על ידי ענת_גביש* » 14 אפריל 2005, 16:14
וואו תודה רבה וגם בשם סימפ'לה האם הגאה. (בעצם שמה הרשמי הוא שמחה, ככה הגיעה אלינו, והקטנה שלא ידעה להגיד ח' קראה לה שימפה, וזה נשאר סימפ'לה. )
אתמול בלילה הצטרף עוד גור והיום בצהריים ראיתי שיש ארבעה מקסימים, שניים שחורים ושניים אפורים. היא הכינה לעצמה מקום בארון כבר כמה זמן, אז הוצאנו את הבגדים ושמנו בד. ובסוף היתה לה לידת בזק על המדרכה. היא היתה כל כך נרעשת, ממש באה במיאו קולני לקרוא לי, היא בדרך כלל לא מייללת כמעט ועכשיו ייללה המון והיה הרבה דם, זה היה די מבהיל. הגור צווח על המדרכה כל כך חזק אחרת לא הייתי יודעת שהוא נולד. היא העבירה אותו לכורסא בחוץ ואחר כך העברנו את הכרית של הכורסא איתם (בלי לגעת בהם)לתוך הבית, בעיקר כי הסתובב שם זכר זר והיה ברור שהיא לא סיימה ללדת. זה בילבל אותה לגמרי. למרות שראתה אותו מולה על הכרית בסלון רצה אחרינו בטירוף בכל הבית, גם לשירותים, בתלונות וחרדה כאילו לקחנו לה את הגורים. זה היה נוגע ללב, ממש אנושי, איך שדיברה לי לתוך העיניים מיאו! מיאו! ורצה חזרה אל הגור ושוב בטירוף בכל הבית בחיפושים אחרי הגורים שלא נולדו עדיין. ואז העבירה אותו לארון החשוך, חיפשה עוד קצת בבית, ונרגעה. הורדתי לה רבע מהבשר טחון לקציצות של הצהריים, היא שמחה ומאושרת וממש רואים שהיא נרגשת, זה מדהים. זה כיף כי לשם שינוי לא החביאה אותם בגג, מה שגורם לגורים לצאת רק כשהם גדולים וכבר לא להתקרב לבני אדם. (יש כבר אחים גדולים אבל קשה ללטף אותם)
תודה על הברכות, אמסור לה (-:
וואו תודה רבה וגם בשם סימפ'לה האם הגאה. (בעצם שמה הרשמי הוא שמחה, ככה הגיעה אלינו, והקטנה שלא ידעה להגיד ח' קראה לה שימפה, וזה נשאר סימפ'לה. )
אתמול בלילה הצטרף עוד גור והיום בצהריים ראיתי שיש ארבעה מקסימים, שניים שחורים ושניים אפורים. היא הכינה לעצמה מקום בארון כבר כמה זמן, אז הוצאנו את הבגדים ושמנו בד. ובסוף היתה לה לידת בזק על המדרכה. היא היתה כל כך נרעשת, ממש באה במיאו קולני לקרוא לי, היא בדרך כלל לא מייללת כמעט ועכשיו ייללה המון והיה הרבה דם, זה היה די מבהיל. הגור צווח על המדרכה כל כך חזק אחרת לא הייתי יודעת שהוא נולד. היא העבירה אותו לכורסא בחוץ ואחר כך העברנו את הכרית של הכורסא איתם (בלי לגעת בהם)לתוך הבית, בעיקר כי הסתובב שם זכר זר והיה ברור שהיא לא סיימה ללדת. זה בילבל אותה לגמרי. למרות שראתה אותו מולה על הכרית בסלון רצה אחרינו בטירוף בכל הבית, גם לשירותים, בתלונות וחרדה כאילו לקחנו לה את הגורים. זה היה נוגע ללב, ממש אנושי, איך שדיברה לי לתוך העיניים מיאו! מיאו! ורצה חזרה אל הגור ושוב בטירוף בכל הבית בחיפושים אחרי הגורים שלא נולדו עדיין. ואז העבירה אותו לארון החשוך, חיפשה עוד קצת בבית, ונרגעה. הורדתי לה רבע מהבשר טחון לקציצות של הצהריים, היא שמחה ומאושרת וממש רואים שהיא נרגשת, זה מדהים. זה כיף כי לשם שינוי לא החביאה אותם בגג, מה שגורם לגורים לצאת רק כשהם גדולים וכבר לא להתקרב לבני אדם. (יש כבר אחים גדולים אבל קשה ללטף אותם)
תודה על הברכות, אמסור לה (-: