = טלויזיה.
הבנות העסיקו את עצמן, אנחנו העסקנו את עצמנו.
הדלקנו אותו שוב רק בחמש וחצי אחה"צ, כשהבית התחיל להיות קצת אפלולי, והגדולה ממש התחננה לראות "קצת טלויזיה"...
לפחות נוכל לעשות מיקלחת נורמלית, כי עם הגנרטור הכל פועל כהלכה. :-)

החלטתי לא למחוק את מה שכתבתי כרגע, אבל החשמל כרגע חזר...
לחלוטין לא עקביים הטנזנאים האלה.

<אורית מקוה שהיא לא מתישה אותכם עם תלאותינו האין סופיות מול חברת החשמל הטנזנאית>

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 04 מרץ 2006, 09:23

עכשיו אני פתאום מבינה את מלוא המשמעות של הביטוי "גישמי ברכה", שתמיד היה די ריק עבורי.
טחנו לנו אותו בבית הספר, אבל ללא נשמה.
הרי תמיד היו מים בברז, תמיד היה חשמל, תמיד היה אוכל על השולחן.
היום,מבחינתי, הצטרפה גם הנשמה אל ביטוי הזה, והיא אדירה, מלאת כוח ושמחה.
אמנם נשמה אפריקאית, אבל בכל זאת.
מצחיק שהייתי צריכה להרחיק עד טנזניה בכדי להבין את המשמעות של הביטוי "גישמי ברכה" בארץ ישראל. (ואולי עצוב).

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 04 מרץ 2006, 09:12

ואוו שחר.
הפתעה חזקה. (עם דמעות בעיניים).
תודה שלא מחקת הפעם.
דלתי פתוחה עבורך תמיד.
תודה.

ושוב, אפריקה ממשיכה להפתיעה, אבל אנחנו כבר פחות מופתעים.
אתמול בלילה, עדיין יש חשמל בבית, אבל... בדיוק כשמגיע הזמן להיכנס למיטות, נכבית הפזה המפורסמת, ולוקחת איתה את המזגן בחדר השינה, את האור במקלחת ואת משאבת המים.
מזל שהספקתי למלא קצת מים באמבטיה. הבנות שטפו את עצמן במה שיש באמבט, בחושך, ואני נשטפתי בזרזיף שעדיין יצא מהטוש.
המזרון שלי הועבר כלאחר כבוד לחדר הסמוך, הגדולה הקריאה לנו סיפור ולישון.
שמונה בבוקר, גשם זלעפות ניתך ארצה, ושתף איתו את זרם החשמל שלנו.
מי יודע אם זו הפסקה יזומה או תקלה בשל הגשם.
כבר לא חשוב. זה מה יש ועם זה ננצח.
גשם זלעפות אמיתי זה טוב לאפריקאים, לפחות לטווח הארוך.
אז שירד כל השבוע, אבל יעשה איזו הפסקונת בעוד שבוע,לכמה ימים ארוכים, כשאבא שלי מגיע.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי שחר.* » 04 מרץ 2006, 00:25

אורית יקרה. שולחת שלוה ערבתית לילית ... חיזוקים ומחשבות מרחוק.
וגם תודות תודות על הפורפורציות שהכתיבה שלך נותנת ,כל פעם,והפעם הרבה יותר מתמיד.
לא בקלות מוצאת מילים,כאילו פרצתי לחייכם לכמה רגעים והתחושה מוזרה.
לא קורה לי הרבה אבל אני באמת כבר 20 דק' כותבת ומוחקת.תחושה מוזרה.אולי כי רגילה לכתוב לאיל,אותך ליוויתי תמיד הרבה יותר מרחוק,.
אבל הדף הזה,הפעם,יש בו משהו אחר.חזק .חזק מתמיד.

שבת שלום יקרים, וחיבוקים חמים לכולכם.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 מרץ 2006, 16:36

דגנית, תודה שגרמת לי לחייך ואף לגחך לעצמי.
את רוב ההשערות העלינו בעצמינו, כולל:
ז. המפסק של הרחוב שלנו ניתקע ועוד לא הצליחו לתקן...
גם חשבנו על
תיקנו את הטורבינה
אבל זה באמת רק ברחוב שלנו. הרחוב ליד חשוך, וכך גם שאר חלקי העיר.

לא חשוב, העיקר שאצלנו יש.
לפחות לבנתיים.
האמת היא, שבשעה שלוש וחצי, בעודי מתכננת... לאפות עוד עוגת בננות בכדי להקפיא אותה לשעת הצורך, נכבה החשמל...
לא ברור לי הקשר המיסטי בין עוגת הבננות שלי לחשמל כאן.
בנתיים גם ראיתי שהבנות כבר חיסלו את מלאי הבננות בבית, כך שזה ירד מהפרק לגמרי להיום.
ו...להפתעתי... החשמל חזר אחרי שעה וחצי בלבד! (אולי בגלל שהחלטתי לא לאפות...? :-0 )
איזה שקט ירד פתאום על הרחוב שלנו,כשנכבו כל הגנרטורים מסביב.
ממש שלוה אפריקאית.

במקביל, אני מבינה עם עצמי,שההחלטה לנסוע לארץ היא נכונה לי כל כך כרגע.
שגם אם יתקנו את טורבינת הגז, והחשמל יחזור לעיר, רק עם ההפסקות הבלתי צפויות הרגילות, אני נוסעת.
כי זה מה שאני רוצה יותר מהכל כרגע, וזה מה שמתאים לי עכשיו, גם בלי ה"תירוץ" של הפסקות החשמל.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי דגנית_ב* » 03 מרץ 2006, 16:23

לטנזנאים פתרונים
אורית - הרי זה כה פשוט:

א. זה שאחראי על השלטר של הרחוב שלך, חזר סוף סוף מהחופשה
ב. זה שאחראי על השלטר של הרחוב שלך, יצא סוף סוף לחופשה
ג. הפעלנו לחץ על TANESCO כי הפסקת לכתוב!
ד. כנראה מי שהוא חשוב (חוץ ממך) גר אצלכם ברחוב (גם אצלנו...)
ה. תיקנו את הטורבינה (ברצינות - זוגי אמר שהחלף החסר הגיע וזה צריך להתחיל לעבוד)
ו. וכמובן <שולחת לך אנרגיה > אז זה הגיע?

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 03 מרץ 2006, 10:08

מאז אותה עוגת בננות, החשמל עדיין שריר וקיים בביתינו.
אם בגלל או למרות העוגה, לטנזנאים פתרונים.
האמת, זה נעשה די מלחיץ.
רק ברחוב שלנו יש חשמל. בכל הסביבה והרחובות השכנים אין.
מה זה אומר לגבי עתידינו? האם יסגרו לנו את החשמל בקרוב ל... מי יודע כמה ימים רצופים??
כרגע אנחנו נהנים מחשמל רצוף במשך 22 שעות.
רק אצלנו, רק היום! רק היום! (כבר מרגישה כמו בשוק הכרמל).

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 02 מרץ 2006, 13:55

היום יצאנו לקניות.
כשחזרנו, קרה דבר מפחיד... היה חשמל... :-)
מפתיע מאוד.
מיד נכנסתי למטבח להכין עוגת בננות.
כבר מזמן רציתי לאפות, אבל עם כל הפסקות החשמל והפסקות הגנרטור, פשוט לא היגעתי לזה.
היום קניתי הרבה בננות בכדי שהבנות לא יגמרו לי אותן לפני שאספיק לאפות. החלטתי לאפות בכל מקרה, לתכנן זאת כך שכשהגנרטור יעבוד, אכניס את העוגה לתנור. ההפתעה עם החשמל עשתה לי עוד יותר חשק.
עכשיו זה בתנור. בקרוב יתמלא הבית בריח מתוק. :-9

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 02 מרץ 2006, 08:27

בקרוב תוסיפי גם את שלי
נו ייללה, תביאי כבר.

השעה שמונה ארבעים וחמש בבוקר.
שעת הבהיה במחשב שלי.
העוזרת עדיין לא היגיע.
היא מאחרת.
אבל זו השעה שלי במחשב!
אבל אם העוזרת לא מגיעה, אני צריכה כבר להועיל בטובי לקום מהכיסא וללכת למטבח לשטוף את הכלים ולהתחיל עם ארוחת הבוקר.
אבל זו השעה שלי במחשב!
וחוץ מזה, אולי היא כן תגיע. זה רק איחור קל. (רבע שעה...).
כן, אבל אם היא לא תגיעה, כבר נהיה מאוחר, ועוד מעט הבנות יהיו רעבות.
אבל אולי היא תיכנס עוד רגע. אני אקרא רק עוד משהו אחד.
אוף ,לא בא לי לקום. זו השעה שלי במחשב. (כבר אמרתי את זה?...).
שיוווו, אני שומעת מים זורמים בכיור במטבח ושיקשוק כלים.
אפשר לשקוע בהגיגיי אתר "באופן". (-8

עוד מנפלאות העלמות החשמל כאן.
בשבוע האחרון שהיו הפסקות של 12 שעות. משבע בבוקר עד שבע בערב.
כבר היתה לי שיגרה מסויימת של מתי להדליק גנרטור, מתי לכבות, ומתי להדליקו שוב.
לפני יומיים פתאום חזר החשמל בשעה שש בערב, אחרי "רק" 11 שעות.
אתמול זה חזר לנו בהפוכה, חזר החשמל רק ב10 בלילה. 15 שעות בלי חשמל!
ולא תכננתי את הפסקות הגנרטור בהתאם.
קיויתי כל הזמן שיחזור החשמל, עוד שעה, עוד שעה...
כבר התחלתי לדאוג.
מזל שהוא עמד בזה בכבוד.|-:

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אמא* » 01 מרץ 2006, 22:41

_ישבתי ודיפדפתי בפנקס הטלפונים שלי.
עברתי על כל השמות שרשומים לי שם._

בקרוב תוסיפי גם את שלי :-)

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 01 מרץ 2006, 16:58

הרבה סגרירות, מעט גשם.
לפחות לא מזיעים היום. מזג אויר ממש נעים.
יצאנו לטיול בגשם . לא צריך להתלבש באין ספור שכבות, יצאנו כמו שאנחנו, בבגדים קצרים וקלילים.
רק נעלנו נעליים. מגפיים אין למצוא כאן.
כל אחת עם מטריה ביד, וייללה, טיול. הלוך וחזור ברחוב. חילוץ עצמות ושינוי אוירה.
היה נעים לא להזיע לשם שינוי. זרזיפי גשם נעימים הרטיבו אותנו.
אנחנו היינו היחידות ברחוב עם מטריות.
למקומיים אין. הם פשוט ממשיכים ללכת, גם אם יורד גשם.
אולי אין להם כסף לזה, ואולי אין צורך.
האמת שאם לא קר, זה באמת לא נורא.

ישבתי ודיפדפתי בפנקס הטלפונים שלי.
עברתי על כל השמות שרשומים לי שם.
התרגשתי למחשבה שאוכל לפחות לדבר עם כולם בקרוב מאוד.
זה ממלא אותי שמחה .
עוד שלושה שבועות בדיוק.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 01 מרץ 2006, 12:48

הגדולה הולכת לחברה אחה"צ.
תכננתי לקחת את השתיים הנותרות לים.
אממה, פתאום נפל עלינו יום סגרירי וגשום עם קרירות נעימה.
טוב לאפריקאים, לא טוב ליהודים שרוצים ללכת לחוף הים.
ים ירד מהפרק להיום, לצערי.
מקסימום טיול ברחוב.
נמצא כבר מה לעשות.
השניה כבר זועפת על כך שהגדולה הולכת..
טוב, לפחות ההתנהגות שלה צפויה...

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 01 מרץ 2006, 10:16

שבע בבוקר.
החשמל הלך,
הגשם חזר,
הגנרטור נדם.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 28 פברואר 2006, 11:49

עכשיו, כשיש גנרטור שעובד, צריך גם לשמור עליו.
לתת לו לנוח כל כמה שעות, שלא ישבוק גם הוא.
הדלקתי את הגנרטור בשעה 7 בבוקר, כשהלך החשמל, בכדי לגנוב עוד איזה שעת שינה במזגן, בלי להזיע.
לקראת 11 החלטתי שצריך לתת לו מנוחה.
הגדולות היו בחוץ וקיבלו את הבשורה בשוויון נפש. הקטנה פשוט אמרה לי "אני אכבה את המזגן", ורצה בשמחה לבצע את המשימה החשובה. כנראה שגם לזה אנחנו מתרגלים.
כי הכי מוזר הוא, שאני נכנסתי למטבח האפלולי והמחניק שלי בכדי לבשל ארוחת צהריים, בחושך, נוטפת זיעה.
וזה לא משפט פולני, זו המציאות העגומה של חיינו...;-)

ועכשיו, פתאום נפתחו ארובות השמיים, וגשם מבול ניתח ארצה.
אפילו אני התמלאתי שמחה בלב למראה הגשם.
כלומר, שלא תבינו לא נכון, גם אם ירדו אלפי מילימטרים של גשם עד שניסע (ואני בספק רב), אני אסע לארץ בקרוב.
אבל אני אשמח מאוד שהאדמה כאן תקבל חיים, והאנשים לא ירעבו.
ריח הגשם היה כל כך נפלא, כמעט מתוק באפי.
הבנתי כמה התגעגעתי לריח הזה, שהיה כל כך נדיר כאן בשנה האחרונה.

אחה"צ נצא לסרט.
בימי שלישי יש מחיר מוזל, ויש סרט שהבנות מחכות לו כבר הרבה זמן.
אנחנו נבלה, והגנרטור ינוח...

עד שסיימתי לכתוב, הגשם פסק...

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אמא* » 27 פברואר 2006, 23:16

_חייכתי לעצמי.
מתחילה להיפרד מאפריקה._
קוראת אותך ושמחה בשמחתך.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 27 פברואר 2006, 13:55

נסעתי לקניות.
התבוננתי בדרך בצידי הכביש, בעזובה ובעוני המחריד, באנשים שנושאים על גבם משאות ענק, או נוסעים באופניים עמוסים לעייפה, בבסטות הקטנות והרעועות שבהם מוכרים הכל מהכל, במוכרים הניידים שמנסים בכל מעודם למכור את מרכולתם- משקפי שמש, פרחים, כריות, בגדים, דיסקים, מוצרי קוסמטיקה, הכל מהכל.
חייכתי לעצמי.
מתחילה להיפרד מאפריקה.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 27 פברואר 2006, 08:35

לילה, איזה קטע, דברים כמעט זהים לשלך אמרה לי לפני כיומיים חברה אחרת.
גמד ומיצי, תודה לכן.
יש בהחלטה הקלה מסויימת. אני מאושרת למחשבה שאני באה לארץ להרבה זמן.
רק הפרידה הארוכה מהבעל-אבא מקשה עלינו מאוד, כמו שכבר כתבתי.
ימים יגידו.

אני לוקחת פרחי באך שיוציאו אותי מהפחד המשתק שתקף אותי בהתחלה. לא הצלחתי לעשות שום דבר בכיוון של הנסיעה מאז ההחלטה על כך.
זה עזר. כבר דיברתי עם אבי על כך בכדי לדעת תאריכים מדוייקים של הטיסות שלו.
לוקחת גם הרבה רסקיו.

מה אני אגיד לכם, כל ההחלטות הרות הגורל האלה על הכתפיים שלי+ שלוש בנות ובעל.
ובכל החלטה, גם אם היא לטובה, למשהו שמאוד מצפים לו, יש איזה משהו שמפריע.
רוצה שיהיה יותר קל. שנשב תחת הגפן והתאנה.
רוצה לנוח.
בהחלט צריכה בית הבראה, דחוף.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי מיצי_החתולה* » 27 פברואר 2006, 07:32

שמחה בשבילך שהגעת להחלטה.
מחזיקה לכולכם אצבעות!

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי הגמד_חיוכון* » 27 פברואר 2006, 02:07

היי אורית, שמחה בשבילך שהגעת להחלטה. האם זה מקל עליך קצת שלפחות משהו קצת ודאי? ההחלטה עצמה- הזמן.
בנוסף אביך יכול לעזור לכם בטיסה. וזה בונוס חשוב, אני חושבת..
יהיו מן הסתם קשיים אחרים, אבל נתגבר עליהם, אני מקוה. נשמע כמו יכולת מחשבה בריאה.
וכמה שזה נשמע קלישאי: תמיד איכשהוא החיים מביאים לנו הרפתקאות להתמודד...
אז באמת זה נראה שאת מתמודדת בכל מאודך. בהצלחה מכל הלב.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי ציפי_נוראל* » 26 פברואר 2006, 23:56

אורית שלום,
כתבתי לך אימייל
מחכה לתשובה
ציפי

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי לילה_טוב* » 26 פברואר 2006, 18:35

נראה כאילו האין חשמל הזה נועד להיות הקש שישבור את גבך - כן לא כן לא - הוא אומר לך - תחליטי ודי. זהו. בלי מים וחשמל בחום הזה את לא יכולה לחיות. הביתה. (זה הוא, כן? לא אני)
ובא לי להגיד גם - תראי שהוא יבוא בעקבותייך. אולי זה ייקח קצת זמן, אבל הוא יבוא. ככה נראה לי.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 26 פברואר 2006, 16:08

_זה גורם לי להעריך את מזג האוויר המעולה שיש בארץ!
ואת העובדה שהחשמל הוא מובן מאליו!_
גם לי :-)

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 26 פברואר 2006, 09:22

זוגי סיפר שיש טורבינת גז חדשה שאמורה להכנס לפעולה.
וזוגי סיפר לי שהיתה טורבינת גז שקרסה...
אפריקה :-P

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 26 פברואר 2006, 09:13

תודה לכן.
אנחנו כנראה כן באות לארץ, בעוד כשלושה שבועות.
ברגשות מעורבים.
אני מאושרת לחלוטין להגיע לארץ.
מהול בזה עצב גדול על הפרידה מהבן זוג.
הבנות כבר בוכות על כך.
בלי תכניות מוגדרות, בלי פרק זמן ברור, דבר שייתכן כי מקשה, לפחות על הגדולה שכבר "מבינה בזמנים".
אבל בכל זאת החלטתי לעשות את זה כך.
במידה מסויימת מקלה עלי העובדה שהביקור הוא לפרק זמן בלתי מוגדר.
בביקורים רגילים תמיד היה לחץ מטורף של זמן. עכשיו לא יהיה.
יהיו מן הסתם קשיים אחרים, אבל נתגבר עליהם, אני מקוה.

שוב, תודה לכותבות.
אני מרגישה קצת מרוקנת כרגע.
הפרידה מבן הזוג, אותה אני דוחה כבר שנתיים וחצי, נפלה עלי ללא הכנה.

<מתמודדת>

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי רורי_ב* » 26 פברואר 2006, 01:14

זה נשמע ממש קשה :-(
למה בעצם אתן לא באות לארץ בתקופה הזאת, בה מזג האויר כייפי (ת"א מכוסה עכשיו בערפל...), במקום לקראת הקיץ?

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי מיכל_בר* » 25 פברואר 2006, 23:41

זה גורם לי להעריך את מזג האוויר המעולה שיש בארץ!
ואת העובדה שהחשמל הוא מובן מאליו!

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי דגנית_ב* » 25 פברואר 2006, 16:29

אורית - ליבי ליבי איתכם ((-))
כאן בצפון יש מידי פעם גשם: אם טיפטוף ואם מטר כבד. נכון, אחר כך שוב סופות חול ויובש,
מעט מידי, מאוחר מידי ולא ממש מעל ראשינו, אבל 18 מ"מ ביממה רק אתמול אצל שכנינו!
עוד יגיעו ימי הגשמים והחשמל יחזור.
אפשר לקוות לטוב.
זוגי סיפר שיש טורבינת גז חדשה שאמורה להכנס לפעולה.

אבל אני ממש בעדך לנסוע לארץ בלי תוכניות מראש.
אתן זקוקות למנוחה.
אתן מסתדרות כעת בלי טלוויזיה, מזגן ומיים - הכל קטן עליכן!
חג החרות מתקרב, קחו קצת חופש @}

<שולחת לך אנרגיה (-; >

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 25 פברואר 2006, 11:20

לפעמים נדמה שהכל נעשה ממש בלתי נסבל.
אני בדיוק שם, לצערי.

הלילה לא היה חשמל כל הלילה= לא ישנתי כמעט.
לקחתי מגבת, הרטבתי אותה במים, ופרשתי על עצמי.
זה הקל קצת.
אבל השינה שלי היתה טרופה, אם בכלל.
בעלי הביא איזה גנרטור אחר.
לשלנו לא נמצא החלק הדרוש.
עכשיו מנסים לחבר אותו לבית. גם זה סיפור.
יש חוטים מתאימים, אין חוטים מתאימים, לקנות חוטים כאלה עולה כמו זהב, אז מנסים להסתדר עם מה שיש.
הוא והחשמלאי מטזזים כל הבוקר.

בנתיים, אחרי לילה בלי חשמל, יש חשמל. בנתיים.
אני גמורה, עייפה ,מרוקנת.
ייתכן ואחזור לארץ עם אבא שלי, בעוד שלושה שבועות.
עדיין לא סגור.
המציאות כאן נהיית קשה מאוד, וזה לא הולך להשתפר.
אולי להחמיר.
גם בסופרים אין חשמל, ולא תמיד מפעילים גנרטור.
מפחיד לקנות בשר ומוצרי חלב (הקצת שיש).
בקיצור, בקרוב נחיה כאן על קופסאות שימורים... :-P
לא תודה.
אני הולכת.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי הגמד_חיוכון* » 25 פברואר 2006, 01:31

מתפללת. אמן!
יואו! זה נשמע סיוט אינסופי. מבינה יותר מכל את רגעי המשבר שלך.
לפעמים נדמה שהכל נעשה ממש בלתי נסבל. נראה שאתן חזקות מאוד בתוך כל זה. שורדות.
(אני- להבדיל מכן, הקדמתי את הביקור שלי בארץ מחשש מפני הקור הגדול ששורר כאן. ואכן היה גל קור קשה ופיספסנו אותו למזלינו).
מקוה שתמצאי בתוכך הכוונה מה לעשות עם הביקור. מקוה שתהיי שלמה עם כל החלטה שלך.
כרגיל המון חיזוקים. ו- (())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 24 פברואר 2006, 10:46

אויש, פתאום היתה לי הבנה, שאם נותנים חשמל במשך היום, אולי לא יהיה בלילה...
לישון בחדר מחניק ,מלאה זיעה, בלי טיפת אויר. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.
תתפללו איתי שלפחות יהיה גנרטור ללילה, אם לא חשמל... |אוף|

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 24 פברואר 2006, 10:29

תודה לכותבות.
כייף לקבל תגובות ועידודים.
קשה להאמין מה עברנו כאן בימים האחרונים.
האריכו את השעות ללא חשמל (18 שעות ביממה), ובמקביל הגנרטור שלנו החליט שנמאס לו לעבוד באופן סופני.
שוב נשארנו יומיים ארווווווווווכייייייייייים ללא חשמל.
חוץ מזה שהיזענו למוות, גם דאגתי למקרר והפריזר הגדול ,שעמוסים כל טוב, אי אפשר לגהץ (כאן צריך לגהץ הכל, מחשש להטלת חרקים בבגדים...),ומשאבת המים לא עובדת, אז גם לא נכנסים מים הביתה מהמיכלים שבחוץ.

אתמול, הלך החשמל בשעה חמש וחצי בבוקר.
יצאתי עם הבנות לאכול צהריים בחוץ.
היגענו למרכז קניות מכובד. (מרכז פתוח. אין כאן קניונים סגורים.) גם שם אין חשמל. עושים הפסקה לגנרטור לשלוש שעות.
לא להאמין .
מזל שאת הפיצות עושים על גחלים.
אז הזמנו פיצות.
חזרנו הביתה, היזענו גלונים נוספים של זיעה.
הבנות נאלצו למצוא עיסוקים שלא כוללים טלויזיה.
מדהים כמה יצירתיות הן נהיו פתאום.
היגיע הערב.
זמן מקלחת. חייבים לשטוף את הזיעה.
מילינו מהברז בחוץ מים בדלי גדול, ושמנו אותו במקלחת.
כל אחת בתורה שפכה על עצמה מים ונשטפה. (מזל שכייף עם מים קרים בחום הזה).
וכל זה לאור עששית נפט, כזאת כמו שהיו לנו פעם, כשהיינו ילדים.
הקטנה נהנתה כל כך, שבקושי הצלחתי לגרום לה לא לגמור את כל המים בגיגית, שישארו גם לי.:-)
השניה היתה עסוקה בלרטון שהיא לא רוצה לישון בלי מזגן, כשהתחלנו שוב להתכסות בזיעה.
בשעה 9 בלילה חזר החשמל.
בחיים שלי לא שמחתי כל כך.
הדלקנו את המזגן בחדר השינה, וכולם התעלפו תוך דקות.
חכו חכו. זה עוד לא סוף הסיפור...
בשעה 11:30 נכבה המזגן בחדר השינה.
ראיתי שהאור בחוץ דולק והבנתי מיד.
שוב נכבתה פזה אחת בלבד.
זה היה הקש האחרון עבורי. יצאתי מחדר השינה והתחלתי לבכות בלי שליטה.
בעלי בא, כעסנו, צעקנו ("תזמין לי כרטיסים לארץ מיד!!", "שום בעיה, למתי את רוצה?? קחי את הבנות ותעופו מכאן!! בסך הכל הפסקת חשמל!")
אחר כך התחבקנו ובכיתי עוד ועוד.
בסוף עברתי לישון בחדר ליד עם הקטנה. יש בו מיטה זוגית ומזגן, עובד.
השעה היתה כבר קרוב לחצות.
בשלב מסויים פתחתי את העיניים וראיתי את השניה עומדת מולי עם פרצוף כועס.
"לא כייף לישון שם! אין שם מזגן!".
העברנו מיזרון והינחנו אותו ליד המיטה עליה ישנתי. היא נשכבה ונירדמה מיד.
הבוקר, בשעה שבע, שוב הפסקת חשמל.
אני הכנתי את עצמי ואת הבנות ליום ללא חשמל שוב.
החלטתי שאבשל בבית בכל זאת.
אכלנו ארוחת בוקר במרפסת. עדיין חם והביל, אבל לפחות יש ולו קצת אויר.
בעוד אנחנו אוכלים, העוזרת באה ומבשרת לנו ש...יש חשמל!!
מי שלא ראה את השמחה שפרצה בביתינו, לא ראה שמחה מימיו.
הבנות רצו לסלון, הדליקו את המזגן ו...את הטלויזיה.
אני ביקשתי מהעוזרת שתגהץ את הכביסה מאתמול כל זמן שיש חשמל, ובעצמי רצתי לסיים לאכול, להכניס מכונה, ולהדליק את המחשב.
כשאגמור, אלך לטחון חומוס, כי מי יודע לכמה זמן החשמל חזר...

במקביל, בעלי בכל מעודו למצוא חלקי חילוף לגנרטור (דבר קשה בעליל), ו\או למצוא גנרטור אחר, משומש במצב טוב.
אין למצוא גנרטורים לקנות פתאום, והטכנאי של הגנרטורים עסוק עד מעל הראש.

אני שוקלת ברצינות להקדים עוד את הנסיעה לארץ.
ניתן לזה עוד יום-יומיים ונחליט.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי תמר_אופיר* » 23 פברואר 2006, 08:38

היי חמודה...לא נעלמתי, המסנג'ר שלי השתגע קצת אבל עכשיו הוא תקין, נדבר.
(ראיתי את ההודעות ולא יכולתי להשיב משום מה)

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי לילה_טוב* » 22 פברואר 2006, 23:39

אכן לא פשוטה ההתלבטות שלך. אין לי תובנות. מקווה שתימצא לך הדרך. (())

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אמא* » 22 פברואר 2006, 22:47

קוראת אותך ומתפעלת מהכוח שלך, מקווה שהביקור של אביך יגיע מהר ויגמר לאט.
דברי פורים"- איפורים, נוצצים, שרביטים, כתרים,מסכות.
אם נפגש בעוד חודשיים, אוכל לארגן לך שקית נכבדת של כל הדברים הנ"ל.

המשך חיינו באפריקה 4

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 22 פברואר 2006, 11:49

אני מרגישה שזה ביזבוז עצום ומיותר.
רגשות קשים עולים אצלך. :-)

מצד שלישי - קצת פחות חם ויבש לגמרי.
תאמיני לי שזה עושה הבדל גדול.
בניירובי פחות התרגשנו מהפסקות החשמל, כי לא היה חם כל כך, והיה אפשר להמשיך לתפקד בבית גם בלי חשמל, או להמשיך לישון בלילה, כי ממילא לא היה מזגן או מאוורר, פשוט כי לא היה צורך. המקררים ,זו כבר בעיה אחרת.
ואני מעדיפה את טירטור הגנרטור, על שהייה בבית בלי מאווררים ומזגן...

בכל מקרה, נעים לי לחשוב שאני נוסעת בעוד חודשיים.
חודשיים זה עדיין פרק זמן בלתי מבוטל, אבל לפחות "רואים את האור"...

בנתיים, ניסיתי לברר על איזה חוג לבנות.
אני עדיין מחכה לתשובה ,מתי ומה בדיוק זה יהיה.
יעזור לנו להעביר את הזמן הנותר יותר בכייף.

הימים עוברים בנעימים.
התרגלנו להפסקות חשמל בילתי צפויות וארוכות.
כבר אי אפשר לדעת מתי יעלם החשמל. אין עקביות.
מילא. עוד תופעה אופיינית לאפריקה. :-P .
הבנות שוב מעסיקות את עצמן עם עצמן.
מצפים לביקור של סבא, ומדברים הרבה על הביקור בארץ.
מעיב על כל ההתרגשות העובדה שאבא לא יבוא איתנו.
זה בהחלט יהיה קשה לכולנו.
זה מקשה לי גם על ההחלטה הגורלית אם לחזור לכאן בכלל.
חושבת על זה המון.
מנסה למנות יתרונות וחסרונות לכל אופציה.
נוטה מאוד למחשבה המפתה, מבחינתי, להישאר בארץ, אבל אז עולות כל המחשבות על איך נסתדר, ומה יהיה על כל הדברים שהשארנו כאן, ונתגעגע כל כך לאבא, ועוד ועוד.
מנסה לשים את המחשבות האלה בצד בנתיים (לא פשוט),
ולהתרכז רק בביקור.

חזרה למעלה