החלומות אינם אלא 'ניקוי מחסנים' של המוח.
ב-10 שנים האחרונות,חלומות היו ,ועדין כלי עבודה חשוב עבורי.
הם משקפים לי את הלך הרוח האמית והמדויק ביותר על ניבכי נפשי, פחדי ריגשותי...
כשהיתי בצבא,סבלתי מסיוטים קשים.
הם היו מאוד מאורגנים,כמו סרט של שפילברג.ומפחידים באותה המידה.
אפילו בעלי טעם וריח...שאחסוך את התאור.
והרבה חתולים.
כן,חתולים רעים במיוחד.(מוזר...זו החיה שאני הכי אוהבת)
היתי אז נתונה במצוקה נפשית קשה,שבאה לידי ביטוי בשינה.היו לילות שחשתי שישנה נוכחות כלשהיא עומדת לידי.
היתי משותקת לא יכולתי לעצור את הסיוט ולקום מימנו.
שירתתי בצבא כאחות מן המינין ואהבתי לעשות מישמרות לילה.רק כדי לא לישון.באור, השדים לא באים הם מפחדים מהשמש,כך שיכולתי לישון אז....
אחרי הצבא ניגשתי לטיפול.
אי אפשר היה שלא לעבוד דרך החלומות.הם היו חומר מצוין.
החתולים כימעט ולא באו יותר, היו שיטפונות גדולים.חתולים לא סובלים מים,כניראה זה נכון.
מים אדירים,שליפעמים פרצו מהקירות של הבית,לעיתים היתי צריכה לחצות אותם תוך כדי מערבולות.
למדתי בתקופה הזו שני דברים
- לישלוט בחלום,כמו בספרים של "קארלוס קסטנדה"
- המיים, אילו הן סערות הרגש.
זה היה ניפלא לקחת את המושכות לידים,כשזה רע שאי אפשר להכיל , היה לי העוז פשוט להפסיק את הסרט.
ובנוסף,תוך כדי הסרט ידעתי מה מצבי הנפשי,לפי מצב הדגל בים...
עברו כמה שנים והמים התמעטו והפכו לנחלים, הם כבר לא הרסניים.ואכן היום יש שליטה טובה על עולם הרגש שלי.
נישארו הפחדים .אלה שלא משנה איך תחניק אותם ,ימצאו דרכים יצירתיות לעלות מול עיניך כשהן עצומות לירווחה.
הלכו החתולים באו תנינים.ולאחרונה גם הם החתימו כרטיס.ובאו שחקני רחש חדשים
העקרבים....
אחלה להקה...
בשנה האחרונה הם התחילו מגודל אמתני,לאט לאט ירדו בגודלם,היתה תקופה שהם לא היו רק בכאילו,אבל חשתי שהם שם.
כמו סרטים מפחידים שאין צעקות,שמפחיד גם ככה.
ולאחרונה ממש עברתי דווקא כאן במטריקס הזה, חויה אמיתית, חויה שהעלתה פחדים חזקים ישנים,שהעמידה אותי אחת ולתמיד מול הפחד מוות.(לעיתים פחדים שמקורם בילדות העוצמה שלהם היא כה חזקה שהתחושה שיש מהם היא של סוף,חידלון).
דווקא כשלא רואים בעינים את האנשים שאתה מתקשר איתם, אתה ליפעמים(לרוב?) מתקשר עם התחושות הסוביקטיביות שלך,
ושעולה מולך אדם ברשת שאו,שאתה יכול בהנף נגיעה להעלים אותו....
או, שהנוכחות שלו רובצת עליך, גם אחרי שכיבית את המחשב....וזו היתה התחושה שלי.
הבנתי שהפעם יש לעבור את הפחד מהפחד.
להסתכל לו בעינים אחת ולתמיד ולא לפחד.לא להתפרק.
ואכן כך קרה.
והעקרבים ...הם הלכו וקטנו,הלכו והתקווצו,לגודל שאין במציאות, ואני בחלום אוספת אותם עם
הפה ומעיפה אותם כאילו היו מטרד .
החלום עבורי הוא המדד האמיתי הבילתי מסולף של הרגש הטהור החי ביפנים.
10 שנים חיכיתי לרגע בו אוכל לקחת את הפחד שלי בשינים כמו חיה ,ולהעיף אותו לקיבינימאט,כי הוא מפריע לי
בדרך.

חלומות נעימים.
שירית