ראיתי איך הרגש דוחף להעלב ואז ההבנה עצרה אותי והקונפליקט בינהם עשה לי לבכות ואז נזכרתי בירדן ובכיתי עוד
גם עם מלא הבנה, ויכולת התבוננות בהירה על החיים, ואמונה בצדק קוסמי עדיין יעלו ויבואו לכדי ביטוי "תרחישי גוף-נפש".
זוהי דרך ביטוי. זוהי דרך להתמיר (לעבור דרך ולהשתנות), זוהי השפה האנושית. שפה בינלאומית.
את מכירה את זה וודאי אצל ילדים, היה יום עם מלא התמודדות ואז מקבלים מכה קטנה ונהיה בכי של שעתיים בלי יכולת להירגע..
פשוט צורך לפרוק מתח שהצטבר. לפעמים בכי, לפעמים כעס, לפעמים בריקוד שמח או מתחת לטוש..
חלק אנושי מהיותנו אנוש.
החכמה היא לתת לדברים לעלות, לעיתים אף לשטוף, ולעבור הלאה. מתוך הבנה שהכל בסדר. שלם.
כי בסדר זה רגוע וטוב ושלם לא מאושר ולא עצוב פשוט רגוע ושלם
_מישהי מתנדבת להסביר?
ככל שהתקשורת בין בני האדם משתכללת, כך התקשורת הפנימית נפגמת, וככל שהמרחקים קטנים, הדרך מאבדת משמעות_
תקשורת משוכללת (ההפך מפשוטה) היא כזו שדורשת את לימוד הצד השני. יש בזה צדדים מאוד חיוביים אך היא דורשת התייחסות אשר יכולה לבוא על חשבון התקשורת הפנימית.
תקשורת פנימית היא ההקשבה לאני מזוקק, למהות עמוקה אשר יודעת את הדרך, את "הנכון". קשב פנימי משוכלל הוא זה אשר מורגל להקשיב לעצמו ואינו זקוק לאישור מבחוץ, לדעה של האחר, או לידיעה שתגיע ממקור חיצוני.
ככל שנשכלל את ההקשבה לאחרים ונחזק אותה, תחלש ההקשבה פנימה, זו היודעת. (האלוהות שבנו עליה כתבתי קודם)
כשהמרחק קטן בין דבר לדבר, המרווח מצומצם.
הדרך שעלינו לעשות כדי להגיע למקום אחר דורשת מרווח מסויים..
לעיתים מדובר במרווח נשימה, לעיתים מדובר בכמה דקות, או מסע של ימים.
למרווח הזה יש משמעות. המעבר מנקודה לנקודה, מרגע לרגע הוא הדרך. ובדרך מתרחשים דברים, קורה תהליך או יש מרווח לאחר להיכנס, להיות.
תהליך קצר (מרחק קטן) הדרך קצרה, לעיתים איננה. ללא הדרך המעבר מדבר לדבר קורה, אך אין לו משמעות רבה.
המעבר יכול להיות הרבה יותר "טכני"
(שואלים את הילד "מה עשית היום?" והוא עונה: "קמתי, אכלתי, שיחקתי, נפלתי..." או פשוט: "היה כייף" - מכיוון שחסרה הדרך חסר "הבשר")
דוגמא נוספת מוכרת מכיוון אחר:
אם את מסתכלת מקרוב על תמונה את יכולה לראות פרט אחד-שניים, אם תקחי מרחק תוכלי לקבל פרספקטיבה לגמרי שונה, הרבה יותר רחבה, אולי שלמה.
תוכלי לראות הרבה נקודות וגם את המחבר בינהן, מה שמעניק משמעות לתמונה, להבדיל מאוסף של פרטים
[u]ראיתי איך הרגש דוחף להעלב ואז ההבנה עצרה אותי והקונפליקט בינהם עשה לי לבכות ואז נזכרתי בירדן ובכיתי עוד[/u]
גם עם מלא הבנה, ויכולת התבוננות בהירה על החיים, ואמונה בצדק קוסמי עדיין יעלו ויבואו לכדי ביטוי "תרחישי גוף-נפש".
זוהי דרך ביטוי. זוהי דרך להתמיר (לעבור דרך ולהשתנות), זוהי השפה האנושית. שפה בינלאומית.
את מכירה את זה וודאי אצל ילדים, היה יום עם מלא התמודדות ואז מקבלים מכה קטנה ונהיה בכי של שעתיים בלי יכולת להירגע..
פשוט צורך לפרוק מתח שהצטבר. לפעמים בכי, לפעמים כעס, לפעמים בריקוד שמח או מתחת לטוש.. :-)
חלק אנושי מהיותנו אנוש.
החכמה היא לתת לדברים לעלות, לעיתים אף לשטוף, ולעבור הלאה. מתוך הבנה שהכל בסדר. שלם.
[u]כי בסדר זה רגוע וטוב ושלם לא מאושר ולא עצוב פשוט רגוע ושלם[/u]
_מישהי מתנדבת להסביר?
ככל שהתקשורת בין בני האדם משתכללת, כך התקשורת הפנימית נפגמת, וככל שהמרחקים קטנים, הדרך מאבדת משמעות_
תקשורת משוכללת (ההפך מפשוטה) היא כזו שדורשת את לימוד הצד השני. יש בזה צדדים מאוד חיוביים אך היא דורשת התייחסות אשר יכולה לבוא על חשבון התקשורת הפנימית.
תקשורת פנימית היא ההקשבה לאני מזוקק, למהות עמוקה אשר יודעת את הדרך, את "הנכון". קשב פנימי משוכלל הוא זה אשר מורגל להקשיב לעצמו ואינו זקוק לאישור מבחוץ, לדעה של האחר, או לידיעה שתגיע ממקור חיצוני.
ככל שנשכלל את ההקשבה לאחרים ונחזק אותה, תחלש ההקשבה פנימה, זו היודעת. (האלוהות שבנו עליה כתבתי קודם)
כשהמרחק קטן בין דבר לדבר, המרווח מצומצם.
הדרך שעלינו לעשות כדי להגיע למקום אחר דורשת מרווח מסויים..
לעיתים מדובר במרווח נשימה, לעיתים מדובר בכמה דקות, או מסע של ימים.
למרווח הזה יש משמעות. המעבר מנקודה לנקודה, מרגע לרגע הוא הדרך. ובדרך מתרחשים דברים, קורה תהליך או יש מרווח לאחר להיכנס, להיות.
תהליך קצר (מרחק קטן) הדרך קצרה, לעיתים איננה. ללא הדרך המעבר מדבר לדבר קורה, אך אין לו משמעות רבה.
המעבר יכול להיות הרבה יותר "טכני"
(שואלים את הילד "מה עשית היום?" והוא עונה: "קמתי, אכלתי, שיחקתי, נפלתי..." או פשוט: "היה כייף" - מכיוון שחסרה הדרך חסר "הבשר")
דוגמא נוספת מוכרת מכיוון אחר:
אם את מסתכלת מקרוב על תמונה את יכולה לראות פרט אחד-שניים, אם תקחי מרחק תוכלי לקבל פרספקטיבה לגמרי שונה, הרבה יותר רחבה, אולי שלמה.
תוכלי לראות הרבה נקודות וגם את המחבר בינהן, מה שמעניק משמעות לתמונה, להבדיל מאוסף של פרטים