יערת,את מתכוונת ל בדרך להיות הורים ?

הי ניצן,
נכנסתי לדף שלך וחשבתי לפני ההסבר שלך, שאת ניצן וה- "אמ" הוא "כמעט אמא", אם תסתכלי על האותיות תביני מה אני מתכוונת.

יפעת לצערנו לא מסתובבת כאן בימים אלה,
יש דף למיעוטים דוממים לשעבר?
את תמיד יכולה לפתוח דף חדש, זה כיף וזה שלך, את יכולה לבטא בו מה שבא לך.
אולי באמת, מאז שיש כאן רווקים, אני למשל, כבר אין ממש נושאים לא מתאימים.
כבר לא צריך להיות "דוממים".

חיפשתי לך דף מסוים על כמעט הורים ולא מצאתי את מה שחיפשתי אבל יש הרבה, תחפשי.
הריון נעים

קצת מצטערת שלא הייתי פה ב2001 כשפתחת את הדף. הרגשתי כל כך כמוך.. אמנם בתחילתהּ של זוגיות, אבל עם כל כך הרבה עניין אישי בלתי ממומש, והרבה דברים שלא העזתי לומר בשום פורום.
והנה, ארבע שנים וחצי אח"כ, אני כאן. נשואה באושר לבחיר ליבי המתגלה ומפתיע מדי יום בפתיחות שלו ובטבעיות שלו, עמוק באמצע המסע של ההריון הראשון שלנו, מתרגשים מהעולם החדש הזה שעומד להתממש. אז מה את אומרת? יש דף למיעוטים דוממים לשעבר?

קראתי את העדכון שלך מראשית השנה שעברה. איפה את היום?

יפעת , שמחתי לפגוש אותך, לא ממש הספקנו לקשקש אבל בכל זאת...

היי יפעת,
זה אני הצל.
פתחתי דף בית אישי וסיפרתי קצת על עצמי שם.
בשלב הזה ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר ובשלב הבא אולי אצל לאור ואחשוף את פרצופי האמיתי
ולא רק את הצל שלי

שלום יפעת,
מהדהד בי הקול שאת משמיעה בדף זה. @}

שלום לך וברוך הבא הצל!
אולי בהזדמנות זו תפתח לך _דף בית אישי ותספר קצת על עצמך...? (אולי אתה עוד מעדיף את הצל על האור המסנוור...)
ואיך יוצרים איתך קשר? ואיך שמעת על האתר? ומי אתה ומה שלומך?
@}

היי יפעת,
גם אני רווק כמוך ושמחתי לשמוע שיש עוד לא מעטים כמוני.
את וכל הרווקות האחרות מוזמנות ליצור קשר.

יפעת,
ברוכה הנמצאת.
חברתי הטובה מסבירה לבתה בת החמש, שלקנא זה לרצות גם.
אני מקנא בך יפעת, שאת כבר יודעת. איזה יעילות. ליעילות יש יתרון, של חיסכון בזמן.
(הייתי רוצה לדעת את הדברים, שאת חלקם אני לומדת היום ביסורים, כבר אז. לפני שהבנות נולדו, אולי כמו שאומרת (בצורה נפלאה) יונת, התמונה של עצמנו שאנו רואים בילדינו, היתה יותר לרוחנו. הרבה פעמים אני מסתכלת על התנהגותה של בתי בכורתי, ולומדת היכן הייתי רוצה לשפר את התנהגותי. לא זוכרת כל כך הרבה רפלקציה לפני. היתה הרבה ביקורת החוצה, זה כן. ואולי זה רעיון לדף חדש?

הי יפעת,
אני קצת מקנאה בך שאת מגיעה לכל הרעיונות האלה עוד לפני שאת מספיקה לעשות שגיאות על הילדים שלך...

כתבת: בשבילי כל זה הוא עתיד נשאף. מיוחל.
מעניין אותך לנסות להתחיל ליישם כבר עכשיו? כי גיליתי, כמו הרבה הורים אחרים, שחלק גדול מהענין של איך אני מתנהגת כלפי ילדי זה איך אני מתנהגת כלפי עצמי. זה דבר שאת יכולה להתחיל בו כבר עכשיו!

בכל מקרה יופי ששברת את השתיקה!

שלום יפעת, ברוכה הבאה מאד!!!
מצטרפת לברכות ולהצעות של נאוה, וגם רציתי להוסיף, שאמנם לא כל מה שאנחנו עוסקים בו כאן מתחיל ונגמר בהורות, אבל נפלא לך שאת בתוך הקהילה הזו עוד בטרם הפיכתך לאמא.לרובינו,אני חושבת, תקופת גישוש מרה משהו בצעדים הראשונים כהורים עד שאנחנו מגלים שאנחנו לא לבד בדרכינו ה"מוזרה".את כבר יודעת שאת לא לבד. שיהיה לך בהצלחה וכיף שהצטרפת.

יפעת יקרה,
ברוכה הבאה!!!. לדעתי את לא כל כך מיעוט, גם אם עד עכשיו היית דוממת.
כולנו ילדים פגועים שהחליטו לחיות אחרת. את מנויה כבר 3 שנים על באופן טבעי וזה אחלה!!! את לומדת ולומדת ומתפתחת ומשתנה. את עוד לא עסוקה בהנקות, בלינות משפחתיות או בחינוך ביתי אבל את בהחלט חלק מהקהילה, כי את מאמינה שזו דרך חיים נכונה, מתאימה, או לפחות אפשרית.
אז....
הכיני לך _דף בית אישי, כדי שנוכל לפנות אליך ישירות בתוך האתר
ואפשר אולי לפתוח דף לצעירים. צריך לחשוב על שם הולם, כדי שלא תשמרו על דממה פנויים בדרך טבעית למשל, או צעירים רוצים גם - רועי, שרון ואחרים בודאי ימצאו שמות הולמים עוד יותר. אני הראשונה לעודד אותך ודוממים אחרים: לכתוב, לשאול, להתייעץ והרבה הרבה להביע דעות על כל דבר. לא יודעת על אחרים, אבל אני מוכנה לשמוע גם ממי שאינם מיישמים בפועל. לפעמים, אינכם רואים את כל התמונה, ודווקא בגלל זה יכולים לבוא עם רעיון שאנחנו לא יכולים לראותו, מפאת הקשיים
שוב, ברוכה הבאה!! נשמח לראותך משתתפת

טוב. זו פעם ראשונה. אבל השעה כבר חמש בבוקר וביליתי את כל הלילה בהתרגשות-מן-הבית... (מול המחשב...) ואולי עכשיו זו ההזדמנות לבטא את עצמי.
אני קוראת וקוראת ולא שבעה. וכבר מנויה על באופן טבעי (או טו טו שנה שלישית!), וכבר גולשת חופשי באתרים הרלוונטים, אבל...
אני מרגישה שאני מייצגת "מגזר" אחר. כזה שאת קולו עוד לא יצא לי לשמוע מעל דפי העלון או באתר. גם אני נותרתי דוממת מתוך איזה חשש, איזה רצון ש"קודם מישהו יתחיל, אחר כך אני..." אבל, כזכור, עכשיו כבר חמש בבוקר, ומשום מה ננסך בי איזה אומץ - אז למה לא?
ה"מיעוט הדומם" כלשוני, הוא אותם נשים וגברים החשים הזדהות עמוקה ומחויבות גדולה לנושאים המבוטאים ב"באופן טבעי", המתנהלים בעולם תוך גילוי מתמיד ומכאיב של צלקות ונזקי מערכת החינוך הפורמלית, ומשתדלים להפתח בפני דרכים אחרות, דרכים מבחירה - בתחומי החיים השונים.
אנחנו (אמנם אני אחת, אבל בטוחתני שיש עוד כמה כאלה out there...) , אנשי המיעוט הדומם, קוראים בשקיקה את הספרות, המאמרים ושאר הכתבים העוסקים בעבודת הקודש הזו, ורואים את עצמנו שייכים במלוא מובן השיוך לאותה קהילה, שהפתיחות והגמישות היא דגלה.
אבל בינתיים אני לבד... ודוממת... אני קוראת ומקנאה באותם אנשים ונשים שהגשימו את דרכם ובוחרים בה (על מורכבויותיה) מדי יום ביומו.
אני, בינתיים, נמצאת עוד בנקודת התקווה. בשבילי כל זה הוא עתיד נשאף. מיוחל.
כפי שבוודאי ניתן כבר להבין: אני עוד לא אמא, ואפילו עוד לא חולקת את חיי בזוגיות כלשהי... אני גאה לייצג (אבל מרגישה קצת בודדה) את "פורום הצעירים של באופן טבעי"... מין תת קהילה שהייתי שמחה להשתייך אליה, ואני בטוחה שאני לא לבד.הייתי שמחה מאוד להכיר אנשים נוספים שעדיין לא חולקים אתכם, אנשי המשפחות, את חוויות היומיום והשאלות הבוערות, אלא חבויים קצת בצל, אבל אפופים באור של תקווה. אני משוכנעת שלכם, ה"מבוגרים", יש חברים או קרובים צעירים החשים חלק מקהילת ההומסקולינג לגווניו, אך קולם לא נשמע.
השמיעו את קולכם, חברים! בואו נדבר.
שמחתי לגלות שיש מפגש - אולי זו הזדמנות לקצת networking...
אם מישהו רוצה ליצור איתי קשר מעל דפי האתר - אשמח מאוד. ואפשר גם לכתובת שלי :
[email protected]
בואו נחליף חוויות, נשחק משחקים, נדבר דיבורים... אפשר גם לראות בזה מזל - אנחנו נמצאים איפשהו באמצע - קצת גדולים, קצת ילדים - שמחנכים את עצמם בבית... (אני לפחות משתדלת)
בקיצור, הריני יוצאת בקול קורא נרגש: קומו, דברו! גם לנו מותר!
בשמחה, בתודה ובתקווה,
יפעת.