על ידי אם_פי_3* » 21 מאי 2004, 09:55
כמה דברים:
קודם כל, כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה - נתת לבת שלך המון!
אני מבינה שאת מלווה ביועצת הנקה? אם לא, אז כדאי. זה יכול לעזור ולעודד, ואל תפחדי, אם תחליטי שזהו, יועצת ההנקה תעזור לך גם להפסיק בהדרגה, כדי לא ליצור גודש ודלקת.
בהתייחס לפסקה האחרונה - אל תגמלי במטרה לחזור להניק אח"כ - זה מאד קשה, ולא מובטח. אם את מוותרת - תעשי את זה בלב שלם, ובוויתור מלא. אם בעתיד ישתנו התנאים, תוכלי לנסות שוב, אבל אל תניחי מראש שאת מפסיקה בשביל להתחיל.
בסופו של דבר, היחידה שיכולה להחליט האם כדאי להתאמץ עוד קצת, ואולי לעבור את המשבר, וגם אם לא - הרי כל יום של הנקה תורם, או שההנקה גובה מחיר גבוה מדי של שפיות דעתך, או של היכולת שלך להשקיע בביתך מעבר לאוכל (וגם זה חשוב, לא פחות מהנקה), היא כמובן את. רק את נמצאת שם, במאבק היומיומי (שעה-שעתי).
אני יכולה להציג לך את שני הצדדים: הייתי במקום דומה (ושונה גם יחד) לשלך, ובסופו של דבר, אחרי "משיכה" של שלושה ח', ויתרתי והפסקתי להניק (לא הנקתי מלא בכלל) - והתאומים שלי גדלו, יחסית בריאים, וספציפית, אני חושבת שזה היה נכון, ולמרות כל יתרונות ההנקה שנמנעו מהם, הם הרוויחו אמא שמסוגלת להתפנות אליהם כל כולה, ובמיוחד לאחד שהיה זקוק לזה יותר (והוא זה שלא יכל לינוק).
ועכשיו, עם הילדון (הי, הוא כבר לא תינוק!) הצעיר, אני מניקה לאורך זמן (שנה וחודשיים כמעט, ולא רואים ת'סוף) וחווה את ההנאה המיוחדת שבזה.
כך שלכל מטבע יש שני צדדים. ברור לי שהויתור על החלום הוא לא קל. גם ההחלטה מתי המאזן בין יתרונות ההנקה, להשקעה המוגזמת בה, שכבר לא מאפשרת לך להיות אמא על שלל ההיבטים, נוטה לכיוון השני, וחוסר הידיעה האם זה משהו שבעוד טיפונת מאמץ ישתפר, או שאולי לא - קשים מאד.
לצערי - לא יכולה לעזור לך שם. זה רק את. את והתינוקת שלך.
מזל טוב
כמה דברים:
קודם כל, כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה - נתת לבת שלך המון!
אני מבינה שאת מלווה ביועצת הנקה? אם לא, אז כדאי. זה יכול לעזור ולעודד, ואל תפחדי, אם תחליטי שזהו, יועצת ההנקה תעזור לך גם להפסיק בהדרגה, כדי לא ליצור גודש ודלקת.
בהתייחס לפסקה האחרונה - אל תגמלי במטרה לחזור להניק אח"כ - זה מאד קשה, ולא מובטח. אם את מוותרת - תעשי את זה בלב שלם, ובוויתור מלא. אם בעתיד ישתנו התנאים, תוכלי לנסות שוב, אבל אל תניחי מראש שאת מפסיקה בשביל להתחיל.
בסופו של דבר, היחידה שיכולה להחליט האם כדאי להתאמץ עוד קצת, ואולי לעבור את המשבר, וגם אם לא - הרי כל יום של הנקה תורם, או שההנקה גובה מחיר גבוה מדי של שפיות דעתך, או של היכולת שלך להשקיע בביתך מעבר לאוכל (וגם זה חשוב, לא פחות מהנקה), היא כמובן את. רק את נמצאת שם, במאבק היומיומי (שעה-שעתי).
אני יכולה להציג לך את שני הצדדים: הייתי במקום דומה (ושונה גם יחד) לשלך, ובסופו של דבר, אחרי "משיכה" של שלושה ח', ויתרתי והפסקתי להניק (לא הנקתי מלא בכלל) - והתאומים שלי גדלו, יחסית בריאים, וספציפית, אני חושבת שזה היה נכון, ולמרות כל יתרונות ההנקה שנמנעו מהם, הם הרוויחו אמא שמסוגלת להתפנות אליהם כל כולה, ובמיוחד לאחד שהיה זקוק לזה יותר (והוא זה שלא יכל לינוק).
ועכשיו, עם הילדון (הי, הוא כבר לא תינוק!) הצעיר, אני מניקה לאורך זמן (שנה וחודשיים כמעט, ולא רואים ת'סוף) וחווה את ההנאה המיוחדת שבזה.
כך שלכל מטבע יש שני צדדים. ברור לי שהויתור על החלום הוא לא קל. גם ההחלטה מתי המאזן בין יתרונות ההנקה, להשקעה המוגזמת בה, שכבר לא מאפשרת לך להיות אמא על שלל ההיבטים, נוטה לכיוון השני, וחוסר הידיעה האם זה משהו שבעוד טיפונת מאמץ ישתפר, או שאולי לא - קשים מאד.
לצערי - לא יכולה לעזור לך שם. זה רק את. את והתינוקת שלך.
מזל טוב (())