על ידי שכנה_של_זורבה* » 26 ינואר 2005, 08:39
מי, בוקר טוב או לילה טוב.
אנחנו ניסינו לסדר לעצמנו חיים מהבית.
שנינו גרפיקאים, יש לנו סטודיו קטן, התחלנו לעבוד מהבית.
זה היה נפלא, אכלנו אוכל של בית לצהרים, לבשנו בגדים נוחים, דברנו עם לקוחות בטלפון,
אני הצלחתי להחזיק את נועם שהייתה תינוקת על יד אחת ובשנייה את העכבר.
ככל שעבר הזמן זה נהיה בלתי אפשרי בגלל הילדות והלקוחות, זה היה קקפוניה אחת גדולה.
הכל התערבב ונהיה סלט, נועם טיפסה על השולחנות, לחצה על המקשים, סחבה סקיצות
ועוד הרבה תעלולים. אני מאוד אוהבת את הבית, אבל גילינו על בשרינו שחייבת במקצוע שלנו להיות הפרדה.
צריף בחצר היה עושה את העבודה.
אין לנו חצר, ולכן הפתרון היה לצאת מהבית, מה שהעציב אותי מאוד.
שכרנו מקום, בת"א המנוכרת וגם לנו נהיה מפעל מיני רבים.
יש לי הרגשה שסוג המקצועות היום לא מאפשר את הנחת של העבודה מהבית.
אני לא אוהבת לצאת כל יום לעיר הגדולה ולחזור ל"עיר השינה שלי".
יש בזה הרבה צער אבל זה לא נפגש עם המציאות.
לעומת זאת שמחות אני כן נוהגת לחגוג בבית. עשיתי יומולדת "חמין" הכנתי אוכל יהודי, פרשתי מזרונים, שמיכות,
היה הרבה יין ובירה ואנשים נרדמו לקטנה. מאוד ביתי וכיפי. יש היום טרנד שמבחיל אותי, לערוך ימי הולדת
בג'ימבורי במרכזי קניות. ההורים רצים כמו ארנבות אחרי הילדים, אין אפילו כוס קפה לשתות, רק במבות
והניכור משתלט על חיינו. יש לי הרבה מחשבות על מה שקורה לנו...............
נראה שקשה לעצור את העולם,
בכל אופן אני שואבת הרבה כוח מהבית, ביתי הוא מבצרי-אוצרי.
מי, בוקר טוב או לילה טוב.
אנחנו ניסינו לסדר לעצמנו חיים מהבית.
שנינו גרפיקאים, יש לנו סטודיו קטן, התחלנו לעבוד מהבית.
זה היה נפלא, אכלנו אוכל של בית לצהרים, לבשנו בגדים נוחים, דברנו עם לקוחות בטלפון,
אני הצלחתי להחזיק את נועם שהייתה תינוקת על יד אחת ובשנייה את העכבר.
ככל שעבר הזמן זה נהיה בלתי אפשרי בגלל הילדות והלקוחות, זה היה קקפוניה אחת גדולה.
הכל התערבב ונהיה סלט, נועם טיפסה על השולחנות, לחצה על המקשים, סחבה סקיצות
ועוד הרבה תעלולים. אני מאוד אוהבת את הבית, אבל גילינו על בשרינו שחייבת במקצוע שלנו להיות הפרדה.
צריף בחצר היה עושה את העבודה.
אין לנו חצר, ולכן הפתרון היה לצאת מהבית, מה שהעציב אותי מאוד.
שכרנו מקום, בת"א המנוכרת וגם לנו נהיה מפעל מיני רבים.
יש לי הרגשה שסוג המקצועות היום לא מאפשר את הנחת של העבודה מהבית.
אני לא אוהבת לצאת כל יום לעיר הגדולה ולחזור ל"עיר השינה שלי".
יש בזה הרבה צער אבל זה לא נפגש עם המציאות.
לעומת זאת שמחות אני כן נוהגת לחגוג בבית. עשיתי יומולדת "חמין" הכנתי אוכל יהודי, פרשתי מזרונים, שמיכות,
היה הרבה יין ובירה ואנשים נרדמו לקטנה. מאוד ביתי וכיפי. יש היום טרנד שמבחיל אותי, לערוך ימי הולדת
בג'ימבורי במרכזי קניות. ההורים רצים כמו ארנבות אחרי הילדים, אין אפילו כוס קפה לשתות, רק במבות
והניכור משתלט על חיינו. יש לי הרבה מחשבות על מה שקורה לנו...............
נראה שקשה לעצור את העולם,
בכל אופן אני שואבת הרבה כוח מהבית, ביתי הוא מבצרי-אוצרי.