האמת, בהתחלה חשבתי שאלמונים שמתנסחים באופן גס ומשתלח לא ראויים לתגובה.
אבל במחשבה שניה, זה לא רעיון טוב להשאיר דברים כאלה ללא מענה רציני, כי בדף קוראים עוד אנשים והם לא בהכרח יודעים לזהות.
אז ככה:
היא תמצא לך סיבות טובות. תמיד האשה בצד הפגוע. לאשה אין שום אחריות
"תמיד".
"לאשה אין שום אחריות".
פה יש ארבעה מאפיינים שמתעללים משתמשים בהם:
- ניסוחים מכלילים שקריים. "תמיד", "שום".
- התקפה עלי במקום דיבור לעצם העניין (אד הומינם).
- ניסוח מזלזל ומתנשא "היא תמצא לך סיבות טובות" כאילו שאני ממציאה את מה שאני כותבת.
- האשמת אחרים. ה"גבר" עסוק בלהאשים אותי שאני תומכת בנשים שהתעללו בהן, ובלהאשים את פותחת הדף שהיא בטוח מתעללת בעצמה.
ה"גבר" כותב "אולי תבדקי איפה את הרודן" אבל לא מספק שום מראה מקום מתוך מה ש"עצובה מאוד" מתארת שבו הוא יכול להראות לה כביכול שהיא רודן.
והאמת? אין כזה. אבל אופייני לטיפוסים כאלה שהם ממציאים האשמה שאין להם שום הוכחות או עדויות לתמוך בה.
לעומת זאת, אני כתבתי במפורש בדפים שהוזכרו פה, שתמיד-תמיד אפשר למצוא את ההתנהגויות שקראתי להן "מרעילות" אצל שני בני הזוג.
זו רק שאלה של מינון, וכמובן של יחסי כוחות.
אבל לאו דווקא התנהגויות "רודניות". יש הבדל בין התנהגות מתעללת או מרעילה (למשל "טיפול השתיקה"), לבין "רודנות" שהיא דפוס מסוים אחד של התנהגות מתעללת. כמעט בכל הזוגות שיש בהם התעללות, אפשר למצוא התנהגויות מרעילות בשני הצדדים, אבל "רודנות" לאו דווקא.
כמו כן, בדפים האלה גם ציינתי הרבה פעמים, שבן הזוג המתעלל יכול להיות גם בת הזוג.
זה רק עניין סטאטיסטי שרוב המתעללים הם גברים.
טוב, לא רק סטאטיסטי אלא גם תוצאה מובהקת של המבנה החברתי של החברה שלנו ושל מעמד האשה בתוכה.
יתרה מכך, זה גם מתבטא סטאטיסטית באתר: כמעט כל אלה שבאות לספר על מערכת יחסים רעילה, הן נשים. אני זוכרת רק גבר אחד (אם כי היו כמה טרולים במשך השנים שהתחזו לקורבן). אני גם זוכרת אשה אחת שתיארה מערכת יחסים מרעילה ונוראה, אבל לי היה ברור שהיא לא פחות מרעילה מבן זוגה (שגם הוא לא טמן ידו בצלחת).
מזה אני למדה, שה"גבר" הנ"ל פשוט לא קרא את הדפים האלה, ולכן האמירות שלו אינן אמירות מבוססות שנובעות מקריאה מעמיקה במה שכתבתי והסקת מסקנות ממנה, אלא אמירות משתלחות מתוך איזו מצוקה אישית שלו, שלא קשורה אלי או ל"עצובה מאוד".
יש פה עוד נקודה:
"עצובה מאוד" פתחה דף ובו ביקשה תמיכה והבנה לכאב שלה.
בכל מה שסיפרה, אין עדות אחת לרודנות מצידה.
אז למה להניח שיש?
ואיזו מין התנהגות זאת, לבוא ולהתקיף מישהי בדף תמיכה?
אין ספק של"עצובה מאוד" יש הרבה מה לעבוד עליו. אבל לא באינטרנט. ולכן המלצתי לה על ליווי.
ליווי כזה, אחראי, תומך ומבין, יכול לנתח סיטואציות ספציפיות בפרטיות באופן שאינו מתאים לדף תמיכה באינטרנט, ואם צריך, להראות גם לה טעויות שלה. ההשתלחות של "גבר" באה לתת לה סטירת לחי. וזה לא נראה שהוא בא לעזור או באמת לתת נקודת מבט כחומר למחשבה, אלא שהוא בעצמו פגוע ומתחשק לו להשתלח בנשים.
ב"עצובה מאוד" ובי בתור התחלה.
מישהי הכאיבה לך? לך תדבר איתה. אל תוציא את זה על אנשים שאתה לא מכיר.
אני אגב לא כיניתי גם את בעלה של עצובה מאוד "רודן". לא רק משום שזו מלת גנאי ולא מושג תיאורי, אלא משום שאני בכלל לא בטוחה שהוא כזה.
הוא התנהג אל "עצובה מאוד" באופן מכוער, קר, חסר התחשבות ואפשר לומר אפילו לא רק "נטול אהבה" אלא ממש כמו מישהו ששונא אותה.
אבל:
- מהתיאורים של עצובה מאוד אפשר לראות שמבחינה מעשית, הוא צדק:
- הנישואין לא היו יציבים
- בצדק הוא לא רצה ילדים איתך
מה כן היה:
נשברתי, בכיתי, הבנתי שאין פה עתיד
כלומר - פה הבנת שאת מסכימה להפלה ומבינה שהנישואים נגמרו?
מרוב עלבון ומרוב חוסר אמונה בנישואים רצתי לעשות הפלה.
כאן הסכמת לעשות הפלה.
למרות שגם בבית החולים התחננתי אליו שאני לא רוצה לעשות את זה.
כאן לא הסכמת לעשות הפלה.
ניסיתי להסביר לו (וגם לאמא שלו שכל מה שהיה לה להגיד זה - בשלב הזה זו לא הפלה) שזה יוביל לגירושים וזה לא הזיז לו
מה עושה פה אמא שלו? ולמה אין אף אחד מהצד שלך? זה מוזר מאוד.
בכל אופן, כאן את מתארת עוד טקטיקה לנסות להשאיר את ההריון כי שינית את דעתך לגבי ההפלה: מעין איום/אולטימטום. אולי "לא הזיז לו" זה לא התיאור הנכון - נראה שהוא כבר החליט שהנישואין האלה נגמרו עוד קודם, ולכן דרש ממך לעשות הפלה.
פחדתי לפרק את הנישואים והחלטתי להישאר ולהילחם ולנסות ולסלוח
כאן את מתארת פחדים וכל מיני סיבות להמשיך בנישואין, ואני לא אכנס לבעייתיות הגדולה של מה שמתואר כאן.
בגדול, המאפיין העיקרי של ההתנהגות שלך שאת מתארת פה הוא התנהגות תלותית וקורבנית. באופן מעשי, את נכנעת לקו שהוא קובע, גם אם את מנסה להתקומם ולהתנגד ברגעים מסוימים. זה אומר שיחסי הכוחות הם כאלה, שאת לא ה"רודן" במערכת הזאת, אם יש רודן בכלל.
גם לא ברור אם את אוהבת אותו או לא, כי המניעים שאת מציינת למחשבותייך ומעשייך לא כוללים אהבה. מה שכן בטוח הוא, שהוא לא אוהב אותך.
לא ידוע אם את התייחסת אליו באופן קר, גס ולא מתחשב, מה שכן בטוח הוא, שהוא התייחס כך אלייך.
תחנונים, בכיות, עלבונות, פחדים וניסיונות שכנוע נואשים הם מאפיין של תלותיות וקורבניות ולא התנהגות מתעללת.
אבל הם בוודאי לא התנהגויות בריאות, ולכן ההמלצה שלי היא לטפל בעצמך. זה לא רק "הוא" במקרה הזה, זו גם את.
לא מפני שגם את "רודן" או "מרעילה" או "מתעללת" אלא מפני שאת לא ידעת להתמודד עם הדפוסים שלו, וכשפתחת את הדף עדיין הצטערת על סיום הנישואין. זה מראה על בלבול, ולא כדאי לחפש בן זוג חדש מתוך אותו מקום של בלבול שבו לא ברור לך מהי התנהגות אוהבת וחברית כלפייך ומה לא תקין בעליל.
אילו היית מבינה בעצמך, באופן פנימי וברור, שהיחס שלו היה לא אוהב, לא חברי ולא תקין - היית מודה על העובדה שהפלת את ההריון הזה, והיית מודה על הגירושין ממנו.
ודבר אחד אחרון: היחס שלו כלפייך היה מרעיל ביותר, אבל בסך הכל הייתם נשואים 11 חודש לדברייך, והוא מסכים לגירושין (לא ברור לי מה שאת כותבת: את יזמת גירושין אבל את רוצה שהוא יילחם עלייך? מוזר מאוד). זה הופך אותו לאדם שלא אהב אותך והתייחס אלייך רע מאוד, אבל לא לבן אדם רע.
זה הופך את החוויה שעברת למכאיבה ביותר,
אבל באמת טוב שהיא מסתיימת תוך פחות משנה.
כמו שתיארה
אמא ותיקה, יש נשים שמגיעות למקום הזה אחרי 25 שנה ו-4 ילדים. בחיי שהיה לך מזל
האמת, בהתחלה חשבתי שאלמונים שמתנסחים באופן גס ומשתלח לא ראויים לתגובה.
אבל במחשבה שניה, זה לא רעיון טוב להשאיר דברים כאלה ללא מענה רציני, כי בדף קוראים עוד אנשים והם לא בהכרח יודעים לזהות.
אז ככה:
[u]היא תמצא לך סיבות טובות. תמיד האשה בצד הפגוע. לאשה אין שום אחריות[/u]
"תמיד".
"לאשה אין שום אחריות".
פה יש ארבעה מאפיינים שמתעללים משתמשים בהם:
[list=1]
[*] ניסוחים מכלילים שקריים. "תמיד", "שום".
[*] התקפה עלי במקום דיבור לעצם העניין ([po]אד הומינם[/po]).
[*] ניסוח מזלזל ומתנשא "היא תמצא לך סיבות טובות" כאילו שאני ממציאה את מה שאני כותבת.
[*] האשמת אחרים. ה"גבר" עסוק בלהאשים אותי שאני תומכת בנשים שהתעללו בהן, ובלהאשים את פותחת הדף שהיא בטוח מתעללת בעצמה.
[/list]
ה"גבר" כותב "אולי תבדקי איפה את הרודן" אבל לא מספק שום מראה מקום מתוך מה ש"עצובה מאוד" מתארת שבו הוא יכול להראות לה כביכול שהיא רודן.
והאמת? אין כזה. אבל אופייני לטיפוסים כאלה שהם ממציאים האשמה שאין להם שום הוכחות או עדויות לתמוך בה.
לעומת זאת, אני כתבתי במפורש בדפים שהוזכרו פה, שתמיד-תמיד אפשר למצוא את ההתנהגויות שקראתי להן "מרעילות" אצל שני בני הזוג.
זו רק שאלה של מינון, וכמובן של יחסי כוחות.
אבל לאו דווקא התנהגויות "רודניות". יש הבדל בין התנהגות מתעללת או מרעילה (למשל "טיפול השתיקה"), לבין "רודנות" שהיא דפוס מסוים אחד של התנהגות מתעללת. כמעט בכל הזוגות שיש בהם התעללות, אפשר למצוא התנהגויות מרעילות בשני הצדדים, אבל "רודנות" לאו דווקא.
כמו כן, בדפים האלה גם ציינתי הרבה פעמים, שבן הזוג המתעלל יכול להיות גם בת הזוג.
זה רק עניין סטאטיסטי שרוב המתעללים הם גברים.
טוב, לא רק סטאטיסטי אלא גם תוצאה מובהקת של המבנה החברתי של החברה שלנו ושל מעמד האשה בתוכה.
יתרה מכך, זה גם מתבטא סטאטיסטית באתר: כמעט כל אלה שבאות לספר על מערכת יחסים רעילה, הן נשים. אני זוכרת רק גבר אחד (אם כי היו כמה טרולים במשך השנים שהתחזו לקורבן). אני גם זוכרת אשה אחת שתיארה מערכת יחסים מרעילה ונוראה, אבל לי היה ברור שהיא לא פחות מרעילה מבן זוגה (שגם הוא לא טמן ידו בצלחת).
מזה אני למדה, שה"גבר" הנ"ל פשוט לא קרא את הדפים האלה, ולכן האמירות שלו אינן אמירות מבוססות שנובעות מקריאה מעמיקה במה שכתבתי והסקת מסקנות ממנה, אלא אמירות משתלחות מתוך איזו מצוקה אישית שלו, שלא קשורה אלי או ל"עצובה מאוד".
יש פה עוד נקודה:
"עצובה מאוד" פתחה דף ובו ביקשה תמיכה והבנה לכאב שלה.
בכל מה שסיפרה, אין עדות אחת לרודנות מצידה.
אז למה להניח שיש?
ואיזו מין התנהגות זאת, לבוא ולהתקיף מישהי בדף תמיכה?
אין ספק של"עצובה מאוד" יש הרבה מה לעבוד עליו. אבל לא באינטרנט. ולכן המלצתי לה על ליווי.
ליווי כזה, אחראי, תומך ומבין, יכול לנתח סיטואציות ספציפיות בפרטיות באופן שאינו מתאים לדף תמיכה באינטרנט, ואם צריך, להראות גם לה טעויות שלה. ההשתלחות של "גבר" באה לתת לה סטירת לחי. וזה לא נראה שהוא בא לעזור או באמת לתת נקודת מבט כחומר למחשבה, אלא שהוא בעצמו פגוע ומתחשק לו להשתלח בנשים.
ב"עצובה מאוד" ובי בתור התחלה.
מישהי הכאיבה לך? לך תדבר איתה. אל תוציא את זה על אנשים שאתה לא מכיר.
אני אגב לא כיניתי גם את בעלה של עצובה מאוד "רודן". לא רק משום שזו מלת גנאי ולא מושג תיאורי, אלא משום שאני בכלל לא בטוחה שהוא כזה.
הוא התנהג אל "עצובה מאוד" באופן מכוער, קר, חסר התחשבות ואפשר לומר אפילו לא רק "נטול אהבה" אלא ממש כמו מישהו ששונא אותה.
אבל:
[list]
[*] מהתיאורים של עצובה מאוד אפשר לראות שמבחינה מעשית, הוא צדק:
[*] הנישואין לא היו יציבים
[*] בצדק הוא לא רצה ילדים איתך
[/list]
מה כן היה:
[u]נשברתי, בכיתי, הבנתי שאין פה עתיד[/u]
כלומר - פה הבנת שאת מסכימה להפלה ומבינה שהנישואים נגמרו?
[u]מרוב עלבון ומרוב חוסר אמונה בנישואים רצתי לעשות הפלה.[/u]
כאן הסכמת לעשות הפלה.
[u]למרות שגם בבית החולים התחננתי אליו שאני לא רוצה לעשות את זה.[/u]
כאן לא הסכמת לעשות הפלה.
[u]ניסיתי להסביר לו (וגם לאמא שלו שכל מה שהיה לה להגיד זה - בשלב הזה זו לא הפלה) שזה יוביל לגירושים וזה לא הזיז לו :([/u]
מה עושה פה אמא שלו? ולמה אין אף אחד מהצד שלך? זה מוזר מאוד.
בכל אופן, כאן את מתארת עוד טקטיקה לנסות להשאיר את ההריון כי שינית את דעתך לגבי ההפלה: מעין איום/אולטימטום. אולי "לא הזיז לו" זה לא התיאור הנכון - נראה שהוא כבר החליט שהנישואין האלה נגמרו עוד קודם, ולכן דרש ממך לעשות הפלה.
[u]פחדתי לפרק את הנישואים והחלטתי להישאר ולהילחם ולנסות ולסלוח[/u]
כאן את מתארת פחדים וכל מיני סיבות להמשיך בנישואין, ואני לא אכנס לבעייתיות הגדולה של מה שמתואר כאן.
בגדול, המאפיין העיקרי של ההתנהגות שלך שאת מתארת פה הוא התנהגות תלותית וקורבנית. באופן מעשי, את נכנעת לקו שהוא קובע, גם אם את מנסה להתקומם ולהתנגד ברגעים מסוימים. זה אומר שיחסי הכוחות הם כאלה, שאת לא ה"רודן" במערכת הזאת, אם יש רודן בכלל.
גם לא ברור אם את אוהבת אותו או לא, כי המניעים שאת מציינת למחשבותייך ומעשייך לא כוללים אהבה. מה שכן בטוח הוא, שהוא לא אוהב אותך.
לא ידוע אם את התייחסת אליו באופן קר, גס ולא מתחשב, מה שכן בטוח הוא, שהוא התייחס כך אלייך.
תחנונים, בכיות, עלבונות, פחדים וניסיונות שכנוע נואשים הם מאפיין של תלותיות וקורבניות ולא התנהגות מתעללת.
אבל הם בוודאי לא התנהגויות בריאות, ולכן ההמלצה שלי היא לטפל בעצמך. זה לא רק "הוא" במקרה הזה, זו גם את.
לא מפני שגם את "רודן" או "מרעילה" או "מתעללת" אלא מפני שאת לא ידעת להתמודד עם הדפוסים שלו, וכשפתחת את הדף עדיין הצטערת על סיום הנישואין. זה מראה על בלבול, ולא כדאי לחפש בן זוג חדש מתוך אותו מקום של בלבול שבו לא ברור לך מהי התנהגות אוהבת וחברית כלפייך ומה לא תקין בעליל.
אילו היית מבינה בעצמך, באופן פנימי וברור, שהיחס שלו היה לא אוהב, לא חברי ולא תקין - היית מודה על העובדה שהפלת את ההריון הזה, והיית מודה על הגירושין ממנו.
ודבר אחד אחרון: היחס שלו כלפייך היה מרעיל ביותר, אבל בסך הכל הייתם נשואים 11 חודש לדברייך, והוא מסכים לגירושין (לא ברור לי מה שאת כותבת: את יזמת גירושין אבל את רוצה שהוא יילחם עלייך? מוזר מאוד). זה הופך אותו לאדם שלא אהב אותך והתייחס אלייך רע מאוד, אבל לא לבן אדם רע.
זה הופך את החוויה שעברת למכאיבה ביותר,
אבל באמת טוב שהיא מסתיימת תוך פחות משנה.
כמו שתיארה [po]אמא ותיקה[/po], יש נשים שמגיעות למקום הזה אחרי 25 שנה ו-4 ילדים. בחיי שהיה לך מזל {@