^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תיקון.
חוששת שזו בכל אופן תיהיה הפלה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות , אני בשבוע 8 אתמול בערב היה לי דימום (אדום) אבל קל , אחרי חצי שעה זה הפך להפרשה חומה .. עשיתי אס וראו דופק, היום קמתי בבוקר ללא דימום עם מעט הפרשות חומות אבל יש לי כאבי בטן כמו מחזור, אומנם נסבלים לחלוטין .
אני חוששת שזו בכל אופן לא תיהיה הפלה , כבר עברתי אחת ואני כבר ממש רוצה ילד ראשון
מה דעתכן?? זה נשמע לא תקין ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבוע שמיני עם דימומים כבדים הרופא אומר שזה בגלל פוליפ.
מישהי חוותה את זה ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בכל הריון כל חריגה קטנה מדאיגה, ראשון או חמישי... @}

דימום שמתגבר ומתחיל להיות דומה למחזור (גושים, צבע, כמות) כדאי ללכת להיבדק אצל רופא. זה לא אומר בהכרח שההריון הסתיים/ לא תקין. לפעמים במצב כזה מנוחה ואולי חיזוק הורמונלי או אחר (דיקור? תזונה?) עוזר

בלי קשר ועם קשר- צריך לדעת ש25% מההריונות מסתיימים לפני שבוע 12. ככה זה בטבע (שלנו כיום).

נסי לאחל לה משהו אוהב ותומך, ולהחליף מעט את המצב הרגשי הדואג, עבורך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי ביתי בשבוע שמיני ויש לה דימו
מה יהיהה אני מודאגת כי זה הריון ראשון

אני שבוע 8 שלשום התחילו הפרשות חומות אדמדמות הלכתי לרופא עשה אס לא מצא דופק אם באמת התהליך טבעי והגוף מפיל לבד האם אפשרי גם להמשיך לעבוד כרגיל או שעדיף לספר לבוסית שתגלה הבנה

היי לכולן לפני כחודש עברתי הפלה טבעית בשבוע 6+5 היו לי דימומים במשך שבוע התחיל חום ולאט הפך לדם טרי כאשר הגעתי למיון עם כאבים בבטן התחתונה התחילה לי ההפלה בשירותים של המיון כשאני ממתינה לרופא שיקבל אותי, לאחר ההפלה היה לי שבוע דימום ואז אני ובעלי התחלנו שוב לנסות להיכנס להריון כי הרופא אמר שבגלל שנפלתי בשלב מוקדם כל כך ושהרחם כבר נקי אפשר לנסות שוב עוד לפני קבלת המחזור שעדיין לא הגיע, אני כחודש ויומיים לאחר ההפלה ולפני שבוע התחילו לי הפרשות חומות שנמשכות עד היום, מעבר להפרשות המוזרות שצצו פתאום יש לי גם כאבים בחזה ודחיפות למתן שתן, אתמול עשיתי בדיקת הריון ביתית והתוצאה היתה שלילית! אני ממש מבולבלת וממש רוצה כבר הריון חדש ותקין, האם מישהי חוותה משהו כזה שחודש לאחר ההפלה היא כבר מרגישה שוב בהריון?! ואם כן איך אני אמורה לחשב את גיל ההריון? זקוקה לתשובה ולעידוד תודההההה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם אתמול היגעתי לבית החולים בגלל דימומים אמרו לי שאין דופק היום הפסיקו הדימומים מה יכול להיות באולטרסאונד אמרו לי אין דופק קבעו לי תור לגרידה מה לעשות תציאו לי אני בלחץ

נוני, הפלה בבית בשבוע 20? זה מסוכן מאוד, אני מניחה שעברת לבי"ח באיזשהו שלב?
עברת איזשהן בדיקות אחר-כך?
באיזה שבוע את של ההריון החדש?

---

עוד לא יודעת להניח את האצבע על הנפשי ומסרבת להיבדק בפיזי
אחת, אל תעשי את זה לעצמך, אל תאשימי את עצמך. אני אומרת לך חד וחלק, אין לך מה לחפור. לעתים קרובות הסיבה להפלות חוזרות היא פיזית לגמרי (למשל קרישיות יתר בדם / מומים מבניים ברחם) ואפשר לפתור את הבעיה ולהרות הריון תקין. חבל לעבור סתם אובדן אחרי אובדן, את תרסקי לעצמך את הנפש במקום לרפא אותה, ואז מה עשית בזה.

עברתי לאחרונה שתי הפלות תוך חצי שנה. כל אחת מהן חוויה מטלטלת. ניסיתי לעכל את האחת והנה הגיעה גם השניה. אחרי הראשונה חשבתי לעצמי שזה בסדר, אני חלק מהסטטיסטיקה זה קורה, בתוך אשה שלמה יש גם את הבורות הנפערים האלה, אבל שתיים? אחת אחרי השנייה? מה לעזאזל קורה לי . ואיך מתרוממים מהחבטות האלה. הדימומים ממשיכים. מרגישה שיש פצע שלא מצליח להגליד ברחמי כמראה למשהו לא פתור בנפשי, עוד לא יודעת להניח את האצבע על הנפשי ומסרבת להיבדק בפיזי. מחפשת דרך להתחזק בה, להתרומם, לקבל באמת את מה שקרה כחלק ממני

@}

אני רוצה להספר לכן עלא ההפלה הטבעית שלי בשבוע 20 .. היה לי מהלך הריון תקין ועשיתי כל הבדיקות שבקשו ממני שקיפות עופית סקירת מערכות מוקדמת וכל היה תקין אפילו החלבון עוברי היה תקין . בתאריך 31-3 בשעה 1:00 בלילה היו לי ממש כאבי בטן תחתונה חזק לא צפיתי לדבר כזהממש כאב שנמשך שלושה דקות ואז נעלם שתי דקות ואז חוזר .. חשבתי שמדובר בהתכווציות שזה רגיל בתקופה הזאת . ואז התחלתי לדמם בדימום חזק ומרוב הכאב לא יכולתי לעמוד על הרגלים בקיצור ואז הפלתיי בבית .. זה היה מאוד קשה לקבל את זה .. אחריי חודשים נכנסתי להריון באופן טבעי .. אבל הסיבה להפלה לא יודעה . מחזיקה לכולם אצבעות .

_מרגישה מספיק חזקה וכמובן מלאת תקוה
איזה יופי... טוב לשמוע!_

תייגתי ואינדקסתי... תודה שהסכמת לשמור על הדף, אני בטוחה שתהיינה נשים שיוכלו להיעזר בו @}

מרגישה מספיק חזקה וכמובן מלאת תקוה
איזה יופי... טוב לשמוע!

מרגישה שהכל בסדר ואין צורך לוודא שהכל יצא


דף חשוב וחבל למחוק. גם הפלה יכולה להיות מעצימה.

סיפור מדהים... חוויה מעצימה, מקווה בשבילך שלא תחזור, ובקרוב תעברי את השבוע ה 38 בהצלחה
כלהכבוד על הפירוט והחשיפה, אומרים ש 1 ל 3 בימינו עוברת הפלה, המון אה??

לדעתי אל תמחקי... אפשר לתייג כ דף סיפור הפלה או במדור המתאים. את מסכימה?

בדיעבד זו לא היתה השיליה (נאמר לי שלא ניתן לזהות את השיליה בשבוע 8) אלא שק ההריון שיצא ממש שלם.
הרופא היה די בהלם כשהגעתי אליו, למחרת, עם שק ההריון בקופסא.. עכשיו גם בעיני זה מעט הזוי , אבל הייתי לגמרי תחת השפעת ההורמונים, בסוג של "היי" והיה לי מאוד חשוב שהוא יאמר לי אם זו השיליה. הוא לא נראה מבסוט מכך ש"עשיתי זאת" (כמו שהאיש שלי אמר..) ואפילו עם ביקורת על התעוזה הבלתי אחראית מן הסתם, בעיניו. הוא לא מפרגן לבחירות ביתיות.. לא בלידה ולא בהפלה. בעיה שלו.
הסתבר שהוא לא בודק, אלא לאחר כשבועיים, אם הכל בסדר. לא שבתי אליו מאז...
עבר חודש וחצי, לא הצלחתי להביא את עצמי לבדיקה. ממש נרתעת מלעבור עכשיו משהו חודרני.
מרגישה שהכל בסדר ואין צורך לוודא שהכל יצא.
הווסת הופיעה תוך פחות מחודש והכל מרגיש טבעי ונכון ובריא ושלם.

בקשתי כאן עזרה זמנית וקבלתי.. תודה.
האם זהו דף למחיקה ?
אצלי הוא כבר שמור.

כואב כל כך ומעצים כל כך...
מאחלת לך שתצאי עם הרגשת העצמה שקורנת מהסיום של הדף הזה
ו..כמובן המון הצלחה ובריאות בהריון הבא!

מדהים... אל תזרקי אותה... תשתלי מתחת לעץ כמו שעושים עם שילייה אחרי לידה.
ואני לא חושבת שזה מופרע. את חווה את העוצמה המופלאה של הגוף שלך, של החיים והמוות, מה יותר חגיגי וקדוש מזה?
אני באמת מתפעמת יחד איתך, וממך @}

הייתי שומרת אותה ושואלת את הרופא נשים (מחר בדיקת us לוודא שהכל יצא) האמנם זו השיליה.
אני עשיתי את זה (אצלי זה יצא לתוך פד)... בודקים אם זה "חומר הריוני", ואם כן אז בודקים את זה...
(לא יודעת מה בדיוק בודקים...)


גם אני הרגשתי את הקשר בין ההפלה ללידה (ההפלה הייתה בהריון הראשון שלי, אז ידעתי את זה רק אחרי הלידה השניה, שהייתה בלי אפידורל).
ממש הרגשתי את הרפלקס הזה של הפליטה החוצה, כמו בלידה...
במקרה ההוא ההפלה קרתה בבית כי לא ידעו בכלל שתהיה הפלה. בערב היה דימום קל ביותר בצבע חום, באתי לא.ס. במיון ואמרו שהכל בסדר, אמנם לא היה דופק אבל חשבו שחישבתי את התאריך לא נכון או משהו... יום אחרי הייתי בבית, קמתי והלכתי ופתאום הרגשתי את הרפלקס הזה, והדימום התחזק. הגעתי למיון, ולא ראו כלום הטכנאית שאלה אותי כמה פעמים אם בטוח שהייתי בהריון בכלל...

לא ייאמן ! פשוט לא ייאמן... פתאום הרגשתי שוב כאב קל ולחץ ו...יצאה שיליה. שלמה. שלמה. לא האמנתי למראה עיני. בגודל כדור פינג פונג . מיששתי וזה פשוט זה. לא יכולתי לזרוק אותה. הבן זוג חזר מסיבוב בחוץ ונפעם גם הוא. אמרתי לו שאם לא הייתי מתביישת מהאקט האולי מופרע הזה, הייתי שומרת אותה ושואלת את הרופא נשים (מחר בדיקת us לוודא שהכל יצא) האמנם זו השיליה. הוא אמר שזה לבטח לא ירגש אותו , הביא קופסת פלסטיק ועכשיו היא שוכנת לה במקרר...
פשוט מצב מופרע קלות, להרגיש לאחר הפלה תחושה חגיגית וקדושה מעט, של הרמוניה אפילו. אולי אלו ההורמונים. אבל גם הידיעה שיכולתי לעבור את זה במנותק מהגוף שלי, מהכאב, ומההתפעמות לאיך שהם חכמים ולא צריכים את ההתערבויות הללו, אם לא חייבים. רק מבקשים ממני לחכות, להתבונן, להכיל את הקושי והכאב ולהיות.
אני חושבת שאקבור אותה בערוגת הסירפדים שלנו.

חשבתי על הקשר שבין הפלה טבעית ללידה טבעית עוד לפני שכתבת...
בתוך כל הצער, אני מאמינה שההתנסות הזו היא חלק מההכנה ללידה הבאה שלך <לידה מעצימה של תינוק/ת בריא/ה ובזמן הנכון>
ואני באמת מתפעלת מאיך שאת עוברת את זה, כנראה הכי פחות גרוע שאפשר.
אל תשכחי שאת צריכה לנוח, הגוף שלך קצת כמו אחרי לידה <לידה מאוד מוקדמת, אבל בכל זאת הרחם ורצפת האגן עברו זעזוע>
תשמרי על עצמך

את תצאי מזה בריאה ושלמה, הגוף שלך חזק וחכם, ובעוד לא הרבה זמן את תכנסי שוב להריון בקלות, וזה יהיה הריון תקין

ניגשת לכתוב מעודדת מעט.
היו כמה שעות של כאבים מאוד מאוד חזקים. לגמרי זרק אותי ללידה...
גב תחתון אבל בעיקר והכי נורא בבטן התחתונה. הסתובבתי כמו אריה בכלוב.
הבן זוג אמר - תהיי על שש, תעשי תנועות של סיבובי אגן... ואני בכיתי ורק הלכתי מצד אחד של הבית לשני שוב ושוב ונשענתי על כל מיני חפצים בגובה הנכון למנוחה.
ואז היו כמה גלים של דימום חזק ויציאה של אותם "כבדים" שזכרתי מהימים שלאחר הלידה.
כך זה היה בכמה גלים, כאב, דימום, יציאה והקלה.
עכשיו אני בתחושה שיצא הרוב. עדיין יש כאב קל, אבל אני מקוה שאת השיא עברתי.
הבן זוג הכין שייק מפירות והמון סירפדים מהגינה. וגם מרק עוף. וגם אמר משהו דומה ל"עשית את זה" וזה הצחיק אותי כי נשמע ממש כאילו הוא מבסוט מלידה טבעית שהתרחשה כאן, רק שזו לא ממש.. אבל נראה לי שגם לו הוקל.

את תצאי מזה בריאה ושלמה, הגוף שלך חזק וחכם, ובעוד לא הרבה זמן את תכנסי שוב להריון בקלות, וזה יהיה הריון תקין
כן. ככה יהיה.

תודה, תודה. לכולכן.

_יש משהו שיכולה לעשות, שאינו דיקור?
משהו כמו חליטה, טיפות טבעיות._
תתקשרי לאלכסנדרה 04-8744795, מיילדת בית לשעבר, יש לה מתכונים לחליטות שמעודדות הפלה.
אני מקווה שהטלפון מעודכן, ואם לא אז תבדקי אצל שרה לה. <בכלל תתקשרי לשרהלה, טוב?>
יש גם תערובות צמחים סיניות. אני יכולה לתת לך שם של מישהו שמתעסק עם זה אם תרצי.

את תצאי מזה בריאה ושלמה, הגוף שלך חזק וחכם, ובעוד לא הרבה זמן את תכנסי שוב להריון בקלות, וזה יהיה הריון תקין.

אוי תקווה.
אני ממש ממש איתך. את הדבר הראשון שאני פותחת באתר.
את זוכרת שיש מלא ימים אחרי זה ויבוא עוד הריון
אני איתך. תהיי חזקה. @}

כנראה שההורמונים לוקחים תפקיד משמעותי.
אני עוברת מ"בסדר" לממש לא. היום הרבה דמעות.
בלילה היו התכווצויות, כמו כאבי מחזור אבל קשים .
דימום, אבל לא חזק מאוד. וכל מיני חתיכות נילוות.
בשעות האחרונות כואב. יותר ויותר.זה בא בגלים.
נפל (תרתי משמע) בימים הכי קשים ועמוסים בעבודה. יוצר הרבה לחץ ורגשות אשם סביב זה. אני מנסה להתנהל מהבית, הרבה טלפונים, אבל לפני שבוע עמוס ואני כבר חושבת על לקחת כדורים (ארוע נדיר מאוד מאוד אצלי) ולתפקד.

לשתות חליטת עלי פטל? קראתי משהו על זה.
לא מוצאת בי כוחות לקרוא עכשיו את כל המידע.
יש משהו שיכולה לעשות, שאינו דיקור?
משהו כמו חליטה, טיפות טבעיות.
תוך כדי כתיבה מתחיל כאב גם בגב התחתון.

המחשבה על מישהו מדקר אותי כדי לזרז את התהליך, מעלה אצלי משום מה תחושות עצב הכי קשות.
כל עוד הדימום לא חזק ואת מרגישה שהכל בסדר, אני מסכימה איתך - זו סתם התערבות מיותרת.
אצלי זה לקח כמה ימים של דימום חלש, עד שהגיעה ההפלה ממש. אחר כך היו עוד 10 ימים של דימום חזק יותר (כמו במחזור).
דווקא בהפלה עצמה הרגשתי שימחה ולא עצב. ההורמונים כנראה דומים לאלו של לידה, ומשרים מצב רוח דומה ללידה.

מוסיפה את הסיפור שלי:
סיפור ההפלה שלי

קחי חיבוק
ונשימה עמוקה

הגוף שלי שומר עלי מלהתפרק, ומנווט את הדברים נכון.
תובנה חשובה!
מחזקת אותך בהמשך ההקשבה לגוף. הוא חכם, הוא יודע הכי טוב.

תודה על התמיכה.
זה משהו כ"כ שכיח, מה שאני עוברת, אבל אף אחת לא חושבת שזה יקרה לה... זה תמיד סיפורים שקרו לאחרות.
אני קצת מרגישה בסרט. לא שלי. אני חושבת שאני מדחיקה כרגע את העיניין המרכזי מבחינתי - הפחד שלא יהיה עוד הריון, אחד כזה מוצלח. שמתחיל ומסתיים בטוב. אני בגיל מופלג, יחסית למי שהיתה שמחה בעוד שני הריונות. פתאום הגיל סוגר עלי
אבל עכשיו אני צריכה להתרכז במה שקורה כרגע ולהיות אחרי זה.
היום הרגשתי שאני לא מתמוטטת מזה, שאני אפילו די בסדר.
ברור שעצוב לי ולפעמים הדמעות משתלטות, אבל אני באמת בסדר.

המחשבה על מישהו מדקר אותי כדי לזרז את התהליך, מעלה אצלי משום מה תחושות עצב הכי קשות.
נדמה לי שברגע הזה אני ארגיש את העצב במלוא עוצמתו.
בינתיים, יש לדברים קצב משלהם.
זה מביא לחוסר סבלנות אבל יש בזה גם נחמה. הסתגלות וזרימה , קצב שתואם את המצב הריגשי וכנראה שזה מה שבסופו של דבר עוזר לי להרגיש די בסדר.
התובנה הזו, שזה קורה באופן שמאפשר לי להתמודד טוב יותר, מחזקת.
הגוף שלי שומר עלי מלהתפרק, ומנווט את הדברים נכון.

מחזיקה לך אצבעות.

עבר הלילה. כלום.
התעוררתי הרבה מאוד, מידי פעם חשתי אי נוחות ואולי כאב קל כמו של וסת, אבל לא משהו משמעותי.
אני עם תחבושת אבל לא נוזל ממני בכלל, רק כשמנגבת יש דם והפרשות אדומות כהות.
ביני לביני, ולביניכן - אני משתעשעת ברעיון שההריון הזה ממשיך, ושהדף יהפוך לדף הריוני.
אבל התחושה היא שזה מנסה לצאת ולא מצליח, ושמה שנראה כמו הפרשה , בכל ניגוב, אלו חלקיקים שמתפוררים ויוצאים החוצה.
מרגיש שיקח ככה נצח.
אם בדיקה השבוע תראה בודאות שוב שאין הריון, אלך לדיקור או משהו אחר. כשיגיע הרגע אצטרך להחליט איך לקדם את זה.

שולחת לך כוחות להתמודדות עם כל דבר

בשעות האחרונות דימום. אדום, ממשי. אני מרגישה שזה קורה
מבאס שבלילה, כי אני מפחדת ללכת לישון. גם החושך הזה עושה את זה מאיים ומפחיד יותר.

מחכה שהבוקר יביא איתו הקלה וכח להתמודד עם התהליך ועם ההבנה שזהו זה.

מחזיקה לך אצבעות @}

תקווה,

מצרפת לך כאן את הסיפור שלי שהתחיל דומהונגמר בטוב, כלומר עדיין לא נגמר - אני בשבוע 31.
מאחלת לך שגם אצלך יתפתח כך:

http://www.tapuz.co.il/Communa/ViewmsgC ... d=32164504

_מחזיקה אצבעות שאיכשהו כן יראו סימן חיים...
חיבוק גדול

סיכוי סביר שהכל בסדר.

?
לא ראו דופק היום

ובכל מקרה אל תהיי גיבורה ואל תתאמצי במשך השלושה חודשים הראשונים.
אני לא סחבתי כלום, אבל כלום כבד והייתי מאוד מאוד עדינה עם עצמי.
אני יודעת שהשלושה חודשים הראשונים הם קריטיים.

שלום לך תקווה
האמת שמצטערת שנכנסתי רק עכשיו. (ראיתי את הדף הזה גם אתמול).
בכל אופן רוצה להרגיע אותך ולספר לך שההריון הראשון שלי גם התחיל ככה בסביבות הזמן שלך.
רופאת הנשים סיפרה לי ש-30% מההריונות מתחילים ככה ולא כל הסיבות ידועות לרופאים. 50% מההריונות הללו- תקינים לחלוטין.
אצלי היה הריון מרובה דימומים , בסקירה הראשונה אמר לי הרופא שהשיליה יושבת על צוואר הרחם, אבל יש עוד סיכוי שהיא תעלה.
בסקירה השניה הוא כבר הודיע לי שזהו הריון עם שליית פתח מרכזית (ממש יושב במרכז הפתח) , אי לכך ובהתאם לזאת אצטרך ניתוח קיסרי.
בשלב מאוחר יותר גיליתי שאסור לקיים יחסי מין במצבי ובשלב מאוחר יותר גיליתי שאפילו אסור לי להגיע לאורגזמה - כדי לא לעורר דימומים. לא אסתיר ממך שזה היה מאוד קשה ונגמר בדימום שבעקבותיו הגעתי לבית החולים והם העדיפו שאשאר שם, כי הייתי מאוד רחוקה מבית החולים והם אמרו שאם יהיה דימום רציני אני ממש תוך דקות, צריכה להיות על שולחן הניתוחים. מה גם שהייתי בת 39 והריון ראשון...
הייתי בבית החולים 3 חודשים (!), ההריון לא היה כל כך קל (בחודש שמיני בקושי הלכתי..) אבל היה שווה את כל זה.
יצאה לי ילדה בריאה ומקסימה בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה . הניתוח גם הוא הלך חלק וללא כל תקלות.

בקיצור מה שאומרת לך זה, אל תתעצלי ללכת לאולטרה סאונד אם יש צורך, אבל ממש לא לעשות הפלות יזומות, או להסיק מסקנות ע"פ תחושות, חששות , או על פי עצות לא מוסמכות.
סיכוי סביר שהכל בסדר.
מאחלת לך הריון שלם ובריא.
@}

אני ממש מסכימה.
תודה.

היו לי מחשבות על לזרז את זה בכל מיני דברים טבעיים
לא לזרז. יכולות להיות לזה השלכות לא טובות כמו דימום מאסיבי.
קחי נשימה. קחי לך כמה ימים של שקט.
מה שצריך לקרות, לכאן או לכאן, יקרה.

היו לי מחשבות על לזרז את זה בכל מיני דברים טבעיים (צמחים, תנוחות ולא יודעת מה עוד, צריכה לקרוא על זה) ופתאום נבהלתי מהמחשבה שאולי יש עוד סיכוי, אולי זו טעות, אולי עוד שבוע יראו דופק, ואני עוד אהרוג עובר חי בשלל שיטות טבעיות להפלה.

אני עם הקרוטונית.

מחזיקה אצבעות שאיכשהו כן יראו סימן חיים...
חיבוק.

מחזיקה אצבעות שאיכשהו כן יראו סימן חיים...
שבוע לא נראה לי מעלה או מוריד במקרה הזה. אם כבר ראו דופק, ועכשיו לא רואים, מה שהגיוני לעשות זה ללכת בעוד יום-יומיים לרופא אחר (או למוקד קופ"ח) ולבדוק שוב, אולי המכשיר שלהם שם מדויק יותר או מה.

מפחדת נורא מלהגיע לבי"ח להפלה בהרדמה.
אפשר לחכות, לרוב בתוך כמה שבועות ההפלה מתרחשת מאליה. לא חייבים ללכת לגרידה מייד, או בכלל. גרידה זה לא פיקניק .

קראי עוד ב להפיל בבית

לי יש עצה אחרת:

תפני אליי בדף בית, אתן לך שם של רופא שיקבל אותך באופן פרטי עוד היום (ואני לא הייתי ממליצה לך לחכות עם זה שבוע) - יבדוק שוב את כל הסימנים, וימליץ מה לעשות.

גם אם תצטרכי חלילה לעבור איזשהו הליך - עדיף שזה לא יהיה גרידה בהרדמה בבית חולים אלא אצל רופא פרטי, ובכמה דקות.
וזה תלוי זמן.מאוד.

כמה שיותר מוקדם לכי ותבדקי את כל האופציות העומדות בפנייך.

אי אפשר להכריח אותך לעשות דבר. פשוט תקשיבי, ותעשי את הנכון לך.


שיהיה לך כמה שפחות קשה.

הלכתי לקופ"ח. רופא הנשים שלי לא היה וקיבל אותי אחד אחר.
אמר שמה שצריך לעשות עכשיו זה בדיקה גניקולוגית ו US. ביקשתי לותר על הבדיקה. "אז לכתוב שאת מסרבת?"
"תכתוב שאני לא מעוניינת".
עשיתי US.
הטכנאית ראתה שק הריון שמתאים ל8 שבועות והד עוברי (אמרה שזה סימני ההתפתחות הראשונים של העובר) שמתאים לגיל 6 שבועות.
לא ראתה דופק .
בשבוע שעבר רופא הנשים ראה. אמר שקשה לו לראות אבל שכן, בסוף ראה ובטוח בזה. היתכן שטעה?
מה זה משנה, עכשיו אין.
הטכנאית, דתית, אמרה "אני אומרת, פיקוח נפש...תחזרי שוב לבדוק בעוד שבוע"
קבעתי תור לרופא שלי בעוד שבוע.
אני מבינה שהסימנים שהתחילו, הם רק ההתחלה. לא יודעת למה לצפות. מתי זה יקרה ואם זה יכאב ויהיה דימום קשה..
הייתי רוצה להתבודד ולחכות לזה, אפילו לעשות דברים שיקרבו את זה, אבל יש משפחה ועבודה ועוד עיסוקים ומחויבויות שמלחיץ אותי לחשוב שפתאום, באמצע עבודה שהתחייבתי לה, זה יקרה (אני עצמאית ויש לי מס' ארועים בשבועיים הקרובים).

מפחדת נורא מלהגיע לבי"ח להפלה בהרדמה.
ואני כבר לא צעירה - שלא יפגעו בי וחס וחלילה לא אוכל להיכנס להריון... מפחדת מהמערכת הרפואית והרופאים

איך זה יכול להיות שהתחיל דימום שפסק תוך מס' שעות ומאז 3 ימים יש לי רק סימנים חומים קלים...אם ההריון הפסיק? כאילו התחילה הפלה, אבל לא הסתיימה?

סבלנות
בטח זו תהיה עצת כולכן.

תקוה,

רציתי לספר לך חוויה אישית שעברתי, אולי יש בה כדי לתת לך משהו.

כשבתי הראשונה היתה בת שלוש לערך נכנסתי להיריון רצוי ומתוכנן. אחרי שבועיים (שבוע רביעי) התחיל דימום שהסתיים בהפלה טבעית בבית.
כעבור כשלושה חודשים נכנסתי להריון שוב.

כעשרה ימים לאחר ההתעברות החל שוב דימום. גיליתי את הדימום בשלב מאוד התחלתי.
הרגשתי שאני עומדת לחוות הפלה נוספת, והפעם החלטתי לעצור ולבדוק עם עצמי כמה דברים.

פיניתי לעצמי זמן לבד וחדר שקט, וישבתי בדממה עם עצמי.
שאלתי את עצמי, איזה חלק בי עוצר אותי מלהחזיק את ההריון. מה בי לא רוצה את ההריון הזה - ולמה.

תוך זמן קצר, עלתה בי פתאום, עמוק מבפנים, תשובה מטלטלת עבורי:
גיליתי שטרם פיניתי בלב שלי מקום לילד נוסף, ילד שני.
גיליתי שאני צריכה לפנות מקום כזה, והמעין זוגיות שיש ביני לבין בתי בת השלוש, עומדת להשתנות ושאני צריכה להבין את זה, להפנים את זה, ולאפשר את זה. ברגע שהמחשבה הזו הכתה בי הרגשתי איך אסימון ענקי נופל לי בגוף. דמעות הציפו אותי.

ואז שאלתי את עצמי אם יש דבר מה נוסף שעוצר אותי מלשמור על ההיריון. והנה שוב, בלי שהייתי מוכנה לזה, התגנבה לה אלי תשובה, עמוק מבפנים:
גיליתי שאני לא מוכנה בכלל לאפשרות שזה לא יהיה ילד - אלא ילדה. ילדה, בת. בת שהיא אינה בתי הראשונה. שהיא אחרת.
אני לא יודעת אם את מבינה למה זה משנה, אני רק יכולה לומר לך שלי זה שינה עולמות. גם כאן הרגשתי את הלמות האסימון המתגלגל בתוכי.
התרגשתי כל כך.

סיימתי את הישיבה האישית שלי עם עצמי וידעתי ששיניתי באותו ערב את המציאות שלי.
כתשעה חודשים אח"כ נולדה בתי השנייה.

<גם ככה הבטחתי לבעל שזה ההריון האחרון>
<וגם לעצמי>
<נחיה ונראה >

ונותנים את הטיפול הזה גם כשזה חשש להפלה ראשונה ולא בהכרח הפלות חוזרות
לי לא נתנו. מה, זה בגלל שאני שחורה?
בגלל זה חשבתי שנותנים להפלות חוזרות בלבד...
טוב, למדתי. לא שזה שימושי, בכל מקרה.

גם לי היו דימומים בתחילת ההריון, הרופאה החביבה אמרה לי שזו הפלה. אחר כך במקרה היה שם רופא שעשה לי US וראינו דופק. שלחו אותי הביתה עם כדורים של פרוגסטרון שכמובן לא לקחתי, בעיקר כי האמנתי ש - הגוף יודע" אם ההריון צריך להמשיך או לא, ולכן, "הריון שצריך להחזיק – יחזיק, והריון שצריך ליפול – ייפול".

מה שנותנים בשלב הזה (תחילת שליש ראשון) זה פרוגסטרון לתמיכה ו"חיזוק" ההריון. יש שאומרים שזה לא-מועיל-לא-מזיק,
את הטיפול נותנים למי שעברה הפלות חוזרות, לא לכל אחת שיש קצת חשש להפלה.

שני המשפטים לא מדוייקים- גילו כבר שהכדורים האלה של הפרוגסטרון יצרו בעיות בהתפתחות המינית של עוברים ממין זכר (ובעיקר מבחינת זהות מינית).
ונותנים את הטיפול הזה גם כשזה חשש להפלה ראשונה ולא בהכרח הפלות חוזרות.

קרוטונית- טוב, אולי התרופה אז (לפני יותר מ-4 שנים, בהריון ההוא) עוד לא הגיעה לאשקלון

האמת שהיחס שקיבלתי אז בקשר להפלה היה מזעזע, חוסר אכפתיות. כנראה שגם זה שלא הוצעה לי התרופה (או לפחות לשכב לנוח...) היה חלק מהיחס...


מסכימה שהריון בריא וחזק ישרוד גם אם קופצים 100 פעם על טרמפולינה כל יום, והריון בעייתי לא ישרוד עם כל התרופות בעולם.
בדיוק. בהריון השני לא ידעתי בכלל שאני בהריון (לא קיבלתי מחזור). הנקתי (פעמיים ביום, גם אחרי שגיליתי על ההריון), עישנתי (לצערי הרב... כמובן שאם הייתי יודעת לא הייתי מעשנת, וכמובן שהפסקתי כשגיליתי על ההריון), הייתי בדיאטה של שומרי משקל שלא מותאמת לנשים הרות... וטפו טפו, איזה ילד שמנמן וחמוד יצא
(כמובן שזו לא המלצה להתחיל לעשן ולעשות דיאטות מטורפות בהריון...)

את הטיפול נותנים למי שעברה הפלות חוזרות, לא לכל אחת שיש קצת חשש להפלה
תלוי מי הרופא... אני למשל קיבלתי פרוגסטרון מייד. לקחתי כמו טטל'ע (בהריון לפני 5 שנים). היום לא יודעת אם הייתי לוקחת.
מסכימה שהריון בריא וחזק ישרוד גם אם קופצים 100 פעם על טרמפולינה כל יום, והריון בעייתי לא ישרוד עם כל התרופות בעולם.

טליה- כל מילה

לפעמים, יש צורך באיזושהיא התערבות רפואית (אפילו לא מאוד פולשנית) - ואז יש חשיבות מאוד גדולה לזמן שבו זה מתגלה.

בתור אחת שעברה הפלה טבעית- לא עשו כלום- והרופאים גם אמרו שאין מה לעשות בשלב הזה.
את הטיפול נותנים למי שעברה הפלות חוזרות, לא לכל אחת שיש קצת חשש להפלה.
בכל מקרה- אני לא הייתי לוקחת. אם ההריון לא תקין- לא מחזיקה בכוח, עם כל הכאב. (כמובן יוצא דופן אם ההריון בא בטיפולים וכו'- מדברת על אשה בריאה שיכולה להרות בקלות שוב). אני בעד לתת לגוף לעשות את שלו. וגם בגלל שלא יודעים מה ההשפעה על העובר. בכ"ז טיפול הורמונלי.

יש לי 2 חברות שיש להן רחם בצורת T (עיוות ברחם שגורם קושי להיכנס להריון וגם להחזיק אותו). מצאו שזה בגלל תרופה שעפם הייתה מותרת בהריון (או אפילו ניתנה במיוחד לנשים הרות, לא זוכרת), והאמהות שלהן לקחו, ואחרי כמה שנים גילו שזה גורם למומים בנקבות והפסיקו לתת את התרופה. בקיצור- מאוד נזהרת עם מה שנכנס לגוף בהריון, לכו תדעו מה יתגלה בעוד 10-20 שנים. אני בכלל בכלל לא מכניסה שום תרופה לגוף בהריון (למעט במקרי חירום- אבל עוד לא פגשתי במקרה חירום כזה... טפו טפו)

לפעמים, יש צורך באיזושהיא התערבות רפואית (אפילו לא מאוד פולשנית) - ואז יש חשיבות מאוד גדולה לזמן שבו זה מתגלה.
מה שנותנים בשלב הזה (תחילת שליש ראשון) זה פרוגסטרון לתמיכה ו"חיזוק" ההריון. יש שאומרים שזה לא-מועיל-לא-מזיק, ועוזר יותר להרגיש שעשינו משהו מאשר באמת תומך.

לבדוק דופק יעזור מאוד - אם זה ירגיע אותך
בכל מקרה, אם חלילה כבר אין דופק, גם סימני ההריון האחרים מפסיקים מייד - אני הרגשתי שמשהו לא בסדר כשפתאום הקפה היה טעים לי, שלא כמו בד"כ בהריון. כך שאם היו סימני הריון שהרגשת, פשוט תמשיכי לעקוב אחריהם (שינויים בחוש ריח וחוש טעם, רגישות בשד, וכולי).

שווה בדיקה
מה שעלול להיות הוא שבבדיקה נמצא שאכן ההריון לא מתפתח, ואז כמעט אוטומאטית האישה תישלח לבצע הפלה מלאכותית.
התהליך הטבעי הוא הרבה יותר בטוח.

ואם ההריון כן מתפתח - אז הבדיקה לא תורמת להתפתחותו. כלומר, ההריון מתפתח גם כשלא מסתכלים. ואולטרסאונד מיותר - אולי לא מזיק (ויש כאלה שיגידו שכן), אבל בטח שלא מועיל.

אם אני זוכרת נכון,בשלב כזה לפעמים הדימום נובע מהשתרשות של ההריון,
בכל מקרה שווה בדיקה כדי להסיר את הפחדים ולדעת מה קורה.

לא מדוייק שאם זו תחילתה של הפלה אין מה לעשות.

לפעמים, יש צורך באיזושהיא התערבות רפואית (אפילו לא מאוד פולשנית) - ואז יש חשיבות מאוד גדולה לזמן שבו זה מתגלה.

אני אומרת, למה לא לבדוק?

בהריון השני, הדימום היה הסימן שלי שאני בהרין. עשיתי בדיקת שתן וראיתי שזה באמת דימום של הריון כמו שחשבתי, ונולדה מיכלי (טוב, לא מיד...).
בהריון הרביעי שלי התחיל דימום בשבוע 10, ואני מזמינה אותך לקרוא על ההפלה הטבעית שלי

גם לי היו דימומים בשבועות הראשונים
והדבר היחיד שהרופא אמר זה להימנע מסקס
לטעמי אין למה ללכת לרופא אם מדובר בתחילתה של הפלה אין לך מה לעשות
ואם הכל בסדר גם אין לך מה לעשות
מצד שני אני נגד ללכת לרופא

לי היה דימום בשליש הראשון, הלכנו לבדיקה והכל היה בסדר גמור.

לי עזר שהרגשתי שהכל בסדר. תבדקי בלב שלך.

ואני כן הייתי הולכת ישר לבדיקה.
למה לא? גם אם חלילה משהו לא תקין, עדיין את יכולה לא לבצע שום הליך התערבותי, אבל שיהיה לך קודם כל המידע.

אצלי בכל ההריונות היו דימומים בשליש הראשון, כולל דם טרי בכמויות די גדולות, כולל גושים יותר מקטנים (נראה קצת כמו כבד עוף...). כולם המשיכו כהריונות תקינים לגמרי, והסתיימו בשמחה ובמזל טוב כשנולדו ילדיי, כל אחד בתורו.
גם אצל אחותי הגדולה זה כך, עד כדי כך שאני זיהיתי שהיא בהריון לפניה -- היא כבר נראתה בהריון, אבל חשבה שעדיין לא נקלטה כי עדיין "קיבלה מחזור" -- וכבר הייתה בחודש רביעי!

בהריון הראשון, כשהתחלתי לדמם ונבהלתי נורא, התקשרתי בוכיה לאמא שלי שאמרה לי שגם היא בכל ההריונות דיממה, ושבכלל - היא מאמינה ש"הגוף יודע" אם ההריון צריך להמשיך או לא, ולכן, "הריון שצריך להחזיק -- יחזיק, והריון שצריך ליפול -- ייפול". לי האמירה הזו מאוד עזרה, אז אני מציעה אותה גם לך. אם לא מתאים תרגישי חופשיה למחוק...

לפעמים זה יכול להצביע שתהיה איזושהי בעיה שילייתית.
מה זה אומר?

הערת עריכה: בהמשך, במקום למחוק את הדף, אפשר להעביר את תוכנו לדף דימום בהריון.

אני דיממתי שלושה חודשים ראשונים בשני הריונות.
ההריונות אמנם לא היו תקינים, היום ב"ה הכל בסדר...
לפעמים זה יכול להצביע שתהיה איזושהי בעיה שילייתית.

דימום בתחילת הריון אינו דבר נדיר בכלל... אם איני טועה דימום חום הוא רק שאריות של דימום קודם.
תמשיכי לקוות, ושיהיה בהצלחה בבדיקה ובהריון !

תקווה יקרה. קודם כל

יש הרבה כאלו שממש מקבלות "מחזור" פעם פעמיים, ולא יודעות שהן בהריון- מגלות פתאום שהן בחודש שלישי או רביעי...
אצלי מה שאת מתארת הייתה תחילתה של הפלה (אבל אצלי לא ראו דופק מעולם בהריון ההוא), אבל ממש אי אפשר לדעת.


השאלה היא לדעתי איך את מתכוונת לפעול במידה ו... חו"ח. אם את מתכוונת ללכת לבצע הליך, או לתת לטבע לעשות את שלו. אם את בעד לתת לטבע לעשות את שלו- אז לא הייתי ממליצה לבקר בקופ"ח, הם רק ילחיצו אותך (אלא אם כן מתפתח דימום ממשי). שבי, תנוחי (אפילו תשכבי), תשתי ותאכלי, ותנסי לבטוח בגוף שלך שהוא יודע מה לעשות בכל מקרה.

ד"א- וזאת משום שטעינו בהערכת הגיל.- לא מחייב- אצלי בכל ההריונות יש בא.ס. ראשון כביכול חוסר התאמה של שבוע או יותר בין ת. ווסת לגיל הריון, ובשקיפות בשבוע 11 כבר רואים את אותו הגיל (ומתקנים חזרה לת. ווסת אחרון).
אל תשכחי שלמכשירי הא.ס. יש גם טעויות, בין מכשיר למכשיר ואפילו בין בודק לבודק...

מבקשת לשאול וגם להיתמך .
אני בשבוע שמיני (7+4) של הריון רצוי ומשמח מאוד.
אתמול בבוקר החל דימום. לא הרבה דם ולא ממש נוזל, אלא מעט דימום שהכתים קלות את התחבושת ששמתי.
מזה מס' ימים שיש לי הפרשות קצת חומות שלא הפחידו אותי כלל.
אבל פתאום דם, אדום ונקי עם ריח מוכר של הוסת.
מס' שעות המשיך להיות כך, בעיקר סימן על הנייר כשבדקתי בניגוב, פעם אחת הפרשה יותר מסיבית חומה/שחורה (קריש דם? היה דומה יותר להפרשה וקטן) ומשעות אחה"צ זה הפך להיות רק סימן קל שצבעו חום.

ראינו דופק לפני שבוע בדיוק. הרופא אמר שקצת קשה לראות אבל בטוח לבסוף שכן.
אני מצטערת שהלכתי כ"כ מוקדם לבדיקה, וזאת משום שטעינו בהערכת הגיל.
עכשיו, לא מרגיש לי נכון לרוץ לאולטרה סאונד . במרפאת הנשים אמרו "בואי מייד כדי שנוודא את הסיבה לדימום".

חשבתי, ובזה רוצה לשתף ולהתייעץ, שאני יכולה להמתין מעט.
אם הדימום החום הכמעט ולא קיים הזה (אני מנסה לסלקו בכח המחשבה ) ימשיך, יתכן שיהיה לי קשה עם הספק וארצה לבדוק דופק - אולי בעוד יממה - האם זה זמן סביר?
אם זה יתפתח היום/מחר לדימום מסיבי, זה כבר יהיה ברור לאן זה הולך...

האם יש סיכוי שההריון הזה ימשיך?

אשמח לעידוד ואם יש משהו שאני לא רואה מרוב תקוה ואופטימיות ושיתכן שאני נוהגת בחוסר אחריות בזאת שלא בודקת - אני פתוחה ורוצה לשמוע,
תודה.