על ידי SHADES* » 18 אוגוסט 2005, 16:43
למרים וכל מי שהגיב אליה:
א', המשחק של אנדר הרבה יותר טוב. העובדה שאין הרבה תיאורים מאפשרת לקורא להתרכז במה שחשוב בסדרה הזאת: במחשבות של הדמויות, בצפי הדברים שעומדים לקרות, איך כל דמות תתנהג. כל זה מעודד סוג של חשיבה אנליטית, שהיא די מבדרת ומספקת דרך נהדרת להעביר את הזמן בצורה איכותית. בנוסף, לאורסון סקוט קארד (הסופר) יש כשרון מיוחד לכתיבה זורמת, קל, כיף, ומהיר לקרוא את הספרים שלו.
ב', עם כל הכבוד לחולית ולפרנק הרברט (ולבן שלו. ולחבר של הבן שלו), זה ספר משעמם. כמעט כלום לא קורה (שלפעמים זה לא כל כך רע, בתנאי שיש אספקט בידורי אחר, מה שלא קורה בחולית), הכתיבה (או שהתרגום?) איטית, ארוכה, ומענה (כי היא מעייפת, אך לא מרדימה, וכי יש ציפייה לבאות, אבל שוב ושוב מתאכזבים). ככה זה בעיקר ב"חולית" עצמו, ונמשך לאורך כל ספרי ההמשך, הישנים והחדשים יחסית (בית הארקונן ושות'). תאמינו לי. קראתי את כולם.
קלאסיקה קלאסיקה, אבל עדיין משעמם.
ג', כל הספרים של קארד ממש מומלצים, רבים מהם כלל אינם נופלים מ"המשחק". "מפות במראה", לקט הסיפורים הקצרים, פשוט מעולה. ככה גם "אומן השיר", שגיבור שלו, אנסט, שובה לב בדיוק כמו אנדר.
הקיצקצ, לספרייה או לסטימצקי (תקראו שם כמה שבא לכם. אם זה ספר טוב הרי בכל מקרה תקנו)
למרים וכל מי שהגיב אליה:
א', המשחק של אנדר הרבה יותר טוב. העובדה שאין הרבה תיאורים מאפשרת לקורא להתרכז במה שחשוב בסדרה הזאת: במחשבות של הדמויות, בצפי הדברים שעומדים לקרות, איך כל דמות תתנהג. כל זה מעודד סוג של חשיבה אנליטית, שהיא די מבדרת ומספקת דרך נהדרת להעביר את הזמן בצורה איכותית. בנוסף, לאורסון סקוט קארד (הסופר) יש כשרון מיוחד לכתיבה זורמת, קל, כיף, ומהיר לקרוא את הספרים שלו.
ב', עם כל הכבוד לחולית ולפרנק הרברט (ולבן שלו. ולחבר של הבן שלו), זה ספר משעמם. כמעט כלום לא קורה (שלפעמים זה לא כל כך רע, בתנאי שיש אספקט בידורי אחר, מה שלא קורה בחולית), הכתיבה (או שהתרגום?) איטית, ארוכה, ומענה (כי היא מעייפת, אך לא מרדימה, וכי יש ציפייה לבאות, אבל שוב ושוב מתאכזבים). ככה זה בעיקר ב"חולית" עצמו, ונמשך לאורך כל ספרי ההמשך, הישנים והחדשים יחסית (בית הארקונן ושות'). תאמינו לי. קראתי את כולם. [b]קלאסיקה קלאסיקה, אבל עדיין משעמם[/b].
ג', כל הספרים של קארד ממש מומלצים, רבים מהם כלל אינם נופלים מ"המשחק". "מפות במראה", לקט הסיפורים הקצרים, פשוט מעולה. ככה גם "אומן השיר", שגיבור שלו, אנסט, שובה לב בדיוק כמו אנדר.
הקיצקצ, לספרייה או לסטימצקי (תקראו שם כמה שבא לכם. אם זה ספר טוב הרי בכל מקרה תקנו) :)