שמנדובה, איזה יופי של חוויות יש לך. כזה כיף שאת משתפת.
תמיד משמח ומעורר השראה, אפילו כאשר זה לא הולך בדיוק בדיוק כמו בתוכנית, אם יש אחת כזו בכלל...
אולי התגובה הזו לשפע קשורה גם ליחסים שלנו עם המחסור- חרדות כלכליות של העידן הקפיטליסטי
מתכתב יפה עם שיחתנו האחרונה על הרעב...
מודעות פשוט מבאסת את השוקולד. היה עדיף שלא...
מציעה שאולי זה האיפוק שמבאס את השוקולד ולא בהכרח המודעות
אני פחות נוטה להגיע למצבים של שפע פיסי - מטבח מלא בהמון. תפיסת השפע שלי קשורה יותר להסכמה שלי, לרשות שלי לעצמי.
גוריינת!
שמעתי מחברה על מחקר שהראה שאנשים היו יותר מאושרים ככל שהיו להם פחות אפשרויות
מניסיון, למחקרים כאלה יש נטייה להוכיח את מה שהחוקרים שיערו...
אני חושבת שהאושר מגיע מהידיעה העמוקה שיש לי כלים להתמודד היטב עם מצבים משתנים. עם מחסור או שפע עצום או כל דבר אחד באמצע. המציאות שבחוץ, מוכתבת על ידי נסיבות, לא יכולה להיות אחראית לאושר שלי, לדעתי.
וגם, למה מודעות מבאסת את השוקולד? מה יכול להיות יותר טוב מלאכול משהו תוך התרכזות בטעמו הטוב?
אולי, זה שגם באמת יהיה לו טעם טוב?
מציינת את זה בחיוך כי מיכל כתבה בפירוש -
שוקולד קצת ג'אנקיאדי
ולא, נגיד - שוקולד ממש איכותי שקניתי לעצמי במיוחד
ומה אצלי?
מתברר שאתמול היה יום פיצת הגבינה הבינלאומי. לא יכולתי שלא לתהות אם דומינוס פיצה אחראים במקרה לזה שיש יום פיצת הגבינה, וככה מארגנים גם ימי פיצות אחרות.
אחרי חודשים ארוכים מאוד שלא אכלנו פה פיצה אמרנו יאללה. נלך על זה.
הזמנו את הפיצות הקבועות שלנו.
ומה אני אומר? לא היה טעים. עם מודעות או בלעדיה, מה שפעם היה מעורר בי הזלת ריר, ובאמת היה לי טעים, פשוט לא היה לי טעים. ואז נזכרתי שזה היה ככה גם לפני כמה חודשים כשהזמנו ובטח גם קודם. שזה לא דבר חדש, התחושה הזו.
זה כמובן לא אומר שלא אכלתי. אבל ת'אמת, לא היה מלבב בכלל.
בלילה אמרתי לאיש - תגיד, אולי לא נזמין יותר פיצה אף פעם? מתי בפעם האחרונה באמת נהנינו מזה והלכנו לישון שמחים בבטן?
האיש אמר - כן, אה? טוב, אולי לא "אף פעם", אבל באמת שלא בקרוב...
פייר - זה די בלאעכס.
ואגב אוכל הודי - לא יודעת מה אצלך, שמנדובה, אבל אצלנו התגלה שהאוכל הזה מכבה את התשוקה לחלוטין.
יש לנו מול האף מסעדה הודית מדהימה באמת. אותנטית לגמרי, אוכל מוקפד מאוד, לא אגרסיבי. פשוט משובחת.
אבל כשאוכלים את זה, אפילו בלי אורז, התשוקה שבנינו עליה לשלב מאוחר יותר פשוט נעלמת.
אז הפסקנו גם עם זה, במידה ויש לנו תוכניות שכוללות תשוקה
שמנדובה, איזה יופי של חוויות יש לך. כזה כיף שאת משתפת.
תמיד משמח ומעורר השראה, אפילו כאשר זה לא הולך בדיוק בדיוק כמו בתוכנית, אם יש אחת כזו בכלל...
[hr]
[u]אולי התגובה הזו לשפע קשורה גם ליחסים שלנו עם המחסור- חרדות כלכליות של העידן הקפיטליסטי[/u]
מתכתב יפה עם שיחתנו האחרונה על הרעב...
[hr]
[u]מודעות פשוט מבאסת את השוקולד. היה עדיף שלא...[/u]
מציעה שאולי זה האיפוק שמבאס את השוקולד ולא בהכרח המודעות :-)
[hr]
[u]אני פחות נוטה להגיע למצבים של שפע פיסי - מטבח מלא בהמון. תפיסת השפע שלי קשורה יותר להסכמה שלי, לרשות שלי לעצמי.[/u]
גוריינת!
[hr]
[u]שמעתי מחברה על מחקר שהראה שאנשים היו יותר מאושרים ככל שהיו להם פחות אפשרויות[/u]
מניסיון, למחקרים כאלה יש נטייה להוכיח את מה שהחוקרים שיערו...
אני חושבת שהאושר מגיע מהידיעה העמוקה שיש לי כלים להתמודד היטב עם מצבים משתנים. עם מחסור או שפע עצום או כל דבר אחד באמצע. המציאות שבחוץ, מוכתבת על ידי נסיבות, לא יכולה להיות אחראית לאושר שלי, לדעתי.
[hr]
[u]וגם, למה מודעות מבאסת את השוקולד? מה יכול להיות יותר טוב מלאכול משהו תוך התרכזות בטעמו הטוב?[/u]
אולי, זה שגם באמת יהיה לו טעם טוב?
מציינת את זה בחיוך כי מיכל כתבה בפירוש -
[u]שוקולד קצת ג'אנקיאדי[/u]
ולא, נגיד - שוקולד ממש איכותי שקניתי לעצמי במיוחד :-)
[hr]
ומה אצלי?
מתברר שאתמול היה יום פיצת הגבינה הבינלאומי. לא יכולתי שלא לתהות אם דומינוס פיצה אחראים במקרה לזה שיש יום פיצת הגבינה, וככה מארגנים גם ימי פיצות אחרות.
אחרי חודשים ארוכים מאוד שלא אכלנו פה פיצה אמרנו יאללה. נלך על זה.
הזמנו את הפיצות הקבועות שלנו.
ומה אני אומר? לא היה טעים. עם מודעות או בלעדיה, מה שפעם היה מעורר בי הזלת ריר, ובאמת היה לי טעים, פשוט לא היה לי טעים. ואז נזכרתי שזה היה ככה גם לפני כמה חודשים כשהזמנו ובטח גם קודם. שזה לא דבר חדש, התחושה הזו.
זה כמובן לא אומר שלא אכלתי. אבל ת'אמת, לא היה מלבב בכלל.
בלילה אמרתי לאיש - תגיד, אולי לא נזמין יותר פיצה אף פעם? מתי בפעם האחרונה באמת נהנינו מזה והלכנו לישון שמחים בבטן?
האיש אמר - כן, אה? טוב, אולי לא "אף פעם", אבל באמת שלא בקרוב...
פייר - זה די בלאעכס.
ואגב אוכל הודי - לא יודעת מה אצלך, שמנדובה, אבל אצלנו התגלה שהאוכל הזה מכבה את התשוקה לחלוטין.
יש לנו מול האף מסעדה הודית מדהימה באמת. אותנטית לגמרי, אוכל מוקפד מאוד, לא אגרסיבי. פשוט משובחת.
אבל כשאוכלים את זה, אפילו בלי אורז, התשוקה שבנינו עליה לשלב מאוחר יותר פשוט נעלמת.
אז הפסקנו גם עם זה, במידה ויש לנו תוכניות שכוללות תשוקה :-)