וואו, הדיון נהיה הרבה יותר מעניין מבשר כן או לא - ההטיות במחקר האקדמי וקשרי הון-אקדמיה, ומעבר לעשייה אמיתית. מגניב.
יש לי חלום: להקים עמותה שתיקרא "האזרח הקטן"- ובה יהיו סוללת עורכי דין והרבה אנשים מבינים.
גם לי.
הוכח פעמים רבות מספור שאוניברסיטאות הן המקור מספר 1 שמטה מחקרים לפי המממנים שלהם, או מצנזר מחקרים שלא מתאימים להלך הרוח המקצועי והציבורי, ככה שאולי גם לך כדאי לשמור על ראש פתוח...
את צודקת לגמרי (פירוט בהמשך). יחד עם זאת, יש בעולם קליקה הולכת וגדלה של מדענים אמיצים, שכן מעיזים לערוך מחקרים ולהיות נאמנים לאמת, גם כאשר היא לא נוחה לאנשים בעמדות כוח, תוך סיכון עמדתם ומקור הפרנסה שלהם. הם מתכתבים באופן קבוע באימילים, ומחליפים ביניהם מידע. אבל המידע הזה תקוע ביניהם והמכותבים שלהם, ובקושי מצליח לזרום החוצה, בגלל השליטה הישירה והעקיפה של תעשיות אינטרסנטיות בכלי העברת המידע לציבור: כלי תקשורת ההמונים, כתבי עת מדעיים, כנסים וכו'. אבל יש זרימה, קטנה ואיטית. הצלחות קטנות. איך לזהות את האמינים? זה כבר עניין של הפעלת שיקול דעת והכרת ההיסטוריה של הכותבים.
_"הוכח"? "פעמים רבות מספור"?
את יכולה לציין מחקרים כאלה??_
אוקי, אני לא בטוח עד כמה זה בסדר להפציץ בהודעות ארוכות, אז תעצרו אותי אם זה מוגזם, אפשר גם למחוק, אנסה לא להגיע ל"רבות מספור"... להלן קצת מידע שאספתי פעם, השתדלתי לציין מקורות, אם חסר וצריך תגידו:
בעל הדעה של בעל המאה / איתי רום, גלובס, 18.4.07: ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות בשירות האחים עופר, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות העובד מייעץ למפעל מזהם במפרץ חיפה, וכך גם חוקרי הטכניון. אילי ההון המותקפים על זיהום משלמים עשרות אלפי דולרים למומחים רפואיים, חלקם עובדי מדינה, תמורת חוות דעת מטעמם בתיקים שנויים במחלוקת. האינטרסים הסמויים שהמומחים לא הכרח חושפים
http://www.globes.co.il/news/home.aspx? ... 8&nagish=1
"קיימות טכניקות עבור פרוטוקולים של מחקר מניפולטיבי לייצור מחקרים אשר המסקנות שלהם מתאימות לאינטרסים של המממן שנקבעו מראש. הטכניקות הללו כוללות התאמת זמן המחקר (כך שלהשפעות הרעילות אין זמן לצוץ), מניפולציה של כמות החומר המוחדר לקבוצות המחקר וקבוצת הביקורת, ופרשנות סובייקטיבית של נתונים מורכבים. לעיתים קרובות שיטות כאלה הן כמעט הונאה מושלמת, המובילה לתוצאות צפויות. בדרך כלל, לארגונים שמממנים מחקר יש רעיון ברור לגבי התוצאות שיקבלו, אחרת הם לא יממנו את המחקר."
(ג'וזף הוקינס מאונ' קורנל)
"בעולם התזונה והבריאות, מדענים אינם חופשיים ללכת בעקבות מחקרם לכל דרך שיוביל. להגיע לתוצאות 'לא נכונות', אפילו באמצעות מדע מהשורה הראשונה, זה עלול לפגוע בקריירה שלך. לנסות להפיץ את המסקנות ה'לא נכונות' לציבור, בשם בריאות הציבור, זה עלול להרוס את הקריירה שלך. שלי לא נהרסה – היה לי מזל."
(ד"ר קולין קמפבל, THE CHINA STUDY)
לפי ד"ר ריצ'רד א.דאיו, רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק, חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון, בספרם "תקוה או תעתוע", מטרת המחקרים היא לא להביא תועלת, להוכחת עובדות מדעיות, אלא רק מחקרים שטובים לצרכי השיווק של התעשיות המממנות.
רוב החוקרים הביו-רפואיים במכוני המחקר הפרטיים ולפחות רבע מהם במוסדות אקדמאים מקבלים מימון ישיר מהתעשיה.
סקירה של 1,140 מחקרים מצאה שמחקרים שמומנו על ידי התעשיה היו בעלי סבירות גבוהה יותר באופן מובהק להגיע למסקנות שרצויות למממן, ממחקרים שלא מומנו על ידי התעשיה.
"כותבי צללים" : כותבים מקצועיים המועסקים בחברות תרופות או בחברות תקשורת / יחסי ציבור. הם כותבים את מאמרי המערכת או סקירות ואין להם קשר לניהול המחקר. הם מקבלים הנחייה עם הדגשה על יתרונות התרופה החדשה ולפי זה כותבים את המאמר. בשלב הבא פונים לאישיות מקצועית ידועת שם לתת את שמה כמחבר המאמר. התעשיה שוכרת חוקרים כדי שיכתבו וידברו בשמה.
הספר "בטחו בנו, אנחנו מומחים!" נותן דוגמאות רבות למימון חוקרים. מתוך הספר: "אתם חושבים שאם מדען אומר שמשהו נכון, זה חייב להיות נכון? בתחילת שנות ה-90, חברות הטבק שילמו בחשאי ל-13 מדענים כדי שיכתבו מספר מכתבים לעיתונים רפואיים בעלי השפעה. ביוסטטיסטיקאי אחד קיבל 10,000$ לכתיבת מכתב בעל שמונה פסקאות שפורם בעיתון האיגוד הרפואי האמריקאי, וחוקר סרטן קיבל 20,137$ לכתיבת ארבעה מכתבים וחוות דעת ל"לנסט – עיתון המכון הלאומי לסרטן" ולוול סטריט ג'ורנל."
כתבה בעיתון "גרדיאן" הבריטי חשפה כי ענקית הנפט אקסון מובייל הציעה עשרת אלפים דולרים למדענים תמורת מאמרים שיערערו על הקשר בין צריכת אנרגיה להתחממות הגלובלית. לפי פרסומים אחרים מימנה החברה גופים שונים שהפיצו מידע שגוי בנושא, בדומה לטקטיקות שאותן נקטו בעבר חברות הסיגריות.
סקר בלתי תלוי שנערך ב- 2001 מצא כי יש להמנע משימוש קבוע בתרופות קצרות טווח ממשפחת חוסמי סידן לטיפול ביתר לחץ דם. כל אותו זמן המשיכו חברות התרופות לטעון כי המחקרים לא מצאו שום פסול בתרופות אלה. מאוחר יותר התברר של -96% ממחברי מאמרים שתמכו בשימוש בחוסמי תעלות סידן היו קשרים כלכליים עם חברות התרופות.
Barnett A, Revealed: how drug firms 'hoodwink' medical journals, The Observer, 7 December 2003.
Boseley S, Scandal of scientists who take money for papers ghostwritten by drug companies, The Guardian, February 7, 2002.
B. Blake Levitt, Cell Towers, New Century 2000
Justin Bekelman, Yan Li and Cary Gross, Scope and Impact of Financial Conflicts of Interest in Biomedical Research: A Systematc Review, Journal of the American Medical Association, 289 pp. 454-465, January 22/29, 2003.
Nick Fleming and John Coles
Express Newspapers UK 24.5.99
J. P. Tarcher. Trust us, we’re experts` ISBN: 158542059x, 2000
שיטות לשליטה בתוצאות המחקרים:
הסתרת/גניזת/עיכוב פרסום ממצאי מחקרים לא רצויים. חברה לא מחוייבת לחשוף את כל המחקרים שהיא מימנה. החוקרים נמנעים לתעד ולפרסם תוצאות שליליות. המחקרים החיוביים מתפרסמים מוקדם יותר מהמחקרים השליליים. לדוגמה, המחקרים שנעשו ע"י התעשייה על קרינה אלקטרומגנטית לא פורסמו לציבור לפני שהחלו בשיווק הטלפונים סלולריים.
הטענה: לא חזרו על המחקר. יש חזרה על מחקרים שהראו תוצאות של "אין סכנה", ולא על המחקרים שהראו תוצאות שליליות, ואז טוענים "לא חזרו על המחקר הזה". לציבור זה נשמע כאילו ניסו לחזור על המחקר ולא מצאו שוב את אותם ממצאים שליליים, כשלמעשה לא ביצעו שום ניסיון לחזור על המחקר. כך גם מערערים את אמון הציבור במחקרים שמראים תוצאות שליליות. כשארגון לאומי גדול (כמו המועצה הלאומית למחקר בארה"ב) נדרש לנתח מחקרים, הוא בדרך כלל מגביל את הניתוח למחקרים שעברו הערכת עמיתים, שחזרו עליהם. לפעמים חוזרים על מחקר עם שינויים מסוימים, למשל בשיטות אחרות, ואז טוענים שלא חזרו על המחקר המקורי.
הטענה: "יש ממצאים לכאן ולכאן". זו שיטה להסיט את תשומת הלב מכך שיש מחקרים שהראו נזקים.
מימון מחקרים שמטרתם להוכיח פסיכוסומטיות: הנחקרים לא יודעים אם ניתן להם החומר המסוכן או לא. באמצעות מחקרים כאלה, לדברי פרופ' פאולו קווקייה, מהמחלקה לפיזיקה של המוסד לבריאות באיטליה, החברות מנסות "להוכיח" שבעצם הכל בטוח.
המצאת מחלות והפרזה בחומרת בעיות לשם הגברת פחדים.
מניפולציה במינוחים: "הוכח כיעיל" בכל מה שקשור לתרופות, הכוונה ליעיל במידה מסוימת. באמצעות השימוש בהברה nex בתרופות החדשות, החברות רוצות שנאמין כי Clarinex או Nexium הן הדבר הבא – next.
החתמת החוקרים על סודיות. זהו הנוהל המקובל. לחוקר נאסר לדבר על המחקר שלהם. מכיוון שהתעשייה מעכבת ומונעת פרסום מחקרים, ומקבלת את המחקרים לעריכת סופית לפני הפרסום, נמנע דיווח ישיר של החוקרים על מסקנותיהם. למשל, בהסכם הסודיות שעליו מחתימה חברת "כימיקלים לישראל" את היועצים, "מידע סודי" מוגדר בו ככל ידע בנוגע לעסקי החברה שיימסר למומחה, "על-פי שיקול דעתה הבלעדי", אלא אם יוכיח שמדובר במידע שהיה קודם ברשותו או ב"נחלת הכלל". הסודיות חלה על כל מפעלי הקונצרן, גם אם המומחה נשכר כיועץ רק לאחד ממפעליו, וההתחייבות לשמירתה "אינה מוגבלת בזמן".
איפה היו מדעני הטכניון כל השנים כשהיה ידוע על בעיות הבריאות הקשות במפרץ חיפה והקשר שלהן למפעלים המזהמים?
המשרד להגנת הסביבה מינה ועדת מומחים לבחינת זיהום האוויר בחיפה והשלכותיו הבריאותיות, בראשות פרופ' יורם אבנימלך מהטכניון. הוועדה הכחישה את הקשר הישיר בין התעשיה לתחלואה באיזור. הם הסתמכו באופן משמעותי על מחקרו של ריצ'רד דול משנת 1981, שבו נטען כי זיהום אחראי רק לכ-2% ממקרי הסרטן – מחקר שמומחים המפקפקים בהשפעת זיהום סביבתי על הבריאות מרבים לצטט. מאמר בכתב העת המדעי AJIM כתב על כך שמחקרו של דול השפיע על עיצוב מדיניות הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה. המדיניות האמריקאית משפיעה רבות גם על קביעת המדיניות בישראל. בכתב העת נחשף גם שדול ייעץ לחברות כימיקלים שונות, והסתיר את העובדה שחברת מוצרי ההדברה "מונסנטו" שילמה לו 1,000 ליש"ט ליום תמורת ייעוץ.
(המאמר למעלה מאת איתי רום)
בין חברי הוועדה של הטכניון היו מומחים שעובדים כיועצים עבור התעשייה. הטכניון מבצע מחקרים בדיקות מעבדה שונות בתשלום עבור מפעלים שונים, ומקבל מהם תרומות. אחד התורמים לטכניון הוא למשל מפעל חיפה כימיקלים, ממזהמי הקישון. הטכניון מסרב לפרט את המפעלים שתורמים לו ואת הסכומים שנתרמים, בטענה ש"לטכניון התקשרויות רבות עם מפעלים וגורמים פרטיים, וברובן המכריע יש התחייבות לשמירה על סודיות".
עיכוב התשלום לחוקרים עד שיתאימו את מסקנותיהם לצרכי המממנים
דוגמאות:
ד"ר רוס אדיי מצא שקרינה סלולרית מגבירה גידולים סרטניים, מוטורולה דרשה שישנה את ניסוח מסקנותיו, וכשסירב היא הפסיקה את המימון ולא שילמה לו כסף שהיתה חייבת לו. לדבריו, "התעשייה לא באמת מעוניינת בחקירה רצינית שתהיה זמינה לציבור. כל מה שהם רוצים הוא שהמחקר יתמוך בטענותיהם... התוצאות נמעכות ע"י תעשיית הטלפונים הסלולריים."
גם הכסף למחקר של ד"ר הנרי לאי על השפעות הקרינה האלקטרומגנטית עוכב עד שהוסכם על גירסת הדוח שלו עם תעשיית הטלפונים. הוא נדרש לשנות שלוש פעמים את הממצאים שלו , שהראו שינוי בDNA של חולדות עקב חשיפה לקרינה.הוא אמר: "השליטה בתוכניות המחקר עברה למנהלים ועורכי דין. זה בדיוק מה שקרה בתעשיית הטבק."
הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור", מאת איריס עצמון, 2004
התעשיות רודפות חוקרים שמפרסמים תוצאות מחקרים שעלולים לפגוע באינטרסים שלהן:
דוגמאות:
חברות התרופות רודפות חוקרים שפרסמו מידע על מחקרים שהראו שתרופות ישנות יעילות יותר מחדשות. למשל, חוקר הציג ב- 1995 מאמר מדעי שמצא שהתרופות החדשות והיקרות בעלות סיכון גבוה להתקפי לב בהשוואה לתרופות ישנות וזולות. התגובה מצד חברות התרופות היתה התקפה תקשורתית ואישית נגדו. במקרים אחרים חברות תרופות הכשילו את קידומם המקצועי של חוקרים.
בולנסיה, ספרד, 4 ימים לאחר ש ד"ר דלאודיו גומז פרטה כתב מכתב לממסד הרפואי של ולנסיה ובו הביע את דאגתו על כך שבדומה לממסד הרפואי בארה"ב גם הממסד הרפואי בספרד לא נקט עמדה בקשר לבעיות עם הקרינה האלקטרומגנטית – הודיעו לו שהוא חייב להפסיק מיד את מחקריו על קרינה אלקטרמגנטית.
בשבדיה הממשל מונע מימון ומאיים לסגור את מעבדת המחקר בנושא קרינה אלקטרומגנטית של פרופ' אולה יוהנסון;
בגרמניה, החוקר ד"ר להרכט פון קליצינג התפטר מהאוניברסיטה הרפואית בליבק, כדי להמשיך במחקרו על הקרינה, לאחר שדיקן האוניברסיטה אסר עליו לפנות לפרלמנט הגרמני בנושא השפעות הטלפונים הסלולריים, בטענה שזה יפגע באוניברסיטה.
באנגליה, ד"ר ג'ררד הילנד מאוניברסיטת וורוויק יצא לפנסיה מוקדמת בעקבות לחץ כבד נגד מחקרו בנושא השפעת הקרינה האלקטרומגנטית על האדם;
בארה"ב, פרופ' וויליאם מורטון מאוניברסיטת אורגון למדעי הבריאות (OHSU), הותקף על ידי הנהלת הבוחנים הרפואיים של אורגון, ונאלץ לוותר על רשיונו הרפואי כדי להמשיך ולחקור את הרגישות לאלקטרומגנטיות; ורוג'ר סנטיני, חוקר ותיק בתחום האלקטרומגנטיות, העיד בפני המשרד להערכת המדע ובחירות טכנולוגיות, לאחר שמנהל המעבדה הממשלתית שבה הוא עובד אסר עליו לדבר עם עיתונאים, פוליטיקאים וחוקרים אחרים על "השפעות ביולוגיות של טלפונים סלולריים ותחנות בסיס (אנטנות)": "אנו עדים כיום להתפתחות של לחץ המכוון לפגוע בשמם הטוב של חוקרים מסוימים ובממצאים שלהם, בתוך המוסדות שלהם. הקמפיינים הללו של הטרדות מוסריות ומקצועיות מתוזמרים במיוחד על ידי ספקים מסוימים של טלפונים סלולריים, פקידים נבחרים וגופים לבריאות הציבור. חלק מן המדענים העובדים על הבעיה של השפעות ביולוגיות מטלפונים סלולריים ותחנות בסיס, הפכו לאחרונה למטרה, בעקבות הלחצים הללו, לצעדים מפלים מצד המוסדות שלהם: פיטורים, שינוי מקצועי, שינוי של נושא המחקר, חסימת הקריירה, איבוד שותפים, איסור לדבר." הוא התייחס ל-3 דוגמאות של מדענים בולטים בצרפת, ולמקרים נוספים.
ICHF (International Council for Health Freedom), Newsletter Vol. VI, Nos 3-4 published by ICHF, LA Jolla Ca 92037.
"הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור", מאת איריס עצמון, 2004
"תקווה או תעתוע", ספרם של ד"ר ריצ'רד א.דאיו, רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק, חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון
שיטות נפוצות למניפולציות בתוצאות המחקר:
מפרסמים אותו מחקר מספר פעמים, תחת כותרת שונה, בשינוי שמות המחברים, מתקבל הרושם שקיימות הוכחות מדעיות רבות. למשל, לגבי מאמרים על תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידים - צירפו יחד כמה מאמרים שחזרו על המחקר, ואז קיבלו מספר גדול של משתתפים והיו כפילויות במספרים.
הצגת תוצאות שליליות כחיוביות. למשל תרופות שמורידות כולסטרול או מסדירות קצב לב, עלולות באופן פרדוקסלי דווקא לקצר תוחלת חיים של המטופל. כמו כן, כיווץ גידול ממאיר אינו מהווה מדד אמין ליעילות הטיפול. מחקר שמצא הגברה משמעותית של הסיכוי ללקות בסרטן המוח לאחר עשר שנים של דיבור בסלולרי - יחצני ממני המחקר הוציאו הודעה לעיתונות שפורסמה בתקשורת כך: מחקר מוכיח: אפשר לדבר עשר שנים בסלולרי בלי חשש לסרטן המוח.
בלבול בין קשר מתאמי לבין סיבתיות. כשמישהו הבריא לאחר קבלת טיפול, טוענים שהוא הבריא כתוצאה מכך, גם כאשר יש ראיות לכך שהטיפול למעשה הפחית את הסיכוי להבריא.
בדיקת דברים לא רלוונטיים: בודקים משהו אחד ואז אומרים שלא מצאו סכנה מדבר אחר, שבכלל לא נבדק. למשל בתחום הקרינה האלקטרומגנטית, כדי שהמחקר יתן תוצאות לפיהן הקרינה בטוחה, מחפשים השפעות של חימום ולא השפעות ביולוגיות (ואז אומרים שלא מצאו השפעות ביולוגיות – כשבכלל לא חיפשו כאלה); בונים מחקרים עם עוצמות קרינה גבוהות וחשיפה לזמן קצר – ואז אומרים שהמחקר לא מצא השפעות בריאותיות שליליות מקרינה בעוצמות נמוכות לטווח ארוך (למשל אנטנות) הוא כלל לא חיפש אותן.
השוואה בין השפעות החומר הנבדק לבין משהו שידוע שהוא גרוע יותר: תרופה שידוע שהיא לא יעילה, מינונים תת אופטימליים של תרופה מקבילה; תרופה ישנה יותר שחייבת להינתן בעירוי ובמחקר ניתנת בבליעה.
עריכת מחקרים עם אוכלוסיות קטנות.
הטיית מחקרים ע"י בחירת האוכלוסיה בהתאם - בחירת מודל המחקר בהתאם לתוצאות הרצויות:
שינוי המודל במהלך הניסוי: למשל מוציאים במהלך המחקר את הנבדקים שהחומר מזיק להם.
שימוש במודל לא רלוונטי לחלוטין: בדיקת השפעות חומר על איזורים בגוף שלא נחשפים לחומר, על בני אדם שלא נחשפו לקרינה, על חפצים או על בעלי חיים (על מינים אחרים – חומרים משפיעים בצורה שונה על כל מין ותת מין, כך שמה שפוגע בבני אדם לא בהכרח יפגע במין אחר).
דוגמה:
חברת מוטורולה שילמה לחוקרים לבדוק את השפעת הקרינה הסלולרית על חפצים כמו שקית עם מים, מלח ופלסטיק וגוש של ג'ל (מודלים שלא מכילים רקמות אנושיות שסופגות קרינה), על הגב (בעוד שמדברים ושומעים מהראש) ועל חולדות, ובדקו השפעות קרינה בקרב אנשים שכמעט לא נחשפו לה, למשל מחקר שנעשה על השפעות של עשר שנות קרינה על התפתחות גידולים במוח, שבו נבדקו באנשים שנחשפו לקרינה רק במשך שלוש שנים (להיווצרות גידולי מוח נדרשים יותר משלוש שנים).
"תקווה או תעתוע", ספרם של ד"ר ריצ'רד א.דאיו, רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק, חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון
"הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור", מאת איריס עצמון, 2004
לקינוח, על המועדון העסקי-אקדמי של אויברסיטת תל אביב, ומה הוא מציע לראשי המשק שיתרמו לאוניברסיטה:
http://www.yedidim-tau.org.il/[po]article page[/po].asp?id=3&scid=9
כדאי לקרוא את כל העמוד. אבל הנה רק ציטוט קון אחד לדוגמה ממנו: "לחברי וחברות המועדון ניתנת האפשרות הייחודית להיות חברים בועדות אקדמיות של הפקולטות השונות, מוסדות האגודה ומוסדות האוניברסיטה, ולהשפיע בכך על האג’נדה, המחקר וכיווני ההוראה.פוטנציאל כח אדם: האוניברסיטה, בסיוע חברי וחברות המועדון העסקי-אקדמי, מרשתת את בוגריה אל מרכזי הפעילות העסקית והכלכלית בישראל.השפעה על המחקר וההוראה: החברות במועדון העסקי-אקדמי מאפשרת אינטראקציה עם גורמים מובילים באוניברסיטה ומרחב השפעה של העולם העסקי היישומי על אוניברסיטת תל-אביב."
... להמשיך? יש עוד הרבה. רדיפת חוקרי סרטן, שליטה בעמותות בריאות. אני לא יודע כמה זה מתאים לפורמט של הפורום הזה. שוב, מתנצל אם הצפתי.
ועוד לא עניתי לכמה שאלות ששאלו אותי. אענה בהמשך. בכל אופן מה שהעלתה כאן נקודות ורודות אגדיות הכי מעניין, ממש לעשות משהו..
וואו, הדיון נהיה הרבה יותר מעניין מבשר כן או לא - ההטיות במחקר האקדמי וקשרי הון-אקדמיה, ומעבר לעשייה אמיתית. מגניב.
[u]יש לי חלום: להקים עמותה שתיקרא "האזרח הקטן"- ובה יהיו סוללת עורכי דין והרבה אנשים מבינים.[/u]
גם לי.
[u]הוכח פעמים רבות מספור שאוניברסיטאות הן המקור מספר 1 שמטה מחקרים לפי המממנים שלהם, או מצנזר מחקרים שלא מתאימים להלך הרוח המקצועי והציבורי, ככה שאולי גם לך כדאי לשמור על ראש פתוח...[/u]
את צודקת לגמרי (פירוט בהמשך). יחד עם זאת, יש בעולם קליקה הולכת וגדלה של מדענים אמיצים, שכן מעיזים לערוך מחקרים ולהיות נאמנים לאמת, גם כאשר היא לא נוחה לאנשים בעמדות כוח, תוך סיכון עמדתם ומקור הפרנסה שלהם. הם מתכתבים באופן קבוע באימילים, ומחליפים ביניהם מידע. אבל המידע הזה תקוע ביניהם והמכותבים שלהם, ובקושי מצליח לזרום החוצה, בגלל השליטה הישירה והעקיפה של תעשיות אינטרסנטיות בכלי העברת המידע לציבור: כלי תקשורת ההמונים, כתבי עת מדעיים, כנסים וכו'. אבל יש זרימה, קטנה ואיטית. הצלחות קטנות. איך לזהות את האמינים? זה כבר עניין של הפעלת שיקול דעת והכרת ההיסטוריה של הכותבים.
_"הוכח"? "פעמים רבות מספור"?
את יכולה לציין מחקרים כאלה??_
אוקי, אני לא בטוח עד כמה זה בסדר להפציץ בהודעות ארוכות, אז תעצרו אותי אם זה מוגזם, אפשר גם למחוק, אנסה לא להגיע ל"רבות מספור"... להלן קצת מידע שאספתי פעם, השתדלתי לציין מקורות, אם חסר וצריך תגידו:
בעל הדעה של בעל המאה / איתי רום, גלובס, 18.4.07: ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות בשירות האחים עופר, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות העובד מייעץ למפעל מזהם במפרץ חיפה, וכך גם חוקרי הטכניון. אילי ההון המותקפים על זיהום משלמים עשרות אלפי דולרים למומחים רפואיים, חלקם עובדי מדינה, תמורת חוות דעת מטעמם בתיקים שנויים במחלוקת. האינטרסים הסמויים שהמומחים לא הכרח חושפים
http://www.globes.co.il/news/home.aspx?fid=2&did=1000202918&nagish=1
"קיימות טכניקות עבור פרוטוקולים של מחקר מניפולטיבי לייצור מחקרים אשר המסקנות שלהם מתאימות לאינטרסים של המממן שנקבעו מראש. הטכניקות הללו כוללות התאמת זמן המחקר (כך שלהשפעות הרעילות אין זמן לצוץ), מניפולציה של כמות החומר המוחדר לקבוצות המחקר וקבוצת הביקורת, ופרשנות סובייקטיבית של נתונים מורכבים. לעיתים קרובות שיטות כאלה הן כמעט הונאה מושלמת, המובילה לתוצאות צפויות. בדרך כלל, לארגונים שמממנים מחקר יש רעיון ברור לגבי התוצאות שיקבלו, אחרת הם לא יממנו את המחקר."
(ג'וזף הוקינס מאונ' קורנל)
"בעולם התזונה והבריאות, מדענים אינם חופשיים ללכת בעקבות מחקרם לכל דרך שיוביל. להגיע לתוצאות 'לא נכונות', אפילו באמצעות מדע מהשורה הראשונה, זה עלול לפגוע בקריירה שלך. לנסות להפיץ את המסקנות ה'לא נכונות' לציבור, בשם בריאות הציבור, זה עלול להרוס את הקריירה שלך. שלי לא נהרסה – היה לי מזל."
(ד"ר קולין קמפבל, THE CHINA STUDY)
לפי ד"ר ריצ'רד א.דאיו, רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק, חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון, בספרם "תקוה או תעתוע", מטרת המחקרים היא לא להביא תועלת, להוכחת עובדות מדעיות, אלא רק מחקרים שטובים לצרכי השיווק של התעשיות המממנות.
רוב החוקרים הביו-רפואיים במכוני המחקר הפרטיים ולפחות רבע מהם במוסדות אקדמאים מקבלים מימון ישיר מהתעשיה.
סקירה של 1,140 מחקרים מצאה שמחקרים שמומנו על ידי התעשיה היו בעלי סבירות גבוהה יותר באופן מובהק להגיע למסקנות שרצויות למממן, ממחקרים שלא מומנו על ידי התעשיה.
"כותבי צללים" : כותבים מקצועיים המועסקים בחברות תרופות או בחברות תקשורת / יחסי ציבור. הם כותבים את מאמרי המערכת או סקירות ואין להם קשר לניהול המחקר. הם מקבלים הנחייה עם הדגשה על יתרונות התרופה החדשה ולפי זה כותבים את המאמר. בשלב הבא פונים לאישיות מקצועית ידועת שם לתת את שמה כמחבר המאמר. התעשיה שוכרת חוקרים כדי שיכתבו וידברו בשמה.
הספר "בטחו בנו, אנחנו מומחים!" נותן דוגמאות רבות למימון חוקרים. מתוך הספר: "אתם חושבים שאם מדען אומר שמשהו נכון, זה חייב להיות נכון? בתחילת שנות ה-90, חברות הטבק שילמו בחשאי ל-13 מדענים כדי שיכתבו מספר מכתבים לעיתונים רפואיים בעלי השפעה. ביוסטטיסטיקאי אחד קיבל 10,000$ לכתיבת מכתב בעל שמונה פסקאות שפורם בעיתון האיגוד הרפואי האמריקאי, וחוקר סרטן קיבל 20,137$ לכתיבת ארבעה מכתבים וחוות דעת ל"לנסט – עיתון המכון הלאומי לסרטן" ולוול סטריט ג'ורנל."
כתבה בעיתון "גרדיאן" הבריטי חשפה כי ענקית הנפט אקסון מובייל הציעה עשרת אלפים דולרים למדענים תמורת מאמרים שיערערו על הקשר בין צריכת אנרגיה להתחממות הגלובלית. לפי פרסומים אחרים מימנה החברה גופים שונים שהפיצו מידע שגוי בנושא, בדומה לטקטיקות שאותן נקטו בעבר חברות הסיגריות.
סקר בלתי תלוי שנערך ב- 2001 מצא כי יש להמנע משימוש קבוע בתרופות קצרות טווח ממשפחת חוסמי סידן לטיפול ביתר לחץ דם. כל אותו זמן המשיכו חברות התרופות לטעון כי המחקרים לא מצאו שום פסול בתרופות אלה. מאוחר יותר התברר של -96% ממחברי מאמרים שתמכו בשימוש בחוסמי תעלות סידן היו קשרים כלכליים עם חברות התרופות.
Barnett A, Revealed: how drug firms 'hoodwink' medical journals, The Observer, 7 December 2003.
Boseley S, Scandal of scientists who take money for papers ghostwritten by drug companies, The Guardian, February 7, 2002.
B. Blake Levitt, Cell Towers, New Century 2000
Justin Bekelman, Yan Li and Cary Gross, Scope and Impact of Financial Conflicts of Interest in Biomedical Research: A Systematc Review, Journal of the American Medical Association, 289 pp. 454-465, January 22/29, 2003.
Nick Fleming and John Coles
Express Newspapers UK 24.5.99
J. P. Tarcher. Trust us, we’re experts` ISBN: 158542059x, 2000
שיטות לשליטה בתוצאות המחקרים:
הסתרת/גניזת/עיכוב פרסום ממצאי מחקרים לא רצויים. חברה לא מחוייבת לחשוף את כל המחקרים שהיא מימנה. החוקרים נמנעים לתעד ולפרסם תוצאות שליליות. המחקרים החיוביים מתפרסמים מוקדם יותר מהמחקרים השליליים. לדוגמה, המחקרים שנעשו ע"י התעשייה על קרינה אלקטרומגנטית לא פורסמו לציבור לפני שהחלו בשיווק הטלפונים סלולריים.
הטענה: לא חזרו על המחקר. יש חזרה על מחקרים שהראו תוצאות של "אין סכנה", ולא על המחקרים שהראו תוצאות שליליות, ואז טוענים "לא חזרו על המחקר הזה". לציבור זה נשמע כאילו ניסו לחזור על המחקר ולא מצאו שוב את אותם ממצאים שליליים, כשלמעשה לא ביצעו שום ניסיון לחזור על המחקר. כך גם מערערים את אמון הציבור במחקרים שמראים תוצאות שליליות. כשארגון לאומי גדול (כמו המועצה הלאומית למחקר בארה"ב) נדרש לנתח מחקרים, הוא בדרך כלל מגביל את הניתוח למחקרים שעברו הערכת עמיתים, שחזרו עליהם. לפעמים חוזרים על מחקר עם שינויים מסוימים, למשל בשיטות אחרות, ואז טוענים שלא חזרו על המחקר המקורי.
הטענה: "יש ממצאים לכאן ולכאן". זו שיטה להסיט את תשומת הלב מכך שיש מחקרים שהראו נזקים.
מימון מחקרים שמטרתם להוכיח פסיכוסומטיות: הנחקרים לא יודעים אם ניתן להם החומר המסוכן או לא. באמצעות מחקרים כאלה, לדברי פרופ' פאולו קווקייה, מהמחלקה לפיזיקה של המוסד לבריאות באיטליה, החברות מנסות "להוכיח" שבעצם הכל בטוח.
המצאת מחלות והפרזה בחומרת בעיות לשם הגברת פחדים.
מניפולציה במינוחים: "הוכח כיעיל" בכל מה שקשור לתרופות, הכוונה ליעיל במידה מסוימת. באמצעות השימוש בהברה nex בתרופות החדשות, החברות רוצות שנאמין כי Clarinex או Nexium הן הדבר הבא – next.
החתמת החוקרים על סודיות. זהו הנוהל המקובל. לחוקר נאסר לדבר על המחקר שלהם. מכיוון שהתעשייה מעכבת ומונעת פרסום מחקרים, ומקבלת את המחקרים לעריכת סופית לפני הפרסום, נמנע דיווח ישיר של החוקרים על מסקנותיהם. למשל, בהסכם הסודיות שעליו מחתימה חברת "כימיקלים לישראל" את היועצים, "מידע סודי" מוגדר בו ככל ידע בנוגע לעסקי החברה שיימסר למומחה, "על-פי שיקול דעתה הבלעדי", אלא אם יוכיח שמדובר במידע שהיה קודם ברשותו או ב"נחלת הכלל". הסודיות חלה על כל מפעלי הקונצרן, גם אם המומחה נשכר כיועץ רק לאחד ממפעליו, וההתחייבות לשמירתה "אינה מוגבלת בזמן".
איפה היו מדעני הטכניון כל השנים כשהיה ידוע על בעיות הבריאות הקשות במפרץ חיפה והקשר שלהן למפעלים המזהמים?
המשרד להגנת הסביבה מינה ועדת מומחים לבחינת זיהום האוויר בחיפה והשלכותיו הבריאותיות, בראשות פרופ' יורם אבנימלך מהטכניון. הוועדה הכחישה את הקשר הישיר בין התעשיה לתחלואה באיזור. הם הסתמכו באופן משמעותי על מחקרו של ריצ'רד דול משנת 1981, שבו נטען כי זיהום אחראי רק לכ-2% ממקרי הסרטן – מחקר שמומחים המפקפקים בהשפעת זיהום סביבתי על הבריאות מרבים לצטט. מאמר בכתב העת המדעי AJIM כתב על כך שמחקרו של דול השפיע על עיצוב מדיניות הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה. המדיניות האמריקאית משפיעה רבות גם על קביעת המדיניות בישראל. בכתב העת נחשף גם שדול ייעץ לחברות כימיקלים שונות, והסתיר את העובדה שחברת מוצרי ההדברה "מונסנטו" שילמה לו 1,000 ליש"ט ליום תמורת ייעוץ.
(המאמר למעלה מאת איתי רום)
בין חברי הוועדה של הטכניון היו מומחים שעובדים כיועצים עבור התעשייה. הטכניון מבצע מחקרים בדיקות מעבדה שונות בתשלום עבור מפעלים שונים, ומקבל מהם תרומות. אחד התורמים לטכניון הוא למשל מפעל חיפה כימיקלים, ממזהמי הקישון. הטכניון מסרב לפרט את המפעלים שתורמים לו ואת הסכומים שנתרמים, בטענה ש"לטכניון התקשרויות רבות עם מפעלים וגורמים פרטיים, וברובן המכריע יש התחייבות לשמירה על סודיות".
עיכוב התשלום לחוקרים עד שיתאימו את מסקנותיהם לצרכי המממנים
דוגמאות:
ד"ר רוס אדיי מצא שקרינה סלולרית מגבירה גידולים סרטניים, מוטורולה דרשה שישנה את ניסוח מסקנותיו, וכשסירב היא הפסיקה את המימון ולא שילמה לו כסף שהיתה חייבת לו. לדבריו, "התעשייה לא באמת מעוניינת בחקירה רצינית שתהיה זמינה לציבור. כל מה שהם רוצים הוא שהמחקר יתמוך בטענותיהם... התוצאות נמעכות ע"י תעשיית הטלפונים הסלולריים."
גם הכסף למחקר של ד"ר הנרי לאי על השפעות הקרינה האלקטרומגנטית עוכב עד שהוסכם על גירסת הדוח שלו עם תעשיית הטלפונים. הוא נדרש לשנות שלוש פעמים את הממצאים שלו , שהראו שינוי בDNA של חולדות עקב חשיפה לקרינה.הוא אמר: "השליטה בתוכניות המחקר עברה למנהלים ועורכי דין. זה בדיוק מה שקרה בתעשיית הטבק."
הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור", מאת איריס עצמון, 2004
התעשיות רודפות חוקרים שמפרסמים תוצאות מחקרים שעלולים לפגוע באינטרסים שלהן:
דוגמאות:
חברות התרופות רודפות חוקרים שפרסמו מידע על מחקרים שהראו שתרופות ישנות יעילות יותר מחדשות. למשל, חוקר הציג ב- 1995 מאמר מדעי שמצא שהתרופות החדשות והיקרות בעלות סיכון גבוה להתקפי לב בהשוואה לתרופות ישנות וזולות. התגובה מצד חברות התרופות היתה התקפה תקשורתית ואישית נגדו. במקרים אחרים חברות תרופות הכשילו את קידומם המקצועי של חוקרים.
בולנסיה, ספרד, 4 ימים לאחר ש ד"ר דלאודיו גומז פרטה כתב מכתב לממסד הרפואי של ולנסיה ובו הביע את דאגתו על כך שבדומה לממסד הרפואי בארה"ב גם הממסד הרפואי בספרד לא נקט עמדה בקשר לבעיות עם הקרינה האלקטרומגנטית – הודיעו לו שהוא חייב להפסיק מיד את מחקריו על קרינה אלקטרמגנטית.
בשבדיה הממשל מונע מימון ומאיים לסגור את מעבדת המחקר בנושא קרינה אלקטרומגנטית של פרופ' אולה יוהנסון;
בגרמניה, החוקר ד"ר להרכט פון קליצינג התפטר מהאוניברסיטה הרפואית בליבק, כדי להמשיך במחקרו על הקרינה, לאחר שדיקן האוניברסיטה אסר עליו לפנות לפרלמנט הגרמני בנושא השפעות הטלפונים הסלולריים, בטענה שזה יפגע באוניברסיטה.
באנגליה, ד"ר ג'ררד הילנד מאוניברסיטת וורוויק יצא לפנסיה מוקדמת בעקבות לחץ כבד נגד מחקרו בנושא השפעת הקרינה האלקטרומגנטית על האדם;
בארה"ב, פרופ' וויליאם מורטון מאוניברסיטת אורגון למדעי הבריאות (OHSU), הותקף על ידי הנהלת הבוחנים הרפואיים של אורגון, ונאלץ לוותר על רשיונו הרפואי כדי להמשיך ולחקור את הרגישות לאלקטרומגנטיות; ורוג'ר סנטיני, חוקר ותיק בתחום האלקטרומגנטיות, העיד בפני המשרד להערכת המדע ובחירות טכנולוגיות, לאחר שמנהל המעבדה הממשלתית שבה הוא עובד אסר עליו לדבר עם עיתונאים, פוליטיקאים וחוקרים אחרים על "השפעות ביולוגיות של טלפונים סלולריים ותחנות בסיס (אנטנות)": "אנו עדים כיום להתפתחות של לחץ המכוון לפגוע בשמם הטוב של חוקרים מסוימים ובממצאים שלהם, בתוך המוסדות שלהם. הקמפיינים הללו של הטרדות מוסריות ומקצועיות מתוזמרים במיוחד על ידי ספקים מסוימים של טלפונים סלולריים, פקידים נבחרים וגופים לבריאות הציבור. חלק מן המדענים העובדים על הבעיה של השפעות ביולוגיות מטלפונים סלולריים ותחנות בסיס, הפכו לאחרונה למטרה, בעקבות הלחצים הללו, לצעדים מפלים מצד המוסדות שלהם: פיטורים, שינוי מקצועי, שינוי של נושא המחקר, חסימת הקריירה, איבוד שותפים, איסור לדבר." הוא התייחס ל-3 דוגמאות של מדענים בולטים בצרפת, ולמקרים נוספים.
ICHF (International Council for Health Freedom), Newsletter Vol. VI, Nos 3-4 published by ICHF, LA Jolla Ca 92037.
"הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור", מאת איריס עצמון, 2004
"תקווה או תעתוע", ספרם של ד"ר ריצ'רד א.דאיו, רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק, חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון
שיטות נפוצות למניפולציות בתוצאות המחקר:
מפרסמים אותו מחקר מספר פעמים, תחת כותרת שונה, בשינוי שמות המחברים, מתקבל הרושם שקיימות הוכחות מדעיות רבות. למשל, לגבי מאמרים על תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידים - צירפו יחד כמה מאמרים שחזרו על המחקר, ואז קיבלו מספר גדול של משתתפים והיו כפילויות במספרים.
הצגת תוצאות שליליות כחיוביות. למשל תרופות שמורידות כולסטרול או מסדירות קצב לב, עלולות באופן פרדוקסלי דווקא לקצר תוחלת חיים של המטופל. כמו כן, כיווץ גידול ממאיר אינו מהווה מדד אמין ליעילות הטיפול. מחקר שמצא הגברה משמעותית של הסיכוי ללקות בסרטן המוח לאחר עשר שנים של דיבור בסלולרי - יחצני ממני המחקר הוציאו הודעה לעיתונות שפורסמה בתקשורת כך: מחקר מוכיח: אפשר לדבר עשר שנים בסלולרי בלי חשש לסרטן המוח.
בלבול בין קשר מתאמי לבין סיבתיות. כשמישהו הבריא לאחר קבלת טיפול, טוענים שהוא הבריא כתוצאה מכך, גם כאשר יש ראיות לכך שהטיפול למעשה הפחית את הסיכוי להבריא.
בדיקת דברים לא רלוונטיים: בודקים משהו אחד ואז אומרים שלא מצאו סכנה מדבר אחר, שבכלל לא נבדק. למשל בתחום הקרינה האלקטרומגנטית, כדי שהמחקר יתן תוצאות לפיהן הקרינה בטוחה, מחפשים השפעות של חימום ולא השפעות ביולוגיות (ואז אומרים שלא מצאו השפעות ביולוגיות – כשבכלל לא חיפשו כאלה); בונים מחקרים עם עוצמות קרינה גבוהות וחשיפה לזמן קצר – ואז אומרים שהמחקר לא מצא השפעות בריאותיות שליליות מקרינה בעוצמות נמוכות לטווח ארוך (למשל אנטנות) הוא כלל לא חיפש אותן.
השוואה בין השפעות החומר הנבדק לבין משהו שידוע שהוא גרוע יותר: תרופה שידוע שהיא לא יעילה, מינונים תת אופטימליים של תרופה מקבילה; תרופה ישנה יותר שחייבת להינתן בעירוי ובמחקר ניתנת בבליעה.
עריכת מחקרים עם אוכלוסיות קטנות.
הטיית מחקרים ע"י בחירת האוכלוסיה בהתאם - בחירת מודל המחקר בהתאם לתוצאות הרצויות:
שינוי המודל במהלך הניסוי: למשל מוציאים במהלך המחקר את הנבדקים שהחומר מזיק להם.
שימוש במודל לא רלוונטי לחלוטין: בדיקת השפעות חומר על איזורים בגוף שלא נחשפים לחומר, על בני אדם שלא נחשפו לקרינה, על חפצים או על בעלי חיים (על מינים אחרים – חומרים משפיעים בצורה שונה על כל מין ותת מין, כך שמה שפוגע בבני אדם לא בהכרח יפגע במין אחר).
דוגמה:
חברת מוטורולה שילמה לחוקרים לבדוק את השפעת הקרינה הסלולרית על חפצים כמו שקית עם מים, מלח ופלסטיק וגוש של ג'ל (מודלים שלא מכילים רקמות אנושיות שסופגות קרינה), על הגב (בעוד שמדברים ושומעים מהראש) ועל חולדות, ובדקו השפעות קרינה בקרב אנשים שכמעט לא נחשפו לה, למשל מחקר שנעשה על השפעות של עשר שנות קרינה על התפתחות גידולים במוח, שבו נבדקו באנשים שנחשפו לקרינה רק במשך שלוש שנים (להיווצרות גידולי מוח נדרשים יותר משלוש שנים).
"תקווה או תעתוע", ספרם של ד"ר ריצ'רד א.דאיו, רופא פנימי ופרופ' לרפואה באוניברסיטת וושינגטון, וד"ר דונלד ל. פטריק, חוקר ידוע ופרופ' לשירותי בריאות באוניברסיטת וושינגטון
"הסלולרי, לא מה שחשבת! המידע שמוסתר מהציבור", מאת איריס עצמון, 2004
לקינוח, על המועדון העסקי-אקדמי של אויברסיטת תל אביב, ומה הוא מציע לראשי המשק שיתרמו לאוניברסיטה:
http://www.yedidim-tau.org.il/[po]article page[/po].asp?id=3&scid=9
כדאי לקרוא את כל העמוד. אבל הנה רק ציטוט קון אחד לדוגמה ממנו: "לחברי וחברות המועדון ניתנת האפשרות הייחודית להיות חברים בועדות אקדמיות של הפקולטות השונות, מוסדות האגודה ומוסדות האוניברסיטה, ולהשפיע בכך על האג’נדה, המחקר וכיווני ההוראה.פוטנציאל כח אדם: האוניברסיטה, בסיוע חברי וחברות המועדון העסקי-אקדמי, מרשתת את בוגריה אל מרכזי הפעילות העסקית והכלכלית בישראל.השפעה על המחקר וההוראה: החברות במועדון העסקי-אקדמי מאפשרת אינטראקציה עם גורמים מובילים באוניברסיטה ומרחב השפעה של העולם העסקי היישומי על אוניברסיטת תל-אביב."
... להמשיך? יש עוד הרבה. רדיפת חוקרי סרטן, שליטה בעמותות בריאות. אני לא יודע כמה זה מתאים לפורמט של הפורום הזה. שוב, מתנצל אם הצפתי.
ועוד לא עניתי לכמה שאלות ששאלו אותי. אענה בהמשך. בכל אופן מה שהעלתה כאן נקודות ורודות אגדיות הכי מעניין, ממש לעשות משהו..