על ידי אום_צ'וקון* » 08 ספטמבר 2008, 20:04
לילד שלי הייתה שנה מאד מטרידה בגן שנה שעברה. ההסתגלות הייתה ארוכה מאד, אבל הכמיהה שלו לחברה הייתה ברורה (לא פחות מהכמיהה שלי לצאת לעבודה, אבל זה לסיפור אחר). לקראת סוף השנה (כשהיה בן שנתיים ושלושה חודשים) היה לו חברבגן אותו שמח מאד לראות, ושהקל פתאום על הפרידה בבוקר. בחודש האחרון הפגישה עם החבר כבר לא הייתה לוהטת כתמיד, והפרידות ממני ומאבא בבוקר היו במחאה (שנרגעה 5 דק' לאחר שהלכנו) ושהשאירה את חותמה על נפשי שלי יותר מעל שלו. במהלך כל השנה לא אהבנו את מנהלת הגן שהייתה ידועה ב"בעיות התקשורת" שלה עם הורים, ובכך שהצוות לא מצליח להחזיק מעמד תחת אישיותה התוקפנית. עם הילדים היא הייתה די טובה, אך בהחלט לא כובשת, לטעמי. הצוות, כמובן, השתנה כחמש פעמים במהלך השנה, ורק הגננת הראשית הייתה קבועה.
יתרונות הגן היו בעיקר ב"פסיליטיז" שלו. גן עצום בגודלו. 3 אנשי צוות על 15 ילדים. חצר גדולה ומרווחת. ריהוט המאפשר לילד עצמאות טוטאלית (כיור מטבח וארון כלים בגובה הילד, שמאפשר לו גישה חופשית. אמון מלא שהילד אחראי ועצמאי) , אוכל מצויין, שלילד יש אפשרות לגישה חופשית ולמזיגה עצמית (החל מגיל שנה וחצי!).
תפיסת העולם הייתה מאד נכונה, היישום -קצת פחות, והצוות, אף פחות מזה. והרי מי שומר על ילדנו זו טירדתנו העיקרית.
החלטנו שנמאס לנו להרגיש ששמים עלינו פס, ושאין לנו בטחון באנשים המטפלים בילדנו, ושאין לנו אמון בגננת או בסייעות, אז בחרנו להעביר את הילד לגן אחר. לאחר חיפושים הסתבר שאין מקום בגנים הנראים לנו, ושאולי נאלץ לחכות. והנה, יום לפני החזרה ללימודים - אחרי שהילד ידע שהוא חוזר לגן שלו, התפנה מקום בגן מקסים. הצוות שבה את ליבנו. חם, אוהב, עוטף, קשוב, לילד ולהוריו. השינוי היה כה גדול, לא האמנו למזלנו הטוב. היום שבוע וקצת אחרי, לאפרוח כבר נעים בגן, אבל הוא קורא לגן "הגן של... (שם הגננת)" ועדיין מדבר על הגן הישן, כ"הגן של א'(שמו שלו) . כיון שלא הכנו אותו, אנחנו מטפטפים לו שהגן של הגננת הוא עכשיו הגן של א'. ושהגן שהיה של א' הוא הישן, וכו'. הוא שואל על ילדה אחת בגן הקודם, ואני מתלבטת אם לנסות להפגיש ביניהם. אין ספק שאחרי שנה בגן הקודם, הוא נקשר לילדים שם ועכשיו הוא צריך להכיר ולהתחבר עם ילדים חדשים, וזה קשה.
אני תוהה אם עשיתי טעות, אם יכולתי לוותר על המטפלות הגננות והמנהלת גן הטובות, אבל להשאיר אותו עם חבריו ועם האיכויות של המקום הקודם.
אני שלמה עם הצוות החדש, חושבת שהן מקסימות, אמיתיות, נבונות ומה לא. אבל אין לו את הברזים שהיה רגיל לשטוף בהם ידיים, ואת האוכל האיכותי יותר שאהב.
אז מה אם לא ידע את שמה של מנהלת הגן גם ביום האחרון, ועל הגננת אמר שהוא לא אוהב אותה? נכון? ברור שלא. אוי מי יושיע אם מיוסרת מחששות
נקודה אחרונה: הילד בשיאו! הוא פורח, גם בגן וגם בבית. קשה לתאר.
אולי בכל זאת צדקתי?
לילד שלי הייתה שנה מאד מטרידה בגן שנה שעברה. ההסתגלות הייתה ארוכה מאד, אבל הכמיהה שלו לחברה הייתה ברורה (לא פחות מהכמיהה שלי לצאת לעבודה, אבל זה לסיפור אחר). לקראת סוף השנה (כשהיה בן שנתיים ושלושה חודשים) היה לו חברבגן אותו שמח מאד לראות, ושהקל פתאום על הפרידה בבוקר. בחודש האחרון הפגישה עם החבר כבר לא הייתה לוהטת כתמיד, והפרידות ממני ומאבא בבוקר היו במחאה (שנרגעה 5 דק' לאחר שהלכנו) ושהשאירה את חותמה על נפשי שלי יותר מעל שלו. במהלך כל השנה לא אהבנו את מנהלת הגן שהייתה ידועה ב"בעיות התקשורת" שלה עם הורים, ובכך שהצוות לא מצליח להחזיק מעמד תחת אישיותה התוקפנית. עם הילדים היא הייתה די טובה, אך בהחלט לא כובשת, לטעמי. הצוות, כמובן, השתנה כחמש פעמים במהלך השנה, ורק הגננת הראשית הייתה קבועה.
יתרונות הגן היו בעיקר ב"פסיליטיז" שלו. גן עצום בגודלו. 3 אנשי צוות על 15 ילדים. חצר גדולה ומרווחת. ריהוט המאפשר לילד עצמאות טוטאלית (כיור מטבח וארון כלים בגובה הילד, שמאפשר לו גישה חופשית. אמון מלא שהילד אחראי ועצמאי) , אוכל מצויין, שלילד יש אפשרות לגישה חופשית ולמזיגה עצמית (החל מגיל שנה וחצי!).
תפיסת העולם הייתה מאד נכונה, היישום -קצת פחות, והצוות, אף פחות מזה. והרי מי שומר על ילדנו זו טירדתנו העיקרית.
החלטנו שנמאס לנו להרגיש ששמים עלינו פס, ושאין לנו בטחון באנשים המטפלים בילדנו, ושאין לנו אמון בגננת או בסייעות, אז בחרנו להעביר את הילד לגן אחר. לאחר חיפושים הסתבר שאין מקום בגנים הנראים לנו, ושאולי נאלץ לחכות. והנה, יום לפני החזרה ללימודים - אחרי שהילד ידע שהוא חוזר לגן שלו, התפנה מקום בגן מקסים. הצוות שבה את ליבנו. חם, אוהב, עוטף, קשוב, לילד ולהוריו. השינוי היה כה גדול, לא האמנו למזלנו הטוב. היום שבוע וקצת אחרי, לאפרוח כבר נעים בגן, אבל הוא קורא לגן "הגן של... (שם הגננת)" ועדיין מדבר על הגן הישן, כ"הגן של א'(שמו שלו) . כיון שלא הכנו אותו, אנחנו מטפטפים לו שהגן של הגננת הוא עכשיו הגן של א'. ושהגן שהיה של א' הוא הישן, וכו'. הוא שואל על ילדה אחת בגן הקודם, ואני מתלבטת אם לנסות להפגיש ביניהם. אין ספק שאחרי שנה בגן הקודם, הוא נקשר לילדים שם ועכשיו הוא צריך להכיר ולהתחבר עם ילדים חדשים, וזה קשה.
אני תוהה אם עשיתי טעות, אם יכולתי לוותר על המטפלות הגננות והמנהלת גן הטובות, אבל להשאיר אותו עם חבריו ועם האיכויות של המקום הקודם.
אני שלמה עם הצוות החדש, חושבת שהן מקסימות, אמיתיות, נבונות ומה לא. אבל אין לו את הברזים שהיה רגיל לשטוף בהם ידיים, ואת האוכל האיכותי יותר שאהב.
אז מה אם לא ידע את שמה של מנהלת הגן גם ביום האחרון, ועל הגננת אמר שהוא לא אוהב אותה? נכון? ברור שלא. אוי מי יושיע אם מיוסרת מחששות
נקודה אחרונה: הילד בשיאו! הוא פורח, גם בגן וגם בבית. קשה לתאר.
אולי בכל זאת צדקתי?