בקיצור - אני יכולה להיות רופאת משפחה טובה, אבל אני יכולה להיות רופאת ילדים מצוינת.
טוב נו, אז בלשון זכר, אבל זה מה שאני חשבתי.
אז למה בכל זאת אני רופא משפחה?
כי אני מטפל בהמון ילדים אבל מכיר אותם הרבה יותר טוב מלו הייתי רופא ילדים. יש מספר משפחות בהן אני מטפל בארבעה דורות, ובכל מקרה אני הרופא גם של אמא ואבא, גם של הילדים, עוד מספר דודים, וסבא סבתא. אני יודע איפה הם עובדים, מה הם עושים, מה התשוקות שלהם בחיים.
אני יודע על הילדים משלב התכנון, ומרגיש שהרפואה שאני נותן להם יותר טובה בגלל זה.
אני מאמין שאני נותן לילדים רפואה טובה בגלל הגישה הבסיסית של המשכיות טיפול, של רפואה כוללנית. אם עזרתי לאמא לפני חצי שנה בטיפול בטחורים, היום היכולת שלי להשפיע על דברים אחרים גם בקשר לילד גבוהה יותר.
בחירה ברפואת ילדים היא וויתור משמעותי על טיפול הוליסטי. יש רופאים מאוד שלמים גם ברפואת ילדים, אבל, לרוב מדובר בסדרת מפגשים אקוטיים, ולא במערכת יחסים משמעותית עם משפחה.
בחרתי לטפל באנשים במספר רמות. מהאישית, דרך המשפחתית ועד הקהילתית. המקום שלי כרופא של כולם מאפשר לי התערבות קהילתית.
דוגמא : נושא ההנקה. לפני מספר חודשים זיהיתי בעיה בנושא ההנקה. עמדתי בפני מספר לידות של אמהות עם נסיון קודם לא מוצלח בהנקה. יותר מכך, ראיתי בעיה כללית של הצוות, ושל המודעות והיחס להנקה.
פיצה היתה שותפה לתכנית ההתערבות שהחלה מהרצאה ודיון, נמשכה דרך דגשים לצוות, עם כתובות, מספרי טלפונים לייעוץ, ובמיוחד העברת המסר שלנו חשובה הנקה ושנעשה כל מה שאפשר כדי לסייע לאמהות בהנקה.
ההתערבות כללה ביקורי בית יומיים לחלק מהאמהות, שיחות טלפון רבות, והתייעצות עם מדריכת הנקה בקהילה. יותר מכך, וביוזמת חברות נוספות מהאזור נפתח חוג לה לצ'ה. בסך הכל כל האימהות הניקו חצי שנה לפחות, למרות המון קשיים.
בקרוב אני מתחיל תכנית התערבות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. המעמד שלי כרופא גם של המבוגרים מקבלי ההחלטות מגביר את היכולת שלי בביצוע התערבות ברמה הקהילתית. בשנה הבאה אם ירצה השם, יעמוד מרכז לטיפול בהפרעת קשב, עם טיפול כוללני - פסיכולוגי, משפחתי, חינוכי, ריפוי בעיסוק, רפואה אלטרנטיבית וכן... גם ריטלין.
גם הרפואה שאני עושה. כמטופלים שלי מאושפזים אני בבית החולים כמעט יום יום. שואל, מציע, אפילו כותב בתיק, יש שצוחקים עלי שאני עושה את הביקור. אבל זה נכון, האחריות שלי. החולים שלי מקבלים טיפול יותר טוב. אני דואג לזה.
את הילדה עם מחלה המטולוגית נדירה אני אבחנתי, אני מלווה באשפוז, אני מתאם את הבדיקות המיוחדות, ואני מעורב לפרטי פרטים בטיפול אבל יותר מכך, אני מטפל גם בהורים בערב בבית. אני נכנס הביתה ורואה את ההשפעה על הילדים האחרים בבית. איך ההורים מסתדרים עם המחלה והאשפוז.
המגוון שאני עוסק בו מדהים, ואני יודע שלו הייתי הופך לרופא ילדים מצויין הייתי מתמחה על (או תת), שמטפל בסופו של דבר בחמש בעיות. היום מלבד הקשר האמיתי עם אנשים מגוון הבעיות שאני רואה אדיר, ומאוד מעניין לי.
הרבה מן הרופאים חברי וגם אני מונעים גם בגלל רצון לקבל כבוד. ידעתי תמיד שיותר "קול" לאמר שאני רופא ילדים. ברגע שהבנתי שמי שישלם את המחיר על הקוליות שלי הם ילדי, מצאתי את מקומי.
עם כל הקסם ברפואת ילדים, אני שמח שיש לי גם את הטיפול במבוגרים. באופן טבעי אני פחות נמשך לצד הגריאטרי, אבל, טיפול בבית בחולה סופני. סעד לאדם שאף רופא אחר לא רוצה לטפל בו. ליווי המשפחה לאחר המוות, אלו הן השעות הגדולות של הרפואה.
מעבר לעניין והאתגר בטיפול במספר מחלות בעת ובעונה אחת במבוגרים, והשליטה על תרופות רבות, צריך להיות פרמקולוג / קוסם / איש שיווק / מוקדן שירות לקוחות / פסיכיאטר ואוהב אדם אמיתי לטפל באלו שכולם מגלגלים אותם חזרה.
אז אולי אני לא נפרולוג גדול, או, כירורג לב חזה, או, אפילו לא קרדיולוג ילדים, אבל אני רופא. אני הA רופא של אנשים. הם אוהבים אותי. אני אוהב אותם. יש לנו מערכת יחסים ארוכת שנים. אני משנה את חייהם והם את שלי.
יותר מזה, אני עושה היפנוזה, עכשיו בגלל עניין אישי אני אוסף ספרות ומתמחה בהפרעת קשב, לפני כן התמחתי בפרזיטים של העולים החדשים ממרכז הקליטה. בכל מקום שבו יזרקו אותי אני יכול להיות יותר שימושי ליותר אנשים מרוב הרופאים שלמדו איתי.
יש לי זמן להתנדב, יש לי זמן לקרוא ספרים גם לא של רפואה. אני מלמד סטודנטים. אני עוסק בטראומה.
כשאני רואה את החברים שלי בהתמחויות מלבד אולי הפסיכיאטרים, אני קצת מתפלא על עולמם הצר, כי כל מה שיש לך זה הרפואה. היא ממלאת את כולך. אומרים סך הכל ארבע שנים. בעצם זה חמש. אחר כך מומחה צעיר, ותת מתמחה. אנחנו כבר בקו הסיום. הם אנשים אחרים. חלקם ממורמרים ואומללים. יש כמה מאושרים. אבל לעומתם, רוב רובם של המתמחים איתי מרוצים.
לאלדואה בלבן אני עובד בדרום ואת מוזמנת לקפוץ ולהציץ גם אם זה ליום. בכיף.
בכל מקרה הבחירה היא אישית אבל צריך להבין שאת המחיר האהובים עלינו ביותר משלמים.
נשארתי עם כל ילד שלי שנה בבית. היום העבודה שלי מאפשרת לי גמישות כדי להישאר עם תינוקתי יומיים בשבוע. אני לא מצטער, (בינתיים), על הבחירה.
[u]בקיצור - אני יכולה להיות רופאת משפחה טובה, אבל אני יכולה להיות רופאת ילדים מצוינת.[/u]
טוב נו, אז בלשון זכר, אבל זה מה שאני חשבתי.
אז למה בכל זאת אני רופא משפחה?
כי אני מטפל בהמון ילדים אבל מכיר אותם הרבה יותר טוב מלו הייתי רופא ילדים. יש מספר משפחות בהן אני מטפל בארבעה דורות, ובכל מקרה אני הרופא גם של אמא ואבא, גם של הילדים, עוד מספר דודים, וסבא סבתא. אני יודע איפה הם עובדים, מה הם עושים, מה התשוקות שלהם בחיים.
אני יודע על הילדים משלב התכנון, ומרגיש שהרפואה שאני נותן להם יותר טובה בגלל זה.
אני מאמין שאני נותן לילדים רפואה טובה בגלל הגישה הבסיסית של המשכיות טיפול, של רפואה כוללנית. אם עזרתי לאמא לפני חצי שנה בטיפול בטחורים, היום היכולת שלי להשפיע על דברים אחרים גם בקשר לילד גבוהה יותר.
בחירה ברפואת ילדים היא וויתור משמעותי על טיפול הוליסטי. יש רופאים מאוד שלמים גם ברפואת ילדים, אבל, לרוב מדובר בסדרת מפגשים אקוטיים, ולא במערכת יחסים משמעותית עם משפחה.
בחרתי לטפל באנשים במספר רמות. מהאישית, דרך המשפחתית ועד הקהילתית. המקום שלי כרופא של כולם מאפשר לי התערבות קהילתית.
דוגמא : נושא ההנקה. לפני מספר חודשים זיהיתי בעיה בנושא ההנקה. עמדתי בפני מספר לידות של אמהות עם נסיון קודם לא מוצלח בהנקה. יותר מכך, ראיתי בעיה כללית של הצוות, ושל המודעות והיחס להנקה.
פיצה היתה שותפה לתכנית ההתערבות שהחלה מהרצאה ודיון, נמשכה דרך דגשים לצוות, עם כתובות, מספרי טלפונים לייעוץ, ובמיוחד העברת המסר שלנו חשובה הנקה ושנעשה כל מה שאפשר כדי לסייע לאמהות בהנקה.
ההתערבות כללה ביקורי בית יומיים לחלק מהאמהות, שיחות טלפון רבות, והתייעצות עם מדריכת הנקה בקהילה. יותר מכך, וביוזמת חברות נוספות מהאזור נפתח חוג לה לצ'ה. בסך הכל כל האימהות הניקו חצי שנה לפחות, למרות המון קשיים.
בקרוב אני מתחיל תכנית התערבות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. המעמד שלי כרופא גם של המבוגרים מקבלי ההחלטות מגביר את היכולת שלי בביצוע התערבות ברמה הקהילתית. בשנה הבאה אם ירצה השם, יעמוד מרכז לטיפול בהפרעת קשב, עם טיפול כוללני - פסיכולוגי, משפחתי, חינוכי, ריפוי בעיסוק, רפואה אלטרנטיבית וכן... גם ריטלין.
גם הרפואה שאני עושה. כמטופלים שלי מאושפזים אני בבית החולים כמעט יום יום. שואל, מציע, אפילו כותב בתיק, יש שצוחקים עלי שאני עושה את הביקור. אבל זה נכון, האחריות שלי. החולים שלי מקבלים טיפול יותר טוב. אני דואג לזה.
את הילדה עם מחלה המטולוגית נדירה אני אבחנתי, אני מלווה באשפוז, אני מתאם את הבדיקות המיוחדות, ואני מעורב לפרטי פרטים בטיפול אבל יותר מכך, אני מטפל גם בהורים בערב בבית. אני נכנס הביתה ורואה את ההשפעה על הילדים האחרים בבית. איך ההורים מסתדרים עם המחלה והאשפוז.
המגוון שאני עוסק בו מדהים, ואני יודע שלו הייתי הופך לרופא ילדים מצויין הייתי מתמחה על (או תת), שמטפל בסופו של דבר בחמש בעיות. היום מלבד הקשר האמיתי עם אנשים מגוון הבעיות שאני רואה אדיר, ומאוד מעניין לי.
הרבה מן הרופאים חברי וגם אני מונעים גם בגלל רצון לקבל כבוד. ידעתי תמיד שיותר "קול" לאמר שאני רופא ילדים. ברגע שהבנתי שמי שישלם את המחיר על הקוליות שלי הם ילדי, מצאתי את מקומי.
עם כל הקסם ברפואת ילדים, אני שמח שיש לי גם את הטיפול במבוגרים. באופן טבעי אני פחות נמשך לצד הגריאטרי, אבל, טיפול בבית בחולה סופני. סעד לאדם שאף רופא אחר לא רוצה לטפל בו. ליווי המשפחה לאחר המוות, אלו הן השעות הגדולות של הרפואה.
מעבר לעניין והאתגר בטיפול במספר מחלות בעת ובעונה אחת במבוגרים, והשליטה על תרופות רבות, צריך להיות פרמקולוג / קוסם / איש שיווק / מוקדן שירות לקוחות / פסיכיאטר ואוהב אדם אמיתי לטפל באלו שכולם מגלגלים אותם חזרה.
אז אולי אני לא נפרולוג גדול, או, כירורג לב חזה, או, אפילו לא קרדיולוג ילדים, אבל אני רופא. אני הA רופא של אנשים. הם אוהבים אותי. אני אוהב אותם. יש לנו מערכת יחסים ארוכת שנים. אני משנה את חייהם והם את שלי.
יותר מזה, אני עושה היפנוזה, עכשיו בגלל עניין אישי אני אוסף ספרות ומתמחה בהפרעת קשב, לפני כן התמחתי בפרזיטים של העולים החדשים ממרכז הקליטה. בכל מקום שבו יזרקו אותי אני יכול להיות יותר שימושי ליותר אנשים מרוב הרופאים שלמדו איתי.
יש לי זמן להתנדב, יש לי זמן לקרוא ספרים גם לא של רפואה. אני מלמד סטודנטים. אני עוסק בטראומה.
כשאני רואה את החברים שלי בהתמחויות מלבד אולי הפסיכיאטרים, אני קצת מתפלא על עולמם הצר, כי כל מה שיש לך זה הרפואה. היא ממלאת את כולך. אומרים סך הכל ארבע שנים. בעצם זה חמש. אחר כך מומחה צעיר, ותת מתמחה. אנחנו כבר בקו הסיום. הם אנשים אחרים. חלקם ממורמרים ואומללים. יש כמה מאושרים. אבל לעומתם, רוב רובם של המתמחים איתי מרוצים.
[po]לאלדואה בלבן[/po] אני עובד בדרום ואת מוזמנת לקפוץ ולהציץ גם אם זה ליום. בכיף.
בכל מקרה הבחירה היא אישית אבל צריך להבין שאת המחיר האהובים עלינו ביותר משלמים.
נשארתי עם כל ילד שלי שנה בבית. היום העבודה שלי מאפשרת לי גמישות כדי להישאר עם תינוקתי יומיים בשבוע. אני לא מצטער, (בינתיים), על הבחירה.