על ידי אבישג* » 28 נובמבר 2011, 12:18
מזכיר לי, כשגרנו בצרפת לפני כבר לא מעט שנים, היו אינטלקטואלים שמאליים שהיו באופנה, שטענו שמנקה הרחובות "בחר" בעבודתו. הרי הכל זה "בחירה". אז גם חינוך ביתי זה בחירה. אכן, נכון - זה בחירה. אולם, עם 4000 שכ"ד מינימום. עם 2000 שקל קניות לאוכל וכו' וכו' - אני חוששת שחינוך ביתי וחוסר ההיפרדות מהתינוק מתאים לפלח סוציאו-אקונומי קטן מהאוכלוסייה.
רונית, אני כל-כך מתחברת לדברים שאת כותבת, מאוד מבינה ומזדהה. גם אני לפעמים מרגישים שאנשים פה פשוט לא מבינים מה קורה בישראל האחרת. מזכיר לי את הדיון שהתפתח בדף
איך אומרים בעברית.
אבל יש לי כמה דברים לומר מנקודת המבט שלי.
יהיו הדברים שאכתוב עכשיו לזכר סבתי שנפטרה לפני כשלש שעות, לצערי לא אוכל ללכת ללוויה שלה (מישהי רוצה לשמור לי על הילדים ? בעלי במילואים)
אני מעדות המזרח, גדלתי בעיר פיתוח. הורי גדלו בבתים מאוד לא משכילים, סבי מצד אמי התנגד שאמי תרכוש השכלה, היא ממש נלחמה על ההשכלה שלה ואילולי בית הספר איני יודעת אם הייתה זוכה לכך. הוריה היו אנשים מקסימים וטובים אך התנגדו להשכלה, בטח לבנות. אבא שלי בא ממשפחה קשה, גם הוא נלחם על ההשכלה שלו ועל חיים נורמלים בכלל. אני גאה בהם.
שתי סבתותיי מעולם לא למדו קרוא וכתוב, אני יודעת לפחות על סבתי שנפטרה עכשיו שהיא הצטערה על כך. שתיהן היו נשים של מטבח במלוא מובן המילה, הן לא הכירו חיים אחרים.
אני גדלתי בבית מאוד משכיל, עם מוסיקה קלאסית וכל כרכי האנציקלופדיה העברית שאבי בגאווה סיפר איך הם חסכו וקנו אחד אחרי השני. דיברתי עברית ספרותית כשכולם סביבי דיברו ערסית, קראתי שירה וספרות גבוהה כשכל חברותיי לא ידעו מה זה לפתוח ספר. כשגדלתי שאלתי את הוריי למה הם עשו לנו את זה וגידלו אותנו בסביבה מאוד שונה מהבית שלנו (היום ברור לי שאבי התגעגע לשורשיו אבל זה כבר עניין אחר).
למזלי חזרתי בתשובה, וכך עזבתי את בית הספר הערסי בו למדתי ועברתי לתיכון בו פגשתי הרבה בנות שהתעניינו כמוני בדברים שהם מעבר לב"בב (קיצור שהמצאתי לבנים, בגדים, בילויים).
בתיכון התפתחה אצלי ביקורת עזה כלפי בית הספר ויחד עם חברות נוספות (שאחת מהן גרה בישוב לידי ועושה גם היא חינוך ביתי) קראנו בלילות קטעים מתוך הנסיך הקטן, לחיות ולאהוב, ג'ונתן לוינגסטון השחף ועוד
אחרי התיכון כששמעתי על חינוך ביתי, ידעתי שזו תהיה דרכי.
אחרי השירות התארסתי לבחור מאוד חכם (כמו שחיפשתי) ומאוד שתלטן (ברמות חולניות), למזלי נפרדנו בסוף. אחריו חיפשתי גבר על בסיס קריטריון אחד בלבד, יכולת הכלה וקבלה ללא תנאים, ממש ערכתי מבחנים בעניין. ומצאתי בשעה טובה, גבר עם אלף סבלנות אל כל הרעיונות ההזויים שלי, אדם שלעולם אינו מבקר שום דבר שאני עושה (ולפעמים זה גם מרגיז אבל נניח לזה).
חוץ מזה, הגבר שהוא האיש שלי היום בא ממשפחה מאוד ענייה, בעצם דרכו התוודעתי סופית לישראל השלישית (שאותה פגשתי גם בשירות הלאומי אמנם), אביו פוטר והם חיו ללא הכנסה וקיבלו סלי מזון (שזיעזעו אותי נורא). הוריו תמיד עבדו בעבודות שחורות, עבדו קשה מאוד בעבודה לא מאתגרת והרוויחו מינימום לקיום בסיסי. הייתי בהלם.
זה די מוזר שהייתי בהלם, בסך הכל באתי מעיר פיתוח, אמי הייתה מורה ואבי מנהל חטיבת ביניים, לא ביג דיל, אבל הפערים היו ממש עצומים.
שמעתם על מעגל העוני? אז גם בעלי באופן טבעי ואחרי שדיכאו בו את כישוריו המוסיקליים ושיכנעו אותו שהכי חשוב ללמוד בבית ספר, סיים באופן לא מפתיע בכלל בלי בגרות ועבד בעבודה אליה יכל להתקבל גם בלי ללמוד בכלל.
ואני לא הבנתי במשך שנים למה אני רעה אליו, כועסת, מתפרצת, צועקת, מעליבה. הוא היה תמיד כל-כך מקסים אליי. לקח לי המון זמן להבין, הלכתי לייעוץ לשלום בית, התחלתי טיפול רגשי והבנתי שגם אני, כמו כולם מושפעת מחיצוניות, שמפריעה לי סוג העבודה שלו, רמת ההשכלה שלו, כמה הוא מרוויח. כן, כן כל אותם נושאים שתמיד בזתי למי שמתייחס אליהם וראיתי בכך שטחיות. העיקר האדם לא?
מבחינה כלכלית עברתי שני שינויים, א. הכנסתי לי טוב טוב לראש שבמאה ה-21 במדינת ישראל אין סיבה שאבנה עליו מבחינה כלכלית, אני מספיק מוכשרת לפרנס אותנו אם ארצה, ורק המחשבה הזו הרגיעה אותי (הכל בראש לא?), חוץ מזה התחלתי לנהל אותנו מבחינה כלכלית, וגיליתי שאני טובה בזה, נהנית מזה ומצליחה להסתדר נהדר מכלום וחצי. מבחינה חיצונית גם חל שינוי ובעלי התחיל לעבוד בערבים גם כמורה לתופים, תוספת ההכנסה ובעיקר העובדה שמדובר בעבודה מקצועית ומוערכת יותר בהחלט הוסיפה לבית שלנו.
אז אחרי כל הסיפור (הארוך) אני גם רוצה לאמר שאנחנו מחנכים בבית, איך זה מסתדר ?
כשאני חושבת על סבתות שלי אני רוצה לברוח הכי רחוק שאפשר, לבנות לי קריירה טובה, לעשות כסף, לראות עולם, לברוח כבר כתבתי?
אבל זה לא יהיה נכון, לא עבורנו.
אני לא שוללת בית ספר, מי כמוני מכירה בחשיבותו, ומכירה לו טובה, כן בהחלט.
אני כן חושבת שיש מקום לחינוך ביתי, לא כקו מרכזי בישראל, העולם לא בנוי לכך, עדיין לא. כן, כאפשרות לגיטימית למי שזה טוב לו ומתאים לו, וגם הייתי רוצה שהחינוך הביתי, בעצם קיומו, יאתגר את מערכת החינוך ויעזור לה להיות מערכת טובה יותר.
סבתא אהובה ויקרה, מכוחך אני שואבת, מסבלך, מחייך, ממותך. יהיו הדברים שכתבתי לך למציבה.
[u]מזכיר לי, כשגרנו בצרפת לפני כבר לא מעט שנים, היו אינטלקטואלים שמאליים שהיו באופנה, שטענו שמנקה הרחובות "בחר" בעבודתו. הרי הכל זה "בחירה". אז גם חינוך ביתי זה בחירה. אכן, נכון - זה בחירה. אולם, עם 4000 שכ"ד מינימום. עם 2000 שקל קניות לאוכל וכו' וכו' - אני חוששת שחינוך ביתי וחוסר ההיפרדות מהתינוק מתאים לפלח סוציאו-אקונומי קטן מהאוכלוסייה.[/u]
רונית, אני כל-כך מתחברת לדברים שאת כותבת, מאוד מבינה ומזדהה. גם אני לפעמים מרגישים שאנשים פה פשוט לא מבינים מה קורה בישראל האחרת. מזכיר לי את הדיון שהתפתח בדף [po]איך אומרים בעברית[/po].
אבל יש לי כמה דברים לומר מנקודת המבט שלי.
יהיו הדברים שאכתוב עכשיו לזכר סבתי שנפטרה לפני כשלש שעות, לצערי לא אוכל ללכת ללוויה שלה (מישהי רוצה לשמור לי על הילדים ? בעלי במילואים)
אני מעדות המזרח, גדלתי בעיר פיתוח. הורי גדלו בבתים מאוד לא משכילים, סבי מצד אמי התנגד שאמי תרכוש השכלה, היא ממש נלחמה על ההשכלה שלה ואילולי בית הספר איני יודעת אם הייתה זוכה לכך. הוריה היו אנשים מקסימים וטובים אך התנגדו להשכלה, בטח לבנות. אבא שלי בא ממשפחה קשה, גם הוא נלחם על ההשכלה שלו ועל חיים נורמלים בכלל. אני גאה בהם.
שתי סבתותיי מעולם לא למדו קרוא וכתוב, אני יודעת לפחות על סבתי שנפטרה עכשיו שהיא הצטערה על כך. שתיהן היו נשים של מטבח במלוא מובן המילה, הן לא הכירו חיים אחרים.
אני גדלתי בבית מאוד משכיל, עם מוסיקה קלאסית וכל כרכי האנציקלופדיה העברית שאבי בגאווה סיפר איך הם חסכו וקנו אחד אחרי השני. דיברתי עברית ספרותית כשכולם סביבי דיברו ערסית, קראתי שירה וספרות גבוהה כשכל חברותיי לא ידעו מה זה לפתוח ספר. כשגדלתי שאלתי את הוריי למה הם עשו לנו את זה וגידלו אותנו בסביבה מאוד שונה מהבית שלנו (היום ברור לי שאבי התגעגע לשורשיו אבל זה כבר עניין אחר).
למזלי חזרתי בתשובה, וכך עזבתי את בית הספר הערסי בו למדתי ועברתי לתיכון בו פגשתי הרבה בנות שהתעניינו כמוני בדברים שהם מעבר לב"בב (קיצור שהמצאתי לבנים, בגדים, בילויים).
בתיכון התפתחה אצלי ביקורת עזה כלפי בית הספר ויחד עם חברות נוספות (שאחת מהן גרה בישוב לידי ועושה גם היא חינוך ביתי) קראנו בלילות קטעים מתוך הנסיך הקטן, לחיות ולאהוב, ג'ונתן לוינגסטון השחף ועוד
אחרי התיכון כששמעתי על חינוך ביתי, ידעתי שזו תהיה דרכי.
אחרי השירות התארסתי לבחור מאוד חכם (כמו שחיפשתי) ומאוד שתלטן (ברמות חולניות), למזלי נפרדנו בסוף. אחריו חיפשתי גבר על בסיס קריטריון אחד בלבד, יכולת הכלה וקבלה ללא תנאים, ממש ערכתי מבחנים בעניין. ומצאתי בשעה טובה, גבר עם אלף סבלנות אל כל הרעיונות ההזויים שלי, אדם שלעולם אינו מבקר שום דבר שאני עושה (ולפעמים זה גם מרגיז אבל נניח לזה).
חוץ מזה, הגבר שהוא האיש שלי היום בא ממשפחה מאוד ענייה, בעצם דרכו התוודעתי סופית לישראל השלישית (שאותה פגשתי גם בשירות הלאומי אמנם), אביו פוטר והם חיו ללא הכנסה וקיבלו סלי מזון (שזיעזעו אותי נורא). הוריו תמיד עבדו בעבודות שחורות, עבדו קשה מאוד בעבודה לא מאתגרת והרוויחו מינימום לקיום בסיסי. הייתי בהלם.
זה די מוזר שהייתי בהלם, בסך הכל באתי מעיר פיתוח, אמי הייתה מורה ואבי מנהל חטיבת ביניים, לא ביג דיל, אבל הפערים היו ממש עצומים.
שמעתם על מעגל העוני? אז גם בעלי באופן טבעי ואחרי שדיכאו בו את כישוריו המוסיקליים ושיכנעו אותו שהכי חשוב ללמוד בבית ספר, סיים באופן לא מפתיע בכלל בלי בגרות ועבד בעבודה אליה יכל להתקבל גם בלי ללמוד בכלל.
ואני לא הבנתי במשך שנים למה אני רעה אליו, כועסת, מתפרצת, צועקת, מעליבה. הוא היה תמיד כל-כך מקסים אליי. לקח לי המון זמן להבין, הלכתי לייעוץ לשלום בית, התחלתי טיפול רגשי והבנתי שגם אני, כמו כולם מושפעת מחיצוניות, שמפריעה לי סוג העבודה שלו, רמת ההשכלה שלו, כמה הוא מרוויח. כן, כן כל אותם נושאים שתמיד בזתי למי שמתייחס אליהם וראיתי בכך שטחיות. העיקר האדם לא?
מבחינה כלכלית עברתי שני שינויים, א. הכנסתי לי טוב טוב לראש שבמאה ה-21 במדינת ישראל אין סיבה שאבנה עליו מבחינה כלכלית, אני מספיק מוכשרת לפרנס אותנו אם ארצה, ורק המחשבה הזו הרגיעה אותי (הכל בראש לא?), חוץ מזה התחלתי לנהל אותנו מבחינה כלכלית, וגיליתי שאני טובה בזה, נהנית מזה ומצליחה להסתדר נהדר מכלום וחצי. מבחינה חיצונית גם חל שינוי ובעלי התחיל לעבוד בערבים גם כמורה לתופים, תוספת ההכנסה ובעיקר העובדה שמדובר בעבודה מקצועית ומוערכת יותר בהחלט הוסיפה לבית שלנו.
אז אחרי כל הסיפור (הארוך) אני גם רוצה לאמר שאנחנו מחנכים בבית, איך זה מסתדר ?
כשאני חושבת על סבתות שלי אני רוצה לברוח הכי רחוק שאפשר, לבנות לי קריירה טובה, לעשות כסף, לראות עולם, לברוח כבר כתבתי?
אבל זה לא יהיה נכון, לא עבורנו.
אני לא שוללת בית ספר, מי כמוני מכירה בחשיבותו, ומכירה לו טובה, כן בהחלט.
אני כן חושבת שיש מקום לחינוך ביתי, לא כקו מרכזי בישראל, העולם לא בנוי לכך, עדיין לא. כן, כאפשרות לגיטימית למי שזה טוב לו ומתאים לו, וגם הייתי רוצה שהחינוך הביתי, בעצם קיומו, יאתגר את מערכת החינוך ויעזור לה להיות מערכת טובה יותר.
סבתא אהובה ויקרה, מכוחך אני שואבת, מסבלך, מחייך, ממותך. יהיו הדברים שכתבתי לך למציבה.