ראית איזה קטע, במקרה לפני שבוע או משהו שאלתי אותך אם המודעה ההיא עוד אקטואלית... אני מרגישה שהזמנתי בתוך תוכי את הפיטורים האלה (למרות שכמובן לא עשיתי במודע כלום ). יש חלומות וקופצים לי בראש המון דברים יחד כל הזמן...
לוקחת כמה ימים לנשימה עמוקה.

קודם כל מזל טוב!
עשו לך טובה שם במערכת הקוסמית, זה בטוח. משהו יותר טוב מחכה לך...
ניסית ליצור קשר עם ההצעה ששלחתי לך בזמנו? יש לך עדיין את הטלפון?

וחוץ מזה - מה בא לך לעשות? (נא לשלוף תשובה מהירה! את הראשונה שבאה, גם אם זה אמורפי!).

ממליצה לך לקרוא את הספר יצירת כסף של סנאיה רומן. זה גם עוזר להגדיר את הרצון העמוק שלך, גם נותן כלים מעולים להשקות את השורשים, וגם מאפשר לזהות איך הרצון הזה מקבל פידבק מיידי מהיקום. (אפשר להזמין באינטרנט!).

בינתיים תנוחי, תתענגי על החופש, תעשי אמבטיה ארוכה, תביטי במה שהכביד עלייך בעבודה הזו מתרחק לאיטו לאחור,
תזכרי חלומות.

ושיהיה לך שבוע נהדר ומלא בהפתעות...

חחחח
כן חשבתי על זה גם
אולי הייתי צריכה לפתוח דף חדש... החיים אחרי הפיטורים ולקבל יותר פידבקים.

רעיון למחשבה.

.... ואני קראתי את כל הדף, ורק לקראת האמצע שמתי לב לתאריכים

זה אומר, שעברת לבסוף, שהצלחת וששתיכן שגשגתן בערבה.
למרות החדשות הלא נעימות, מאחלת לך שההתחלה החדשה תהיה לא פחות טובה מזו הקודמת. @}

תודה תודה תודה

הנה ממני.

<חושבת עליך דברים טובים>

התגעגעתי לדף הזה שפתחתי פעם ונזכרתי באיזה תגובות חמות וחכמות קיבלתי כאן ...

אז אין שום קשר, לפחות לא במודע, אבל חזרתי אליו היום בגעגועים כי מסתבר ששוב אני בתחילתה של פרשת דרכים כלשהי ואני כל כך צריכה עידוד ומילים טובות חוץ מאלה שאני משדרת לעצמי

פשוט פוטרתי היום מהעבודה. עבודה ששנה שלמה נהניתי בה מכל רגע והיה לי הכי הרבה סיפוק ושמחה ובחצי שנה שבה אח"כ, בגלל שינויי כ"א במערכת, גיליתי את עצמי מזכירה לעצמי למה אני בכלל שם (ומתקשה למצוא את התשובה).

פוטרתי על כלום, על גרגר אבק ברוח, על קפריזה רגעית של אחראית עלי וממש בהפתעה.

מגיל 15 בערך אני עובדת ומעולם לא פוטרתי, אז ברור שהיה איזה עלבון בענין אבל די מהר נזכרתי שכבר לא נהניתי שם (היו את נקודות האור כמובן, אבל הבעסה התחילה להשתלט על כל חלקה טובה). אני יושבת בבית ותוהה מאיפה ממשיכים (או מתחילים). האם החיים קוראים לי להעיז לעשות דברים חדשים או שהחשבונות במגנט על המקרר מזכירים לי לקחת כל דבר שאמצא (בכל זאת זה הערבה כאן).

אני מאוד מתלבטת מה לעשות והחלטתי לקחת כמה ימים להפנים ולהתעודד.

חגית יקרה
נכנסתי לדף שלך באיחור, אז קודם כל מזל טוב. שנית את יודעת שעברנו דירה למושב עופר לבית שצמוד לביתם של אילנה ואורי דגני אילן. זאת תמיכה בלתי רגילה. אנחנו מגבים אחד את השני בכל. את יודעת שהייתי במצב דומה לשלך, בית ששייך להורים שלא שילמתי עליו שכ"ד. אני לא מקבלת כלום עבורו, כי הוא שלהם, ואני גם לא מבקשת. מקווה שלא אצטרך לבקש אבל אם כן אעשה זאת ללא נקיפות מצפון. היה לי קשה לעבור מאותן סיבות שלך, אבל עשיתי זאת, ועכשיו אין מאושרת ממני בעולם כולו. ללי- אותו הדבר. היא עצמאית, מסתובבת במושב, קונה במכולת עם החברים החדשים שלה. אתמול עשיתי לה מסיבת בריכה הבאה למושב. הזמנתי את כל החברים החדשים שלה. ישבנו במעגל. כל אחד הדליק לה נר, ברך אותה ונתן לה פרח. היה מדהים ומרגש. גם אני עשיתי זאת במקביל להחלפת קידומת את יודעת , 10 שנים מעליך. בכלל, מזמן כבר אני מרגישה המון דמיון בינך לביני בהמון דברים. אני יודעת שאת תעשי זאת ברגע שתבשילי לענין. לי זה לקח כמה שנים טובות. בינתיים יש לי רעיון בשבילך. למה שלא תעברי קרוה אלינו, במושב? התפנתה צמוד אלי דירה בת חדר וחצי, שעולה רק 1500 ש"ח לחודש כולל מיסי מושב, ארנונה, מים וכבלים. תוכלי להמשיך להחזיק בעבודתך הקודמת כי זה לא כל כך רחוק, ואני בטוחה שתמצאי גם פה שוק למה שאת עושה ועוד המון דברים חדשים. יש פה עוד דירות, ראיתי עם חברי ירה מקסימה עם נוף לים ב1900 ש"ח כולל כל מה שאמרתי קודם.
יש פה אנשים מקסימים. הקמנו מעגל נשים שנפגש פעם בשבועיים, ויוצאים פה דברים מדהים. הטבע פה יפיפה, אנחנו באמצע פארק טבעי של הכרמל, מוקפים בחורש, נרקיסי בר, רקפות ועוד מעט גם כלניות. יש לי הרגשה שתמצאי את עצמך פה מצוין. אני מבטיחה לך שתקבלי פה המון תמיכה מכל הכיוונים. בואי לבקר ותתרשמי בעצמך. 055-503579
שלך באהבה- שירי

יומולדת שמח
עשור שמח{@
שלושים זה אחלה. וגם שלושים פלוס ופלוס ופלוס. בחיים לא הייתי מחליפה את שלושים פלוס בעשרים פלוס.
בהצלחה בהכל ומצטרפת להמלצה לעבור לשם לחודש.

מה?????????
הקדימו אותי בלאחל לך מז"ט??

מאחלת לך, יפתי, עוד המון שנים מאושרות עם הנסיכה שלך ואולי עם איזה עלם חמודות שיבוא??!! (אל תהרגי אותי).
ואחלה יומולדת 30

אוהבת אותך מאאאוווודדדד

מזל טוב!!!

עוד כמה שעות אני כבר לא בת 29.
לא יודעת מה אתכן, אני תמיד אומרת את הגיל שלי עד הרגע האחרון. כלומר, מבחינתי אם מישהו ישאל אותי לגילי ברבע לחצות, אני עדיין בת 29...

פתאום להתרגל לגלגל על הלשון מספר גדול כזה... שלושים!!
היום אלה אמרה לי "אמא, את בת 30 ואני בת 3, אז אנחנו תאומות" !!.
אהבתי מאוד את תגובותיכן. אני פתאום מוצאת את גילי החדש כפתח לעולם מופלא וחדש כזה.

פתאום הבנתי ששנות העשרה שלי היו באמת מבעסות רוב הזמן, ושנות ה-20 היו מאוד אינטנסיביות כמו שכבר סיפרתי. עכשיו זאת הזדמנות להתחיל להירגע... לנוח... להחליט מה הלאה... לא סתם היתה לי אינטואיציה לגבי השייכות החלפת קידומת _והחלטות גדולות .

אז אני מברכת את עצמי בעשור חדש ומרגש, מאושר ומלא בריאות והנאות קטנות.
פתאום כבר נורא כייף לי.

בכל פעם שיש לי יומולדת, אני מוצאת את עצמי עוברת על כל מה שאספתי עד עכשיו - גם דברים חומריים וגם חברים, מקום מגורים, עבודה - ובודקת אם זה עדיין מתאים לי. זה לא ממש מתוך החלטה, אבל מצאתי שזה פשוט קורה לי. בעיקר יש תחושה חזקה של "האם זה מה שאני רוצה שימשיך גם בשנה הבאה?" ואם התשובה היא שלילית, זה כבר מחצית העבודה לקראת שינוי. במעבר קידומת - והיו לי כבר שלושה כאלה בחיים הבוגרים שלי - זה עוד יותר חזק. למשל - לקראת 40 החלטתי שהגיע הזמן לילדים! כנראה שבגיל 30 עדיין לא הייתי בשלה, והייתי צריכה לחכות לחלון הזדמנויות הבא!

חגית, אין עצה יותר טובה ממה שכתבו קודמיי, אבל אני חייבת לאמר לך שחשבתי שאת מחליפה קידומת בעשור אחד יותר, בגלל החכמה שלך, מזל טוב, את אמיצה ביותר, גם אם תשארי בחצר של ההורים.

...ויש לי שכנה שאמרה לי ערב יום הולדתה ה- 81:
"היום, בגילי, יבוא וישנה בכבודו ובעצמו, אני לא משתחווה!"

> ברונית נזכרה בציטוט המדוייק וערכה את ההודעה <

גם אני אוהבת להיות בת 30 +
חיכיתי כבר לגיל הזה. שנות העשרים שלי היו קשות מבולבלות וסוערות ורציתי להגיע כבר לשלב בחיים בו אני אדע מי אני ומה אני רוצה.
נראה היה לי שאחרי גיל 30 הדברים מקבלים תפנית וכך אכן היה.
אני בת 32 ומרגישה ממש במקום שלי.
לא שהחיים נהיים קלים יותר, פשוט הגיל עושה את שלו והכל נראה פחות מאיים.

בטח גיל 40 יהיה אפילו יותר טוב.

הי, טוב ששאלת! (-:
יום הולדת 30 שלי היה אחד הימים השמחים בחיי, בחיי. אחרי שנות העשרה המפגרות ושנות העשרים המנג'סות סוף סוף הרגשתי שאני מתחילה להגיע למקום שלי. קמתי בבוקר, נשארתי בטריינינג, הכנתי עוגת שוקולד ושאר כיבודים והכרזתי על בית פתוח. באו הרבה חברים, מכל מיני תקופות, קיבלתי הרבה מתנות (בין היתר זוג נעלי התעמלות, שאני לא מרבה לנעול) צפיתי בשקופיות שלי מהילדות, חבל שאין לי סורק - הייתי מצרפת תמונה שלי יושבת עם זר על הראש וג'ויינט ענק ביד מחייכת מאוזן עד אוזן
לא היה לי מושג שעוד ארבעה חודשים אכנס להריון וכל עולמי ישתנה... וכל כך לטובה!
אח החיים...
יומולדת שמח וברוכה הבאה למועדון
אני מאחלת לך שתמצאי אהבה גדולה כמו שמגיע לך ושתהיה לך הרבה הצלחה בעבודה ובפרנסה והרבה בריאות ואושר עם אלה, וחופש, ואומץ להחליט, וכל מה שלבך חפץ.

מסקרן אותי אילו תחושות ורגשות ליוו את הקוראים בדף, ביומולדת של החלפת קידומת.

דיברתי על זה עם חברה טובה שחוגגת החלפת קידומת יום לפני (ועשר שנים יותר... ).
בפעם הקודמת שהחלפתי קידומת, לפני עשור... תקופה עמוסה. השתחררתי מהצבא והייתי חודשיים לתוך העבודה במלון באילת, בדרך ללונדון.
קלילה, חסרת מחויבות או אחריות, מוכנה לבלוע את העולם בכל צורה שיבוא.
והנה חלפו להן עשר שנים. בדיוק חצי מהן הייתי בחו"ל, סיימתי חצי תואר ואז לימודים אחרים, בארץ אחרת, הריון, לידה, אימהות...

אני לא נבהלת מהמספר "30". רק מוזר לי כל כך שהגעתי לזה. כשהייתי בת 24, 30 נשמע קרוב לקבר. זיקנה מוחלטת. והנה אני פה. וכלום לא השתנה. נראה לי שזה קשור לראש, לתחושה, ופה תמיד אשאר בת 16...

חשבתי עלייך היום, בהקשר של ג'ואן. שמת לב שב סיפורים קוסמיים הופיעה אחת שכינתה עצמה טורונטולית, שנמצאת כרגע בטורונטו? אולי את יכולה לשלוח לה הסבר מדוייק איך מגיעים לבית של ג'ואן ולהגיע דרכה (אם את עוד מרגישה צורך).

ארני, מצחיק- אבל דווקא אולי יותר קל כשאת לא צריכה להחליט לבד (ועל ילדה שאיתך...). אבל זה בין היתרונות הזוגיים היחידים בעיני

צפריר, חן חן על דבריך המאירים. קראתי כמה פעמים והמסר נקלט היטב.

רועי, הרעיון מדהים. עכשיו "רק" נותר לי לברר היכן ומתי ניתן לישמו. אם מישהו שמקושר לערבה קןרא ויש לו תשובות, אשמח לשמוע.
אני מקדישה את השנה הנוכחית, בין היתר, ללמצוא את המקום שלי.
אמנם יש ספקות רבות מההיבט המקצועי, אבל זה לא מה שיעצור אותי.

עוד ממחשבותי בהמשך.
אני קצת נרדמת עכשיו.

מעניין , חגית , השם של הדף , הקישור בין החלפת הקידומת והצורך בשינויים . גם אני החלפתי קידומת החודש ובד בבד הבשלתי לבצע שינוי שהיה לי בראש שנים ,
אלא ש... יש לי בן זוג , שלא החליף קידומת ולא צריך שינויים .
כך שתודי שבסיטואציה הזו שיש לך פחות אדם אחד להתחשב בו , לעיתים להיות לא מחוייבת לזוגיות זה יתרון .

למה שלא תעברי לערבה למשך חודש בלבד? את יכולה להגדיר את זה עבור כל שאר העולם (כולל לקוחות/חברים/הורים) כחופשה שנתית, להשאיר את רוב הדברים בבית הקיים ולקחת רק דברים שתצטרכי במשך החודש, ורק אם תרגישי שאת ובתך מסתדרות ונהנות אז תחליטו להפוך את זה להסדר קבוע.

חגית,
ניתן לעמוד על גדת הנהר ולהרהר ביתרונות וחסרונות הגדה השניה. לאחר כל הניתוחים והדעות בעד זה ובעד זה, נגד זה ונגד זה, באם את רוצה לעבור לגדה השניה, בסופו של דבר יהיה עלייך לקפוץ למים.
ואין מי שיבטיח לך דבר לגבי מה שיקרה עוד שניה, שלא לדבר על העתיד ממש.
שינוי אינו תמיד מבורך. לעתים עדיף להתמקם ולהתרווח במקום לחולל תסיסה. אבל, מדברייך, התסיסה כבר החלה. כאן, כל כמה שאת צריכה מבחינת הזמן והמשמעויות הנוספות מבחינת עיכול השינוי הנדרש וזניחת גישה ישנה לטובת גיבוש גישה אחרת, הרי יש לך.
לכן, קחי את הזמן, קחי הרבה אויר, הודי לעברך ולכל מי שהשתתף במחזות חייך ומי שהיה שם ברקע, כתפאורה, הודי באמת, מכל הלב.
אז, בקלות וביעילות תמצאי את עצמך מרחפת באויר, כשעוד רגע את בתוך המים, ועוד מעט את עולה על הגדה שממול ויוצאת למסע.

נושא שריפת הגשרים, אם ישנו בכלל, זה בעיקר בתחום העבודה. כי אם אני אחליט לחזור, אף אחד פה לא יחכה לי. וזה להתחיל הכל מחדש (החוגים שלי).
ובעיקר אלה.
איך יהיה לה, מלראות את סבא וסבתא כל יום (עם הטוב והרע) לפתאום לראות אותם פעם בחודש-חודשיים.
השבוע אנחנו נוסעות לסופ"ש באחד מהישובים בערבה שאני בודקת.

מה שמדהים אותי, בדומה למה שנועה כתבה, שגם אני הייתי ספונטנית (חייתי בשלוש מדינות חוץ מישראל ועוד כמה ענינים קצת משוגעים) וזרמתי עם כל מה שבא... ופתאום... אין לי ספק שזה "בגלל" אלה. אני ממש חוששת. מילא אם היינו משפחה גדולה יותר.
אבל זה רק אני והיא.
היא ואני.
וכל ההחלטות על כתפיי .
וכמה שאני בנאדם מאוד דעתן ועצמאי, חברה אמרה לי לא מזמן (בהקשר הזה של המעבר) "נכון שהיית רוצה שמישהו פשוט יגיד לך מה לעשות? יחליט בשבילך?".
אז כן ולא.

אבל לשמוע דעות נוספות- אני תמיד בעד.

ומה, יהיה יותר קל לעשות את הצעד כשאלה גדולה יותר??

חגית, זה לא פשוט להחליף מקום, אבל שווה להעיז.
סבא וסבתא שלי (קידומת 08) עברו דירה יחד רק לפני שנתיים...

ככל שאני מזדקנת קשה לי יותר לקבל החלטות. פעם הייתי יכולה לעבור תוך יום למקום אחר, עכשיו רק המחשבה לארוז ולהתחיל מחדש גורמת לי כאב ראש, אבל זה יכול להיות בגלל שהקידומת שלנו שונה...
כשאני מסתכלת אחרוה על ההחלטות שלי, אני רואה שחלק גדול מהן היו על בסיס גחמה - כי ככה רציתי באותו רגע, ובדיעבד למרות שיצא מזה הרבה טוב, גם הייתי לא פעם מאד נחפזת.
אם אני מסתכלת על ההחלטה שלך באופן מעשי אז ברור שאת לא הולכת למשהו בלתי הפיך. במקרה שלך הבית הפצפון בחצר הוריך תמיד יכול להיות אופצייה. זה לא שאת מוכרת בית ושורפת גשרים. אני חושבת תוך כדי כתיבה שחלק גדול ממעבר של מקום זה הרצון להתחיל מחדש ולהשתחרר מהעבר. ואז, כל ניסיון כזה הוא נועד לכישלון כי איכשהו העבר שבורחים ממנו מחכה לך תמיד מקדימה.
אבל אם המעבר שלך הוא לצורך ניסיון שלך, לצורך העצמאות שלך, בגלל שאת אוהבת את הערבה, בגלל שאת יכולה להתפתח שם אז למה לא? תנסי. מקסימום תחזרו אחורה

מסכימה עם עוגיה
אם לא תנסי לא תדעי.
מנסיון, בדרום אולי יש פחות הצע של מקומות עבודה, אבל יש לאנשים יותר עניין שתשאר ורצון לעזור (לפחות באיזור רמת נגב זה ככה)
גם אנחנו גרים רחוק מההורים, וזה לאתמיד קל, ולפעמים יכול היה להועיל, אבל השקט , השלווה והנוף שווים את הכול.

לאחרונה בעלי סיפר לי שהוריו כל חייהם חלומו לעבור דירה אבל לא עשו זאת בגלל פחדים. בעצם לא היה להם טוב איפה שהם אבל הם פחדו שיהיה גרוע יותר. עד היום הם במצב הזה של מה שקיים אנחנו מכירים וככה קל להתמודד.
אנחנו עכשיו בתהליכי שינוי דומים לא בגלל שלא טוב לנו פשוט רצון לא לגדל ילדים בעיר ולהעיז. מודה שזה מפחיד אבל בתוכי אני מרגישה שהתהליך נכון. בהצלחה, עם כל בחירה. אפשהו למדתי שכשדברים מסתדרים והולכים בקלות זה כנראה צריך לקרות.

בהצלחה לשנות זה כיף
לשנות זה מפחיד. אני מזדהה.

נדלקתי על כמה אפשרויות בערבה

יש לך שם חברים? אם זה אפשרי, את יכולה לקחת את אלה ליומיים שלושה טיול במקום. כולל להתעורר בבוקר ולהסתובב בצרכניה ולהציץ בבתים של אחרים ולראות איך זורם לו היום...
ולו רק כדי לחוות את התחושה של שתיכן ככה סתם ביום חול, עולות על האוטו ומשנות אוירה (-:

עוגיה,
אולי זה לא כל כך פשוט. אילו היה ברור שכאן הכל שלילי ושם הכל חיובי לא היתה בעייה. אבל יתכן שלמגורים בקרבת ההורים והאחות יש יתרונות בצד החסרונות.
בכל בחירה שאנחנו עושים אנחנו שוקלים אפשרויות אחדות זו מול זו. לפעמים כף המאזניים נוטה באופן ברור לצד אחד. במקרה כזה הבחירה קלה מאד. אבל לפעמים הן מתנדנדות, בשתי האפשרויות יש יתרונות וחסרונות - ואז ההחלטה קשה.
ומלבד זה, יש אנשים שמחליטים בקלות, ואחרי שהחליטו הם הולכים הלאה ואינם מביטים יותר אחורה. ויש אחרים (מה לעשות...) שמתלבטים לא רק לפני ההחלטה אלא גם אחריה, ואף פעם אינם בטוחים אם החליטו נכון.

חגית,
תיארת ברור מאד את ההתלבטויות שלך.
גם אני, כמו ה עוגיה , מרגישה שאת נוטה לעבור, למרות ההתלבטויות.
אז - בהצלחה!

זה מאוד פשוט.
את רוצה לעבור לדרום.
את לא רוצה להיות איפה שאת עכשיו
כל השאר לא משנה
כל נתון יכול להיות תירוץ בעד או נגד עזיבה
את תבחרי לפי המסקנה אליה את רוצה להגיע

אבל כל זה לא נחוץ
כי למזלך התשובה לא מתחבאת עמוק בפנים אלה צפה וגלויה ומהבהבת
את צריכה לעבור!


_נכון, תמיד אפשר לחזור. אבל אני לא סופר ספונטנית כנראה...
אני צריכה לעשות החלטה ולבצע. סה"כ זה העברה של תכולת בית וכו'._
בדיוק. אז למה את כותבת - בקיצור ההתלבטות גדולה.
מה ההתלבטות פה?

בהצלחה לשנות זה כיף

<גם עוגיה נמצאת עכשיו לפני שינוי. סופרת את השעות עד שהיא הולכת מכאן>

אין קשר ישיר, אבל זה ככה.
אני מחליפה קידומת החודש. גילאית. ויחד עם זה נורא רוצה להחליף קידומת גיאוגרפית.
אני חולמת על מעבר לדרום כבר כמה חודשים ופשוט לא מעיזה!!
הדילמה מאוד חזקה והייתי שמחה לקבל ולשמוע עוד דעות. תמיד טוב לדעת איך אחרים רואים את זה.
המצב כרגע: אנחנו גרות בבית פיצפון בחצר הוריי. זה בחינם. ופה נגמרים היתרונות
אני אף פעם לא הסתדרתי איתם במיוחד. הם מאוד ביקורתיים, לחוצים מהחיים וכל התקשורת ביניהם מבוססת על האשמות וויכוחים.
אלה מאוד אוהבת אותם. סה"כ היא רואה אותם כמעט כל יום. וגם אחותי עברה עכשיו ליישוב ויש לה ילדה כמעט בגיל של אלה והן די קרובות.
אני פתחתי השנה עסק משלי. הוא די מדדה כרגע ואני לא יודעת אם ומתי זה ישתפר.
היומיום שלי רווי לחצים ותסכולים וזה בא לידי ביטוי בכאבים פיזיים, נדודי שינה, דאגות.
אני כמהה למקום שלי. שאוכל לעשות מה שאני רוצה בלי לקבל ביקורת או שיזכירו לי מה לא טוב בהחלטות שלי או שיבדקו מהחלון מה אני עושה.
בראייה לעוד כמה שנים קדימה, אני יודעת שהסיכוי קלוש שיהיה לי מקום באיזור המרכז. העלויות פה מאוד גבוהות והאמת- שום דבר לא קושר אותי לכאן. לא הרעש והמתחים והפקקים על הבוקר!.
נדלקתי על כמה אפשרויות בערבה. החלטתי לבדוק השנה ולהחליט לקראת מעבר אפשרי בקיץ.
אני אוהבת את השקט והשלווה, החופש, הידיעה שאלה תקבל ערכים טובים יותר (אין שם קניון מול הבית ואופציה ל"תקני לי" כל היום).
ופתאום אני מתה מפחד.
מפחדת שלא יהיה לי שם כלום, שאלה תתגעגע "הביתה" ויהיה לה קשה, שאולי זה טעות לא לנסות לבסס את העסק שלי אלא לעזוב... ונכון שההורים שלי מעצבנים רוב הזמן, אבל אולי נוכחותם עדיפה מלראותם אותם פעם ב...

נכון, תמיד אפשר לחזור. אבל אני לא סופר ספונטנית כנראה...
אני צריכה לעשות החלטה ולבצע. סה"כ זה העברה של תכולת בית וכו'.
בקיצור ההתלבטות גדולה.
בין העסק (לא בטוח שיהיה אפשרי להעבירו לשם) וקרבת המשפחה, לבין עתיד נעים יותר (אולי) וריאלי מבחינת ביצוע.

יצא לי ממש מבולבל. ככה זה כשהמחשבות רצות בראש לפני שאני מספיקה להקליד...