על ידי תמרוש_רוש » 11 יוני 2021, 10:27
ילדים הרבה פעמים מגלם העדפה מאוד חזקה להורה מסוים, או לאדם מסוים שאיננו הורה.
זה שהבן שלך יצר קשר חזק עם דודתו, זה לא אומר שהוא מחק אותך כאמא
את עדין מאוד מאוד מאוד חשובה לו!
אבל, סביר להניח, הוא מתמקד עליה כי היא "מיוחדת", היא לא מובנת מאליה כמו שאת מובנת מאליה בשבילו. היא קצת בחזקת אטרקציה.
כשאני נהפכתי לדודה (בשנות העשרה), האחיין שלי היה מחייך אלי הכי הרבה כשהוא התחיל לחייך, וצוחק אלי הכי כשהוא התחיל לצחוק.
וזה גם בגלל האיכות הזאת של ה"כיף" שיש בדודאות יותר מאשר באמהות.
אז אני הייתי:
א. מנסה למצוא דרך להרגיש יותר טוב עם עצמך, כך שתוכלי להתענג על הקשר ביניכם ולהרגיש בת מזל שיש לכם את זה (גם לך וגם לו), במקום לסבול ולהישרף מבפנים.
כי ברמה העובדתית - יש למשפחה שלכם משהו יקר מפז: היכולת של הילד להתקשר בקשר טוב וחזק לא רק לשני ההורים, אלא גם, בנוסף, לקרובי משפחה אחרים.
קשה לתאר איזה נכס זה לחיים, רובד נוסף כזה. איזה עושר וחוסן רגשי זה יכול ליצור.
זה לא במקום הקשר עם אמא, תאמיני לי. זה בנוסף. וזה נהדר שיש דבר כזה לילד, עוד שכבה של הורות שבאה בנוסף על ההורים הביולוגיים. זה יכול לבנות חוסן רגשי ענק, ענק, שיעמוד לו בזמנים קשים.
אולי זה לא נכון לכתוב לך את זה כרגע, כי אני רואה שקשה לך עם המצב, ואני יודעת שהקושי אמיתי, ואני לא רוצה לזלזל ברגשותייך. אבל אין לך מושג כמה אנשים שאין להם את האפשרות הזאת יכולים לקרוא אותך ולהישרף מקנאה בך, בילד שלך, ובדודה שלו @} והיו מתפללים שיהיה גם להם דבר כזה.
לטווח הארוך, קשר כזה בין ילד לדודה גם יכול מאוד מאוד להקל עלייך.
למשל, כשהייתי בגיל ההתבגרות, אמא שלי לא היתה יכולה לדבר אתי כמעט. אבל היה לי קשר טוב עם גיסתי (שתפקדה כמו דודה). אז אמא שלי היתה נוהגת להעביר דרכה דברים, למשל בגדים שרצתה לתת לי, הצעות ועצות, וכל דבר שאמא שלי היתה מציעה והייתי אומרת "לא!" אוטומטי, כשגיסתי היתה מציעה הייתי לגמרי פתוחה להצעות. והן היו מעדכנות אחת את השניה, מרכלות מאחורי גבי על הדפוס הזה, ומתפוצצות מצחוק.
אז נכון, לא קל כשהילד שלך דוחה אותך ככה.
אבל לזכור שזה לא אישי, שיש שלבים בחיים שזה פשוט ככה. יש זמנים שהילד נפתח למבוגרים אחרים שהם לא ההורים שלו, והוא מלא חשק למצות את הפוטנציאל מהאפשרות הזאת. וגיל שנתיים נשמע לי מאוד בדיוק השלב ההתפתחותי הזה. ויש זמנים שבהם הילד (המתבגר) חייב לתפוס מרחק מההורים שלו, להתחיל להתרחק מהם כדי להתבגר ולהיסגר על עצמו, זה שלב שחייבים לעבור דרכו לפני שחוזרים ומייסדים קשר בוגר, בגובה העיניים, עם ההורים. ובשבילך, לדעת שאפילו בזמן כזה יש לו מקום ואוזן קשבת, ושאת עדיין יכולה להיות בתמונה באופן עקיף ולדעת מה קורה, במקום לעמוד מול דלת סגורה ולנחש מה לעזאזל קורה בפנים - זה יכול להיות מאוד משמעותי.
ב. בכיוון שנינה הציעה, להקפיד שיהיו לכם גם עיתות של כיף ומשחק, ולא רק של טיפול וחינוך ודאגה ועול
ואולי, אם האיזון הזה לא לגמרי טוב כרגע, אז לאזן אותו קצת. נגיד, להאציל על האבא קצת יותר מסכויות או מטלות יומיומיות, כך שאת תהיי פטורה מהן ותהיה לך עוד חצי שעה ביום לשכב על השטיח ולהתקשקש אתו בלי לדאוג. אפילו עוד רבע שעה כזאת יכולה להיות מאוד משמעותית.
אני כאילו מרגישה שהיא האמא ואני הדודה
טעות אופטית
הרי אמרת שאצלה זה רק צחוקים ופינוקים. אז זה לא "אמא".
את חשובה לו. מאוד מאוד מאוד. אבל מרוב שאת בסיסית אצלו, הוא רואה אותך כמובנת מאליו, אז הוא מתעדף להתמקד באנשים אחרים
שאינם מובנים מאליהם ילדים הרבה פעמים מגלם העדפה מאוד חזקה להורה מסוים, או לאדם מסוים שאיננו הורה.
זה שהבן שלך יצר קשר חזק עם דודתו, זה לא אומר שהוא מחק אותך כאמא ;-)
את עדין מאוד מאוד מאוד חשובה לו!
אבל, סביר להניח, הוא מתמקד עליה כי היא "מיוחדת", היא לא מובנת מאליה כמו שאת מובנת מאליה בשבילו. היא קצת בחזקת אטרקציה.
כשאני נהפכתי לדודה (בשנות העשרה), האחיין שלי היה מחייך אלי הכי הרבה כשהוא התחיל לחייך, וצוחק אלי הכי כשהוא התחיל לצחוק.
וזה גם בגלל האיכות הזאת של ה"כיף" שיש בדודאות יותר מאשר באמהות.
אז אני הייתי:
א. מנסה למצוא דרך להרגיש יותר טוב עם עצמך, כך שתוכלי להתענג על הקשר ביניכם ולהרגיש בת מזל שיש לכם את זה (גם לך וגם לו), במקום לסבול ולהישרף מבפנים.
כי ברמה העובדתית - יש למשפחה שלכם משהו יקר מפז: היכולת של הילד להתקשר בקשר טוב וחזק לא רק לשני ההורים, אלא גם, בנוסף, לקרובי משפחה אחרים.
קשה לתאר איזה נכס זה לחיים, רובד נוסף כזה. איזה עושר וחוסן רגשי זה יכול ליצור.
זה לא במקום הקשר עם אמא, תאמיני לי. זה בנוסף. וזה נהדר שיש דבר כזה לילד, עוד שכבה של הורות שבאה בנוסף על ההורים הביולוגיים. זה יכול לבנות חוסן רגשי ענק, ענק, שיעמוד לו בזמנים קשים.
אולי זה לא נכון לכתוב לך את זה כרגע, כי אני רואה שקשה לך עם המצב, ואני יודעת שהקושי אמיתי, ואני לא רוצה לזלזל ברגשותייך. אבל אין לך מושג כמה אנשים שאין להם את האפשרות הזאת יכולים לקרוא אותך ולהישרף מקנאה בך, בילד שלך, ובדודה שלו @} והיו מתפללים שיהיה גם להם דבר כזה.
לטווח הארוך, קשר כזה בין ילד לדודה גם יכול מאוד מאוד להקל עלייך.
למשל, כשהייתי בגיל ההתבגרות, אמא שלי לא היתה יכולה לדבר אתי כמעט. אבל היה לי קשר טוב עם גיסתי (שתפקדה כמו דודה). אז אמא שלי היתה נוהגת להעביר דרכה דברים, למשל בגדים שרצתה לתת לי, הצעות ועצות, וכל דבר שאמא שלי היתה מציעה והייתי אומרת "לא!" אוטומטי, כשגיסתי היתה מציעה הייתי לגמרי פתוחה להצעות. והן היו מעדכנות אחת את השניה, מרכלות מאחורי גבי על הדפוס הזה, ומתפוצצות מצחוק.
אז נכון, לא קל כשהילד שלך דוחה אותך ככה.
אבל לזכור שזה לא אישי, שיש שלבים בחיים שזה פשוט ככה. יש זמנים שהילד נפתח למבוגרים אחרים שהם לא ההורים שלו, והוא מלא חשק למצות את הפוטנציאל מהאפשרות הזאת. וגיל שנתיים נשמע לי מאוד בדיוק השלב ההתפתחותי הזה. ויש זמנים שבהם הילד (המתבגר) חייב לתפוס מרחק מההורים שלו, להתחיל להתרחק מהם כדי להתבגר ולהיסגר על עצמו, זה שלב שחייבים לעבור דרכו לפני שחוזרים ומייסדים קשר בוגר, בגובה העיניים, עם ההורים. ובשבילך, לדעת שאפילו בזמן כזה יש לו מקום ואוזן קשבת, ושאת עדיין יכולה להיות בתמונה באופן עקיף ולדעת מה קורה, במקום לעמוד מול דלת סגורה ולנחש מה לעזאזל קורה בפנים - זה יכול להיות מאוד משמעותי.
ב. בכיוון שנינה הציעה, להקפיד שיהיו לכם גם עיתות של כיף ומשחק, ולא רק של טיפול וחינוך ודאגה ועול (())
ואולי, אם האיזון הזה לא לגמרי טוב כרגע, אז לאזן אותו קצת. נגיד, להאציל על האבא קצת יותר מסכויות או מטלות יומיומיות, כך שאת תהיי פטורה מהן ותהיה לך עוד חצי שעה ביום לשכב על השטיח ולהתקשקש אתו בלי לדאוג. אפילו עוד רבע שעה כזאת יכולה להיות מאוד משמעותית.
[u]אני כאילו מרגישה שהיא האמא ואני הדודה[/u]
טעות אופטית :-D הרי אמרת שאצלה זה רק צחוקים ופינוקים. אז זה לא "אמא".
את חשובה לו. מאוד מאוד מאוד. אבל מרוב שאת בסיסית אצלו, הוא רואה אותך כמובנת מאליו, אז הוא מתעדף להתמקד באנשים אחרים [b]שאינם מובנים מאליהם[/b] (())