הגיע הזמן לחיות טוב

שליחת תגובה

אופטימיות היא פסימיות בהווה, פסימיות היא אופטימיות בהווה. ומה עכשיו?
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הגיע הזמן לחיות טוב

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי בעלבוסטע* » 19 אפריל 2021, 21:17

וואו אלופה!
איזה יופי
מזדהה מאוד עם מה שתיארתי אז ועכשיו
כל הכבוד אישה!!!
את נשמעת במקום יציב וטוב
מאחלת לך עוד הרבה ממנו לך ולילד המתוק שאת מגדלת באהבה (())

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 אפריל 2021, 19:23

תודה שליוותם אותי ותמכתן בי באחת התקופות המבולבלות בחיי |L|

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 אפריל 2021, 19:21

היי, אום אל קיצקיצ
את פה?
מי עדין פה?
לא קוראת לעצמי יותר קואלה, זה לא מתאים לי יותר
אני חזקה יותר...
סיימנו תהליך של בית משפט, עדין לא לקחתי אקטואר בשביל לקחת את חלקי בכסף, אבל מגיע לי משהו והמזונות אמנם פחות, אבל מסודרים
חוץ מזה נהדר לי בעבודה
לא מספיק כסף, אבל טוב לי
ולאחרונה בקורנה התחטבתי מאוד. אני עושה מלא ספורט, רצה 10 קמ פעמיים בשבוע, אוכלת בריא...
הילד כבר עוד שניה בר מצווה.
הוא כועס הרבה וצוחק עם חברים ומול הטלוויזיה, אבל הוא עדין יפיפה וחכם והוא יודע שאני ואבא שלו אוהבים אותו מאוד
מקווה שזה יספיק לו בשביל להיות מאושר
חוץ מזה, אני מנסה להכיר באפליקציות, יוצאת לדייטים
מעט מאוד לדייטים שיניים, אבל לא מאבדת תקווה.
עדין יש דאגות ועניינים, אבל אני כבר לא בדיכאון ולא בחרדות.
ס"ה נראה לי שאני חיה טוב

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אום_אל_קיצקיצ* » 12 ינואר 2017, 08:06

קואלה שלום
אני רואה שאת לא מבקרת כאן כבר בכלל, אבל אם מתישהו יצא לך להציץ, אני לפעמים חושבת עליך וסקרנית לדעת לאן לקחת את החיים שלך ואיפה את היום.
אני מקוה שאת בטוב

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלונית* » 13 נובמבר 2014, 16:05

מה שלומך קאולה?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי העור_שלי* » 12 יוני 2013, 21:38

ממשיכה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי גוזלית* » 02 מאי 2013, 02:51

חיבוק חזק

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 20 אפריל 2013, 16:59

עדין בעין הסערה, למרות שנראה שהעניינים מתחילים לתפוס כיוון ולהסתדר לאט לאט.
עשיתי שתי טעויות בלתי הפיכות, שעליהם אני משתדלת לא לחשוב ולא להצטער בגללן, או לפחות להתרגל אליהן
במרחק של הזמן דברים שהבהילו אותי בעבר נראים מכאן עכשיו כלא משמעותיים כל כך
אולי גם הטעויות האלו יראו לי אחרת בעתיד?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 05 פברואר 2013, 12:41

כל האפשרויות פתוחות בפני
פרשת דרכים
ואין לי לאן ללכת
אבל זה לא משנה
כל עוד יש לי את עצמי
כל עוד אני שומעת את הקול הפנימי
זך ונהיר
אני יודעת שהכל בסדר.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי מישהי* » 01 פברואר 2013, 16:42

_לא מסכים גישור, רק בית משפט (בהצעת משפחתו)
ביררתי והליך משפטי יעלה לי 40,000 ש"ח
עורכת הדין אמרה שבעבר לאם הייתה משמורת ראשית אוטומטית בהגדרת חזקת הגיל הרך, אבל בשנה האחרונה הקשיחו את החוקים לטובת האהבות שרוצים במשמורת משותפת (שבה הם גם יכולים לשלם פחות מזונות) ושבאופן אבסורדי יהיה לי יותר קל להוציא את הילד מהארץ מאשר לעבור לישוב זול בפרדס חנה או צפונה
צריך לרשום עכשיו את הילד לגן והוא לא מסכים שהעבור לישוב יותר מרוחק מהמרכז
אין לי כסף להמשיך לגור במרכז. ימי פה קצובים
אני מיואשת._
מה עם יעוץ של נעמ"ת?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פז* » 01 פברואר 2013, 13:42

אמרת בעבר שהוא יודע על הבלוג הזה וקורא בו אז תזהרי במה שאת כותבת..

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 פברואר 2013, 11:27

לא ישנתי כל הלילה מרוב דאגה
מצד אחד אם הייתי רווקה הייתי עכשיו עוברת לדירת חדר שכורה ומצליחה לממן את עצמי ממשכורת מינמלית
מצד שני הילד זאת הסיבה שאסור להתיאש ואז כשהוא אצל האבא שום דבר לא עוצר את המחשבות על העתיד
העתיד כל כך מפחיד שלפעמים כבר בא לי שפשוט יקרה ושהעבור את זה כבר

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 פברואר 2013, 03:49

זרקתי אותו מהבית. את הבחור. יעוץ שנעזרתי בו לאחרונה יעץ לי שכדאי לי לבגוד בו עם גבר נשוי
לא בגדתי אבל היועץ אמר לי שאסור לי לסבול יותר את המצב ועודד אותי להתפוצץ אליו, להתחבר לכעס שיש בי
הוא אמר שאני צריכה להתחבר לגוף (והתכוון לכוס) ולא עם השכל
כשהתפוצצתי על הבנזוג זה היה משהו שולי וקטן, גם על המשפחה שלו.
אני מרגישה הזויה שהאמנתי ליועץ הזה למרות שכמה ימים לפני חלמתי שאני צירכה להזהר ממנו, אבל נתתי לו להשפיע עלי
והנה אני שוב בתהליך פרידה
האיש לא מדבר איתי רק בסמסים
לא מסכים גישור, רק בית משפט (בהצעת משפחתו)
ביררתי והליך משפטי יעלה לי 40,000 ש"ח
עורכת הדין אמרה שבעבר לאם הייתה משמורת ראשית אוטומטית בהגדרת חזקת הגיל הרך, אבל בשנה האחרונה הקשיחו את החוקים לטובת האהבות שרוצים במשמורת משותפת (שבה הם גם יכולים לשלם פחות מזונות) ושבאופן אבסורדי יהיה לי יותר קל להוציא את הילד מהארץ מאשר לעבור לישוב זול בפרדס חנה או צפונה
צריך לרשום עכשיו את הילד לגן והוא לא מסכים שהעבור לישוב יותר מרוחק מהמרכז
אין לי כסף להמשיך לגור במרכז. ימי פה קצובים
אני מיואשת.
המחשבה לחזור לגור אצל הורי ולנהל מאבק משפטי גורמת לי להתקף חרדה (במיוחד החלק הראשון במשפט)
החברות שלי אומרות לי שאני נראית סבבה ולא תהיה לי בעיה להשיג בחור אחר
אבל הבעיה שלי היא שאין לי אפשרות לממן את עצמי ואת הילד עם המזונות פה במרכז
רק השכ"ד דירה זה כמעט כל המשכורת
אני שוב לא ישנה בלילות. אני שוב מפחדת שהפעם אני לא אצליח להתגבר על זה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 13 ינואר 2013, 09:57

יש לי מלא סיפורים קטני ומשעשעים שאני רוצה לכתוב, אבל חוששת שדווקא הם יחשפו אותי בפני מי שמכיר אותי בעולם האמיתי וגם קורא פה (ואני חושדת שיש לא מעט כאלו בגן של הילד שלי ולרוב הנשים פה שלא בחינוך ביתי, זה די סוד להיות בבאופן, אולי כי באופן הוא גם הכותל המערבי שלנו)

בעוד שבוע עולה לקבר של אחי לציין x חורפים בלעדיו
הילד שלי הוא התגלמות של אחי, במראה, בעינים, בקול, בטמפרמנט, בשמחת החיים, באינטלגנציה, בכושר הגופני וככל שעובר הזמן והוא גדל להיות יותר ויותר דומה לאחי אני מרגישה פחות בכאב של העדרו למרות שיודעת שאם היה חי הוא הדוד הכי הכי שיש
ובימים אלו של השנה, כל שנה מאז הכל אפשרי, סערות בשמים, פרידות מכל סוג וקריעת כנף מעיל רועמת
אהבתי אותך
חושבת לפתוח בלוג חדש. של אחרי

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 09 ינואר 2013, 09:24

ולפעמים אחרי סופשבוע מתוח, לפעמים כשאין חיבוק חברי והמשפטים ארוכים אבל המילים ריקות, לפעמים כל מה שצריך כדאי לחזור לעצמי
זה ללכת למסג' בריא ומפנק
והנפש נזכרת שהיא בתוך הגוף והגוף נזכר שהוא בתוך העולם
וחיוך נפרש
תודה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 09 ינואר 2013, 09:12

יכולתי
ממעמקי היוטיוב לדוג שיר מיוחד
יכולתי להתייצב בישירות נוגעת
או לזרוק לעברה את עלבוני
שתכווה היא בעצמה
והתבוננתי בו, כמו בענני הסערה
אלו לא גשמי ברכה רציתי לומר
ונשמתי
והנחתי לו, עד שיכולו המים
גם אם ימחו את כל האילנות הגבוהים, ישוב לצמוח עשב
איפשהו
הזכרון הוא משב רוח חולף
ובחיים אחרים לה היה את הכידון והצבעים על הפנים
ולי היו את הילדים
אבל עכשיו
אני עכשיו ישנה

והנה הוא מניח לי, אם לא עכשיו אז עוד מעט
החלטתי לאמתין בסבלנות ולהניח לו להתרחק
להשכח מלב. שלום

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_אישה_ילדה* » 06 אוקטובר 2012, 10:36

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כל כך מוכר לי...כל כך כואב ונוגע לי ברחם האנושי והמחבק שלי,עצמי.לא הספקתי לקרוא הכול,אך ישבתי מרותקת לקרוא עד שעייפתי..ממש מן ההתחלה. אני נזכרת בהתעוררות הזו שלי , בתוך הזוגיות האלימה, בתוך המשפחתיות הלא ברורה, בתוך העצמי המבולבל...שנים של חיפוש הדרך. ניסיון לשנות. עוד אחד.. עוד נוסף..פחד לפרק משפחה,פחד מחיים אחרים , פחד מהחופש , מהלא נודע..מעוני. יום אחד קמתי ועזבתי. עם הילדים וכמה בגדים. ממש תיק קטנטן. השארתי מאחוריי את הפחד והתחלתי מאפס. היה קשה. היה בלתי נסבל ובאיזשהו שלב אף מטורף. אבל ההחלטה התקבלה ולא חזרתי לאחור(למרות שהבטתי לאחור כמה פעמים) : הגיע הזמן לחיות טוב . לאהוב את עצמי ולהתבגר . כעת אני מאושרת. ולא הכול וורוד..בכלל לא..אבל גם לא צריך שיהיה..למדתי לאהוב את החיים בכל צבע שהם מביאים , כל עוד אני חופשיה להחליט ,לפעול ולהתמודד..בהצלחה לך, קואלה יקרה.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי גוזלית* » 06 אוקטובר 2012, 09:26

עזבי את שושה, כול עוד הוא בראש שלך אז עזבת את העינינם שלך ומתעסקת בענינים שלו.. (תיקון קטן)

אני ממליצה על העבודה של ביירון קיטי.. (לא מאוד קל אבל אחרי כמה חודשיים תביני כמה היה שווה..)

בהצלחה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי גוזלית* » 05 אוקטובר 2012, 22:38

כן, הבנתי את זה כבר..

טוב אז אני שולחת לך חיבוק וירטואל וכוחות להתמודד עם העולם הזה , ואל תשיכחי להוציא את הרגשות שלך אפשהו
עזבי את שושה, כול עוד הוא בראש שלך אז עזבת את העינינם שלך ומתעסקת בענינים של,,, במחשבות שלך (זה סיוט) ..

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 05 אוקטובר 2012, 11:04

_נאמר כבר הכול..?
נגמר כבר הכול..?_
אולי נאמר כבר הכל
כמה אפשר לספר על הריבים שלנו כולם כל כך דומים אחד לשני ולמרות זאת לא נגמר בייננו, אנחנו עדין באותו המשחק, באותה המלחמה יותר נכון לומר ,ששנינו תמיד מפסדים,
ושנינו למרות כל הנסינונות עדין לא הצלחנו להשתנות
חוץ מזה שגילתי שהאיש גילה את הדף הזה וקורא בו
אז נכון לעכשיו, לא מתחשק לי לכתוב פה יותר

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי גוזלית* » 05 אוקטובר 2012, 09:29

נאמר כבר הכול..?
נגמר כבר הכול..?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 09 ספטמבר 2012, 02:17

_מתישהו אמרתי לו שאני רוצה עוד ילד והוא אמר שלהוא לא רוצה לעשות איתי עוד ילד
שהוא לא יעשה איתי עוד ילד. סופי._
אוי קואלה, כואב..
שולחת לך חיזוקים ואומץ.
וחיבוק גדול
<אמא דבש>

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 08 ספטמבר 2012, 02:34

שמנו את הילד אצל סבתא שלו והלכנו להופעה. הגענו הרבה לפני הזמן אז היה לנו זמן לדבר
מתישהו אמרתי לו שאני רוצה עוד ילד והוא אמר שלהוא לא רוצה לעשות איתי עוד ילד
שהוא לא יעשה איתי עוד ילד. סופי.
אז יצאתי החוצה ושנוררתי סיגריה, אבל לסיגריה היה טעם מגעיל וגם לבירה שאחזתי בידי
ולא ידעתי במה להאחז חוץ מבקול הפנימי
כי אני יודעת שיש לי ילד מדהים ושיש צרות גדולות מאלו
עזבו יש צרות קולקטיבי- לי יש צרות אולי גדולות מאלו
ובכל זאת נפלו עלי השמים
שוב
הוא לא אוהב אותי. אני חוששת שהוא פשוט לא לא אוהב אותי

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 27 אוגוסט 2012, 23:37

אוף . שוב פעם זה קורה?
לפחות האתר יוצא לחופשה.
שולחת לך חיבוק לפני השינה ולפני ההדממה.
(())

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 25 אוגוסט 2012, 15:22

אני יודעת שהוא יודע על הבלוג פה, הוא יודע שאני יודעת שהוא יודע
מקום המפלט והמקלט שלי נכבש
לסגור את הבלוג?
או אולי להזמין אותך להגיב?
שושה אתה פוגע בי מאד.
כמו היום כשהלכת היום וביטלת את כל תוכניותינו רק בגלל שביקשתי שתכבד את בקשתי
כמו אתמול בערב שהפנת לי הגב

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי גוזלית* » 23 אוגוסט 2012, 21:21

יופי!!

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 22 אוגוסט 2012, 14:11

נהנית בחופשה עם הילדון. שושה גם איתנו חלק מהזמן. בינתיים הכל סבבה, אם כי די אינטנסבי ומעייף ולכן לא מוצאת כוח ופנאי לכתוב.
תודה על התעניינות!!

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 21 אוגוסט 2012, 23:20

נעלמת, תכתבי (גוזלית)

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 09 אוגוסט 2012, 14:13

הזמן המוגבל הלינארי, העובדה שלא כל מה שנרצה יכול לקרות
העובדה שלוקח לי כל כך הרבה זמן ומאמץ להשיג את מה שרוצים שלפעמים עד שהוא מגיע עולה התחושה
מעט מדי ומאוחר מדי, או זה לא היה שווה את כל זה
הפער בין החלום למציאות
הגבולות, ההגבלות
האכזבה, כשמשהו שהיה שלך, אפילו אם רק לרגע כשאשליה במחשבות ולא באמת,
ההתפקחות הזאת, מכאיבה כמו התרסקות לאדמה
ולפעמים אני חושבת שכל העונג שהיה לא היה שווה אםההיתי יודעת שזה מה שיקרה
אבל גם ההווה הוא רק נקודה בזמן
מסתכל אחורה כדי לקבל פרספקטיבה.
שום דבר לא קרה סתם. דבר הוביל לדבר
אין קיצורי דרך
לפעמים צריך לעבור דרך שדה קוצים בשמש קופחת כדי להגיע למעיין
מסתכלת על עצמי, שום דבר לא השתנה
אני ממשיכה לעצבן ולאכזב את שושה. הוא ממשיך להגיב בתוקפנות ואלימות מילולית
אבל אני השתנתי
אומרת לעצמי כל הזמן במה אני טובה, במה אני מוכשרת
אומרת לעצמי כל הזמן שיש לי השגחה עליונה
שכשאלמד את כל מה שצריך ללמוד יסתיים הסרט
סבלתי מספיק? כן
השתנתי מספיק? לא
לפחות עכשיו ברור לי מה שם בקורס ומהם מטלות ההגשה בסופו
ועד שלא אלמד אני לא אוכל להמשיך לקורס הבא
הצהוב:
"הספק מבורך"
דווקא עכשיו שמבחינה בתוכי איזשהי וודאות פנימית?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 04 אוגוסט 2012, 14:27

ולמה ההורים שלי הכי מעצבנים אותי יותר מכולם?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 04 אוגוסט 2012, 14:00

הכבדות שיש בי לא נעלמת רק עושה טרנפורמציה
במקום לחשוב למה זה מגיע לי, למה לאנשים אחרים יש ולי אין ממירה את המחשבות ללמה בחרתי את המשפחה שלי, מה אני אמורה ללמוד והם ומה אני אמורה ללמד אותם
איך לדוגמה אנשים שלא יודעים לקחת אחריות ילמדו? בחברת שני הקצוות כנראה- אנשים שלוקחים יותר מדי אחריות ואנשים שלא לוקחים אחיריות בכלל.
ואותו הדבר על כל תכונה אחרת...
רק שלפעמים אני חושבת, מה היה מזיק לי ללמוד הומור, קבלה, פרגון, איזון ושפיות בחברת אנשים כאלו?
כמה אפשר להתגבר ולהתבגר כשכולם מסביביך עצבנים מעצבנים ואגואיסטים?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 03 אוגוסט 2012, 15:17

איזה חום, לפעמים יש לי תחושה שאני נמסה לתוך המציאות ולא אכפת לי כלום
הוא ממשיך לכעוס לעיטים קרובות ולנטור טינה, להרגיש קורבן ולגמול לי על כך בעונשים קטנים, להיות ממורמר, לחשוב שהוא בסדר גמור ושאני, אני...
"השאלה היא האם סבלת מספיק"? מהדהדת השאלה של אפרת
זה לא שטוב לי כמו שאני מצליחה להפסיק לרקוד את הריקוד שלו.
אני מבינה אותו, אני סולחת לו, אני חומלת עליי, אני מתמקדת במה שטוב, נושמת, נושפת, תודה לאל על המתנות בחיי
אבל פה ושם מציצים החיים של אנשים אחרים ומתריסים,
יכול להיות יותר טוב את יודעת...

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 25 יולי 2012, 22:10

http://www.youtube.com/watch?v=qT6XCvDUUsU
אני לא חבקנית באופן מיוחד, אבל יש ימים כאלו שאני מרגישה שהעור שלי רעב לחיבוק אמיתי ואוהב

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 24 יולי 2012, 22:33

גם בפילוסופיה ההודית, מגיעים לשלב של חיפוש האננדה והויתור על החומריות, בפרק הרביעי והאחרון בחיים, אחרי שעוברים את שלבי הלמידה והחניכה, הקמת בית משפחה ופרנסה, ורק אז- מגיע תירגול רוחני של לוותר על המימד החומרי וההיקשרות אליו.
כן, למדנו גם את זה...
תודה רותה
נתת לי אישרור למה שהרגשתי- הקורס הזה ממש בא לי לא טוב
אני לא ישנה אח"כ טוב בלילה ואני גם ככה מטולטלת בחיי
רציתי קורס מדיטציה כדי להירגע ולהתמקד מה נכון לי לעשות בתוך החיים החומריים.
דווקא הכרתי את התאוריות הבודהיסטיות האלו קודם, אבל לא תיארתי לעצמי שהתעמקות בהן בתקופה זו של חיי יגרמו לי להרגיש רע.
מקווה שיתנו לי להמיר את הקורס במשהו אחר...

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי ר_ו_ת_ה* » 24 יולי 2012, 22:24

כבר אמרו חכמים, שבשביל לוותר על משהו
צריך שקודם יהיה אותו :-)

אני קוראת אותך לפעמים בשקט, הכתיבה שלך מאד נוגעת, ואת נקראת רגישה וחזקה, ומלאת חיות, ונמצאת במסע כל כך מטלטל...
אני לא נוהגת לכתוב הרבה, אבל הפעם לא התאפקתי לגבי היוגה

מאד קשה לתרגל תירגול רוחני של ויתור, ללא שורשים
גם בפילוסופיה ההודית, מגיעים לשלב של חיפוש האננדה והויתור על החומריות, בפרק הרביעי והאחרון בחיים, אחרי שעוברים את שלבי הלמידה והחניכה, הקמת בית משפחה ופרנסה, ורק אז- מגיע תירגול רוחני של לוותר על המימד החומרי וההיקשרות אליו. זה כמובן ממש על קצה הזלג...הקפיצה הזו מעל השלבים, כלומר- לוותר על העולם שנתפס על ידי החושים, לפני שתקעת יתד ברור בעולם, היא משהו שקרה כשהפילוסופיה ההודית היגרה למערב. קצת כמו לימודי קבלה היום בניו אייג', שפתוחים לכל, ושמסורתית היה צריך להיות מעל גיל 40 כדי להתקרב אליהם.

אין בכל זה לומר שלא כדאי לך ללמוד וודנטה,
אם את נמשכת לזה ומעניין לך- נהדר. אבל אם היית שואלת אותי, בנוגע ליוגה לפחות, הייתי אומרת לך שכרגע הכי חשוב שתשקיעי בתירגול של השתרשות, התחזקות , יציבות, הרפיה
או לפחות במקביל
כי את בתקופה כל כך מורכבת וסוערת
וצריכה אותך עם כוחות ויציבות. הגמישות הגדולה שהזכרת, היא מתנה, אבל כרגע את זקוקה גם לצד המאזן שלה- כוח ויציבות. ועל כל זה את יכולה לעבוד דרך היוגה...

אם לא מתאים לך, יכולה כמובן למחוק

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 24 יולי 2012, 21:09

נרשמתי לקורס מדיטציה ו"ודנטה" (סוף הידע למי שמתעניין מצ"ב לינק לוויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7% ... 7%98%D7%94 )
אני מאד אוהבת פראנה יוגה ולמדוט וגם פילוסופיה, אבל הוודנטה הזאת באה לי לא טוב
אולי זה בגלל שאני בתקופה כל כך חסרת שורשים ואז (סיכום קצקצר של מה שלמדתי למיטב הבנתי ) הוודנטדה אומרת שזה הכל אשליה גם מה שנראה הכי אמיתי
הכל חולף, הכל תעתוע של התודעה
ומעבר לאשליה יש נועם ואושר מוחלט (אננדה). אבל בשביל לחוות אותו יש לחשוף את האשליה (מאיה).
מי אני?
אני לא הגוף שלי, לא הרגשות שלי, לא המחשבות שלי, כל אלו חולפים ומשתנים כל הזמן
אז מי אני כן? (אין לי מושג)
אני המתבוננת בכל אלו חוקרת זאת במדיטציה
ומהו טבעי האמיתי?
נועם מוחלט? (הלווי)

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קוראת* » 23 יולי 2012, 06:44

"קוראת", אני מבקשת ממך לא להשתמש בניק הזה. זהו הניק שלי, שאני משתמשת בו שנים רבות מאוד. זה לא נהוג להשתמש בניק קיים. אנא....
קראי בבקשה ב:
דברים שלא מקובל לעשות באתר

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קוראת* » 23 יולי 2012, 02:59

רק לי נדמה שבקצב ההסלמה שלכם ישנו איום פיזי עלייך?

הוא הורס חפצים ומאחל לך למות בשנאה יוקדת.
קריאת אזהרה.
תעיפי אותו מהבית ותנסי לשמור על תקשורת בסיסית סבירה.

החלומות באספמיה שלך הופכים לסיוט ואת מתעקשת בעקביות לראות את הדברים פחות גרועים ממה שהם. מה זה "הפרטים לא חשובים רק הפרט" במקרה שלך הפרטים והפרט עמוק שוחים במיץ של הזבל.
יש גבולות ששניכם עברתם מזמן ובגלל שאתם יותר מדי ביחד בקשר שהיה צריך להיגמר הרבה קודם.

תעשי משהו את כבר לא במצב רק של התחזקות ודיבורים

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 23 יולי 2012, 00:29

הדבר שהיה לי הכי עצוב, זה שאחרי המילים המרעילות ששמעת משושה, - היית אמורה לסוע לבית הורייך - שם (ע"פ עדותך) אין לך ממש מנוחה מתקשורת שמחלישה אותך.
הו דבש, ממש ככה ועדין היה לי שם יותר טוב מבבית. הכל יחסי.
חזרתי עכשיו. לא מרגישה שחזרתי הביתה. מרגישה שחזרתי לחיים של מישהי שעשתה הרבה בחירות מוטעות, אני לא כועסת עליה בכלל, היו לה סיבות מובנות והיא עשתה את הכי טוב שידעה
יחד עם האמפטיה עצוב לי כי אני בת ה-36 צריכה לשלם על הטעיות של הבחורה שהייתי בגיל 23 כשבחרתי מקצוע ובגיל 28 כשבחרתי את שושה ובגיל 32 כשבחרתי לעשות איתו ילד.
מצד שני, איך אפשר להצטער על כאלו דברים?
מקצוע- היה לי חלום והימרתי עליו את כל הקופה. ידעתי שזה הימור מסוכן, אבל הרגשתי שאני לא יכולה אחרת.
ואת שושה אהבתי. האמנתי שהוא אף פעם לא יעזוב אותי, אז עשיתי איתו ילד. בהחלט מאהבה גדולה
והילד אולי מקטין את סיכויי לפרק ב' ומשנה לי את כל סדרי העדיפויות כשכמו כדוה"א החג סביב השמש חיי סובבים סביבו, אבל אהבה הזאת של אמא... נו אתן יודעות, אני לא רוצה להיות קיטשית...

_אני אנסה שוב- מה שרציתי להגיד זה לא ש"זה שלך" "קשור אליך" "אשמתך" ושאני שולחת אותך "לעבוד על עצמך" אלא, שבזוגיות יש דינאמיקה ואם תצליחי לזהות איפה בדינאמיקה הספיציפית איתו הדברים יוצאים מכלל שליטה אולי תוכלי להמנע מלהגיע לשם. לא משנה באיזה קונסטילציה תהיו, עדיין תצטרכו לתפקד בדיאלוג.
מקוה שיצא יותר מובן_
בארור- סוויט לימוניד
ובמקום הזה נראה שהעבודה שלנו עוד רבה רבה והדרך עודנה נמשכת ארוכה ארוכה

השורה התחתונה שהוא עוזב מחר.
אז זהו שלא, הוא אמר שהוא רוצה להישאר ולתת לקשר עוד הזדמנות
אבל לא הבין בכלל למה אני כועסת ולא התנצל
ואני לא יכולה לשכוח, ולא לסלוח
שואלת את עצמי מה אני רוצה?
(והתשובה כרגע: לא להיות לידו, לא לדבר איתו, לא)


_אסור שתתרגלי לשמוע מילים בסגנון הזה. אסור שבנך יתרגל. אסור ששושה יתרגל.
אסור. אפילו לא עוד פעם אחת. מסכימה במיליון אחוז עם אמא דבש.
מסכימה במליון אחוז אם שתיכןו

_יש אנשים שאף פעם לא ידברו ככה לא משנה מה תעשי !
ויש אנשים שמדברים ככה, לא משנה מה תעשי !!!
זה לא קשור אלייך. בכלל._
תודה אהבת עולם. לא שאני הייתי צןף, אבל התגובה שלו בהחלט הרעידה לי את אמות הסיפים

תודה רבה יקירות על החיבוקים והעידוד. מתה מעיפות, מקווה מחר למצוא את הזדמנות להתעדכן אצלכן

לילה טוב

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 21 יולי 2012, 20:58

לנסות לזהות מראש את המוקשים ולדלג מעליהם
הפנית את תשומת הלב לנקודה ממש חשובה בשבירת מעגל הכאב. (ככה גם קראתי את זה בפעם הראשונה).
אבל יותר מהכל, מה שעובר מהמילים שלך זו האכפתיות והרוך והכוונה טובה.
(תרגעי) לא נראה לי שאפשר לחשוד בך אחרת

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי לימונדה* » 21 יולי 2012, 20:24

|ושולחת לך גם הרבה חיזוקים (())

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי לימונדה* » 21 יולי 2012, 20:22

_אסור שתתרגלי לשמוע מילים בסגנון הזה. אסור שבנך יתרגל. אסור ששושה יתרגל.
אסור. אפילו לא עוד פעם אחת._ מסכימה במיליון אחוז עם אמא דבש.
מקוה שלא קראת את דברי אחרת ממה שהתכוונתי. לא היה כאן שום ניסיון לנסות לתת לגיטימציה להתנהגות אלימה.
מה שכתבתי לך הוא מהניסיון העגום שלי מתקופה אחרת שבה הזוגיות היתה כמו ללכת על שדה מוקשים. אחרי כמה זמן בשדה הקרב הצלחתי ללמוד ממש להריח את המוקשים ולדלג מעליהם...

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 21 יולי 2012, 16:36

אוי, קואלה ((-))
לזהות איפה בדינאמיקה הספיציפית איתו הדברים יוצאים מכלל שליטה
ספציפית להפעם, אני חושבת שדי ברור מה ליבה את הלהבות- אך זה היה בבחינת הוספת שמן למדורה, שגם ככה בערה לגובה רב.
הדבר שהיה לי הכי עצוב, זה שאחרי המילים המרעילות ששמעת משושה, - היית אמורה לסוע לבית הורייך - שם (ע"פ עדותך) אין לך ממש מנוחה מתקשורת שמחלישה אותך.
השורה התחתונה שהוא עוזב מחר.
זו לא פעם ראשונה שזה קורה. הפרידות הוחזרות הן חלק מהדינמיקה ביחסים ביניכם ואין לי שום כוונה לשפוט חלילה, וגם לא לייעץ.
מה שכן, יש לי תחושה- שכבר התרגלת לרעל. (שכל פעם נהיה קצת יותר ארסי).
שאת כבר לא באמת מסוגלת לראות עד כמה זה לא תקין ועד כמה זה מחליש אותך.
לדעתי, אותו חוסן שיש בך,הוא שהביא אותך לחשוף.
אז התשובה (לשאלה ששאלת בלי מילים), היא כן.
המילים שציטטת, מטלטלות ברמה העמוקה ביותר.
אין לי ספק שגם שושה מאד פגוע, ושהרעל שהוא מקיא לעברך, מכלה גם אותו מבפנים. אז מה?
אסור שתתרגלי לשמוע מילים בסגנון הזה. אסור שבנך יתרגל. אסור ששושה יתרגל.
אסור. אפילו לא עוד פעם אחת.

חוצמזה מסכימה עם הדברים של לימונדה ברמה הפרקטית לעתיד. רוצה גם להזכיר לך את המגמה שהחלה פה לא מזמן -
להתמקד בדרכים לשיפור וביסוס מצבך הכלכלי. אולי תפני למט"י?
ברגע שיהיו לך רעיונות קונקרטיים ותתחילי לבצע מהלכים- תוכיחי לעצמך מסוגלות והחרדות שלך יפחתו ויגיעו למימדים פרופורציונליים.
אולי אז תשתכנעי באמת, ששום דבר מכל הרעל שאת שומעת - לא מגיע לך . (כי את משדרת שזה מעורבב שם הכל ביחד).

שולחת לך הרבה חיזוקים.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי לימונדה* » 20 יולי 2012, 21:48

פחדתי שיצא לא מובן...
אני אנסה שוב- מה שרציתי להגיד זה לא ש"זה שלך" "קשור אליך" "אשמתך" ושאני שולחת אותך "לעבוד על עצמך" אלא, שבזוגיות יש דינאמיקה ואם תצליחי לזהות איפה בדינאמיקה הספיציפית איתו הדברים יוצאים מכלל שליטה אולי תוכלי להמנע מלהגיע לשם. לא משנה באיזה קונסטילציה תהיו, עדיין תצטרכו לתפקד בדיאלוג.
מקוה שיצא יותר מובן

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אהבת_עולם* » 20 יולי 2012, 20:45

לנסות להבין מה את עושה שכל כך מטריף אותו.
זה ממש לא משנה.
יש אנשים שאף פעם לא ידברו ככה לא משנה מה תעשי !
ויש אנשים שמדברים ככה, לא משנה מה תעשי !!!
זה לא קשור אלייך. בכלל.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אחת* » 20 יולי 2012, 18:48

כמה קשה, הלוואי ותזכי לחיי זוגיות יציבים , תומכים ואוהבים כמו שמגיע לך.
אני בטוחה שתחיי חיים ארוכים, קללות כאלה מגיעות רק לאדם ששולח אותן.
תחזיקי מעמד, אנחנו איתך.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי לימונדה* » 20 יולי 2012, 18:06

לוקחת נשימה... הרעל המרוכז הצליח לעשות את הדרך עד לפה וממש התהפכה לי הבטן )-:
תוך כדי שאני כותבת לך משהו בתגובה לפוסט הראשון אני שמה לב שעידכנת (אני כותבת ל-א-ט) בקיצור כל מה שכתבתי כבר לא רלוונטי...

אין לי מושג מה הביא את שושה למצב כזה קיצוני של שינאה כל כך עמוקה, ולהתנהגות כל כך אלימה.
במקרה אחר (נגיד שלא היה לכם ילד ביחד) הייתי אומרת לך "עזבי אותך מלנסות להבין...מה זה משנה. תקחי את הרגליים. הבחור שרוט. נוסי"..
אבל מאחר והמצב הוא כזה שקשרתם ברית חיים כי יש לך ילד משותף ומן הסתם תאלצו לקיים סוג של קשר כל חייכם למען הילד שלכם, אתם חייבים לנסות להגיע לסוג הדברות שהוא לא מרעיל לידו. את תצטרכי לנסות להבין מה את עושה שכל כך מטריף אותו. לנסות לראות בעיניים כמה שיותר נקיות מאיפה מתחילות הבעיות, אי ההבנות והכעסים שמובילים לזעם ושנאה.
אני חושבת שאת צריכה לעשות עבודה עם עצמך להבין איך את מתירה את הפלונטר. לנסות לראות את הדברים מזוית אחרת. אפילו להכנס לרגע לנעליים שלו ולצורת החשיבה שלו.
בלי שום קשר למי צודק ומה נכון. בלי שום קשר לאם תפרדו או לא. גם אם התשובה היא להיפרד (כרגע זה נקרא הכי הגיוני) אז תצטרכו להמשיך לעשות עבודה להמנע מלהגיע למקומות האלה.
מן הסתם הסידור שלכם עכשיו הוא גרוע הרבה יותר מפרידה. אין דבר יותר מחליש מלישון (או לא לישון) עם האויב.
אומנם לא כתבת מה קדם לריב הזה במידי (וזה לא ממש משנה) את צריכה לנסות הבין איך את מונעת מעצמך להקלע למצבים האלה.

מקוה שדברים יסתדרו ושתסעי עם הילד לסוף שבוע, תעשי יוגה ותתנקי מהרעל. תנשמי עמוק. תשמרי על עצמך (בשביל שתוכלי גם לשמור עליו) |*|
חיבוק גדול (())

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 20 יולי 2012, 16:36

הוא איים עלי שאם אני לא נותנת לו את הילד לטיול הוא שובר לי את כל הדברים שלי בבית
ולקח את הילד למרות שהוא רצה להישאר איתי
ואז לקח מהבאגאז' את כל הדברים לטיול ואמר שהם שלו
ואמר שוב שהוא שונא אותי ושהלווי ואני ימות, שאשרף שאחטוף התקף לב וכו'
וכל זה ליד הילד
וניסה להסיט את הילד נגדי כשאמר לו שאמא זרקה לו דברים
ואז לקח דיסק מהאוטו של מאיר אריאל ואמר שהוא גם שלו ושבר אותו על גג המכונית שלי גם כשהילד רואה
ואח"כ אחרי שנסעתי משם התקשר וביקש שאני אבוא כי הילד רוצה לנסוע איתי
עניתי לו שאני בדרך להורים שלי ושאני מפחדת ממנו
ואז הוא ענה: טוב מאד רק ככה את עושה מה שאני רוצה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי חני_בונה* » 20 יולי 2012, 14:02

מצויין שאתם נוסעים לצפן להחליף אווירה.
כשתחזרי מציעה לך לעשות טיהור לבית. למילים מרעילות יש השפעה על האווירה בבית.
ולעשות אז זה אחת לשבוע לפחות כשיגרה. כדי שזה לא יהיה איזה שהוא "מהלך" בהתנהלות ביניכם אלא אמצעי לתיחזוק האווירה בבית.
שולחת לך אנרגיה של רעננות ואהבה
{@

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 20 יולי 2012, 12:30

לא התאר את השתלשלות המריבה רק את סופה.
בסוף, הוא ביקש לדבר בחדר השני איתי והשארתי את הילד עם קערת קורנפלקס, הוא ביקש שהתיישב מולי בשביל שוב להקיא עליי מילים מריעילות
אמרתי לו שיש אסלה בבית ושמספיקה השורה התחתונה
השורה התחתונה שהוא עוזב מחר, אחרי שאני והילד ניסע לסופש לצפון
אבל, בכל זאת הוא הקיא תוך כדי שצמצם את עיניו שהוא שונא אותי ומאחל לי למות מהר ולפטור אותו ואת הילד ממני
והתחיל לעשות תנועות עלי כאילו מנסה לעשות איזה כישוף ולהגיד סרטן בכל הגוף, מלא גרורות
שמתי את הילד מול סרט הוא סרב ללכת אז הלכתי לרכב להתקשר לאפרת לשאול אם זאת קללה, אם זה מסוכן
כשיצאתי מהדלת עוד הוסיך הלווי ותדרסי בדרך
היא אמרה שהוא כועס אבל זה לא מסוכן, שאני צריכה לחזור לטיפול ולטפל בחרדות שלי, שסבלתי מספיק ושאני צריכה ללכת ממנו
כשחזרתי שושה אמר לי חבל שאת עוד לא מתה
המארקר מזכיר: הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
ואני חושבת האם זה נכון ההתפשטות הווירטואלית הזאת
מזה הצורך הזה לשתף במצוקה?
טוב, צריכה להתארגן לנסיעה,
ואני לא רוצה שושה ימות אבל מצטערת על זה שהכרתי אותו
מוזמנות לשלוח לי מחשבות טובות, כי הילד שלי צריך אותי למרות ששושה משוכנע שלא
נראה לי שיש לי עוד הרבה דברים לעשות בעולם הזה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי לימונדה* » 20 יולי 2012, 08:23

מקסים מה שכתבת על היוגה...מקנאה! ניזכרת כמה אהבתי לעשות פעם. עוד אחד מהדברם האלה ברשימה שאני לא מצליחה לבד, בלי קבוצה.
אמא דבש ממש הבאת אותה בצוף על הבוקר!
_ואת בכלל רוצה להכות שורשים, לצמוח ולגעת בשמים.
חמלה, ראשיתה לעצמינו. תודה על האפשרות להיזכר._
תודה |L|

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 20 יולי 2012, 08:00

ואת בכלל רוצה להכות שורשים, לצמוח ולגעת בשמים.

דבש, איזו הבחנה מדויוקת.
כמו מחליפה לי מראת "עין דג" במראה רגילה
חמלה, ראשיתה לעצמינו. תודה על האפשרות להיזכר.
תודה גם לך יקירה!

והמארקר: כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי
בדיוק! הולכת עוד מעט לשיעור יוגה. ובסטייט אוף מיינד אני כבר שם.

יוגה
מרפה מהמציאות לרגע מאפשרת לגוף להימתח, לנשום לתוך הכאב והאי נוחות. להרפות שם
להתענג על ההתארכות. לנשום. לעצום את העיניים. להתרכז בנשימה. אום אחת, אום שתיים, אום שלוש. נשימה, נשיפה.
הגוף שלי, קצת כמו האישיות שלי גמיש מאוד, אבל היידים חלשות, במיוחד כפות היידים.
לכן אני לא מצליחה עדין לעמוד על הראש ללא תמיכה של קיר ליותר מדקה
עמידת הראש ביוגה (למיטב ידיעתי) מייצגת את היכולת להיות עצמאי ואמיץ
ולמרות שביוגה אני משתדלת להפסיק להשוות ולהתבונן רק בעצמי בזמן עמידת הראש, (לפני שאני עולה ואחרי שאני יורדת) אני מגניבה מבטים לכיוון העומדים על הראש המצטיינים
הגברים בדרך כלל ראשונים לעמוד על הראש ולהחזיק זמן רב, ואחר כך הנשים שחלקן הרבה יותר מבוגרות, שמנות, ופחות גמישות ממני.
מעניין אם ביום שבו העמוד על הראש בקלות יהיה גם היום שבו אגלה, שאני כבר לא מפחדת מהחיים ולא מפחדת בלילה
ולא נופלת כל דקה כמו ילד שלומד ללכת ואפילו לא צריכה שיתנו לי יד כדי להישאר יציבה
|L| I LOVE YOGA |L|

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 20 יולי 2012, 00:35

בזמן השפל יש נטיה שלא "להתלבש" על פינות בלאגן.
(יכולה להבין למה הוא נעלב, אבל) הנה יש בך את העוצמה שחיפשת..

למלא את חובתי באחריות, מסירות ותושיה
:-) זה משפט שאני הייתי יכולה לכתוב. בקלות.
לו כתבתי אותו אני, לא הייתי מצליחה לראות בבהירות, איך שהסגנון סוגר עלי עם סורגים.
ואת בכלל רוצה להכות שורשים, לצמוח ולגעת בשמים.
חמלה, ראשיתה לעצמינו. תודה על האפשרות להיזכר.

מקוה שתעלי מהר על הגל, שישא אותך למעלה (())

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 19 יולי 2012, 22:43

בזמן השפל הדירה רועשת יותר. היתושים עוקצים יותר ובדידות חונקת אותי
בזמן השפל אני מתמכרת לפייסבוק ומה חדש וכל הדברים שיש לי לעשות הופכים לעיסה דביקה
בשפל אני מתפזרת, אני נתלשת ונחבטת לכל כיוון, אני מתייאשת, ואני כבר לא יודעת מי אני, מה יהיה איתי, מה מחזיק אותי
והכללי כלכלי חברתי מתערבב באישי ואני לא מבינה איך אין לי אהבה כשבתיאוריה אני דוגלת באול יו ניד איז לאב
ומי זוכר עכשיו שאני אוהבת סרטים ומוזיקה ולקרוא ויוגה ובישול ויש לי חברות והמון רעיונות וחלומות

לנשום

הבחור עשה לילד במרפסת של הסלון שהיא גם החלון- ככה שאי אפשר לא לראות פינת יצירה שהפכה לפינת מזבלה
אדמה של עציצים, חול, בקבוקי פלסטיק משומשים, ועוד כל מיני חוטי ברזל, מקלות, גלילי ניר טואלט, גזרי ניירות, בצק ופלסטלינה, צבעים וכלי עבודה וכולם בעירבוביה על הרצפה.
עוד לא הגעתי לטפל במרפסת. רציתי לעשות שם פינת ישיבה נחמדה עם עציצים וערסל ואז שושה הפך אותה למה שהפך אותה ולא עזרו בקושתי לפנות אותה
ולמרות שיש שם לילד שולחן קטן, ועוד שולחן אוכל שעליו כלי עבודה ועוד כוננית לכל הדברים הוא החליט שצריך עוד שולחן ובנה שולחן גדול מקרשים שמצא, התוצאה היתה שולחן ענק לא יציב וכעור במיוחד
שלשום החלטתי שאני לא יכולה יותר וניקיתי את המרפסת ופיניתי את השולחן שבנה וחלק מעבודות היצירה של הילד לזבל
מיותר לציין שהוא בקריזה עליי וישן מאז בסלון
או שאולי זה היה כבר לפני האפיזודה הזאת שעבר לישון בסלון
הגוף של הילד שלנו שוב מגיב לחוסר יציבות.
ואני מדברת עם שושה אבל לא מצליחה להשיג תקשורת
אוף

המארקר: כשהדעת נחה, עולה נחת רוח - מה יניח את דעתך?
באופן רגעי וזמני כל הדברים הנעימים שרשמתי למעלה
באופן יציב וקבוע יותר. שליטה. תחושת שליטה בחיים. שאני נוהגת את חיי ולא הם אותי
וזה אומר שאני מצליחה למלא את חובתי באחריות, מסירות ותושיה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 17 יולי 2012, 00:03

איזה מצחיקול הילד שלי, הוא למד בגן:
"אליהו מספרים
המנצח 22"
ולא משנה מה מוצאים יש לו הסבר למה הוא המנצח :-D

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 12 יולי 2012, 21:04

ואני מהאנשים האלו שבאמת רואים עליהם שהם מסמיקים...

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 12 יולי 2012, 21:03

:-] תודה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אהבת_עולם* » 12 יולי 2012, 18:03

_אבל אומנות בשבילי היא כמו מאהב אטרקטיבי וחסר מחויבות, בסופו של דבר תמיד בסוף מתפתה להתמסר גם אם הפגע אחר כך.
וזה לא שאני הבחירה מספר אחת של ברנש אומנות החתיך, אבל כשהוא דופק לי הדלת אני מתאמצת לשמור על פאסון ולא להתפשט על המקום
ברנש אומנות נותן לי פה ושם מתנות קטנות, והוא בא והולך, אבל אני לא מפיסקה לפנטז שיום אחד הוא ישאר ויתן לי את הכל. הכל_

אחחחח, פסקה גאונית....
ללקק את האצבעות.
הנה, תוסיפי גם את זה למתנות ה'קטנות'.
באמת יש לך את זה !

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 12 יולי 2012, 10:55

פרח תודה על המחמאות! יש תקופות בחיי שהרגשתי אומנית ויש תקופות שאמרתי לעצמי על מי את עובדת? מה עשית באמת כדי להיות אמנית? (לא הרבה)
וגם נוזפת בעצמי שקודם אסתדר כמו כל בני האדם בעולם (ילדים, תארים, מקצוע אמיתי, כסף, פנסיה, דירה, מכונית) ואח"כ אומנות
אבל אומנות בשבילי היא כמו מאהב אטרקטיבי וחסר מחויבות, בסופו של דבר תמיד בסוף מתפתה להתמסר גם אם הפגע אחר כך.
וזה לא שאני הבחירה מספר אחת של ברנש אומנות החתיך, אבל כשהוא דופק לי הדלת אני מתאמצת לשמור על פאסון ולא להתפשט על המקום
ברנש אומנות נותן לי פה ושם מתנות קטנות, והוא בא והולך, אבל אני לא מפיסקה לפנטז שיום אחד הוא ישאר ויתן לי את הכל. הכל
"אומנות או נמות"- זה לא נותן כלום חוץ מתחושת סיפוק ומלאות שאני לא מצליחה להבין אותה, אבל ככה זה

אני חושבת שבכלל בחיים, כדאי לפרק את הזמן ליחידות קטנות, כי אז רואים וחווים, הרבה יותר טוב.
נכון אמא דבש ותודה על החיבוק.
עושה דברים קטנים שעושים לי טוב. הרבה דברים במקביל וביחד זה עושה את העבודה
המחזור עבר, כמו סערה שחלפה לה. בערב חזרתי הביתה אחרי שופינג בעיר הגדולה. קניתי שמלה חמודה לחתונה ואח"כ נפגשתי לטראקינג בפארק עם חברות
וכל השפע של הטוב הזה גרם לי לרצות לחבק את שושה ומה שקה אח"כ זה שהחיבוק שלי המיס לו את כל הכעס והמחשבות הרעות.

אמא מהגן שלאחרונה התחברנו וגיליתי שהיא מצחיקה ומהממת הזכירה לי שאם אני רוצה את שושה זה בכלל לא חשוב מה הוא אמר ומה הוא עשה
אז אני צריכה לזכור שאנחנו הנשים צריכות להיות המכילות בקשר ולהשיג את מה שאנחנו רוצות במניפולציה (טובה כמובן) שגברים צריכים לחשוב שהם כאילו שולטים וככה הנשים משיגות מה שהם רוצות
הבעיה היא שיש לי פתיל קצקצר וכשאני מתעצבנת אני נוטה להאשים אותו והוא בתגובה לכך נעלב ופוגע בחזרה.
עוד לא מ אוחר מדי להשתנות

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 11 יולי 2012, 00:33

הכאב והקושי הולידו שיר מקסים,
אבל אכן הגיע הזמן לחיות טוב.
אני חושבת שבכלל בחיים, כדאי לפרק את הזמן ליחידות קטנות, כי אז רואים וחווים, הרבה יותר טוב.
מקוה בשבילך שתצליחי להתמקד בלהיטיב עם עצמך בעצמך.
(()) וחיזוקים.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פרח* » 10 יולי 2012, 12:02

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

קואלה,
קראתי אותך בנשימה עצורה (ובעצם כל הלילה.. גם אצלי נדודי שינה)
רציתי לומר שאני נפעמת ממך
כל מה שקראתי ממך עורר בי רק אמפטיה וכבוד, ואף לא רגש שלילי אחד
שימי לב שלמרות שאת מתארת שבחיים שלך קשה לך להציב גבולות ולשמור על עצמך, פה בבלוג את מציבה גבולות ושומרת על עצמך פעם אחר פעם, גם כשזה לא מובן מאליו, גם כשמבחוץ מערערים על השיפוט שלך. זה כל כך יפה.. זה אומר שהאינטואיציה שלך קיימת וחזקה, שאת מסוגלת לסמוך על עצמך ולעשות את מה שהקול הפנימי שלך אומר לך.
ומה שבעצם הכי רציתי לומר לך, זה שמתוך כל הסיפורים, הנוירוזה, החרדות, ההרס העצמי, סף הרגישות הנמוך כל כך, המעבר הקיצוני בין מצבי רוח, המאבק להישאר בחיים שלך ובחיים בכלל בזמן שאת חולמת על חיים אחרים.. מה שבולט לי הכי חזק ועולה וזורח מתוך כל זה, זה שיש לך נשמה אמיתית של אמנית. שהעולם הפנימי שלך כל כך מלא שלפעמים הוא עולה על גדותיו ומציף את המציאות. שלפעמים את כל כך עסוקה בלהכיל אותו שאת לא יכולה להכיל גם את המציאות באותו הזמן.
אני רואה איך את כותבת - כמו אמנית של מלים, משוררת. מביאה לכתיבה את כל העוצמות של הרגש, אבל מצליחה גם לעשות שימוש ספרותי במלים. לנשמה אמנותית אין גבולות - גם בחיים וגם באמנות. אני לא יודעת אם את עוסקת באמנות בחייך (קולנוע?) אבל בטוחה שבכל ענף אמנותי שתבחרי בו, את תעשי דברים מדהימים.
אמניות חוות הרבה פעמים את הקשיים שאת מתארת - הקושי להחזיק בבת אחת עולם רוחני מאד עשיר ועולם גשמי שאפשר לשרוד בו, הקושי לווסת את החושים.. (ראי את יונה וולך, דליה רביקוביץ'..)
אבל מצד שני את יכולה להשתמש באמנות שלך - כתיבה, ציור, צילום, משחק, מה שתבחרי - כמנוף, כמפלט, כמקלט. כחיבור לחיים במקום ניתוק. ואולי בהמשך גם כפרנסה. ה"קללה" הזאת שלך, הקושי הכל כך גדול, הוא גם המתת הנדיר שלך..
אני לא יודעת אם את מתחברת למלים האלה עכשיו, ואם לא את מוזמנת כמובן להתעלם או למחוק. יודעת גם שאת סולדת מכתיבה אנונימית - מתנצלת, אבל אין לי דף כאן באתר, קוראת הרבה אבל לרוב לא כותבת.
גם הפעם לא תכננתי לכתוב כל כך הרבה, אבל יש בי משהו שרוצה להגיע אליך.
@}

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 יולי 2012, 09:17

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

דף מוצנע

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פז* » 10 יולי 2012, 09:16

ציידת הטרולים היא טרול! :-)

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי ציידת_הטרולים* » 10 יולי 2012, 00:58

חדשה בדף....
הגעתי אליו כי אני חוקרת של דפים כאלו בהרבה אתרים.
מנוע חיפוש אקראי זימן אותי לדף הזה.
קראתי אותו - כמעט את כולו

משהו לא מתחבר....
מחשבה....

ואולי, רק אולי, קואלה את טרול???

זה מסתדר לי כי הפוסל במומו פוסל.
את טוענת רבות כנגד אנשים שם לא מזדהים,
שלא יודעים מי הם
את לא מאמינה
לא בוטחת

ומי את?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי נכנסת_לי_ללב* » 09 יולי 2012, 01:27

דבר אחרון לבנתיים, בוער בי להעביר אליך את השם של טליה טוקר, אישה מדהימה שהביאה את תרבות המאיה לישראל, ומטפלת. נכחתי בהרצאה שלה, ומשום מה, דברים שכתבת כאן התחברו לי לדברים ששמעתי אותה אומרת.
אם תרצי עוד פרטים, אשמח לחפש את הקישור להרצאה המדוברת.
ליל מנוחה.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי נכנסת_לי_ללב* » 09 יולי 2012, 00:15

יקירה, אני בניק אנונמי כי מכירות אותי כאן עוד חברות, וכך מרגיש לי נוח. מהיכרותי עם עצמי, במידה וה״קשר״ שלנו ימשיך, אוציא עצמי לאור.
בפוסט הקודם, היכן שכתבת מה את צריכה, יש קוצים, ישנן מדקרות, יש ביקורת רבה רבה.
וזה חשוב מאוד מאוד ללטף את הרכה הזו, להתייחס אליה בעדינות וברכות ולרגע לתת לה להיות מי שהיא. בעדנה. עדנה זו מילה שאת אוהבת.
וגם להתייחס בעדנה לאישה הזו, שמרגישה אשמה על האשמה ועל הכעס והעל הבלבול.
אני שולחת אליך אהבה מעומק הלב.
זה בסדר לבכות.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 08 יולי 2012, 23:28

_אם הייתי יכולה להניח את כף ידי על אזור עצם הזנב שלך, צ׳אקרת הבסיס, לנחם אותך, לקרקע אותך, הייתי שמחה לעשות כן.
את נכנסת ללב._

ש לך נשמה עדינה ומיוחדת במינה. לא תמיד נשמרה נשמה זו, הגיעה השעה להתחיל ולרפאה.
תודה |U|

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 08 יולי 2012, 23:21

את גורה קטנה ורכה ועדינה.
כשאני פגועה מאוד (ועוד במחזור) אז אני מרגישה ככה
אבל זה בדיוק- בדיוק השיעור שלי בקשר הזה, בחיים האלו
אני כבר לא גורה.
אני לא עיוורת.
אני יודעת ללכת.
אני צריכה להאמין בעצמי, לעשות את המחויבויות שיש לי בעולם הזה, לקחת אחריות, להתאמץ, להיות פחות מפונקת, יותר אמיצה
לגדול
נכנסת לי ללב? זה לא רק את, אבל למה גם את כותבת בניק אנונימי? האם זה מביך לחבב אותי?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי נכנסת_לי_ללב* » 08 יולי 2012, 23:19

הסיגריה, ממסכת על כאב המילים, את עדיין לא מוכנה, אבל קרובה מאוד מאוד.
פעם, לפני עידן ועידנים, ברגעים של מצוקה גדולה, נהגתי ללכת ועם כל צעד לומר לעצמי: אני טובה אני יפה אני חכמה אני מוצלחת. שוב ושוב ושוב.
כקונטרה, השתדלי להשמיע לעצמך מילים טובות, של נחמה ואהבה.
יש לך נשמה עדינה ומיוחדת במינה. לא תמיד נשמרה נשמה זו, הגיעה השעה להתחיל ולרפאה.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי נכנסת_לי_ללב* » 08 יולי 2012, 23:12

קואלה, את כזאת חמודה וקטנה ורכה.
הרבה חמלה ואהבה נשלחת אליך מכאן.
את גורה קטנה ורכה ועדינה.
אם הייתי יכולה להניח את כף ידי על אזור עצם הזנב שלך, צ׳אקרת הבסיס, לנחם אותך, לקרקע אותך, הייתי שמחה לעשות כן.
את נכנסת ללב.
כמה שיותר עדין, כך עוצמתי בטוהר שלו.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 08 יולי 2012, 23:11

ואני מנסה לעודד את עצמי בכך שאפילו שאף אחד, אף פעם לא אמר לי מילים כה אכזריות בכל חיי
כמה שזה כואב, כנראה שיותר מזה כבר לא יכול להיות
אלוהים אדירים

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 08 יולי 2012, 23:06

המילים שהוא אמר הכאיבו לי כמו סטירה מצלצלת
אני לא מסוגלת לכתוב אותם. בטח לא לעיני מישהו. בטח לא עכשיו
אז יצאתי לרחוב וקניתי סיגריה בודדת. השתעלתי. אחרי שנה וחצי בלי. הסכמתי לי כי התחייבתי שזה יהיה חד פעמי
וזה בסדר, אמרתי לעצמי קרה פה משהו יוצא דופן
מותר לעשן את הרגע הקשה הזה
אבל מרוב רגעי שפל לא הייתי בטוחה שזה משהו אחר
אחר כך כשחזרתי הביתה משהו בי, שכל כך זקוק לאהבה, כגור חתולים עיוור המגשש בזחילה לחלב אמו, המשהו הזה רוצה לגרום לי ללכת אליו ולשאול, לבקש- תגיד לי בבקשה שזה לא נכון
אבל אני לא זזה ממקומי
במקום זה אני קוראת עיתון סופשבוע.
ואני מצליחה להתרכז.
לרגע חשבתי שזה כמו המוות של אחי, אבל אני מגלה שזה משהו אחר לגמרה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 06 יולי 2012, 22:11

שיר לשבת:


ילדה לא טובה

ערפילים מותכים לשמי ערב צוללים
וירח שט לו עגול ובהיר.
כפי שמי הים מתאדים ובחורף והופכים להיות
ממטרים-
שום דבר לא נשכח
שום דבר לא נסלח
הכעס הוא מצב צבירה של כאב
הכאב הוא מצב צבירה של בדידות ודיכוי
הבדידות היא אשלית הקיום
והקיום הוא יסוד כל האחדות
אום. שלום.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 06 יולי 2012, 22:10

כפי ששבע יהלום כתבה (מקווה שאני מצטטת נכון) גברת דבש מפיצה בכל מקום וגם כאן צוף מתוק ונפלא
ואהבת עולם כשמה מפזרת פתיתי אהבה קסומים
תודה |L|

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 01 יולי 2012, 23:36

או, הנה הרוח משתנה והאוניה שטה לאופק אופטימי יותר :-)

גמני חושבת שהדרך לעצמאות כלכלית היא המפתח כרגע.
ברור שזה אקוטי למקרה של פרידה משושה, אבל לא רק.
לדעתי, לא את ולא שושה מסוגלים לראות את הקשר בנפרד מהאספקט הכלכלי וזה בעוכרי הקשר ביניכם וביכולת האמיתית לנסות לשקמו.

עוד משהו פרקטי-
ממה שסיפרו לי, ״פעמונים״ מלמדים בהתנדבות התנהלות כלכלית מושכלת.
הכנסות, הוצאות ובקרת תקציב. אומרים שזה משנה את כל צורת ההסתכלות ותורם רבות לעצמאות כלכלית..

מקוה שיצוצו לך הרבה רעיונות מוצלחים ומפתים לקורס (ההסבה?).@}
חיבוק

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אהבת_עולם* » 01 יולי 2012, 22:39

לא יודעת אם את בקטע של להיות עצמאית,
אבל בדיוק שמעתי על קורס של מט"י (מרכז לטיפוח יזמות, דרך משרד התמ"ת - שעוזר לעסקים קטנים בתחילת הדרך). הקורס נקרא 'יוזמים עסק' ואפשר לקבל אליו הפניה מלשכת התעסוקה, ואז זה עולה גרושים.

יכול להיות שזה משתלם, אם יש לך איזשהו תחום שבו את יכולה להיות עצמאית.
גם אם קשה לחיות רק מעסק עצמאי, אולי תוכלי לשלב עם עבודה בשכירות.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אישה* » 01 יולי 2012, 22:05

נראה לי הזדמנות מצויינת, שווה לבדוק!
ספרי לנו כשתהיה לך יותר אינפורמציה....

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 יולי 2012, 21:48

אולי תספרי מה האופציות שהם מאפשרים?
לא התכוונתי קורס דרך משרד העבודה, למרות שזאת גם אופציה ששווה בדיקה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אישה* » 01 יולי 2012, 21:14

וואלה!רעיון טוב!
אולי תספרי מה האופציות שהם מאפשרים?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אהבת_עולם* » 01 יולי 2012, 16:23

קואלה, סחתיין על האסרטיביות ! (כמה הודעות אחורה...)
|Y|

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 יולי 2012, 15:32

יש לי הזדמנות שאוכל לקבל דמי הבטלה וללמוד איזשהו קורס כלשהו להסבה מקצועית
אשמח לרעיונות

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 יולי 2012, 12:33

אני כן פתוחה לרעיונות.
הבנתי שמעבר לצפון זה מה שאני רוצה בלי קשר לפירדה משושה
אבל אני חייבת להתחשב בשושה. הוא האבא של הילד. הם מאד קשורים אחד לשני
אם שושה לא יעבור ביחד איתי לצפון, הוא לא יסכים שאקח את הילד ויתבע אותי
גם אם יפסיד במשפט אני לא רוצה להכניס לקשר מלחמות בבית משפט. מלחמות כאלו נראות לי מאד הרסניות לכולם. במיוחד לילד
במרכז דירה שקטה במצב טוב, בשכונה סבירה שלא מסוכן להסתובב בה בלילה ושהחינוך בה טוב, יקרה מדי בשבילי אם נפרד. אפילו 2.5 חדרים עולה 3500 לפחות
אני לא מרוויחה 6000, הרווחתי במאמץ רב 5000
ונגיד שאיכשהו הייתי מצליחה להרוויחה 6
איפה בארץ ניתן לחיות מ6000?
ואפילו אם איכשהו סוגרים את החודש עם 6, איפה חיסכון ליום גשום, לקניית דירה, לחופשה מדי פעם, להחלפת רכב, לקניית דברים חדשים כשצריך, ללימודים גבוהים לילד וכו'?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 01 יולי 2012, 12:22

האם את יכולה ללמד?
(זוכרת שחשבת על מעבר לצפון ויש גם פה מכללות לקולנוע)
אגב, קשה לי להאמין שמישהו ידע מי את לפי זה....
האם התחום שלך בקולנוע דורש להיות במקום העבודה?
אם מדובר על תחומים של עריכה או דברים בסגנון לפעמים אפשר לנסות להגיע להסדרים של עבודה מהבית ואז אפשר לשמור על משרה בתל אביב ולא לגור שם).
וחכי, אלי יהיו עוד רעיונות, אולי לאחרות גם...
את פתוחה בראש לחשוב על דברים אחרים להתפרנס מהם?
אני אומרת את זה מכיוון שנראה שהנקודה הספציפית הזו של קושי בעצמאות כלכלית נראית שמכתיבה לך כרגע איך לפעול מול הבן זוג, להישאר או לא ולכן גורמת לך סבל הרבה מעבר ל"שעות העבודה".
אם היית יכולה להפריד את הנושאים (אם היית מחזיקה את עצמך כלכלית) היית יכולה להבין בצורה בהירה יותר מה את באמת רוצה, מה באמת יקח אותך ללחיות יותר טוב.

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 יולי 2012, 11:14

מקווה שאני לא עושה לעצמי אווטינג. אני עוסקת בקולנוע. תחום מרתם אבל קשה מאד להתפרנס ממנו. קשה לכולם גם לאלו שמצליחים הרבה יותר ממני
טיפול בילדים - למרות שהם מתוקים מאד אין לי סבלנות ועניין בילדים קטנים ועוד פחות בתינוקות (מעבר ל5 דקות), אפילו הטיפול בילד שאותו אני אוהבת אהבת נפש הייתה לי קשה מאוד בשנתיים הראשונות לחייו.
כל סוגי המזכירות לא מתאימים לכישורי- אני מאוד לא מסודרת ויש לי הפרעות קשב ולמידה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 יולי 2012, 10:58

נקודה:
כשאני אומרת אנונימית אני מתכוונת שאין לך דף בית ואני לא יודעת כלום עליך. על לימונדה, אמא דבש ואהבת עולם לדוגמה, כולנו יודעים משהו ויודעים לפיכך איך לקבל את הדעות שלהם
את לעומת זאת חושבת שאת מכירה אותי מהבלוג הזה, אבל אני אומרת לך שההיכרות שלך חלקית מאוד, ואת לא מכירה את כל פרטי הסיפור שלי ולמרות זאת את מנתחת בנחרצות אותי ואת שושה ומה צופן לנו גורלנו
זה לא רציני, זה לא אחראי, וזה לא תפקידך בכלל.

ניסיון חיי לימד אותי שדרך התבטאות כזאת היא רמזור אדום בוהק להתעלם ממך. ניסיון חיי לימד אותי לזהות כאלו קולות מקילומטרים.
אז תודה רבה על הרצון שלך לעזור לי, נקודה, אבל לא תודה
נקודה

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אישה* » 01 יולי 2012, 07:28

במה אחותך עובדת?
הנה"ח. גם מזכירה מרוויחה בעצם סכומים דומים. (אגב במרכז משלמים ה ר ב ה יותר על עבודה כזו)
אצלנו ביישוב הרבה נשים לוקחות עד הצהריים ילד עד 6 ילדים, כל ילד בערך 1500 ש"ח. ז"א 4 ילדים 6000 ש"ח. 5 ילדים 7500, וזה רק עד 13:00 בצהריים, שאר היום פנוי לעצמך ולילד שלך, ואם יש להם ילד שהם רוצות להשאיר בחינוך ביתי זה אפשרי (וגם לא לשלם עליו למסגרות חינוך..)

אולי תתני כיוון במה את עוסקת ואפשר יהיה לחשוב יחד איתך האם יש אפשרות לעצמאות כלכלית בתחום שלך? (לא צריך להיחשף, רק כיוון)
ואולי תגיעי למסקנה שאת חיבת לפתוח ת'ראש בנושא המקצועי....
אם זו הנקודה הכי שברירית בחייך והיא מביאה אותך להחלטות לא בריאות אז שווה להתמקד בסוגייה הזו בלבד עד שתיפתר, לא?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי .* » 01 יולי 2012, 04:08

וואו קואלה, כאילו שלא מספיק שאת מתעלמת ואוטמת זוג אוזניים ועיניים מהמיציאות, אח"כ מהתגובות, עכשיו את גם מוחקת אותן בתואנה שהן נכתבות מניק אנונימי.
את מחזקתא ת דבריי - שלא מעניין אותך מה יגידו לך ובלבד שלא יבלבלו אותך עם עובדות.
האם הניק שלך אינו אנונימי? לפחות תהיי ישרה עם עצמך בנקודה הזו, את מוחקת כי קשה לך להתמודד. אם את חושבת שאלו שטויות אז לא צריך להיות קיים קושי. ואם אלו לא שטויות הרי שיש בזה מין האמת ויש מקום להתמודד.

תמחקי מה שבא לך, זה הרי נועד לעינייך בלבד (וגם ציינת שאת שומרת זאת במייל, אז מה המטרה בעצם?)

רק שימי לב לאבחנה המאוד בסיסית בהתנהלותך - את לא מוכנה לקבל שום דבר מהסביבה. שום בדל עיצה או כיוון שיגרמו לך לקום ולעשות. לקחת אחריות. לקבל ביקורת. להתמודד איתה. לטוב ולרע.


אני חושבת שזו פחדנות, מנגנון מלוטש מאוד למידור כל מה שעלול פגוע בסטטוס קוו שבו לך אסור לקחת אחריות.

חבל :)

קשה מאוד לראות אדם נוהג ברכבת מהירה מאבד את הבלמים לעבר התרסקות. הרס עצמי במהירות האור.
בן זוגך אינו ספונסר והוא כבר אינו אוהב.
הוא יעזוב אותך בכאב גדול, או בבגידה או אחרי שיטריף אותך כך שתהיי שבר כלי ולאסוף את השברים יהיה פי כמה קשה יותר מכרגע. כבר עכשיו את חושבת שזה בלתי אפשרי לקום וללכת. לאור ההודעה האחרונה שלך. עוד כמה חודשים כאלה.. שנה.. ואת תהיי עלה נידף ברוח. גבר אוהב אפילו קצת ינסה לפחות ביום ההולדת של זוגתו, אם בנו לגרום לה לחייך. במשהו. בסמס. בטלפון. בלקחת את הילד. בליטוף. בלשלוח פרחים בעקיפין. בן זוג אוהב יתנצל אחרי שהיה חרא, גם אם היה חרא במיוחד. בן זוג אוהב יזום מהלכים, לעיתים נדירות אבל יזום. ויבוא אלייך לישון בספה כי הוא רוצה לבוא לא כי אין לו מקום אחר. בן זוג אוהב יתווכח איתך לפעמים כי יהיה לו על מה. ויכוח בין שווים. הוא לא עושה את כל אלה, הוא נכנס בך ומתעלל בך ופורק תסכולים. את ניצבת בחייו. את בכלל לא בת זוג. הוא נתלה בך כי גם הוא מעדיף את המוכר על פני הלא מוכר אבל רע לו כמו בגיהנום, עם עצמו ואיתך.
ואולי ככה זה נכון לך, וזה גם לגיטימי. אני פורשת. בהצלחה, הלוואי...

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי קואלה* » 01 יולי 2012, 01:34

במה אחותך עובדת?

הגיע הזמן לחיות טוב

על ידי אישה* » 01 יולי 2012, 01:17

_האם אתן הצלחתם בפאזל הזה של להרוויח משכורת של משרה מלאה+ (8 ומעלה) ולעבוד 3/4 משרה(מ8 עד 4 כשהעבודה, הדירה והגן במרחק נסיעה של 8 ק"מ בהתחשב בפקקים)?
ניחוש פראי שלי- חוץ מאמא דבש אין פה מישהי כזאת
האם אתן מכירות באופן אישי אמהות לילדים קטנים פרודות וללא תמיכה מההורים?_

כן, אחותי. מרוויחה 6000 וחיה מזה לבד (בצפון), היא והבן שלה. בלי מזונות בכלל!! והאבא נעלם והוא לא בתמונה, כך שאין אפילו ימים שיכולה לעבוד יותר כי הוא איתו. (ההורים שלנו ממש לא במצב לעזור לאף אחד).
והאמת מכירה עוד כמה...
נותן תקווה?

חזרה למעלה