על ידי סוונג* » 07 ינואר 2010, 10:22
בני בן החמש, ילד בכור חכם וחברותי, סובל מדחייה חברתית קשה בשנתיים האחרונות, לפני שנתים כשהיה בגן, ילד אחד מהישוב שלנו, היה אומר כל בוקר לשאר הילדים לא להתקרב ולשחק איתו ואפילו היה מאיים, ניסיתי לדבר עם האמא של הילד הזה, אבל היא רק זילזלה בי ונפנפה אותי, יצאנו לחינוך ביתי בתום אותה שנה והמצב נמשך, יום אחד כשבאנו לבקר בגן אחרי המון זמן שלא היינו שם, איך שנכנסנו, אותו הילד ישר אמר לכל הילדים שמי שיתקרב אל בני או ידבר איתו יהיה מנודה בעצמו, בישוב הקטן והמרוחק שלנו ישנם רק ארבעה ילדים קרובים בגיל לבני, השבוע הזמנו את הילד היחיד שעוד מדבר איתו אל ביתנו, בדרך הם פגשו ילדה מהישוב שהצטרפה וכששניהם הגיעו הם צחקו על בני ואמרו לו שהם לא רוצים להיות חברים שלו, אצלנו בבית!!!! בני ניסה להתקרב אליהם ולהתחבר והם ברחו ודיברו עליו בצורה משפילה, האם של הילדה, הבינה את המצב והחליטה לקחת אותה הביתה, אבל אז גם הילד ביקש מאביו ללכת אל הילדה והם הלכו, והשאירו את בני יושב בודד על הנדנדה בחצר.
אנחנו היחידים בסביבה בחינוך ביתי, אני חייבת לציין שכשאנחנו נוסעים לים או בכלל, הוא תמיד מוצא חברים למשך היום ואנחנו לא רואים אותו כמעט, אבל חיי היום יום שלנו הפכו בודדים ביותר, אנחנו משתדלים בשבתות לנסוע למקומות שיהיה לו עם מי לשחק, אבל זה לא מספיק.
הוא אומר: אין לי חברים, אף אחד לא אוהב אותי...והלב שלי נשבר.
התחלתי לחשוב על מעבר דירה, אבל בינתים זה לא מתאפשר.
אנא עזרה..
בני בן החמש, ילד בכור חכם וחברותי, סובל מדחייה חברתית קשה בשנתיים האחרונות, לפני שנתים כשהיה בגן, ילד אחד מהישוב שלנו, היה אומר כל בוקר לשאר הילדים לא להתקרב ולשחק איתו ואפילו היה מאיים, ניסיתי לדבר עם האמא של הילד הזה, אבל היא רק זילזלה בי ונפנפה אותי, יצאנו לחינוך ביתי בתום אותה שנה והמצב נמשך, יום אחד כשבאנו לבקר בגן אחרי המון זמן שלא היינו שם, איך שנכנסנו, אותו הילד ישר אמר לכל הילדים שמי שיתקרב אל בני או ידבר איתו יהיה מנודה בעצמו, בישוב הקטן והמרוחק שלנו ישנם רק ארבעה ילדים קרובים בגיל לבני, השבוע הזמנו את הילד היחיד שעוד מדבר איתו אל ביתנו, בדרך הם פגשו ילדה מהישוב שהצטרפה וכששניהם הגיעו הם צחקו על בני ואמרו לו שהם לא רוצים להיות חברים שלו, אצלנו בבית!!!! בני ניסה להתקרב אליהם ולהתחבר והם ברחו ודיברו עליו בצורה משפילה, האם של הילדה, הבינה את המצב והחליטה לקחת אותה הביתה, אבל אז גם הילד ביקש מאביו ללכת אל הילדה והם הלכו, והשאירו את בני יושב בודד על הנדנדה בחצר.
אנחנו היחידים בסביבה בחינוך ביתי, אני חייבת לציין שכשאנחנו נוסעים לים או בכלל, הוא תמיד מוצא חברים למשך היום ואנחנו לא רואים אותו כמעט, אבל חיי היום יום שלנו הפכו בודדים ביותר, אנחנו משתדלים בשבתות לנסוע למקומות שיהיה לו עם מי לשחק, אבל זה לא מספיק.
הוא אומר: אין לי חברים, אף אחד לא אוהב אותי...והלב שלי נשבר.
התחלתי לחשוב על מעבר דירה, אבל בינתים זה לא מתאפשר.
אנא עזרה..