על ידי שקופה_א* » 15 אוקטובר 2017, 09:47
שלום לך ,
קודם כל אני מזדהה מאד עם השאלה , אני מגיעה אליה גם המון, ואני מרגישה שהיא הרבה יותר משאלה טכנית על טיפול ,
בעיני, בבסיס הכל היא שאלה של אמון, האם יש לי סיכוי לצאת מזה? האם אני אצליח אי פעם או שאשאר תקועה?
וזו שאלה שהגיוני מאד שעולה כשנמצאים בטיפול, כשנחשפים לעומק החסרים והכאבים שלנו, האם יש סיכוי לצאת מזה , ולהשאר בריאים ושפויים?
ואפילו גם עם טיפול טוב , למטרות בשבילן באנו לטיפול?
על השאלה הטכנית אני יכולה לענות, מכירה הרבה אנשים שנעזרו בטיפול טוב ויסודי, מכירה בנות שלא רצו להתחתן והתחתנו, לא רצו להביא ילדים , והביאו ילדים ממקום שלם ובריא, נפגעו והשתקמו.
טיפול רגשי הוא תהליך לא קצר, ומאד הגיוני בשלבי האמצע שלו שהם רובו - שהכל נראה כמו הר מאיים שאין סיכוי לעבור אותו.
על השאלה האישית שלך רק את יכולה לענות לעצמך , ואני חושבת שכדאי לענות עליה במושגים של שנים , כמו שמסתכלים על התפתחות של ילד מיוחד , האם בשנה האחרונה היו שינויים? האם היה שווה לטפל במשך שנה בשביל השינויים האלו?
כתבת שהתקדמת , ממליצה לך לפרט לעצמך במה, לראות את כלל היעדים שלך , ובכמה מהם התקדמת. (גם אם לא הגעת באף אחד מהם לתוצאה הרצויה, יכול להיות שתגלי שכולם התקדמו בקצת ובקצב שלהם )
ועוד משהו באופן אישי - אני חושבת שטיפול טוב כולל תקופת ראשונית - שבה מרגישים שינוי משמעותי לטובה בגלל ההנעה של השינוי והטיפול, ובה מבססים ביטחון וקשר עם המטפל,
תקופת צלילה - שהיא רוב הטיפול, שבה מציפים לאט לאט את הקשיים, בונים תחליפים לחומות ההגנה הישנות ומוותרים עליהן, ושם רואים את הקושי הגדול , שם בדרך כלל נמצא היאוש, וגם שם יש שיפורים כל הזמן לטובה, אבל קשה לראות אותם , בגלל ההצפה של הקשיים שממזערת אותם.
ותקופה של המראה, שבה כבר מכירים את הקשיים שלנו, לא נבהלים מהם , הם מוצאים את המקום הנכון שלהם. הם עדיין שם אבל אפשר להסתכל עליהם, ולראות אותם בלי שיש להם השפעות על מכלול החיים.
בתקופה הזו חוזרים ליעדים המקוריים שלנו, ומבססים כוחות נוספים לעמוד בהם , ובעזרת השם מגיעים אליהם.
תנסי למקם את עצמך , ולראות אם את בכיוון.
מקווה שעזרתי.
שלום לך ,
קודם כל אני מזדהה מאד עם השאלה , אני מגיעה אליה גם המון, ואני מרגישה שהיא הרבה יותר משאלה טכנית על טיפול ,
בעיני, בבסיס הכל היא שאלה של אמון, האם יש לי סיכוי לצאת מזה? האם אני אצליח אי פעם או שאשאר תקועה?
וזו שאלה שהגיוני מאד שעולה כשנמצאים בטיפול, כשנחשפים לעומק החסרים והכאבים שלנו, האם יש סיכוי לצאת מזה , ולהשאר בריאים ושפויים?
ואפילו גם עם טיפול טוב , למטרות בשבילן באנו לטיפול?
על השאלה הטכנית אני יכולה לענות, מכירה הרבה אנשים שנעזרו בטיפול טוב ויסודי, מכירה בנות שלא רצו להתחתן והתחתנו, לא רצו להביא ילדים , והביאו ילדים ממקום שלם ובריא, נפגעו והשתקמו.
טיפול רגשי הוא תהליך לא קצר, ומאד הגיוני בשלבי האמצע שלו שהם רובו - שהכל נראה כמו הר מאיים שאין סיכוי לעבור אותו.
על השאלה האישית שלך רק את יכולה לענות לעצמך , ואני חושבת שכדאי לענות עליה במושגים של שנים , כמו שמסתכלים על התפתחות של ילד מיוחד , האם בשנה האחרונה היו שינויים? האם היה שווה לטפל במשך שנה בשביל השינויים האלו?
כתבת שהתקדמת , ממליצה לך לפרט לעצמך במה, לראות את כלל היעדים שלך , ובכמה מהם התקדמת. (גם אם לא הגעת באף אחד מהם לתוצאה הרצויה, יכול להיות שתגלי שכולם התקדמו בקצת ובקצב שלהם )
ועוד משהו באופן אישי - אני חושבת שטיפול טוב כולל תקופת ראשונית - שבה מרגישים שינוי משמעותי לטובה בגלל ההנעה של השינוי והטיפול, ובה מבססים ביטחון וקשר עם המטפל,
תקופת צלילה - שהיא רוב הטיפול, שבה מציפים לאט לאט את הקשיים, בונים תחליפים לחומות ההגנה הישנות ומוותרים עליהן, ושם רואים את הקושי הגדול , שם בדרך כלל נמצא היאוש, וגם שם יש שיפורים כל הזמן לטובה, אבל קשה לראות אותם , בגלל ההצפה של הקשיים שממזערת אותם.
ותקופה של המראה, שבה כבר מכירים את הקשיים שלנו, לא נבהלים מהם , הם מוצאים את המקום הנכון שלהם. הם עדיין שם אבל אפשר להסתכל עליהם, ולראות אותם בלי שיש להם השפעות על מכלול החיים.
בתקופה הזו חוזרים ליעדים המקוריים שלנו, ומבססים כוחות נוספים לעמוד בהם , ובעזרת השם מגיעים אליהם.
תנסי למקם את עצמך , ולראות אם את בכיוון.
מקווה שעזרתי.
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.