על ידי עפרה_שחר* » 04 אפריל 2011, 03:49
תענוגות: להרדם עם פיצקה בשמונה וחצי, אחרי מקלחת וצחצוח (בכוונה) ולהתעורר בשתיים לזמן איכות רגוע שלי עם עצמי.
הרי ברור שנקיונות ירעישו ולעבור על החשבונות לא מתאים באמצע הלילה- אז נוצר לי מן חלון הזדמנויות לעשות דברים שאני אוהבת בלי להרגיש אשמה שדחוף לתקתק את היום הלאה.
אני מציירת. עפה לי על קנווס ענקי עם האקריליקים החדשים . לפעמים קוראת, עכשיו למשל ספר של יאיר בר לב. שומעת קולות של לילה: תנים, ציפור אחת, מריחה את התפוז מקדימה פורח ונגנבת. איזה ריכוז. אני הכי אוהבת לכתוב סיפורים בלילה. אולי בגלל שאין לי אמא אני מספרת לעצמי, פשוט?
בעבודה הקודמת חייבתי לקום ממש ממש מוקדם וכיום- אין עם מי לדבר לפני שמונה וחצי, אז אפשר לקחת את הזמן באיזי, לרשום את החלום שאיתו התעוררתי, לשתות כוס שוקו חם ולהנות מהחיים עצמם. מעצם החיים: תודה אלוהים החמוד שאתה ער איתי עכשיו, שאני לא לבד, אפילו שאני כל כך חילונית. רוצה שמישהו שאוהב אותי יותר מכל יחבק אותי ויהיה איתי וישמח מזה.
תודה על היפיפיה הנוחרת ומילמולי השינה הנחמדים שלה, תודה ליתוש שהעיר אותי להכיר בכל זה. תודה לתורמוסים בחלקה מאחורנית על המראה המכושף עם הקרה, שנתן לי ת'דרייב לשלוף את הקנווס הזה מהמחסן. בשבילי לצייר זה שיא הסיפוק. מה שיוצא אני מרוצה. איזה בית יפה יש לי. שכור כמובן, לא שלי בטאבו, אבל בהרגשה- סופסופ, אחרי כמעט 42 שנים, יש לי בית. בכי של הוקרת תודה. והנה מתחיל בדיוק גם הגשם. טיפות יורדות שקטות. לילה דב.
תענוגות: להרדם עם פיצקה בשמונה וחצי, אחרי מקלחת וצחצוח (בכוונה) ולהתעורר בשתיים לזמן איכות רגוע שלי עם עצמי.
הרי ברור שנקיונות ירעישו ולעבור על החשבונות לא מתאים באמצע הלילה- אז נוצר לי מן חלון הזדמנויות לעשות דברים שאני אוהבת בלי להרגיש אשמה שדחוף לתקתק את היום הלאה.
אני מציירת. עפה לי על קנווס ענקי עם האקריליקים החדשים . לפעמים קוראת, עכשיו למשל ספר של יאיר בר לב. שומעת קולות של לילה: תנים, ציפור אחת, מריחה את התפוז מקדימה פורח ונגנבת. איזה ריכוז. אני הכי אוהבת לכתוב סיפורים בלילה. אולי בגלל שאין לי אמא אני מספרת לעצמי, פשוט?
בעבודה הקודמת חייבתי לקום ממש ממש מוקדם וכיום- אין עם מי לדבר לפני שמונה וחצי, אז אפשר לקחת את הזמן באיזי, לרשום את החלום שאיתו התעוררתי, לשתות כוס שוקו חם ולהנות מהחיים עצמם. מעצם החיים: תודה אלוהים החמוד שאתה ער איתי עכשיו, שאני לא לבד, אפילו שאני כל כך חילונית. רוצה שמישהו שאוהב אותי יותר מכל יחבק אותי ויהיה איתי וישמח מזה.
תודה על היפיפיה הנוחרת ומילמולי השינה הנחמדים שלה, תודה ליתוש שהעיר אותי להכיר בכל זה. תודה לתורמוסים בחלקה מאחורנית על המראה המכושף עם הקרה, שנתן לי ת'דרייב לשלוף את הקנווס הזה מהמחסן. בשבילי לצייר זה שיא הסיפוק. מה שיוצא אני מרוצה. איזה בית יפה יש לי. שכור כמובן, לא שלי בטאבו, אבל בהרגשה- סופסופ, אחרי כמעט 42 שנים, יש לי בית. בכי של הוקרת תודה. והנה מתחיל בדיוק גם הגשם. טיפות יורדות שקטות. לילה דב.