עוד יום מורכב עבר על כוחותינו
לפעמים אני מרגישה צורך להוריד את הכובע בפני ההורים בחינוך הביתי, איך זה מסתדר להם להיות עם הילדים כל היום?
אני לפעמים משתגעת.
רופא המשפחה הקבוע והמקסים שלנו, נמצא בחופשה, בנות משפחתי (אמא , סבתא , אחותי ) שראו איך יעל התפתלה כל החג הראשון החליטו שזה חוסר אחריות שטרם לקחתי אותה לרופא. למרות שאתמול והיום היה שיפור ניכר במצבה (זה אחרי שקיבלתי את שטיפת ה"למה לא לתת לה אקמול, את לא רואה איך היא סובלת?").
לא היה לי אוטו היום, כי סיכמנו שהאיש יעבוד רק עד הצהריים ואז נצא לטייל.
קבעו לי תור אצל המחליף של הרופא הקבוע בשעת צהריים.
התכוננו ויצאנו שלושתנו ל20 דקות הליכה.
יעל במנשא, איילה בעגלה, ודרור ברגל.
הגענו מזיעים אך במצב סביר.
הרופא המחליף בדק אותה ופסק שהכל בסדר ושאין לה כלום ,ושאולי כאבי הבטן נבעו מהוירוס שתקף את כולנו בשבועות האחרונים.
האיש כבר היה בדרך, ואנחנו אצנו לסופר כדי לקנות דג לשבת.
דרור מאד רצה איזה ממתק. האמת היא שהוא אפילו לא ביקש ממני אותו.
אבא שלו הגיע וראה אותו עומד ליד מדף של ממתקים.
אמרנו שלא קונים עכשיו ממתק, ושמשלמים על מה שקנינו (הדגים) והולכים הביתה.
הוא התחיל לבכות ולהתעצבן, והאיש ביקש ממנו שיצא החוצה לחכות שם.
הוא אמר שהוא נשאר בחוץ, ולא בא איתנו הביתה לעולמים.
לקחתי את הבנות ואת הדגים לאוטו בליווי האיש, ושלחתי אותו לקחת את דרור מליד הסופר.
כשהם חזרו הסתבר שדרור חזר לחנות, לקח בגניבה שקית של חטיף ויצא לאכול אותה בחוץ.
אבא שילם כמובן, לקח את החטיף וביחד חשבנו מה לעשות עם הגניבה, ועם הילד שלקח בלי לשלם.
דרור אמר ש"אף אחד לא ראה את זה אז זה בסדר..."
ובכלל היה נראה שאו שהוא לא מבין מה לא בסדר בזה, או שהוא פשוט לא מוכן להתמודד עם העניין.
חשבנו שניקח לו משהו שהוא מאד אוהב, לכמה ימים.
זה חוץ מהדיבורים שדיברנו איתו , וניסינו להבהיר את חומרת הענין, את ההתמודדות עם משהו שמאד רוצים וכו'.
היה קשה. לדעתי הוא עדיין חושב שהוא בסדר.
קצת מטריד אותי , אבל עוד צריכה לחשוב ולעבד.
בינתיים התעייפנו כולנו, ונרדמתי עם יעלי לשעה שעתיים אחרי ארוחת הצהריים.
בערב נסענו למרכז לפגוש את הסבא והסבתא של האיש.
הם כבר בני 90+- (הוא + היא -) מקסימים לגמרי.
כבר תקופה ארוכה שסבא לא היה במצב הכי הכי, וכשהיינו באים הוא בקושי היה מדבר איתנו.
פתאום, כולו מקסים, ג'נטלמן מפולניה, מנשק לי את היד באבירות ,מתלהב מהילדים, גוער בנו איפה שצריך. בקיצור תענוג.
היה ממש כיף , מין בילוי משפחתי נחמד שכזה.
כל הדרך הביתה שרנו שירי שטות
ושירים שאנחנו אוהבים, חלק עם סתם מילים שהמצאנו בעצמנו.
ויעל? יעל מרגישה הרבה יותר טוב. כשנכנסים לאוטו היא בוכה, אבל ברגע שמתחילים לנסוע, בנסיעה רציפה (כמו אמא שלה היא שונאת פקקים
)
היא נרדמת.
הולכת לישון, הלוואי שמחר נצליח גם לטייל קצת.