מי אני בכלל? שאלה שתמיד עולה...
כרגע, אני אישה צעירה עם 3 ילדים קטנים.
אני צומחת. מתפתחת. מפתחת עוד איכויות שהדחקתי במרוץ החיים.
עברתי הרבה גילגולים. הייתי טכנאית אלקטרוניקה. ואפילו למדתי מערכות מידע שנה אחת.
הייתי ביולוגית. (אין לי הרבה מה להגיד על הגלגול הזה. פשוט נהניתי ללמוד לתואר הזה)
בזמן הלימודים, וקצת אחריהם הייתי קלדנית לסטודנטים חירשים. עבודה מענינת מעיין כמוה.
כמות החומר שלומדים בקורסים שמקלידים. חומרים שלעולם אולי לא הייתי נחשפת אליהם-
חינוך, פסיכולוגיה, ספרות, לימודי המזרח התיכון, ארכיטקטורה ועוד.
עולם חדש נגלה.
הלכתי ולמדתי שפת סימנים. (משהו בסיסי ביותר). ואז הסטודנטים אמרו לי על לימוד שפת סימנים לתינוקת שלי... דינג האסימון נפל.
לימדתי את הבת שלי. (בקטנה. לא ממש ידעתי איך ומה). ואז התחילו בארץ שפת אם ושפת הטף, ולמדתי גם את זה.
עברתי עוד גילגול. ונולד לי בן.
וכן ברית ולא ברית והדילמה והלחץ.
ועוד בן ופה כבר אין יותר שאלה - קביעת עובדה - אין ברית.
ועוד גילגול מתגלגל. יותר חוזרת לטיבעי שבי. יותר נכנסת לבאופן
מתחילה בלי חיתולים. או יותר לפשפש עם חיתולים...
מגדלת את השלישי בבית (טוב הוא רק בן 2 וחצי אז זה לא חינוך ביתי בדיוק).
וכל הזמן הזה אני עושה עבודה על עצמי. צומחת ומצמיחה. אותי ואת הסובבים אותי.
הייתי
ה פולניה, (ואולי עדיין אני קצת), בעיקר בגלל הציניות שהיתה בי. הדרך לראות את הדברים באבסורד.
אני עוזרת לאחרים. כל הזמן וסופגת כמו ספוג את צרותיהם. בשלב מסויים נמאס לי.
לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי ללמוד איך לסנן. איך להפריד ביני לבינם.
למדתי תטא הילינג.
התחלתי ללמוד ביוארגונומיה. אולי גם אמשיך בעתיד.
צומחת.
החיים הם מסע ולא יעד. אני נהנית מהמסע. נהנית מהשוני בגילגולים שיש לי בגלגול הזה.
מי אני בכלל? שאלה שתמיד עולה...
כרגע, אני אישה צעירה עם 3 ילדים קטנים.
אני צומחת. מתפתחת. מפתחת עוד איכויות שהדחקתי במרוץ החיים.
עברתי הרבה גילגולים. הייתי טכנאית אלקטרוניקה. ואפילו למדתי מערכות מידע שנה אחת.
הייתי ביולוגית. (אין לי הרבה מה להגיד על הגלגול הזה. פשוט נהניתי ללמוד לתואר הזה)
בזמן הלימודים, וקצת אחריהם הייתי קלדנית לסטודנטים חירשים. עבודה מענינת מעיין כמוה.
כמות החומר שלומדים בקורסים שמקלידים. חומרים שלעולם אולי לא הייתי נחשפת אליהם-
חינוך, פסיכולוגיה, ספרות, לימודי המזרח התיכון, ארכיטקטורה ועוד.
עולם חדש נגלה.
הלכתי ולמדתי שפת סימנים. (משהו בסיסי ביותר). ואז הסטודנטים אמרו לי על לימוד שפת סימנים לתינוקת שלי... דינג האסימון נפל.
לימדתי את הבת שלי. (בקטנה. לא ממש ידעתי איך ומה). ואז התחילו בארץ שפת אם ושפת הטף, ולמדתי גם את זה.
עברתי עוד גילגול. ונולד לי בן.
וכן ברית ולא ברית והדילמה והלחץ.
ועוד בן ופה כבר אין יותר שאלה - קביעת עובדה - אין ברית.
ועוד גילגול מתגלגל. יותר חוזרת לטיבעי שבי. יותר נכנסת לבאופן :-)
מתחילה בלי חיתולים. או יותר לפשפש עם חיתולים...
מגדלת את השלישי בבית (טוב הוא רק בן 2 וחצי אז זה לא חינוך ביתי בדיוק).
וכל הזמן הזה אני עושה עבודה על עצמי. צומחת ומצמיחה. אותי ואת הסובבים אותי.
הייתי [po]ה פולניה[/po], (ואולי עדיין אני קצת), בעיקר בגלל הציניות שהיתה בי. הדרך לראות את הדברים באבסורד.
אני עוזרת לאחרים. כל הזמן וסופגת כמו ספוג את צרותיהם. בשלב מסויים נמאס לי.
לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי ללמוד איך לסנן. איך להפריד ביני לבינם.
למדתי תטא הילינג.
התחלתי ללמוד ביוארגונומיה. אולי גם אמשיך בעתיד.
צומחת.
החיים הם מסע ולא יעד. אני נהנית מהמסע. נהנית מהשוני בגילגולים שיש לי בגלגול הזה.