על ידי צפריר_שפרון* » 26 אוקטובר 2009, 18:49
מרגישה קצת שצריכה לחתור מול גלים גדולים (ההפך מזרימה נעימה) כדי להגשים את עצמי .
אמונה א'.
כי עד עכשיו "זרמתי" ונכנעתי למציאות.
לא מדובר על זרימה וכניעה למציאות, אלא על זרימה עם המציאות.
אבל לפעמים חייבים להתאמץ כדי "לנצח" ולהגיע אל יעודנו.
אמונה ב'.
ראי,
ייעודך הוא לחיות את חייך. נקודה.
אם מדברת על מאמץ על מנת להגיע ליעד מסוים, ובכן לעתים בהחלט יש לעשות מאמץ פיזי על מנת להגיע ליעד האדרנלין.
מעבר לזאת, שוב - אמונה.
לייצג בכבוד את המחוייבות האולטימטיבית של הורייך - את עצמך.
מעצם היותך - הנך מייצגת אותם.
זה כלל לא קשור אם את ממלאה אחרי בקשותיהם או מפנה להם עורף.
זה לא תלוי במעשה, אלא בעצם הקיום.
שהרי את היא החיבור האולטימטיבי ביניהם, שילוב יחיד ומיוחד של שני אלה.
מה לעשות אם הם מתנגדים בתוקף לדבר שאני רוצה בו ?
להקשיב מתוך ידיעה גמורה שהם רוצים רק את טובתך - במגבלותיהם.
להבין את עמדתם כבני אדם.
ולאחר מכן להחליט בלי שום קשר לעמדתם. על פי מה שטוב לך - לדעתך את.
אנחנו לא חיים ביחד כרגע . התרחקתי ממנו כדי להבין מה ולאן אנחנו מתקדמים.
התרחקת ממנו על מנת להתקרב אצל עצמך, וטוב שכך.
אינך מבקשת להבין מה ולאן אתם מתקדמים, הנך מבקשת אחר תחושה של שלמות עצמית עם הרעיון הזה או הזה.
אני לא רוצה לחיות איתו בלי להתחתן
אמונה ג'.
אני רוצה אישור מאלוהים שהוא האיש שאיתו אביא ילדים לעולם.
אישור מאלוהים גם לא יעזור. האישור בא מבפנים.
וכשהאישור מגיע מבפנים, והנך שלמה איתו, הרי זה הכי קרוב לאישור מאלוהים.
בשאר התחומים בחיים אני לא כל כך הסטרית אבל זהו הדבר הכי חשוב שלשמו נוצרנו בעצם.
ראשית אם הנך הסטרית כאן, ואינך, ודאי שהנך הסטרית גם בתחומים נוספים, כמו לנהוג הפוך ממצוות הורייך.
שנית, נוצרת על מנת לחיות את חייך, כביטוי של זוגיות הורייך.
אינך מושלמת, ודאי שמעת לעת את בלתי נסבלת ועדיין אף אחד לא הצטער על הולדתך או התחרט על בואך לעולם.
אי אפשר להתחרט על ילדים שהבאנו לעולם
אפשר בהחלט, אבל זה כמעט לא קורה, ואם זה קורה שמתעצבנים על ילד, כל שעליו לעשות זה ללכת לאיבוד, לשעה. לא יותר.
אז איך מקבלים את האומץ לעשות את זה???
על פני אומץ, שלווה, שלמות עצמית.
ראי,
הפסיקי לקבוע את התנאים לגבי החברות והזוגיות הזו, תנאים שאף אחד לא יכול לעמוד בהם, לא את, לא הוא, ולא הזוגיות.
שכן, לעולם תנאי הזוגיות נבנים בשניים - גם אם אחד הצדדים מבקש לרצות את גחמות הצד השני.
הניחי לשאלת הנישואין כרגע, קחי אוויר, הסכימי להיות איתו בסופי שבוע, אולי אף מעבר לכך, למרות תנאייך, על פני להתנות את אהבתך בכל מיני חוקים, גם אם אלה שזורים באמונותייך - א' ב' ג' ועוד, תָנִי אהבתך איתו, שחררי תנאים, שני את עמדתך והסכימי לשינוי.
ילד משותף זה גורל משותף, גורל משותף זה נושא שאם עדיין אינך שלמה איתו, הניחי לו, דחי את יצירת החיים המשותפת.
הנך צעירה וברגיל מלבד צרכייך הרגשיים נפשיים, טוב שתניחי לגוף להתענג אל נחמתו, ומשם תוכלי להתייעץ עם הגוף.
שזה, הגוף - אף פעם לא מזייף.
תודה רבה.
<שלם>
[u]מרגישה קצת שצריכה לחתור מול גלים גדולים (ההפך מזרימה נעימה) כדי להגשים את עצמי .[/u]
אמונה א'.
[u]כי עד עכשיו "זרמתי" ונכנעתי למציאות.[/u]
לא מדובר על זרימה וכניעה למציאות, אלא על זרימה עם המציאות.
[u]אבל לפעמים חייבים להתאמץ כדי "לנצח" ולהגיע אל יעודנו.[/u]
אמונה ב'.
ראי,
ייעודך הוא לחיות את חייך. נקודה.
אם מדברת על מאמץ על מנת להגיע ליעד מסוים, ובכן לעתים בהחלט יש לעשות מאמץ פיזי על מנת להגיע ליעד האדרנלין.
מעבר לזאת, שוב - אמונה.
[u]לייצג בכבוד את המחוייבות האולטימטיבית של הורייך - את עצמך.[/u]
מעצם היותך - הנך מייצגת אותם.
זה כלל לא קשור אם את ממלאה אחרי בקשותיהם או מפנה להם עורף.
זה לא תלוי במעשה, אלא בעצם הקיום.
שהרי את היא החיבור האולטימטיבי ביניהם, שילוב יחיד ומיוחד של שני אלה.
[u]מה לעשות אם הם מתנגדים בתוקף לדבר שאני רוצה בו ?[/u]
להקשיב מתוך ידיעה גמורה שהם רוצים רק את טובתך - במגבלותיהם.
להבין את עמדתם כבני אדם.
ולאחר מכן להחליט בלי שום קשר לעמדתם. על פי מה שטוב לך - לדעתך את.
[u]אנחנו לא חיים ביחד כרגע . התרחקתי ממנו כדי להבין מה ולאן אנחנו מתקדמים.[/u]
התרחקת ממנו על מנת להתקרב אצל עצמך, וטוב שכך.
אינך מבקשת להבין מה ולאן אתם מתקדמים, הנך מבקשת אחר תחושה של שלמות עצמית עם הרעיון הזה או הזה.
[u]אני לא רוצה לחיות איתו בלי להתחתן[/u]
אמונה ג'.
[u]אני רוצה אישור מאלוהים שהוא האיש שאיתו אביא ילדים לעולם.[/u]
אישור מאלוהים גם לא יעזור. האישור בא מבפנים.
וכשהאישור מגיע מבפנים, והנך שלמה איתו, הרי זה הכי קרוב לאישור מאלוהים.
[u]בשאר התחומים בחיים אני לא כל כך הסטרית אבל זהו הדבר הכי חשוב שלשמו נוצרנו בעצם.[/u]
ראשית אם הנך הסטרית כאן, ואינך, ודאי שהנך הסטרית גם בתחומים נוספים, כמו לנהוג הפוך ממצוות הורייך.
שנית, נוצרת על מנת לחיות את חייך, כביטוי של זוגיות הורייך.
אינך מושלמת, ודאי שמעת לעת את בלתי נסבלת ועדיין אף אחד לא הצטער על הולדתך או התחרט על בואך לעולם.
[u]אי אפשר להתחרט על ילדים שהבאנו לעולם[/u]
אפשר בהחלט, אבל זה כמעט לא קורה, ואם זה קורה שמתעצבנים על ילד, כל שעליו לעשות זה ללכת לאיבוד, לשעה. לא יותר.
[u]אז איך מקבלים את האומץ לעשות את זה???[/u]
על פני אומץ, שלווה, שלמות עצמית.
ראי,
הפסיקי לקבוע את התנאים לגבי החברות והזוגיות הזו, תנאים שאף אחד לא יכול לעמוד בהם, לא את, לא הוא, ולא הזוגיות.
שכן, לעולם תנאי הזוגיות נבנים בשניים - גם אם אחד הצדדים מבקש לרצות את גחמות הצד השני.
הניחי לשאלת הנישואין כרגע, קחי אוויר, הסכימי להיות איתו בסופי שבוע, אולי אף מעבר לכך, למרות תנאייך, על פני להתנות את אהבתך בכל מיני חוקים, גם אם אלה שזורים באמונותייך - א' ב' ג' ועוד, תָנִי אהבתך איתו, שחררי תנאים, שני את עמדתך והסכימי לשינוי.
ילד משותף זה גורל משותף, גורל משותף זה נושא שאם עדיין אינך שלמה איתו, הניחי לו, דחי את יצירת החיים המשותפת.
הנך צעירה וברגיל מלבד צרכייך הרגשיים נפשיים, טוב שתניחי לגוף להתענג אל נחמתו, ומשם תוכלי להתייעץ עם הגוף.
שזה, הגוף - אף פעם לא מזייף.
תודה רבה.
<שלם>