על ידי צ'ילי_ושמן_זית* » 29 ינואר 2010, 01:16
הילד בן שנה וחודש.
כבר זמן מה שיש לו נטייה מאוד מטרידה - לצרוח. כבר כמה חודשים.
מתי זה קורה? כשהוא מתוסכל כמובן, או שרוצה תשומת לב או סתם לשעשע את עצמו. לפעמים מתוך התלהבות גם.
מה ניסיתי כבר? להגיד לו שזה לא נעים ושיחדל. להתעלם. לגעור. להתעלם שוב. להמנע ממצבים צפויים. לשאול לברר לבדוק להתייעץ.
כל שיטה נוסתה בהתמדה עד כמה שאפשר במשך כמה ימים או כמה שבועות.
אך ללא הועיל. משהו בהתנהלות סביב הילד (אני מניחה שלא רק שלי, אלא גם של בן זוגי ושאר אנשים בסביבתו) גורמים לו להבין שהצרחות האלו משרתות איזו מטרה תיקשורתית שלו.
ואלו צרחות של ממש, צורמות, מנקבות, עושות "חור בראש", ואם נמצאים בחברת אנשים שאינם מהמעגל הקרוב זה גם גורר מבוכה, חוסר נעימות וכרגיל - ההתנשאות הרגילה כלפי הורים וביקורת בכל מיני אופנים.
הוא ילד נמרץ מאוד, סקרן, שמח וחם. בגיל שנה ההתפתחות המוטורית והוורבלית שלו היא מהירה למדי. הוא דעתן, קונדסן ומרבה לבדוק גבולות. והוא ילד מקסים.
אני מניחה שהוא קולט משהו מחוסר האונים שלי מול הצרחות שלו. אם כי אני משתדלת לא להראות לו שאני מתרגשת מזה.
מה שאני זקוקה לו יותר מכל הוא עצות פרקטיות מה אפשר לעשות, או סיפורים אישיים למי שגם התמודד עם ילד דומה.
הילד בן שנה וחודש.
כבר זמן מה שיש לו נטייה מאוד מטרידה - לצרוח. כבר כמה חודשים.
מתי זה קורה? כשהוא מתוסכל כמובן, או שרוצה תשומת לב או סתם לשעשע את עצמו. לפעמים מתוך התלהבות גם.
מה ניסיתי כבר? להגיד לו שזה לא נעים ושיחדל. להתעלם. לגעור. להתעלם שוב. להמנע ממצבים צפויים. לשאול לברר לבדוק להתייעץ.
כל שיטה נוסתה בהתמדה עד כמה שאפשר במשך כמה ימים או כמה שבועות.
אך ללא הועיל. משהו בהתנהלות סביב הילד (אני מניחה שלא רק שלי, אלא גם של בן זוגי ושאר אנשים בסביבתו) גורמים לו להבין שהצרחות האלו משרתות איזו מטרה תיקשורתית שלו.
ואלו צרחות של ממש, צורמות, מנקבות, עושות "חור בראש", ואם נמצאים בחברת אנשים שאינם מהמעגל הקרוב זה גם גורר מבוכה, חוסר נעימות וכרגיל - ההתנשאות הרגילה כלפי הורים וביקורת בכל מיני אופנים.
הוא ילד נמרץ מאוד, סקרן, שמח וחם. בגיל שנה ההתפתחות המוטורית והוורבלית שלו היא מהירה למדי. הוא דעתן, קונדסן ומרבה לבדוק גבולות. והוא ילד מקסים.
אני מניחה שהוא קולט משהו מחוסר האונים שלי מול הצרחות שלו. אם כי אני משתדלת לא להראות לו שאני מתרגשת מזה.
מה שאני זקוקה לו יותר מכל הוא עצות פרקטיות מה אפשר לעשות, או סיפורים אישיים למי שגם התמודד עם ילד דומה.