:-)

[u]אני יודעת שאני נהנתי .... ועדיין נהנת מהאתרים האלה!..[/u]
זה נראה שהארי חזר למשרה מלאה, עם זכויות סוציאליות ובונוסים בחגים... D-:

לאחרונה מצאתי משהו מצחיק כמה להקות מאוד מעניינות שקשורות להארי פוטר
"הארי והפוטרים"
"דראקו והמלפויים"
להקת מירטל המיללת"
"ולהקת רמוס לופין"
שירי הלהקות הם בעיקר על סמך הספר השני אך להקת "הארי והפוטרים" מתייחסים גם לספרים האחרים (כולל הספר השישי)
השירים של הארי פוטר הם יותר כמו :
[list]
[*] חייבים להציל את ג'יני וויזלי מהבסיליסק.... חייבים להציל את בית הספר שוב.....
[*] אנחנו צריכים למצוא משהו כדי להיות בשיא המסיבה אז נשתה דמעות עוף חול (אל תישאלו אותי איך זה קשור)
[*] הספר הזה אדיר! אתה שומע אותי פרופסור סנייפ? עכשיו כשהנסיך איתי אני יכול להכין כל שיקוי!!!
[/list]


השירים של להקת "דראקו והמלפויים"
[list]
[*] אבא שלי עשיר ... ואבא שלך מת!
[*] אתה מפשל בשיקויים בכל שיעור אבל כולם חושבים שאתה נפלא חוץ מסנייפ..... חוץ מסנייפ.... וחוץ ממני....
[*] אני לא חושב שזה פייר שאתה המחפש הכי צעיר מזה מאה שנה אבל עכשיו זה לא משנה כי יש לי מטאטא יותר טוב משלך......
[*] המשפחה שלך ענייה ושלי עשירה
[*] גאוות סלית'רין! גריפינדור כדאי שתישתחוו לדגל של סלית'רין!
[/list]

השירים של להקת מירטל המייללת:
[list]
[*] צא מהשירותים! אתה לא ילדה ! למה את מלחשחש תפסיק! רואה שתי עיינים מפחידות וצהובות ואז מתתי!!! (בקצב מהיר)
[*] וולדמורט נתן לדראקו משימה בלתי אפשרית.... וסוורוס לקח את הנדר הכובל...... הו דראקו אל תמות....
[*] יותר כייף למות כשיש בועות
[*] הקשיבו לי למרות שאני מתה בחרתם בחשוד הלא נכון האגריד לא רוצח!!!
[/list]

השירים של להקת רמוס לופין:
[list]
[*] זאב אדם מתבגר
[*] מחפש צרות
[*] שחררו את קולר הפרעושים הזה
[*] זכרו את סדריק דיגורי זכרו
[/list]


אלה ועוד רבים אפשר למצוא באתרים שלהם ב "מיי ספייס" (השירים הם באנגלית) וניתן להזמין את הדיסקים שלהם דרך האינטרנט כמו "שירים מהשרביט השבור" או "חוש הומור מהאסלה" או "קינת נייר הטואלט" (צחקתי עד דמעות כששמעתי את זה)

האתר של דראקו והמלפויים:
http://profile.myspace.com/index.cfm?fuseaction=user.viewprofile&friendid=35260340


האתר של הארי והפוטרים:

http://www.myspace.com/harryandthepotters

האתר של להקת רמוס לופין:

http://www.myspace.com/theremuslupins

האתר של להקת מירטל המיילללת (ממולץ בחום, ובהומור.....)


http://myspace.com/TheMoaningMyrtles



והנה צ'ופר קטן:

פיק על ההורים של הארי פוטר בתקופת הלימודים שלהם וגם סיפור האהבה של רון והרמיוני! הכתיבה היא לא מהעולם הזה כמעט האמנתי שזה חלק מהספרים!!!!

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=maraudersdorm




תהנו !!
(אני יודעת שאני נהנתי .... ועדיין נהנת מהאתרים האלה!.....)

[u]בהתחלה, קשה להגיע לסוף הספר הראשון; אבל אם מגיעים, אי אפשר להפסיק...[/u]


שר הטבעות - אני לא הייתי מסוגלת להפסיק לרגע גם בפעם הראשונה (בעצם היחידה) שקראתי. הייתי ממש אומללה - כל כך פחדתי, ובאתי לאמא שלי ממש במצוקה - תצילי אותי, אני לא מסוגלת להמשיך ואני לא מסוגלת להפסיק !!! וחוזרת לחדר בהכנעה כדי להמשיך עד שהפרשים השחורים ימשיכו הלאה... ברררר.... אח שלי ואמא שלי קראו את שר הטבעות בטח יותר מעשר פעמים. אני פעם אחת - אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה שוב, בגלל שזה היה כל כך עוצמתי בשבילי.

חוויית קריאה כזו זכורה לי רק מעקידת יצחק, שאמא שלי "תפסה" אותי בלילה, בכיתה ב' או ג', עם פנס מתחת לשמיכה קוראת את סוף הסיפור, כי לא סיימנו בכיתה והייתי במתח :-P

טולקין - זאת האדמה שדיברתי עליה קודם. וגם האריה המכשפה וארון הבגדים.

[u]את החיבה המאוחרת לסנייפ...[/u]
מוכרחה להגיד שאני אהבתי את סנייפ מההתחלה, למרות רשעותו להארי. אולי זו בקיאותי הספרותית שגורמת לזה להיראות שקוף בעיני, אבל מאחורי היחס האחד אני ראיתי לאורך כל הדרך את היחס האחר.
וחוץ מזה היתה לי אהדה לסנייפ בגלל סנייפ. וגם הסרט תרם, בגלל אלן ריקמן.

:-)

תודה רבה על התגובות ההערות וההארות הנפלאות!!!!
כל הדברים שנאמרו פה נכונים להפליא
תודה מיוחדת לדרך עפר! תהיהי בטוחה שאפעל בעצתך

[u]בפעם השניה והשלישית והעשירית כבר לא קשה בספר הראשון.[/u]
זהו, שאני כן קראתי את כל שר הטבעות פעם אחת (ונהניתי מאד |Y|), ואני לא מצליחה בשום אופן לקרוא אותו פעם שניה. לא מגיעה ליותר מכמה עמודים בספר הראשון. זה אפילו יותר קשה מהפעם הראשונה :-P
בתחרות הזאת רולינג לוקחת. אין מה לעשות.

[u]ברור שיש גם כאלה שלא נתפסים, והם אנשים כמונו, אנחנו לא מבינים אותם אבל מקבלים אותם.[/u]
|Y|

[u]את טולקין, למשל, לא הצלחתי בכלל לקרוא עד סוף הספר![/u] - לדעתי, זה העניין בטולקין: בהתחלה, קשה להגיע לסוף הספר הראשון; אבל אם מגיעים, אי אפשר להפסיק... בפעם השניה והשלישית והעשירית כבר לא קשה בספר הראשון. וזו הכללה שנכונה, לדעתי, לגבי רוב מי שכן נתפס - ברור שיש גם כאלה שלא נתפסים, והם אנשים כמונו, אנחנו לא מבינים אותם אבל מקבלים אותם. (-;

מה כיף בהארי?

[list]
[*] החזרה לימי בית הספר, כשלעיתים מה שמתרחש בכיתה אכזרי הרבה יותר מכל תכנית של אדון האופל.
[*] הדמויות הנהדרות - השלישיה, סנייפ, לונה, גברת ויזלי, פרד וג'ורג ועוד ועוד.
[*] פשטות השפה - לא צריך לצלוח תיאורים כבדים מידי של אגל הטל המתנוצץ בחיקה של ערבת הנחל רכונת-הראש.
[*] ההומור שמצליח לנחם מעט גם ברגעים קשים
[*] כל כך הרבה אנשים שאפשר לחלוק איתם את הצער על מותו של האיש הכי מצחיק בספר, את החיבה המאוחרת לסנייפ...
[*] הקסם שבמציאות - במלחמה כמו במלחמה, באהבה כמו באהבה :-)
[/list]

עלי הכישוף בהחלט עבד.

[u]ואני מאלה שקוראים כל דבר שלא בורח מספיק מהר....[/u]

:-D

[u]אפילו טולקין (התרגום העברי הישן, אוי אוי אוי איזה כיף) עולה עליה ביכולת הסיפור, אם כי לא בהכרח בכמה דברים אחרים[/u]
עניין של טעם.
את טולקין, למשל, לא הצלחתי בכלל לקרוא עד סוף הספר! פשוט הפסקתי באמצע וזהו.
ואני מאלה שקוראים כל דבר שלא בורח מספיק מהר....

נה, הספר הראשון היה חמוד וטוב, השני כבר לא משהן, השלישי טוב מאוד, וכל השאר ארוכים ב- 30% ממה שהיו צריכים ויכולים להיות.
מתיש.

כך שהארי פוטר אף פעם לא ממש עבד אצלי.
ויש מספרים טובים יותר בעולמנו. טרי פארצ'ט, למשל. הרבה יותר מהוקצע. יותא מעמיק. יותר מבין בנפש האדם, ובוודאי יותר הומוריסטי. אפילו טולקין (התרגום העברי הישן, אוי אוי אוי איזה כיף) עולה עליה ביכולת הסיפור, אם כי לא בהכרח בכמה דברים אחרים.

הרמיוני שולטת!
דג זהב, לגבי החברות, אני באופן אישי לא הייתי דואגת, אבל זו אני - לא דאגנית גדולה. לגבי החוג - האמת היא שזה נשמע לי קצת מוזר, התעמלות אומנותית מגיל שנתיים, אבל אני לא מבינה בזה; הייתי מתייעצת עם רופא משפחה. כמה מסודרת המסגרת? האם היא נהנית שם? האם נראה שהמורה יודע/ת מה הוא/היא עושה? (ולאיזה דף להעביר את זה? מה רבות השאלות).

לדרך עפר שם זמני תודה רבה!
לילדת טבע כמה שאת צודקת !
לחגית ל תודה על ההארה
אך טרם עניתם על השאלה השנייה שלי:
_בתי צריכה שנה הבאה ללכת לבית הספר ואני שוקלת להשאיר אותה בבית (חינוך בייתי)
אני לא חושבת שאני צריכה לדאוג לגבי החברות הקטנות שלה יש לה מספר לא מבוטל בחוג להתעמלות אומנותית בוא היא משתתפת מגיל שנתיים
ואם כבר העלתי את הנושא אמהות רבות מדברות על כך שהחוג הורס את הגוף ושכדאי לי להוציא את ביתי משם אשמח לשמוע דעה נוספת..._

יותר מדי להוסיף אין לי. גם אנחנו מאוד אוהבים את הספרים. לספר האחרון קיבלנו המון ביקורות לפני ותוך כדי קריאה (שנינו קראנו אותו פסקה פסקה) והמחשבה היחידה שהיתה לי היא שאנשים השקיעו וקנו את הספר כדי "לחפש" את הכותבת, כאילו זה איזה מדור רכילות או משהו כזה. נהנתי. הארי לא השתנה והוא נשאר אותו דביל טוב לב שהיה, רון נשאר פרזיט חסר תועלת ואילו הרמיוני, שתהיה בריאה, מחזיקה את כל הספר הזה על הכתפים הצרות שלה. מזל שיש נשים בעולם וכמה חבל שהעלו על המוקד רבות מהן בעבר... כמו בכך הספרים הקודמים. לא מאסטר פיס אבל בהחלט כייף של ספר. כל אחד מהשבעה.
בעניין של [po]דג זהב[/po] לי אישית זה נראה כמו גרסה עדכנית למפלצת מתחת למיטה/בתוך הארון לא משהו שהייתי הולכת ומאשימה את הספר, אם זה לא היה זה זה היה משהו אחר. אין מה לעשות, לחבק להרגיע ויום אחד זה יעבור בדיוק כמו שהגיע.
וכן,
_מי בכלל חשב על ילדינו?
אני נהניתי מאד מכל השבעה._
כשקנינו את הראשון בכלל לא חשבנו שיום אחד יהיו לנו ילדים...

טרם קראתי את השביעי ולכן לא התעכבתי יותר מדי על מה שכתבו פה.
לדעתי הארי פוטר הוא בשום אופן לא ספר לילדים. יש לי כמובן כמעט את כל הסידרה, להוציא הספר האחרון, אבל בתי בת העשר מוזהרת היטב לא לקרוא בו לפני שתהיה ממש גדולה. זה ספר מפחיד זוועה גם לגיל שלי, 45. אבל מדהים!

[po]דג זהב[/po]{{}}, גם אני בילדותי סבלתי מחרדות שהתחילו בעקבות טריגרים מהסוג הזה - משהו שראיתי בטלויזיה וכולי. החדשות הרעות הן שזה נורא קשה, החדשות הטובות הן שזה עובר. אמא שלי לקחה אותי למרפאה של הקיבוץ לדבר על זה עם האחות, אמרה שזו גם בעיה רפואית. האחות תיקנה אותה: "זו לא בעיה רפואית, אבל יכול להיות לה פתרון רפואי", והזמינה אותי לרשום בפנקס כל מה שמפחיד אותי, ולחזור אליה עם הרשימה. התחלתי לרשום, והפחד עבר. לא יודעת אם זה היה קשור או מקרי. אם זה קשה ולא עובר אחרי כמה ימים, אני מציעה לדבר על זה עם מישהו, אולי רופא משפחה, ואולי לנסות את הפטנט של לרשום.

ואם כבר מדברים

בתי צריכה שנה הבאה ללכת לבית הספר ואני שוקלת להשאיר אותה בבית (חינוך בייתי)

אני לא חושבת שאני צריכה לדאוג לגבי החברות הקטנות שלה יש לה מספר לא מבוטל בחוג להתעמלות אומנותית בוא היא משתתפת מגיל שנתיים

ואם כבר העלתי את הנושא אמהות רבות מדברות על כך שהחוג הורס את הגוף ושכדאי לי להוציא את ביתי משם אשמח לשמוע דעה נוספת...

לצערי הנזק כבר נגרם אני יודעת בוודאות שאני לא אקריא לה את הספר השלישי אבל מה אני עושה עכשיו?
היא כל הזמן קוראת לי באמצע הלילה ודורשת ממני לקחת אותה על הידיים
לא מזמן היא התעוררה בבכי בגלל חלום רע בקושי הצלחתי להרגיע אותה....

[u]הארי פוטר מפוטר![/u] D-:
אני דווקא אהבתי את זה שהיא לא מהססת לחרוג מתבניתיות מתקתקה ולהרוג גם מהטובים, אבל הספר האחרון באמת פחות טוב לדעתי. האמצע ממש חלש - הזדהיתי עם התחושה של הארי ששום דבר לא קורה - והסוף מה-זה-נוצרי-תואם-האריה-המכשפה-וארון-הבגדים . בכל זאת, אני מסכימה עם ניצן - [u]גם לדעתי היא מספרת בחסד[/u] .

מאד אהבתי את הספרים, מספר לספר הסיפור והגיבורים קיבלו יותר עומק, וזה הפך להיות סיפור "כמו בחיים". לא הייתי מקריאה אותו לילדי, כי אני חושבת שזה בכלל לא לילדים. אולי לבני עשרה.

_מי בכלל חשב על ילדינו?
אני נהניתי מאד מכל השבעה._ |Y|
וגם
[u]גם לדעתי היא מספרת בחסד.[/u] |Y|

[u]מכורים אמיתיים יודעים "לתפוס" את רולינג בקטנות שכאלו[/u]
מודה באשמה (ועדיין יש כמה :-P)
גם לדעתי היא מספרת בחסד.

[po]דג זהב[/po], אולי היא צעירה מדי בשביל זה אם כן, או שכסגנון זה לא מתאים לה. אני למשל לא ישנתי שבוע אחרי שתיקת הכבשים, והייתי הרבה הרבה יותר גדולה.

לא מזמן סיימתי לקרוא לביתי את הספר השני של הארי פוטר מאז כשאני משכיבה אותה לישון היא מסרבת לקום מהמיטה אםילו כדי ללכת לשירותים בטענה שהיא פוחדת שהבסיליסק ינשכח לה ברגל" (למי שלא יודע הבסיליסק הוא הנחש הענקי שמאבן בני אדם במבטו)
לא משנה כמה שאני מסבירה לה שזה רק סיפור ואפילו הסתכלנו מתחת למיטה וראינו שאין שם אף אחד ("אז מה גם במיטה של הארי לא היה אף אחד היה בקיר.....) היא מסרבת להכיר שהנחש הזה לא קיים..... מה אני עושה?

כפי ששמי מעיד עליי, אני מאוד אוהבת את הארי פוטר. ואת הספר השביעי קראתי בנשימה עצורה, פרק 35 (קינגס קרוס) לבדו, כבר היה שווה לי את כל הקריאה של כל שבעת הספרים. בעיני יש בספרים כל כך הרבה הבנה של הנפש האנושית. חוצמזה, מבחינה ספרותית, אני מוקסמת מהיכולת לתוות עלילה כל כך רחבת יריעה שנפרשת על פני שבעה ספרים (חלקם עבי כרס ביותר) וכמעט לא משאירה קצוות לא קשורים (מכורים אמיתיים יודעים "לתפוס" את רולינג בקטנות שכאלו).
בכל אופן, רציתי להציע (לפני שיונת תעשה את זה) שאולי לא כאן המקום... יש אתר מצוין של הארי פוטר "לבוגרים"www.numenore.com/hp
תם ונשלם הקונדס.

מהספר הרביעי העניינים מתחילים להסתבך

[u]שאני הולכת על משטח דק ולא על אדמה[/u] - דימוי קולע. אבל זה דוקא משתפר בספרים הבאים, כשהדמויות מתעגלות קצת והעלילה מקבלת טיפה עומק.
[u]מהספר הרביעי והלאה זה באמת לא מתאים לילדים[/u] - לגמרי! גם אני קצת קטנה מדי לכל קטיעות האיברים והמיתות המשונות האלה.

אני קראתי ומאד נהניתי. בעיני הוא מעולה.
אבל זה באמת לא ספר לילדים. לנוער, אולי. וכפי שאמרה מי מכן זה כך כבר מהספר הרביעי.

[u]הארי פוטר הוא כבר לא הספר שהאמנו שיאיר את ילדינו.[/u]
מי בכלל חשב על ילדינו?
[b]אני[/b] נהניתי מאד מכל השבעה.
מהספר הרביעי והלאה זה באמת לא מתאים לילדים - אבל נראה לי אחלה לבני נוער.

[u]הארי מעולם לא עבד פה![/u]

גם אצלי. קראתי את הראשון, היה נחמד, וזהו. אבל דוקא חשבתי לתת לזה צ'אנס נוסף מתישהו, כי לא יכול להיות שכל העולם מתלהב, ורק אני מרגישה (דימוי שעלה לי בראש כשקראתי) - שאני הולכת על משטח דק ולא על אדמה.

הארי מעולם לא עבד פה! על אף שאני מודה שהוא היה אצלי פרילנסר פעמיים-שלוש-שבע.
(אלמוג נשענת בנון-שלנט מעורר חשד על כוננית הספרים; האם היא מסתירה שם משהו? או שבעה משהם?)

את הספר השביעי קניתי עם משפחתי בנחת בלונדון רק ארבע ימים אחרי השספר יצא , וכל העולם ואשתו הספיקו לקרוא ולפרש אותו המאלף ועד תף ואני מצטערת על כך.

שיירי התרגשות נגוזו מאיתנו לגמרי כשסיימנו לקרוא את הספר ותחושת קבס אפפה אותנו. הזה הספר שלו קשרנו כתרים 6 שנים קודם לכן? הזה הספר שעליו נאמר כי השיב לילדים את התאווה לקרוא? האם לבן הזה פיללנו?

את מסכת הזוועות בספר קצרה היריעה מלתאר. נראה שהארי פוטר מנסה להתחרות ב”שר הטבעות” בכמות המתים במיתות משונות. בין הנופלים נכללת הדוויג, התנשמת של הארי פוטר ושותפתו למסע, שזוכה להספד באורך של חצי משפט מהאגריד, חובב החיות הידוע, שנשמע כמו : Suck it up, Harry, פרד התאום לבית וויזלי שהותיר את אחיו התאום לבד (לא כואב הלב?) ודובי אחרון גמדי הבית עם תודעה אמיתית לזכויות הגמדים. מה קרה?? למה אי אפשר לכתוב ספר בלי לרצוח חצי מהגיבורים שלו בספר האחרון? מה זו תאוות הקטילות הזאת? נראה שחצי מהדמויות פותחו כדי שניתן יהיה להוריד עליהם את הגרזן בסוף. זה מה שאנחנו צריכים לספר לילדים שלנו שעד הספר הרביעי הברק שטף את עיניהם כששמעו את השם “הארי פוטר” ומשם והלאה דעך האור עד שהפך לחושך בספר האחרון? זה באמת הכרחי כדי לייצר “ספרות איכותית”?

ומי ילמד זכות על המתים אם אפילו דמבלדור ממאן להצטער עליהם: “Do not pity the dead. Pity the living, and, above all, those who live without love”?

הארי פוטר הוא כבר לא הספר שהאמנו שיאיר את ילדינו.

הארי פוטר מפוטר!

זהירות דף זה מכיל ספויילרים למי שעדיין לא קרא את הספר האחרון