על ידי דני_זובין* » 02 ספטמבר 2009, 16:38
מעבר לדיונים המשעשעים שהיו כאן באמצע, אתיחס להודעה המקורית הראשונה, ולאחרונה של
בערך מוחלט.
אם הדברים נאמרו מתוך הנאה מלעג כספורט, אני לא רוצה להפריע. אבל יש סימנים שהם נאמרו גם במידה מסוימת של רצינות, ומתוך הנחה זו נכתבים דברי.
ההבדל החשוב בין חילוני לדתי (כמו בחלוקות אנושיות נוספות), אינו באורח החיים אלא בתודעה. חויות היום יום של אדם דתי וחילוני שונות מהותית, לפעמים כרחוק מזרח ממערב, גם אם הם עושים את אותם הדברים בדיוק. זמני קצר כרגע מלנסות לצייר כאן שרטוט חיצוני (זה כל מה שאפשר) של תודעה דתית, אבל אני עוסק הרבה בשאלה הזו לאחרונה. סביר להניח שאדם חילוני לא חווה מעולם תודעה דתית, וגם במידה רבה להפך - אדם דתי לא חווה תודעה חילונית (למרות שזה לא לגמרי סימטרי).
בכל זאת אכתוב דוגמא אחת. אנשים דתיים (יהדות) בד"כ מאמינים ב"השגחה פרטית", דהיינו, שהאל צופה בכל צעד שלהם, וגם מכוון כל פרט בעולם הסובב אותם, באופן מדויק, בשבילם, ובאופן אישי. למשל: אתה מגיע לעבודה והקולגה שלך מתיחס אליך בסבר פנים יפות מעט יותר מן הרגיל. מעבר לתחושה הטובה במערכת היחסים עם הקולגה, מעורבת בשביל אדם דתי מערכת יחסים נוספת: זו מחווה אישית של האל בשבילם. מתוכננת בחכמה אינסופית, ומותאמת למסלול שהם צריכים לעבור בחיים. אתה נופל במדרגות, זוכה בלוטו, מתגרש, חולה, מתחתן, קונה במכולת - דרך העולם הסובב אותך מדבר אתך אלוהים.
זו דוגמא אחת, יש מרכיבים רבים ושונים זה מזה לתודעה דתית. וכאן אני רוצה להדגיש, הנ"ל הוא לא רעיון שאנשים מעריכים שהוא נכון. זו תחושה יומיומית, שמלווה אנשים דתיים רבים.
היא ממשית לחלוטין, כמו אהבה וכמו פחד.
אורח החיים הדתי, מצד אחד נגזר מתוך התודעה הדתית, ונחווה דרך הפריזמה שלה, ומצד שני מעצב אותה בחזרה.
יש עובדה סטאטיסטית שלרוב לא נותנים עליה את הדעת: מי שנולד דתי (ועוד יותר אם נולד חרדי), רוב הסיכויים שיישאר דתי. מי שנולד חילוני, רוב הסיכויים שיישאר חילוני.
ניתן כמובן תמיד לומר שהסיבה לכך היא שהצד השני דפוק, ואם אתה מתחיל דפוק אתה גם תישאר שם. ושני הצדדים אומרים את זה פעמים רבות בפה מלא. אמירה זו, מתעלמת במידה רבה מן העובדה שבכל קבוצות האוכלוסיה המשמעותיות יש אנשים אינטליגנטים, מוכשרים, עצמאיים (לא בפיזור שווה בכל הקבוצות) וכו'. אין זה אומר שלא ניתן "לדפוק" גם אותם מגיל צעיר, אבל לי נראה שקיומים אמור לערער את הבטחון שבו נאמרת האמירה הזו.
בתור מי שניצב כרגע בין שני העולמות, אני מעריך שאם היו מערבבים קצת את שתי הקערות, ומאפשרים לאנשים לחוות באופן ממשי את מה שחווים אנשים בצד השני, היו הרבה הפתעות. אנשים רבים היו מוצאים עצמם עשוקים, כי מעולם לא חוו
באופן אמיתי את האפשרות בצד השני (וייתכן שלא ניתן לחוות אותה בלי לגדול שנים בתוך העולם האחר).
מדוע למשל אנשים חילוניים בד"כ לא חווים "השגחה פרטית" ברוח מה שתארתי לעיל? קיימות שתי אפשרויות. או מכיוון שמגיל צעיר לא אפשרו להם לפתח אותה, כשהיא בעצם כח טבעי, חוש אנושי שצריך ביטוי בשביל להתקיים. או מכיוון שלא הרגילו אותם להזות אותה, מה שכן הרגילו אנשים דתיים. לא קל לדעת מראש תשובה אמיתית.
ואחרי ההקדמה הארוכה אני מגיע להתיחסות שלי לדף: הוא בוחן דברים
מחוץ להקשר שלהם, ושם הם
תמיד יראו פתטיים ומוזרים.
רני, כשהזמנת את החוברת, כנראה שחמדת לצון. אני תוהה האם הרגשת באותו רגע שאתה תולש אלמנט ממארג עשיר שכל חלקיו מקיימים יחסי גומלין, ואין יכולת סבירה להבין אותו כשלעצמו.
אינני טוען שכל אחד צריך לרוץ ולעבור טבילה ארוכה בצד השני. לא חייבים לנסות כל דבר, וברירת ההתנסויות שלנו היא בחירה כמו כל בחירה. אבל עליך לדעת בבירור שאם לא היית שם, אין לך מושג. נסיון לשפוט הוא בד"כ איוולת.
אחרי הדברים הנ"ל שהם עיקר מה שרציתי לומר, אתיחס ספציפית לחלק מההערות.
א. הניסוי על הנכרי מתאפשר מכך שבמסורת היהודית, הנכרי - מי שאינו יהודי, חייב בשבע מצוות בני נח ותו לא. בפרט, האיסור לגלח את הזקן לא חל עליו לא מפני שהוא לא מכיר בו אלא מפני שהאיסור מלכתחילה לא פונה אליו.
ב. לגבי הזעזוע מן הצדדים הפלאסטיים. אני חושב שהוא תגובה רגשנית לא ענינית. ברור שניסויים כאלו בדיוק, יחד עם האלמנטים הפלאסטיים ואף קיצוניים הרבה יותר, מתבצעים למשל בידי חברות מסחריות שמספקות את המוצרים שכלנו צורכים. למשל החברות שמייצרות מכונות גילוח, כנראה עושות ניסויים שנראים בדיוק כמו מה שתואר לעיל. זה נצרך בתעשיה שכלנו נהנים ממנה, ו"המנוסה" מקבל שכר, ומסתכל על הפרוצדורה כפרוצדורה רפואית.
ג.
אבל כן מותר להסתמך על מטורף\שקרן מברוקלין שטוען שהוא המשיח מי שמכיר ולו מעט את אישיותו ופעלו של הרבי האחרון של חב"ד, לא יכול שלא להבחין בשטחיות הקיצונית של התאור הזה. בהחלט, ההתרחשות סביב "משיחיותו", בפרט לאחר מותו, מעוררת סימני שאלה כבדים. לסכם את דמותו בשקרן/מטורף הוא מעשה לא אינטליגנטי. אלא שאני חושב, שהבעיה היא לא באינטליגנציה של
בערך מוחלט, אלא בנסיון לשפוט דבר מחוץ להקשרו. (ו
בערך מוחלט, השתמשתי בדבריך כדוגמא, אתה עשוי להיות אדם מצוין, אנא אל תראה בדברי השתלחות אישית).
מעבר לדיונים המשעשעים שהיו כאן באמצע, אתיחס להודעה המקורית הראשונה, ולאחרונה של [po]בערך מוחלט[/po].
אם הדברים נאמרו מתוך הנאה מלעג כספורט, אני לא רוצה להפריע. אבל יש סימנים שהם נאמרו גם במידה מסוימת של רצינות, ומתוך הנחה זו נכתבים דברי.
ההבדל החשוב בין חילוני לדתי (כמו בחלוקות אנושיות נוספות), אינו באורח החיים אלא בתודעה. חויות היום יום של אדם דתי וחילוני שונות מהותית, לפעמים כרחוק מזרח ממערב, גם אם הם עושים את אותם הדברים בדיוק. זמני קצר כרגע מלנסות לצייר כאן שרטוט חיצוני (זה כל מה שאפשר) של תודעה דתית, אבל אני עוסק הרבה בשאלה הזו לאחרונה. סביר להניח שאדם חילוני לא חווה מעולם תודעה דתית, וגם במידה רבה להפך - אדם דתי לא חווה תודעה חילונית (למרות שזה לא לגמרי סימטרי).
בכל זאת אכתוב דוגמא אחת. אנשים דתיים (יהדות) בד"כ מאמינים ב"השגחה פרטית", דהיינו, שהאל צופה בכל צעד שלהם, וגם מכוון כל פרט בעולם הסובב אותם, באופן מדויק, בשבילם, ובאופן אישי. למשל: אתה מגיע לעבודה והקולגה שלך מתיחס אליך בסבר פנים יפות מעט יותר מן הרגיל. מעבר לתחושה הטובה במערכת היחסים עם הקולגה, מעורבת בשביל אדם דתי מערכת יחסים נוספת: זו מחווה אישית של האל בשבילם. מתוכננת בחכמה אינסופית, ומותאמת למסלול שהם צריכים לעבור בחיים. אתה נופל במדרגות, זוכה בלוטו, מתגרש, חולה, מתחתן, קונה במכולת - דרך העולם הסובב אותך מדבר אתך אלוהים.
זו דוגמא אחת, יש מרכיבים רבים ושונים זה מזה לתודעה דתית. וכאן אני רוצה להדגיש, הנ"ל הוא לא רעיון שאנשים מעריכים שהוא נכון. זו תחושה יומיומית, שמלווה אנשים דתיים רבים. [b]היא ממשית לחלוטין[/b], כמו אהבה וכמו פחד.
אורח החיים הדתי, מצד אחד נגזר מתוך התודעה הדתית, ונחווה דרך הפריזמה שלה, ומצד שני מעצב אותה בחזרה.
יש עובדה סטאטיסטית שלרוב לא נותנים עליה את הדעת: מי שנולד דתי (ועוד יותר אם נולד חרדי), רוב הסיכויים שיישאר דתי. מי שנולד חילוני, רוב הסיכויים שיישאר חילוני.
ניתן כמובן תמיד לומר שהסיבה לכך היא שהצד השני דפוק, ואם אתה מתחיל דפוק אתה גם תישאר שם. ושני הצדדים אומרים את זה פעמים רבות בפה מלא. אמירה זו, מתעלמת במידה רבה מן העובדה שבכל קבוצות האוכלוסיה המשמעותיות יש אנשים אינטליגנטים, מוכשרים, עצמאיים (לא בפיזור שווה בכל הקבוצות) וכו'. אין זה אומר שלא ניתן "לדפוק" גם אותם מגיל צעיר, אבל לי נראה שקיומים אמור לערער את הבטחון שבו נאמרת האמירה הזו.
בתור מי שניצב כרגע בין שני העולמות, אני מעריך שאם היו מערבבים קצת את שתי הקערות, ומאפשרים לאנשים לחוות באופן ממשי את מה שחווים אנשים בצד השני, היו הרבה הפתעות. אנשים רבים היו מוצאים עצמם עשוקים, כי מעולם לא חוו [b]באופן אמיתי[/b] את האפשרות בצד השני (וייתכן שלא ניתן לחוות אותה בלי לגדול שנים בתוך העולם האחר).
מדוע למשל אנשים חילוניים בד"כ לא חווים "השגחה פרטית" ברוח מה שתארתי לעיל? קיימות שתי אפשרויות. או מכיוון שמגיל צעיר לא אפשרו להם לפתח אותה, כשהיא בעצם כח טבעי, חוש אנושי שצריך ביטוי בשביל להתקיים. או מכיוון שלא הרגילו אותם להזות אותה, מה שכן הרגילו אנשים דתיים. לא קל לדעת מראש תשובה אמיתית.
ואחרי ההקדמה הארוכה אני מגיע להתיחסות שלי לדף: הוא בוחן דברים [b]מחוץ להקשר שלהם[/b], ושם הם [b]תמיד[/b] יראו פתטיים ומוזרים.
רני, כשהזמנת את החוברת, כנראה שחמדת לצון. אני תוהה האם הרגשת באותו רגע שאתה תולש אלמנט ממארג עשיר שכל חלקיו מקיימים יחסי גומלין, ואין יכולת סבירה להבין אותו כשלעצמו.
אינני טוען שכל אחד צריך לרוץ ולעבור טבילה ארוכה בצד השני. לא חייבים לנסות כל דבר, וברירת ההתנסויות שלנו היא בחירה כמו כל בחירה. אבל עליך לדעת בבירור שאם לא היית שם, אין לך מושג. נסיון לשפוט הוא בד"כ איוולת.
אחרי הדברים הנ"ל שהם עיקר מה שרציתי לומר, אתיחס ספציפית לחלק מההערות.
א. הניסוי על הנכרי מתאפשר מכך שבמסורת היהודית, הנכרי - מי שאינו יהודי, חייב בשבע מצוות בני נח ותו לא. בפרט, האיסור לגלח את הזקן לא חל עליו לא מפני שהוא לא מכיר בו אלא מפני שהאיסור מלכתחילה לא פונה אליו.
ב. לגבי הזעזוע מן הצדדים הפלאסטיים. אני חושב שהוא תגובה רגשנית לא ענינית. ברור שניסויים כאלו בדיוק, יחד עם האלמנטים הפלאסטיים ואף קיצוניים הרבה יותר, מתבצעים למשל בידי חברות מסחריות שמספקות את המוצרים שכלנו צורכים. למשל החברות שמייצרות מכונות גילוח, כנראה עושות ניסויים שנראים בדיוק כמו מה שתואר לעיל. זה נצרך בתעשיה שכלנו נהנים ממנה, ו"המנוסה" מקבל שכר, ומסתכל על הפרוצדורה כפרוצדורה רפואית.
ג. [u]אבל כן מותר להסתמך על מטורף\שקרן מברוקלין שטוען שהוא המשיח[/u] מי שמכיר ולו מעט את אישיותו ופעלו של הרבי האחרון של חב"ד, לא יכול שלא להבחין בשטחיות הקיצונית של התאור הזה. בהחלט, ההתרחשות סביב "משיחיותו", בפרט לאחר מותו, מעוררת סימני שאלה כבדים. לסכם את דמותו בשקרן/מטורף הוא מעשה לא אינטליגנטי. אלא שאני חושב, שהבעיה היא לא באינטליגנציה של [po]בערך מוחלט[/po], אלא בנסיון לשפוט דבר מחוץ להקשרו. (ו [po]בערך מוחלט[/po], השתמשתי בדבריך כדוגמא, אתה עשוי להיות אדם מצוין, אנא אל תראה בדברי השתלחות אישית).