על ידי גוגוס* » 04 ספטמבר 2011, 08:36
פרידה
מעט לפני שהאתר מושבת לכבוד החופשה בפארק הירדן, הגיע הרגע לומר - יאללה, נגמר.
מודה על האמת, יותר קשה לי ממה שחשבתי. מתחילה להתגעגע עוד לפני שתוקתק הקליק האחרון על המקלדת.
חלפה לה שנה מהחיים שלי. ואיזו שנה זו היתה... מדהימה!
אני עוזבת את הדף הזה והולכת לדרכי, להשתמש בתבונה בכל מה שלמדתי כאן, לחיות חיים טובים יותר. לשמחתי, אלו חיים טובים יותר לא רק בכל מה שנוגע לתזונה. התזונה, לב הדף הזה, היא רק פלטפורמה ללמידה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית. שינוי שם הדף באמצע השנה, מ"שנת הטבעונאות שלי" ל"שנת החיוניות שלי", מבטא היטב את התחושה הזו של הרחקת המבט מהתזונה אל החיים.
לא עוד "מה כדאי לאכול?" אלא "איך כדאי לחיות?"
אני חושבת שלמדתי כאן פשוט לחיות טוב יותר. למדתי על גדולתה של הגמישות, למדתי להקשיב לגוף שלי ברצינות ולבטוח בתחושות הבטן, ולמדתי לזהות את הדרך הנכונה עם שמחה והתלהבות, במקום עם מאמץ ואתגר.
היה כיף ללכת בדרך הזו, שכוללת את הבחירה בתזונה כספר לימוד ואת רעיון ההתנסות כמתודה המרכזית ללמידה. בשבילי היה זה תהליך מאוד מתגמל, עשיר, מגוון, סוער, ואפילו מצחיק.
אני מה שאני אוכלת. כל ההוויה הפיזית שלי נשענת על זה, וגם חלק מהנפשית/רגשית. כשאני אוכלת פחות טוב אני מרגישה פחות טוב, ואם אני מתבוננת היטב אני תמיד רואה את האפקט המיידי, ממש בטווח של שעות ולפעמים אפילו של דקות. הרעיון של התנסות מתמדת בדברים חדשים, עד להגעה לדיוק המקסימאלי, הופכת את כל העניין לסוג של שעשוע מדעי קליל, במקום להיות שישה עשר הטון שנוחתים על רובנו כשרק מתחילים לחשוב על שינויים בתזונה. יש בריבוי ההתנסויות משהו לא מחייב, גמישות אינסופית, והבטחה לעניין בלתי פוסק. זה תהליך ששם דגש על הצד החוקר שלנו, זה שלעתים קרובות נזנח ונשכח עקב ענייני השגרה. בשבילי זהו צד קצת ילדי. משהו שמאפשר חזרה אל איזה קסם של ילדות, שבה העולם הוא מעבדה אחת גדולה מלאה בחומרים מסקרנים ובכלים לא מוכרים.
אחד הדברים בדף הזה, שנמצאו עבורי כמועילים ביותר, הוא התהליך הדו כיווני של קבלה ונתינה. תמיד ידעתי עד כמה קבוצה היא מסגרת מוצלחת ללמידה. אנשים שחוו קבוצות עבודה ייעודיות סיפרו רבות בשבחן. היום אני מבינה טוב יותר למה.
כמעט ברור מאליו איך
קבלה (של ידע, של תמיכה) יכולה לקדם תהליך אישי. בדף הזה למדתי עד כמה
נתינה יכולה לקדם את אותו תהליך בדיוק, לפעמים במהירות רבה יותר. והדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא ששילוב של קבלה ונתינה מחולל ניסים של ממש בזמן שיא. הנתינה, מעבר לשמחה הגדולה שהיא מייצרת עבורי, היא כלי לכל דבר. כלי של למידה.
את מלמדת הכי טוב את מה שאת צריכה ללמוד בעצמך - כיום אני מבינה את המשפט הזה בעומק אחר לגמרי ביחס לעבר.
כל דבר שכתבתי למישהי אחרת כתבתי גם לעצמי. כל שאלה איפשרה לי להפנות אותה קודם כל אל עצמי. כל שורה שקפצה לי לעין ועוררה בי את הצורך להגיב פתחה את התגובה קודם כל אל עצמי. אבל... כשמדברים אל אשה אחרת אפשר לומר לה את כל הדברים שרציתי לומר לעצמי ולא העזתי. בדרך שבה רציתי לומר אותם לעצמי אבל התעצלתי, ומתוך דילוג על כל המכשולים שאני יוצרת לעצמי בעצמי.
אם לתמצת, כשאני מדברת אל אשה אחרת, אני מקשיבה הרבה יותר טוב לדברים שאני אומרת, מאשר כשאני אומרת אותם לעצמי
אי לכך, אני שולחת כאן תודה כפולה – לכל מי שהיתה כאן איתי כדי לתמוך בתהליך שלי. כל מי שתרמה ידע חשוב, ניסיון מעניין, פנאי רגשי וזמן לתמיכה והשתתפות. ותודה במידה זהה של עוצמה לכל מי שפתחה כאן את התהליך שלה, ואיפשרה לי גם ללמוד ממנה אבל גם לתת לה, וכך, בדרך עקלתונית, לתת לעצמי. יש לי הזדמנויות מעטות לתת לעצמי וכל מי שהיתה כאן עם התהליך שלה יצרה עבורי הזדמנות כזו.
אתן אדירות. כל אחת ואחת מכן. מי שצעדה לאורך כל הדרך, מי שצעדה את חלקה, מי שהבליחה רק לומר שלום או להשאיר כאן מילה טובה, ומי שרק הקשיבה, ורוחה הטובה ריחפה פה מעל.
תודה לכן מקרב לב. זו היתה שנה מופלאה באמת.
גוגוס @}
[b]פרידה[/b]
מעט לפני שהאתר מושבת לכבוד החופשה בפארק הירדן, הגיע הרגע לומר - יאללה, נגמר.
מודה על האמת, יותר קשה לי ממה שחשבתי. מתחילה להתגעגע עוד לפני שתוקתק הקליק האחרון על המקלדת.
חלפה לה שנה מהחיים שלי. ואיזו שנה זו היתה... מדהימה!
אני עוזבת את הדף הזה והולכת לדרכי, להשתמש בתבונה בכל מה שלמדתי כאן, לחיות חיים טובים יותר. לשמחתי, אלו חיים טובים יותר לא רק בכל מה שנוגע לתזונה. התזונה, לב הדף הזה, היא רק פלטפורמה ללמידה הרבה יותר עמוקה ומשמעותית. שינוי שם הדף באמצע השנה, מ"שנת הטבעונאות שלי" ל"שנת החיוניות שלי", מבטא היטב את התחושה הזו של הרחקת המבט מהתזונה אל החיים.
לא עוד "מה כדאי לאכול?" אלא "איך כדאי לחיות?"
אני חושבת שלמדתי כאן פשוט לחיות טוב יותר. למדתי על גדולתה של הגמישות, למדתי להקשיב לגוף שלי ברצינות ולבטוח בתחושות הבטן, ולמדתי לזהות את הדרך הנכונה עם שמחה והתלהבות, במקום עם מאמץ ואתגר.
היה כיף ללכת בדרך הזו, שכוללת את הבחירה בתזונה כספר לימוד ואת רעיון ההתנסות כמתודה המרכזית ללמידה. בשבילי היה זה תהליך מאוד מתגמל, עשיר, מגוון, סוער, ואפילו מצחיק.
אני מה שאני אוכלת. כל ההוויה הפיזית שלי נשענת על זה, וגם חלק מהנפשית/רגשית. כשאני אוכלת פחות טוב אני מרגישה פחות טוב, ואם אני מתבוננת היטב אני תמיד רואה את האפקט המיידי, ממש בטווח של שעות ולפעמים אפילו של דקות. הרעיון של התנסות מתמדת בדברים חדשים, עד להגעה לדיוק המקסימאלי, הופכת את כל העניין לסוג של שעשוע מדעי קליל, במקום להיות שישה עשר הטון שנוחתים על רובנו כשרק מתחילים לחשוב על שינויים בתזונה. יש בריבוי ההתנסויות משהו לא מחייב, גמישות אינסופית, והבטחה לעניין בלתי פוסק. זה תהליך ששם דגש על הצד החוקר שלנו, זה שלעתים קרובות נזנח ונשכח עקב ענייני השגרה. בשבילי זהו צד קצת ילדי. משהו שמאפשר חזרה אל איזה קסם של ילדות, שבה העולם הוא מעבדה אחת גדולה מלאה בחומרים מסקרנים ובכלים לא מוכרים.
אחד הדברים בדף הזה, שנמצאו עבורי כמועילים ביותר, הוא התהליך הדו כיווני של קבלה ונתינה. תמיד ידעתי עד כמה קבוצה היא מסגרת מוצלחת ללמידה. אנשים שחוו קבוצות עבודה ייעודיות סיפרו רבות בשבחן. היום אני מבינה טוב יותר למה.
כמעט ברור מאליו איך [b]קבלה[/b] (של ידע, של תמיכה) יכולה לקדם תהליך אישי. בדף הזה למדתי עד כמה [b]נתינה[/b] יכולה לקדם את אותו תהליך בדיוק, לפעמים במהירות רבה יותר. והדבר החשוב ביותר שלמדתי הוא ששילוב של קבלה ונתינה מחולל ניסים של ממש בזמן שיא. הנתינה, מעבר לשמחה הגדולה שהיא מייצרת עבורי, היא כלי לכל דבר. כלי של למידה.
את מלמדת הכי טוב את מה שאת צריכה ללמוד בעצמך - כיום אני מבינה את המשפט הזה בעומק אחר לגמרי ביחס לעבר.
כל דבר שכתבתי למישהי אחרת כתבתי גם לעצמי. כל שאלה איפשרה לי להפנות אותה קודם כל אל עצמי. כל שורה שקפצה לי לעין ועוררה בי את הצורך להגיב פתחה את התגובה קודם כל אל עצמי. אבל... כשמדברים אל אשה אחרת אפשר לומר לה את כל הדברים שרציתי לומר לעצמי ולא העזתי. בדרך שבה רציתי לומר אותם לעצמי אבל התעצלתי, ומתוך דילוג על כל המכשולים שאני יוצרת לעצמי בעצמי.
אם לתמצת, כשאני מדברת אל אשה אחרת, אני מקשיבה הרבה יותר טוב לדברים שאני אומרת, מאשר כשאני אומרת אותם לעצמי :-D
אי לכך, אני שולחת כאן תודה כפולה – לכל מי שהיתה כאן איתי כדי לתמוך בתהליך שלי. כל מי שתרמה ידע חשוב, ניסיון מעניין, פנאי רגשי וזמן לתמיכה והשתתפות. ותודה במידה זהה של עוצמה לכל מי שפתחה כאן את התהליך שלה, ואיפשרה לי גם ללמוד ממנה אבל גם לתת לה, וכך, בדרך עקלתונית, לתת לעצמי. יש לי הזדמנויות מעטות לתת לעצמי וכל מי שהיתה כאן עם התהליך שלה יצרה עבורי הזדמנות כזו.
אתן אדירות. כל אחת ואחת מכן. מי שצעדה לאורך כל הדרך, מי שצעדה את חלקה, מי שהבליחה רק לומר שלום או להשאיר כאן מילה טובה, ומי שרק הקשיבה, ורוחה הטובה ריחפה פה מעל.
תודה לכן מקרב לב. זו היתה שנה מופלאה באמת.
[b]גוגוס[/b] @}