היום היתה לי שעה, שממש הגדרתי אותה, תוך כדי, כאחת הקשות בחיי (בת מזל מפונקת שכמותי)
הוא היה בדרך הנה - הנוטש המקורי, לא הבאים אחריו
(למי שהצטרף מאוחר - לדף הזה קראתי בהתחלה:
היה לי חרא של אבא )
הוא הגיע לצילומים לצורך הסרט שאני מכינה לו לכבוד יומולדתו ה 80. מה שהתחיל את הדף הזה בעצם.
הייתי כולי בסטרס נוראי.. צפיתי שוב בתמונות של הסרט, אחרי כמה שבועות הפסקה
ושוב, לראות אותו בחברת בנותיו מהנישואין השניים - לוקח אותן לטקסים במסגרת עבודתו, מטייל איתן, בארץ ובעולם, פשוט סיוט.
ז"א לא שעיני צרה בהן, מגיע להן שיהנו (והן בטח השתעממו בכלל)
אבל החוויה הזאת של - לי אין אבא - למרות שהנה, הוא כן היה אבא של מישהו אחר.. קשה.. קשה...
והנה הוא עוד מעט הוא מגיע ואני כולי בדמעות
ובמקביל שוב צפים הגעגועים ל X שאני בכלל נטשתי ולא רציתי ופתאום כשהוא עבר לאהבה אחרת, אני גם קרועה מגעגועים אליו..
כל הפצע הזה הפתוח של הילדה הנטושה ולא אהובה ביעבע לי בקרבי.
ניסיתי מהר - תהליכי סליחה, דמיון מודרך, לחבק את הילדה הפנימית, תהליך סליחה לאבא, תהליך סליחה ל X... שיחזור טקסטים חכמים שאני קוראת על חוסר הזדהות עם ה"עצמי" הזה שהוא קיים בי אבל הוא לא אני.. ממש חמ"ל SOS פנימי אבל לא הצליח לי והייתי ממש מבוהלת שהוא יבוא ואני אקבל איתו עם עיניים רטובות ושוב איילל לו, הרי כבר אמרתי לו את כל מה שיש לומר, הוא לא ישתנה פתאום, ברור שזה ביני לביני עכשיו.
למזלי כי רב התקשרה בדיוק חברה, שמצויה בעניינים. פרקתי באוזניה הקשובות את מצוקתי, דיברנו על כל זה מכל מיני כיוונים, קצת רווח לי, עברנו לדבר על ארועי יום העצמאות הצפויים לנו וככה איכשהו יצאתי מהסטרס, וכשהו כבר הגיע יכלתי לתפקד "כמו גדולה" ולהיות נעימה ויעילה.
כן כן , שוב אני ה"נעימה" הזאתי.. חלילה לא לחרב את התוכניות כי רע לי ועצוב לי.. כמו כשהייתי קטנה.
אמרו לי שכשהם התגרשו , כשהייתי בת 7, קיבלתי את זה ממש בקלות...
ובזמן אחר אמא שלי אמרה לי, שהייתי ילדה מאוד עצובה...
כן, ממש בקלות.
הכל בפנים, אני ילדה טובה.
היום היתה לי שעה, שממש הגדרתי אותה, תוך כדי, כאחת הקשות בחיי (בת מזל מפונקת שכמותי)
הוא היה בדרך הנה - הנוטש המקורי, לא הבאים אחריו
(למי שהצטרף מאוחר - לדף הזה קראתי בהתחלה: [po]היה לי חרא של אבא[/po] )
הוא הגיע לצילומים לצורך הסרט שאני מכינה לו לכבוד יומולדתו ה 80. מה שהתחיל את הדף הזה בעצם.
הייתי כולי בסטרס נוראי.. צפיתי שוב בתמונות של הסרט, אחרי כמה שבועות הפסקה
ושוב, לראות אותו בחברת בנותיו מהנישואין השניים - לוקח אותן לטקסים במסגרת עבודתו, מטייל איתן, בארץ ובעולם, פשוט סיוט.
ז"א לא שעיני צרה בהן, מגיע להן שיהנו (והן בטח השתעממו בכלל)
אבל החוויה הזאת של - לי אין אבא - למרות שהנה, הוא כן היה אבא של מישהו אחר.. קשה.. קשה...
והנה הוא עוד מעט הוא מגיע ואני כולי בדמעות
ובמקביל שוב צפים הגעגועים ל X שאני בכלל נטשתי ולא רציתי ופתאום כשהוא עבר לאהבה אחרת, אני גם קרועה מגעגועים אליו..
כל הפצע הזה הפתוח של הילדה הנטושה ולא אהובה ביעבע לי בקרבי.
ניסיתי מהר - תהליכי סליחה, דמיון מודרך, לחבק את הילדה הפנימית, תהליך סליחה לאבא, תהליך סליחה ל X... שיחזור טקסטים חכמים שאני קוראת על חוסר הזדהות עם ה"עצמי" הזה שהוא קיים בי אבל הוא לא אני.. ממש חמ"ל SOS פנימי אבל לא הצליח לי והייתי ממש מבוהלת שהוא יבוא ואני אקבל איתו עם עיניים רטובות ושוב איילל לו, הרי כבר אמרתי לו את כל מה שיש לומר, הוא לא ישתנה פתאום, ברור שזה ביני לביני עכשיו.
למזלי כי רב התקשרה בדיוק חברה, שמצויה בעניינים. פרקתי באוזניה הקשובות את מצוקתי, דיברנו על כל זה מכל מיני כיוונים, קצת רווח לי, עברנו לדבר על ארועי יום העצמאות הצפויים לנו וככה איכשהו יצאתי מהסטרס, וכשהו כבר הגיע יכלתי לתפקד "כמו גדולה" ולהיות נעימה ויעילה.
כן כן , שוב אני ה"נעימה" הזאתי.. חלילה לא לחרב את התוכניות כי רע לי ועצוב לי.. כמו כשהייתי קטנה.
אמרו לי שכשהם התגרשו , כשהייתי בת 7, קיבלתי את זה ממש בקלות...
ובזמן אחר אמא שלי אמרה לי, שהייתי ילדה מאוד עצובה...
כן, ממש בקלות.
הכל בפנים, אני ילדה טובה.