על ידי אנאמה_מילר* » 10 יולי 2006, 22:37
אז בחמש בבוקר אני קמה עם תחושות מוזרות. ואכן זה מתחיל. אני קמה לי לאיטי ולמזלי הרב מעירה את בעלי די מיד. הוא עוד מתחרדן לו במיטה ואני מתחילה להתארגן - נכנסת להתקלח וכאלה.
כבר במקלחת מרגישה צירים מתחילים להיות מאוד תכופים. אין מצב לבדוק שעון וכאלה אבל זה די קרוב ודי כואב. מה קורה כאן? יוצאת מהמקלחת. חמש וחצי בערך.
אוריה עוד ישן. צריך להעיר אותו ולקחת אותו לגן. הגננת אמרה משש בבוקר אם זה מתחיל אפשר כבר להביא אותו אליה. אז יללה. (מזל שזה לא התחיל יותר מוקדם - אמא שלי בחיים לא היתה מצליחה להגיע בזמן מחיפה...)
מתחילה להלחיץ את רזי יללה תעיר את אוריה ותלביש אותו.
הכל קורה כל כך מהר. מתחילה להלחץ אבל עדיין לא קולטת מה קורה. כואב כואב כואב.
צועקת יותר ויותר חזק.
אפידורל - אני אומרת לבעלי רזי היקר. אם זה ככה - אז אפידורל וגמרנו. לא יכול להיות יותר כואב מזה!!!
השעה רבע לשש. יוצאים מהבית. מנסה להתיישב בכסא של האוטו ליד הנהג. אין מצב לשבת!!! NoWay!!!
איך לשבת? כנראה כבר היתה פתיחה 10 בכלל...
עוברת למושב האחורי בתנוחת כריעה. תודה רבה לסטיישן האמיצה שלנו. יש איפה להניח את הראש ועל מה להישען.
כורעת עם הראש לבגאז' האחורי ליד הכסא של אוריה. צועקת. יללה סע! כואב!!
אוריה נלחץ - אמא מה קורה? אוריה כואב לאמא!! איי איי איי!!!
השעה 6:00 מגיעים ללאה הגננת. רזי רץ פנימה וזורק עליה את אוריה. אוריה בוכה. מה קורה?
חוזר לאוטו. צריכה קקי!!!
רזי בעלי המתוק שואל אותי : "רוצה לחזור הביתה לעשות קקי?" נראה לך???? מהר!!! טוס!!! ולהלל יפה. אין מצב ללניאדו בכלל!!!
שש בבוקר יום א' בכבישים!!!
מהר מהר מהר. רזי מהר מהר. קולטת שהדברים טסים במהירות הבזק. כואב הכל נפתח ומתה ללחוץ חייבת ללחוץ ולהוציא את הקקי הזה. לא קולטת שזה בכלל לא קקי... אבל בכל אופן לא רוצה לחרבן באוטו!!!
מתאפקת מחזיקה נושמת צועקת.
מה קורה? עוד רמזור ועוד רמזור!! מהר!!!
ליד האקליפטוסים של מגה - אין מצב יותר להחזיק.
אני פשוט אחרבן באוטו וזהו! מה לעשות? A Women got to do what a women got to do...
מורידה את המכנסיים ועושה דחיפה קלה של קקי... אוי ואבוי זה לא קקי. מורידה את היד למטה בין הרגליים - ראש!!!
וא עלינו!! רזי רזי הוא יוצא אני צועקת לבעלי.
כן, כן,, כבר מגיעים
לא רזי הוא יוצא עכשיו!!
בסדר אני כבר ממהר וכבר מגיעים
רזי תראה תסתכל
מסתובב לו רזי תוך כדי נהיגה אחורה -
וואי!!! צורח בהיסטריה הוא יוצא הוא יוצא. מה לעשות?
תעצור בצד ותוציא אותו בעדינות. (לא שכחתי להגיד כל פעם אבל בעדינות!! מתתי מפחד להיקרע!!)
עוצר בצד - מסתובב ומהמושב הקדמי (אפילו לא יצא מהאוטו אתן קולטות? ) דוחף ידיים פנימה ואוחז בו בלסת. ואומר לי הגדול מהחיים - תדחפי. שמעתן משהו כזה? בעלי אומר לי תדחפי?! אז דחפתי ואהד המתוק הקטן החליק לו במהירות אל תוך הידיים של רזי ומשם נפל על המושב של הסטיישן המזוהמת שלנו שאף פעם לא מגיעים לרחוץ אותה כמובן!!!
6 בבוקר באוקטובר. קור אימים כולי רטובה מכף רגל ועד ראש במי שפיר ודם וכו'... אין לי במה לכסות אותו וקררררר..
הוא לא בוכה. היסטריה!!
הוא לא בוכה. לא יכול להיות שהכל הלך כל כך חלק. משהו קרה!! דקה שלמה ארוכה יותר מכל דקה שעברה עלי בחיים.
סוףסוף בכי. מזל. הכל בסדר. אנחנו בסדר.
רזי מסתובב, נותן גז וממשיך לבית חולים.
האתיופי שעמד בכניסה לחניון בית החולים, בא להוציא לנו כרטיס לחניה - החוויר ונהייה לבן ברגע שראה אותי עירומה לחלוטין עם התינוק על החזה הכל רטוב ומלא דם. מאז הוא בטח לא ישן בלילות!!
הגענו עד לחדר הלידה עם האוטו למזלנו בהלל יפה יש כזאת אפשרות. רזי מזנק פנימה מגיע לחדרי לידה ריקים לחלוטין.
מנקה ישנונית רוחצת את הרצפה. הוא צורח - אני צריך עזרה!!!
3 אחיות יוצאות אלי לאוטו, מנתקות את חבל הטבור, לוקחות את אהד ואחר כך אותי פנימה לחדר לידה.
מנקות אותי ואותו. קרע קטנטן קטנטן שאמנם תפרו - אך ממש בלי להרגיש. אהד המתוק בלי עין הרע נולד 3800 לא קטן הממזרון. אבל יודע את העבודה!!
ומשם יש עוד המון סיפורים לאחר הלידה אבל זה כבר לדף אחר.
אז מה אתן אומרות אה?
אז בחמש בבוקר אני קמה עם תחושות מוזרות. ואכן זה מתחיל. אני קמה לי לאיטי ולמזלי הרב מעירה את בעלי די מיד. הוא עוד מתחרדן לו במיטה ואני מתחילה להתארגן - נכנסת להתקלח וכאלה.
כבר במקלחת מרגישה צירים מתחילים להיות מאוד תכופים. אין מצב לבדוק שעון וכאלה אבל זה די קרוב ודי כואב. מה קורה כאן? יוצאת מהמקלחת. חמש וחצי בערך.
אוריה עוד ישן. צריך להעיר אותו ולקחת אותו לגן. הגננת אמרה משש בבוקר אם זה מתחיל אפשר כבר להביא אותו אליה. אז יללה. (מזל שזה לא התחיל יותר מוקדם - אמא שלי בחיים לא היתה מצליחה להגיע בזמן מחיפה...)
מתחילה להלחיץ את רזי יללה תעיר את אוריה ותלביש אותו.
הכל קורה כל כך מהר. מתחילה להלחץ אבל עדיין לא קולטת מה קורה. כואב כואב כואב.
צועקת יותר ויותר חזק.
אפידורל - אני אומרת לבעלי רזי היקר. אם זה ככה - אז אפידורל וגמרנו. לא יכול להיות יותר כואב מזה!!!
השעה רבע לשש. יוצאים מהבית. מנסה להתיישב בכסא של האוטו ליד הנהג. אין מצב לשבת!!! NoWay!!!
איך לשבת? כנראה כבר היתה פתיחה 10 בכלל...
עוברת למושב האחורי בתנוחת כריעה. תודה רבה לסטיישן האמיצה שלנו. יש איפה להניח את הראש ועל מה להישען.
כורעת עם הראש לבגאז' האחורי ליד הכסא של אוריה. צועקת. יללה סע! כואב!!
אוריה נלחץ - אמא מה קורה? אוריה כואב לאמא!! איי איי איי!!!
השעה 6:00 מגיעים ללאה הגננת. רזי רץ פנימה וזורק עליה את אוריה. אוריה בוכה. מה קורה?
חוזר לאוטו. צריכה קקי!!!
רזי בעלי המתוק שואל אותי : "רוצה לחזור הביתה לעשות קקי?" נראה לך???? מהר!!! טוס!!! ולהלל יפה. אין מצב ללניאדו בכלל!!!
שש בבוקר יום א' בכבישים!!!
מהר מהר מהר. רזי מהר מהר. קולטת שהדברים טסים במהירות הבזק. כואב הכל נפתח ומתה ללחוץ חייבת ללחוץ ולהוציא את הקקי הזה. לא קולטת שזה בכלל לא קקי... אבל בכל אופן לא רוצה לחרבן באוטו!!!
מתאפקת מחזיקה נושמת צועקת.
מה קורה? עוד רמזור ועוד רמזור!! מהר!!!
ליד האקליפטוסים של מגה - אין מצב יותר להחזיק.
אני פשוט אחרבן באוטו וזהו! מה לעשות? A Women got to do what a women got to do...
מורידה את המכנסיים ועושה דחיפה קלה של קקי... אוי ואבוי זה לא קקי. מורידה את היד למטה בין הרגליים - ראש!!!
וא עלינו!! רזי רזי הוא יוצא אני צועקת לבעלי.
כן, כן,, כבר מגיעים
לא רזי הוא יוצא עכשיו!!
בסדר אני כבר ממהר וכבר מגיעים
רזי תראה תסתכל
מסתובב לו רזי תוך כדי נהיגה אחורה -
וואי!!! צורח בהיסטריה הוא יוצא הוא יוצא. מה לעשות?
תעצור בצד ותוציא אותו בעדינות. (לא שכחתי להגיד כל פעם אבל בעדינות!! מתתי מפחד להיקרע!!)
עוצר בצד - מסתובב ומהמושב הקדמי (אפילו לא יצא מהאוטו אתן קולטות? ) דוחף ידיים פנימה ואוחז בו בלסת. ואומר לי הגדול מהחיים - תדחפי. שמעתן משהו כזה? בעלי אומר לי תדחפי?! אז דחפתי ואהד המתוק הקטן החליק לו במהירות אל תוך הידיים של רזי ומשם נפל על המושב של הסטיישן המזוהמת שלנו שאף פעם לא מגיעים לרחוץ אותה כמובן!!!
6 בבוקר באוקטובר. קור אימים כולי רטובה מכף רגל ועד ראש במי שפיר ודם וכו'... אין לי במה לכסות אותו וקררררר..
הוא לא בוכה. היסטריה!!
הוא לא בוכה. לא יכול להיות שהכל הלך כל כך חלק. משהו קרה!! דקה שלמה ארוכה יותר מכל דקה שעברה עלי בחיים.
סוףסוף בכי. מזל. הכל בסדר. אנחנו בסדר.
רזי מסתובב, נותן גז וממשיך לבית חולים.
האתיופי שעמד בכניסה לחניון בית החולים, בא להוציא לנו כרטיס לחניה - החוויר ונהייה לבן ברגע שראה אותי עירומה לחלוטין עם התינוק על החזה הכל רטוב ומלא דם. מאז הוא בטח לא ישן בלילות!!
הגענו עד לחדר הלידה עם האוטו למזלנו בהלל יפה יש כזאת אפשרות. רזי מזנק פנימה מגיע לחדרי לידה ריקים לחלוטין.
מנקה ישנונית רוחצת את הרצפה. הוא צורח - אני צריך עזרה!!!
3 אחיות יוצאות אלי לאוטו, מנתקות את חבל הטבור, לוקחות את אהד ואחר כך אותי פנימה לחדר לידה.
מנקות אותי ואותו. קרע קטנטן קטנטן שאמנם תפרו - אך ממש בלי להרגיש. אהד המתוק בלי עין הרע נולד 3800 לא קטן הממזרון. אבל יודע את העבודה!!
ומשם יש עוד המון סיפורים לאחר הלידה אבל זה כבר לדף אחר.
אז מה אתן אומרות אה?