ענת
אני נפגעתי. וזה ממש ממש מפריע לי שלי אין לגיטימציה להיפגע ולכאוב ולהיעלב, ולהן מותר. אבל אם את מסכימה עם דבריה של אמא של ועושה לי הנחות, אולי כדאי לי לשנותא ת החלטתי ולהתחיל לשקר. ולתשומת ליבך, אני עכשיו בוכה. טוב לך? את מרוצה?
בקשר להנחת הנחות, זה כמעט בלתי נמנע. אנחנו מנהלות דיון, שבכל זאת יש בו בני אדם למרות שהם ממעטים לתאר את עצמם - ראי עצמך כדוגמא- ובלי משים מדמיינות את בן השיחה שמולנו. זה לא תמיד נשלט, ובעיני אפילו נעים, כי זה נסיון התקרבות לעומת ההזרה שהאינטרנט מאפשר. דווקא בשמת, יש לה איזה מין קטע כזה שהיא עונה "חלק" בלי לדמיין את האדם ממול ובלי לשער עליו השערות - מה שנראה לי די מעצבן לפעמים, החוסר פניה אישית הזאת, אבל מעוצב כך שיגיע לקהל אנשים, ולא רק למישהו ספציפי. שזה מה שהופך אותה למייעצת כה משובחת פה. אז די מצחיק שדווקא היא חטפה ממך את הטענה על הנחת הנחות.
בדיוק בגלל היחס הזה של בשמת היא זכתה בקלות להערכתי והערצתי. גם אני עונה כך, וכל דרך אחרת נראית לי כמעט אלימה. ודווקא בגלל שהיא לרוב לא מניחה הנחות, ובגלל שהיא הקדישה תשומת לב כה רבה לדיוק במילים וההשפעה שלהם, להבדל בין פרשנות למציאות, ההנחות הרבות האלו עליי פשוט יוצרות אצלי אנטי.
אולי אי אפשר לא להניח הנחות (ממש לא מסכימה, אבל כרגע אני לא מסוגלת לדון איתך על הנושא, ומוויכוחים אני מעדיפה להימנע) אבל אפשר להניח הנחות שמבוססות על מה שרשמתי. להניח הנחות שלא קשורות עלי כלל זה פוגע. מאוד.
מיכל בז
בת האש, זה עניין של אג׳נדה. בך זה בוער, כרגע, באחרות פחות. ואני לא חושבת שזה עניין של גיל, לא סתם קראת לעצמך בת האש, יש אנשים שבוערים יותר.
מה שכן, החיים מביאים איזה סוג של פרגמטיזם בלתי נמנע. כל כך הרבה עוולות יש בעולם הזה ואלא אם כן את בוחרת לך במה להילחם, את מוצאת את עצמך שקועה מהר מאוד בבוץ עד הברכיים.
אני מאמינה לך שבשבילך זו לא מלחמה, אלא פשוט חיים. זה יפה בעיניי. אני לא הייתי מסוגלת לחיות ככה. בנתיים אני מסתפקת במאבק הפאסיבי משהו של להיות אשה לא רזה שמתעקשת להרגיש יפה וסקסית בעולם שלרוב לא מחזיק אפילו את המידה שלה בחנויות בגדים. זה יותר בוער לי - כי אלה החיים שלי ואת זה אני לא יכולה להניח בצד.
נו על באמת. מה עשיתי לפני הודעה? אמרתי כמה זה מבחיל ופוגע בעיני שמניחים עלי הנחות. ומה את עושה? בדיוק את זה. מחליטה בשבילי מי אני ומה אני. ההודעה שלך נראית לי אלימה. לא סתפ פוגענית, אלא ממש ממש ממש אלימה. אולי אפילו כזו שאפשר להשתמש בה כדוגמא למשתיקי הקול שתוארו בספר מילים הורגות, ושקראתי בדף
מילים הורגות יומן קריאה. אני מקווה שאני זוכרת נכון את שם הדף
בשמת א
_צחקת, ואני מרגישה שעלי.
דווקא לא.
צחקתי, כי אני לגמרי מסכימה.
כל כך מסכימה שמרגיש לי מגוחך להתחיל להרצות על זה גם בדף הזה
ואין לי שמץ של מושג כמה דפים קראת באתר, ואיזה. יש פה משהו כמו עשרת אלפים דפים מאז מבצע העריכה האחרון.
ראיתי את הניק שלך ממש לא מזמן, אז אני כן מניחה שאת די חדשה באתר.
אני לא כזאת יהירה שאני אחשוב שאת שמת לב במיוחד דווקא אלי, כך שלא רק שקראת את כל הדפים שבהם הקדשתי מקום להעצמת נשים, אלא גם הבחנת במיוחד בי ובדיעות שלי זה קצת מוגזם לצפות ממך לייחס לי כזאת חשיבות, לא?
אבל אם מעניין אותך אז יש לי המלצות על כמה מהם. למשל, קופץ לי לראש
נשים לבושות באופן טבעי._
למה לא נראה לך מגווגזם להניח הנחה על סמך המידע השואף לאפס שיש לך עליי ולא נראה לך מוגזם להניח הנחות לפי מה שאני כתבתי על עצמי? רשמתי שאני מעריכה אותך וקראתי הרבה דפים שלך. הרבה מאוד. ושמת לב עלייך. לא בכוונת תחילה, אלא כי הדעות שלך נראות לי מעוררות הערצה. את הדף שהצעת כבר קראתי.
את לא מאמינה למה שאמרתי, ומסבירה למה. בגלל שאת לא מאמינה למה שאמרתי פשוט כי אמרתי את זה, יש לי ברירה. או לוותר על התקשורת איתך, ואני ממש לא רוצה את זה, או להתחיל להצטדק ולהוכיח את מילותיי. זה ממש לא נעים לי. למה את לא יכולה להאמין לי פשוט כי אמרתי?
_סתם אנשים לא מוכרים זה עדיף על לגלח רגליים לקראת מפגש עם אנשים מוכרים?
לא. אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב:
קהילת באופן טבעי היא המקום הכי דוגל בטבעיות.
לכן האנשים פה הכי בעד להישאר עם שער הגוף הטבעי. מבין כל קבוצה אחרת שתבחרי באוכלוסיה, להערכתי, פה תהיה הכי הרבה תמיכה ברעיון הזה.
זה לא אומר שכולנו לא מורידות שערות... כמו שאפשר לראות בדף הזה.
זה רק אומר שאנחנו פתוחות לרעיון שזה טבעי יותר ומסיבות רבות - "נכון" יותר.
הקטע במה שאמרתי הוא לא "אנשים מוכרים" לעומת "אנשים לא מוכרים". בכלל לא. הקטע הוא אנשים של
באופן טבעי לעומת אנשים אחרים.
איפה עוד אני יכולה להרגיש מאה אחוז בנוח עם השערות ברגליים אם לא במפגש של
באופן טבעי שבו יהיו עוד נשים כמוני שגם אם לא בוחרות אותו דבר - לפחות היו רוצות לבחור אותו דבר? חלק לא מבוטל מהן?
לכן זה המקום הכי מתאים לבוא אליו עם שערות ברגליים.
ובאותה מידה מפגש של
באופן טבעי זה המקום הכי מגוחך להוריד לקראתו שערות ברגליים._
הבנתי את זה מההודעה הקודמת. פשוט הצעתי נקודת מבט אחרת.
_אוקיי.
באמת חשבתי שזה מובן מאליו, אבל בעקבות תגובתך אני מבינה שיש פה דברים להסביר.
תראי, בתרבות הישראלית של היום - עבור אשה, ללכת עם שערות ברגליים ושערות בבית השחי, נחשב מכוער, מוזנח, מגעיל. קראתי תגובות של גברים שרואים בזה התרסה מכוונת, ו"גבריות".
אין מצב, אין מצב, שאני אלך ברחוב בבגדים שחושפים את הרגליים, כמו חצאית או שמלה, עם שערות, ואף אחד לא יבחין בזה.
לכן זה "לנופף"._
יש מצב. למה את אומרת שאין? אני יודעת מניסיוני האישי שיש ועוד איך. ואפשר אפילו לשחות בבריכה בלי להוריד שיער בבתי השחי ואפילו לדבר עם אנשים שם והם ממש לא יתייחסו לזה. ההשערה שלי - זה קשור לאנרגיה שאני משדרת.
_יש נשים שכבר הקטע הזה עוצר אותן. התגובה של הגבר שלהן כל כך קשה, שהן מעדיפות להוריד שערות ולא לאבד את הגבר.
(גם זו סוגיה מעניינת. לדעתי הפמיניסטית האישית, אם עדיין לא התחתנת איתו, זה בהחלט מבחן לאהבה שלו, אם הוא אוהב אותך רק מגולחת ומאופרת או כמו שאת עם השערות שלך. אני בעד להעיף כל גבר שרוצה את אהובתו רק בדמות ברבי. אם כבר התחתנת עם ה-&^%$ וילדת לו ילדים, מה אני אגיד, תנחומי. אבל לא הייתי מוציאה את העניין הזה מרשימת הסיבות המוצדקות להתגרש)._
מסכימה.
_בשבדיה או בנורבגיה אני יכולה לא רק ללכת עם כל השערות שלי בלי להיות חריגה, אלא גם ללכת בלי חזיה וגם, כמו שנאמר פה, להחליף לבגד ים באמצע החוף או גם להישאר בלעדיו אם בא לי. אף אחד לא שם לב בכלל. לגמרי מקובל.
<גילוי נאות: אני לא פחות נחנחית. אבל אני לא אוהבת להיעלב בפומבי>_
הלוואי עלינו יחס כמו בנורווגיה.
גם אני לא אוהבת להיעלב בפומבי. אבל מה לעשות, לא אמרתי שנעלבתי, וקיבלתי עוד תגובות מגעילות. לא שלך. שלך דווקא נחמדה. ההתגובה היחידה. נראה שלהכריז קבל עם ועדה שנעלבתי זו הדרך היחידה לקבל קצת אמפתיה במקום תוקפנות. אני מתפללת לאלים שלא אקבל תגובות גרועות עוד יותר, מלאות ברחמים. מצד שני, אם על באמת ירחמו פה עלי, אז במובן מסויים יהיה לי קל יותר לוותר על האפשרות לדיאלוג. יש לי אלרגיה של ממש לרחמים.