[u]היו עוד נקודות שרציתי להוסיף לנושא הזה, אבל לא מצליחה לשחזר עכשיו...[/u]
אה, אולי עוד נקודה משמחת הייתה שחבילה אחת סיפקה אותי. אמנם בעלי הזדעזע לשמוע שחיסלתי חבילה, אבל אני זוכרת היטב את הפעמים שגמרתי שתיים וחיפשתי עוד...!

חוזרת רגע לטבלת השוקולד שחיסלתי...
[u]ומדי פעם אני שוקלת לעשות מעשה כזה, ואפילו את זה לא מצליחה כי הגוף שלי כבר מרגיש מראש את זה שבעצם לא יהיה כיף.[/u]
בחרתי ב-85%, לא כי הרגשתי תחושה מקדימה בגוף, אבל כן כי כבר זכרתי אכזבות קודמות מבחירות אחרות רוויות סוכר יותר.
למרבה האבסורד שמחתי שסיימתי את הטבלה עד תום, וההסבר לזה הוא שבעבר שוקולד כזה לא היה לי טעים, והיה לי מר מדי לאכול חבילה שלמה. כלומר, אני שמחה בפחות סוכר וזה טוב בעיניי!
היו עוד נקודות שרציתי להוסיף לנושא הזה, אבל לא מצליחה לשחזר עכשיו...

סקרנית גם אני לקרוא על ניסויי הפלאו. בינתיים קוראת בעניין את הבלוג העכשווי של מיכל בנושא.

ובקשר ל-[u]דעתי על תזונה משפיעה על ההשערות.[/u]
אולי זה רק כושר הריכוז הלקוי שלי, אבל לא ראיתי הבדל גדול בין הדברים שכתבתן, אישה ומיכל, ובכל מקרה הם רלוונטיים מאוד עבורי. מרגישה בהחלט שיש עקרונות לא מעורערים כמו "כמה שפחות מעובד/ כמה שקרוב יותר למקורו - מזי ן יותר", אבל מעבר להם - כמו שמדובר עכשיו אצל מיכל, יש אפשרויות שונות, וכל אחד אמור לדוק מה מתאים לו, אלא שאני לא מצליחה להרגיש ממש, ומבססת את בחירותיי על מה שנדמה לי [u]בריאות בכל ביס[/u] (או לגימה :-)).
אנקדוטה שקשורה במקצת לנושא היא שלאחר יום כיפור, שעבר עליי ב"ה די בקלות על אף צעדות בשרב עם שישה ילדים לבית הכנסת והנקות אינטנסיביות כולל במהלך התפילות, בעלי השמיע באוזני השערה שהצום עבר עליי בטוב בזכות תזונתי הטובה. וקל היה להתפתות ולהסכים, בייחוד כי אני רוצה לעשות נפשות בביתי לדרכי התזונתית, ויכולתי לומר לו "אז אולי גם אתה...", אבל מה לעשות שמאז ומעולם היה לי קל לצום (טפו!!!!!)? :-) מה שכן, נדיר ביותר שאני שותה קפה, וגם זה מאז ומעולם, כך שזאת יכולה להיות סיבה נכונה, ואת זה כן אמרתי לו מתוך כוונה למשוך אותו בדרכי... :-/

גוגוס

אם את מוכנה להתפשר על בשר ושאר מוצרים מאיכות לא הכי טובה אז המחיר של זה לא כזה נורא. אבל לי נראה שזה לא משהו שתעשי. חוץ מזה שאלו שני ניסויים שהתוצאות שלהם יכולות להיות שונות.

_התכוונתי שהסיפור שאני מספרת לעצמי על האוכל ממש משפיע עליו, ברמת החומר.
זה נשמע מטורף?_
הכי הגיוני שבעולם.
כשאני מדמיינת שוקולד, הפה שלי מתמלא בריר כציפייה לדבר עצמו. הגוף משחרר חומרים בפה ובקיבה לפני שאנחנו אוכלים. אפילו לפני שאנחנו רואים או מריחים. מספיק לדמיין.

[u]הבעיה העיקרית שלי עם ניסוי כזה היא שהוא יעלה המון...[/u]
אכן.
אני רוצה לנסות בקרוב חודש של פלאו, ממש מסקרנות אישית, ואני מרגישה שזה אומר להתחיל לחסוך מאיזשהו מקור אחר כי זה כבד נורא על התקציב, אפילו אם רק אדם אחד במשפחה עושה את זה.

הבעיה העיקרית שלי עם ניסוי כזה היא שהוא יעלה המון...
חוץ מזה שלדעתי באיכות הבשר הנוכחית שלי הוא די מפוקפק. המשפחה שקראתי עליה שחיה רק מבשר חיה מבשר אורגני אוכל עשב (שלא מסובך להשיג איפה שהם חיים בארה"ב. ולי נותר לקנא בהם, או להתחיל לחסוך לבשר אוכל העשב שהתארגנויות לקנות אותו אפשר למצוא בקבוצות פליאו ישראליות. ולפנות מקום במקפיא - אפשר לקנות אותו בינתיים בכמויות גדולות בלבד)

[u]ניסוי רק בשר נראה לי ראוי וכדאי לא פחות מניסוי רק פירות וירקות ואגוזים ועלים.[/u]
מסכימה לגמרי. אשמח לשמוע על זה.

[u]יש מחלקות שלמות שאני בעד להוריד, ואז להחזיר לאט לאט לתפריט ולראות מה כן ומה לא ומה בערך.[/u]
גם אני, רק שאני בעד להוריד את הכל. כלומר, גם ירקות ופירות חשודים בעיני, ולכן ניסוי רק בשר נראה לי ראוי וכדאי לא פחות מניסוי רק פירות וירקות ואגוזים ועלים.

גוגוס ואישה תודה
זו גם הנטייה שלי. דר אבני כותב שאחד הדברים למשל שמשותפים לחולי סרטן ולחולים בכלל זה מחסור בויטמין די ולכן ממליץ המלצה גורפת.

דעתי על תוספי תזונה דומה לזו של גוגוס. בנוסף, אני רוצה להדגיש ש"חוסר מהותי" יכול להיות שונה מההגדרה שלו על ידי הרפואה הקונבציאונלית. למשל, כרגע קיים מצב בו להמון אנשים יש חוסר בויטמין D לפי הסקאלה המקובלת, ויש כאלו שרואים בזה סיבה להניח שהסקאלה שגויה ולהזיז את הסקאלה. לי נראה שויטמינים זה לא נושא שכדאי לקבוע בו את הנורמה לפי גאוסיאן, אלא לפי ההשפעה על הבריאות...

המסקנה האישית שלי מכל זה היא להיחשף יותר לשמש.


מיכל
זה לא נשמע מטורף, לא יותר מהומופאתיה, פרחי באך, החותמים של צפריר, קינסולוגיה, ועוד המון דברים שהוכחו כלא נכונים.

כלומר, לדעתי זה פלסבו. ולפלסבו, למיטב זכרוני, יש יעילות של שלושים אחוזים. וזה המון!

הבנתי עכשיו למה התכוונתי! התכוונתי שהסיפור שאני מספרת לעצמי על האוכל ממש משפיע עליו, ברמת החומר.
זה נשמע מטורף?

[u]מה דעתכן את נטילת תוספי תזונה?[/u]
לדעתי, רק אם מתגלה חוסר מהותי בבדיקת דם.
ואז... שלב ראשון זה לדייק עוד את התזונה, אחרי כמה חודשים לעשות בדיקה נוספת ואז לקבל החלטה לגבי תוספים.
בדרך כלל מי שממליץ על תוספים (על רובם, יש חריגים לכלל הזה) מניח שאנשים פשוט לא יכולים לאכול היטב בגלל קשיים אישיים או זמינות של מזון איכותי.
הרבה פעמים זה נכון, אבל לא תמיד.
אם את במקרה בקבוצה של "לא תמיד" אז הייתי מציעה קודם את התזונה המשובחת.
אגב, זה נכון גם לכל מה שקרוי סופר פוד או מזון-על.
ושוב אומרת - זו דעתי האישית. אגב, בדיוק כמו שאצל ד"ר אבני זו דעתו האישית...

מה דעתכן את נטילת תוספי תזונה?
קראתי הרבה באתר של דר אריה אבני ונראה שהוא ממליץ על הרבה תוספים גם לאנשים בריאים בעיקר ויטמין די, אומגה 3, בי12 מגנזיום סודה לשתיה ועוד..
כרגע אני משתדלת לאכול בריא ומדויק ולא לוקחת שום תוסף.

[u]למצוא דברים שהם לא לחם ריק שיוצרים את הכובד הזה, לראות שלחם ריק לא תמיד יוצר את הכובד הזה, ואולי בעצם הסיפור לא נכון.[/u]
מסכימה מסכימה מסכימה

[u]מוצרי חלב עושים לי ליחה. ואפשר להגיד גבינה לבנה 5% של תנובה וחלב ניגר של טרה וגבינה צהובה מלאה חומרים משמרים עושים לי ליחה. ואז אולי חלב עיזים לא עושה ליחה, ואולי חלב אורגני או חלב לא מפוסטר לא עושה ליחה. ואולי מוצרי חלב שמנים לא עושים ליחה.[/u]
עוד יותר מסכימה :-)

<זה בדיוק סוג החקירות שאני מעודדת בכל פה. יש מחלקות שלמות שאני בעד להוריד, ואז להחזיר לאט לאט לתפריט ולראות מה כן ומה לא ומה בערך>

התיאור שאת מתארת נשמע לי מלכתחילה לא כמו הרגשה גופנית, אלא כמו מחשבות. איל אפשר להרגיש בריאות בכל ביס? זה ברובד המחשבתי, לא הגופני מבחינתי. אני יכולה להרגיש כמה זמן לוקח מהארוחה עד שאני שבעה, אם אני זקוקה להרבה או מעט ממאכל מסויים כדי לשבוע, לכמה זמן הוא משביע, האם יש לי נטייה לאכול ממנו יותר מידי, ועוד כל מיני דברים.
ואני מתייחסת לפרשנות שלי לתחושות הגופניות האלו. אם מאכל משביע יחסית מהר אפשר להתייחס לזה בחיוביות, בתור מאכל ממלא, או בשלילה, בתור מאכל מכביד. זו - פרשנות.

ומה שאת מתארת - זה סיפור. פרשנות לא של התחושות הגופניות, אלא של המציאות. ולדעתי, לא זה ולא זה - האמת.

אני בכלל הייתי בטוחה שהתכוונת למשהו אחר לגמרי. איך מחשבה יוצרת מציאות בתזונה. למשל, אני זוכרת שהייתי אוכלת לחם שיפון 100% אחוז של ד"ר מרק והייתי משוכנעת שהוא עושה לי טוב טוב. ממש הרגשתי בריאות בכל ביס. אבל איכשהו ברגע שהתחלתי להאמין שלחם בכללותו מכביד עליי ומזיק לי, פתאום הרגשתי אותו צמיגי, כבד לי בבטן, נשאר בין השיניים, עושה צרבת.

ומה האמת? זה או זה? פתאום נפלה עליי מתת האל של המודעות או שפשוט סיפרתי לעצמי סיפור חדש?

אני לא מתכוונת לכך שהכל סיפור.
אני מתכוונת שהדעות שלנו משפיעות על הפרשנות שלנו (הטיית הנסיין) ולכן ההנחה שלחם ריק עושה לי כבד בבטן - זה רק סיפור. ואפשר וכדאי לבדוק אותו בצורה מדעית. למשל, למצוא דברים שהם לא לחם ריק שיוצרים את הכובד הזה, לראות שלחם ריק לא תמיד יוצר את הכובד הזה, ואולי בעצם הסיפור לא נכון.
ואז אני אוכלת תזונה פחות מדוייקת וטובה, כי אני נאחזת בסיפור שלי.

אפשר לספר שאוכל מסויים לא טוב לי במידה זו או אחרת של וודאות, ואני בעד שהוודאות תהיה מתאימה למציאות.

וכבר ראיתי אינטרנטית איך מכמה אנקדוטות קטנות מסיקים מסקנה כוללת וגורפת, כשאפשר היה לבדוק אותה בהרבה דרכים שונות.
אפשר להגיד - מוצרי חלב עושים לי ליחה. ואפשר להגיד גבינה לבנה 5% של תנובה וחלב ניגר של טרה וגבינה צהובה מלאה חומרים משמרים עושים לי ליחה. ואז אולי חלב עיזים לא עושה ליחה, ואולי חלב אורגני או חלב לא מפוסטר לא עושה ליחה. ואולי מוצרי חלב שמנים לא עושים ליחה.

מבינה?

[u]גמרתי את כל הטבלה, אבל לא קניתי עוד אחת[/u]
יפה לך.
זה מזכיר לי שיש דברים שאני עושה "לזכר ימים עברו". בודקת מתוך חיוך הרגלים ישנים שלי שכבר חלפו מהעולם.
הם אף פעם, אבל אף פעם ממש, לא משמחים אותי כמו שהיו כאשר נוצרו.
וזה מקל עלי ללכת מהם הלאה. שוב.

ומדי פעם אני שוקלת לעשות מעשה כזה, ואפילו את זה לא מצליחה כי הגוף שלי כבר מרגיש מראש את זה שבעצם לא יהיה כיף.
בביקור האחרון בישראל וויתרתי על אחת המסורות הכי ארוכות שלי - שישיית בורקסים קשקבל. זה ממש היה לי בראש, שכאילו צריך לקנות, אבל משהו בי פשוט וויתר על זה. לא היה צורך אפילו בבדיקה הנוספת הזו.
[hr]

[u]כשנתקלתי באתר בפעם הראשונה שמחתי מאוד[/u]
כנ"ל. וזה לא "הם" זה "הוא". זה בחור אחד ספציפי.
וגם אני מאוד לא התרשמתי ממנו. הרבה רוחניות במהות שלו, שזולגת לתוך האוכל במן דיבור מדעי לא מבוסס כזה.
היה עדיף לו היה מוותר על הדיבור המדעי ופשוט משאיר שם את האמונות שלו לבדיקת הקוראים.

[u]מה שיש לי הוא בעיקר הסיפור שלי על ההקשבה הגופנית שלי, וזה בסך הכל סיפור. ואפשר לספר אותו גם קצת אחרת...[/u]
מצד אחד, את כמובן צודקת. ובדיוק אמרה לי חברה רופאה שצריך להיזהר מהרצון הזה לספר סיפורים מסוימים שוב ושוב.
מצד שני, כמעט כל האפשרויות הן בתכלס סיפור.
כך שאני בוחרת את הסיפור שהכי יעיל לי לספר. בשבילי, זה יהיה סיפור שבו אני מקשיבה לגוף ובזכות זה אוכלת מה שמתאים לי בלי לסבול או להחזיק את עצמי נורא חזק. ברגע שזה יעיל, שאני אוכלת היטב וגם שמחה ושאין בזה מחיר, או שהמחיר נהיה ממש קטן (המחיר של השקר העצמי, אולי?) זה סיפור טוב ששווה לספר, יותר מסיפורים אחרים.

מה שכן, מותר גם לזכור שזה רק סיפור. זה לא מוריד מהכוח שלו וזה משאיר איזו נימה מחויכת על כל העניין הזה.
ולחייך מול הרצינות התהומית הזו של התזונה זה ממש דבר חשוב.

בקנייה האחרונה בסופר כשנגמר השייק בכוס החמודה שהבאתי אתי, קניתי שוקולד. אחרי התלבטות קצרה בחרתי לקנות מריר 85%, ושמחתי לגלות שהוא היה לי מתוק וטעים ומספק. גמרתי את כל הטבלה, אבל לא קניתי עוד אחת.

חשבתי על זה עוד והגעתי למסקנה שהמחשבה משפיעה על התחושות הגופניות. אני יכולה לא לשים לב לתופעה שקורית לעיתים נדירות, ואם משהו לא ברור להתייחס אליו בדרכים שונות בהתאם להנחות המוקדמות שלי.

למשל, יש לי השערה שאחרי פסטה ריקה הרעב שלי שונה מרעב אחרי דברים אחרים. אבל אחרי פליאו ההשערה שלי בעצם זה הרעב שלי אחרי פחמימות באופן כללי. התופעה היא בעצם שלעיתים רחוקות (מה שלא מאפשר לי לחקור את הנושא ולהגיע למסקנה חד משמעית) כנראה אחרי אוכל מסוג מסויים אני לא מרגישה רעב בזמן, וכשאני מרגישה רעב הוא ממש חזק ודומה לכאב בטן. אבל דעתי על תזונה משפיעה על ההשערות. ולו לא הייתי אני יכולתי כבר להגיד שזה לא השערה אלא תצאה של הקשבה גופנית.

כך שאני ממש בעד הקשבה גופנית, אולם אני מושרת על המודעות שלי לכך שאנשים אוהבים סיפורים, ומה שיש לי הו אבעיקר הסיפור שלי על ההקשבה הגופנית שלי, וזה בסך הכל סיפור. ואפשר לספר אותו גם קצת אחרת...

מעניין - כן. רציני? לצערי לא. הם התייחסו שם ברצינות למחקר מסויים שהופרח ומזמן הוכח כזיוף, והתייחסו אליו ברצינות. מה שלצערי הוריד את רמת האמינות שלהם בעיני כמעט לאפס. זה די ביאס אותי, כי כשנתקלתי באתר בפעם הראשונה שמחתי מאוד :-(

נתקלתי באתר מעניין ורציני על תזונה בשם "הקהילה לתזונה אחראית"
אם הבנתי נכון, המחבר קרוב לשיטת הפלאו:

http://he-responsiblenutrition.blogspot.co.il/

אז בעצם נוכחות זה הקשבה מלאה למה שקורה כרגע, ואילו מודעות היא הקשבה למה שקורה כרגע ושקלול של ניסיון העבר?

מצד אחד, אני מסכימה. זו הגדרה ששומרת על המשמעות האינטואיטיבית של המילה בשבילי. מצד שני, ההקשבה הגופנית הזו בעצם מאוד תלויה בקטגוריות אליהן מחלקים את המזון. אז גם זה בסימן שאלה. הזכרונות שלנו מושפעים מאוד מהפרשנויות, והגבול בין פרשנות לזכרון הוא לפעמים דק מאוד. אני רוצה לחשוב על זה עוד...

[u]לא טוב לך, תתרחקי.[/u]
למזלי יש דברים כאלה (כגון מאפים) שהצלחתי לבטל את המשיכה אליהם. לא מזון בעיני. אז אני יכולה להתקרב, כלום לא יקרה.

שוקולד לעומת זאת...

[u]נוכחות מבחינתי היא דבר שלא קשור לשכל.[/u]
גם מבחינתי

[u]מודעות מבוססת מאמרים?[/u]
כן, אלו שהגוף שלך כותב ושופט ומפרסם :)

בשבילי, מודעות היא הצטברות הידע הגופני שלי לגבי המזון או דברים אחרים.
אם יש לי חוויה חוזרת טובה ממשהו, אז כאשר אני במודעות אני לוקחת את זה בחשבון.
זה עשוי להיות שונה הפעם, אבל כחלק ממערך עיבוד המידע שלי אני שולפת את מה שהצטבר בי עם הזמן.
שוקולד חלב, או שוקולד בכלל בכמות שעולה על כמה קוביות קטנות עושה לי לא טוב. זה ידע גופני אצלי, הוא בכלל לא צריך לעבור דרך הראש. כשאני בוחרת לאכול שוקולד אני מודעת לכל זה.

ואני מסכימה שזה סותר נוכחות.
מודעת היא סוג של למידה. אני יכולה לבחור להיות נוכחת, ולתת לחוויה להיות כאילו היא בפעם הראשונה.
ואני יכולה להיות מודעת, ולהכניס פנימה את הידע הגופני שיש בי.

אגב, אצלי זה בולט במיוחד מול לחם ומאפים. אין לי שום צורך להיות שם נוכחת. המחקר שלי כבר הגיע לרוויה מזמן ואין חדש תחת השמש הזו כבר שנים.
אי לכך, כאשר אני בוחרת [b]לא[/b] להיות מודעת מול זה, אני בוחרת בעצם בכיבוי של משהו, איזה קול פנימי שאומר לי - לא טוב לך, תתרחקי.

גוגוס, מיכל, תודה!

בזכותכן אני מהרהרת על מודעות ונוכחות. יוצא לי שמודעות זה ההפך מנוכחות, ושכתבתי מודעות התכוונתי לנוכחות בעצם. לאכול את השוקולד ולהתרכז בטעמו.
לעומת זאת, לאכול שוקולד ולהתרכז בסיפור שאני מספרת עליו זה, אעפס, מפוקפק. כי הסיפור הוא בסך הכל סיפור. ואני יכולה לספר סיפור אחר בו השוקולד בריא (ואני גם מספרת אותו), או לפחות לא מזיק. ואני די בטוחה שהסיפור שבו השוקולד מזיק עלול להזיק יותר מהשוקולד עצמו...

נוכחות מבחינתי היא דבר שלא קשור לשכל. הידיעה שמשהו מזיק לא אמורה להיות קשורה להקשבה בזמן אכילתו. ולמען האמת, גן ה"מודעות" הזו נשמעת לי מפוקפקת. מודעות מבוססת מאמרים? כזו שמאמר אחר יכול לסתור? משהו בזה לא מקיים את התכונות שאני מצםה להם ממודעות.

_והחיים גם הם נעים להם לכיוון אחד
מניחה בעדינות סימן שאלה על ההנחה הזו._
איי, נוודית, את...
[h=2]גדולה מהחיים![/h]
:-) D-:

[u]פרקי אימהות[/u]
:-) :-)


[u]אני אוהבת (כאמור) שינויים יותר מהירים ונחרצים.[/u]
גם אני.
אבל מתחילה להפנים ולהשלים עם קצב אחר. רק שגם זה לוקח לי זמן... D-:

[u]אני חושבת שממש לא כדאי לחפש קשרים חד חד ערכיים בין משהו שקורה לנו בגוף לבין שינוי נקודתי.[/u]
זה בהחלט אחד הדברים שלמדתי, לפחות על עצמי. כשאת מנמקת את זה, גוגוס, זה בהחלט מוסיף לזה ממד של יופי, שברגיל אני לא מהרהרת בו ובעיקר מתבאסת, כי לפעמים די בא לי על פתרונות קלים.
דבר נוסף שלמדתי (אבל עדיין נוטה לשכוח לפעמים, אולי כי אני בכל זאת מניחה שאמורים להיות קווי דמיון רבים בין אנשים בהקשר של השפעות תזונתיות) הוא שיש הבדלים מאדם לאדם. הנה, עכשיו חזרתי מביקור אצל סבתא שלי, והעובדת הזרה שלה סיפרה לי על עצמה, שכילדה (בנפאל) הייתה שותה חלב ישר מעטין הפרה, כשאמא שלה חלבה, ובכלל אהבה מאוד חלב ולא אהבה בשר, אך משבגרה, התהפכו היוצרות. עכשיו אוהבת בשר, אבל חלב מריץ אותה לשרותים אלא אם כן הוא רותח.

קוראת. תודה על הדברים

[u]המודעות לא שווה דווקא התרכזות בטעם השוקולד במקום אכילה בהיסח הדעת אלא מודעות למרכיביו של השוקולד הקצת ג'אנקאידי ולהשפעות שלו על אוכלתו.[/u]
מזכיר לי שפעם כדאי לכתוב משהו על ההבדל שבין נוכחות ומודעות...

[u]אה, פרקי אבות, פחות או יותר...[/u]
פרקי אימהות :-)

_זה צד את עיניי, כי לצערי אצלי לא הפסיקה הנשירה.
ואצלי חל שינוי הפוך בקשר לצריכת הבשר: בעבר זו הייתה אכילה כמעט יומיומית, ועכשיו בדרך כלל פעמיים-שלוש בשבוע לכל היותר._
זה צד את עיניי כבר אצל מיכל אבל עכשיו אני מדגישה משהו - אני חושבת שממש לא כדאי לחפש קשרים חד חד ערכיים בין משהו שקורה לנו בגוף לבין שינוי נקודתי. זה מכווץ את המערכות המורכבות שלנו למשהו כל כך צר, קצת כמו לחשוב שאם אני אפחית קלוריות אז ארזה, או להפך.
ונשירת שיער, באופן מאוד ספציפי, ידועה כמשהו שכרוך בלחצים ומצב נפשי ואפילו הורמונלי.
[hr]
[u][b]התזונה כמשל[/b][/u]
אבל אם כבר, אז גם [b]החיים כמשל[/b] :-)
[hr]
[u]קיוויתי לזליגה משמעותית יותר בין התחומים[/u]
כל כך מבינה אותך... הרי אני בדיוק אותו דבר. קוצים בתחת, ויאללה, שיזוזו כבר דברים.
אבל את יודעת משהו? גם זו למידה שנגזרת מגמישות. השיחרור של הרצון הבוטה והלא מותאם מציאות הזה.
גם זה דורש גמישות.

[u]אין לי את כל הזמן שבעולם...[/u]
הזמן הוא מה שהוא. מוגבל לעולם. מה תעשי בו?
יש לך שימוש טוב יותר לזמן מאשר להתפתח, להתמתח, לגדול?
מה תעשי בכל הזמן שיש לך אם תגיעי כבר עכשיו לקצוות המעולים שלך?
באופן אישי אני רואה דברים כאלה כמשימת חיים נעימה. משהו שילווה אותי עד יומי האחרון, ואני לומדת לשמוח בזה מתוך הבנת המרחב האינסופי של השינוי.

[u]והחיים גם הם נעים להם לכיוון אחד[/u]
מניחה בעדינות סימן שאלה על ההנחה הזו.
:)

[u]מצאתי שתהליכים, ובעיקר תובנות על תזונה ואכילה, הרבה פעמים עוברים אצלי הרחבה לתחומים אחרים.[/u]
נכון, כך חשבתי. אבל כנראה קיוויתי לזליגה משמעותית יותר בין התחומים.

[u]שהרפית מהרבה נוקשויות, אבל אולי לא מספיק בשביל שתוכלי עדיין לפרגן לעצמך על זה.[/u]
יכול להיות. סביר שנכון (אני מנסה להיות חיובית...)
[u]אני מציעה, הפעם בקצת פחות זהירות, כן לפרגן על זה.[/u]
מקבלת (:
[u]מתוך קבלה שהתהליך הזה אטי מאוד וככה הוא אמור להתנהל אם לא רוצים לאיים על המערכת יותר מדי.[/u]
אטי מדי עבורי... אני אוהבת (כאמור) שינויים יותר מהירים ונחרצים. והחיים גם הם נעים להם לכיוון אחד - אין לי את כל הזמן שבעולם...

[u]השינוי התזונתי גרר אחריו את הגמישות, או להיפך[/u]
רוב חיי די נמנעתי מלעסוק באוכל שלי. חשבתי שזה נושא משעמם ביותר (בשבילי). בשנים האחרונות גיליתי שעבורי התזונה היא זירה לימודית מצוינת. נסיונות, חוויות, תופעות בתחום התזונה הן יחסית קונקרטיות, מוחשיות. מצאתי שתהליכים, ובעיקר תובנות על תזונה ואכילה, הרבה פעמים עוברים אצלי הרחבה לתחומים אחרים. ובהפוך, אני יכולה להתיק ולנסות לחקור שאלות ותהיות שעולות בתחומים אחרים (רגשיים למשל) במודל התזונה והאכילה.

[b]התזונה כמשל.[/b]

[u]ע"ע תינוקות...[/u]
לגמרי! בוודאי :)

|אפרוח|

[u]השיער הפסיק לנשור לי (כנראה באמת נזקקתי לבשר...)[/u]
זה צד את עיניי, כי לצערי אצלי לא הפסיקה הנשירה.
ואצלי חל שינוי הפוך בקשר לצריכת הבשר: בעבר זו הייתה אכילה כמעט יומיומית, ועכשיו בדרך כלל פעמיים-שלוש בשבוע לכל היותר.

כמה דברים טובים, מיכל.
ונעים לקרוא גם את כולכן!

[u]אני חושבת שהאושר מגיע מהידיעה העמוקה שיש לי כלים להתמודד היטב עם מצבים משתנים. עם מחסור או שפע עצום או כל דבר אחד באמצע. המציאות שבחוץ, מוכתבת על ידי נסיבות, לא יכולה להיות אחראית לאושר שלי, לדעתי.[/u]
לא קראתי את זה פעם איפשהו? אה, פרקי אבות, פחות או יותר... ;-)

[u]מסקנה לוגית ניצחת - חיות חמודות מאד אוכלות אוכל מצומצם מאד :)[/u]
ע"ע תינוקות... (|יד1|)


[u]מודעות פשוט מבאסת את השוקולד.[/u]
[u]וגם, למה מודעות מבאסת את השוקולד? מה יכול להיות יותר טוב מלאכול משהו תוך התרכזות בטעמו הטוב?[/u]
עונה מנקודת הראות שלי:
א) המודעות לא שווה דווקא התרכזות בטעם השוקולד במקום אכילה בהיסח הדעת אלא מודעות למרכיביו של השוקולד ה{{}}[u]קצת ג'אנקאידי[/u] ולהשפעות שלו על אוכלתו.
ב) גם מודעות שכן שווה התרכזות בטעם השוקולד נטו מבאסת, כי אז יכול להתברר פתאום שטעמו בעצם לא טוב עד כדי כך.

וואו, כתבתן הרבה. משלימה קריאה בהנקות הרדמה...

[u]השינוי התזונתי גרר אחריו את הגמישות, או להיפך?[/u]
אני חושבת שזה היה מהלך משולב. שהיתה בי הסכמה להיות גמישה יותר והכל נמשך אחרי זה, בקצב הצב, אבל נמשך.

[u]אצלי השינוי התזונתי -החיובי - לא עזר להרפות מהנוקשות[/u]
אני מציעה בזהירות רבה שזו התפישה שלך את עצמך ולא בדיוק המציאות של חייך.
שהרפית מהרבה נוקשויות, אבל אולי לא מספיק בשביל שתוכלי עדיין לפרגן לעצמך על זה.
אני מציעה, הפעם בקצת פחות זהירות, כן לפרגן על זה. אפילו מאוד מאוד. ומתוך הראייה המדוייקת של עצמך להמשיך הלאה עוד ועוד, מתוך קבלה שהתהליך הזה אטי מאוד וככה הוא אמור להתנהל אם לא רוצים לאיים על המערכת יותר מדי.

צלצול - בתחושה שלך: השינוי התזונתי גרר אחריו את הגמישות, או להיפך?
אם בא לך לשתף...
אני מרגישה שאצלי השינוי התזונתי -החיובי - לא עזר להרפות מהנוקשות. כאילו אפשר בתחום מסוים ללכת לכיוון אחד, ובתחום אחר בחיים לכיוון אחר. קיוויתי
ליותר התאמה.

מוזר להיזכר, אבל גוגוס של תחילת הדפים באמת הייתה נוקשה-משהו. מוזר לחשוב על זה. הצטרפתי אחרי שהנוקשות קטנה, וזה מוצלח, שכן מעולם לא התחברתי אליה.

מצטרפת להשערותיה של גוגוס לגבי השוקולד שלך, מיכל. אולי תחליפי את המודעות לשוקולד ברשות לאכול אותו?

גמישות וחופש. כן!

[u]הפוסט השלישי, שלוש שעות מאוחר יותר, מדבר על פיצה :)[/u]
שלוש שעות התאפקתי מלדבר על פיצה? באמת כל הכבוד לי! :-D

וואלה, נחגוג חמשוש השנה. לא יאומן.

ונוודית, איזה יופי איזה יופי איזה יופי לשמוע. כזה זיקוק מופלא...

ומיכל - את אלופה אלופה אלופה. באמת.
תראי כמה טוב הכנסת לך לחיים במו ידייך.
יש רגעי שפל כאלה שמחביאים את זה אבל הכל שם.
כל כך שמחה ששאלתי אותך...
ממש העלית בי חיוך גדול.


בחמש השנים האחרונות איבדתי את האחיזה בנוקשות שלי ופיתחתי גמישות ממש מדהימה (בעיניי) בכל רמה אפשרית. זה פשוט התבטא גם באוכל, זה הכל. זה קצת משונה, כי לכאורה מגוון המזונות נהיה מצומצם.
אבל בפועל הכל מותר לי באמת, ולכן קל לי יחסית לבחור רוב הזמן, גם אם לא בכולו, במה שמתאים לי ומדויק לי. עפתי החוצה מעולם האיסורים (והייסורים...) בהמון מובנים ועברתי למימדים של חופש.
לא כולם גלויים או נוכחים בחיי באותה מידה, אבל השיח הפנימי השתנה מהותית. ממש הוויה אחרת. קשה להאמין איזה דברים אני מרשה לעצמי היום שפעם נראו לי כמו מדע בדיוני בהקשר של החיים שלי.

הזדמנות יקרה מפז להגיד שוב תודה עמוקה מקרב לב לכל מי שהיה והיתה כאן. אלו דברים שממש לא הייתי יכולה לעשות לבד.

באמת זמן יפה לסיכומים, כי הרי ראש השנה בפתח והתחלת בראש השנה! ואני הייתי צעירה והרבה יותר רזה ועדיין סברתי שאני יותר מדי שמנה. ועכשיו הייתי שמחה לחזור למשקל ההוא... טוב, כאלה הם החיים.

זאת תקופה קשה ומשונה כי אני נעה לי בין ימי ג'אנק לימי פליאו טהור לחצי-חצי וכו'... אבל הינה כמה דברים שהשתנו: כבר אין לי מיגרנות, השיער הפסיק לנשור לי (כנראה באמת נזקקתי לבשר...), המחזור הולך ומסתדר וחוץ מכל זה, ילדתי. והגוף, וגם הפרספקטיבה איכשהו, השתנו לנצח.

ומה אני לא אוכלת? לחם כמעט תמיד. אוכל מעובד, בטוח ובקלות רבה. ממתקים למיניהם, כמעט. פיצות וכל אלה - אכלתי שלוש או ארבע פעמים בחמש השנים האחרונות. (אבל זאת אף פעם לא הייתה החולשה שלי.)

אה, ואני לא יודעת אם אתן זוכרות את הקנדידה הנצחית שלי, אבל היא נעלמה, כנראה בזכות זה שהפסקתי סויה.

אבל מה שהכי קרה זה שאחרי שזיקקתי היטב היטב את מה שאני אוכלת, הבנתי שיש מנגנון רגשי מאוד עקשן מאחורי האכילה שלי. ואני יכולה לזהות אותו ולקרוא לו בשם הרבה פעמים. אמנם אני בדיוק בשלב מאוד מיואש ביחסים שלי עם אוכל, אבל אני מאמינה שאני לקראת פיצוח.

ועלמה מתעוררת.

הפוסט הראשון בחיוניות חלק א' - 9.9.2010, ב 10:00. ראש השנה :)
תאריך מגניב :)
הפוסט השלישי, שלוש שעות מאוחר יותר, מדבר על פיצה :)

הייתי שם, מאד מאד שקטה, אבל לגמרי לא פסיבית. הרבה מאד השתנה מאז, בעיקר לטובה. אם לנסות לסכם את המהות - אני לא מפחדת יותר מאוכל, מהאכילה [b]שלי[/b], היא הפכה מסוג של אויבת או לפחות מטרידה רצינית, לחברה של ממש. (רוב הזמן :)

[u]עכשיו אכלתי בלי איפוק וגם לא היה משהו. אבל אולי כי הוא היה מלווה בכעס מאוד גדול על עצמי[/u]
הרי לך, חכמה שכמותך. איזה אוכל נעים מתוך כעס?

[u]בשביל מה אכלתי? (נחמה מהירה מה, ברור.)[/u]
השתקה מהירה. של הכעס, אלא מה?
כי קצת קשה לי להאמין שבאמת התנחמת, או שהנחמה הזו (אם היתה) החזיקה מעמד יותר מאורך הביס והלעיסה.

[u]כמה נמאס לעמוד באותה פינה ולהיאבק באותם דברים מטופשים[/u]
את לגמרי לא באותה פינה. את בפינה אחרת, או לא בפינה בכלל (שמים שם את מי שבעונש, לא?).
ואולי אפשר לזנוח את המאבק, או לא לקרוא בשמות גנאי למה שקורה לך.

את אהובה מאוד. ויקרה מאוד. ואת הולכת, בדיוק כמו כולנו, בדרך אטית ויפה.
מדי פעם השמים מתכסים עבים ולא רואים את זה. וואלה, מותר. אבל הדרך שם, ואת צועדת בה בכל מקרה.
לכי לאכול משהו מזין, תנשמי עמוק, תחייכי רגע אל עצמך ותתחילי את היום הזה מחדש.

[u]גוגוס, כמה שנים עברו מאז שפתחת את דפי החיוניות? תראי, הפיצה הפכה לא רלוונטית! איזה יופי![/u]
באמת יופי. פתחתי ב... 2009? נדמה לי...
ממש שש שנים אחורה.
גם את היית שם, נכון? מה קרה לך בשש השנים האלה? ממה את אוכלת פחות? או במודעות? מה נכנס יותר טוב לחיים שלך חוץ מעלמה?

לא יודעת גוגוס, עכשיו אכלתי בלי איפוק וגם לא היה משהו. אבל אולי כי הוא היה מלווה בכעס מאוד גדול על עצמי.
כי: 1. בשביל מה קניתי? (בשביל שחף עאלק.)
[list=1]
[*] בשביל מה אכלתי? (נחמה מהירה מה, ברור.)
[/list]

אוחחחחחחח! כמה נמאס לעמוד באותה פינה ולהיאבק באותם דברים מטופשים.

גוגוס, כמה שנים עברו מאז שפתחת את דפי החיוניות? תראי, הפיצה הפכה לא רלוונטית! איזה יופי!

שמנדובה, איזה יופי של חוויות יש לך. כזה כיף שאת משתפת.
תמיד משמח ומעורר השראה, אפילו כאשר זה לא הולך בדיוק בדיוק כמו בתוכנית, אם יש אחת כזו בכלל...
[hr]
[u]אולי התגובה הזו לשפע קשורה גם ליחסים שלנו עם המחסור- חרדות כלכליות של העידן הקפיטליסטי[/u]
מתכתב יפה עם שיחתנו האחרונה על הרעב...
[hr]
[u]מודעות פשוט מבאסת את השוקולד. היה עדיף שלא...[/u]
מציעה שאולי זה האיפוק שמבאס את השוקולד ולא בהכרח המודעות :-)
[hr]
[u]אני פחות נוטה להגיע למצבים של שפע פיסי - מטבח מלא בהמון. תפיסת השפע שלי קשורה יותר להסכמה שלי, לרשות שלי לעצמי.[/u]
גוריינת!
[hr]
[u]שמעתי מחברה על מחקר שהראה שאנשים היו יותר מאושרים ככל שהיו להם פחות אפשרויות[/u]
מניסיון, למחקרים כאלה יש נטייה להוכיח את מה שהחוקרים שיערו...
אני חושבת שהאושר מגיע מהידיעה העמוקה שיש לי כלים להתמודד היטב עם מצבים משתנים. עם מחסור או שפע עצום או כל דבר אחד באמצע. המציאות שבחוץ, מוכתבת על ידי נסיבות, לא יכולה להיות אחראית לאושר שלי, לדעתי.
[hr]
[u]וגם, למה מודעות מבאסת את השוקולד? מה יכול להיות יותר טוב מלאכול משהו תוך התרכזות בטעמו הטוב?[/u]
אולי, זה שגם באמת יהיה לו טעם טוב?
מציינת את זה בחיוך כי מיכל כתבה בפירוש -
[u]שוקולד קצת ג'אנקיאדי[/u]
ולא, נגיד - שוקולד ממש איכותי שקניתי לעצמי במיוחד :-)
[hr]
ומה אצלי?
מתברר שאתמול היה יום פיצת הגבינה הבינלאומי. לא יכולתי שלא לתהות אם דומינוס פיצה אחראים במקרה לזה שיש יום פיצת הגבינה, וככה מארגנים גם ימי פיצות אחרות.
אחרי חודשים ארוכים מאוד שלא אכלנו פה פיצה אמרנו יאללה. נלך על זה.
הזמנו את הפיצות הקבועות שלנו.
ומה אני אומר? לא היה טעים. עם מודעות או בלעדיה, מה שפעם היה מעורר בי הזלת ריר, ובאמת היה לי טעים, פשוט לא היה לי טעים. ואז נזכרתי שזה היה ככה גם לפני כמה חודשים כשהזמנו ובטח גם קודם. שזה לא דבר חדש, התחושה הזו.
זה כמובן לא אומר שלא אכלתי. אבל ת'אמת, לא היה מלבב בכלל.
בלילה אמרתי לאיש - תגיד, אולי לא נזמין יותר פיצה אף פעם? מתי בפעם האחרונה באמת נהנינו מזה והלכנו לישון שמחים בבטן?
האיש אמר - כן, אה? טוב, אולי לא "אף פעם", אבל באמת שלא בקרוב...

פייר - זה די בלאעכס.

ואגב אוכל הודי - לא יודעת מה אצלך, שמנדובה, אבל אצלנו התגלה שהאוכל הזה מכבה את התשוקה לחלוטין.
יש לנו מול האף מסעדה הודית מדהימה באמת. אותנטית לגמרי, אוכל מוקפד מאוד, לא אגרסיבי. פשוט משובחת.
אבל כשאוכלים את זה, אפילו בלי אורז, התשוקה שבנינו עליה לשלב מאוחר יותר פשוט נעלמת.
אז הפסקנו גם עם זה, במידה ויש לנו תוכניות שכוללות תשוקה :-)

שמנדובה,

אני חושבת שחלק מהאנשים, אפיךו רובם, מאושרים כשיש פחות אפשרויות. אבל כשיש אפשרות רצויה מאוד שאסורה מסיבה כלשהי זה עלול לגרום לסבל. חלק סובלים מספיק כדי לעורר מרד.

בנוגע לחיה שאוכל אקליפטוס - לא רק שזו הסתגלות שלה לתנאים לא אופטימליים, זה עלה לה בהקטנה משמעותית של כמות המוח שלה. באסה לה...

מיכל, מה הבעיה עם שוקולד-פליאו? גם אני נכנסתי לעניין של פליאו בזמן האחרון, ושוקולד 85 נחשב בסדר, שלא לדבר על שוקולד תוצרת בית. ואם להוסיף לשם שומנים טובים, כמו קרם קוקוס (ללא חומרים משמרים, ובמקרה שלי אפילו אורגני) יוצא מעיין קרם שוקולד שכולל את הנמסות שמפתה אותי בכל מיני שוקולד חלב, וגם את הבריאות של הפליאו. לדעתי זה מצויין!

וגם, למה מודעות מבאסת את השוקולד? מה יכול להיות יותר טוב מלאכול משהו תוך התרכזות בטעמו הטוב?

שמעתי מחברה על מחקר שהראה שאנשים היו יותר מאושרים ככל שהיו להם פחות אפשרויות בחירה בחיים. ושילדים בפרט, יותר מידי אופציות גורמות להם לבלבול וקושי. מתארת לעצמי שגם במזון זה אותו הדבר.

[u]אפשר להפוך לחיה חמודה מאוד אם אוכל מזון מצומצם מאוד?[/u]
כן, ברור, זה בדיוק מה שהמחקר [b]המדעי[/b] שלי העלה :)
(אני שוקלת לפרסם בוינט)

|אפרוח| גם חמוד, וגם אוכל... גרגרים וזרעונים. עוד הוכחה.

בגלל נסיבות החיים, אני פחות נוטה להגיע למצבים של שפע פיסי - מטבח מלא בהמון. תפיסת השפע שלי קשורה יותר להסכמה שלי, לרשות שלי לעצמי.
ובמקביל החוסר בד"כ קשור לאיסורים והמנעות.

שלום לכן! תמיד משמח כשהדף הזה מתעורר לחיים ולי פשוט משמח להיות פה אחרי המון זמן קשה ורצוף שבכלל לא היה לי זמן לכלום.
אז שלום!

עשיתי עכשיו את ניסוי השוקולד. אני עדיין כושלת וחוזרת לפליאו כל הזמן והיום נורא נורא התחשק לי איזה שוקולד קצת ג'אנקאידי שהיה לי בבית. אז התאפקתי ואכלתי תמרים. והתאפקתי עוד קצת וחשבתי עליו. ואז חשבתי לי שאוכל אותו ממש במודעות.

מה יש לומר? מודעות פשוט מבאסת את השוקולד. היה עדיף שלא...

מתחברת לבעיית השפע. רואה גם אצלי ואצל בני ביתי את העודפות שהשפע מייצר.
אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו. אולי התגובה הזו לשפע קשורה גם ליחסים שלנו עם המחסור- חרדות כלכליות של העידן הקפיטליסטי. בעולם שיש בו תחרות מתמדת על משאבים מוגבלים - כך בדימוי שרובנו גדלים עליו- השפע כרוך בחרדה ואולי לכן מייצר צריכה מוגזמת.

אני לא משלה את עצמי בעניין התזונא - אין לי ספק שבשלב מסויים אחזור לאכול עוד דברים. מקווה שאצליח עם הוספה של ירקות צלויים ואולי בשר וביצים איכותיים (אני בארה״ב, ויש כאן אפשרויות מעולות) ואצליח להמנע מלחזור לאכול קמחים ועמילנים וסוכרים מיותרים. אפילו המלאים - מה שהם גורמים לי בגוף לא יכול להיות טוב (חשק עז לעוד, נפיחות, מקשים על פעילות המעיים).

גם אני מרגישה ככה מול שפע ומול דלות - כשהמטבח שלי מלא בסלסלות של פירות וירקות מיד לאחר קניה, מתחשק לי לאכול את הכל. וכשנשארים בודדים שגם בדרךכלל נראים קצת מסכנים, זה לא מעודד אכילה כלל. במיוחד אני רואה את זה על הילדים. הם נגנבים מהשפע ורוצים את זה ואת זה ובעצם גם את זה, נוגסים מכל דבר ולא מצליחים לבחור. בעיה...

באותו הערב החלטתי לאכול מההודי. אכלתי אך לא המון, והאמת שזה לא היה שווה את זה. קשה לומר שהתבאסתי - אני מאמינה שאילו הייתי אוכלת כמות גדולה יותר אז כן הייתי מתבאסת אבל הצלחתי לא להתחזר.. אפילו חשבתי שנורא אהנה מהנאן והסמוסה (פחמימה טעימה מרוכזת) ולהפתעתי אפילו קצת התאכזבתי מטעמם. הם לא שימחו אותי. העוף טנדורי היה טעים. אבל אחר כך חשבתי לי שזה היה מיותר. חזרתי לאוכל הנא שלי בשמחה :-)

אפשר להפוך לחיה חמודה מאוד אם אוכל מזון מצומצם מאוד?

רסיסים, לחיות כאלה יש בעיה קשה אם פתאום האקלים משתנה בבת אחת או שיש עונה דפוקה שבעקבותיה אין להם מה לאכול.
ואז רק מי שמסתגל איכשהו שורד.
כך שגם שם אני לא רוצה להיות. ואני מסכימה עם אישה שדלות היא בעייתית בדיוק באותה מידה ואפילו יותר, בעיקר בשביל בני אדם.
אני בעניין של דרכי אמצע. גם מבחינת הכמות וגם מבחינת המגוון.

יש בי משהו שכמעט מכור לשפע. לראות את המטבח שלי, בעיניי - זו חגיגה. זה הדבר הכי יפה בעולם, בעיקר אחרי שמגיעים המשלוחים. מצד שני, במצב הזה בדיוק, בלי קשר למידה שבה אני רעבה, כל מה שבא לי זה להכין לעצמי אוכל.
הכי מזין וטרי שיש, אבל אני רואה את הכפתור הזה שנלחץ.

מה שמעביר אותי להרהור נוסף בנוגע לשפע כ"איכות", שהצעתי קודם. הרי בטבע, חלק עצום מה"תוצרת" בכלל לא נראה כמו המטבח שלי. חלק מהפירות רקובים לגמרי. חלקם עקומים ומעוותים יחסית למראה המושלם והכמעט פלסטיקי שיש אצלי בבית.
אולי זה אמור לאזן קצת את החשקים. להזכיר במשהו את מעגל החיים ואת הצדדים הפחות שופעים שיש למזון.
כשאני בטבע, וזו עונת התאנים החביבות עלי כל כך, חלק גדול מהן בכלל לא מפתה. חלקן ירוקות לגמרי. חלקן פשוט לא טעימות בביס הראשון. חלקן עם תולעים...
משהו בי הרבה יותר זהיר מול הסוג הזה של שפע.
בבית, שבו יש כמעט אך ורק פירות מושלמים ומתוקים ובשלים, משהו משתבש בהקשר הזה.

קואלות אוכלות עלים של אקליפטוס בלבד, וגם לא מכל זן.
מסקנה לוגית ניצחת - חיות [b]חמודות מאד[/b] אוכלות אוכל מצומצם מאד :)

גוגוס עוראת אצלי מחשבות על דובי פנדה שאוכלים עלי במבוק בלבד...

תפילה

הטעם של הזיתים נשאר גם אם מוציאים אותם...

הוספתי פעם סטיביה לתה אחר, ולא הרגשתי טעם לוואי. הכוונה שלי היא לא להכין כוס, אלא להכין מיצוי כמה שיותר מרוכז של סטיביה, ואני תוהה כמה כפיות של אלי סטיביה מיובשים לשים במיצוי הזה.

אני לא יודעת אם שפע מתעתע, אבל דלות - בהחלט. היא גורמת לי לרצות לחסוך ולא לאכול את הפרי האחרון, שישאר לאחר כך, בעוד שלו היה שפע הייתי אוכלת ובהנאה.

גרגרים וזרעונים, גרגרים וזרעונים :)

[u]בוקר טוב :)[/u]
אהובה...
|תמר|

מתחברת למה שכתבת.
אבל במסגרת מחשבות ה"בואי נירה לעצמי ברגל" יש לי עוד מחשבות אנטי שפע משום מה.
למשל, ששפע מעודד צריכת יתר וניתוק מהגוף.
נתקלתי פעם במחקר ההוא שבדק את ההשפעה של ריבוי (אחת משתי הפנים של שפע, השנייה - מגוון, ואולי יש שלישית - איכות) - אנשים לא יקנו משהו שנשאר אחרון או בערימה קטנה. יקנו בשמחה כאשר מה שהם לוקחים הוא חלק מהרבה.

ואצל ילדיי המתוקים - אגוזים ייאכלו בכמות כפולה אם הם בקופסה מלאה, יחסית למצב שבו מי שיאכל בעצם יסיים את הסוף של הקופסה.

וגם מגוון - המון אנשים שעובדים איתי מספרים על קושי דומה. כשיש בופה, אפילו אם כולו איכותי, הם מרגישים צורך לטעום מהכל, או לכל הפחות - מכל מה שנראה להם טעים.

ממש לא בא לי להתחיל לחשוב על שפע כדבר מתעתע, אבל נראה לי שזה השלב הבא.
אני חושבת על התזונה של בעלי חיים. חלק עצום מהם אוכלים רק משפחה אחת של מזון כעיקר התזונה שלהם. בתוך הקבוצה יהיה מגוון, מן הסתם, גם סתם ככה וגם כתלות בעונה והאזור.
ואצלנו, כאוכלי כל פוטנציאליים, יש איזה ניתוק כמעט אינהרנטי מהצרכים שלנו. כי גם כאשר אנחנו אוכלים רק מזון אמיתי וכו', אנחנו כל הזמן מתמודדים עם השפע, לא רק בהנאה ושמחה. יותר מדי צריכים לבחור.

[u]כי אולי יש תפקיד לכל מה שאנחנו לא עושים, לא בוחרים. זה מחזיק משהו בשבילנו.[/u]
אני חושבת שטוב לי להתרחק מהגרעין שלי מהמרכז שלי מידי פעם, כדי לחזור אליו. טוב לי טלטולים, אם בגלל שפע ואם בגלל חוסר. שני הכיוונים בעצם חיוניים לתנועה שלי, ללימוד.
אם אני "מגיעה למקום הטוב שלי... מוצאת את עצמי..." ועוד כאלה... ונ ש א ר ת שם, אני בעצם מתאבנת, ומאבדת את המקום המדויק, כי החיים זורמים הלאה, זזים, וצריך כל הזמן לתקן, לכוונן ולהתמקם מחדש.

בוקר טוב :)
|אפרוח|

הגריין מעליי -
[u]הייתי צריכה את זה. את השפע הזה. את ערמות הסוודרים שלא לבשתי מעולם. צריכה לא בשביל ללבוש, אלא כדי שאני אדע ואוכל לבחור לא ללבוש אותם[/u]
תודה לאישה במסע על זה.

עורר בי מחשבות על שפע. על התפקיד שלו בחיי ועל איך שהוא מתנהל.
האם יש בכל זאת איזה תפקיד לכל אוכל הזבל שאני כבר (כמעט) לא אוכלת? מה הוא מחזיק בשבילי כדי שאוכל לשים לב לבחירות שלי ולבחור בהן בלב שלם?

תמיד אמרתי, וגם אחרות, שבסביבה נטולת חיקויי אוכל היה נורא קל לאכול מדויק. ממש גן עדן.
הגריין הזה גרם לי לתהות - האומנם?
כי אולי יש תפקיד לכל מה שאנחנו לא עושים, לא בוחרים. זה מחזיק משהו בשבילנו.

מחשבה חצי אפויה על הבוקר. אולי גם למחשבות לא טוב בישול?

[hr]

תפילה, קוראת אותך. ממש שמחה לראות איך הדברים מסתדרים.

שמנדובה, קוראת גם אותך בעניין. שיצליח לך. מהזיכרון - אלו תקופות מופלאות. התחדשות נהדרת שכזו.

במקרה נתקלתי הבוקר בפוסט על מחקר שניסה למפות [url=http://www.idealistrevolution.org/where-humans-feel-certain-emotions/]איפה בגוף אנחנו מרגישים רגשות[/url]
הניסוי התבסס על [b]דיווח עצמי[/b] של המשתתפים, שקיבלו תרשים של גוף האדם, והתבקשו לצבוע את האיזורים בגופם שהושפעו, כאשר נחשפו באמצעות מילים, תמונות וסרטונים לרגשות שונים.
המחקר כלל 700 משתתפים מפינלנד, שבדיה וטיוואן. באופן מעניין המפות שהופקו מהניסוי הראו הסכמה רבה בין משתתפים מאירופה ומאסיה, וכן בין המגדרים.

[url=[img]http://www.idealistrevolution.org/wp-content/uploads/2015/05/pic.jpg]+[/img] מפת הרגשות[/url]
[sub]קליק^[/sub]

[u]ולכן גם לא סלט שיש בו זיתים.[/u]
ואם את מוציאה אותם, את ממשיכה להרגיש את טעמם?
בכל אופן, התנסויות קודמות גרמו לי לצפות לסלט של מלפפון-עגבנייה-פלפל (שעל אף שבשנה האחרונה גיליתי שהתחלתי לאהוב, אני עדיין "זוכרת" שאני לא כל כך אוהבת, ולכן מתבאסת כשהוא רכיב דומיננטי בסלט, ובייחוד אם חתוך גדול, כך שקצת קשה לי ללעוס אותו) עם שמן סויה או קנולה. הסלט שהיה בפועל לא תאם את ההעדפות המדויקות שלי (מעבר לעצם קיומו בשעה רצויה פחות), אבל בכל זאת הפתיע לטובה. היו בו גם מלפפון ועגבנייה שלא ציינתי מפאת רגילותם.


לא טעמתי את סוג התמרים שציינת, אבל קונה לפעמים [u]תמרים לחים קפואים.[/u] והם נחמדים. נחמד אפילו למצוץ תמר בודד ישר מהפריזר, ואחר כך להשאיר את הגלעין בפה כדי להעסיק אותו... למיטב זיכרוני, על סוג התמרים האלה שקניתי כתוב "חיאני" או "חינאוי" או משהו דומה.



[u]יש לי בבית עלי סטיביה מיובשים.[/u]
מציעה לך להכין בפעמים הראשונות כוס בודדת ולטעום. לפי זה תחשבי.
אבל... לי זה ממש לא היה טעים... :-/


[u]תפילה, מחיאות כפיים! נשמע שהיה לך יום מוצלח.[/u]
היה טוב מהצפוי. <הסלט כמשל? :-)>
אבל לא ממש פשוט לי להשאיר את הקטנה במשפחתון ובכלל עומס כזה של תחילת שנה ושל כיול המערכות. בעז"ה ניכנס לשגרה ברוכה בקרוב. @}

ובהזדמנות זו: שנה טובה לכולן! שמחה על התעוררות הדף.


[u]וממש ממש ממש נעים לי בגוף.[/u]
איזה כיף!

[u]לאכול עם מודעות לתוצאות[/u]
מהן התוצאות הצפויות? ומה עשית בסוף?

לגבי בריאותם של הפירות של ימינו - זו שאלה. הפירות של ימינו שונים מהפירות של פעם, הם הוכלאו במשך מאות ואלפי שנים כדי להיות יותר מתוקים, ובדרך איבדו לא מעט מהויטימינים והמינרלים שלהם. כך שתמרים הם לא המתקה טבעית בעיני, וגם לא עדינה. עדיף בהרבה על סוכר לבן, אבל בטח לא "בריא מאוד". בפליאו מגבילים את כמות הפירות המתוקים, אבל מרשים פירות-יער למיניהם (שהם, כמה מפתיע, פחות מתוקים).

אני בעיקר לא רואה סיבה להמתיק אם הילד לא מבקש. שקדים מתוקים מטבעם. למה במקום שהילד יהנה מהמתיקות הטבעית צריך להקהות את חוש הטעם שלו עם עודף המתקה?

אם מישהי זוכרת איפה הקישור שגוגוס הביאה פעם על כך שהגרסאות של ימינו של הפירות מתוקות יותר ומזינות פחות, אשמח לקרוא שוב את הכתבה ההיא.

אפרופו חיוניות - אני מזה שלושה שבועות אוכל מזון חי/נא בלבד. פירות ירקות זרעים אגוזים... הגוף מרגיש נפלא. הרגשתי צורך בנקיון והתחלה מחודשת אחרי תקופה של אכילה אובססיבית. ניסיתי גם קרפצ׳יו וסשימי ובכל אחת מהפעמים הרגשתי די רע למחרת, אז נמנעת מאלה. קצת מנביטה, קצת מגוונת ברטבים מעניינים נאים לסלטים (מחפשת בגוגל, יש המון), וממש ממש ממש נעים לי בגוף.

היום אישי הזמין אוכל הודי שאני מאוד אוהבת ומתחשק לי גם, אני מתלבטת אם מעדיפה לאכול עם מודעות לתוצאות או לוותר ולשמוח אחר כך. האוכל טרם הגיע...

ברח לי... את השקדים טוחנת עם תמרים, קצת וניל וקורט מלח. לפעמים במקום תמרים אני שמה אגאבה. ומים כמובן. אחר כך מסננת דרך בד גבינה או חיתול בד מקופל לשניים לפחות. מחזיק במקרר מספר ימים (לרוב נגמר קודם כי זה טעים).

לגבי המתוק - תינוקות כבר רגילים למתוק. חלב אם זה דבר טעים ומתוק מאוד. גם פירות הם מתוקים ובריאים מאוד. אם מדובר בהמתקה עדינה וטבעית כמו מעט תמרים, ולא בכוס סוכר לבן, לדעתי זה סבבה.

תירס - מאוד מאוד מהונדס. אני קונה אורגני בלבד או כזה שמסומן עליו non GMO. גם אצלי אוהבים, וגם אפונה.

בעיני הכי נייטראלי בשייק הוא התרד. אצלנו משתמשים בתרד טרי. לפטרוזיליה ולקייל טעם יותר חזק. הילדים שותים בהנאה כולל התינוק (שנה וארבע). כשהייתי בהריון שייקים עשו לי ממש רע, אגב. לא ברור למה, אולי עודף הסיבים. כאבי בטן וחצי יום בשירותים כל פעם ששתיתי שייק...

הקטן שלי מקבל חלב שקדים ביתי שאני מכינה משקדים נאים שאני משרה ללילה ואז טוחנת

אני מצביעה נגד. שומשום הוא לדעתי מזון מפוקפק, כמו גם טחינה, ואם כבר לאכול אותו (ואני לא אוכלת אותם כחלק מהתפריט שלי. אולי מידי פעם אם מישהו אחר מכין...) אז לדעתי לא כדאי באופן קבוע.

לא כדאי לדעתי גם להרגיל תינוק למתוק. מילא בתור פשרה, אם הוא דורש את זה. אבל מלכתחילה?

זה אגב, מוסיף חשד לשומשום (כמו גם לכל מאכל שלא טעים כמו שהוא, ללא תוספות).

[u]אני מחפשת עבורה משהו שיחליף את הנקת הבוקר[/u]

אני הייתי מכינה לאמצעי שלי [b]חלב שומשום עם תמרים[/b]. הגירסה הארוכה: להשרות שומשום מלא, לטחון בשייקר עוצמתי עם מים, לסנן דרך בד. האופציה הקצרה: טחינה גולמית. לטחון עם מים ועם תמרי מג'הול.
לחילופין ובאופן דומה: חלב שקדים.

איזה מחשבות נהדרות על הבוקר.
מוסיפה משהו בקטנה - לפני כמה שנים עשיתי סידרה קטנה של מסאז'ים טיפוליים אצל [po]עדינה ניפו[/po] האחת והיחידה.
היא היתה ממסז'ת לי את הבטן, על איבריה הפנימיים, זמן רב.
בכל פעם, לא משנה כמה ניסיתי, נרדמתי.
עדינה אמרה שלדעתה ולדעת אחרים בבטן נמצא המרכז הרגשי שלנו ומשהו שם, במגע העמוק, קורא לאיזה כיבוי אורות כזה שמוביל לשינה.

הסיבה שבכלל רציתי להישאר ערה כי רציתי להרגיש את זה. להיות בתוך החוויה. ומעולם לא הצלחתי.

מוסיפה בזאת עוד נדבך לדיון החושי הזה המקסים הזה :-)

נזכרתי גם במגוון [b]הרגשות[/b] שאנחנו חשות באיברים פנימיים (או לפחות "ממקמות" מילולית), כמו תחושת הבטן שהיא האינטואיציה, והאהבה שאנחנו ממקמות בלב, על שלל מצביה - לב מלא, לב שבור. |L|

אולי אלו [u]מחשבות בוסר[/u] אבל הן מאוד מעניינות.

[u]רקמה, כתבת מקסים ביותר.[/u]
מסכימה מאד :)

אני חושבת שאפשר לחשוב על כל פנים הגוף שלנו במובן החושי. הפנים ההופכי של הצד החיצוני, העור, שהוא באופן ברור איבר חושי גם החלקים האחרים של הצינור הזה שהוא אנחנו, הם איברי חישה. זה יותר ברור כשחושבים על תולעים פשוטות, שהן צינור וקל לחשוב על הסימטריה בין החוץ לפנים. ואנחנו רק קצת יותר משוכללים, אבל בעצם אותו דבר.
מערכת הנשימה כולה היא (גם) איבר חושי, כמו מערכת העכול. וגם מערכת הדם (זרימה, דופק, לחץ).
< מחשבות בוסר >

חסה...
איכשהו לא מתחברת לי. לא יודעת למה. בניגוד לנענע, או חלמית.

בנוגע לסלט ולגן - אחת הסיבות שלא ממש יש לי את ההתלבטות הזו היא כי יש דברים שאני פשוט לא אוכלת. לא מטעמי בריאות, מטעמי טעם רע. אני לא אוכלת זיתים. ולכן גם לא סלט שיש בו זיתים. זו לא שאלה בכלל. אם זה מפריע למישהו הוא מוזמן לא להכניס זיתים לסלט. אבל גם אם הוא יעלב זו בעיה שלו. וזיתים זו ץוספת נפוצה בישראל...
ככל שהסלט עשיר יותר כך יש בו יותר מרכיבים ויותר סיכוי שלא ארצה לאכול אותו. נגיד הסלט שתיארת הוא בעייתי מבחינתי כמה פעמים. לגבינה המלוחה יש פוטנציאל גבוהה להיות מלוחה מידי, הכוסברה עלולה להיות עודפת, ואפילו בצל בכמות מוגזמת לא מתאים לי...

בנוגע לתירס, חוץ מזה שהוא מהונדס (ומונסטו עושה ממש פשעים נגד האנושות, והשיטות שלה עברו מזמן את גבול הפליליות) הוא גם מוכלא. הקשר בין התירס המקורי לתירס שאנחנו אוכלת היום הוא די מקרי. לדעתי הוא לא יותר מידי מזיק, אבל גם לא מועיל.


ראיתי היום בסניף שופרסל תמרי בהרי אורגניים. מה זה הדבר הזה ומה הקשר שלו לתמרים? בעקבות נטייתי הקלה לפליאו והתעניינותי בנושא הלכתי לחפש את פירות היער הקפואים שאמורים להיות איפשהו ובדרך ראיתי שם תמרים לחים קפואים. לא ראיתי שום הבדל נראה לעין בינם לבין תמרים רגילים.
מישהי יודעת משהו על ההבדלים בין התמרים השונים?

רושמת לעצמי לפרט על דגשי פליאו - עוף מלא אנטיביוטיקה, מוצרי חלב מלאים ושמנים, קוקוס, לא לשמנים מדברים שאין בהם שמן, איברים פנימיים.


ועוד משהו - יש לי בבית עלי סטיביה מיובשים. למישהי יש הערכה לגבי מדידת כמויות? אני שוקלת להיכן לעצמי תמצית סיביה ואין לי אפילו הערכה גסה לפורפורציות של זה.


תפילה, מחיאות כפיים! נשמע שהיה לך יום מוצלח.

[u]ותעדכני איך היה![/u]
שכחתי להוסיף שחוץ מזה הכנתי בעצמי סלט לפנות ערב, אכלתי ממנו מנה, יצאתי לאספת הורים, וכשחזרתי אכלתי את מה שבעלי השאיר ממנו.
|יש|

אה... וגם היה חביב בעבודה.

[u]בתחושת בטן - לדעתי עדיף לא.[/u]
תודה. כך עשיתי עד כה וגם הפעם.
מזמן לא יצא לי שייק טעים כל כך. נראה לי שבזכות המנגו, שהיה כמובן מתוק וטעים אבל היה לו גם בן טעם חמצמץ מרענן.


[u]ותעדכני איך היה![/u]
הסייעת הכינה סלט שווה (עם זיתים, עם כרוב, עם כוסברה, עם בצל, עם גבינה מלוחה...).
לקחתי מנה קטנה. אחריה שתיתי מהשייק שלי כמה ששתיתי (והיה לי נחמד שהגננת המשלימה שאלה אם הוספתי לו שמן, כי הוא מסייע בספיגת הוויטמינים!), ואז אכלתי עוד קצת סלט, והשייק נשאר לי לדרך חזרה.
|יש|


[u]אני בעד סרדינים.[/u]
ותירס זכה להתנגדות בגין הִנדוסו ואולי גם כי הוא... לא מי יודע מה חיוני. אני נותנת אבל לא מרבה בכך. דווקא אם [u]זה יוצא כמו שזה נכנס[/u] , נראה שזה לא מזיק... :-)



[u]העלים הירוקים הכי ניטרליים בשייק?[/u]
[po]אישה במסע[/po], הפתעת אותי בתשובתך. גם לדעתי, כמו רסיסים, החסה עדינה ונייטרלית מכול, ואפשר להוריק את השייק גם במלפפונים או בגבעולי סלרי (וקצת עלים, אבל להיזהר ממרירותם).
לפעמים אני מוסיפה תרד טחון דמוי [u]סנפרוסט[/u] . כמות קטנה תהיה עדינה, לדעתי, וקל להוסיף כך, אף שמן הסתם יש אפשרויות חיוניות יותר.
אבל בעצם, אם התשובה שעלתה [b]לך[/b] , גוונים, היא פטרוזיליה, אולי זה איתות שלפטרוזיליה תהיה לך סבילות גבוהה יותר מאשר לירוקים אחרים. תוכלי לשים גבעולים בודדים ואפילו לוותר על חלק מהעלים ולראות מה דעתך על התוצאה שתתקבל.

[u]כל סוגי האגוזים מחוץ לתחום עקב גועל הריוני[/u]
אולי אם תשרי אותם לילה מראש, הם יהיו סימפטיים יותר עבורך?


[u]מה יילך טוב?[/u]
הכול!...
ממליצה לשמור תמרים בסטנד-ביי ולהוסיף להמתקה אחרי הטעימה במידת הצורך.

תוספת קטנה שלא אשכח לגבי חושים ותפקידם הכפול:
להתריע ולאפשר לשרוד בעולם
להכיר את העולם, להנגיש אותו תודעתית

מרגע שאנחנו מכניסים את העיכול לקטגוריה חושית אנחנו יכולים לדבר על הקשרים בין הפרמטרים האלה בצורה אחרת

אני בעד סרדינים. ובתור עלים נייטרליים אני מוסיפה נענע.

רק לגבי השייק: אצלנו זה רק עלי חסה, בננות ותפוחים אדומים עם מים קרים ולפעמים זרעי פשתן

שואלת כאן למרות שיכול להיות שיש דפים תזונתיים מתאימים יותר. אבל זה הדף האהוב עלי שאני קוראת (יחסית) בקביעות.
[list]
[*] סרדינים לקטנטנה בת שנה וארבע - בעד / נגד? מדובר על קופסת שימורים בשמן זית.
[*] תירס. סנפרוסט. לאותה קטנטנה, בעד / נגד? זוכרת שקראתי כאן באתר התנגדות עזה לתירס, לא זוכרת למה... והקטנטונת מתה על זה. ברור לי שאין בזה הרבה ערך כי זה יוצא כמו שזה נכנס, אבל מעבר לזה?
[*] מה העלים הירוקים הכי ניטרליים בשייק? פטרוזיליה? רוצה להתחיל בצעדים מהוססים ביותר להכין לי והקטנטונת שייק בבוקר. קיבלתי מן שייקר וזה נראה לי זמן מתאים. אני מחפשת עבורה משהו שיחליף את הנקת הבוקר (אנחנו בגמילה) אגב, אשמח לשמוע על רעיונות אחרים לתחליף הזה, משהו נחמד על הבוקר לתינוקת שהיתה רגילה לינוק בלילה ו בבוקר ופתאום כבר לא (לא ארוחת בוקר)
[/list]
העניין הוא שכל סוגי האגוזים מחוץ לתחום עקב גועל הריוני וגם לגבי הירוקים אני בספק. אז רוצה להתחיל ממש בקטן. נגיד שניים שלושה סוגי פירות וקצת עלים. מה יילך טוב? מה המינונים?

ותעדכני איך היה! נכנסנו כבר למעורבות...

[u]האם עדיף/ מזיק/ לא משנה, אם אוסיף לתכולת הבלנדר מים שילונו בו גם הם לאורך הלילה?[/u]
בתחושת בטן - לדעתי עדיף לא. אני חושבת שמים תומכים בקלקול ולא בשימור.
הייתי סוגרת היטב וזהו.

בתאבון ובהצלחה היום

[u]מה השוקולד האהוב עליי?[/u]
שוקולד פרה במילוי קרם נוגט. לא התכוונתי שזה דווקא הסוג האהוב ביותר, אלא סוג שטעים לך ושאת מכלה עד תום... :-) @}

[u]ומצטרפת לגוגוס לגביי הנכחת הצרכים שלך.[/u]
תודה.
כיוון שמחר - יומי הראשון בגן - הוא יום של הגננת המשלימה בשילוב עם הסייעת הקבועה, וכיוון שבמפגש ההיכרות המקדים, שנערך ללא הסייעת, סיפרה הגננת הקבועה שחשוב לה שהצוות יישב ויאכל יחד את הסלט האמור, ושתפקיד הסייעת להכינו אך שיש לה הסגות על קביעה זו (ע"ע [u]הדינמיקות הפנימיות שבו שכבר שמעתי עליהן מעט[/u] ), חשבתי שאולי יתברר שבימי חמישי אין סלט...
וכיוון שממילא אני רוצה להביא מנת שייק למשפחתון של הקטנה, החלטתי להגיע מחר "לתומי" עם שייק בכוס המגניבה שקניתי לי ביום ראשון ולראות מה הלאה...

ואם כבר אנחנו כאן...
העמדתי קערית עם אגוזים מושרים, שאסנן ואוסיף בבוקר לבלנדר.
הבלנדר מחכה במקרר ובו פרות וירוקים חתוכים.
האם עדיף/ מזיק/ לא משנה, אם אוסיף לתכולת הבלנדר מים שילונו בו גם הם לאורך הלילה?

תפילה
מה השוקולד האהוב עליי?

ומצטרפת לגוגוס לגביי הנכחת הצרכים שלך.

בקטנטנה כי אני צריכה פנאי מחשבתי לכך...

יש לנו סיווג חושי לכל אינטראקציה עם היקום. גלי קול, פוטונים של אור, טמפרטורה...
ובקיבה יש חיישנים לאינטרקציה הכימית העמוקה, בינינו לבין העולם.
< מחשבה שהחלה בעקבות שני מקרי קיצון: הראשון בו טעמתי נקניק שכנראה היה על גבול הלא בסדר, וישר התכווץ לי "החיישן" ממש מתחת לסרעפת, זה שמתריע שעוד ביס אחד תהיה הרעלת מזון, למי שמכיר. השני, בכורתי התכבדה בטעימת חלב אם בכפית. וטעמתי. >

אני לא יודעת עוד מה קצה המחשבה צופן.

עובדה מוכחת היא שבבטן קולטנים רבים לסרוטונין, ויש שם מעין מוח נוסף רגשי (עיבוד כימיקלי הקשור במצבי רוח). שאינו תלוי במוח של מעלה. מעבר לכך, קיים גם הביטוי תחושת בטן. אני חושבתש זה סופר מתחבר. לניסיונות ולכיוון של הקשבה ודיוק תזונתי.

לחשוב על חוש עיכול, שמתווך אינטרקציות כימיות. כמו דציבלים גבוהים מדי, גם לו מפריע מינוני יתר. כמו תאורה פלורוסנטית, גם עליו מעיקים הרכבי מזון לא טבעיים.

להבין שהחוש הזה נותן לנו להתמצא במרחב ה... כימי, באין מילה מתאימה כרגע. ומכאן גם אפשר לחשוב על חיבורים רגשיים.
להבין את הסנסור הזה שנותן לנו גישה אל הפנים הכמוס ביותר.

(צריכה לחשוב על זה עוד- אייקון מצח מקומט)

למשל, לי יש קיבת ברזל, יכולה לעכל גם פגי תוקף למיניהם, ובהרעלת מזון הגוף שלי בדרך כלל מעכל וסובל ולא מוציא מיד. אני יכולה להתחבר לתכונה הזו מעוד זוויות.
הבן זוג, אצלו הכל מאוד חד מבחינה חושית, למשל:יודע להפריד רעשים ממקורות שונים. וגם חוש העיכול חד: יודע היטב מה חומצי עבורו, מה מעמיס עליו וכו. גם המודעות הרגשית.

החושים אמורים לדייק ולאפשר שרידות מקסימלית.
מעניין לחשוב על הקיבה והמעיים כאיבר חישה. וגם מתאים.

[u]כאשר מה שהשאר אוכלות זה סלט ירקות.[/u]
אני משערת שהן תאכלנה עם זה גם לחם אחיד, גבינה לבנה וחומוס מתועש.


[u]אני בעיקר התייחסתי כאן לתיזמון של הסלט ולא לתכולה שלו.[/u]
זה נראה לי האלמנט המשמעותי גם אצלי, אבל אולי לא עד כדי כך מחרבש [u]שממש לא מתאים לי[/u] .
אשתדל לעדכן. :-)

[u]משאירה לי את האפשרויות פתוחות, ובכלל זה את האפשרות לבחור בחירות שונות בשני ימי העבודה השבועיים שלי שם.[/u]
נשמע לי מצוין. וגמיש.
אני מחבבת גמישות.

[u]כשאני קוראת את זה, זה נראה לי פתאום פחות מתבדל.[/u]
יופי. זה באמת גם לא כל כך מתבדל, כאשר מה שהשאר אוכלות זה סלט ירקות. זה לא לעומתי או מתריס.

[u]וכאמור זה לא לגמרי "משהו שאני לא רוצה". רק לא שיא הדיוק.[/u]
אני בעיקר התייחסתי כאן לתיזמון של הסלט ולא לתכולה שלו.
זה מאוד אישי. אני יודעת על עצמי שממש לא מתאים לי לאכול סלט בשעה כזו. זה לא ירד לי בגרון ובהחלט יחרבש לי אחר כך.
ואז זה כאילו נורא קטן, אבל משפיע הרבה בהמשך.
אולי אצלך זה יתקבל אחרת, ואת תדעי אחרי שתנסי. וחלק מההתנסות זה גם המוד שאת מגיעה איתו. כי אם תגיעי לזה תחת ההנחה שזה יחרבש אז סיכויי החירבוש יגדלו מאוד.
ואם תגיעי לזה בשימחה ובראש פתוח אז ההפך. למשל, אם תתמקדי בזה שאיזה כיף שאת בצוות שבכלל שוקל ארוחת בוקר כזו מזינה וטרייה וצבעונית... זה בכלל לא טריביאלי וזה ממש נחמד.

אני אשמח מאוד לעדכון איך זה הולך לך.

רקמה יקרה, תסבירי עוד?

[u]להכין בבית קופסה קטנה עם התוספות שלך ופשוט לשפוך אותה בלי הרבה מילים לסלט האישי שלך ולערבב.[/u]
כן, זה בערך מה שתכננתי לעשות, וכבר עשיתי דברים דומים בעבר.


[u]למה בעצם חשוב שזה יהיה באוכל?[/u]
כשהייתה לנו ישיבת היכרות בראשון בערב הבאתי מהבית סלט גוגוסי שהפעים את הסועדות. הרגשתי שהייתה לזה השפעה חיובית על הרושם הכללי ממני.
יש משהו טקסי בארוחות האלה. אני מבינה מה מקפיץ אותך, אבל השאלות שאת שואלת הן שאלות הגיוניות, שרואות באוכל בסך הכול אוכל, ואני לא בטוחה שההסתכלות של הצוות, על הדינמיקות הפנימיות שבו שכבר שמעתי עליהן מעט, תהיה הגיונית דווקא. והרי זה לא שאני מתיישבת לארוחת דונאטס [u]בשם איזה עיקרון של אחדות ומציאת חן.[/u] אולי אפילו לי עצמי יהיה נעים לאכול סלט בחברותא. אני בהחלט זוכרת תחושה כזאת משנים קודמות.
אבל כן לוקחת מדברייך את הרעיון של [u]להסביר שאת בתהליך עמוק וארוך של שינוי התזונה שלך ובזמן הזה מה שהכי מתאים זה השייק הירוק.[/u] כשאני קוראת את זה, זה נראה לי פתאום פחות מתבדל.

חוזרת רגע אחורה:
_אני רוצה להראות שאני משתלבת, משתדלת, מתאימה את עצמי
למה בעצם חשוב שזה יהיה באוכל? וגם - למה חשוב להתאים את עצמך ולהראות משתלבת בנקודה שבה לא בא לך להשתלב?_
אם אני מנסה לזקק את מניעיי - נראה לי שקל ובסיסי להתחבר לצוות בדרך הזאת, לאכול מאותו המסטינג. בהקשרים אחרים של "האמת המקצועית שלי" יש סיכוי שדרכינו תהיינה שונות יותר...
[u]איזה מסר זה מעביר עליך, אפילו בלי מילים, אם במקום שבו אין פגיעה באף אדם אחר את עושה משהו שאת לא רוצה?[/u]
הרי זה לא שמישהי יודעת שדחיתי את השייק בגלל הסלט, וכאמור זה לא לגמרי "משהו שאני לא רוצה". רק לא שיא הדיוק.

ולסיכום, משאירה לי את האפשרויות פתוחות, ובכלל זה את האפשרות לבחור בחירות שונות בשני ימי העבודה השבועיים שלי שם, שבאחד מהם אעבוד עם גננת האם ועם הסייעת המשלימה ובאחר עם הגננת המשלימה ועם הסייעת הקבועה.

חוש העיכול.

מניחה את זה פה. מניחה שכבר דיברתן על כך מתישהו.

?