על ידי יולי_קו » 31 אוקטובר 2018, 12:35
אמא של בנים יקרה,
כתבתי לך והכל נמחק! הנה נסיון שני:
אני חושבת עליך הרבה בימים האחרונים, אולי כי כתבת באופן מאוד נוגע ללב, ואולי כי גם אני הרגשתי שטעיתי, ושהילדה השלישית שלי היתה טעות- לבד עם שני פעוטות ותינוקת רכה, בן זוג בשלט רחוק, ובלי תמיכה אחרת (גרים בחו״ל).
הרגשתי אמא גרועה, חצי בן-אדם (מה שחוסר שינה עושה לאישיות), וממש התביישתי כששיתפתי אותו בהרגשה שטעיתי. שזה גדול עלי. עברו כמה חודשים טובים עד שהתאפסתי על עצמי.
הנה כמה כלים שעזרו לי בדרך שלי, ועד היום:
• לסלוח. לעצמי. לאחרים. להבין שהבחירה או הפעולה ברגע הנתון נעשית לפי ההבנה והיכולת של אותו זמן. בזמן אחר ההבנה, הרגש, הכוחות יכולים להשתנות, ולכן הבחירות או הפעולות עשויות להיות שונות.
• לבחור להכיר במציאות ולחיות בה. לא בעולם אוטופי או אידאלי או מועדף, אלא כאן ועכשיו. לי תרגול צ׳י קונג ומדיטציה עזרו מאוד בכיוון הזה. הנשימה היא כזאת עכשיו, הריכוז כזה, הגמישות והכוחות כאלה. זה מה שיש. כל יום וכל רגע הם מיוחדים. ובלי לנסות להיות מישהי אחרת, או שהסביבה תשתנה. זה מה שיש. מתוך ההכרה הזאת צומח שינוי, כי הדבר היחיד שקבוע הוא השינוי.
• להודות. למצוא על מה אני מכירה תודה, מה מתוך מה שיש לי, שיש סביבי, שקיים בעולם. על מה אני יכולה להכיר תודה כרגע. לפעמים זה האפשרות לנשום עוד נשימה, או מזג אויר יפה, או שמצאתי הבוקר את זוג המשקפיים שאיבדתי לפני כמה חודשים בדיוק כשאתמול בלילה איבדתי את הזוג האחרון שהיה בהשג יד (ולכן לא יכולתי להשתתף בנהיגה)-מקרה אמיתי! או על חבר אמיתי שקיים בחיי, או על בריאות, או על זה שיש לי אוכל, או על הפריווילגיה להיות בדיכאון ( יש ימים...).
• יש לי אמונה שמשרתת אותי נהדר: אני מאמינה שנולדתי לכאן בשביל ללמוד. כל מה שקורה בחיי משרת את המטרה הזאת. מכאן שעלי לנצל את האנשים העוברים בחיי ואת הארועים המתרחשים בהם בשביל להשתפר ולהפוך להיות יותר ויותר אני, ללמוד להתנקות מהסיגים המיותרים.
אין לי הסברים כרגע, אבל בשבילי זה כלי מעולה.
• אם יש דברים שמקפיצים אותי ומציקים לי באחר או במצב, לחפש איפה אני כזאת, (לחפש את ההשתקפות של זה בתוכי), ולהשלים עם זה שיש לי פנים רבות (הדגש הוא על לעשות שלום עם כל הצדדים שבי, כולל הרעה, הגנבת, הנכנעת, חסרת עמוד שדרה ...).
בהקשר לעניין של בן/בת:
אני חושבת שהרבה טמון בציפיות שלנו. למשל רצון להיות קרובות לבת, להלביש אותה ולסרק, לעבור איתה חוויות קרובות.
אז אני יכולה לציין שעם כל אחד מילדי יש תקופות של התקרבות והתרחקות, תלוי במצב רוח (שלי, של הילד/ה). שגם הבן שלי וגם אחי לבשו כשהתחשק להם שמלות, ושגם סירקנו אותם כשהשיער היה ארוך (לבן שלי (13) יש שיער עד הישבן, ואני מסרקת אותו לעיתים קרובות. בטיול השנתי האחרון הבנות בכיתה סירקו אותו).
אחד האחים שלי הוא חבקן באופי, אני מעסה ומקבלת עיסויים מהילדים שלי, כל אחד בסגנונו ובכמות המתאימה לו (לתת וגם לקבל).
יש לי חברה עם 4 ילדים (בן ושלוש בנות), הבן הכי קשוב ועוזר, אחת הבנות היתה במרד כמה שנים ולא דברה כמעט בכלל עם בני המשפחה, לא יצאה מהחדר ולא אכלה איתם כמעט אף פעם. לבת אחרת יש מחלה נדירה, וזה שואב כוחות רבים מהמשפחה.
בקיצור- כל אחד הוא עולם ומלואו. ובמיוחד את, לעצמך, כדאי שתהיי מרכז עולמך. שתזיני את עצמך. שתאפשרי לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה, ושתפעלי לקבל את החיבוק והאהבה הפנימיים שלך אליך, וגם מאחרים.
מהצד המעשי אני ממליצה לך לעשות עיסויים לילדים, לבעלך (רק אם זה מתאים לך), ולקבל ממישהי/הו מקצוענית עיסוי/שיאצו/רפלקסולוגיה. להרגיש איפה הגוף מתחיל ונגמר, ואיך המגע האוהב חוצה גבולות.
אני שולחת לך חיבוק ענק.
[po]אמא של בנים[/po] יקרה,
כתבתי לך והכל נמחק! הנה נסיון שני:
אני חושבת עליך הרבה בימים האחרונים, אולי כי כתבת באופן מאוד נוגע ללב, ואולי כי גם אני הרגשתי שטעיתי, ושהילדה השלישית שלי היתה טעות- לבד עם שני פעוטות ותינוקת רכה, בן זוג בשלט רחוק, ובלי תמיכה אחרת (גרים בחו״ל).
הרגשתי אמא גרועה, חצי בן-אדם (מה שחוסר שינה עושה לאישיות), וממש התביישתי כששיתפתי אותו בהרגשה שטעיתי. שזה גדול עלי. עברו כמה חודשים טובים עד שהתאפסתי על עצמי.
הנה כמה כלים שעזרו לי בדרך שלי, ועד היום:
• לסלוח. לעצמי. לאחרים. להבין שהבחירה או הפעולה ברגע הנתון נעשית לפי ההבנה והיכולת של אותו זמן. בזמן אחר ההבנה, הרגש, הכוחות יכולים להשתנות, ולכן הבחירות או הפעולות עשויות להיות שונות.
• לבחור להכיר במציאות ולחיות בה. לא בעולם אוטופי או אידאלי או מועדף, אלא כאן ועכשיו. לי תרגול צ׳י קונג ומדיטציה עזרו מאוד בכיוון הזה. הנשימה היא כזאת עכשיו, הריכוז כזה, הגמישות והכוחות כאלה. זה מה שיש. כל יום וכל רגע הם מיוחדים. ובלי לנסות להיות מישהי אחרת, או שהסביבה תשתנה. זה מה שיש. מתוך ההכרה הזאת צומח שינוי, כי הדבר היחיד שקבוע הוא השינוי.
• להודות. למצוא על מה אני מכירה תודה, מה מתוך מה שיש לי, שיש סביבי, שקיים בעולם. על מה אני יכולה להכיר תודה כרגע. לפעמים זה האפשרות לנשום עוד נשימה, או מזג אויר יפה, או שמצאתי הבוקר את זוג המשקפיים שאיבדתי לפני כמה חודשים בדיוק כשאתמול בלילה איבדתי את הזוג האחרון שהיה בהשג יד (ולכן לא יכולתי להשתתף בנהיגה)-מקרה אמיתי! או על חבר אמיתי שקיים בחיי, או על בריאות, או על זה שיש לי אוכל, או על הפריווילגיה להיות בדיכאון ( יש ימים...).
• יש לי אמונה שמשרתת אותי נהדר: אני מאמינה שנולדתי לכאן בשביל ללמוד. כל מה שקורה בחיי משרת את המטרה הזאת. מכאן שעלי לנצל את האנשים העוברים בחיי ואת הארועים המתרחשים בהם בשביל להשתפר ולהפוך להיות יותר ויותר אני, ללמוד להתנקות מהסיגים המיותרים.
אין לי הסברים כרגע, אבל בשבילי זה כלי מעולה.
• אם יש דברים שמקפיצים אותי ומציקים לי באחר או במצב, לחפש איפה אני כזאת, (לחפש את ההשתקפות של זה בתוכי), ולהשלים עם זה שיש לי פנים רבות (הדגש הוא על לעשות שלום עם כל הצדדים שבי, כולל הרעה, הגנבת, הנכנעת, חסרת עמוד שדרה ...).
בהקשר לעניין של בן/בת:
אני חושבת שהרבה טמון בציפיות שלנו. למשל רצון להיות קרובות לבת, להלביש אותה ולסרק, לעבור איתה חוויות קרובות.
אז אני יכולה לציין שעם כל אחד מילדי יש תקופות של התקרבות והתרחקות, תלוי במצב רוח (שלי, של הילד/ה). שגם הבן שלי וגם אחי לבשו כשהתחשק להם שמלות, ושגם סירקנו אותם כשהשיער היה ארוך (לבן שלי (13) יש שיער עד הישבן, ואני מסרקת אותו לעיתים קרובות. בטיול השנתי האחרון הבנות בכיתה סירקו אותו).
אחד האחים שלי הוא חבקן באופי, אני מעסה ומקבלת עיסויים מהילדים שלי, כל אחד בסגנונו ובכמות המתאימה לו (לתת וגם לקבל).
יש לי חברה עם 4 ילדים (בן ושלוש בנות), הבן הכי קשוב ועוזר, אחת הבנות היתה במרד כמה שנים ולא דברה כמעט בכלל עם בני המשפחה, לא יצאה מהחדר ולא אכלה איתם כמעט אף פעם. לבת אחרת יש מחלה נדירה, וזה שואב כוחות רבים מהמשפחה.
בקיצור- כל אחד הוא עולם ומלואו. ובמיוחד את, לעצמך, כדאי שתהיי מרכז עולמך. שתזיני את עצמך. שתאפשרי לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה, ושתפעלי לקבל את החיבוק והאהבה הפנימיים שלך אליך, וגם מאחרים.
מהצד המעשי אני ממליצה לך לעשות עיסויים לילדים, לבעלך (רק אם זה מתאים לך), ולקבל ממישהי/הו מקצוענית עיסוי/שיאצו/רפלקסולוגיה. להרגיש איפה הגוף מתחיל ונגמר, ואיך המגע האוהב חוצה גבולות.
אני שולחת לך חיבוק ענק.