על ידי ג'ינ_ג'ית* » 18 ינואר 2008, 14:35
_דוגמה : כל החמומיות שאני מתארת אותה כלפי הסביבה היא משהו מאוד חדש אצלי, כי גם אני ברוב שנותי הייתי חמומה מבפנים ומעט יצא החוצה.
ועם השנים שחולפות, פתאום הכל יוצא החוצה - ומאוגר אני יכולה להפוך לצ'יטה, ואח"כ לחזור להיות אוגר וכ'ו_
הכי טוב בחוץ. אבל רציתי להוסיף משהו נכון לגבי הצ'יטה והאוגר שמופיעים לסירוגין. אז נכון שיש תקופות/ אנשים שלרוב נדמה לנו שהם אוגר או צ'יטה רוב הזמן וזה מה שמאפיין אותם. או שזה עניין של תקופות, אפילו שנים. אבל הדיאלוג הזה בין אוגר לצ'יטה הוא הדדי ברמה הכי יומיומיתש יכולה להיות. אבל לרוב זה כל כך רחוב מהמציאות... יש אנשים מופנמים בחוץ ובבית מלחמת עולם. יש מופנמים בהמון, אבל שדים משחת אחד על אחד. יש שאחד על אחד נבוכים, אבל תנו להם בנות לשלהב בזעם ותשוקה גדולה מאזינים.
והכי מצחיק, משהו שהתחוור לי לאחרונה. מכירים את אלה שנושאים ממש תפקידים של צ'יטות עם דרגות והכל? אז להם, גם להם ובייחודלהם יש הרבה ימים/רגעים של אוגר. לכל צ'יטה יש משהו שיכול לאיים עליו בכל רגע, כמו שלכל אוגריש קטליזטור שיכול להפוך אותו בכל רגע לצ'יטה. ראו את סמלי הצ'יטות - בוגי הרמטכ"ל, השני ההוא שהתפטר בגלל המלחמה (נו ברח לי מהראש השם) - אנשים שעשורים רגילים כחלק מסדר היום להנחית פקודות, לעיתים קטלניות במודע, לפטרל במערכת מושחתת בצורה חסרת רסן לרוב, והיא כזו כמו כל מערכת פוליטיקאית, לתקוע סכינים בגב ולהדוף סכינים חזיתיים, להילחם במלחמות גדולות כקטנות. וגם הם, חווים יום יום תחושות של אוגרים רכים בישיבות ממשלה, בקריאת ידיעות תקשורתיות, בחתימה על פעולה מורכבת, בהטלת ספק ביחס לעצמם, בשתיקה היכן שלא היה צריך, והבלגה היכן שהיה נדמה שכדאי אחרת ומה לא.
אותי מדאיגים אלו שלא נותנים באופן סיסטמתי למי מהשניים במה - אותו רופא בכיר שלא נותן לעצמו לאוגר שבו לנקר את הצ'יטה המוחצנת והיודעת כל לנוכח \ערעור של אבחנה מבדלת של סטאז'ר עליו, למשל. או אדם שנדבק לכללים הדוקים בכל מצב כי בילתם האוגר מנקר בו.
גם המצב ההפוך מפחיד - אותם אלו שדוחקים את הצ'יטה עמוק עמוק עד כדי שהיא תוקפת אותם מבפנים. לרוב זה נשאר ברמה האישית, אבל לא מעט פסיכוזות נוצרו מכעס שמופנה פנימה. שלא לדבר על דכאון טרוויאלי.
ומה יותר מסכם את האמירה שלי מאשר המרגיעון :הכבוד מכביד. הצ'יטה התובעת את קולה - יכולה כל כך להכביד שאפילו רק בשביל זה היא חייבת לייצר אוגר קטן שיישא את הכובד מדי פעם...
_דוגמה : כל החמומיות שאני מתארת אותה כלפי הסביבה היא משהו מאוד חדש אצלי, כי גם אני ברוב שנותי הייתי חמומה מבפנים ומעט יצא החוצה.
ועם השנים שחולפות, פתאום הכל יוצא החוצה - ומאוגר אני יכולה להפוך לצ'יטה, ואח"כ לחזור להיות אוגר וכ'ו_
הכי טוב בחוץ. אבל רציתי להוסיף משהו נכון לגבי הצ'יטה והאוגר שמופיעים לסירוגין. אז נכון שיש תקופות/ אנשים שלרוב נדמה לנו שהם אוגר או צ'יטה רוב הזמן וזה מה שמאפיין אותם. או שזה עניין של תקופות, אפילו שנים. אבל הדיאלוג הזה בין אוגר לצ'יטה הוא הדדי ברמה הכי יומיומיתש יכולה להיות. אבל לרוב זה כל כך רחוב מהמציאות... יש אנשים מופנמים בחוץ ובבית מלחמת עולם. יש מופנמים בהמון, אבל שדים משחת אחד על אחד. יש שאחד על אחד נבוכים, אבל תנו להם בנות לשלהב בזעם ותשוקה גדולה מאזינים.
והכי מצחיק, משהו שהתחוור לי לאחרונה. מכירים את אלה שנושאים ממש תפקידים של צ'יטות עם דרגות והכל? אז להם, גם להם ובייחודלהם יש הרבה ימים/רגעים של אוגר. לכל צ'יטה יש משהו שיכול לאיים עליו בכל רגע, כמו שלכל אוגריש קטליזטור שיכול להפוך אותו בכל רגע לצ'יטה. ראו את סמלי הצ'יטות - בוגי הרמטכ"ל, השני ההוא שהתפטר בגלל המלחמה (נו ברח לי מהראש השם) - אנשים שעשורים רגילים כחלק מסדר היום להנחית פקודות, לעיתים קטלניות במודע, לפטרל במערכת מושחתת בצורה חסרת רסן לרוב, והיא כזו כמו כל מערכת פוליטיקאית, לתקוע סכינים בגב ולהדוף סכינים חזיתיים, להילחם במלחמות גדולות כקטנות. וגם הם, חווים יום יום תחושות של אוגרים רכים בישיבות ממשלה, בקריאת ידיעות תקשורתיות, בחתימה על פעולה מורכבת, בהטלת ספק ביחס לעצמם, בשתיקה היכן שלא היה צריך, והבלגה היכן שהיה נדמה שכדאי אחרת ומה לא.
אותי מדאיגים אלו שלא נותנים באופן סיסטמתי למי מהשניים במה - אותו רופא בכיר שלא נותן לעצמו לאוגר שבו לנקר את הצ'יטה המוחצנת והיודעת כל לנוכח \ערעור של אבחנה מבדלת של סטאז'ר עליו, למשל. או אדם שנדבק לכללים הדוקים בכל מצב כי בילתם האוגר מנקר בו.
גם המצב ההפוך מפחיד - אותם אלו שדוחקים את הצ'יטה עמוק עמוק עד כדי שהיא תוקפת אותם מבפנים. לרוב זה נשאר ברמה האישית, אבל לא מעט פסיכוזות נוצרו מכעס שמופנה פנימה. שלא לדבר על דכאון טרוויאלי.
ומה יותר מסכם את האמירה שלי מאשר המרגיעון :הכבוד מכביד. הצ'יטה התובעת את קולה - יכולה כל כך להכביד שאפילו רק בשביל זה היא חייבת לייצר אוגר קטן שיישא את הכובד מדי פעם...