הכל נגמר מה עכשיו

שליחת תגובה

ללא חולמים - לְעולם לא תהא מנוחה לעולָם.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הכל נגמר מה עכשיו

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי יולי_קו » 27 ינואר 2021, 22:56

אני מבינה יותר טוב. תודה על ההסבר. ברמה האישית אני מבינה עכשיו יותר טוב.
חשבתי שהגועל נובע מזה שהוא ערבי או לא יהודי או לא מהעדה הנכונה. גועל מזה שהיתה הסתרה ורמאות בזוגיות- כלומר בגידה באימון- אני מאוד מבינה.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי א* » 27 ינואר 2021, 19:30

יוליקו באמת לא ברור מה מגעיל ??
הוא רמאי ושקרן ומעל באמון שלה - זה אונס לא פחות

בשנת 2012 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בערעורו של ------------- אדם שהורשע
באונס במרמה בדבר מיהות העושה ובמעשה מגונה.
הרשעה זו נעשתה על פי סעיף בחוק העונשין שקובע כי מי שבעל אישה בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהותו, כלומר זהותו,
או לגבי מהות המעשה, הרי הוא אנס.
------------ הואשם במרמה בדבר זהותו הלאומית, ונפסק שהוא הציג עצמו "בכזב" כיהודי, נוסף על מרמה לגבי מעמדו האישי.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי יולי_קו » 27 ינואר 2021, 15:39

אם הוא לא הגעיל שנה, מה מגעיל עכשיו?

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלוני_אלמונית* » 27 ינואר 2021, 11:23

דף מעניין
מדוייק ונכון |L|
להתאבל קצת, ולהתחזק לאט לאט , לעשות דברים למען עצמך, להתמקד בהווה , לשאוף לעתיד טוב , לחייך, להגיד שהחיים מעניינים, ולומדים, והכל לטובה, ולא עשית שום דבר רע, פשוט נפלת מתוך תמימות לאהבה לא נכונה

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי נינה* » 27 ספטמבר 2010, 08:59

נשמע קצת תמוהה ששנה לא עלית על זה, נשמע הגיוני לחודש חודשיים, אבל שנה?...
כל השנה הוא לא דיבר בטלפון לידך?
(())
עצות איך יוצאים מזה.
להתאבל קצת, ולהתחזק לאט לאט , לעשות דברים למען עצמך, להתמקד בהווה , לשאוף לעתיד טוב , לחייך, להגיד שהחיים מעניינים, ולומדים, והכל לטובה, ולא עשית שום דבר רע, פשוט נפלת מתוך תמימות לאהבה לא נכונה

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלוני_אלמונית* » 27 ספטמבר 2010, 06:49

היה לי קשר עם בחור במשך שנה.
ותמיד ביקשתי שנלך למשפחה שלו. אבל תמיד הוא התחמק ואמר כל מיני תירוצים.
מילא משפחה. אבל חברים? עבודה? במשך שנה לא שמת לב שהוא ממדר אותך? כל השנה הוא לא דיבר בטלפון לידך?
מדהים אותי כל פעם מחדש איך תשוקה של נשים להתאהב מסנוורת את עיניהן מלראות סימנים ברורים כל כך. עד כי כך ש בהתחלה וחשבתי שהוא "שכח" את הפלאפון בכוונה כדי למתוח אותי ולעבוד עלי שהוא ערבי.

איך יוצאים מזה.
אחרי שכבר התקלחת, לכי שבי בבית קפה על המדרכה, ותראי שבת"א יש עוד עשרות אלפי בחורים שלפחות את אחד מהם את יכולה לאהוב, ולחייך.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי אום_אל_קיצקיצ* » 27 ספטמבר 2010, 06:13

אבל הכי גרוע זה היה שהרגשתי ועדיין מרגישה ממש מלוכלכת ומזוהמת. ניכנסת כל הזמן להתקלח כאילו שזה ישטוף את הרגשת הלכלוך אבל כלום לא עוזר
כנראה בגלל זה לא סיפר

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי אלמונית_מתביישת* » 27 ספטמבר 2010, 05:37

היה לי קשר עם בחור במשך שנה.
הכרתי אותו בתל אביב והוא אמר שמשפחתו גרה בצפון בקרית שמונה.
כל הזמן בניתי על הקשר ותמיד ביקשתי שנלך למשפחה שלו. אבל תמיד הוא התחמק ואמר כל מיני תירוצים. בסוף יום אחד הוא שכח את הפלאפון אצלי וכשהתקשרו אז אני עניתי וכל מי שהתקשר ביקש את "פאדל" וזה היה במבטא ערבי בולט.
ואז רק למעשה התברר לי שהוא ערבי.
הייתי ממש בשוק בהתחלה וחשבתי שהוא "שכח" את הפלאפון בכוונה כדי למתוח אותי ולעבוד עלי שהוא ערבי. אבל התברר לי שהוא ערבי באמת.
הרגשת הכעס והעלבון היו ממש חזקים והרגשתי מבוזה ומושפלת. אבל הכי גרוע זה היה שהרגשתי ועדיין מרגישה ממש מלוכלכת ומזוהמת. ניכנסת כל הזמן להתקלח כאילו שזה ישטוף את הרגשת הלכלוך אבל כלום לא עוזר. ממש נמצאת במצב דיכאון ומבקשת עצות איך יוצאים מזה.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי מחפשת* » 03 מרץ 2010, 13:12

אם כן מתי מפסיקים כזוג להיות?האם לנצח טובת הילדים לנגד עיננו?

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי מחפשת* » 03 מרץ 2010, 13:11

_מכאן ניתן כמובן להזכירכם כי אינכם יכולים להפרד וכי לנצח תהיו זוג.
כאן, כאשר תעלה הסכמה לגבי טובת היחד, ומתי זו קודמת לטובת היחיד, ואיך היחד עשוי להניח תשתית אישית לכל אחד/ת, ועוד בחינות מטעם הזוג שמתבונן בכם, ומניח לרגליכם את קיומו. אותה ישות זוגית אשר מתקיימת כהיבט מרכזי בחייכם וכהורות לבנכם אם כן דורשת משניכם באחת להפסיק להתפנק אל תוך חשיבותו/ה העצמית ולראות את טובת המשפחה מתוך אינטרס אישי._

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי אלמונית* » 30 יוני 2004, 14:02

לכבר לא מבולבלת-מיהם אורנה וצפריר?
רנדי,
ראי כאן באתר את הדף אורנה שפרון, צפריר שפרון

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי רנדי* » 30 יוני 2004, 13:31

לכבר לא מבולבלת-מיהם אורנה וצפריר?

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי כבר_לא_מבולבלת* » 06 מאי 2004, 11:34

רציתי להוסיף שגם אם נפרדים - היחסים לא נגמרים. חשוב מאד לשמור על יחסים טובים גם במהלך הפרידה וגם לאחר הפרידה. כמו שצפריר אמר, אתם מחוברים לתמיד בזכות ילדכם המשותף, וזה יהיה לטובת כולכם שתשמרו על מערכת יחסים טובה ככל האפשר. כמובן שאם תוכלו למצוא את הדרך להשאר יחד זה הפתרון הטוב ביותר, אך גם החיים בנפרד דורשים השקעה במערכת היחסים.
תחשבו תמיד על טובת הילד (משפט מיותר - אני יודעת), וטובת הילד זה שני הורים מאושרים. אם תהיו מלאים בכעס ומרירות אחד כלפי השני, לא תוכלו להיות מאושרים והילד ירגיש את זה גם אם אתם חיים בנפרד.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית_א* » 04 מאי 2004, 18:36

האם מדובר בנעמי גבע מאבן יהודה??

לא, מדובר בנעמי גבע מתל אביב.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי כבר_לא_מבולבלת* » 04 מאי 2004, 16:02

ליה,

אני נמצאת "ביום שאחרי".
בעלי ואני נפרדנו לפני כחודש.
יש לי שתי המלצות:
  1. להכנס לדף של פרידה קשה ולקרוא אותו. הוא קצת ארוך, אבל הייתי ממליצה לך להדפיס ולקרוא בזמנך הפנוי
  2. למצוא את הדרך ללכת לייעוץ אצל אורנה וצפריר. בכל מקרה - זה יכול לעזור, לשניכם יחד ולכל אחד לחוד.
אולי זה לא בדיוק מתאים עכשיו, אבל לא כדאי לוותר על זה.

מאחלת המון הצלחה ואהבה

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי חגית_פ* » 04 מאי 2004, 13:56

האם מדובר בנעמי גבע מאבן יהודה??

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי רונית_סלע* » 04 מאי 2004, 12:35

אני ממליצה על הדף יעוץ זוגי פילוסופי שמתאר תהליך טיפול זוגי אצל נעמי גבע.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי צפריר_שפרון* » 04 מאי 2004, 03:41

צפריר אומר שאפשר בלי עזרה.

צפריר לא אומר שאפשר גם בל עזרה - צפריר אומר לזוג הזה, בזמן הזה, שכל פניה החוצה מיותרת. שיכולים השניים האלה לפתור כהרף עין את כל בעיותיהם.
היות ומתוקף אמירה זו עולה גם תחושת חוסר אונים על ידי הזוג הזה, ניתן בהחלט להניח להם כלים גם דרך כאן וגם דרך אמצעים נוספים.

פניה ליעוץ זוגי עדיין יכולה להועיל. אלא שנדמה לי (ואני מקוה שבמדה ויעלה כעס למקרא דברים אלה - לא יהיה הכעס אישי - שהרי איני מכיר את ליה ואין לי דבר נגדה), ובכן נדמה לי שלגבי הזוג הזה - שוב - בזמן הזה, כל יעוץ חיצוני יהיה בבחינת הסטת הדיון מעיקרו.
כל שנדרש לכם הוא רצון משותף והסכמה. כשאלה יתקיימו - אתם מסוגלים לשקם את אהבתכם בקלות וביעילות.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית_א* » 04 מאי 2004, 02:31

את צריכה לשאול את עצמך: האם עדיין קיים בי רגש כלפיו? האם הוא חבר שלי? האם יש לנו עדיין אמון?
אמא נוגי, אני שאלתי את השאלות האלו לפני חודשיים וכל התשובות היו" לא!!!
והיום בן זוגי ואני במקום אחר לגמרי. הבעיה היא שבתוך הבלגן הרגשי עלול להיות קשה להזכר בפוטנציאל של בן הזוג, שבודאי נתקלנו בו פעם-פעמיים מתישהו קודם. הוא נראה לגמרי אנוכי וקטנוני ואטום וסוציופט ואבא לא טוב ונורא ומה לא. בקלות אפשר להגיד, לא בא לי על הבן אדם הזה. אפילו קשה לדמיין איך אפשר בכלל לחיות עם האדם הזה.

טיפול זוגי משובח יכול לנער את ערימות השנאה והכעס המצטברות, ולחשוף את הרצון המשותף להתגבר על הקשיים ולצאת מהלוּפ הזה, להיזכר ביכולת הנתינה, הקבלה, ובעיקר ברצון המשותף לחיות טוב ביחד. ובאמת, אם יש רצון, יש יכולת. לפעמים זה מדהים כמה מעט נדרש כדי להפוך את הקערה על פיה.
צפריר אומר שאפשר בלי עזרה. אני לא יכולתי. בטוח שזה בפוטנציאל שלנו, אבל ניסיתי וניסיתי ושוב ושוב ונפלתי לאותן מלכודות. כשהגענו לטיפול הזוגי הרגשתי כאילו מצאתי אמא, שאפשר גם להתכרבל אצלה, גם לקטר, וגם לשמוע דברי חוכמה שהלב שלי היה צמא אליהם. אני בהחלט הייתי זקוקה למקום העוטף הזה, כדי שאוכל להפוך לחזקה וחכמה בעצמי. וגם בן זוגי היה זקוק למקום הזה, כדי להתחיל משהו אחר לגמרי.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי אמא_נוגי* » 03 מאי 2004, 23:53

ליה.
לפעמים אנחנו לא יודעים מיהו באמת בן הזוג שלנו. לפעמים אנחנו כן יודעים אבל בטוחים שהחסרונות שלו הם משהו שאנחנו יכולים לחיות איתו, ולפעמים אנחנו אלו שמשתנים. מה שבטוח הוא שכניסה של ילד למערכת הזוגית משנה לגמרי את כללי המשחק.
לפעמים אנחנו מגלים שבן הזוג לנו אינו מי שחשבנו שהוא.
לפעמים אנחנו מגלים שהסיטואציה לא מאפשרת לנו לחיות עם מה חיינו עד עכשיו.
לפעמים השינוי בנו כל כך גדול שבן הזוג אינו מסוגל להסתגל אליו.
בכול מקרה, אם המערכת אינה טובה לכם, ואת באת בטוחה שעשית את כל מה שאפשר היה שלהציל אותה, אל תשארי בה בגלל:
  1. הפחד להיות לבד
  2. מה יהיה עם הילד
  3. הפחד להיות אם חד הורית
את צריכה לשאול את עצמך: האם עדיין קיים בי רגש כלפיו? האם הוא חבר שלי? האם יש לנו עדיין אמון?
כי אם התשובה לשאלות האלו היא לא, אז את באמת לא צריכה להמשיך להיות שם. גם לבן שלך לא טוב לחיות עם הורים שאנם יכולים לחיות יותר ביחד ולטווח הארוך זה בסה"כ לטובתו.
אני אומרת לך את כל הדברים האלו, ואני מקוה שאת לא כועסת. אני פשוט רואה חברה שלי שנשארת עם בן זוג מכל הסיבות הלא נכונות, רואה אותה אומללה, רואה את בנותיה אומללות, ורוצה לצעוק "תצאי משם".
אני לא חושבת שכל מערכת יחסים צריך לשמור בכל מחיר. אני כן חושבת שצריך לבחון היטב למה הדברים כבר לא עובדים, האם הבסיס עליו המערכת נבנתה עדיין קיים, והאם ניתן לבנות מערכת טובה יותר ממה שכבר נהרס.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי עוף_החול* » 03 מאי 2004, 21:10

ליה
קראתי הרבה דברים יפים וחכמים שנכתבו אליך בדף הזה. אנשים דיברו כאן מנסיונם והבנתם ונראה לי שאם תקראי את הדף הזה שוב ושוב תצליחי למצוא בו רבדים רבים ושונים.
התוספת שלי לדף הזה היא צנועה מאד בהשוואה למה שכבר נאמר אבל רציתי לאמר לך שלתפיסתי ומנסיוני הפרטי, לפעמים מצבי משבר כמו זה שאתם נמצאים בו הם הזדמנות מצויינת לפתיחת דף חדש. בעצם לאמר מה שהיה היה ועכשיו בוחנים את הכל מחדש ללא כל משקעים מהעבר.
לחזור לבסיס - להתחלה - לזוג.
כשאני ניצבתי בנקודה בה לא היה יותר לאיפה להמשיך כזוג התחלתי לחשוב מה יהיה הלאה בהמשך חיי ומכיוון שאני זקוקה לבן זוג תומך לצידי ולא אוהבת לחיות לבד היה לי ברור שאני אשקיע המון זמן ואנרגיה בלחפש לי בן זוג אחר שיש בו את כל התכונות שאני אוהבת ושיהיה אבא אוהב וחם לילדי. וראי איזה פלא, ממש בבית שלי היה אחד כזה. אז מחקתי הכל מהזיכרון והתחלנו מחדש. יצאנו לבילויים, דיברנו על עצמנו, סיפרנו אחד לשניה על החוויות היום שלנו, שיתפנו במחשבות וחלומות, גילינו מחדש את חדוות הגוף המשותפת. וככה התאהבנו מחדש.
וכך אני אישית הרווחתי בן זוג מצויין, משקיען, חמוד וחכם כלבבי וגם כמה מפתיע, אבא מצויין ואוהב לילדי. עכשיו כשאנחנו כבר אחרי, אני יכולה לאמר לך שלהתאהב בגיל 30+ זה נורא כיף. ושיש לי היום פרק ב' שהוא בעצם פרק א' שהוא בעצם סיפור חדש לחלוטין.....
ואם הצלחת לעקוב עד כאן אני מקוה שהפחתי בך טיפת אופטימיות או לפחות חיוך.

וגם אני מצטרפת למקהלה שמזמרת את המנטרה "צפריר ואורנה... צפריר ואורנה..."

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ענת_גביש* » 03 מאי 2004, 20:31

את מדברת על תחושת האובדן ועל האבל שיש לעבור דרכו לא. אלה מילים שלך. לא הייתי מעלה על דעתי להשתמש בהן.

אם אין התאמה בין בני הזוג (מה שנכון במקרים רבים מדי, כי אנשים נישאים מהסיבות הלא נכונות) אני לא אשאל מהן לדעתך הסיבות הכן נכונות, אבל נראית לי מוזרה האמירה הזאת.
האם הקשיים שכרוכים בגירושין מצדיקים הישארות יחד "למען הילדים" או למען סיבות טובות פחות? כי זה מה שכמעט שמעתי בדברייך הנ"ל ואני יודעת אחרת... זה מה שכמעט שמעת מדברי? אם כך לא אנסה להסביר שוב כי נראה שאני עושה את זה די גרוע...

כאשר אני מייעצת לזוגות גרושים ללכת לייעוץ זוגי (ומסכנת את ראשי בעצם האמירה), דווקא אמירה לגמרי שכיחה. לא מסכנים עליה ראשים. זה דבר ידוע מקובל וחשוב.

ויש שיאמרו: מה היא יודעת?? היא בכלל חד הורית... כן. נאוה.וגם בלי קשר להיותך חד הורית. הייתי נזהרת מאד מאד מלשגר לאשה במצוקה כמו ליה כאן רשימה של אתרי חד הוריות, ולהסביר לה שכפי הנראה בן זוגה לא התאים ממילא.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי צפריר_שפרון* » 03 מאי 2004, 18:43

נאוה,

אם אין התאמה בין בני הזוג (מה שנכון במקרים רבים מדי, כי אנשים נישאים מהסיבות הלא נכונות)

לתפישתי מקרים אלה נדירים ביותר. שאם שניים החליטו להביא ילד לעולם או הביאו ילד לעולם לעולם נמצאים בתאומם - אותו ילד למשל.

לדעתי, זו סיבה להיפרד 'בזמן' כדי להישאר חברים ולעשות הורות משותפת בריאה.

זה נכון. אבל, על מנת להיפרד יש לישר קודם כל את ההדורים. ובמידה ומתיישרים ההדורים נמצאים רוב הזוגות מוצאים את אושרם בבן/ת הזוג המקורי. כלומר, בתוך תהליך ההסכמה והאחדות כזוג הורים וכחברים (שחברות יכולה להתבטא גם בכעס ובמריבה ובניתוק), במידה ויהיה לשני בני הזוג את האומץ להניח את עצמם עירומים לחלוטין אל תוך הזוגיות הזו, במובן זה אל תוך הבירור הזה, מבלי לפחד מתגובת הצד השני או מאי תגובתו או תוך כדי התגברות על המחסומים האלה, הרי שימצאו את המכנה המשותף המעלה הסכמה ביניהם.
כאן לעתים אמנם מרחיקים השניים לכת ומניחים לחוסר האיזון ולניגודים לכאורה להניח רף שנראה כי הוא בלתי הפיך או בלתי ניתן לשינוי, ואין הדברים כך.

מכאן, שכאשר מחליטים השניים להיפרד מתוך מאבק יוצאים נפסדים.
וכאשר המאבק נסתר לתקופת הפרידה ומתקיים מתחת לפני השטח - הוא יצוץ בעתיד במלוא עוזו, וכאשר אותו קונפליקט נפתר והמאבק הופך להסכמה ולשתוף פעולה - מה טעם להיפרד? - במיוחד כשאש האהבה עדיין דולקת שם.

ובמקרה הזה של ליה נמצאת להבת האהבה איתנה ונמצאים ניתן לומר מסתנוורים מאור זה של אהבתם ומכאן נדרשים להרפות, ולהסכים, ולגעת. שנמצא המגע החסר מאיים על הנפש, ומבקש הגוף את סיפוקו, זה התזונתי, זה הרוחני, זה הנפשי וזה הגופני במובן המיני ובמובן של אפשרות הטהרותו ונסיקתו אל מצבי שכחה או אין זכרון - לעת שינה למשל.
לכן, טוב אם יאפשרו חמלה וחסד, והכרת טובה והערכה הדדית. מחוות אלה של הסבר פנים עשויות להפוך את תחושת התשישות לחיוניות באחת.
והבחירה בידיהם.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי נאוה_פרנס* » 03 מאי 2004, 18:09

ענת,
:-D
בבקשה!! אפילו שחשבת שזו חוצפה ;-)

את מדברת על תחושת האובדן ועל האבל שיש לעבור דרכו כתוצאה מהגירושין,
התהליך קורה (להפתעת רבים) גם בפרידה מאדם פוגעני ביותר, גם באובדן דברים שחד משמעית נחשבים "רעים"
גם כאשר חד משמעית אנחנו הולכים למשהו 'טוב יותר' - אובדן והרגשות הנילווים אליו הם חלק בלתי נפרד מכל שינוי...

השאלה הגדולה היא:
אם אין התאמה בין בני הזוג (מה שנכון במקרים רבים מדי, כי אנשים נישאים מהסיבות הלא נכונות)
האם הקשיים שכרוכים בגירושין מצדיקים הישארות יחד "למען הילדים" או למען סיבות טובות פחות?
כי זה מה שכמעט שמעתי בדברייך הנ"ל ואני יודעת אחרת...

כאשר אני מייעצת לזוגות גרושים ללכת לייעוץ זוגי (ומסכנת את ראשי בעצם האמירה),
על הקשר הבלתי ניתק הזה של הורות משותפת אני מדברת.
את צודקת, לטוב ולרע - חיי שני אנשים שיצרו חיים משותפים קשורים ושזורים לעד.

אבל שוב (ובגלל זה התחצפתי), האם זו סיבה להישאר יחד?
לדעתי, זו סיבה להיפרד 'בזמן' כדי להישאר חברים ולעשות הורות משותפת בריאה.

אבל זה רק מה שאני חושבת,
ויש שיאמרו: מה היא יודעת?? היא בכלל חד הורית... :-D

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי צפריר_שפרון* » 03 מאי 2004, 16:54

ליה,
אם אינך מבינה - שאלי.
ניתן להרחיב על כל היבט שנכתב כאן. מבחינה זו שאינך זקוקה כלל וכלל ליעוץ חיצוני. לא את ולא בן זוגך. שנמצאים המפתחות בידיכם.
אני מבין שעולה כעס נוכח אותה אפשרות של ויתור על הכעס, מה שבפועל נאמר באשר נאמר למעלה.

כאן, מן הראוי להתבונן כיצד משרת אותך בן הברית הזה - הכעס, ולהתבונן בכעס עצמו, ולפרק אותו לחלקיו ולראות כיצד עלבון אישי הוא שנווט את הכעס הזה שעלה כתגובה להנכחת מהות הבעיה. במובן זה לב הבעיה, או עיקרה. שכל אחד מכם רוצה להנהיג את הזוגיות הזו ונמצאים מתחרים כביכול האחד נגד השניה, בעוד בפועל כל אחד מכם מתחרה כנגד עצמו. מכך רצים ניתן לומר זה לצד זו בעוד מדמים שנמצאים האחד נגד השניה ולהפך.
מכאן מחליפים התנגדות והתבדלות בהסכמה. מכאן מסכימים על כך שאת הנקבה ואתה הזכר. שאין מקום להתרעמות למשל של הנקבה על כך שאיננה זכר - שהרי איננה זכר. ולהיפך.
כך, על פי אותו עקרון, שזהו העיקר - מוצאים ביחד את נקודות ההסכמה ומגלים להפתעתם עד כמה אלו עשויות להיות נרחבות, כאשר מפנימים את הגדרת הזוגיות המיוחדת הזו, אל תוך ייחודה ונבדלותה, בעוד אתם עצמכם מתאחדים למימושה.

אם תיאות לקרוא את הדברים שוב ושוב, עשויה למצוא שם תועלת. ובכל מקרה עבודת הצופה הוירטואלי, זה שיש לו הזכות להתערב - שכל מי שכותב באתר שכזה חושף עצמו להיות כגריין המחייב ניתן לומר תגובה, ובכן עבודת הצופה הזה, האישי, נעשית מאליה - ולו כמטרה אליה מופנים חצי הכעס.
ובכל זאת, חייב להדגיש כי אינכם זקוקים אלא לאומץ הלב, אותו היבט של אמונה ומחוייבות. וכפי שמחוייבים כל אחד מכם לנשימתו, שאיפה ונשיפה, כך עשויים להתחייב לזוגיות הזו, ההורות הזו, והאהבה הזו הנמצאת מניעה את עוז הרוח והעוצמה בה מתנסים.
על פני מתנסים ונסים, מתנסים וניסים.



ענת,
מילים טובות.
תודה.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ענת_גביש* » 03 מאי 2004, 03:01

(תשובה לנאוה)
ובכן, זה מורכב מאד, כמו שאפשר לדמיין, רק פי שלושים אלף יותר.
את יכולה להיות מאושרת על שנפרדת מבן זוג. יכולה להיות אסירת תודה על מה שקורה אחר כך, ובמקביל, בקו אכזרי ורציף שלא נכנע אל מול הקוים החזקים שחייך משרטטים לך להפתעתך, כך, במקביל, לכאוב כאב של גדיעה ממי שגופך התאחד עם גופו ונשמתך עם נשמתו לכדי יצירת אדם. אדם שהפך אתכם אחד לנצח. ככה זה, החיים זה דבר רב פנים. להיות מאושרים במה שיש ולהסתכל בכאב על הנימים הדקים שאושרך מורכב מהם.
הטקס הזה שברבנות? כמה מוזר. סמכתי עליהם על היהודים שישכילו לחבר משהו שבאמת ימחיש, באמת יביא את המסור הזה הלא חד, שחותך, וחותך וחותך, עד שיהיה ברור שהגזע הזה פולח לשניים, נפרד, מגיר דמעות שרף שמתקשות ליהלומי ענבר ומאחה לכדי שניים נפרדים.
ואת קולטת, אני לא מדברת בכלל על אהבה. זה הקטע המצחיק פה. שיש דברים חזקים יותר מאהבה. אפילו רגש אחר אין שם. אפילו לא מילים לתאר.
אולי המילה ברית. שגם היא אגב לא התהוותה בטקס היהודי ההוא, אלא ביצירת החיים.
אז אפשר להיפרד טוב, ואפשר גם אפשר לשמוח בזה ולהיות שלמים עם זה וכל המילים האלה, ולא להפסיק לרגע להגיד תודה על כל מה שקרה אז וקרה אחר כך וקורה עכשיו, ובחיי, לא הייתי משנה כלום. (ואיזה כיף לכתוב את זה)
אבל חלק ממנו כאן ישן לא רחוק ממני, וכך, לתמיד, שלומו והדאגה לו, לאבא שלה, הם לא משהו שכבר אוכל להחליט אם אני מעוניינת לקיים כאן או לא.
אני לא יודעת אם עניתי לך על השאלה.
אני אנסה במילים אחרות, הבנתי שמטריד אותך החלפת הבעיה בבעיה אחרת אז לא, לא התכוונתי כמו שמשתמע.. התכוונתי במקרה של ליה, שאם היו כעסים סביב הטיפול בילד כשכרגע נמצאים עדיין על גשר יציב שאפשר להעז ללכת עליו, אז אחרי פרידה הכעסים והקושי ישארו (או יגדלו מאד, בעצם), אבל כבר לא יהיה הגשר ההוא.
תודה על שאלתך החצופה ככה באמצע הלילה. נהניתי מאד להשיב.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית_א* » 03 מאי 2004, 02:28

אצל איזה הומיאפת? ומה הגדרתם כבעיה? הבן זוג לא מוכן לשמוע על טיפול כדי לא לקבע את הילד. איך להציג את זה?

תגידי באיזה איזור את גרה, ותקבלי המלצות להומיאופטים הקרובים.

הומיאופט טוב לא מצפה שתבואי אליו עם הגדרת הבעיה. הוא יושב איתך ועם הילד שעתיים, וחוקר ומתבונן בילד, ועוזר לך להבין ולהגדיר דברים מחדש ולצורך הטיפול.
רק מהשיחה עם ההומיאופטית, עוד לפני שהילד שלי קיבל את התרופה, קבלתי תמונה מאלפת של מצבנו דרך עיניה, וזה עזר לי מאד להבין שאני לא סתם אמא דפוקה שלא יודעת "איפה לשים גבולות לילד שלי", אלא שיש לנו בעיות קשות שהן (לפחות בחלקן) תוצאה של כל מערכות היחסים בבית.
טיפול הומיאופטי יכול לעזור לילד לשנות דפוסים של מתח ועצבנות, ולעזור לו להשתחרר מעט מהטראומות שיצרו את הדפוסים האלו. אצלינו, תוך חודשיים מהטיפול הילד נרגע לבלי הכר, ישן שינה יותר עמוקה ובשעות יותר סבירות, התחיל להשתין בבית השימוש במקום על הרצפה (בכוונה), הרבה יותר קשוב ומשתף פעולה. אושר גדול. כמובן, לפעמים עדיין קצת קשה איתו, אבל במינונים אחרים לגמרי.
במקביל, העבודה על הזוגיות שלנו תרמה בודאי גם את תרומתה הברוכה לילד.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי נאוה_פרנס* » 03 מאי 2004, 02:25

מנסיוני, אין דבר כזה פרידה אמיתית כשיש ילד. זו החלפת הבעיה בבעיה אחרת שבה יש כמעט רק כאב, ומעט נחמה. ואז כבר אין את הגשר ההוא שעליו ניתן להפגש. רק תהום עם חוטים

ענת, בהסתכלות לאחור,
האם עדיף היה לך אילו נשארת עם האקס שלך?
כי זה כמעט מה שנשמע מהמשפט הזה.... :-0

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי עוד_אחת* » 03 מאי 2004, 01:04

ליה, כל כך, כל כך הבנתי אותך.
אני חושבת שאני רק עכשיו מפסיקה לחשוב שגירושין הם הפיתרון לבעיות שלנו בנישואין.

אבל אני מקשיבה לצפריר כבר הרבה זמן. אני קוראת אותו בתשומת לב בהרבה דפים, ואף על פי שלא הצלחתי להביא אותנו לטיפול זוגי אצלם (עדיין...), עדיין השאלות הנוקבות שלו מהדהדות לי בראש כל פעם שאני מתעצבנת ורוצה ישר להתגרש.

והוא הכעיס אותי, תאמיני לי שהכעיס. כשאני התלוננתי עליו, בדברים שבאמת בלי ספק הוא התנהג חרא, אז צפריר התעלם ממה שהוא עשה והתמקד במה שמפריע לי. ומה אמר לי? דברים מעצבנים מכעיסים מרגיזים מקפיצים שבעצם הראו לי את אותם החסרונות אצלי. נגיד, אם אני אתלונן שהוא מתעלל בי אז צפריר ישאל אותי ישר איפה אני מתעללת בו. אני כבר נכנסתי להרגל להפסיק כל התעצבנות שלי באמצע ולהתחיל לראות את הכל מזוית אחרת.

אני מצטרפת למה שאמרו לך, שאם הטיפול לא עזר זה אומר שהטיפול שהלכתם אליו לא היה טוב, ולא שהנישואין לא טובים ואי אפשר להציל. מצטרפת להמלצות על נעמי גבע, צפריר ואורנה, ודיאנה אידלמן-קרת.

אני מצטרפת למה שאמרו לך, שבעצם הגירושין לא יפתרו שום דבר. זה רק נדמה לנו. כל פעם אני מתחילה לחשב מה בעצם תהיה המשמעות של החיים שלנו בנפרד, ואני מבינה שאני סתם מקשקשת עם ה"אז נתגרש כבר וזהו" שלי. במיוחד אני מבינה, שאני אוהבת את בעלי מאוד מאוד, ושרוב הכעס שלי הוא משהו שאני יכולה לשפר בתוך עצמי. ובשביל זה לפרק משפחה? לקחת לילד שלי את אבא שהוא אוהב? במיוחד שמבינים - גם כשרואים זוגות אחרים שמתגרשים - כמה בעיות חדשות זה עושה ואיזה סמטוכה בחיים, וכמה כאב ושברון לב.

זה מזכיר לי שפעם עשו לי ניתוח אפנדיציט. חשבתי שאחרי הניתוח יילך לו הכאב הזה. ומה קרה? כאב פי אלף יותר. הרי חתכו לי את הבטן...

אז אל תכעסי עלינו. אנחנו קוראים בין השורות שלך שאצלך לא יהיה לך ולכם טוב להתגרש. תחפשו טיפול יותר טוב, תחפשו טיפול לילד בלי סטיגמה, תמשיכו לחפש את הזוגיות.
וממליצה על פיזיקה משפחתית של אירנה אוסוסקין (מקוה שלא טעיתי בשם(

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי סמדר_נ* » 03 מאי 2004, 00:41

_ופלונית א, למה התכוונת במשפט הזה??
לפעמים הילד הוא נינג'ה במיוחד כדי לשמור על אבא ואמא ביחד, למרות שעל פניו זה נראה הפוך_
ליה, ילדים לפעמים מפתחים התנהגות בעייתית כדי "לגייס" את ההורים לטפל בהם וכך לאחד אותם סביב בעיה משותפת (כך מורחק איום הפירוד). מטפלים נתקלים פעמים רבות בילדים המובאים לטיפול נפשי עקב סימפטומים שונים, וכשנעשית בדיקה מעמיקה יותר בתוך המשפחה -- מסתבר שלב הבעיה הוא ביחסים בין ההורים. אחת המרצות שלי סיפרה פעם שהיא נוהגת לשאול ישירות את הילדים "למי בבית יהיה קשה אם תפסיק להרטיב במיטה?" (סתם דוגמה לצורך ההמחשה). המדהים הוא, שילדים עונים תשובות קונקרטיות לשאלה הזו בלי להתבלבל אפילו...

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ליה* » 02 מאי 2004, 23:23

אתם נשמעים לי תשושים ואומללים. אני מקווה שזה לא מכעיס אותך שאני כותבת את זה. אבל מתוך מצב כזה פשוט לא כדאי ללכת על פרידה. לא ככה. מנסיוני, אין דבר כזה פרידה אמיתית כשיש ילד. זו החלפת הבעיה בבעיה אחרת שבה יש כמעט רק כאב, ומעט נחמה. ואז כבר אין את הגשר ההוא שעליו ניתן להפגש. רק תהום עם חוטים

פעם אחרונה... אני מאוד מסכימה איתך ענת

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ליה* » 02 מאי 2004, 23:23

ענת גביש
הם לא נשמעים ככה בטיפול!!!!!
טוב שכך :) האמת שלא הבנתי כמעט מילה, וחשבתי, מה לא בסדר שאני לא מבינה? אני הרי יודעת לקרוא. ... כתבת "מנסיוני", אני לא רוצה לחטט, כתבת על זה בעצים אחרים?


פלוניתה, תודה על התמיכה . בהחלט עוברת. תודה גם לענת , ופלונית _ א, למה התכוונת במשפט הזה??

לפעמים הילד הוא נינג'ה במיוחד כדי לשמור על אבא ואמא ביחד, למרות שעל פניו זה נראה הפוך


??
תודה, שואבת ממכם כוח.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ליה* » 02 מאי 2004, 21:54

ליה, גם לי יש ילד נינג'ה וגם חיינו היו הרוסים, היינו מיואשים ומותשים וכועסים כולם על כולם - עד שלקחנו את הילד לטיפול הומיאופטי, ונהיה הרבה יותר קל איתו,
היי, המון תודה. אצל איזה המואפת? ומה הגדרתם כבעיה? הבן זוג לא מוכן לשמוע על טיפול כדי לא לקבע את הילד. איך להציג את זה?
ואיך מגיעים לנעמי גבע?

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ענת_גביש* » 02 מאי 2004, 08:19

טיפול זוגי שנמשך שנה וחצי ולא הועיל, נראה לי שהוא החלק המיותר ביחסים שלכם.
גם אני חושבת ככה.
ליה, אני מצטערת שמה שעלה בך כאן זה כעס, אולי זה טוב, לא יודעת.
אני התחברתי מאד לדברי צפריר דווקא בענין ה תשישות . אתם נשמעים לי תשושים ואומללים. אני מקווה שזה לא מכעיס אותך שאני כותבת את זה. אבל מתוך מצב כזה פשוט לא כדאי ללכת על פרידה. לא ככה. מנסיוני, אין דבר כזה פרידה אמיתית כשיש ילד. זו החלפת הבעיה בבעיה אחרת שבה יש כמעט רק כאב, ומעט נחמה. ואז כבר אין את הגשר ההוא שעליו ניתן להפגש. רק תהום עם חוטים. לא שזה סוף העולם להתגרש. לפעמים זה הדבר הכי טוב שקורה לבנאדם. אבל יש לזה כמה פנים. זה מתרחש בכמה מישורים. ובמישור של היותכם זוג הורים לילד שאוהב וצריך את שניכם, זה לא מפסיק להתרחש.
במילים אחרות, תצטרכו לטפל בזה בצורה עמוקה גם אם תהיו גרושים. לא סוגרים את הבסטה וזהו. הכאב, הכעס, הציפיות והאכזבה ואפילו החיבה ממשיכים לפעול.
שמעתי כאן באתר הרבה המלצות מרשימות על נעמי גבע, וממליצה באופן אישי על אורנה וצפריר.
והערה (עכשיו שצפריר יתרגז קצת, מה יש (-: )
הם לא נשמעים ככה בטיפול!!!!!
כל הכתיבה המשונה הזאת מביאה ת'קריזה, כשחושבים כמה פנים אל פנים החוויה אתכם היא אחרת.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית_א* » 02 מאי 2004, 02:41

ליה, גם לי יש ילד נינג'ה וגם חיינו היו הרוסים, היינו מיואשים ומותשים וכועסים כולם על כולם - עד שלקחנו את הילד לטיפול הומיאופטי, ונהיה הרבה יותר קל איתו, והלכנו לטיפול זוגי אצל נעמי גבע. אחרי שלוש פגישות איתה חיינו נהפכו מהקצה אל הקצה. יש עוד על מה לעבוד אבל יש שיפורים עצומים שאפשר לחיות איתם ואפילו להתחיל להנות קצת מהחיים.
טיפול זוגי שנמשך שנה וחצי ולא הועיל, נראה שהוא לי החלק המיותר ביחסים שלכם. חפשו מטפל אחר. קוסם. יש כאלו.
אם תרצו - תמצאו את הדרך.
עם ילד נינג'ה נראה לי קשה מאד לחיות בלי אבא.
לפעמים הילד הוא נינג'ה במיוחד כדי לשמור על אבא ואמא ביחד, למרות שעל פניו זה נראה הפוך.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלוניתה* » 01 מאי 2004, 23:31

ליה, אין לי עצות ותובנות. זוגיות עם ילד היא אחרת ושונה. גם אצלינו יש קשיים (הילד בן שנה) ואין לי פתרונות לא לזוגיות ולא לאיך להפרד בצורה הכי פחות פוגעת. (אנחנו לא שם, אבל נראה אותנו עוד שנה וחצי....)

אני כן רוצה להציע תמיכה, אפילו שהיא וירטואלית.
בטח עולים בך הרבה רגשות סותרים, אולי רגשות אשמה כלפי הילד? כלפי עצמך? כלפי בן זוגך? כלפיכם?


מרגישה שיש לי שק של עוינות כלפי הילד וההורות בכלל עקב כך.
לא קל, לא נראה לי שיעזור שאכתוב לך שהילד לא אשם. אני מניחה שאת יודעת את זה ברמה אחת וברמה אחרת עדיין מרגישה עוינות. נראה לי שכדאי לפרוק אותה, אולי אצל איש מקצוע. לא בהכרח פסיכולוג, אולי דווקא דימיון מודרך או משהו דומה.

לפעמים התחלת דרך חדשה, כואבת ככול שתהיה יכולה להביא הקלה.
לא סיטואציה קלה.
אני זוכרת שקראתי פה באתר כמה דפים על פרידות, אני לא זוכרת כרגע בדיוק איזה, אולי אחרים שיותר מתמצאים בניבכי באתר יוכלו לעזור.

קבלי (()) תמיכה ומקווה שבסוף דברים יסתדרו במקומם ותבוא הקלה.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי צפריר_שפרון* » 01 מאי 2004, 22:47

ליה,
דברים רבים נכתבו ואילו כעסך עלה אל אותם פסקה מסוימת. מכאן ברור לחלוטין היכן מקור הבעיה מבחינתך.
נראה על פניו שהנכם מתאמצים יתר על המידה היכן שאין אתם נדרשים להתאמץ כל כך - למשל בכך שאתם מניחים לילדיכם תנאים מעבר לנדרש - בעיניכם, בעוד אתם עצמכם, הן את והן בן זוגך - קצת שוכחים את הזוגיות ונותנים תשומת לב מיותרת להבדלתכם, כל אחד מנפח את מקומו בתוך המערך הזוגי ללא תוחלת.
אבל, קראי מחדש את כל מה שנכתב ותוכלי להתחיל דווקא מהמקומות שמעוררים בך הסכמה - ובמדה ואין כאלו בנמצא - אלה שמעוררים פחות התנגדות.
שבכל מקום בו עולה התנגדות מצביע הדבר על הצורך בתחושת הקיום הייחודית ובכל מקום בו עולה הסכמה - עולה הסכמה אל המשותף.
ואלה לבחירתך.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי עוד_פלונית* » 01 מאי 2004, 22:17

שתביני, אני לא חושבת שמשהו אצל מישהו מכם שונה בבסיסו ממה שקורה אצל אחרים - או לפחות אצלי. כשאני מתיחסת אלייך ואל בעלך אני מתיחסת גם אלי ואל בעלי. יש הבדל בווליום.
גם אני לפעמים מוצאת את עצמי "חוטאת" במחשבות שנכנסתי למשהו שגדול עלי. אני אומרת לפעמים לילדים שלי, או לפחות חושבת - "חכו חכו, אתם מורידים אותי ביגון שאולה ועוד תתחרטו על זה..." אני שואלת את עצמי אם לא היה להם טוב יותר עם הורים אחרים, או אם לא הי ה לי טוב יותר עם ילדים אחרים...
לא כל כך קל להתבגר. אני נורא רוצה שיבואו ההורים שלי וישמרו עלי ויטפלו בי ויתנו לי לישון עד מאוחר ויכינו לי אוכל וינקו לי את הבית... אבל זה לא יקרה. עכשיו תורי להיות במקום הזה. אני יכולה לגלות אמפטיה למצב הזה שלי, להגיד לעצמי, צודקת, זה נורא מתיש ומעייף ומתסכל ומרגיז. אבל זה המצב. ופרידה לא תשנה את זה.
עוד (()) הלוואי שהיה לי יותר מה לתת.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ליה* » 01 מאי 2004, 22:06

לי זה לא ברור. אתה אני מבינה כתבת שאנחנו מתפנקים, לא?

אותה ישות זוגית אשר מתקיימת כהיבט מרכזי בחייכם וכהורות לבנכם אם כן דורשת משניכם באחת להפסיק להתפנק אל תוך חשיבותו/ה העצמית ולראות את טובת המשפחה מתוך אינטרס אישי.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי צפריר_שפרון* » 01 מאי 2004, 19:11

מכאן, נראה שברור.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ליה* » 01 מאי 2004, 19:07

תודה לכל המגיבים. קראתי אתכם בצורה מעמיקה, אבל אני מוצפת וכועסת מכדי להגיב עכשיו.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי צפריר_שפרון* » 01 מאי 2004, 18:03

ליה,
אל נא תעלה חימה מלפנייך על דברים אלה הישירים והחותכים. אלו הדברים וכך הם עולים. מאליהם.

נראה שהחלטתם על פרידה מתוך מקום של תשישות. תשישות אישית של כל אחד מכם, ומכאן גם הפן הזוגי - אותה ישות נפרדת ניתן לומר, גם הפן הזה נראות פניו עייפות.
כאן, על פני למהר ולהחליט על הגרוע מכל, אותו פתרון שאיננו פתרון מלכתחילה, בו אתם לכאורה נפרדים ובכך מסלקים את "הסימפטום המציק" וכאן נדרשת הרחבה: שנמצא בן זוגך מציק לך בעצם נוכחותו והטחת מצוקתו אלייך, בעודו נוכח שם כמי שחוטף את מצוקתך. כך הנכם מהוים גורמים המעלים ומאדירים זה את מצוקתו של זה ולא לכך פיללתם.
לכן, הפלונטר הזה בו אתם נמצאים רק יסתבך יותר ברגע שתחליטו על פירוד. הן הנסיונות הבלתי פוסקים לחנך אחד את השניה ואחת את השני, והן המאבק על הנהגת ה"אנחנו" שלכם כזוג, רק ישנו את סגנון המאבק או במובן הזה יפתלו את דרכי השיח הזה שביניכם. שיח שבאופן מטאפיזי יונק ניתן לומר את העדפת הנפרד על המאוחד, ברמה האישית והזוגית גם יחד.

ומכאן, נראה כי כל פתרון שניתן להעלות על הדעת לא יעלה יפה. מכאן, מבוך או מלכודת. ומנקודת מבט זו - כך הם פני הדברים, ומנקודת מבט רחבה יותר - טוב שכך.

שניתנת בידכם הברירה להפסיק את המאבק הזה ולהוריד את האחריות על בעיותיכם מגבו של הילד הזה.

כאן, הרשי לי להפנות אותך אל גודל המזל שנפל בחלקך לחוות חוויות אלו כשאת עצמך הרי שלמה, ומסופק לך כל צרכך, גם אותם אירועים, מצבים או זמנים בהם את יכולה להשאב אל היאוש הממכר הזה. וגודל המזל בא לידי ביטוי ביכולתך להגדיר את עצמך ולבדל את עצמך כאישיות נפרדת, זו אשר תעצומות נפשה בגמישותן ובעוצמתן באות לידי בטוי בכושר עמידתה.

התבוננו היטב - ניתן לראות ולזהות את עוצמתכם דרך המתחולל ביניכם.

ומכאן ניתן כמובן להזכירכם כי אינכם יכולים להפרד וכי לנצח תהיו זוג.
כאן, כאשר תעלה הסכמה לגבי טובת היחד, ומתי זו קודמת לטובת היחיד, ואיך היחד עשוי להניח תשתית אישית לכל אחד/ת, ועוד בחינות מטעם הזוג שמתבונן בכם, ומניח לרגליכם את קיומו. אותה ישות זוגית אשר מתקיימת כהיבט מרכזי בחייכם וכהורות לבנכם אם כן דורשת משניכם באחת להפסיק להתפנק אל תוך חשיבותו/ה העצמית ולראות את טובת המשפחה מתוך אינטרס אישי.

ותבדוק היא את התמסרותה אליו, את ההכרה בו וההערכה שרוחשת אליו, ויבדוק הוא את הסכמתו לתת ללא כל תנאי ולהתנסות בקבלת התמסרותה אליו.

האם זה ברור?

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי עוד_פלונית* » 01 מאי 2004, 16:20

אוי אוי אוי )-: (())
איכשהו קל לומר "הילד" אבל זה לא נכון - אם כבר מישהו להאשים, זו העבודה המשעבדת והחברה שמקדשת אותה.
ובעיקר, זה אנחנו ההורים שילדותיים מדי, שאגואיסטים מדי, ששבריריים מדי לעמוד בשינוי הזה.
אמרתי לך כבר (אני חושבת) , וכמו שאמרו אחרות: תתקשרי לצפריר. (בוכים אצלי, חייבת לסגור)

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית* » 01 מאי 2004, 16:06

שום דבר לא נגמר, הקשיים נמשכים ובידיכם הבחירה האם יהיו אלו קשיי פירוק או איחוי
פלונית כואבת. תודה שכתבת. זה כל כך נכון. מרוב סערת הרגשות והרצון להיות אחרי לא משערים עד כמה המקום ההוא, אחרי, הוא מקום של עבודת פרך. לתמיד.
אני לא חושבת שכל נישואין צריך להציל ויהי מה. אבל אם ההתמוטטות קרתה על רקע השינוי העז שמשפחה חווה עם הצטרפות ילד, צריך להתייחס לזה כאל בעיה לטפל בה. לא להחליפה בבעיה כואבת לא פחות. אני מסכימה איתך שהזוג צריך טיפול ושינוי ומצטרפת להמלצה על אורנה וצפריר.
הדף הזה קורע לב כי ברור שהקשיים נבעו מתוך עייפות גדולה ותיסכול גדול. חוסר תמיכה, חוסר עזרה, עבודה קשה מדי של בני הזוג, עבודה וכעס ביום השבת ה"חופשי", התרחקות וטינה ותחושת ניצול הדדית.
סחרחרת רעל ש לבד אי אפשר לצאת ממנה כי נמצאים עמוק בפנים ולך תמשוך את עצמך מהשערות החוצה.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית_כואבת* » 01 מאי 2004, 15:35

שום דבר לא נגמר, הקשיים נמשכים ובידיכם הבחירה האם יהיו אלו קשיי פירוק או איחוי. קחו אחריות על חייכם כי אין מי שיעשה זאת במקומכם.
אני ממליצה בחום לפנות לאורנה וצפריר לייעוץ (())

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי מונו_נוקי* » 01 מאי 2004, 15:05

אין לי הרבה נסיון בתחום. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בדרכך החדשה . הדבר היחיד שאני יודעת הוא שחברתי הטובה נפרדה מבעלה ואחרי שנה הם התגרשו. הם שמרו על יחסי ידידות כיוון שבכ"ז ילד משותף אי אפשר לחלק(בניגוד לרכוש)
לילדים שלהם יש שני בתים עכשיו , והסתגלו בהדרגה למצב החדש(בתחילה היו חוגגים יחד חגים וימי הולדת. עכשיו כבר לא)
עברה על חברתי תקופה קשה מאד למרות שהיא זו שיזמה את הפרידה. עולות אלף שאלות לגבי משפחה, חברים משותפים, הרגלים וארועים. חשוב מאד למצוא סביבה תומכת (למשל חברתי גילתה שלצערה כמה חברים משותפים ניתקו איתה קשר בעקבות הפרידה) .ביקורת מהסביבה לא מקלה על העניין.
אני מניחה שההתתמודדיות שאת חווה הן לא קלות. אם את משוכנעת לגבי הפרידה ובטוחה בזה , וודאי זה יקל על ההתמודדות הלאה.לחברתי זה שימש מגן מדקירות הסביבה.
חיבוק

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית* » 01 מאי 2004, 14:47

אני מציעה שתנסי לעצור רגע ולברר לעצמך האם באמת ידעת עם מי את מתחתנת...
נאוה, ההערה שלך עושה לי חלושס במפרקי האצבעות. האם היא נכתבת מנסיון? ז"א , האם חוית פעם התערפלות הנישואין בעקבות ההורות?
כשיש ילד נפרש מעטה על הזוגיות. הכל מתערער. אצל אחדים בצורה קלה (אולי אצלך כך ואשרייך) ואצל רבים בצורה קשה. להסיק מכך שזו אשמת הילד זו טעות רגשית כמעט מתבקשת אם לא זהירים, ולהסיק מכך שבן הזוג לא התאים מלכתחילה זה...אין לי מילים אדיבות.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי נאוה_פרנס* » 01 מאי 2004, 14:41

קשר לא נגמר בגלל הורות אבל...
הורות בהחלט מבליטה ומחצינה בעיות ואי התאמה שהיו בקשר לפני...

יש כל מיני דברים שהיו קטנים, או היו אבל לא כלפייך, או שחשבת ש"זה לא נורא" וכאלו...
כל אלו מתחילים לבוא אליך, ובגדול.

כל אותם דברים שאת לא אוהבת אבל עשית למענו - הפסקת עם הפיכתך לאימא,
אפילו דברים שאת אוהבת ושבאו בקלות - נעשים קשים יותר כשאת עייפה, ללא שינה וממש זקוקה לזמן לעצמך.

וסקס -
עכשיו יש עוד גורם שמתערב בתיזמון, בתדירות ובכלל...

אני מציעה שתנסי לעצור רגע ולברר לעצמך האם באמת ידעת עם מי את מתחתנת...
אני מציעה שתעצרי לרגע ותבחני לעומק האם באמת ידעת מהו המחיר האישי שלך בזוגיות, בהורות
האם היית בשלה לכך, או שפעלת עפ"י ציפיות הסביבה שלך?

הילד שלך באמת לא עשה לך את זה וחבל שתפני אליו את העויינות
הוא בסה"כ ילד קטנטן שרוצה אהבה

לגבי התמודדות כחד הורית, נסי לחפש תשובות בדפים הללו:
V חד הוריות
V חד הוריות והחינוך הביתי
V חד הוריות לינה משפחתית מין

את מוזמנת לפתוח דפים נוספים, מתאימים יותר,
או לפנות ל פורום משפחות חד הוריות בתפוז ולדבר עם נשים שעברו את זה

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי פלונית* » 01 מאי 2004, 14:33

כואב מאד. מהצד מתחשק להגיד:
שנו הכל, הכל. עזבו כל מה שסובב אתכם, שנו מקום, שנו אוירה. היו לתא נודד ומתגבש. חיו את עצמכם ללא גבולות ופחד. הניחו לשנאה ולטינה להתלוות, הביטו בהן ברחמים, בנות לוויה עגומות מבע שכמותן. הניחו להן להיות עד שתנוח דעתן . והרי הסחרחרה היא שגרמה לזה ולא היעדר האהבה. והרי לפני שאיבדתם את הידיים והרגליים בתוך הסחרחרה רציתם להיות ביחד. ובאה העייפות ובאה התובענות ובא התיסכול והכריע. ומה אם תהיו עניים מרודים חסרי בית ויהיה לכם זמן להקיץ בבוקר ולחייך זה לזה? זה הרי אפשרי. החיים האלה שלכם הם, ובהם כל העולם וכל אפשרויותיו. גם האפשרות של להיות נינוחים, בעלי זמן, בעלי אהבה ובעלי חופש.

הכל נגמר מה עכשיו

על ידי ליה* » 01 מאי 2004, 13:02

היחסים שלנו עומדים בפני סיום, אחרי כשנתיים וחצי כהורים, ועוד קצת כזוג.
אפשר לומר שמה ששבר אותנו יותר מכל זה מטלות ההורות המוכרות, והעובדה שבכל סופי השבוע מרוב עייפות (יש לנו בן נינג'ה) כל הזמן התחלקנו - כמה שעות הוא עם הילד וכמה שעות אני, וכל הזמן רבנו מי עושה יותר (שנינו עובדים קשה).
אנחנו בטיפול כבר שנה וחצי, ולצערי, אין מנוס מסיום הקשר, גם בשביל הילד.
  1. מטריד אותי מאוד שהסיבה לסיום הקשר היא ההורות שלנו, והתובענות שלה. אני יודעת שזה לא הסיבה היחידה. אבל מרגישה שיש לי שק של עוינות כלפי הילד וההורות בכלל עקב כך.
  1. איך לעבור את זה עם הילד בן שנתיים וחצי, מאוד קשור לאבא שלו? שלמשל אם אבא משחק איתו בגינה והולך אחרי שעה לעבודה, הוא פורץ בבכי מר, ומסרב להירגע (יש לו מעט שעות אבא יחסית והוא מחכה בכיליון עיניים לשובו, כי אבא יותר "לונה פארק" בשבילו).
מה אומרים לילד? מה עושים בכלל? איך שורדים?
תודה

חזרה למעלה