על ידי צפריר_שפרון* » 06 נובמבר 2003, 23:23
ראשית יהיה זה נכון להדגיש כי מדובר בהורים שטיפלו בבנותיהם ובבניהם מינקות. כאשר הנך מלווה את ילדך ברמת הטיפול והמגע הפיזי, מתקבע יחס קירבה אינטימית שאינו בעל אופי מיני. כאשר רק בגיל בוגר עולה המגע הפיזי, תוך התעלמות מהצורך במגע פיזי שאינו מיני בגילאים הצעירים אין הדברים עומדים במבחן זה, ואף יותר מכך, לעתים מתוך חוסר היכולת, הידע והנסיון לקיים אינטימיות נקיה ממיניות, מתעוות הקשר הפיזי לכוון המיני.
כאשר הקשר הפיזי הכולל מגע פיזי, מתפתח באופן טבעי, קשר של אהבה, אהדה וטיפול, הוא איננו נושא אופי מיני שכן הוא נעדר תאווה או תשוקה מראשיתו. אז, גם כאשר האב יטפל בבתו, אשר הוא מטפל בה מינקותה, והקשר ביניהם הוא קשר א-מיני בהכרח, גם בעת התבגרותה וההתנערותה מילדה לנערה ולאשה, כשהוא נדרש לקרבה מקסימלית, לא תעלה השאלה המינית.
עם זאת, מכוון אחר, נערות ונשים לעתים קרובות נדרשות למגע נשי. לא מפני א-מיניותו, אלא מפני פרו-אמהותו. שוב, נושא לדף אחר.
לגבי שאלת החסינות מפני מצבים והטרדות חיצוניות. מובן שאין כל הבטחה. החיים כוללים גם את סכנת המות או הכאב או הסבל. המטרה אם כך אינה ליצור מרחב מוגן הרמטית שכן מטרה זו אינה ניתנת להשגה, אלא נמצא הצורך של החניך לקבל גיבוי ותמיכה בכל מקרה. ללא תנאי או סייג. גיבוי שכזה יאפשר איזון מחודש ובריא גם לאחר אירועים קיצוניים.
נרחיב: תהליך החניכה לחיים, הוא תהליך החינוך, נועד להניח את הכלים האינדיבידואליים, לכל ילד וילדה, באופן מותאם אישית על מנת שידעו להגיב בהתאם לנסיבות. כאשר הנסיבות מעלות קשיים, ואין מי שיוכל להתחמק מאפשרות זו, יהיה זה ראוי שהמתבגר, הילד או אף האדם המבוגר, ידע כיצד להמשיך הלאה גם אם חווה חוויה דרמטית, קשה או שלילית.
עצם הידיעה שיש מי שיהיה מאחוריו ללא תנאי, עשויה אם כן להניח את הכלים להמנע מאירועי כאב וסבל, או לחילופין לזמן אירועים שכאלה במידת הצורך, מבלי להיענש על כך גם מההורים, ובכל מקרה, לא למות, להשאר בחיים, להתבגר ולהתגבר ולפנות להתסברויות אחרות מתוך לקח ולמידה עצמית, על פני קיבעון ושמירה על העוול והקורבנות כאמונת יסוד.
מכאן, תפקיד המשפחה להיות לחבריה המסד הרגשי והנפשי לחיים, על כל גווניהם ואירועיהם. אלה הנראים כנכונים ומוצדקים ואלה שאינם מתקבלים על הדעת.
ראשית יהיה זה נכון להדגיש כי מדובר בהורים שטיפלו בבנותיהם ובבניהם מינקות. כאשר הנך מלווה את ילדך ברמת הטיפול והמגע הפיזי, מתקבע יחס קירבה אינטימית שאינו בעל אופי מיני. כאשר רק בגיל בוגר עולה המגע הפיזי, תוך התעלמות מהצורך במגע פיזי שאינו מיני בגילאים הצעירים אין הדברים עומדים במבחן זה, ואף יותר מכך, לעתים מתוך חוסר היכולת, הידע והנסיון לקיים אינטימיות נקיה ממיניות, מתעוות הקשר הפיזי לכוון המיני.
כאשר הקשר הפיזי הכולל מגע פיזי, מתפתח באופן טבעי, קשר של אהבה, אהדה וטיפול, הוא איננו נושא אופי מיני שכן הוא נעדר תאווה או תשוקה מראשיתו. אז, גם כאשר האב יטפל בבתו, אשר הוא מטפל בה מינקותה, והקשר ביניהם הוא קשר א-מיני בהכרח, גם בעת התבגרותה וההתנערותה מילדה לנערה ולאשה, כשהוא נדרש לקרבה מקסימלית, לא תעלה השאלה המינית.
עם זאת, מכוון אחר, נערות ונשים לעתים קרובות נדרשות למגע נשי. לא מפני א-מיניותו, אלא מפני פרו-אמהותו. שוב, נושא לדף אחר.
לגבי שאלת החסינות מפני מצבים והטרדות חיצוניות. מובן שאין כל הבטחה. החיים כוללים גם את סכנת המות או הכאב או הסבל. המטרה אם כך אינה ליצור מרחב מוגן הרמטית שכן מטרה זו אינה ניתנת להשגה, אלא נמצא הצורך של החניך לקבל גיבוי ותמיכה בכל מקרה. ללא תנאי או סייג. גיבוי שכזה יאפשר איזון מחודש ובריא גם לאחר אירועים קיצוניים.
נרחיב: תהליך החניכה לחיים, הוא תהליך החינוך, נועד להניח את הכלים האינדיבידואליים, לכל ילד וילדה, באופן מותאם אישית על מנת שידעו להגיב בהתאם לנסיבות. כאשר הנסיבות מעלות קשיים, ואין מי שיוכל להתחמק מאפשרות זו, יהיה זה ראוי שהמתבגר, הילד או אף האדם המבוגר, ידע כיצד להמשיך הלאה גם אם חווה חוויה דרמטית, קשה או שלילית.
עצם הידיעה שיש מי שיהיה מאחוריו ללא תנאי, עשויה אם כן להניח את הכלים להמנע מאירועי כאב וסבל, או לחילופין לזמן אירועים שכאלה במידת הצורך, מבלי להיענש על כך גם מההורים, ובכל מקרה, לא למות, להשאר בחיים, להתבגר ולהתגבר ולפנות להתסברויות אחרות מתוך לקח ולמידה עצמית, על פני קיבעון ושמירה על העוול והקורבנות כאמונת יסוד.
מכאן, תפקיד המשפחה להיות לחבריה המסד הרגשי והנפשי לחיים, על כל גווניהם ואירועיהם. אלה הנראים כנכונים ומוצדקים ואלה שאינם מתקבלים על הדעת.