_בתקופת ההריון היו לי כל כך הרבה מחשבות ורעיונות והיה לי ברור שאניק, אקח במנשא, אשן איתה, וכו
וכמובן שתהיה לי תינוקת רגועה לגמרי. בלי גזים ולי יהיה קל בלי פחדים כי אני עושה הכל "נכון"
אז במקום הנקה טבעית אני שואבת מה שיוצר לחץ ועומס . למשל אחרי שהיא אוכלת אני לא יכולה להחזיק אותה, אפילו לא במנשא כי אני צריכה שתי ידיים לשאיבה וציצי פנוי, ואז היא נרדמת ואני כבר לא רוצה להעיר אותה אז היא ישנה לידי על הכורסא.
אני לא יכולה גם כל היום במנשא כי יש לי בעיות בגב... וגם כי אני זקוקה למרחב משלי.

וואו, כאילו אני כתבתי את זה, מתאים לי בול.
תודה זהבית.
יש ימים שאני חרדה מאד והיו הרבה ימי דיכאון שעברו תודה לאל והיא מרגישה את זה וגם חסרת מנוחה מה שלא עוזר לי כמובן לטפל בה.
הייתי בהודו ובאפריקה וראיתי מקרוב באמת חברות שבטיות .
מעבר לעניינים הפיסיים של הנקה ומגע וחברת נשים , הן בעצמם גודלו כך.
אני לא .
אני גודלתי אחרת לגמרי. אולי ההפך הכי גדול שיכול להיות בלינה המשותפת בקיבוץ.
אז אני לא רגועה ואני לא יודעת בדיוק איך מגדלים תינוק ואם אני לא לוקחת פסקי זמן קטנים ממנה אני הולכת לאיבוד.
אני זקוקה ללבד שלי כי זה מה שלימדתי את עצמי להתאזן. וזה אומר שהיא גם לפעמים לבד.
אני גם המון לבד איתה. בשבט הן לא לבד. הן לא מבלות שעות על גבי שעות לבד. אני כן._

ומה שלום הילדה??

גדולה כבר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו איזו חוויה להיכנס למשהו שכתבתי לפני יותר מ 11 שנים...

אני מאד מודה למי שאחראי על באופן, שלא מחקו את הדף.

עלה בי צורך גדול לחבק אותי. אותי שכותבת שם בתחילת הדף... וואו...

נותן פרספקטיבה אדירה על החיים. מה חשוב ומה לא...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי...
היום יש גם את אותנו - מאמילק... בנק תרומות חלב אם קהילתי.. www.momilk.co.il

@}

איזה ישן זה

נו אז מה?

איזה ישן זה

מלא רספקט לכם הנשים שכל כך בעניין למען העוללים ולמענכן!כן,יש מקום להתעקש ולתת את הכי טוב שאפשר-את עצמכם!זה גם עושה טוב לגוף,מונע סרטן שד ועוד מליון סיבות

רק בקשה אחת לי אליכם:
כמו שלכל אחת מכם היתה לידה שונה,כך גם בהנקה כל גוף הוא עולם ומלואו.אל תרגישו בשום אופן שנכשלתם אם ההנקה לא מצליחה.אני ועוד רבים וטובים גדלנו על בקבוק וברוך השם הכל סבבה אז חיזקו ואימצו כי אתם מןפלאות...

בעקבות התעניינות של אמא אופטימית, חזרתי לקרוא את הדף.
מדהים כמה עבר מאז שפתחתי אותו.
תוך כדי שקראתי את דבריי שלי ,עלה בי צורך לענות לי. לאישה הכל כך כואבת ומבולבלת שכתבה אז.
גם חוויה מיוחדת לקרוא שוב את כל התגובות החמות והתומכות .

עכשיו בדיוק האכלתי אותה לפני השינה. הכנתי את הבקבוק בכמות שלדעתי היא תשתה, הנחתי אותה לידי במיטה בהתכרבלות נעימה עם אור עמום ומוסיקה נעימה. היא שתתה ותוך כדי ליטפתי את ראשה המתוק. היא הביטה בי בודקת שזו אני שם ואח"כ נרדמה לה.

זה לא היה אפשרי כששאבתי. להיפך. הייתי חייבת אותה שותה בבקבוק לבד כדי שאוכל סוף סוף לשאוב.

כבר עבר לי כל הכאב והדרמה סביב ההנקה או יותר נכון אי ההנקה.
אני באמת שלא חושבת על זה יותר. אני שמחה שטעים לה ושיש באפשרותי להאכיל אותה ושהיא מתפתחת יפה ולמען האמת אני עסוקה עכשיו בדברים אחרים. לגמרי.

בטיפול אנרגטי שאני עוברת עכשיו, נאמר לי שהקטנה באמת לא רצתה לינוק. היא באה לכאן עם פחד ממקודם מסיבה כלשהי ופשוט לא רצתה לינוק.
לשמחתי ניתן לרפא את הנזק שנגרם מאי ההנקה וגם להביא ריפוי למה שמנע ממנה לינוק.

זה מסוג האמיתות שנדמות כמשהו לא אמיתי, לא ניתן להוכחה.
עצם העובדה שזה הרגיע אותי ושידעתי ברגע שזה עלה שזה נכון- מספיקה לי.

אביב- עניתי לך בדף הבית שלך. תודה.

פלוני אלמוני .
קודם כל אני שמחה בשבילך שלמרות מחלתך את יכולה ונכנסת להריון.
אני לא רופאה כך שמבחינה רפואית אין לי מה לאמר.
יכולה רק לאמר לך שכמו שכאשר טסים יש הוראה מפורשת שבמקרה שנדרש שימוש במסיכת חמצן- יש לשים קודם לאמא או אבא ואח"כ לילד- תדאגי קודם שתהיי הכי בריאה שאפשר.
גם אם זה אומר לוותר על הנקה.
טיפול בתינוק דורש המון כוחות פיסיים ונפשיים ותצטרכי להיות במיטבך.
אני חשבתי שאם לא אניק העולם יתמוטט וכל דרך האימהות שלי תתחרבש.
ולמדתי שזה באמת לא נפלא אבל זה לא ברמה ההישרדותית . שאפשר להיות אמא נפלאה שמזינה בבקבוק ובכלל שהורות מורכבת ממליון ואחד רבדים שההנקה הוא רק אחד מהם....

טוב שאת כבר עכשיו מתעניינת ואני מקווה בשבילך שכן תתאפשר לך הנקה
אבל אם לא - זה ממש לא סוף עולם ובכל מקרה- לא בכל מחיר.

ושיהי לך הריון קל

את יכולה להתקשר למרכז הטרטולוגי בבית חולים בילינסון – פרופ´ מרלוב -6911 937 03. פרופ' מרלוב יוכל לומר לך מה ההשלכות של השימוש בקופקסון בהנקה.

בררי האם יש תרופות חליפיות שמותרות בהנקה.
דברי גם עם יועצת הנקה וגם עם מרכז טרטולוגי.
במקומך, הייתי גם מבררת מה המשמעות של המנעות או רק הורדת מינון התרופות לחודשים ספורים. יש תרופות שלא מומלץ לקחת בהנקה של תינוק רך, ופחות חמור אם לוקחים כשהתינוק גדול יותר.

זהבית,
אין לך דף בית אישי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב לך כאן. התחלתי לקרוא (נכנסתי סתם כך) ופתאם ראיתי שזאת את. נורא התרגשתי. גם התרגשתי על החיים שאת אוחזת בידייך ושמחתי כל-כך, כי מגיע לך כל-כך. אחר כך, כעסתי. מה הוא לא מבין שכבר עברת מספיק ? כמה התמודדויות נותנים לאותו בן אדם ? אכן "נסתרות הם דרכ האל...".
איך את עכשיו ? איך הקטנה ?
נראה לי שבגלל כל מה שעברת בעבר, עוד הרבה יותר קשה עכשיו לפרגן לעצמך תלונות שלגיטימיות לגמרי אצל כל אמא. (כמו חברה שילדה כמה ימים אחרי שאני איבדתי את איילת פחדה לספר לי על התחושות הקשות בלילות הקשים, כשממש בא לך "לזרוק את התינוק מהחלון..."). מה שהיה לא קשור בשום צורה לקושי הנוכחי, מותר לך להתלונן ומותר לך להרגיש שזה קשה. וזה עוד הרבה יותר קשה כי חיכית לזה כל-כך, כי עברת מסע מייסר ואכזרי בדרך.
אני רוצה לתת לך חיבוק ענקי, שהוא רק קצה קוצו של החיבוק העצום שהצלחת לתת לי בקושי שלי, ומאחלת לכן זרימה משותפת והרבה הרבה אהבה.

אני ממש בתחילת ההריון הראשון שלי וכל זה מאוד מבלבל. יש לי טרשת נפוצה ועד ההריון הזרקתי כל יום קופקסון. אחרי הלידה עולה הסיכוי להתקף, וממליצים לחזור מייד לטיפול ולוותר על ההנקה. מאוד קשה לי עם זה- אומרים לי שזו החלטה שלי אבל גם בן זוגי מאוד רוצה שאמנע מהנקה. הוא מפחד שיקרה לי משהו. אני מאוד רוצה להניק- לפחות בהתחלה.

זהבית, תזכרי גם שאת יכולה להעניק לה כל כך הרבה בזה שתקפידי על תזונה טובה עבורה במוצקים. ירקות אורגניים, לחם מלא, בלי במבה וממתקים ומוצרים תעשייתיים ומעובדים או כל מני זבל אחר שהרבה אנשים נותנים לילדיהם.

אין לי הרבה מה להוסיף, גם אני עדיין באבל על אובדן ההנקה, אצלי.
אני מקווה שבסוף זה עובר, או שלפחות תהיה חוויה מתקנת...
אבל כמו שכתבת סיפור קשה כמו הסיפור של רסיסים של אור אכן מכניס דברים לפרופורציות, גם אצלי.
תהנו לכן יחד @}

תודהותודה ותודה על ההתייחסות, העידוד והעיצות

היה לי קשה קצת להיכנס בגלל מה שקרה לאביב מאוחר.
כפי שכתבתי שם , גם לי זה קרה בעבר ואחרי נסיונות רבים היה הריון והפלה בשבוע 9

ועכשיו זכיתי לחבוק את ביתי.

איכשהו כשנזכרים שוב מה חשוב בעקבות מאורע כזה, הכל נראה קצת פחות דרמאטי ונורא.

בימים האחרונים אני רואה שחוסר השקט הוא לא כל הזמן ולכן אני חושבת שזה לא המזון ותודה לאמא ל-5

זה אני. אני רוצה לטפל בעצמי ובאיזון שלי ומקריאה רבה בדפי פרחי באך, נראה לי שזה הכיוון.
בינתיים הזמנתי את הספר של צפריר ואקנה רסקיו בשביל להתחיל ואח"כ אני רוצה אולי לרכוש ערכה ולטפל בי היטב.

תחושתי הפנימית שהאיזון שלי יאזן גם אותה והכל יהיה קל יותר.

מגיע לנו לא?

שוב תודה לכל התומכות

ושנה טובה

אני לא עוברת מה שעובר עלייך (לא היו לי בעיות עם ההנקה) אבל אני יכולה להעיד שאחד הכייפים הגדולים שלנו הוא שילוב המזון המוצק בתפריט : לראות את התגובות שלו לטעמים החדשים, את הפרצופים, ההעוויות וההתלהבות, אז אני מקווה בשבילך שהקטנה תתחיל להתעניין בקרוב במה שקורה אצלך בצלחת ותתחילו בחוויה חדשה שאולי קצת תעזור לכן להשתחרר ממה שעבר עליכן בתקופת ההנקה והשאיבות. שילוב המזון המוצק גם פתח בפני אפיק חדש להסתכלות על אוכל (נעזרתי באתר של ורד לב) והיום אני נהנית להכין לבני (ולבתי שלאט לאט מתרגלת לאכול קצת יותר בריא) אוכל טוב שאני יודעת בדיוק מה יש בפנים, זה אפילו קצת כמו הנקה מבחינת התחושה שזה משהו שאני יוצרת ולא משהו תעשייתי שיוצא מקופסא ורק אלוהים (ואולי היצרן) יודע מה באמת יש בפנים.

יש לי עוד רעיון אפשרי. יש לא מעט אמהות המעוניינות לתרום חלב אם, והיה לפני כמה שנים תינוק עם אלרגיות מאד קשות, שאימו לא הצליחה לייצר מספיק חלב עבורו שעד גיל שנתיים ניזון רק מחלב אם שתרמו אמהות אחרות. אני יודעת שזה נשמע רעיון מעט מוזר, אבל זו בחהלט אפשרות, ולו באופן חלקי - כלומר שחלק מהתזונה כל יום תהיה חלב אם. את אומרת שכל עוד חלק מהתזונה היה חלב אם היה רושם שהיא מרגישה יותר טוב, אז אולי זה רעיון שיכול לבוא בחשבון.
אם זה נראה לך רעיון סביר, כיתבי לי, ואשמח ליצור קשר בינך לבין אמהות המעוניינות לתרום, וכמובן להסביר לך בדיוק איך זה פועל.

למה נטול לקטוז? בחלב אם יש לקטוז. אני לא זוכרת לאיזו בעיה ספציפית עשו את נטול הלקטוז, אבל הוא לא לתינוקות נורמליים (אני מקווה שאמא ל-5 תזכיר לנו למי עשו את נטול הלקטוז), ולא נועד לפתור בעיה של רגישות (אלרגיה או אי סבילות) לחלב.

אפשר לנסות גם מטרנה חלבי, וגם חברות אחרות, אולי יש הבדלים בתגובה.
כלומר, יש תינוקות שרגישים לתמ"ל של חברה אחת - אבל לא לתמ"ל של חברה אחרת.

אם יש רגישות לחלב, אז מנסים בשלב ראשון את התמ"ל המפורק לפגים - נוטרמיגן. החלבון של החלב (החומר האלרגני) מפורק בו, כדי לאפשר עיכול אפילו בקיבה רגישה של פגים. אפשר לקבל אותו עם מרשם רופא יותר בזול, אז כדאי לפנות לרופא כדי שיבדקו את עניין האלרגיה לחלב (אם יש פריחה זה אומר שיש סיכוי טוב לאבחן את האלרגיה בעזרת מבחן עור).
והתמ"ל הכי מפורק לתינוקות אלרגיים: נאוקייט.

אגב, "צרחה יומיים שלמים והיתה לה פריחה בכל הגוף" נשמע כמו תגובה חריפה. מתוקה מסכנה! ואיזה באסה גם בשבילך, שדווקא עם תינוקת כזאת יש בעיה בהנקה!

עוד פתרון למצב של אלרגיה למוצרי חלב או למשהו אחר בתמ"ל : שיטת אייפק (דף שצמח בעקבות הדף שלי בקשה מיוחדת של בשמת , כי התינוק שלי מטופל בשיטה הזאת והחלים ממצב של אלרגיות מרובות וחמורות). כלומר, במקום להחליף תמ"לים - לטפל באלרגיה.
אליהם כדאי אפילו ללכת רק לאיבחון, כדי לדעת מה קורה פה - במיוחד מפני ש-40% מהתינוקות שאלרגיים לחלב הפרה אלרגיים גם למוצרי סויה, ואם זו הבעיה, אז ממש דחוף לפתור אותה. (מה גם שהתמ"לים המפורקים גם יקרים בטירוף וגם מגעילים עוד יותר מהתמ"ל הרגיל - ואני אומרת את זה בתור אחת שנאלצה לאכול בעצמה תמ"ל כזה למבוגרים).

בכל מקרה, שיהיה לנו רק טוב לכבוד השנה החדשה!

תודה רבה על התגובות. זה באמת עוזר.

היום משעה 9.30 בבוקר ועד 10.00 בלילה היא הייתה לא רגועה. הצליחה פעמיים לישון חמש דקות בכל הזמן הזה.
אני חד הורית ואמורה לעבוד מהבית וזה ממש בעיה. אני מקווה בכל זאת שזה השיניים ולא רגישות יתר גם לסוייה.

בשמת- ניסיתי סימילאק חלבי ואח"כ סימילאק נטול לקטוז.
כל עוד זה היה יחד עם חלב שלי זה "רק" גרם לאי שקט אצלה.
ולכן כל פעם חזרתי לחלב לבד והיא הייתה מייד נרגעת.
כשניסיתי עם נטול הלקטוז הזנה מלאה היא צרחה יומיים שלמים והייתה לה פריחה בכל הגוף.
יש לה כנראה רגישות יתר לחלב למרות שלא אלרגייה חריפה.

אבל אולי את מכירה תחליף נוסף- אשמח לשמוע.

קודם כל, אני שולחת חיבוק על צער הויתור שאת עוברת כעת.
וגם אני מצטרפת לאיחולים ולתקוות שנכתבו לפני, וגם למחשבות החיוביות לגבי מה שהיא אוכלת עכשיו.
אבל שאלה קטנטנה: למה מטרנה צמחית? יש סיבה מיוחדת? כי בשנים האחרונות התברר שיש הרבה מאוד בעיות עם תמ"ל על בסיס סויה (ניו זילנד בכלל אסרה להכניס למדינה תמ"ל כזה). אם יש רגישות לחלב פרה, הרופאים ממליצים היום על תמ"ל מפורק יותר, לא על תמ"ל צמחי.
אז אני רק אחכה לתשובה שלך לגבי התמ"ל (סתם, שאלה צדדית, אבל קפץ לי לעיניים והיה לי חשוב לשאול).

את אימא נפלאה, עם או בלי הנקה.

זהבית, כמה עצוב לאלץ לוותר על משהו שכל כך רצית, שכל כך חלמת עליו, שהשקעת בו כל כך הרבה מאמצים, ושגם עכשיו, אחרי שוויתרת, כי לא היתה לך ברירה , עדיין עצוב לך עליו.
יש כאלה שלא יבינו את הצער (לא כאן, אלא בעולם בחוץ), יש כאלו שכלל לא יבינו למה בכלל עשית את כל המאמצים עד עכשיו. כולנו מאחלים לך חויה טובה בהרבה עם הנקת הילד הבא - אבל אין כל ספק שהצער על אי הגשמת ההנקה כפי שחלמת אותה עם הילדה הזאת לא ישכח. מגיעה לך הערכה עצומה על כל האנרגיות שהשקעת בחודשים הארוכים בהם שאבת ועשית כל מה שרק אפשר היה כדי להניק אותה, וכדי לספק לה את חלבך.
אני מאחלת לך שתמשיכי להנות מהילדה המקסימה שלך, ושתצליחי לעבור הלאה עם ידיעה שכל מה שעשית עד עכשיו היה שווה את המאמץ.

מאחלת לך חויה מתקנת בפעם הבאה.

גם אני הנקתי בסבל רב את בכורתי הנקה שרובה שאיבות
בילדה השניה הייתי מנוסה יותר ושופעת יותר והנקתי- שנה וחצי
השלישית בת 11 חודש ויונקת כמובן.
גדלי את הילדה בהנאה ותרווי ממנה הרבה נחת
ואת חווית ההנקה בלי הקשיים- תשאירי לעצמך לילדים הבאים

אם כבר עברת לתמ"ל אז תעשי לעצמך את החיים קלים. תכיני את הבקבוקים מורתחים מראש (ויותר טוב- תעסיקי כל מי שמציע לך עזרה בזה), ותכיני במחלק המנות את הכמות הנדרשת. אצלנו הוא בכלל היה שותה מבקבוק בטמפרטורת החדר- כך שגם עניין החימום היה נחסך. לפני השינה הייתי מכינה במקום נגיש ומסודר על שולחן האוכל את כל מה שצריך להכנה של מספר בקבוקים כדי שאוכל להכין בקבוק גם בעיניים עצומות.

בספר על "אומנות הלידה" היא מזכירה, בהקשר אחר, שהאיכות של האוכל היא גם איך שאנחנו רואים אותו. כלומר אם אני עומדת לנגוס בתפוח וחושבת על כל חומרי ההדברה שהוא ספג אז הוא יזיק לי יותר מאשר אם אחשוב עליו בחיוב.
נראה לי שגם את צריכה לעשות סוויטצ ולהתרגל למצב שבו את נותנת תמ"ל- ועושה את זה באהבה. את לא מרעילה. את נותנת לבתך את הטיפול הטוב ביותר שהיא יכולה לו כרגע. יש יונקים עצבניים ויש תמ"ליסטים רגועים. אותו דבר גם לגבי מחלות. ההבדלים שנמדדו בים יונקים ללא-יונקים מתבססים ל מדגמי ענק. זה לא בהכרח אומר על הבדלים בין תינוק ספציפי אחד לאחר (תתקנו אותי אם אני טועה).

ואם זה עוזר- יש לי ילד בן ארבע, שלא הנקתי אותו- כי אני לא ילדתי אותו- והוא בריא (טפו טפו טפו) מפותח ולא-מחוסן עד מאוד.
ועם זאת- אני יכולה להבין את הפנטזיה - אני עכשיו בהריון ולמרות הנסיון המוצלח עם תמ"ל- שואפת גם כן להנקה מוצלחת.

זהבית,
את כבר ויתרת על ההנקה, גם אם לא ברצון.
עשו הגיע הזמן באמת להשאר שפויה.
אמהות היא סך כל מה שאת עושה בשבילה.
הנקה היא רק פן אחד.
לי יש בבית שני ילדי רמדיה מקסימים בני 10 כמעט.
שולחת לך חיבוק.

טוב זהו.
לפני שבועיים הפסקתי לשאוב.
עד שהפסקתי עוד קיוותי שיקרה נס ו...אולי בכל זאת תינק אבל הוא לא קרה והקושי בשאיבה הכריע אותי.

עדיין מאד קשה לי עם זה.
כמעט כל פעם שאני נותנת לה לאכול אני חושבת.. אם אפשר היה ל"שלוף ציצי" עכשיו לא הייתי צריכה את כל הטירחה הזו:
לקנות אוכל- זה יקר להחריד קופסא שעולה בין 34-38 ש"ח נגמרת ביומיים וחצי.
ברגע שהיא רעבה היא בוכה ואז הכמה דקות שלוקח לי לחמם לשפוך לערבב נראות כמו נצח.
היא פולטת עכשיו מאז המטרנה
כל האכילה הרבה יותר מלכלכת כי תמיד נשפך מהצד אז צריך סינורים וחיתולים כל הזמן.
כל יציאה צריך להכין מערך שלם של בקבוקים ואבקות ותרמוס
לשטוף ולהרתיח את הבקבוקים זה באמת מעצבן.

הכי קשה זה הצורך לחשוב ולשלוט בהרגלי אכילה שלה.
היא איתי כל היום וכמו תינוק יונק רוצה לאכול כשבא לה.
וזה לא אפשרי.
צריך לתת לקיבה זמן ניקוי עם התחליף וחוץ מזה שמכיוון שכ"כ הרבה הכנה דרושה לזה שאי אפשר כל הזמן.
ואז צריך להעסיק אותה כדי לשמור על רווחים בין ארוחות...
וקשה לי נורא הצורך לשלוט בכמות וזמן ההאכלה שלה כשאני יודעת שאם הייתה יונקת הייתה מקבלת לפי דרישתה.

מאז שהיא על תמ"ל בלבד היא הרבה יותר עצבנית. הרבה יותר קצרת רוח.
וכבר היינו פעם אחת במיון ועכשיו היא "סתם" מנוזלת מאד ויש לה חום.
לפניכן לא היית החולה בכלל.

יש את הלחץ הזה של: תחזרי לעבוד, אל תקחי אותה כל כך הרבה על הידיים, מנשא????
ואני פינטזתי שהיא תהיה כל כך רגועה שזה כבר יסתום את הפיות.
אבל היא לא רגועה ורק אני יכולה לראות שזה מהמזון שלה. לכי תשכנעי גם את הסביבה....

באיזה שלב הבנתי שאני חייבת לשנות גישה לאוכל שלה כי אני מרעילה אותה אם בכל פעם שאני נותנת לה לאכול
אני חושבת שאני נותנת לה אוכל לא טוב.
אז לפחות עכשיו אני מנסה להביט בתמ"ל ולהזרים לשם אהבה ותודה.
אבל לא תמיד זה מצליח לי...

וגם כאן באתר כשאני נתקלת בכתוב על שבחי ההנקה אני מדלגת.
זה מכאיב מדי ומתסכל מדי.

אני מקווה שבזה שאני כותבת אוכל קצת להפסיק להתאבל על כך ואמשיך הלאה בבחינת: זה מה יש וזה גם בסדר גמור.

חוץ מזה בלי עין הרע היא תינוקת נפלאה ומדהימה ובסה"כ רב הזמן אני מאושרת ביחד איתה.

הייתי שמחה קצת לעידוד כי אני מרגישה שחוסר ההשלמה שלי עוד יותר מקשה על החיים.

אולי אם מראש הייתי מוותרת על הנקה היה לי יותר קל.
אבל אני לא בחרתי בזה ( לפחות לא במודע)
ואחרי חרישת האתר הזה אספתי כל כך הרבה בעד הנקה ונגד תמ"ל שזה קשה מאד.

למשל חיסונים: איך אוכל לא לחסן כשהיא אוכלת מטרנה צימחית?
לגבי אנטיביוטיקה כנ"ל.

זהבית,
שוב, הצצתי במקרה, ושמחתי לגלות שחזרת לעדכן אותנו.
ושמחה על תוכן העדכונים.
ל א יודעת למה שאיבות והמחשבה עליהן עושים לי תחושת ביאוס, שכן כששאבתי להדר, זה הלך לי ממש בקלות שלא תיאמן, ובכל זאת - ממש נפעמת מהנחישות וההתמדה שלך.

שמיכה,
ניחוח יערות אשח
את גדולה

מצטרפת ל-אם פי 3.

שמיכה -|Y|

האם ניחוח יערות אשח עולה באפי? להשגתי - זה דף תמיכה. בדף תמיכה מקובל שאין מטיפים לכותב ונוזפים בו. דבריך לא רק שנכתבו במקום ובזמן הלא נכונים, אלא גם בצורה שמעוררת אפילו בתומכת ההנקה הנמרצת ביותר חשק עז ובלתי נשלט לשתות בקבוק שלם של תמ"ל, רצוי מתוצרת רמדיה. קבל נא המלצה - אם אתה שואף לקדם הנקה, כדאי מאוד שתעשה זאת באמצעות עובדות מוצקות, ולא גיבובי שטויות והפחדות באצטלא פסבדו-מדעית, כמו .הנזק הפסיכולוגי שנעשה לוולד עקב הפסקה של הנקה בשלבים מאוד מוקדמים הוא אף לעיתים גרוע ומסוכן אף יותר. מחקרים הראו שאנשים שהופסקה הנקתם בגיל מוקדם יחסית(3 חודשים-9חודשים) נוטים לעשן יותר -כי הסיגריה מזכירה להם את הפטמה של שד האם...

_אני לא התכוונתי לפגוע באגו שלכן .אבל הסיבה שהוא נפגע מעידה על קיומו כמו שציינתי אני בעד התפתחות אישית של כל אדם ואדם.
ואני רואה לנכון שכל בן-אדם ילמד על עצמו ויתפתח מבחינה רוחנית._

לא הגבתי עד עכשיו למרות שדווקא יש לי לא מעט לומר בנושא.
למה אתה מתעקש לדחוף לנו לגרון את התפתחותנו הרוחנית? למה אתה לא נותן לנו את הקרדיט שכולנו נשים עם מידה מינימלית של אינטליגנציה, מודעות והנעה, ומסביר לנו בהתנשאות ובפטרונות למה אנחנו לא צריכות להתעצבן כשמתנשאים מעלינו ומזלזלים בנו?

אני לא התכוונתי לפגוע באגו שלכן
אין כאן קשר ולו קלוש לאגו. פשוט דבריך בדף לא ממש מתאים.
הנשים כאן יודעות את יתרונות ההנקה וחשיבותה. אין לי מושג אם קראת את כל הדף ואם כן מה הוא עשה לך.
כאשר הוא החל לי עמדו דמעות בעיניים, הבנתי את הקושי ואולי הזדהתי איתו. אולי כי אני אשה, אמא ואולי סתם כי אני שונה ממך.
גם אם אני חושבת כמוך לא הייתי מעיזה לכתוב זאת בדף הזה. דבריך אולי חשובים פשוט לא במקום הנכון ולא בזמן הנכון.

זה לא היה בוב מרלי, אלא בובי מקפרין.

אני לא התכוונתי לפגוע באגו שלכן .אבל הסיבה שהוא נפגע מעידה על קיומו כמו שציינתי אני בעד התפתחות אישית של כל אדם ואדם.
ואני רואה לנכון שכל בן-אדם ילמד על עצמו ויתפתח מבחינה רוחנית.
אני יודע שזה לא כלכך קשור אבל אם תחשבו לעומק הכל קשור והמסע הוא פנימי אינדיבידואלי וסובייקטיבי של כל אחד ואחד.
אני מאחל לכל האמהות הצלחה ושיאזינו יותר לחוש הפנימי שלהן וילכו בעקבות האינטואיציה, והכי חשוב כמו שאומרים כולם ובוב מרלי מסכם בשיר נפלא:don't worry be happy

מיותר לציין שאני מסכימה עם נועה.
כל מקרה לגופו, אין אמת אחת לכל הנסיבות.
מנסיון אישי (3 חודשים של שאיבות עד להנקה מלאה) ומנסיון נשים אחרות שפגשתי, עם כל הרצון הטוב,
לפעמים ההנקה היא בלתי אפשרית .
ומגיע שלב בו האם, עם כל הכאב ורגשות האשמה, צריכה להתמודד עם המציאות הזו.

לאחר גידול של שתי בנות, הקטנה עוד יונקת אוכל להעיד שלפעמים האובססיה להניק יותרת ולא שווה את המאמץ.
לקשר טוב עם תינוק ישנם פרמטרים טובים אחרים שעשויים להשפיע לא פחות (אם לא יותר)

סליחה על הבוטות, אתה מדבר מתוך היותך גבר שלעולם לא יעבור את חווית הלידה והקשיים שאחרי.
תאוריה זה דבר אחד, והחיים לפעמים זה דבר שונה לחלוטין.
נראה לי שכדטאי לך לבחון שוב את דבריך ואת הנשים אליהן אתה פונה.

הבעיה בחוסר תפוקת חלב אצל האם היא תזונה לקויה ומצבה הפסיכולוגי(נפשי).
אני לא אפרט .
אני אפנה אתכם לגורמים שיסבירו אותי בצורה הטובה ביותר.

1. תזונת האדם ובריאותו/ ד"ר יצחק בן-אורי.
2. ספרים לפיתוח המודעות ספרי רוח-המומלצים ביותר הם ספריו של אושו-אומץ ,כשהנעל מתאימה וכו' .עדיף להתחיל באומץ.

בהצלחה לכולם.
היכולת שלכם לגרש את החושך (אי המודעות) היא ע"י קרן אור .וזה לא משנה אם החושך הוא בן 100 מיליון שנים או יותר והקרן אור בת שניה ,אתם צריכים רק שניה של אור כדי להבין שאתם חיים בחושך ורק אתם עצמכם יכולים לעזור לעצמכם.

ליזה-ליזה תודה.

emil,
האם קראת את כל הדף?
דבריך יפים ונכונים באופן תיאורטי, אבל המציאות לא תמיד אידיאלית.
אין לוותר בשום פנים על הנקה
כשאם שואבת שלושה חודשים ולא מתייאשת אך עדיין לא מצליחה להניק, יש מקום לנשימה עמוקה, לומר - "אני עושה כמיטב יכולתי", ולהרפות. כמשתמע משם הדף המאבק הזה עלול לעיתים לאיים על השפיות.
אין ויכוח לגבי יתרונות ההנקה, בגלל זה נפתח הדף מלכתחילה.

ולזהבית - כל הכבוד שאת מחזיקה מעמד!

לאחר בדיקה במקורות רבים ומהימנים שאין לי זמן לפרט ,מצטער, הגעתי למסקנה מאוד פשוטה :אין לוותר בשום פנים על הנקה.יש לזה הסברים פיסיולוגיים.ביולוגיים והן פסיכולוגיים.

1. הלידה מולידה שתי ישויות לעולם האם והוולד.כלומר עכשיו לאחר שהולדת את בנך/בתך את יכולה להבין אם חוית לידה טבעית התחושה חזקה יותר והאם מודעת אליה יותר.רחם האם המקום המושלם של האדם עד שנדחף החוצה.תחשבו על זה ,על הנוחות הוולד שוחה לו לא מודאג לא חושש לא עודה מאומה האם אוכלת בשביל הוולד ונושמת בשבילו.ואז באופן מפתיע הוא יוצא החוצה,כנראה אם זה היה תלוי בו הוא לא היה יוצא .

ברחם האם התינוק תוך תשעה חודשים גודל/מתפתח בצורה המהירה ביותר והגדולה ביותר ,יחסית לכל חייו.
גוף האם יודע בדיוק את כמות המינרלים ויטמנים,חלבונים וכו' שתינוקה אמור לקבל.חלב האם הוא כביכול המקשר היחיד שנותר לתינוק לגן העדן שהיה בו.
לכן מבחינה פיסיולוגית/ביולוגית הוולד יקבל את כל הצרכים מחלב האם-כל זאת תלוי בגורמים חיצוניים ותזונתיים של האם .אם האם אוכלת בצורה טבעית(טבעונית) ואורגנית ולא נותלת שום סמים חיצוניים(קפאין,ניקוטין,אלכוהול וכו'...) אין שום בעיה והוולד יהיה בריא עד מאוד.
המחקרים הראו שאנשים שהונקו עד גיל מאוחר יותר שנתיים ואף יותר לא מפחות מחלות ,מערכת החיסונית שלהם חזקה יותר ועל כל יתרון בריאוץי שתחשבו עליו.
אני לא בא להמליץ עד איזה גיל יש להניק את הוולד כל זה עניין מאו אינדיבידואלי וצריכה להיות החלטה אינטואטיבית הן של האם והן של הוולד(כן כמה שזה נשמע מוזר!?).

1. הנזק הפסיכולוגי שנעשה לוולד עקב הפסקה של הנקה בשלבים מאוד מוקדמים הוא אף לעיתים גרוע ומסוכן אף יותר.

מחקרים הראו שאנשים שהופסקה הנקתם בגיל מוקדם יחסית(3 חודשים-9חודשים) נוטים לעשן יותר -כי הסיגריה מזכירה להם את הפטמה של שד האם.
לאנשים במיוחד לגברים יש איזושהי הערצה לשדיים ,כמה שירים נכתבו,פסלים עוצבו,ציורים נוצרו כו'... וכל זאת למה ?
כי אולי אנחנו בתת-מודע מנסים לפצות על אובדן השד בגיל צעיר מדי ,לא היינו מוכנים שלקחו לנו את המקור תזונה הכי טוב שלנו.בשבט האבורג'ינים שבאזור אוסטרליה ניו-זילנד-לא קיימת הערצה לשדיים,לא פסלים .ציורים וכו.. וזאת כי האם מניקה את הוולד עד שהוא פשוט מפסיק עצמאית .
אני יודע שהשדיים של האישה חשובות לה הן הסמל למניותה ,ה"מקור" ל"משיכת מחזריה".האישה רוצה לשמור על שדיה יפים עגולים ומושלמים.
והבעיה מופיעה שהאשה הופכת לאם כי הוולד רוצה את מזונו הוא רוצה לעצב לו את הפטמה איך שיהיה נוח לו ואז הוא "הורס" את הצורה העגולה של השד והופך אותה ליותר אליפטית שתתאים לו. אני יודע שזה לא לרוחת האם שרוצה לשמור על מיניותה ,חושוניותה וכו'... אבל האשה הפכה לאם ואין היא יכולה לשכוח זאת לכן היא צריכה לספק לוולד את מזונו.

תודה שהקדשתן מזמנכם וקראתם מידע לתודעתכם .יש לי המלצה לכולם על תקחו כל דבר כמובן מעליו .תשמכו על האינטואיציה שלכם .הקול הפנימי המנחה .
והכי חשוב אם אתם לא מאמינים לי או למכל אדם אחר תחקרו תבדקו אל תצרו אמונה תפלה-אמונה שלא נחקרה בצורה סובייקטיבית על -ידי האדם אלא הסתמכות כביכול על "אמת" של אדם או קבוצת אמונה אחרת.

זה באמת לוקח קצת זמן להבין מה קורה מסביב, להסתגל לשינויים, לתת מקום לתחושות ורגשות, לשינויים.....
משהו פרקטי שעלה לי בעקבות דברייך- עם איזה משאבה את שואבת? נראה לי שעדיף שזו תהיה הכי יעילה ומהירה בסגנון הלקטינה דו צדדית. זה יקצר את משך זמן השאיבות שלך ויפנה לך יותר זמן...

@}

נכנסתי לדף שפתחתי לפני חודש וחצי. וואו.
המון עבר. אני מתרגלת לאיטי להיות אמא והעניינים יותר רגועים ופחות דרמאטיים.
אני עדיין שואבת אבל עכשיו נותנת לה גם תוספת כך שמספר השאיבות ירד וזו הקלה.
עדיין כואב לי לפעמים שהיא לא ממש יונקת וגם כל הבקבוקיאדה הזו די מתישה ואני טיפוס מאד לא אוהב סדרים ונקיונות.
אבל...כמו שכתבתי- הכל מקבל פרופורציות .
היא חמודה והיא בסדר גמור עירנית וחייכנית ורגועה מאד.
אז היא לא יונקת...סו ווט?
קראתי בחיים אחרים כתבה על בחירת משפחה ע"י התינוק.
לבת שלי יש כנראה דרך שלה שהיא אמורה לעבור כאן כולל התמודדיות שונות. חלקן קשות חלקן קלות ונעימות.
הרצון שלי שהכל יהיה מושלם כמו בספר (עקרון הרצף...) לא ממש מתאים למציאות. היא בכל מקרה תחווה מה שחשוב לה לצמיחה שלה ואני לא יכולה באמת לשלוט בזה.
זה כמובן לא מוביל לפסיוויות ולאמר- אין מה להשתדל ממילא היא אמורה לעבור התנסויות שונות
אבל זה בהחלט מקל כשנתקעים ואני בהחלט נתקעתי עם ההנקה או יותר נכון עם הבעיות בהנקה.
דבר אחד ברור שלמדתי ודי מוקדם שגם אם אני חושבת שיש לי שליטה מלאה על משהו אז אין לי.
ולפעמים הדרך היא פשוט לראות את זה ולקבל את זה.

בתקופת ההריון היו לי כל כך הרבה מחשבות ורעיונות והיה לי ברור שאניק, אקח במנשא, אשן איתה, וכו
וכמובן שתהיה לי תינוקת רגועה לגמרי. בלי גזים ולי יהיה קל בלי פחדים כי אני עושה הכל "נכון"
אז במקום הנקה טבעית אני שואבת מה שיוצר לחץ ועומס . למשל אחרי שהיא אוכלת אני לא יכולה להחזיק אותה, אפילו לא במנשא כי אני צריכה שתי ידיים לשאיבה וציצי פנוי, ואז היא נרדמת ואני כבר לא רוצה להעיר אותה אז היא ישנה לידי על הכורסא.
אני לא יכולה גם כל היום במנשא כי יש לי בעיות בגב... וגם כי אני זקוקה למרחב משלי.
יש ימים שאני חרדה מאד והיו הרבה ימי דיכאון שעברו תודה לאל והיא מרגישה את זה וגם חסרת מנוחה מה שלא עוזר לי כמובן לטפל בה.
הייתי בהודו ובאפריקה וראיתי מקרוב באמת חברות שבטיות .
מעבר לעניינים הפיסיים של הנקה ומגע וחברת נשים , הן בעצמם גודלו כך.
אני לא .
אני גודלתי אחרת לגמרי. אולי ההפך הכי גדול שיכול להיות בלינה המשותפת בקיבוץ.
אז אני לא רגועה ואני לא יודעת בדיוק איך מגדלים תינוק ואם אני לא לוקחת פסקי זמן קטנים ממנה אני הולכת לאיבוד.
אני זקוקה ללבד שלי כי זה מה שלימדתי את עצמי להתאזן. וזה אומר שהיא גם לפעמים לבד.
אני גם המון לבד איתה. בשבט הן לא לבד. הן לא מבלות שעות על גבי שעות לבד. אני כן.

לא נכנסתי לאתר במשך למעלה מחודש כי הרגשתי פתאום לא שייכת. כי אני לא עושה מה ש"צריך"
כי הכעיס אותי כל הנסיון המלאכותי הזה לחזור לחברה שבטית.
כי הקריאה המרובה לא הכינה אותי לאפשרות שזה כל כך קשה. לגדל תינוק כאשה במערב.
האתר נתן לי תחושה של שליטה. אעשה כך וכך ויהיה לי קל.
אני בטוחה שאם באמת הייתי קוראת מה כתוב כאן הייתי נתקלת גם בקשיים אבל לא רציתי בכלל לשמוע מזה.
גם חשבתי לעצמי בתמימות שלהן קשה כי הן כאלה ואני אחרת ויהיה בסדר.

אז עכשיו לאט לאט אני מבינה מי נגד מי ואני מוצאת את הקשר בין הרעיונות הטובים היפים (והאמיצים) שהיו לי לבין המציאות.
בסה"כ זו דרך מרתקת. אני כן שמחה שיש לי רעיונות ופנטסיות שחלקם הגדול קיבלתי כאן ומצד שני אני יותר מלווה בסבלנות, השתאות וסקרנות את הדרך שבאמת נתווית לי ולביתי יום יום שעה שעה.

נ.ב. עוד משהו חשוב .
בתיה דייוויס המליצה על רופא שיניים צדיק (יש אנשים כאלה) בשם רועי פורר מירושלים טל.02-6236319
או 02-5700334
ששיחרר לבתי את הלשון להפתעתנו הוא לא ביקש תשלום, הוא עושה זאת למען התינוקות והאמהות, לדבריו
כותב ההודעה הוא בעלה של ש. ואני מצטרף לכל התמיכות והברכות. את מוזמנת להיות בקשר.

לזהבית וכל הנשים הנפלאות והתומכות שלום,
אני מצטרפת לקולות של כולן ולחיזוקים, אני אשתדל שלא לייגע אותך ולא לחזור על דברים שנאמרו. נראה לי שלא פחות מהבריאות הפיסית שתורמת ההנקה חשוב מאוד שלתינוקת היקרה שלך תהיה גם תחושת שובע ורגיעה. אני התעקשתי להיניק את התינוקת שלי מרגע הלידה ובמשך שישה שבועות כמעט ללא רגעי הפסקה. היא היתה באופן קבוע על הידיים בתנוחת הנקה, ואני סיגלתי לי מיומנויות להיניק בכל מצב אפשרי. אחרי שישה שבועות הגעתי ליועצת הנקה (בתיה דייוויס) שעלתה על זה שהלשון שלה היתה קשורה. היא נבהלה מאוד מהעלייה המעטה שלה במשקל והמליצה מיד על תמ"ל, בשילוב עם הנקה ועם שאיבות מוגברות. הייתי בשוק מהמסקנה ובכיתי בלי סוף אבל אני חייבת להודות שגם רווח לי במידה מסוימת. לראשונה ראיתי את בתי בזווית חדשה, מולי, יותר משניות ספורות. היא היתה עירנית יותר. יש ערך גדול לתחושה השובע. לצד התמ"ל אני מניקה אותה ככל יכולתי, ולדעתי חבל לוותר על כך. גם בגלל הערך של החלב שלך וגם בשביל הקשר ביניכן. ככל שהם מתחזקים יותר ההנקה משתפרת, ואם תניקי אותה שלא מתוך תחושה רעב מלאה אלא אחרי בקבוק, התסכול קטן יותר. כל מגע שלה עם השד שלך תורם להגברת החלב, וגם מעט חלב חשוב.
דרכים ששמעתי להגברת חלב: להחליף צד כל 5 דקות, להישאר במיטה במשך 24 שעות ולקום רק לשירותים - לקבל אוכל למיטה (קשה ודורש עזרה רבה), וכמובן אכילה טובה (פירות וירקות עסיסיים, שקדים ואגוזים ושתייה מרובה וכו'). חייבים הרבה מאוד עזרה בשלב זה, ונסי לקבל אותה עד כמה שניתן.
אולי תכתבי היכן את גרה. יש אפשרויות לעזרה. כל הכבוד לך על החשיבה החיובית.

זהבית יקרה. קודם כל אני רוצה לתמוך בך בכל החלטה שתעשי, שום דבר לא חשוב כמו אמא שפויה.
ראיתי בסיפור שלך הרבה צדדים שדומים לסיפור ההנקה שהיה לי עם הגדול. אני אשתף אותך איתו, מבלי לנסות לגרום לך להרגיש מחוייבת לשום דבר.
הבן הגדול שלי נולד עם אפגר נמוך, מיד לאח הלידה עבר החייאה ונלקח להשגחה באינקובטור. שעות ספורות לאחר הלידה הלכתי לראות אותו שוכב באינקובטור ומחובר ליליוני מכשירים. הודעתי לאחות שאני מעוניינת להניק ושלא יתנו לא תמ"ל. למרות זאת במהלך הלילה ניסו לתת לו תמ"ל והוא השתנק, כאשר בדקו אותו ראו שהלשון שלו עבה יותר בצד ימין וסוטה שמאלה. הוכנסה לו זונדה במחשבה שלא יוכל לאכול באופן רגיל בגלל הלשון. כשגיליתי אותו עם זונדה הייתי בהלם, וגם מיואשת. הלכתי לשאוב חלב כדי שלפחות הוא יקבל רק חלב שלי, יצא לי מעט מאוד ולכן החליטו לתת לו תמ"ל דרך הזונדה.
בהמשך הזונדה הוצאה ואני התעקשתי להניק אותו. לי יש דווקא פטומות קטנות וציצי קטן והוא התקשה לתפוס את השד. האחיות לא היו תומכות יותר מידי והתעקשו על שקילות ניסיון כדי להוכיח לי שהוא לא מצליח לינוק. לדאבוני לא יכולתי להילחם איתן. בנוסף לכל הוא עבר מיליוני בדיקות למצוא את מקור הלשון, האפשרויות שהועלו היו מפחידות, והייתי ממש בדיכאון. במשך השבוע שהיינו בבית החולים לא הפסקתי לבכות.
בייאושי הרב, ולאחר ניסיונות בלתי פוסקים להניק, אחת האחיות הציעה פטות סיליקון, מחוסר ידע קפצתי על המציאה ומיד ניסינו, זה אכן הלך יותר טוב.
לצערי הרב למרות שביקשתי האחיות המשיכו לתת לו בקבוקים בלילה, ואני נאלצתי לשאוב כדי להמשיך את ייצור החלב.
כשהגענו הביתה, הייתי כל כך חדורת רצון להניק, שלא הכנתי בקבוקים גם לא תמ"ל. אפילו לא היתה לי משאבה. הלילה הראשון זכור לי עד היום כלילה הקשה בחיי מאז שהפכתי לאם. הוא בכה וצרח כל הלילה ללא הפסקה ולא הצליח לינוק. כל הלילה התכלתי איתו על הידיים, עם הציצי בחות מנסה לגרום לא לינוק. רק לקראת בוקר זה הצליח.
החודשיים הראשונים היו קשים מאוד, הוא ינק רק עם פטמת הסיליקון, לפעמים שעות על הציצי, ואחרי שעה שוב רעב. הסביבה לא היתה מאוד תומכת וכל הזמן יעצו לי רק להפסיק להניק.
כך הגעתי ללה לצ'ה. שם הבנתי שהנקה עם פטמות סיליקון מורידה את ייצור החלב, ויתכן שזו הסיבה שהוא כל הזמן רעב. אז ניסיתי לגמול אותו מפטמות הסיליקון. זה היה ממש סיוט. הפטמות נפצעו, ודיממתי, הוא ינק דם ברמה שיציאות שלו היו ירוקות. ואז גיליתי את משחת "פיורלן" שהצילה אותי, וכמובן את המושג "יועצת הנקה" היא בילתה איתי 6 שעות, ולימדה אותי תנוחות הנקה. התברר שבצד אחד הוא פשוט לא הצליח לתפוס את הפטמה כמו שצריך, היינו צריכים ללמד אותו לינוק על ידי האכלה עם מזרק תוך כדי מתן אצבע לפה. זה נשמע מצחיק אבל זה עבד. בסופו של דבר הוא ינק עד גיל 9 חודשים. תאמיני או לא, הלשון שלו היום ישרה לחלוטין. אף אחד לא יודע מה בדיוק היה לו, אבל זה חלף מעצמו.
זה הסיפור שלי, אני מקווה שתוכלי לשאוב ממנו עידוד.
בכל מקרה בהצלחה לך, ומזל טוב, והרבה אושר במה שלא תחליטי.

זהבית,
רק עכשיו גיליתי את הדף שלך.
לא יודעת איפה להתחיל, מכל מה שיש לי להגיד.
ת'כלס, הרוב כבר נאמר.
החל מהחיבוקים, שמצטרפת אליהם בחום, דרך יונת שציטטה את אורנה עם דיאלוג ולא אידיאולוגיה ועד דברים אישיים שעולים לי.

לגבי דיאנה, לא נראה לי שזה ישמש אותך, אבל מצטרפת להמלצות עליה.
מספרי הטלפון של דיאנה אידלמן (בהסכמתה):
09-7482895
053-682165


--- בוהה במסך, כותבת, מוחקת (כי אולי זה אישי מדי עבורך)...

רק אוסיף עוד חיבוקים, ושאהיה בקשר בקרוב.

תודה לכן.
אין לי זמן לכתוב. עבר לילה קשה ומתיש בעיקר כי אני לא הייתי רגועה
אבל מאד חשובות לי התגובות כאן ואני לוקחת לתשומת ליבי דברים שנאמרו כאן .

אני מסכימה עם אורחת. את מציינת שכבר חווית הריונות ולידות וזו התינוקת החיה הראשונה שאת מחזיקה בידיים. מן הסתם עברת חוויות לא קלות בכלל, כאבי לב גדולים ואת כ"כ רוצה לתת לבתך שסוף סוף זכית לה את הטוב ביותר וגם לא לפגוע בבריאותה ושתעלה במשקל והכל כ"כ מסובך.
אני רק יכולה לתת לך חיבוק גדול ומחזק. אמהות עקשניות מצליחות בסוף.
@}

ואולי זה בדיוק מה שיקרה- אניח לכל מה ש"נכון" ואחיה את הרגע בדרך הנעימה והקלה ביותר גם אם זה אומר לוותר על הנקה.
זהבית,
בהמשך למה שכתבה יונת - זה מה שאת כתבת ...
חשבתי עליך בלילה..
אנחנו מתמקדות כאן בהנקה, אבל, בין השורות שלך עולים עוד הרבה דברים, מהעבר שלך, מהתמיכה הנוכחית שאת מקבלת או לא... חווית הלידה והטיפול נמרץ... לצערי עברתי טיפול נמרץ עם תינוק. זו חויה שאני עדיין מתאוששת ממנה, שנה אחרי.

ההנקה היא רק חלק קטן, אם כי אולי "מעשי", כי אפשר לפעול בקשר אליו, בניגוד לדברים שעברת בעבר. יכול להיות שבגלל זה ההתמקדות בו.

אני חוזרת על המלצתי שתמצאי לך מקום לטפל בנפש שלך ולעבד את החוויות שעברת.

אני מרגישה שאם אוותר כאן- כל שאר הדברים שחשובים לי יתפרקו, יתמוססו.
את בטח כבר יודעת, אבל אני אגיד לך גם: לא, הויתור כאן לא קשור למה שיקרה העתיד. יש נשים שמניקות אבל מוותרות אחר כך על עקרונות אחרים, ויש כאלה שלא מניקות אבל מצליחות לעמוד בשאר העקרונות שלהן. וחוץ מזה, אולי עדיף בכלל בלי כל כך הרבה עקרונות ואידיאלים. כמו שאורנה כתבה פעם: דיאלוג במקום אידיאולוגיה.

זהבית,
אני קוראת את הדף ורק יכולה לשלוח לך חיבוק.
מעבר להתמודדות עם הקשיים הפיזיים ההתלבטות והקושי הנפשי היא חלק משמעותי מהקושי.
מילים למכביר נשפכו על הקטע הנפשי של הנקה כן או לא. גם אם תחליטי לא וגם אם תחליטי כן כדאי לך לעבד את ההחלטה כדי שלא תשארי עם כאב או תסכול. אני מכירה סיפורים רבים שהרבה אחרי שהילד גדל (נפלא!) בלי הנקה האמא עוד מתבשלת עם תחושות קשות.

יועצות הנקה הן MINDED לעניין שלהן.. וטוב שכך. אבל לעניין הנפשי צריך תמיכה אחרת, מדמויות יותר "אובייקטיביות".
אני רוצה להמליץ לך על שתי נשים מופלאות שיעזרו לך לקבל החלטה שתהיה טובה לך, ולהתמודד עם כל החלטה שתקבלי.

רות כהן היא פסיכולוגית שמתמחה בין היתר בנשים לאחר לידה. היא מנהלת פורום יעוץ מדהים בויינט: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1334-11424,00.html.
המייל שלה: [email protected]
היא נהדרת (תקראי בפורום).

שניה היא דיאנה קרת.
דיברו עליה כאן מפגשי הורות מדוברת של דיאנה אידלמן
וכאן: ייעוץ נפשי באופן טבעי

מי יכול לצרף טלפון שלה?

בהצלחה
הרבה כח

כתבו לך מאוד יפה, רק דבר אחד יש לי להוסיף:
אני לא יודעת לאיזו יועצת הנקה הלכת, אבל אני שוב ממליצה בחום רב שד"ר מירה ליבוביץ תראה אותך.
וגם לי, כמו לרבות שענו לך, נראית האופציה של שילוב תמ"ל והנקה אם הנקה מלאה לא מסתדרת.

מה שכן, קפץ לי לעיניים שאת רוצה שההנקה תהיה "חצי שעה וזהו". אז האמת, בהנקה לגמרי נורמלית ותקינה, זה לא תמיד קורה. )-: יש הנקות קצרות, של כמה דקות, רבע שעה. יש הנקות ארוכות, שהתינוק רוצה להיות על השד נון סטופ, לפעמים שעתיים, לפעמים יותר, ובוכה אם מנתקים אותו. יש כל מיני.
הנקה היא קשר שלם בין אמא לתינוק, והיא ממלאה הרבה מאוד פונקציות, זה לא רק "העברת חלב לבטן התינוק". רוב התינוקות הקטנים צריכים את אמא כל הזמן, כך או אחרת, חוץ מאלה שמוכנים לישון הרבה זמן ולא על אמא (אצל השכנה? (-; ). לכן הדרך שלנו לשרוד היא בעזרת המנשא, שאפשר גם להניק בו . אני חוששת שאף אחת מאיתנו לא קיבלה תינוק שיונק "חצי שעה וזהו" ומאפשר להתפנות לעיסוקים אחרים (-:

קראתי מה שכתבת ומה שקפץ לי זה, שאת כל הזמן במאבק. את מגדירה את ההנקה כהאבקות, כמלחמה.

אני לא רוצה להשוות, אבל כשיונתן הגיע לגיל חצי שנה התחלנו לתת לו מוצקים. אנחנו נתנו והוא לא לקח. רצה רק ציצי.
בהתחחלה לא הפריע לי בכלל. אחרי חודשיים שלושה של נסיונות כל יום משהו אחר, הרגשתי שהאוכל הופך למאבק, שאני נלחמת בו או בעצמי. שוב אני מכינה אוכל במיוחד בשבילו, שוב טוחנים כמות (אי אפשר לטחון מעט) ושוב הכל נזרק לפח. ורק מהעצבים והיאוש רציתי שהוא יאכל.
בגיל 9 חוד' הייתי בטיפת חלב, האחות הרימה גבה, "ילד בגילו אוכל שוק שלמה".
יצאתי משם ואמרתי לעצמי, כשהוא ירצה הוא יאכל. הפסקתי להכין לו במיוחד. מידי פעם ריסקתי מעט אוכל עם מזלג. ולאט לאט הרפתי מעניין האוכל, שהפך למשהו מרכזי. להתעסקות כל היום. פשוט הרפתי.
מן הסתם הבונבון גדל עוד קצת והתחיל לאכול, עוד קצת ועוד קצת. הבנתי שהלחצתי אותו כל הזמן הזה וכשאני נרגעתי גם הוא נרגע.

אז אולי זה לא אותו דבר כמוך. אבל נראה לי שכשאת תרגעי (בדרך שתמצאי לך) כל העניין ירגע. אולי תמשיכי להניק ואולי לא, אבל לפחות אחרי שתרפי מהמאבק ותשחררי אותו, תיהיי רגועה ושלווה.

שוב תודה על התמיכה זה באמת עוזר בעיקר בתוך ים העצות שמסביבי.
דיקושה- אם היה אפשר להניק בדמעות שזלגתי סביב ההנקה , המתוקה שלי הייתה עולה 2 ק"ג כל שבוע...
נראה לי שכרגע מה שאעשה זה באמת פשרה- לשאוב ולתת תוספת ולנסות להניק ואולי... אולי....

בינתיים בגלל שאיבה מאומצת עלה קצת החלב. עדיין לא שופע אבל עלה.

הקטע הכי ביזארי בעניין זה כרית ההנקה.
לפני הלידה לא הסכמתי להכניס כלום שקשור לתינוקת הביתה.
זה לא הריון ראשון שלי ואפילו לא לידה ראשונה אבל כן סוף סוף תינוקת חיה בידיים.
אז באמת שסרבתי להכניס הביתה לא בגד,צעצוע,מיטה,עגלה שום כלום.
רק דבר אחד קניתי: כרית הנקה.... ודווקא בזה יש לי בעיות...אשריי המאמין
החבר שלי גם ככה לא הבין מה הקשר בין לא להסתפר ובין הריון תקין אבל אני קצת נידבקתי בכל מיני אמונות ומנהגים.
ככה זה כשבעניין הכי חשוב בחיים אין בכלל שליטה...ומנסים להשיג מעט שליטה.

זהבית,

נשמע שמאוד קשה לכן.
אולי כדאי כדאי פשוט ללכת על שילוב של הנקה ותמ"ל ?

ממה שקראתי הבנתי שהדרך הטובה לעשות זאת בלי לפגוע בהנקה היא לתת ארוחה שלמה של תמ"ל, ולא כתוספת להנקה.
זה אולי יעזור לך להרגע, זה יעזור לילדה להרגע, וזה ייתן לגוף שלך אפשרות לנוח.

בהצלחה

זהבית, אני מאחלת לכן רק טוב.
נשמע שאת אם מודעת ומסורה מאוד, ובתך בת מזל.

תחליטי את אשר תחליטי אבל: נכון שקיים גם מצב אמיתי של חסר בחלב, אבל הרבה יותר נשים חושבות שאצלן זה אמיתי, מאשר באמת כך. הסיבה היא הרבה פעמים ניהול הנקה שגוי. אז אצלך אין לי מושג (יועצת ההנקה שמלווה אותך תוכל להגיד יותר טוב) אבל אצל מישהי שהניקה לפני 50 שנה, בתקופה שהנקה הוגבלה בד"כ בזמנים, ובכלל תקופה רעה להנקה, מאד מאד סביר, שהבעיה לא היתה פיזיולוגית.
אגב, יועצת הנקה סיפרה לי בזמנו, על מישהי שבאמת חסר לה חלב, והניקה "על ריק", בנוסף לארוחות תמ"ל, רק בשביל האפקט הפסיכולוגי. מאוחר יותר הסתבר שבנה אלרגי קשות לחלב. הרופא אמר, שאפילו הטיפות הבודדות של חלב אם שהתינוק קיבל, הצילו אותו.
אז שוב, ההחלטה היא שלך בלבד - אבל דעי שגם מעט חלב אם טוב מכלום, ושה"אבחנה" של אין מספיק חלב, אם לא הגיעה מיועצת הנקה מוסמכת שבדקה היטב את המצב, היא לרוב לא פיזיולוגית, ולכן ניתנת לשינוי.
אפשר להיות אמא טובה גם בלי הנקה, בהחלט (וגם לי יש בבית עדויות על זה).

אישית, ולא מקצועית, נראה לי שבמצבך, אפשר ללכת על פשרה, אם מתאים לך (אבל רק אחרי התייעצות עם יועצת הנקה, כדי לעשות נכון): להוריד את השאיבות, ולהשאר עם הנקה והשלמה בתמ"ל. אם תצליחי בהדרגה לצמצם את התמ"ל - מה טוב, ואם לא, אז לפחות תשאר לך ההנקה כבסיס וכקשר רגשי. השאיבות האינסופיות באמת קשות מאד ושואבות גם אנרגיה וזמן חשובים.

אוי זהבית, כמה מוכר! אני גם לא הצלחתי והבת שלי כבר בת 9 חודשים ואוכלת מבקבוק.
מניסיוני שלי אני יכולה להגיד לך מצד אחד לא לוותר ומצד שני לזהות את הקו האדום שלך. זה נורא מסובך ולא פשוט מפני שהכל כל כך אמוציונלי וסוער! אני בכיתי כל כך הרבה בחודשים הראשונים! כולם אמרו לי לוותר ושאני אהיה אימא מספיק טובה גם בלי הנקה. בסוף ויתרתי.... אני חושבת על כך עד היום, למרות שבתי מקסימה ובריאה (טפו טפו טפו). אני מחכה לילד הבא שאני מקווה שיביא איתו את התיקון שלי.
תעשי כל מה שאת יכולה (כמו שאת כבר עושה, המצב נשמע לי מסובך מאד), קבלי כמה שיותר תמיכה ועזרה וגם תלמדי לסלוח לעצמך בסוף...
מאחלת לכם רק נחת ובריאות!

העיקר שתהיי שלמה עם החלטתך, ובלי נקיפות מצפון בהמשך.
שיהיו לך ולילד חיים טובים ומאושרים.

לעניין הלשון-אסתר גרוניס ראתה ואמרה שזה גבולי ולא כדאי.

הבוקר נשברתי ונגמרתי.
הסיוט הזה שהיא מתעוררת רעבה , אני מניקה אותה ואח"כ שואבת והיא כל הזמן בוכה ובוכה ובוכה ובסוף אני נותנת לה סימילאק...
אז ביקשתי עזרה. התפללתי בכל כוחי ובכל אימהותי לעזרה.
והיא הגיעה.
לא העזרה שחשבתי שתגיע בצורת ציצי שופע לפתע ויניקה מושלמת אלא בדרך אחרת לגמרי.
הגיעו לבקר אותי כמה מבקרות מבוגרות כל אחת וסיפורה.
השלישית שהגיעה, סיפרה לי שלפני חמישים שנה, כשנולד בנה, לא היה לה מספיק חלב. הוא צרח יומם וליל וניסו לתת לו חלב פרה מה שגרם לו לשילשולים והקאות.
אז ככה היא עברה איתו את כל החודשים שבהם אי אפשר לתת תוספת- בבכי נוראי בהנקה כל שעתיים מסביב לשעון.
ככה אותו וככה את אחיו.
את הבת השלישית ילדה בארצות הברית ואחרי הלידה ביקשה שיביאו אותה אליה להנקה.
הצוות שם התעצבן עליה ואמר לה שקיבלה כבר באינפוזיה חומר להפסקת חלב ושאם הייתה רוצה לא לקבל, הייתה צריכה לאמר להם לפני הלידה...
ככה זה הייתה המדיניות בארה"ב בבי"ח לפני 40 שנה...
אז לא הייתה לה ברירה ונתנה לה בקבוק- וראה איזה פלא. פעם ראשונה שהחודשים הראשונים עברו עליה בניחותא.
בלידה הרביעית בארץ, כבר ביקשה מראש שיתנו לה משהו נגד חלב...
אני מכירה אותה ואת ילדיה מילדותי (למעלה מארבעים שנה) ותמיד, כשחשבתי לעצמי אם יש דגם הורי של גידול ילדים שהייתי רוצה לחקות זה הדגם שלה.
יש לה ילדים מאד שלמים עם עצמם. אנשים שפשוט גדלו טוב.
והשתיים האחרונות גדלו על תחליף...
אז זהו שרווח לי.
קודם כל כנראה באמת יש מצב של: אין מספיק חלב. זה נדיר אבל יש לי נטייה תמיד להיות בצד המיוחד של סטטיסטיקות...
ושזה לא בגללי כי אני לחוצה או כי ביקשתי זרוז או כי אני מבוגרת או סתם חסרת מזל. זה ככה זה. וזהו.
ושזה לא מה שבאמת הכי חשוב.
יש לי מזל אדיר שאני אם בתקופה ובמקום שניתן לתת בו תחליף.
והגיע הזמן להרפות ממה שאין לי שליטה עליו. ולהנות ממה שיש לי להעניק כי יש לי המון.

וקחי בחשבון שבהמשך הדרך הפרנולום הזה עלול להפריע לתהליך למידת הדיבור הנכון.

קראתי מהר וקפץ לי מה שכתבת על הלשון הקשורה.
ממה שידוע לי מאד מומלץ לחתוך את הפרנולום אם יש בעיה עם היניקה. לא לכולם זה מפריע, להלן אחיינך בן ה-3 שעדיין יונק. אבל אם יש בעיה, זה שווה בדיקה.
ממליצה לך מאד בחום ליצור קשר עם ד"ר אייל בוצר מאיכילוב את יכולה גם בפורום שלו וגם עם אסתר גרוניס, יועצת הנקה בפורום שלה הם עובדים על מחקר בנושא הזה ואולי זה יתאים לך וכך "תרוויחי" את שניהם (הם מעולים, כל אחד בתחומו).
מכל מה ששמעתי זה רק יכול לשפר את ההנקה. זהו הליך פשוט ביותר (גם לעיניי הלא מבינות ממש בתחום הזה), עם מעט או כמעט בלי דימום. ככל שהתינוק צעיר יותר זה כנראה פשוט יותר.
בקיצור, ממש ממליצה לך להיכנס לנושא הזה, כדי להבינו עוד יותר ולא רק משמועות. זה אולי ישנה לגמרי את כל התמונה.
שיהיה בהצלחה

תודה רבה לתמיכה ולהתייחסות. לכולן
פגשתי יועצת הנקה מוסמכת מהאירגון הבינלאומי. היא נתנה לי את פיטמת הסיליקון וגם השכירה לי משאבה טובה.
העצה שלה הייתה להניק רק חצי שעה ואח"כ לשאוב ולתת.
פשוט בשבוע שהנקתי מלא הנקה יכלה לקחת גם שעתיים וחצי.
הבעייה שעכשיו בחצי שעה שאני נותנת לה לינוק היא די משחקת בציצי ואז אני נותנת לה מה ששאבתי וזה לא מספיק.
היא בוכה. וכאן אני כבר עם ציצי מרוקן אחרי שאיבה אז אין לי ברירה אלא לתת לה תוספת תמ"ל.
ואז כמובן היא פחות רעבה בפעם הבאה והדרך להפסקת ההנקה סלולה.

בשמת-תודה על העצות.
בדקתי לפני ההריון את בלוטת התריס והיא בסדר.
שאבתי בערך 5 שעות אחרי הלידה.
מה שיצא בימים הראשונים אחרי רבע שעה היתה טיפה בגודל של ראש גפרור.
אחרי כמה ימים התחיל לצאת סיסי אחד אח"כ שניים.
לפני שעברתי להנקה מלאה כבר שאבתי 80-125 בכל 3 שעות.
עכשיו זה חזר ל 50-70 בכל 3 שעות. וזה למה שאני חייבת לתת כרגע תוספת.
בבי"ח חולים הייתה יועצת מעולה (אסתר גרוניס) והיא אמרה שנראה שיש לי בצקת בשדיים בעקבות נוזלים מרובים מדי בלידה וזה חוסם את החלב.
בקשר ללשון - הבנתי שיש סיכון בניתוק הלשון, היו מקרים שאחרי שחתכו היא נפלה לאחור... מה גם שאצלה זה גבולי.
יש לי אחיין שיש לו את זה. הוא בן 3 ועדיין יונק.


אני כותבת וכותבת(בהפסקות כמובן) וקוראת את התגובות ושואלת את עצמי : מה אני באמת רוצה?
אני לא רגילה שיש בחיים שלי מצבים שאין לי שליטה עליהם
וגם כאן: ניסיתי כמעט הכל. ואין לי מושג מה אני באמת רוצה.
לטווח הקצר אני רוצה שהקושי הזה יסתיים.
רוצה שכל עניין האוכל של המתוקה שלי יהיה חצי שעה של אכילה וזהו. אח"כ יש גם עיסוקים אחרים.
רוצה שיפסיק המאבק, שתפסיק התחושה ש...עכשיו קשה אבל אח"כ יהיה שווה.
רוצה שלא כל האכלה תהיה מלווה בבכי קורע את ליבי.
רוצה שיפסיק המתח- יצליח לא.
רוצה לא לחשוב יותר כמה תוספת לתת לה כי אולי יותר מדי יזיק לתהליך ההנקה.
רוצה שלא רוב הקשר בינינו יהיה סביב מאבקי יניקה וחרדות שלי סביב העניין
לטווח הארוך: רוצה מאד שתינק.
הנוחות, הזמינות, הבריאות, לא להתעסק עם בקבוקים,
לא לחשוב אם עכשיו היא באמת רעבה או שרק זקוקה למציצה.
פחות גזים, פחות מחלות
האפשרות לנחם, מה שעושה ההנקה לקשר איתה...
בקיצור כל הפנטזיות שלי וגם דברים אמיתיים שרבים מהם למדתי כאן.

נראה לי שאנסה להגביר שוב את החלב ואם ילך אולי אלך ליועצת אחרת ואנסה שוב.
אם לא- זה כבר יהיה רמז בגודל של פיל מצד הגוף שלי של: להניח. לוותר.

יש בי כעס גדול על חברות התמ"ל .
כל פעם שאני מנסה להניק והיא רוצה בקבוק אני מרגישה כמו גמד שנאבק בענקים שהן חברות האבקות,הבקבוקים,המוצצים...
מצד שני- אני זקוקה להן. איפה שאני גרה אין מיינקת מקצועית וכנראה גם בשאר המקומות כך שפתרון הסימילאק הוא פתרון גם אם קשה לי איתו.
באחד מרגעי החסד בכל התהליך, כאשר ההנקה הייתה תקועה בגלל שהיא נאבקה(היום זה תקוע כי אין לי מספיק חלב והיא לא יונקת כנראה נכון)
והייתי אחרי לילה שבו כבר הגעתי להרגשה ש...את לא רוצה לינוק ובגלל זה תאכלי סימילאק ויהיה לך כאב בטן...ו...מגיע לך...(לא להאמין לאן מגיעים אחרי לילות ללא שינה ומאבקים סביב לשעון...)
פתאום ראיתי שלאורך כל דרכנו המשותפת, תהיינה דרכים שהיא תבחר ולדעתי ממרום שנותי ונסיוני הן תהיינה שגויות
אבל אלו תהיינה הבחירות שלה ואני ארצה לתמוך בה.
קלטתי שחלק גדול מהתסכול שלי נובע מכך שאני, לדעתי יודעת מה באמת טוב עבורה והיא ,פישרית בת שבועיים בוחרת משהו אחר וזה שיגע אותי.
וברגע החסד ראיתי שיהיו מצבים בחיים שרק אוכל להיות איתה ולתמוך בה בדרכה ובהחלטותיה.
ושזה בסדר וכך צריך להיות.
יותר חשוב לי ילדה שבטוחה בדרכה ובאינטואיציות שלה ובבחירות שלה מאשר ילדה שבוחרת מה שלי נראה נכון...

זה טוב לכתוב כל זאת זה עושה קצת סדר בראש למרות שעדיין אני מבולבלת ומיואשת ועצובה.

מזל טוב, חיבוק גדול, וכל הכבוד לך שהגעת עד הלום.

יכולה לתרום קצת מנסיוני, אולי זה יעזור לשפר את הרגשתך: ילדתי לפני חמישה חודשים, בשבוע 31, תינוקת במשקל קילו וחצי שכמובן לא יכלה לינוק. במשך חודש וחצי שאבתי וניסיתי להניק ללא הצלחה. רק כשהשתחררנו מהפגייה (לאחר חודש וחצי, כאמור) הצלחתי לראשונה להניק עם פטמת סיליקון חלק מהזמן, ובשאר הזמן היא אכלה מבקבוק. לאחר שבועיים עם הסיליקון היא ינקה בפעם הראשונה בלי, ועדיין קיבלה בקבוקים. רק אחרי חודש וחצי נוספים הצלחנו לעבור להנקה מלאה, ולהפסיק עם השאיבות.

כך שבחשבון סופי, לקח לנו שלושה וחצי חודשים מיום הלידה לעבור להנקה מלאה, וזה היה שווה כל רגע. אני מבינה מה עובר עלייך, וזה נורא קשה. מחזקת את ידייך בכל מקרה.

רק תזכרי שמה שתחליטי בלב שלם, לכאן או לכאן - תהיה הבחירה הנכונה. את היחידה שיודעת איפה הגבולות שלך.

אני מצטרפת לקודמותי.
נשמע שהיתה לכן התחלה מאוד מאוד קשה.
אבל אני מרגישה שממש כואב לך לוותר על החלום של ההנקה. במיוחד שהיא רק בת חמישה שבועות, זו ממש ההתחלה. ובמיוחד שמדובר בבריאות התינוקת.

כמה דברים עולים בדעתי:

ראשית, האם נפגשת עם יועצת הנקה מוסמכת מעולה, כגון ד"ר מירה ליבוביץ מאודים? לא כל "יועצת הנקה" היא יועצת הנקה מוסמכת, וגם בין היועצות המוסמכות יש טובות ומנוסות יותר ופחות. במקרה כמו שלך, הייתי הולכת להתייעץ עם הטובות ביותר.

מה שמחשיד בסיפורך שלא הגעת ליועצת הנקה מוסמכת מעולה, הוא שהעצה שקיבלת היא להמשיך לשאוב - בעוד שלא ציינת דבר לגבי תפיסת השד בפי התינוקת (לפי סיפורך, רוב הסיכויים שיש תפיסה לא נכונה! ופטמת הסיליקון עוד מקשה).

יועצת טובה היתה עושה איתך שלושה דברים:
א. שולחת אותך לרופא שמטפל ב"לשון קשורה" (tongue tie , זה השם הרפואי של "לשון מחוברת"), כי זה מצב שמפריע לתינוקת לינוק (דבר ידוע ומבוסס!) וניתן לתיקון בפרוצדורה רפואית קלה שנמשכת שניה וחצי ומייד אחריה אפשר לינוק בחופשיות.

ב. עובדת איתך ועם בתך על תפיסה טובה ונכונה של השד - כי תינוקת שאינה תופסת נכון, אינה מצליחה להוציא חלב מהשד. זה בניגוד למה שאת חושבת, שאין לך חלב. הניחוש שלי הוא שיש לך - היא פשוט לא מצליחה להוציא אותו בגלל "בלבול פטמות", "לשון קשורה" ועוד. צריך ללמד אותה איך לינוק נכון.

ג. מפנה אותך לבדיקות, כגון תיפקודי בלוטת התריס, כדי לבדוק אם באמת גופך אינו מייצר מספיק חלב. אלא אם כן כרגע את שואבת כמות מספקת. מה שהדליק אצלי נורה אדומה לבדיקה כזאת הוא תיאורך שבשבועיים הראשונים לא הצלחת לשאוב כלום. האם התכוונת ששאבת ממש מלידה ולא יצא כלום-כלום? כי מה שצריך לצאת הוא קולוסטרום, בכמות של כפיות בודדות כל שאיבה. לא יותר מזה. אם זה מה שיצא, אז כן היה לך חלב וזה מרגיע. אבל אם שבועיים ממש שאבת על ריק, אז אולי יש בעיה וצריך לבדוק אותה.

לסיכום בקצרה:
למען הרגשתך הטובה, הרעיון שלי הוא לבדוק אם יש מה לעשות ("להתיר" את הלשון הקשורה של התינוקת, ללמד אותה לתפוס נכון את השד ולינוק היטב, ועוד). אם כן, אז הכל קשיים שניתנים לפתרון ואולי זה אופטימי ומעודד אותך, שיש אור בקצה המנהרה.
אם לא, אז תוכלי להחליט בלב שלם לוותר על ההנקה.

כמה דברים:
קודם כל, כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה - נתת לבת שלך המון!
אני מבינה שאת מלווה ביועצת הנקה? אם לא, אז כדאי. זה יכול לעזור ולעודד, ואל תפחדי, אם תחליטי שזהו, יועצת ההנקה תעזור לך גם להפסיק בהדרגה, כדי לא ליצור גודש ודלקת.
בהתייחס לפסקה האחרונה - אל תגמלי במטרה לחזור להניק אח"כ - זה מאד קשה, ולא מובטח. אם את מוותרת - תעשי את זה בלב שלם, ובוויתור מלא. אם בעתיד ישתנו התנאים, תוכלי לנסות שוב, אבל אל תניחי מראש שאת מפסיקה בשביל להתחיל.

בסופו של דבר, היחידה שיכולה להחליט האם כדאי להתאמץ עוד קצת, ואולי לעבור את המשבר, וגם אם לא - הרי כל יום של הנקה תורם, או שההנקה גובה מחיר גבוה מדי של שפיות דעתך, או של היכולת שלך להשקיע בביתך מעבר לאוכל (וגם זה חשוב, לא פחות מהנקה), היא כמובן את. רק את נמצאת שם, במאבק היומיומי (שעה-שעתי).
אני יכולה להציג לך את שני הצדדים: הייתי במקום דומה (ושונה גם יחד) לשלך, ובסופו של דבר, אחרי "משיכה" של שלושה ח', ויתרתי והפסקתי להניק (לא הנקתי מלא בכלל) - והתאומים שלי גדלו, יחסית בריאים, וספציפית, אני חושבת שזה היה נכון, ולמרות כל יתרונות ההנקה שנמנעו מהם, הם הרוויחו אמא שמסוגלת להתפנות אליהם כל כולה, ובמיוחד לאחד שהיה זקוק לזה יותר (והוא זה שלא יכל לינוק).
ועכשיו, עם הילדון (הי, הוא כבר לא תינוק!) הצעיר, אני מניקה לאורך זמן (שנה וחודשיים כמעט, ולא רואים ת'סוף) וחווה את ההנאה המיוחדת שבזה.
כך שלכל מטבע יש שני צדדים. ברור לי שהויתור על החלום הוא לא קל. גם ההחלטה מתי המאזן בין יתרונות ההנקה, להשקעה המוגזמת בה, שכבר לא מאפשרת לך להיות אמא על שלל ההיבטים, נוטה לכיוון השני, וחוסר הידיעה האם זה משהו שבעוד טיפונת מאמץ ישתפר, או שאולי לא - קשים מאד.
לצערי - לא יכולה לעזור לך שם. זה רק את. את והתינוקת שלך.

מזל טוב

מצטערת על קוצר הזמן, אבל: חשוב לפגוש יועצת הנקה ולא רק שתגיד בטלפון שחשוב שתמשיכי לשאוב. לפחות שתחבר לך אותה לשד טוב כך שלא תצטרכי פטמת סיליקון. האם חיפשת יועצת הנקה מוסמכת IBCLC?

מצאתי עכשיו את הדף הנפלא איך לחזור להניק אחרי הפסקה
קראתי כל מה שהעוגייה כותבת שם. התפוצצתי מצחוק וקיבלתי הרבה כח.

אני חושבת שאם את רואה את הדברים כפי שכתבת בכותרת, כלומר לותר על ההנקה יביא לכך שתשארי שפויה, הרי ענית לעצמך.
אף אחד לא יוכל להחליט בשבילך. אני שולחת לך גדול.

קודם כל חיבוק גדול.
אני חושבת שאחרי שאנחנו קוראים ושומעים כ"כ הרבה תאוריות ומחקרים, שאומרים לא מה נכון ומה לא מכון (כמובן הכל במכאות). אנחנו צריכים לבחון את המצב אצלנו ואיך אנחנו מרגישים.
מה הלב שלך אומר? מה את מרגישה שנכון עבורך ועבור התינוקת שלך?

בכל מה שתחליטי בהצלחה
ושוב חיבוק

אני קוראת קבועה כאן ולפעמים גם כותבת בעילום שם כי לא רציתי לפתוח דף בית עד אשר אלד ואחזיק תינוק חי בידיים...
לפני חמישה שבועות נולדה ביתי המקסימה.
מאז שאני זוכרת עצמי היה לי ברור שאניק . וחיכיתי המון המון לרגע הזה.
אבל זה לא הולך.
החמודה נולדה עם אפגר נמוך מאד ולכן הייתה באינקובטור בפגייה ביומיים הראשונים לחייה.
ביה"ח לא איפשר לחכות לחלב שלי והיו חייבים לתת לה תמ"ל.
נכון שאם היו שואלים אותי קודם הייתי אומרת- על גופתי אבל הייתי בעצמי תשושה אחרי לידה מאד קשה
וכשרואים את הקטנה פעם ראשונה והיא רפוייה ולא נושמת ואז מיילדת ורופא תופסים אותה כמו צרור קטן וטסים איתה לחדר טיפול נמרץ והפעם הבאה שאני רואה אותה זה עירומה בתוך אינקובטור מחוברת לכל מכשיר אפשרי ואינפוזיות וזונדה. אז לא מתווכחים עם צוות רפואי שאומר שהיא חייבת לאכול. גם אם אני עדיין לא יכולה להניק.
אז אלו היו נתוני הפתיחה שלי:
תינוקת שחייבת לאכול מייד והתרגלה (הוטבעה) על בקבוק.
אין לי חלב בכלל. הוא התחיל להגיע אחרי שבועיים של שאיבות מסביב לשעון.
יש לה לשון מחוברת
פטמות שטוחות ורחבות מאד.
ציצי גדול מאד.
גיל מתקדם שלפעמים משפיע על כמות החלב...(41)
חצי מהשבוע אני חד הורית
אבל לא ויתרתי.
שאבתי ונתתי והוספתי תמ"ל ככה במשך 4 שבועות כאשר גם ככה השבועות הראשונים לא קלים...
בד בבד התחלתי להניק.
לפני שבוע התחלתי להניק מלא.
הייתי מאושרת כי היו רגעים רבים שההתעקשות שלי על הנקה יצרה עומס בלתי אפשרי על כל מי שתומך בי
וסוף סוף היא רעבה-יונקת וזהו. אין צורך לשאוב ולשאוב ולשאוב.

אבל אחרי יומיים היא נהייתה חסרת שקט ומאד אומללה.
השקילה בטיפת חלב איששה את מה שחששתי- היא ירדה במשקל בשבוע הזה.
בעצה עם יועצת ההנקה- חזרתי לשאוב.
כבר יומיים אני עושה את זה אבל זה לא מספיק לה כי בגלל שלא ינקה מספיק, הכמות שהגעתי אליה בציצי, ירדה לחצי ואני חייבת לתת לה תוספת.
שוב בגלל ההתחלה הקשה שלה קשה לי יותר להתעלם מירידה במשקל.
אגב- היא התאוששה לחלוטין בכוחות עצמה והיא בסדר גמור עכשיו (בע"ה)

ופשוט אני קרובה לוותר. זה נראה לי סיזיפי
כנראה שזה מעייף אותה וכמו כן אני מניקה רק עם פיטמת סיליקון מה שכנראה לא מעודד חלב באותו אופן כמו הנקה ישירה.
אז אני מנסה להעביר אותה להנקה טבעית אבל עכשיו הפיטמה שלי כואבת נורא...
איכשהו אני מוצאת שכל התקופה הראשונה שלי ושלה כאן סובבת סביב בכי בהאכלה.
היה מאד קשה ללמד לינוק. הרבה בכי וגם עכשיו כשהיא מחכה שאני אשאב והיא רעבה- היא בוכה ואני לא יכולה לערסל אותה כי אני צריכה שתי ידיים לשאיבה...

אני מרגישה שבגלל איזה רעיון שנתקע לי בראש (הנקה) החיים שלי ושלה די מסוייטים.
אני לא יוצאת, לא פוגשת אנשים, לא רוצה שיבואו אלי , לא מסדרת את הבית לא קוראת רק כל היום שואבת ומאכילה.
אולי ההנקה לטווח ארוך תפצה על זה אבל כרגע איכות החיים שלנו לא משהו.
בסה"כ זה לא שאני מוותרת עליה. אני מוותרת על הפנטזיה שלי על רעיונות שאני מאמינה בהם שנים.
אני מרגישה שאם אוותר כאן- כל שאר הדברים שחשובים לי יתפרקו, יתמוססו.
ואולי זה בדיוק מה שיקרה- אניח לכל מה ש"נכון" ואחיה את הרגע בדרך הנעימה והקלה ביותר גם אם זה אומר לוותר על הנקה.