על ידי מנגו* » 07 ספטמבר 2012, 10:39
שואלת אותך - את קשה עם עצמך? אם לא, עזבי את זה. אם כן, אז כדאי להתחיל לחשוב בשפה של רכות. אולי הרכות המהותית תבוא אחריה.
אח, עברית קשה שפה...
לא חשבתי שאני קשה עם עם עצמי אבל יכול להיות שבדברים מסוימים זה נכון. לוקחת לתשומת ליבי לשים לב לזה.
הן לא יכולות להיות נקודות עיוורון אם את מזהה את כולן כל כך טוב. שוב, שפה קשה קשה...
וואלה. אני שמה לב, אצלי ואצל אחרים, שגם כשדברים משתנים אני משתמשת בטרמינולוגיה ישנה, כאילו לוקח זמן למערכת לעכל את השינוי ולהכיר בו. ועניין השפה כל כך מהותי, בעיקר הפנימית. תודה על התזכורת.
אל תשני איפה שקשה. תבחרי את המקומות שבהם זה קל. או, לחלופין, איפה שיש מניע חזק. כמו מה שעשית מול הבריאות שלך. תראי איזה יופי הצליח לך.
כשאני חושבת על זה, אז השינויים שעשיתי עד היום והצליחו לי היו באמת איפה שקל לי ובאופן הדרגתי.
לגבי הבריאות, זה השתפר אבל עדיין לא עבר. יש לי שם תהליך רציני לעבור, זה אחד מהמניעים החזקים שלי.
נטורופטית אחת הציעה לי לעשות שינוי גדול, כמו למשל לוותר על גלוטן. בעיניה זה יכול ממש לשפר את מצבי. אולי היא צודקת אבל אני לא מסוגלת לוותר לגמרי. ויש בי מקום שמרגיש שאני לא בסדר - אנשים אחרים משנים את התפריט באופן דרמטי וחווים ריפוי בזכות זה ואני לא מצליחה. אבל ברוח הדברים שלך, גוגוס, אני מזכירה לעצמי שיש שיפור גדול וזה מה שאני מסוגלת לו כרגע.
מהמרת שזה לא נכון. תבדקי אותי. את עצמך מספרת איך אכלת פעם ואיך היום. בטח המון השתנה אבל לא הגעת למה שאת מחשיבה כקצה מסוים אז זה לא נחשב לך כשינוי גדול. מנחשת שיש שינוי ענק. ממש עצום, אבל שאת לא סופרת אותו מכל מיני סיבות
מבחינת אוכל המון השתנה, זה נכון, אבל לאט ובמשך שנים.
עוד הימור לבדיקתך - שגם בתחומים אחרים בחיים דברים זזים ואחרי שאת משיגה אותם את מורידה מהערך שלהם ולא זוכרת את הדרך שעברת.
לא חושבת שמסכימה איתך. לא ממש זזה בתחומים אחרים וכשכן מצליחה אני מעריכה זאת.
גם אם אני עצמי מעריכה, יחסית לסביבה זה מעט מאוד, כמו צעד ענק למנגו וצעד מיזערי לסביבה, וזה מתסכל.
צריכה לחשוב שוב על זה.
מציעה לך דרך אחרת להסתכל על זה - כל יום, או אפילו כל שעה ביום, המרכז שלך זז. המרכז הוא המקום הכי טוב שאליו את יכולה להגיע ברגע נתון. אם במקום לחפש מרכז היפותטי את מחפשת בכל רגע נתון את המרכז הכי טוב שיש את בעצם בתזוזה תמידית אל האופטימלי הזה שכמעט אף פעם לא מגיעים אליו, משום שנדרשים כל כך הרבה תנאים כדי שהוא יתקיים.
בדיוק המילים שהייתי צריכה לשמוע כדי לכוונן אותי. כול מילה זהב. לוקחת את זה כשי לחג.
_נעשה תרגיל - דמייני לך את אותה ארוחה. איך היית רוצה שהיא תיראה? מהם האתגרים שלך? איך היית רוצה לצאת מהצד השני שלה, ממש ברמת התחושה של הגוף? אילו צעדים התנהגותיים יביא אותך להרגיש ככה? לאיזה מצב תודעתי את זקוקה כדי לצאת ממנה ככה?
תחפשי לך את הרגשות ואת התחושות הגופניות שאיתם את רוצה לצאת מהארוחה הזו. זו המטרה. כל השאר, מה כמה ומתי, אלו רק אמצעים. אם המטרה מוגדרת לך היטב את פשוט תגיעי לשם._
בוחרת לראות את עצמי באותה ארוחה בנוכחות מלאה בזמן ובמקום, מבחינת אוכל. לאכול במתינות, כמו שאני אוכלת כשאני לבד, לבחור את המאכלים שיגרמו לי להרגיש הכי טוב, לאכול מעט מהמאכלים הפחות טובים לי, לחוש קלה בגוף ולא עייפה ומרוטה. נראה לי שאם אוכל משהו בבית לפני שאלך, אפילו קטן, זה יעזור לי. לא להגיע רעבה כי אז אני שוכחת את עצמי בקלות. לשתות הרבה, לפני האוכל. לא ממש יודעת מה עוד יכול לעזור. עוד חומר למחשבה.
שלשום הייתי בהופעה. אכלתי מראש, בבית, ארוחה טובה ומשביעה. ההופעה נגמרה מאוחר ולמרות זאת לא הייתי רעבה, כהרגלי. היה באוטו של החברים אפונה קלויה ובא לי לנשנש אבל ויתרתי בקלות ובבית אכלתי שזיף. זה היה כיף.
אני בתקופה טובה יחסית מבחינה תזונתית אז זה קל יותר.
מה שעוזר לי זה הימנעות ממתוק מדי ומלוח מדי.
לא מכניסה הביתה מלוח מאוד. למשל דג מטיאס, שאני מאוד אוהבת, זיתים וכו'. שמתי לב שזה גורם לי לשיבוש במנגנוני הרעב/ שובע ועדיף לי בלי.
[u]שואלת אותך - את קשה עם עצמך? אם לא, עזבי את זה. אם כן, אז כדאי להתחיל לחשוב בשפה של רכות. אולי הרכות המהותית תבוא אחריה.[/u]
אח, עברית קשה שפה...
לא חשבתי שאני קשה עם עם עצמי אבל יכול להיות שבדברים מסוימים זה נכון. לוקחת לתשומת ליבי לשים לב לזה.
[u]הן לא יכולות להיות נקודות עיוורון אם את מזהה את כולן כל כך טוב. שוב, שפה קשה קשה...[/u]
וואלה. אני שמה לב, אצלי ואצל אחרים, שגם כשדברים משתנים אני משתמשת בטרמינולוגיה ישנה, כאילו לוקח זמן למערכת לעכל את השינוי ולהכיר בו. ועניין השפה כל כך מהותי, בעיקר הפנימית. תודה על התזכורת.
[u]אל תשני איפה שקשה. תבחרי את המקומות שבהם זה קל. או, לחלופין, איפה שיש מניע חזק. כמו מה שעשית מול הבריאות שלך. תראי איזה יופי הצליח לך.[/u]
כשאני חושבת על זה, אז השינויים שעשיתי עד היום והצליחו לי היו באמת איפה שקל לי ובאופן הדרגתי.
לגבי הבריאות, זה השתפר אבל עדיין לא עבר. יש לי שם תהליך רציני לעבור, זה אחד מהמניעים החזקים שלי.
נטורופטית אחת הציעה לי לעשות שינוי גדול, כמו למשל לוותר על גלוטן. בעיניה זה יכול ממש לשפר את מצבי. אולי היא צודקת אבל אני לא מסוגלת לוותר לגמרי. ויש בי מקום שמרגיש שאני לא בסדר - אנשים אחרים משנים את התפריט באופן דרמטי וחווים ריפוי בזכות זה ואני לא מצליחה. אבל ברוח הדברים שלך, גוגוס, אני מזכירה לעצמי שיש שיפור גדול וזה מה שאני מסוגלת לו כרגע.
[u]מהמרת שזה לא נכון. תבדקי אותי. את עצמך מספרת איך אכלת פעם ואיך היום. בטח המון השתנה אבל לא הגעת למה שאת מחשיבה כקצה מסוים אז זה לא נחשב לך כשינוי גדול. מנחשת שיש שינוי ענק. ממש עצום, אבל שאת לא סופרת אותו מכל מיני סיבות[/u]
מבחינת אוכל המון השתנה, זה נכון, אבל לאט ובמשך שנים.
[u]עוד הימור לבדיקתך - שגם בתחומים אחרים בחיים דברים זזים ואחרי שאת משיגה אותם את מורידה מהערך שלהם ולא זוכרת את הדרך שעברת.[/u]
לא חושבת שמסכימה איתך. לא ממש זזה בתחומים אחרים וכשכן מצליחה אני מעריכה זאת.
גם אם אני עצמי מעריכה, יחסית לסביבה זה מעט מאוד, כמו צעד ענק למנגו וצעד מיזערי לסביבה, וזה מתסכל.
צריכה לחשוב שוב על זה.
[u]מציעה לך דרך אחרת להסתכל על זה - כל יום, או אפילו כל שעה ביום, המרכז שלך זז. המרכז הוא המקום הכי טוב שאליו את יכולה להגיע ברגע נתון. אם במקום לחפש מרכז היפותטי את מחפשת בכל רגע נתון את המרכז הכי טוב שיש את בעצם בתזוזה תמידית אל האופטימלי הזה שכמעט אף פעם לא מגיעים אליו, משום שנדרשים כל כך הרבה תנאים כדי שהוא יתקיים.[/u]
בדיוק המילים שהייתי צריכה לשמוע כדי לכוונן אותי. כול מילה זהב. לוקחת את זה כשי לחג.
_נעשה תרגיל - דמייני לך את אותה ארוחה. איך היית רוצה שהיא תיראה? מהם האתגרים שלך? איך היית רוצה לצאת מהצד השני שלה, ממש ברמת התחושה של הגוף? אילו צעדים התנהגותיים יביא אותך להרגיש ככה? לאיזה מצב תודעתי את זקוקה כדי לצאת ממנה ככה?
תחפשי לך את הרגשות ואת התחושות הגופניות שאיתם את רוצה לצאת מהארוחה הזו. זו המטרה. כל השאר, מה כמה ומתי, אלו רק אמצעים. אם המטרה מוגדרת לך היטב את פשוט תגיעי לשם._
בוחרת לראות את עצמי באותה ארוחה בנוכחות מלאה בזמן ובמקום, מבחינת אוכל. לאכול במתינות, כמו שאני אוכלת כשאני לבד, לבחור את המאכלים שיגרמו לי להרגיש הכי טוב, לאכול מעט מהמאכלים הפחות טובים לי, לחוש קלה בגוף ולא עייפה ומרוטה. נראה לי שאם אוכל משהו בבית לפני שאלך, אפילו קטן, זה יעזור לי. לא להגיע רעבה כי אז אני שוכחת את עצמי בקלות. לשתות הרבה, לפני האוכל. לא ממש יודעת מה עוד יכול לעזור. עוד חומר למחשבה.
שלשום הייתי בהופעה. אכלתי מראש, בבית, ארוחה טובה ומשביעה. ההופעה נגמרה מאוחר ולמרות זאת לא הייתי רעבה, כהרגלי. היה באוטו של החברים אפונה קלויה ובא לי לנשנש אבל ויתרתי בקלות ובבית אכלתי שזיף. זה היה כיף.
אני בתקופה טובה יחסית מבחינה תזונתית אז זה קל יותר.
מה שעוזר לי זה הימנעות ממתוק מדי ומלוח מדי.
לא מכניסה הביתה מלוח מאוד. למשל דג מטיאס, שאני מאוד אוהבת, זיתים וכו'. שמתי לב שזה גורם לי לשיבוש במנגנוני הרעב/ שובע ועדיף לי בלי.