• בדף

איזה כיף שנתקלתי סתם במקרה בדך המקסים הזה @}
את עוד פה?
מה שלומכם היום?

יש ספרי לימוד שמוקדשים לדקדוק, יש למשל ספרי הכנה לבגרות שעושים סיכום של כל החומר בדקדוק עם תרגילים.
וגם חוברות עבודה לחופש מסכמות בדרך כלל את החומר של כל שנת הלימודים בדרך מתומצתת וחביבה יחסית.

תודה על הבלוג, מעניין לקרוא @}

אני והצעירה הלכנו היום בבוקר לחנות ספרי לימוד. נתתי לה להסתכל על הספרים השונים שהיו שם ולבחור חוברת שתרצה. החוברת שרצתה הייתה חוברת דקדוק של כתה ד', הכתה בה היא אמורה הייתה ללמוד השנה. היא המשיכה להסתכל קצת ומצאה חוברת בשם... אני צריכה לרדת ולבדוק מה שמה, אבל חוברת סיפורים די מסובכת בשפה די גבוהה שהיא מאוד רצתה. שאלתי אותה אם היא בטוחה שהיא רוצה את זה וקניתי. היא עובדת המון עם המילונית, אבל בינתיים הגיעה לאמצע הסיפור ומאושרת עד הגג.

או, ושאלה ששכחתי לשאול לפניי ששלחתי: הזכרתי בדף כבר את לימודי האנגלית של בתי, נכון? עד עכשיו היא רצתה דפי עבודה ומבחנים על אוצר מילים (שערכתי על פי המילים שהיא בעצמה הוציאה מהספר. היא ישבה עמוד עמוד, כתבה את המילים שהיא לא מבינה ופירשה בעזרת המילונית), אבל היום היא החליטה שהיא רוצה גם על דקדוק, והיא רוצה שאני אלמד אותה. איך מלמדים דקדוק בדרך מובנת? יש למישהו המלצה על ספרים או משהו כזה?

אתמול אחר הצהריים הבכור לקח את הצעירה לספרייה. הוא התקשר אחרי שעה והודיע לי שהם נשארים שם קצת כדי לקרוא בספרים העיוניים ושלא אדאג (ואני, כמובן, שכססתי ציפורניים מרוב דאגה, לא באמת נרגעתי), וחזרו לארוחת הערב מלאים חוויות והתרגשות. הם החזירו מחברת שלקחו מראש שבה סיכמו הרבה מאוד חומר בנושא קולנוע ובימוי וכו' שמצאו בכמה ספרים שהיו שם, כמה דפים מצולמים שלא היה להם כוח לסכם ושני ספרי קריאה לכל אחד, והתחילו לספר על האיש המוזר ששאל אותם מה השעה ברחוב והספרנית הנחמדה שדיברה איתם והספרנית הפחות נחמדה שהביטה בהם בזעף כשקראו וסיכמו. את הערב הם בילו בחדר של הבכור, כותבים עוד תסריט. היום בבוקר הצעירה סיפרה לי שהבכור הראה לה גם את אחד הפרקים של אנג'ל (ותרגם את דברי הדמויות) כדי להראות לה כמה רעיונות בימוי שהוא מגדיר כגאוניים, ולפני כמה דקות הוא הגיע ודיווח לי שהם וחבר שלו מהמרכז למחוננים שהוא לומד בו ואחראי על אחד מהתפקידים נוסעים באוטובוס לים בסביבות ארבע, לפני השקיעה, כי אחת הסצינות שלהם מתרחשת שם. אמרתי שאקח אותם במכונית ואשאר בבית הקפה שעל החוף בלי להתערב, אבל אני לא מוכנה שייסעו לבד לחלוטן לחוף הים כי היא בכל זאת בת תשע וגם הוא לא כזה גדול. הוא עשה קצת פרצופים אבל הסכים, אם אבטיח להיות בבית הקפה ולא להתערב בכלל.

אגב, אני חושבת שהגעתי למצב שבו אני שלמה עם החלטת החינוך הביתי כמעט לחלוטין. מאוד טוב לנו, היחסים הרעועים משהו בין הילדים (הם היו כמעט נטולי ריבים אבל גם לא מי יודע מה קיימים, כשהבכור די סגור בתוך עצמו והצעירה סגורה בתוך העיסוקים שלה ומעגל החברות שלה) התחזקו והפכו להדוקים וקרובים מאוד, אני כבר קרובה לסיום התזה שלי, אישי מבלה הרבה יותר זמן עם הילדים וכולנו שמחים לצאת לטיולים ולצאת מהבית, גם הבכור שבדרך כלל הסתגר בחדר שלו ויילל על כל יציאה, והלימודים בהחלט לא סובלים, אפילו להפך. ועוד מעט נגמרת שנת הלימודים (לבכור, לפחות, שהיה מסיים בעשרים אם היה בבית הספר) וזה אומר שחתמנו שנת לימודים מחוץ למערכת והיו את ההתלבטויות של ההתחלה, ברור שהיו, אבל היו כל כך הרבה רגעים טובים ש...

ועכשיו אני מתפנה להסביר ולעצמי שזה בסדר.

נסענו היום בבוקר - צהריים לבקר את המשפחה של אישי בצפון. הביקורת מהצד הזה תמיד גדולה מאוד, אבל היום זה היה באמת מוגזם.
בארוחת הצהריים, במהלך השיחה, האחיינית בת השלוש עשרה העלתה את חומר הלימודים שלהם במת', וסיפרה שהיה להם מבחן על משוואות עם שברים אתמול. בתי בת התשע שאלה מהן משוואות. האחיינית, כמובן, שאלה אותה "מה, את לא יודעת?!", וסבתה של ביתי הכריזה ש"הם משחקים במחשב כל היום, לא לומדים, איך היא אמורה לדעת?". מייד התפתח דיון מעמיק על כמה שילדיי לא יודעים כלום, שאישי ואני השתקנו במהירות, ובכל זאת, האמירה הזו בהחלט הרסה את המשך הביקור. איך היא יכולה לדעת מה הם עושים כל היום כשהיא לא מבקרת אותנו כמעט אף פעם, וגם אם כן, זה אף פעם לא ב'מצב הטבעי' שלהם? זה אפילו לא שייך לחומר הלימודים של גיל תשע!
בדרך הביתה וגם בבית מיהרנו להסביר לצעירה שזה בסדר, שהיא לא צריכה להפגע, והבן הבכור שלי שאל אם היא עדיין רוצה לדעת מה זה משוואות והסביר לה, ועכשיו אני מתפנה להסביר ולעצמי שזה בסדר.

וואו, באמת לא כתבתי פה המון זמן. יש לי תירוץ חלקי - טיילנו במשך חודשיים וחצי באירופה: בריטניה כולה, צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד, הולנד, כמה ימים בפרג, פולין. היה מדהיםמדהיםמדהים, משהו שתכננתי לעשות מגיל צעיר מאוד ולא חשבתי שאוכל לעשות עם הילדים (מע' החינוך הארורה הזו!), נהנינו מכל רגע ובהחלט חיזק את הגיבוש (מזכיר לי את ההרצאות הארוכות של המחנכת במשך כל היסודי. אני טענתי, בפניה, פעם אחר פעם, שמי שלא רוצה להתגבש לא יתגבש. יותר מדי שנים בבית הספר.) המשפחתי. אמרתי תירוץ חלקי, לא? בשאר הזמן פשוט התנתקתי מהאינטרנט קצת. חייתי דרך המציאות ולא דרך המחשב, אבל עכשיו חזרתי.

מה יש לנו בינתיים? הבכור נותר שקוע בבאפי, הארי פוטר ושות', אבל גם התחיל לנגן על גיטרה. מתרחשת אצלו תופעה שהייתה קיימת תמיד, אבל רק לאחרונה שמתי לב אליה - הוא נוטה 'להדלק' על נושא אחד, להנעל עליו באובססביות למשך כמה חודשים ולא לחשוב על שום דבר מלבדו, ואז לעבור לנושא אחר. היו לנו השנה כבר מיתולוגיות (יצאנו מורווחים מאוד - קנינו כמה ספרי מיתולוגיה שרצה, מצרית, יוונית, סקנדינבית וכו', ולאחרונה גם הצעירה קוראת בהם קצת), דרקונים, פרויד (בהתחלה הרגשתי קצת לא בנוח כשהוא קרא את התיאוריות שלו שמתקשרות, ברובן, לסקס ודברים שבכל זאת לא הייתי רוצה שייחשף אליהם, אבל אחר כך הוא פיתח איתי דיונים מעניינים מאוד על למה הוא חושב שפרויד טועה בנקודות מסויימות והביע ביקורת משלו על התיאוריות שלו. סיפרתי לו שהרבה מאוד אנשים ביקרו את השיטה שלו ואותו), דקארט, חלומות צלולים, ועכשיו הוא חוקר על מוחות. נהדר ללמוד איתו (:
הצעירה התחילה לקרוא באנגלית, וקוראת עכשיו במרץ את ההארי פוטר של אחיה כדי שתוכל להיות 'מוכנה' לכרך השביעי שיצא, באנגלית, ביולי. מוזר שדווקא בה, שבילתה פחות שנים בבית הספר, הושרשו יותר מושגים ממערכת החינוך - היא מבקשת שאעשה לה דפי עבודה ומבחנים באנגלית, ושאתן לה מועדים לסיום דפי העבודה. אני לא מתנגדת וממלאת אחרי הרצונות שלה, אבל ב'מבחנים' לא נותנת פחות מ95. שאלתי אותה למה היא רוצה שאעשה לה את המבחנים ודפי העבודה והיא אמרה שאחרת היא מרגישה שהיא מתפזרת (המילים שלה!) וכשנותנים לה מועדים קבועים מראש זה ממקד אותה. אוקיי, זכותה המלאה. היא מאוד נמשכת לצד המוסיקלי - בזכותה עשינו מנוי למרכז התרבות שבעיר המגורים שלנו, כך שאנחנו מקבלים כרטיסים לקונצרטים שונים. היא גם לומדת לנגן, בנוסף לפסנתר, על חליל צד וחלילית ואחיה מלמד אותה קצת גיטרה, ומשתתפת בחוג בלט וג'ז. אנחנו מלאי פעילות!
אה, ושכחתי לספר לכם על הבילוי שלנו בחודש האחרון - יצירת סרטים! שניהם כותבים ביחד את התסריט לסרט הקצר הנוכחי (כולל עלילה ממש, דיאלוגים, מערכות יחסים...) ואז מצלמים אותו בהשתתפותם והשתתפות בני המשפחה השונים (בני דודים, אנחנו, סבא וסבתא) בתור ניצבים ותפקידי משנה קטנים. המטרה החדשה היא ליצור סרט מצוייר בעזרת תוכנת מחשב שהבכור למד לתפעל.
ואני לא מתחרטת כמעט לרגע על הבחירה שלנו (-:

אני גם מצטערת אם מישהו נרתע מהאורך, זה פשוט שהיה לי הרבה מה לכתוב
ומה שלומכם היום?

תודה לשתיכן!
לא חשבתי על זה, אבל זה באמת נראה נכון יותר, ואת לא מציקה בכלל

אה, איזה כיף! אני כבר לא הכי חדשה בחינוך ביתי.
ברוכה הבאה, א. בהצלחה גם ממני

תגידי, לא יהיה נכון יותר לומר שאתם בבית מתחילת החופש הגדול? אני סתם מציקה, אני יודעת.... (-;

תתחדשי על הבלוג, בהצלחה במסע

אנחנו בבית, רשמית, מה - 1 בספטמבר. חדשים - חדשים בזה.
נהר, תודה.

תודה על השיתוף, ממש מעניין לשמוע, בהצלחה במסע

אותה SMG היא היא באפי.

כמה זמן אתם כבר בבית?

וזהו, שכחתי לציין, דף בלוג

אז אנחנו בבית בינתיים. הבן הבכור שלי גדול כבר, בן ארבע - עשרה, הצעירה בת תשע ("מילא אם היו קטנים, אבל אי אפשר לעשות ניסויים על נערים!", לפי הוריי), שניהם אובחנו כמחוננים, ושניהם נשארו במרכז ההעשרה שהתקבלו אליו בעיקר בשביל החברים הטובים.
עד עכשיו, הבן מעביר את הימים והלילות בצפייה במארזי ה - DVD של "באפי" ו"אנג'ל", אחד קיבל ליום ההולדת בקיץ ואחד קנה אחרי שחסך הרבה, באנגלית ובלי כתוביות. כשנמאס לו, מה שלא קורה הרבה, הוא עובר לספרי הפנטזיה שלו - הארי פוטר (קרא את כולם באנגלית), חומריו האפלים, שר הטבעות וכל הספרים שנכתבו על ידי ניל גיימן, שגם אותם קרא באנגלית ובעברית. קראתי לו בשביל הרשימה. כשהחברים באים לראות באפי ואנג'ל הם משחקים גם DND. לאחרונה הוא הראה לי דברים שכתב, סיפורי פנטזיה מרשימים מאוד. הוא אומר שהוא כותב כבר הרבה זמן ורק עכשיו העיז להראות לי. אני מאושרת שיצרתי אצלו תחושת ביטחון חזקה כל כך עד שהוא מסוגל להראות לי דברים שכתב. גם אני כתבתי כשהייתי צעירה, ולא הייתי מסוגלת להראות להורים שלי.
הבת עוברת בין דברים. היא רוקדת, מציירת, מנגנת על פסנתר, קוראת הרבה וכל דבר, כולל מגאזיני עיצוב, חוברות הדרכה וכו', ומוכנה ורוצה לעשות, בעצם, כל דבר כמעט. היא מסוגלת להעביר ימים פסיביים לחלוטין של בהייה במרקע, לפעמים באחד ה - DVD שאח שלה מראה לה ומתרגם את האנגלית, או ימים פסיביים לחלוטין של גלישה באינטרנט, או ימים שבהם היא לא נחה לרגע. היא יכולה לשים מוסיקה בעשר בלילה ולהתחיל לרקוד, ואפילו, משהו שאני בחיים לא אוכל לעשות, למשוך את אח שלה לרקוד איתה.

בינתיים, טוב לנו בבית. אני מרגיעה את החששות ב"אם לא יצליח נחזור לבתי הספר", וגם בסתם הבטה בהם - הוא, שיכול לשקוע עמוק כל כך בעולם שלו ולזכור כל כך הרבה פרטים ולנתח כל התנהגות ולהכיר כל פרופיל דמות וגם להשקיע ולעשות כדי להשיג משהו שהוא מאוד רוצה, כמו מארז כל העונות של באפי, והיא, שיכולה לתת דרור לדחפים ולרגשות שלה ולעשות מה שהיא רוצה, וחשוב מזה, לדעת בדיוק מה היא רוצה, ולהיות מרוכזת ולהתקדם בכל כך הרבה דברים בו זמנית.
וכמובן שלא רק הם נהנים, אלא גם אני. אני נהנית מהשקט של מוקדם בבוקר, ומהידיעה שבשבע לא אצטרך לנער ילדים זועמים מהמיטות ולהתמודד שוב עם הבכי וה - "אולי היום אני לא אלך? רק היום!", ועם ה - "משעמם לי שם! אני סובל/ת שם! אני לא רוצה ללכת!", ואני נהנית מללמוד מהם, לאט - לאט, איך להבין מה אני אוהבת ומה אני רוצה לעשות. להבין לאט - לאט שאם היום לא מתחשק לי, נגיד, לקרוא או לנסות את המתכון החדש שרציתי לנסות אתמול ולא היה לי זמן, כי יש גם את מחר, ומחרתיים, ואת השנה הבאה ואת זו שאחריה.

אני מוכרחה לסיים עכשיו, כי הבכור הבטיח לחבר שלו שיידברו באחת התוכנות (תמיד מצחיק אותו שאת השמות של "הסדרות שלו" אני זוכרת ולא את השמות של התוכנות במחשב) עכשיו, והוא ח - י - י - ב לספר לחבר הזה משהו. כשאני מסתכלת עליו במבט של "אווו, אהבת נעורים," הוא צוחק עליי.
"זה רק משהו על ראיון עם SMG [ואני כבר למדתי ש - SMG זה קיצור לשרה מישל גלר, אבל אני באמת לא זוכרת מי זו] שראיתי בבוקר," הוא מנער אותי מעליו.
אני גם מצטערת אם מישהו נרתע מהאורך, זה פשוט שהיה לי הרבה מה לכתוב.