מה שצריך לגדול זה התינוק
מאחלת לך שמחה ושלמות בהריון שלך @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בנות, אני גבוהה יחסית וגדלה לי הבטן (אני בשבוע 14) אבל הציצי שלי עדיין קטן וזה נראה לא פרפרציונלי..מה עושים? יש עוד סיכוי שהוא יגדל?

בהריון אני מרגישה יותר סקסית-גם ציצים גדולים, יותר ירכיים
וגם חשק מיני גדול מהרגיל.
מרגישה יותר אישה

כמה מתאים לעולם הזה של בחדרי חרדים הנושא.

תודה ענת יקירה!
@}

חדוה, תשמחי בהריונך. שירכלו מהצד, מה שחשוב הוא ש את יודעת מה סיבת ההתעגלות.
אני כבר עם בטן, אז בטח אני אעלה 25 ק"ג
ממש לא נכון בהכרח. בהריון שני הגוף 'זוכר' את ההריון הראשון ונכנס לקטע הרבה יותר מהר. ז"א הרחם כבר 'בכוננות ספיגה', שרירי הבטן לעיתים יותר רפויים מהמצב שהיו טרום הריון ראשון, כך שהם מאפשרים לבטן לצאת קדימה ללא הפרעה.
כך זה היה אצלי. בסופו של דבר שמנתי רק ב-12 ק"ג . זה סביר ביותר, לא??
גם לי בהריון שני היו בחילות מהזן המגעיל ביותר, כשהן עברו נהניתי מההריון בגדול!!
עוד קצת סבלנות יא חביבתי

אני כרגע בהריון שני - שבוע 10 .
יצאה לי כבר בטן קטנה וזה נראה לי קצת היסחפות .כבר מרגישה ענקית וללא הצדקה.
בהריון הראשון הרגשתי נפלא והבטן יצאה לי רק בחודש חמישי. הפעם גם מרגישה מאד רע (בחילות ופיחסה כזאת),
וגם דימוי גוף נוראי. בעיקר חוששת שאם עכשיו אני כבר עם בטן, אז בטח אני אעלה 25 ק"ג ואהיה ענקית.
כרגע אנחנו עוד שומרים על ההריון בסוד מרב האנשים ומרגיש לי שכולם רואים כבר או שסתם חושבים שהשמנתי.
בעיקר זקוקה לתמיכה ועידוד. תודה.

יעציב אותי להיפרד מהתחושה המדהימה הזו של גוף גדול

אני נהניתי מזה עד אמצע החודש השמיני בערך. אחר כך התינוק שבפנים התחיל להיות מוחשי, וההרגשה היתה שאני לא יכולה להכיל אותו יותר ותיכף מתפוצצת.
אבל כן, מעולם לא נהניתי יותר ללבוש בגדים צמודים ולהבליט (סוף סוף היה מה להבליט...)

ישמח אותך או יעציב אותך אם אומר שלא כל כך מהר חוזרים לזה?
ישמח אותי להיות מסוגלת ללבוש שוב מבחר קצת יותר נורמלי של בגדים, כלומר להיות בערך כמו בחודש שישי יספק אותי, אז עדיין די הרבה בגדים רחבים עלו עליי.
יעציב אותי להיפרד מהתחושה המדהימה הזו של גוף גדול, אבל אני מניחה שארגיש שוב יותר קלילה ובעלת יכולת תזוזה יותר טובה, גם לפני שהכל ירד. בכלל לא בטוחה שרוצה לחזור למשקל הקודם, גם 2-3 קילו מעליו זה ממש בסדר איתי.

קצת קשה לי המחשבה של להיפרד מכל זה ולחזור להיות עוד אישה אחת וקטנה שנכנסת לכל בגד כמעט
אכן, פרידה קשה. זה האביב היחיד בחיי שהוא קר יותר מהחורף... היה משהו נעים, עוטף ומכיל בבטן הזו.
יחד עם זאת, אני בהחלט מתגעגעת לגוף הישן שלי (רובו כבר כאן, אבל עדיין לא עד הסוף).
הסימן הראשון שהוא נתן לחזרתו, היה שחזרתי לקפוא בכל טמפרטורה הנמוכה מ-25 מעלות (צלזיוס!).

קצת קשה לי המחשבה של להיפרד מכל זה ולחזור להיות עוד אישה אחת וקטנה שנכנסת לכל בגד כמעט

אממ... ישמח אותך או יעציב אותך אם אומר שלא כל כך מהר חוזרים לזה?

האמת היא, שלמרות הכובד והקושי, כל כך אוהבת להיות בהריון. מאד אוהבת את הגוף המתעגל, את המבטים של אנשים. מאז שאני בהריון אני מרגישה כמו מלכה. לא מרגישה שזה פגע בסקסיות שלי, להיפך. מה שכן, ברור שזה פגע בחשק המיני וביכולת להזיז א הגוף. אז מה, אני עדיין אוהבת את הבטן הענקית שלי ואת החזה שגדל עוד הרבה לפני הבטן ובכלל את כל הסיטואציה. למרות שקשה לי לנשום ולישון בלילות, קצת קשה לי המחשבה של להיפרד מכל זה ולחזור להיות עוד אישה אחת וקטנה שנכנסת לכל בגד כמעט. יש משהו בנוכחות הזו של הגוף, שנעימה לי. תמיד הערצתי נשים גדולות, זה מקסים בעייני.

להריונית בבעיה מציקה, עבר קצת זמן מאז שכתבת, קראתי רק עכשיו ובכל זאת אולי את בודקת אז אני אגיב... לי זה מוכר! למרות שאני בסהכ בסוף שני משונה לי שהבטן בחוץ, ולא בא לי שבעלי ייגע בה למרות ששאותו זה מאוד מגרה, לי לא ממש מתחשק ... אולי כדאי להתחבר בהדרגה ליופי מסוג חדש שהגיע אלייך, ולפתח סוג של גאווה בו, אולי זה ישחרר אצלך משהו.
כי אצל נשים אחרות בטן של הריון נראה לי פשוט יפהפה ומושך להסתכל! רק בתחושה שלי בתוך הגוף שלי זה לא כל כך נעים....

בעיה משונה
אני בהריון ולאחרונה יצאה לי הבטן. לפני שבועיים הלכתי להתקלח (התקלחתי מאז, אל תדאגו....), ובעלי רצה לשכב איתי בחדר האמבטיה, משהו שהיינו עושים הרבה פעם. יש בחדר האמבטיה מראה ותוך כדי הצצתי בה.המראה של איך שאני נראית עם הבטן הזו ממש גרם לי לדחייה ולחוסר חשק. התמונה הזו התערבבה לי עם כל התמונות לידה שראיתי ובבת אחת המחשבה לקיים יחסים עם גוף כזה מעוררת בי בחילה, ואני מרגישה ממש רע עם עצמי פיזית.
ניסיתי להסביר לבעלי שלא בו האשם, אבל מאז ממש אין לי חשק שיגעו בי ואני סולדת מעצמי. מוכר? מה עושים?

אתמול היתה לי הארה בפגישה השבועית שלי בדמיון מודרך . הבנתי דבר חשוב , הבנתי שהסיבה שבגללה אני מתקשה לקבל את מגבלותי הפיזיות של הגוף מגיעות מתוך הכרות רבת שנים עם חשיבות גופי .
כלומר , תוך כדי הרפיה ראיתי את הגוף שלי ככלי שנראה כמו כלי קיבול ובתוכו נמצאת הנפש שלי , האני שלי ,המהות שלי . הכלי הזה תפקידו להגן עלי ,ובמשך כל חיי פעילות גופנית מכל סוג אפשרה לי להיות במקום של קרבה למהות שלי , ממש נזכרתי בתקופות וימים שבהם הגוף שלי לא תפקד והייתי צפור פגועה . ואז הבנתי עכשיו שהגוף משתנה והיכולות שלו משתנות נבהלתי שלא אוכל להגן על עצמי ויותר מזה על העובר שלי .זה הבהיל אותי ומלא אותי חרדה ותחושת אשמה .
עכשיו שעברתי את הטיפול ואני יודעת את כל זה אני מרגישה כאליו נצחתי את החרדה את האכזבה ,אני יכולה להמשיך להנות מגופי המתעגל ולקבל אותי כמו שאני . ואני אמשיך לשמור עליו והוא ישמור עלי ,כך נסכמנו בהרפיה .

לפחות יש תירוץ נפלא לבטן

נכון, וגם משהו שמסיט את תשומת הלב מחסרונה של חזית מפוארת עכשיו, בחודש תשיעי קצת קשה לי לגוון בבגדים, אבל עד לפני חודש וחצי בערך היה פשוט תענוג להתלבש - להיכנס לבגד צמוד (הכי כייף שמלה) ולהרגיש שהבטן עושה את העבודה, מספקת את הפוקוס.

שאני אגיד עוד פעם? מתה על עצמי בהריון. יש לי בטן ענקית. וכל מי שחושב אחרת(כולם ) סתם מקנא.

איך אני מקנאה בך מרב.
די אהבתי את הבטן עד כה, אבל פתאום אני מרגישה ענקית. קשה לי לקום מהמיטה. הכל קטן עלי. החזה שלי גדול מאד וכבד. כל החברות שלי מסתכללות בהתלהבות על נשים ערומות בספרי ההריון בלידה, ואני מתביישת לראות את העירום החושפני הזה. כמו לראות כבד של מישהו, איך אפשר לפרסם רגע כל כך אינטימי?

ואני אוהבת את עצמי בהריון הכי בעולם. לפחות יש תירוץ נפלא לבטן.
הכי מבאס זה בחודש רביעי-חמישי, כשהבטן עוד לא לגמרי הריונית ואז נראה שסתם משתפלת לה, אבל בהמשך, חודש שישי ואילך, כבר אין מקום לטעויות.
אישה בהריון- דבר נפלא, נשי, עוצר נשימה, מדהים. הבטן האוצרת בתוכה כל טוב, לא להאמין שיש שם תינוק מקופל בפנים.
אני אוהבת להיות בהריון. מרגישה שהגוף שלי מגשים את עצמו.
אני דווקא מרגישה לחלוטין לא מוגבלת, כך היה גם בהריון הקודם. והכי אוהבת לעשות יוגה בהריון, אז יש סיבה מאוד מוצדקת לא לעשות את הקוברה שאני לא אוהבת P-:

גם לי זה קרה השבוע , בדיוק אותו דבר . איך שגדלה לי הבטן , איך שנהייתי אמטי דמתי .
אני גם רוצה לפתח עוד קצת את הענין הזה .
עד עכשיו אהבתי מאוד את ההריון שלי ואת המראה החדש שאני מקבלת מיום ליום , אך בזמן האחרון קשה לי לקבל את מגבלות גופי . קשה יותר להתכופף ,להרים דברים והכי קשה זה ללכת לפיאלטיס ולרקודי בטן . פתאום זה נהיה יותר מסובך עם הגוף ,אתמול כבר ותרתי על השעורים ועכשיו אני עצובה יותר .
אני באמת לא יודעת מה לעשות ,אני רוצה להמשיך עם הפעילות אני רוצה להיות כמו לפני חודש אבל אני כבר לא .

מוכר, מוכר...
בדיוק השבוע הסתכלתי בצילומים של הלידה. אני נראית כמו איזה היפופוטם לבן שוחה במים בבריכה.
אבל החדשות הטובות הן שזה עובר די מהר ובלי הרבה מאמץ.

אתמול הצטלמתי באירוע משפחתי. היום אני מביטה בתמונות. מי זו הענקית הזו?לא מתחבר לי בכלל. מוכר?