תודה רבה לאיילת ולתמר
תודה שפתחת לי דף בית!
החיים לא צפויים בכלל. היום פטרו אותי, ואני מאושרת! אחר כך הלכתי לספריה ודברתי עם הספרנית האהובה עלי.
היא אמרה לי שאני לחוצה ותמיד יודעת מה צריך או לא צריך להיות בחיים שלי (אני הייתי קוראת לזה - 'רוצה שהכל יהיה בשליטה', אבל אני מניחה שגם לחוצה זה בסדר..)
ביחד הבנו שבעצם המון מתלאות שעברתי הן בגלל שרציתי להיות כמו - 'כמו הפסיכולוגית שלי' (רציתי להיות פסיכולוגית), 'כמו המורה שלי' (רציתי להיות מורה כשאגדל), 'כמו המלצר הנחמד שראיתי בגיל חמש' (רציתי להיות מלצרית, מה שלא הביא לי אלא צער ותסכול בעבודה הזאת), 'כמו הדמות בספר שהיתה ג'ינג'ית וקראו לה תמי' (רציתי להיות ג'ינג'ית ושיקראו לי תמי. מכתה ג', וכל חיי).
בעצם היא אמרה לי, 'תהיי את'. לא אף אחד אחר. והיא כל כך צודקת, וזה כל כך מעניין
הבעיה היא שאני לא באמת יכולה לראות את עצמי בעצמי, אלא דרך אנשים אחרים, שישקפו אותי (מזל מאזניים, אופק סרטן).
הסיבה לאושרי, היא, שהעבודה שלי די מיצתה את עצמה ומתחשק לי משהו חדש. חדש, ומלא חיים!
החלום שלי היה לגור בהרדוף שלושה חודשים לפני הגיוס שלי, לעבוד ולחיות שם.
אולי שלושת החודשים הפכו לשלושה שבועות? בכל אופן, היא אמרה לי, "תסעי להרדוף, תרדי לאילת
.. ותחשבי"
אם לא היו מפטרים אותי (קיצוצים P:), לעולם לא הייתי מגשימה את החלום הזה. ועכשיו יש לי את הכוח להגשים את זה.
למשהי יש הצעה איך זה יכול להתממש ברמה הפרקטית? שאגור עכשיו שלושה שבועות איפשהו ואעבוד בתמורה למגוריי?
איפשהו בטבע, בצפון או באילת (עיר אהבתי)/מדבר, נגב.
בדיוק האזנו לנלי פרידמן, האסטרולוגית המהוללת שלנו (3>) , והיא דיברה על טרנספורמציה, ועל פלוטו, ועל האומץ לתת לעצמך הישן למות ולעצמך החדש להיוולד. ה' עוזר לי, ואני יודעת, שהאומץ כאן. עוד טיפ-טיפה, ואפתח את הדלת. צעד ועוד אחד קטן, ואעלה על דרך חדשה (בעצם אני עליה כבר, והלב פועם..)
(כשהתכוננתי לבגרות שלי היא דברה על סטורן וכוחו להמשיך קדימה למרות כל המכשולים. לחיי ההתאמה!)
עכשיו איזה שכן שלי עם הילדים עבר בחוץ ושר להם, "Tomorrow tomorrow, I love you tomorrow".
אני אוהבת מאד מאד את המחר ומה שהוא מביא איתו! כי המחר כבר כאן.
ומברכת על המקום הזה, הבית הווירטואלי הזה, ועליכן. תודה לכן