השמות האלה הן דרך לשחרר לחצים, טינות, תסכול וכעסים, ומוטב לאנשים למצוא דרך בריאה יותר לשחרר אותם
תמרול ה כל מילה זהב!!

אולי אני קצת קיצונית בתגובה שלי, אבל לדעתי כינויי החיבה האלה מורעלים, הכוונה לאלה שתוארו תחילה, אלה שמעליבים "באהבה".
לדעתי השמות האלה הן דרך לשחרר לחצים, טינות, תסכול וכעסים, ומוטב לאנשים למצוא דרך בריאה יותר לשחרר אותם (יכולה בהחלט להבין שמצטברים כעסים, מנסיוני האישי הפורה).
ואם הם לא מודעים לזה, כדאי להסב את תשומת לבם. אלה חיצים שפגיעתם עלולה להיות קשה.

הדף הזה מזכיר לי שכשהילדה שלי היתה תינוקת בת שנה, בגן הגננות קראו לה בשם חיבה "טרולי".
בהתחלה זה הפריע לי אבל כשראיתי שזה באמת בא מתוך חיבה וכמה הן אוהבות אותה וגם שאלתי למה וענו לי בגלל שיש לה שיער עומד כמו פנקיסטית, אז נרגעתי.
מה גם שהיו לה שמות חיבה אחרים של התיית השם שלה (נניח ליערה: יערונת, יערוצ'ה) וגם אימצו שם חיבה שאני קוראת לה.
מסכימה שצריך להיות עם יד על הדופק ולשים לב שהכינוי לא מעליב ובא ממקום טוב.
אם כן מעליב ובא כהקנטה זו חוצפה ממדרגה ראשונה ויש להעמיד את הגננת והמטפלות במקום ומהר.
מה שכן עמדתי עליו בשתי הרגלים האחרויות זה שיהגו את שמה של ביתי כמו שצריך (במלרע ולא במלעיל).
הייתי מחרפנת אותן. כל יום תיקנתי אותן עד שהפנימו. ותיקנתי גם חברים, חברות, משפחה, שכנים - זה חשוב לי שיקראו לה בהגייה הנכונה של שמה.

תלוי בשם. לבן שלי קראו בייבי בום. בגלל שאחותו קראה לו בייבי ובדיוק יצא בטלוויזיה בייבי בום. היום הן קוראות לו אנטוניו בנדרס . בגלל שיער ארוך, מבט הורס. . לבת שלי הן קוראות בר רפאלי . לא בגלל יופיה, היא באמת יפיפיה . אלא בגלל נטייתה לשכב על הצד בפוזת צילומי חוף .

לא קראתי את הכל אין לי עדיין ילדים זה נשמע ממש קשה..............
אבל בגן של אחיינית שלי יש ילדה שהיא ממש ממש בהירת עור בלונדינית אבל שמנמנה והגננות המציאו לה שם "לבנה" ממש כמו לבן אבל בנקבה (כדי שתבינו אם זה במלעיל או במלרע אני תמיד מתבלבלת)
אני לא מכירה את האימא אבל ממש ביקשתי מגיסתי שתאמר זאת לאימה של לבנה זה ממש חרה לי- מה זאת אומרת? אחיינית שלי היתה אומרת לבנה במקום את השם שלה וזה ממש נדבק אליה ככינוי
לאחר מכן התברר שהאימא יודעת וזה בסדר
ואני שואלת אתכם הלו????

או כינויים לילדים האם זה מעליב

אולי כדאי לשנות את שם הדף למשהו כמו כינויים מעליבים לילדים

יופי, אז אני דווקא כן אוהבת ואני כן קוראת ככה לילדים שלי, אז מה? תודה על הגיגייך.

יש שיר של זלדה שבדרך כלל שרים רק בימי זכרון בגלל שיש בו את המילה מוות בסוף, אבל הוא מאד יפה ומדוייק בעיני ומתאים לדיון:
http://www.shiron.net/artist?type=lyric ... wrkid=1964

אני לא אוהבת שקוראים לי גמדה אז לא הייתי קוראת ככה לילד.

אין לי בעיה עם הטיות של השם של הילד שלי.
מוגלי - לדעתי שזה מגיע ביחס לילד לבנבן לחלוטין, ומאוד לא מטפס על עצים ובטח של ערום - זה מעליב...

סתם... .אצלנו במשפחה זה כבר שנים שם חיבה, מאוד אוהבת אותו, גמד מבחינתנו זה ציון למישהו קטנטן ומתוק כל כך, שעוד מעט יגדל וכבר לא יהיה גמד.. אבל שוב, זה עניין של טעם אישי

אני מגזימה?
ממש לא . תודה שהעלית את הנושא .

האם צריך לעשות משהו בנדון?
בהחלט .אילו הייתי שולחת את בתי לגן הייתי בפשטות דואגת שלא ישבשו את שמה . אילו נודע לי שיש לה כינוי שהגננות המציאו לה הייתי בפשטות מבקשת לבטלו. גם כינוי חיבה . בשביל מה הענקתי לה שם שהוא יפה כל כך לדעתי ?
עצם העלאת הנושא כבר משפיע . כי כידוע "עוף השמיים מוליך את הקול" - השיחה כאן בדף מגיעה לכל כך הרבה אנשים , נוצרת מודעות ומתגבשת דעת קהל .
@}

הכינוי "גמד" מגיע ממקום של חיבה
גם אני לא משתגעת על זה. זה לא גמד (יצור יער פלאי, או לחלופין אדם בעל מום), זה ילד...

_לא מבינה אותך קרטונית, הוא שובב שחום עור שאוהב להיות ערום בטבע, כמו הילד מוגלי מהסרט מלך הג'ונגל (
או משהו כזה) את יכולה להסביר מה הבעיה עם לקרוא לילד ככה כשם חיבה?_
כי זה סטריאוטיפי, בדוגמה שהאמא נתנתה שלא אהבה את הכינוי היא לא סיפרה שהוא אוהב להיות עירום בטבע או להתחקות אחרי זאבים ולשחק עם דובים, זה היה בגן, אין ילדים עירומים בטבע בגן!
לבן שלי קוראים הרבה פעמים מוגלי, הוא באמת מטפס על כל דבר ומסתובב עירום עם כלבים וחתולים, הוא גם מאוד אוהב שקוראים לו כך אבל אם היו קוראים לו כך רק בגלל שהוא שחום (והוא לא שחום כלל אבל רק לצורך העניין) זה היה יכול לבעס אותי למדי. (אגב, ביתי מאוד אוהבת להגיד על עצמה בילבי, לדוגמא נוספת שניתנה...).
אני לא בטוחה שזה משנה לילד במיוחד מי נותן לו איזה שם כל עוד השם הוא חיובי או לפחות נתפס בעיני הילד כחיובי. שם שעשוי להיות חיובי בעיני אחד יכול להתפס כמעליב בעיני הילד, למשל אחייניתי שהתעקשה במשך שנים שיקראו לה "אדמונית" ולא "ג'ינג'ית".
לגננות/מטפלות לדעתי אסור להשתמש בשם שאינו שמו של הילד באופן קבוע ומכיוון שהן נותנות דוגמא עליהן להשתמש בשמות חיבה חיוביים ולא רק בעיניה מידי פעם או פשוט להוסיף תוספת חיבה לשם הקיים וגם זה לא באופן קבוע ולא מאחורי גב ההורה (אם זה חיבה למה זה מאחורי גב ההורה? שנראה אותה קוראת "ילד זבל", למשל, לילד שלי מולי!).

מודה, גם אני לפעמים קוראת לילדים שלי "פירחח", "קואלה", "במבי עיני שקדים", "פוק" (חלום ליל קיץ אבל זו הרי מילה שאומרת עוד משהו), "פושה חיפושה" ועוד כל מיני כינויים שאין להם משמעות אמיתית והמצאתי אותם לחלוטין בעצמי מכל מיני הברות שיצאו לי מהפה כשרציתי להראות להם חיבה אבל זה לא השם העיקרי שלהם, ואם מישהו מהם אומר שהוא לא אוהב את השם, והם אומרים, אני מפסיקה לכנות אותם כך מידית כי אני רוצה לבטא את חיבתי אליהם ולא להעליב אותם או להקטין אותם (ביתי ביקשה באופן רשמי שלא אקרא לה "פיצי" כי היא גדולה, צודקת, מיד הפסקתי).

יש הבדל עצום בין לקרוא לילד בשם חיבה לבין לכנות אותו בכינוי גנאי וכל אדם בעל טעם טוב יוכל להבין בעצמו את ההבדל ולא ההבדל הוא לא בטוניזציה.

שוב- אמא שקוראת לבן שלה גמד זה דבר אחד, וגננת שקוראת לילד בגן גמד זה כבר לא נשמע טוב, אפילו אם הטון הוא אותו טון, אלו דקויות קטנות , הגבול מאוד דק, אך כדאי להיות רגישים לנפשו העדינה של הילד שהסופגת כל פרט

הכינוי "גמד" מגיע ממקום של חיבה

אבל זה בדיוק מה שאני אומרת !
שאם זה ממקום של חיבה - אז זו לא בעיה.
אם אומרים 'קופיקו' ממקום של חיבה, אז זה טוב באותה מידה כמו 'נסיך'.

אבל אנשים כאן קפצו על המילה 'קופיקו'. אמרו שלא משנה החיבה, המילה עצמה 'שלילית'.
אם החיבה לא משנה, אז למה 'גמד' זה לא שלילי? מה, המילה 'גמד' בפני עצמה נשמעת כמו כינוי חיובי? אני יודעת שהרבה פעמים משתמשים בו לתיאור אנשים בקונוטציה שלילית ('תראה את הגמד הזה !').

זה בדיוק מה שאני אומרת - הטון הוא הקובע !

וכמו שאף אחד לא התמרמר פה אף פעם על הביטוי גמד, אז גם ביטויים אחרים שהופיעו כאן בדף לא צריכים לעורר מרמור אם באים באותו הקשר.

הכינוי "גמד" מגיע ממקום של חיבה, אהבת עולם.
לא ברור לי מה לא טוב בו

פעם מזמן, הייתי גננת , בגן פרטי כזה עם אשכול של כיתות וגננות
בקיצור איכס
והייתה שם גננת , שכינתה אחד הילדים ,כזה שהיה מנוזל המון, ובכה המון, כינתה אותו
גרגמל
זה היה מזעזע,
התלבטתי המון אם לדבר על זה עם בעלת הגן
לבסוף לא יכולתי יותר וקינטרתי על הכינוי הזה
זה מאואואואוד לא מצא חן בעיניה שאני נוקטת עמדה לטובת התינוק,
היא היתה גננת איומה, אבל ידעה לשבות את לב ההורים בחנופות
ולהסתיר את הרוע והפשלות היטב
זה נחשב לתכונה מצויינת לגננת בעסק פרטי , או במסגרת
הרבה יותר חשוב מלכבד את הילדים
עלי כעסו מאוד ואף ראו בכך חוסר לויאליות למקום
אחרי מספר ימים הייתי בחוץ
וברוך שפטרנו כמובן
רק הצטערתי צער רב שכל הטוב שהיה עם הילדים לא נחשב לי בכלל
ונקטע באחת,
זה היה גן באיזור צפון תל אביבי נחשב,
אבל היה קודם כל עסק

צריך להיות עם יד על הדופק,
לחוש מאיפה הדברים נאמרים,
מי אומר אותם ולמה
סטיגמה יכולה להשמע גם ככינוי "טוב"כמו יפיפיה או יפיוף
ומעטות הגננות שבכלל מודעות לכך שהן יוצרות תוית
אני חושבת שיש לילד שם ולכל היותר אפשר להוסיף עליו חיבוב או שינוי חמים
אפשר לכנות לרגע בכינוי (מעצים) אבל להזהר שלא ידבק
כל תוית היא בעייתית בעיני,והטון והסיבה הם חשובים אף יותר

ולכן על הגננת לקרוא לילד בשמו המלא ורק בשמו המלא!
אני מוצאת שזה לא לעניין גם לשלוח ילד לגן וגם להכתיב לגננת בצורה קיצונית את הצורות שלה להביע חיבה. לא צריך להתייחס לעניין באופן גורף. שמות חיבה חיוביים--טוב. לא חיוביים--רע. אחת האחראיות (בין מורה לחונכת) החדשות של הבת שלי מחבקת אותה, נותנת נשיקה על הראש ועושה הטיה מקובלת לשמה, שמסתכמת בשם חיבה די מקובל. הבת שלי מחייכת בהנאה רבה כשזה קורה. פעם בדרך לבית הספר שוחחנו על שם החיבה הזה והבת שלי צחקה בשמחה. זה נראה לי מאוד לא לעניין להורות לה לאחראית להקפיד לקרוא לבת שלי רק בשמה המלא. הרי זהו חלק טבעי בשפה שלנו--סיומות של חיבה.

יש גם הבדל בין להגיד את הדברים האלה מדי פעם לילדים שונים (קופיקו, פושע קטן) כאשר זה מתאים לסיטואציה, לבין שלכל ילד מדביקים תווית 'משלו' שהולכת איתו כל הזמן.

ודרך אגב, הזכירו כאן גם את המילה 'גמד'.
שמתי לב שכאן באתר הרבה מכנות את הילד שלהן 'גמד'.
אם חושבים על זה, אז גם על זה אפשר לומר שזה כינוי. ולא בהכרח מחמיא. (לא בעיניי, אבל אם להתייחס לדעות שהובעו כאן בדף).
אז אני חושבת שזה מוכיח ש-כן משנה מאיזה מקום זה נאמר.

באופן כללי, הייתי שואלת את עצמי - ואולי גם את הגננת - האם היא היתה רוצה שההורים ידעו על השמות שהיא נותנת לילדים שלהם. כנראה שלא, לא? אז שלא תהיה חכמה על קטנים.
אם פעם אחת ביום כשהיא נתלית על מוט בגן השעשועים אני אומר לה שהיא כמו קופיקו
בתחושה שלי, להגיד "את כמו קופיקו" יכול להיות בחיבה ובצחוק, וזה לא כמו לקרוא לה קופיקו, כשם.
אני קוראת לילדיי לפעמים: "פושטק" "פושע קטן" ו"גמד"
אני קוראת לפעמים לילדים שלי "פרא אדם", והם יודעים שזו מחמאה, כי זה משהו שאני אוהבת אצלם. אני אקפיד לעשות את זה רק כשגם הם וגם אני במצב רוח מצויין.
בגן הקודם נתקלתי בכינוי :"מוגלי"
מישהי אמרה לי על הבת שלי לא מזמן שהיא מוגלי, במובן של ילדת טבע פרועה, וקיבלתי את זה כמחמאה, אבל! אם זה צרם לך ולא הרגשת שזו מחמאה, אז משהו פה לא בסדר. תוך כדי כתיבה אני נזכרת, שגננת אמרה לי פעם שהבן שלי נהיה "פושע" או "פושטק", אני לא זוכרת באיזו מילה בדיוק היא השתמשה, והיא "מתה על זה!", אמרה בכנות והיא באמת אהבה אותו. קיבלתי את זה בכוונה הטובה שבה זה נאמר. אבל היא אמרה את זה לי, ולא מאחורי הגב שלי. אם זה מאחורי הגב של ההורים, זה מן הסתם מלווה באיזו תחושה של הגננת עצמה שזה לא לגמרי בסדר. אז שלא תעשה את זה.

כי לכנות אותו בכינוי על סמך מראהו החיצוני זה פשוט לא יפה. לא משנה אם הוא שחום או ג'ינג'י.
לכנות אותו בכינוי על סמך תכונה - תכונה חיובית שמאפיינת אותו (וכשהוא שמח על כך), זה כבר סיפור אחר.

לי קראו מוגלי כשהייתי קטנה (ובהירה) בגלל שאהבתי לטפס על עצים והלכתי יחפה ופרועה כל הזמן.
מאווווווווווווד אהבתי את זה. מאד!!! אני מתה על מוגלי!

איזה מזל שבגן אליו אני שולחת אין כינויים לילדים.
זה לא נשמע טוב. נשמע שהגננת מדביקה תוית של אופי לילדים.

_בין גננת לילד בגן אין אינטימיות של אם וילדה, או אפילו בחורה והגבר שהיא אוהבת. ילד יעז לומר לאמא שלו "די!" והגבר מן הסתם גם כן יעיר לחברתו אם הכינוי "קוף" לא ימצא חן בעיני.
ילד אחד מתוך 20 או 30, שיודע שהוא תלוי בחסדה של הגננת הזו למשך 8 שעות ביום, לא יתקומם. גם אם הכינוי ידיר שינה מעיניו ויגרום לו לבכות לתוך הכר._
ולכן על הגננת לקרוא לילד בשמו המלא ורק בשמו המלא!

לא מבינה אותך קרטונית, הוא שובב שחום עור שאוהב להיות ערום בטבע, כמו הילד מוגלי מהסרט מלך הג'ונגל (
או משהו כזה) את יכולה להסביר מה הבעיה עם לקרוא לילד ככה כשם חיבה?

אני מכירה ילד כזה שכינויו מוגלי כי הוא אוהב להיות ערום בטבע
בסדר, אז זה לא בדיוק בגלל שהוא "שובב שחום עור".

בגן הקודם נתקלתי בכינוי :"מוגלי" (יענו מלך הגונגל....) מאוד הזדעזעתי ממנו
זאת הגזמה פראית. להזדעזע? "מוגלי" זה שם עם קונוטציה טובה מאוד. לא צריך להגזים.

למה? ואם יש לו אופי של בילבי, שהיא שוודית וג'ינג'ית? אז לא קשור לקרוא לו מוגלי , אני מכירה ילד כזה שכינויו מוגלי כי הוא אוהב להיות ערום בטבע והסבירו לו גם מה המשמעות של השם הזה והוא דווקא היה מרוצה

בעיני דווקא הכינוי "מוגלי" מקסים, לילד שובב שחום עור
למה? ואם יש לו אופי של בילבי, שהיא שוודית וג'ינג'ית?

ובאמת כל אחד והגבולות שלו בעיני דווקא הכינוי "מוגלי" מקסים, לילד שובב שחום עור, "קופיקו" זה כבר לא משהו, אבל לא נורא, "פושעת קטנה"- נורא

אם אני אומר לילדה 'פושעת קטנה' זה בגלל שהיא עושה דברים שובבים ומתוחכמים, שזה מדליק אותי.
סליחה מראש על ההקבלה- אבל זה הביא לי קונוטציה של סצנה של זוג במיטה שהגבר אומר לאשה (או ההפך) "יא פושטקית", או "פושעת קטנה" ומתוך זה הם עושים אהבה, אני לא מתה על הסיגנון הזה אבל כל אחד בוחר לו איך להתנסח בחיים,

אני קוראת לילדיי לפעמים: "פושטק" "פושע קטן" ו"גמד" - כשמות חיבה וגם קצת חוסר אונים מחוייך... לנוכח העצמאות שלהם והעובדה שהם מאפשרים לעצמם דברים שאני מעולם לא אפשרתי לעצמי בחברת הוריי (ועדיין לא..).

אבל בגן... כרגע זה גן חדש, לא נתקלתי עוד בשמות שם (הילד בן שלוש ו3 חודשים), אבל........
בגן הקודם נתקלתי בכינוי :"מוגלי" (יענו מלך הגונגל....) מאוד הזדעזעתי ממנו, בפרט שהוא הופנה לעבר הילד שלי... אבל כשבועיים אחר כך הוא ממילא יצא מהגן הזה. אני אישית נחרדת מזה.

אני חושבת שכמו בכל דבר בחיים האמת נמצאת איפשהו באמצע...
אם הילדה שלי עטופה באהבה, גם פיזית וגם מילולית, ואומרים לה כל היום כמה שהיא מתוקה ואהובה ויפה ונהדרת, אז ממש לא נורא אם פעם אחת ביום כשהיא נתלית על מוט בגן השעשועים אני אומר לה שהיא כמו קופיקו, או כשהיא עושה פרצוף מצחיק אקרא לא פרצופונת.
אבל ילד שלא שומע את המילים הטובות האוהבות המחממות הללו באופן עקבי, הכינויים השנויים במחלוקת הללו נשמעים לו אחרת לגמרי ואז הם באמת עלולים לחדור לנפש ולפגוע מאד

אני חושבת שכבר סיפרתי זאת בדף אחר, איך אימי המעיטה מאד בחיבוקים וכינויי אהבה, וכשאח שלי קרא לי "מכוערת" היא אמרה משהו כמו "היא לא מכוערת היא פרצופונת" וה"פרצופונת" הזה היה נורא כל כך... כי אני כבר הייתי גדולה יחסית והבנתי והפנמתי טוב מאד שאם אמא שלי לא מסוגלת לומר עלי שאני יפה ולהגן עלי מפני לעג של אחרים אז כנראה שאני באמת באמת מכוערת

לא הייתי רוצה שאף אחד , כולל אב ילדי, חמותי, הבייבי סיטר, או כל מי שבא במגע עם ילדי, יכנה אותם בכינויים שאינם מכבדים, גם אם הנימה אוהבת מאד. אף אחד

לא אמרתי לא משנות. אמרתי פחות משנות.

סליחה.

אז המילים מאוד משנות. כמובן גם הנימה חשובה.

לשיטתך הרי המילים לא משנות

לא אמרתי לא משנות. אמרתי פחות משנות.

אהבת, את לא גננת, את לא עושה את זה בעקביות ובנוכחות 30 ילדים אחרים, אלה לא שמות שמודבקים על ידי חברת ילדים לאורך זמן ובעידוד ומידול של דמויות סמכות.
שמים וארץ.

אם אני אומר לילדה 'פושעת קטנה' זה בגלל שהיא עושה דברים שובבים ומתוחכמים, שזה מדליק אותי.

זהו, שזה מדליק אותך.

פושע המשמעות שלו היא מפר חוק, עבריין, קרימינל, חוטא, אשם, רשע, בן בליעל (ע"ע בבילון) ומילים מטביעות את חותמן על האדם, במיוחד כשהוא ילד, במיוחד כשהן נאמרות ע"י דמות חינוכית/סמכותית. אותך זה מדליק - עליה זה משפיע אחרת לגמרי. זה סוג של עיצוב אישיות.

_בדיוק. הם לא מבינים את ההומור. הם מבינים את הנימה.
ואם הנימה חיבובית, המילים פחות משנות._

אני יכולה בנימה חיבובית לקרוא לילדה זנזונת? לשיטתך הרי המילים לא משנות, משנה הנימה.

אהבת יקרה.
גם לדעתי את טועה בגדול. אמור להיות סוג של כבוד ודיסטנס בין הגננת לילד. זה לא הבן שלה. זה בחברת עוד הרבה ילדים. ממש ממש לא לעניין.
אני בכלל לא הייתי נותנת לאשה הזו לטפל לי בילדים. נקודה.
כמובן, שלא הייתי משחררת את ילדיי לגן לפני שהם מדברים (אבל נעזוב את זה).
בכל מקרה שירי גריינתי את הפתיח לסיפור המזעזע שלך - תמצית הדברים של: למה לא לשלוח ילד לא מדבר למסגרות.

גם אם אין פגיעה בילד (ואנחנו לא יכולים לדעת) - זה צורם. למה להשתמש בביטויין שליליים? יש כ"כ הרבה מילים וביטויים יפים בשפה העברית (ואני בטוחה שיש בעוד שפות )

שביל בצד,
את בטוחה שזה נאמר במלא החיבה? [...] אין כאן שמץ של עוקצנות? כי כולנו בני אדם, ולפעמים מנסים לעקוץ אבל עושים את זה בצורה מאוד מוסווית או בהפוך על הפוך: מרוב שברור שזה עלבון, והרי לא יתכן שארצה לפגוע במי שאני מחבבת, הרי שיש להסיק שזו מחמאה.

במקרה הספציפי הזה, אני לא מתחברת לניתוח שהבאת.
זה עובד דווקא הפוך.

אני ארגיש נוח לקרוא לחברים בחיבה 'קוף' או 'שמנה' רק אם אין בזה שמץ מהאמת. (בחור יפה, בחורה רזה).
אחרת ברור שזה עלול להעליב.

אם אני אומר לילדה 'פושעת קטנה' זה בגלל שהיא עושה דברים שובבים ומתוחכמים, שזה מדליק אותי.
אם הייתי חושבת דברים רעים על ההתנהגות שלה, לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להתבטא כך.

מסכימה שלא כל אחד יאהב את הביטוי הספציפי הזה. וצריך גם להתחשב בהורים.
עדיין, לא מסכימה שיש בזה פגיעה כלשהי בילד.

ואני מוצאת במנהגה של הגננת חוסר אבחנה גורף ומצער.
ואני מוצאת בהודעות שכאן חוסר אבחנה גורף ומצער.

מי הילד/ים? האם יש ביניהם נפש רגישה

אפשר גם לשאול מי הגננות? אולי יש ביניהן כאלו שלגמרי לא עונות על הסטראוטיפ שמוצג כאן בדף?
יש הבדל בין לקרוא מה הגננת עושה לבין לראות אותה בעיניים ולשמוע באוזניים. זה עשוי להישמע אחרת מאוד.
יתכן שבמציאות זה לא נשמע נורא בכלל, ואפילו להפך.

אתן שמעתן כאן סיפור, וכבר הסקתן מסקנות גורפות.

***********

אני לא טוענת שכינויים הם בסדר בכל מקרה. ברור שיש הרבה מקרים שזה אכן פוגעני.
אני רק טוענת שאני לא מסכימה שכינויים הם לא-בסדר בכל מקרה. ושכל מקרה לגופו.

זה כן משנה
גם לדעתי. מילים מאד משנות. ברור שגם הנימה חשובה - אבל גם התוכן. גם אם עכשיו לא מבינים את המשמעות או מלוא המשמעות, זה נקלט באיזה שהוא מקום. וזו לא הגנתיות יתר או עדינות יתר. אני חושבת שהעולם הפך להיות כ"כ אלים קר ומנוכר, שאנשים שוכחים איך להפגין רגשות חיבה ואהבה בצורה מכבדת, או מסווים רגשות שאינם נעימים בצורה שאינה מכבדת את מי שמולנו אך מבלבלת.

_בדיוק. הם לא מבינים את ההומור. הם מבינים את הנימה.
ואם הנימה חיבובית, המילים פחות משנות._
זה כן משנה

I still remember (over 30 years ago) a girl named Iris who was with me in the Gan (age 4 or so) and the kindy teacher named her 'iris pilpel' as she was full of energy and couldn't stay still in her seat during group times. The name has stuck with her for long. I find it insulting and disrespectful to the child and to the parents who named him like that. If one names his lover/ child at a nick name they like that's one thing but calling to a child by such a nickname in a childcare context is insulting. And no, it is not overprotection.
In Australia where I live there is a trend to make short names for everyone; say your name is Itamar, you will be named E.T. I try to ensure that people pronounce my name and my kids name the way it was meant to be in Hebrew and not what other people are thinking it should be. For me it represents respect to me and to the culture I came from
.

_גם אני לפעמים קוראת 'קוף' לגבר שאני אוהבת. זה מתקבל בחיבה.
שלא תחשוב שאבא שלה הוא קוף
מה רע בקוף?_

בדיוק! גמרנו עם שחורים, נשים וילדים, עכשיו הגיע הזמן לעמוד על זכויותיהם של אחינו הקופים, זן נפוץ אך מקופח לאללה!
די לסטריאוטיפים של המנדריל כחיה אדומת ישבן! של האורנג אוטנג כענק ג'ינג'י תוקפני! חפשו את היופי שבהם - ותמצאו! אמנם מתחת לספה אבל הוא שם!

_אני מוצאת בדף הזה קצת עדינות נפש שאינה לטעמי.
וכן גוננות-יתר._
ואני מוצאת במנהגה של הגננת חוסר אבחנה גורף ומצער. מי הילד/ים? האם יש ביניהם נפש רגישה שבכל זאת תיעלב, למרות החיבה כביכול? או שמא כולם צריכים ליפול שלל לתחביב היצירתי שלה להמציא שמות?
ובנוסף, אני מוצאת שההתרסה-כביכול שלך, אהבת, היא התרסה ריקה.
בין גננת לילד בגן אין אינטימיות של אם וילדה, או אפילו בחורה והגבר שהיא אוהבת. ילד יעז לומר לאמא שלו "די!" והגבר מן הסתם גם כן יעיר לחברתו אם הכינוי "קוף" לא ימצא חן בעיני.
ילד אחד מתוך 20 או 30, שיודע שהוא תלוי בחסדה של הגננת הזו למשך 8 שעות ביום, לא יתקומם. גם אם הכינוי ידיר שינה מעיניו ויגרום לו לבכות לתוך הכר.

ובודאי שלא כלפי ילדים שלא כל כך מבינים את ההומור הזה.
בדיוק. הם לא מבינים את ההומור. הם מבינים את הנימה.
ואם הנימה חיבובית, המילים פחות משנות.

**********

לי אין בעיה אישית שיקראו לי בשמות מוזרים אם הם בחיבה.
מצידי שיקראו שמנדוזה. פרצופה. בבון.
הנימה משנה את הכול.
את הכול !

***********

אני חייבת להתוודות - אני קוראת לבן זוג שלי "קוף"

גם אני לפעמים קוראת 'קוף' לגבר שאני אוהבת. זה מתקבל בחיבה.

שלא תחשוב שאבא שלה הוא קוף
מה רע בקוף?

דבורה, זה בסדר? ומה עם יעלה?
או כינויים שאמהות באתר מכנות בהן את ילדיהם - במבי? שבלול? שפן?
למה זה טוב וקוף לא?
סתם דעות קדומות.

*********

אני מוצאת בדף הזה קצת עדינות נפש שאינה לטעמי.
וכן גוננות-יתר.

אני שמחה לקרוא את הדעות שלכן. זה חשוב לי מאוד לדעת שלא רק אני חושבת שזה רע.


למרות שאנחנו בחינוך ביתי, כשאנשים שואלים אותי על גיל להכניס ילד לגן, אני תמיד אומרת, שעד שילד לא מתבטא בחופשיות וברהיטות, ויכול לשחזר ולתאר ארועים וחוויות בצורה שוטפת וברורה, הוא לא עוזב את אמא- נקודה. זאת גם הסיבה שאני לא נותנת את הבן שלי לאף אחד שישמור עליו, כי אני לא סומכת על הסבתות/דודות שיתנהגו בצורה מקובלת עלי, ולא תהיה לי שום דרך לדעת מה קרה כשלא הייתי שם.
אני מסכימה. לא תמיד יש ברירה, אבל זה האידיאל, אין ספק.


_הרבה יוצא לי לקרוא בפורומים על אמהות שמכנות את ילדיהן "פושטק", "פרעוש" וכו' ובעיני זה לא מכובד.
אם הייתי קוראת ככה לבעלי - בשיא החיבה- אז חוסר הכבוד היה הרבה יותר ברור, נכון?_
אני חייבת להתוודות - אני קוראת לבן זוג שלי "קוף". זה שם החיבה שלו, ולשנינו אין בעיה עם זה. אבל לדעתי זה בסדר, כי שנינו מבוגרים. מה שכן, כבר דיברנו על זה, והבנו שכשהילדה תגדל ותבין, אנחנו ניאלץ כנראה לוותר על שם החיבה הזה. שלא תחשוב שאבא שלה הוא קוף...

כשהבן שלי היה ממש תינוק אז חמותי הייתה קוראת לו "פושע",
שנאתי את זה ואחרי כמה פעמים הערתי לה על זה. אפילו שזה מאהבה ובחיבה, זו מילה קשה שלא מתאים לי שהילד שלי יפנים אותה, בגיל שבו המוח שלו הוא כמו ספוג. הרבה יוצא לי לקרוא בפורומים על אמהות שמכנות את ילדיהן "פושטק", "פרעוש" וכו' ובעיני זה לא מכובד.
אם הייתי קוראת ככה לבעלי - בשיא החיבה- אז חוסר הכבוד היה הרבה יותר ברור, נכון?
אני בטוחה שאותן אמהות לא מדברות מרוע לב, אבל לדעתי הן צריכות לחשוב על זה לעומק.

באשר לגננת, היא דוחה ומזעזעת, ילד בגיל הזה פשוט מפנים את הכינוי כשם שלו וזה נוראי בעיני, לדעתי את חייבת לספר להורים שלו. תחשבי שזו הייתה הבת שלך, כמה היית רוצה שמישהו יגלה לך!
למרות שאנחנו בחינוך ביתי, כשאנשים שואלים אותי על גיל להכניס ילד לגן, אני תמיד אומרת, שעד שילד לא מתבטא בחופשיות וברהיטות, ויכול לשחזר ולתאר ארועים וחוויות בצורה שוטפת וברורה, הוא לא עוזב את אמא- נקודה. זאת גם הסיבה שאני לא נותנת את הבן שלי לאף אחד שישמור עליו, כי אני לא סומכת על הסבתות/דודות שיתנהגו בצורה מקובלת עלי, ולא תהיה לי שום דרך לדעת מה קרה כשלא הייתי שם.

'קופיקו', 'פושעת קטנה' או 'פרעושית' והכול במלוא החיבה.

"קופיקו", "נקניקיה", "אחמד" וכו'. והוסיפה שהכל בצחוק ובאהבה.
אם כבר אהבה- אז כדאי להבין את הטעות ולתקן ולדייק במילים, לא הייתי רוצה שיקראו לי מכשפולה או פרעושית גם אם זה מתוך אהבה ענקית, אז לא אקרא כך לאף אחד,

אני גם יכולה למצוא את עצמי אומרת 'קופיקו', 'פושעת קטנה' או 'פרעושית' והכול במלוא החיבה.
את בטוחה שזה נאמר במלא החיבה? (לא מנסה לקנטר אותך, אני בטוחה שאת מטפלת מקסימה ממה שאני קוראת אותך באתר) אין כאן שמץ של עוקצנות? כי כולנו בני אדם, ולפעמים מנסים לעקוץ אבל עושים את זה בצורה מאוד מוסווית או בהפוך על הפוך: מרוב שברור שזה עלבון, והרי לא יתכן שארצה לפגוע במי שאני מחבבת, הרי שיש להסיק שזו מחמאה.
תחשבי על זה, למה לכנות ככה? זה לא בא לחפות על איזה כעס או תסכול סמויים?
באופן אישי הכינויים האלה הם לא לטעמי. ובודאי שלא כלפי ילדים שלא כל כך מבינים את ההומור הזה.

הי אהבת יקרה.

_זה מאוד משנה באיזה רוח זה נאמר.
אני גם יכולה למצוא את עצמי אומרת 'קופיקו', 'פושעת קטנה' או 'פרעושית' והכול במלוא החיבה.
אין בזה שום דבר מעליב או מקטין._

יש הבדל בין לדבר כך לילד הפרטי שלך. לבן של החברה הטובה שלך. ולבין לדבר כך כגננת בגן וליד ילדים נוספים.
ילדים לא תמיד עושים את ההבדל. ואם גננת קוראת בשם חיבה "קופיקו" וכו.. הילדים יכולים באופן לגיטימי לכנות אותו כקוף. יהיה קשה מאוד להסביר להם את ההבדל.
בגן. מול ילדים צריך מאוד להיזהר בדברים האלו.

אזהרה סיפור מזעזע- כשהייתי צעירה עבדתי כמחליפה בפעוטון פרטי,
היה שם ילד אחד עם טונוס שרירים נמוך ועוד כל מיני קשיים, המטפלת הראשית
לא סבלה אותו [מדובר בבן שנה וחצי בערך] היא הייתה ממש נגעלת ממנו וקראה לו
[לא בפניו] שק תפוחי אדמה, היא הייתה עושה הצגות להורים כשהם היו באים לקחת אותו
והם קנו את זה, זה היה נורא, למרות שחוץ מהעיניין הדוחה הזה היא הייתה סך הכל אישה נחמדה ונעימה,
כל היום כמעט היא תקעה אותו לשבת במן לול כזה, אני מאוד אהבתי אותו והשתדלתי תמיד לדבר איתו,
רוב העבודה שלי היתה לנקות, להחליף טיטול לעזור להאכיל, פעם בעודי מטאטאת עברתי ליד הלול והקטנצ'יק
נתן לי נשיקה, הוא היה כזה מתוק, כל הסיפור הזה די טראומתי בשבילי ומאז אני לא סומכת על גנים, פעוטונים וכ"ו.

לא מסכימה בכלל.

זה מאוד משנה באיזה רוח זה נאמר.
אני גם יכולה למצוא את עצמי אומרת 'קופיקו', 'פושעת קטנה' או 'פרעושית' והכול במלוא החיבה.
אין בזה שום דבר מעליב או מקטין.

יופי. שתדרוך על הילד במקום לקרוא לו בכינוי "חיבה" כזה. אין הרבה הבדל.

"קופיקו", "נקניקיה", "אחמד" וכו'. והוסיפה שהכל בצחוק ובאהבה.
צר לי. אבל שמות כאלו לא הייתי רוצה שיגידו לבן שלי בגן גם לא אם הם נאמרים בצחוק ואהבה. בצחוק ואהבה שיגידו לו "חמוד" "מתוק" "יפה" "נהדר" למה בכלל להשתמש בשם גנאי בצחוק????
אותי זה לא מצחיק. גם את ילדי הגן זה לא מצחיק.
מי שמשתמש במילים כאלו בכלל ובגן בפרט מעיד על חוסר הערכה. חוסר כבוד לילד. לא מאמינה שגננת שכזו תרצה שילדי הגן יקראו לה קופיקו. נקנקייה ואחמד ויגידו לה שזה בצחוק ובאהבה. חוסר כבוד. משפיל ומגעיל.

מה לגבי השם "מכשפולה" שנאמר בטון נעים ומחוייך ? בכל אופן המשמעות של זה היא מכשפה , נכון? אולי שם חיבה של מכשפה אבל...מכשפה

לדעתי, חד וחלק הוא מהסוג הראשון--המעליב, שנותן שם תואר שנוי במחלוקת (אפילו לא שנוי במחלוקת במקרה זה).
"מכשפה" הוא שם תואר שמשמש בדרך כלל לתאר מישהי כמרושעת וכערמומית. יש פה מטען תרבותי ברור. הטייה שלו לא משנה את המטען הזה.

אם היו מכנים את הילדה שלי בשם כזה, הייתי אומרת לגננת שזה לא יעלה על הדעת.

מה לגבי השם "מכשפולה" שנאמר בטון נעים ומחוייך ? בכל אופן המשמעות של זה היא מכשפה , נכון? אולי שם חיבה של מכשפה אבל...מכשפה

בתחילה חשבתי שזאת סוגיה מאוד מורכבת. במחשבה שניה, זאת סוגיה פשוטה.
כינויים מקטינים, עם פוטנציאל להעליב, שלא קשורים לשם בכלל, שמצמידים לילד/ה שם תואר שנוי במחלוקת--בשום פנים ואופן לא.
שמות חיבה שהם הטיות חיבה מקובלות של השם (יעלי, נדבי, לילוש) או חיוביים באופן בלתי בלתי משתמע לשני פנים (חמוד שלי, אהובה)--בסדר גמור.
שמות כאלה הם חלק בלתי נפרד מתקשורת אנושית טבעית חיובית. לילדה שלי נתנו שמות חיבה חיוביים באופן זורם וטבעי (עד כמה שאפשר במסגרת) שהיא מאוד אהבה. אני מכנה אותה באינספור שמות, ומוצאת עצמי נותנת שמות חיבה חיוביים גם לחברות שלה ("אמא של.... אפשר מים?" "בטח, יעלי'קה, הנה"). אלה ביטויי קירבה כמעט טבעיים (במובן זה שלכל שפה סיומות חיבה מקובלות). ואני לא מוצאת לנכון לגרום לגננת שמפתחת יחסי אהבה איתה להגביל עצמה בדבר שיוצא באופן טבעי.
אני חושבת שההבחנה בין שני סוגי השמות די ברורה.
על כל שם עם פוטנציאל להעליב, הייתי מעירה ועוד איך. בנוגע לשאר, הייתי מניחה לזה.

לא בטוחה אם זכרוני אינו מטעה בי, אבל משהו שם, בין תאי המוח הגוססים שלי מאותת לי שלפני זמן מה היתה איזו שערוריה באיזשהו גן בדיוק על דברים כאלו. זה הגיע לתקשורת (אחרת איך אני יודעת על זה?).
לא, זה לא תקין כלל.
אם הייתי רוצה להכניס ילד שלי לגן והייתי יודעת שככה מתנהגים שם לא הייתי עושה את זה ויכול מאוד להיות שהייתי מתלוננת. אולי אפילו באופן אנונימי (אם לא הייתי מכניסה ילד לגן) כי גם אם הילד שלי לא שם לדעתי זה סוג של השפלה ומה היא השפלה אם לא התעללות?

גם אני הייתי מחפשת גן אחר, עם צוות מכבד וחם ורציני.

להמציא כינויים כאלו אומר הרבה על האנשים שהמציאו ומשתמשים בהם.
לא הייתי רוצה שילדי יסתובבו בקרבת אנשים כאלו במיוחד בגיל הרך.. זה מחלחל פנימה וההשפעה עמוקה מכפי הנדמה..

וכן, בהחלט הייתי מחפשת דרך מתאימה להעלות את הנושא על פני השטח ולהביא אותו למודעות.
כדאי לנסות שהן יבינו מה הן עושות ומה הנזק, אפילו אם תופעה זו פושה בהרבה גנים. (אני גננת, ובגנים שלנו זה לא קורה)

מכירה ילד שנראה רוסי, ובתור בדיחה קוראים לו "בוריס יא גבר"

תלוי באיזה טון זה נאמר
ייתכן וזה דווקא מחמאה, כך זה נשמע לפחות.

מכירה ילד שנראה רוסי, ובתור בדיחה קוראים לו "בוריס יא גבר"
אבל לא באופן קבוע, והכינויים שתיארת נשמעים לא טוב, אבל צריך לשמוע כדי להבין מאיזה מקום זה בא, אם זה ממש צורם לך תעירי לה שהיא מצחיקה אך את חושבת שזה לא בריא לקרוא להם ככה כל הזמן, אולי היא צריכה לשמוע את ההערה הזו

בתור גננת נחרדתי לשמוע את מה שתארת. בגנים שעבדתי בהם מעולם לא נתנו כינויים לילדים. שמות חיבה כן כמו נעמונת או מאיולי , אבל אף פעם לא כינויים ובטח שלא מעליבים. גם בעיני זהו חוסר כבוד לילד.
בתור אמא הייתי מחפשת גן אחר, עם צוות מכבד וחם ורציני. יש הרבה כאלה.

אנחנו מוקפים באנשים שההתנהגות וצורות הביטוי שלהם לא לרוחנו, יש 2 אפשרויות או לקבל ולהתמודד עם זה , (ולנסות להעיר ולומר את דעתך בדרך נעימה (או לא נעימה) או להתרחק,
אם את באופן כללי מרוצה מהגן כדאי שתתמודדי עם זה בדרך הראשונה שציינתי,

אני חושבת שזה לא נאות.
אני נזכרת באיזה משהו שקראתי באיזה דף הוראות לעובדות זמניות באיזה גן, משהו בסגנון "נא לא לקצר את השמות של הילדים, גם אם השם המלא הוא זר, מוזר, ארוך להחריד ובלתי אפשרי להגייה. זה נוגד את רצון ההורים שבחרו לילד את השם הזה ואיננו מכבד את תרבותם והמסורת שלהם".
ואני מדברת אתך על שמות באמת זרים, ממוצא אפריקאי ואסיאתי (וישראלי... ), כאלה שבאמת קשה לאוסטרלים דוברי אנגלית לקלוט ולהגות.
אז ברור לחלוטין שהגננות צריכות לעשות מאמץ וכן ללמוד להסתדר אתם. ולא לעשות לעצמן הנחות.

לא מדובר באמת בשמות חיבה, אלא יותר בשמות בסגנון של "קופיקו", "נקניקיה", "אחמד" וכו'.
איכס.

האם צריך לעשות משהו בנדון?
שאלת מיליון הדולר
אין לי מושג...

אני נחשפתי לזה, אבל לצד הטוב. תמיד שם חיבה שבאמת עושה טוב לילד. לכנות אותו בשם זה לא נקרא להפגין חיבה.
מעניין מה ההורים האחרים חושבים ואם זה מפריע להם. או שהם בכלל לא יודעים...

אני לא יודעת לייעץ לך מה לעשות אבל בתור מטפלת לשעבר בגנים קיבוציים מתינוקות ועד גן חובה אני יכולה להעיד שזאת תופעה מאוד נפוצה ולא בטוח שרק בגנים קיבוציים.
אני חושבת שכינויים ככלל הם לאו דווקא רעים כי הרבה פעמים הם מחזקים את תחושת הקרבה בין אותו ילד למטפלת אבל יש הבדל בין "דובשנית" ל"מיקרוב".
מה שכן אני שמחה לכתוב לך שאמי גננת 30 שנה ומעולם לא שמעתי אותה קוראת לאף ילד בכינוי כזה או אחר. רק בשמם הפרטי.

שקראתי את שם הדף ישר קפצתי,מה רוצים מהגננות?
הרי שמות חיבה הרבה פעמים באים מחיבה ואהבה,אני מוצאת את עצמי קוראת לילדה ששמה נעם נומקי,וילד בשם אופיר יכול להיות לפעמים אופירוש.לא קבוע ככה מידי פעם שהלב כבר מלא באהבה עד שנוספות הברות ואותיות שמבטאות את זה,
אבל ממה שאת כותבת עולה משהו אחר לגמרי,זה לא שם חיבה,זהו כינוי וגם אם הוא לא נחשב בעיני המטפלות לכינוי גנאי,יש בו תוית והכללה,
ולא רואים את האור של הילד דרך הכינוי הזה אלא תכונה פיזית שאין בה דבר להעיד עליו.זה אכן מקומם.
גם שם חיבה אסור שיחליף את השם שהילד קיבל מהוריו באופו קבוע.מי אנחנו שניתן שם אחר לילד? אבל כינוי קבוע בהחלט לא ראוי בעיני.
אני בטוחה שלא הייתה כאן כוונה רעה,אבל יש כאן בורות.
וכאן אפשר לעזור ע"י הבהרה,או ע"י הוריו של הילד או אפילו דרכך שעברת שם וזה נגע בך.

טוב, חזרתי אתמול מביקור ראשון בפעוטון של הקיבוץ.
אתמול בלילה היו לי קצת קשיים להירדם. חיבקתי את הקטנטונת שלי, ולא הבנתי איך אני יכולה לשלוח אותה לגן הזה, או לגן בכלל (עכשיו, כשהיא כזו קטנה).
וזה לא שהיה כל כך נורא שם - בסך הכל נחמד. הבית קצת מרופט וישן (כמו כל הבתים בקיבוץ) - אבל לילדים לא אכפת הרי.
גם כמות נכבדת של גרוטאות בחצר זה בסדר. גם בבית הרי הצעצועים שלנו הם סירים וקופסאות וקערות וכו'.

לא משנה, זה לא העניין. הקטנה גם רק בת 10 חודשים, וכרגע אין שום עבודה באופק, והגן יקר, כך שממילא אין שום צפי להכניס אותה לגן הזה.
אבל הזמינו אותי להתרשם, אז אמרתי - למה לא... נראה מה כל העניין של הגן, ולמה כולם מתלהבים מ"גן של קיבוץ".

ומאז קצת עצוב לי.
בלילה הבנתי שהכי הפריע לי מה שידעתי כבר מראש - בגיל הזה התינוקת שלי צריכה אותי. היא צריכה חום ואהבה ממני, ולא ממטפלת אחרת. והיא אמנם אוהבת לראות ילדים ולשחק בחול - אבל את זה היא עושה גם איתי ועם החברות שלי...

מה שכן, רציתי לחלוק משהו.
ישבנו שם עם הגננות, והן קראו לילדון חמוד אחד בשם "חיבה" מסוים מאוד. אני לא אכתוב אותו פה, אבל העניין הוא שזה לא ממש שם חיבה, והוא דיי נגזר מצבע העור שלו. אני אישית הייתי יותר קוראת לזה כינוי מעליב, או שיכול להיות מעליב. למשל, אם הילד היה גדול יותר - למשל בבית הספר - והחברים שלו היו קוראים לו ככה במקום בשם שלו, אז סביר להניח שהוא לא היה מרוצה מזה. וגם לא ההורים שלו.

הגננת הסבירה לי שהוא ממש דומה ל-X, ולכן היא המציאה לו את הכינוי הזה.
לי זה הפריע. שמתי לב שהיא קוראת לו כך כל הזמן, ולא משתמשת בשם האמיתי שלו בכלל. ומדובר בילד קטן, בן שנה בסך הכל.

אחר כך סיפרתי לחברה שלי, שהייתה בעברה מטפלת בפעוטון אחר, והיא צחקה, ואמרה שגם הן היו ממציאות שמות "חיבה" לילדים. וכמו שאתם מבינים, לא מדובר באמת בשמות חיבה, אלא יותר בשמות בסגנון של "קופיקו", "נקניקיה", "אחמד" וכו'. והוסיפה שהכל בצחוק ובאהבה.

אני תוהה אם זה נפוץ, העניין הזה. לדעתי זה חמור מאוד. לילדים יש שמות שההורים נתנו להם, ואולי גם שמות חיבה אמיתיים שההורים נתנו להם, שהגננת יכולה להשתמש בו - אבל להמציא לילד (לתינוק!) כינוי גנאי מאחורי הגב של ההורים, ולהשתמש רק בו - זה גורם לי חלחלה.
אני מגזימה?

זאת ועוד - בחברה הקיבוצית כינויים נוהגים לדבוק באנשים, עד הקבר ואפילו אחר כך. מסתובבים פה אנשים מבוגרים, עם נכדים, שכולם מכנים אותם בשמות מוזרים(למשל "בצק", "פומפייה" ועוד), ושמותיהם האמיתיים נשכחו זה מכבר, ואיש אינו זוכר אותם עוד. אני לא רוצה שזה יקרה לבת שלי, כתוצאה מאיזו גחמה של גננת משועממת.

אז רציתי לשאול אתכם האם העניין הזה נפוץ באמת? האם אין ברירה וצריך להשלים עם זה? האם אני צריכה לפנות לאחראית על הגן ולומר לה שאני חושבת שזה לא בסדר? ואולי זה רק יגרום להחמרה - למשל הגננת תעשה דווקא ותקרא לילדה שלי בשם מוזר? (כמובן, כשאני אצטרך להכניס אותה לגן לבסוף).

האמת היא שככל שאני חושבת על זה יותר זה נראה לי נורא ואיום. לא אכפת לי אם זה נעשה מתוך אהבה לילד, או בצחוק, או מתוך חיבה. אני אפילו חוששת שזה גובל בהתעללות בחסר ישע. באיזו רשות הן ממציאות לילדים כינויים? אני זוכרת שכשהייתי פעם מלצרית, במקום שבו עבדתי לא היו מספרים על השולחנות, והיו הרבה שולחנות. אז כדי לזכור, הייתי ממציאה שמות לשולחנות על פי הסועדים. לפעמים זה היה בטוב טעם, כמו "זוג בפגישה עיוורת", או "משפחה עם תינוק". אבל לפעמים זה היה בוטה יותר "משפחת השמנים", או "הבהמות" וכו'. אבל זה היה רק כינוי על ה"בון", כדי לזכור כל שולחן. אף אחד לא ידע מזה. לעשות את זה לתינוק או לפעוט, ללא ידיעת הוריו - נראה לי ממש מכעיס ופוגע.

אז אולי זו סוג של שאלה אתית שאני זורקת כאן לחלל האויר,
ואולי גם תהייה מעשית (האם צריך לעשות משהו בנדון?),
ובאופן כללי אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים.