על ידי להשלים_ולזרום* » 15 יולי 2010, 15:17
למרות שחל כאן איזשהו נתק ברצף הכתיבה וחבל...מרגישה שלטובת כל ה"דורות הבאים" חייבת להוסיף את שלי...
(וגם עצם הכתיבה - ללא קשר אם קוראים או לא - לפחות פסיכולוגית משפר את ההרגשה)
בתקופה האחרונה - מאז החלו אצלי כל התופעות, שלפי הנסיבות, ההגיון והאינטואיציה, חייבות להיות שייכות לתקופת גיל מעבר (או קדם גיל מעבר) -
אני מרגישה אדם שונה לחלוטין, בפירוש לא אותו אדם שהייתי קודם,
ההרגשה מאוד לא נעימה - כאילו אין שליטה על הגוף והוא עושה מה שבא לו, בהתחלה זה אפילו היה ממש מפחיד, היו התקפות של צמרמורות בלילות,
רעד בלתי נשלט בכל הגוף שלפעמים נמשך שעה ויותר, נגמר עידן השינה הרציפה והטובה בלילות,
הכי מייאש ומתסכל היה שלא היה מי שהבין אותי או שיכול היה להבין את מקור התופעות האלו, אז כולם - כולל טובי הרופאים שנועצתי בהם במצוקתי -
החליטו שאני סתם היסטרית ושאלו תופעות של חרדה ושאני צריכה טיפול נפשי וטיפול תרופתי למניעת חרדות,
זה היה אפילו יותר קשה ומשפיל מכל התופעות הפיזיולוגיות יחד !...כמהתי למצוא, ולו אחד, שיבין אותי ויוכל לעזור, לפחות להרגיע, לתמוך נפשית,
היו דפיקות לב מהירות שצצו משום מקום - שהרגשתי שלא היתה לי כל שליטה עליהן והלב כאילו איים לצאת לחלוטין מכלל שליטה,
הלחץ דם עלה וירד, אני ממשיכה להתעורר עם סחרחורות ובחילות, חולשה, כאבי שרירים, קוצר נשימה, תחושה כללית של חוסר אנרגיה בלתי מוסבר,
התעקשתי מידי פעם לעשות בדיקות הורמונליות, שהראו שיש שינויים, לעומת המצב הקודם, אולם עדיין היו - לטענת הרופאים "בגבולות הנורמה",
ובמצב כזה - לא ניתן להתחיל לקבל טיפול הורמונלי,
איני יודעת אם זה מזלי או לא - כי כל הזמן יש מחקרים ומחקרים סותרים לגבי ההשפעות ותופעות הלוואי של הטיפול ההורמונלי...שזה ממש מבלבל,
לי יש חששות כבדים מפני טיפול הורמונלי ומאוד הייתי מעדיפה שלא אצטרך להגיע לכך, מצד שני - לעיתים נדמה לי שלא אוכל לסבול יותר ואז אני כבר
אומרת לעצמי - רק שיתנו לי משהו שלא אצטרך לסבול כל כך...
בינתיים המליצו לי על תוספי מזון - פיטו פימייל - שמכילים תערובות של צמחים שונים, ידועים (כמו: קוהוש שחור, דונג קוואי ועוד) - ועובדה שמאז התחלתי
לקחת אותם - נעלמו הצמרמורות בלילות (אבל לא יתר התופעות - שעכשיו הופיעו מחדש - בעוצמה מוגברת...), אני מניחה שזה שייך לחלק מתהליך
ההסתגלות שפיתח הגוף לחומרים ולמצב - כפי שהוא עושה בדרך כלל בכל סיטואציה,
הבנתי שאין פתרונות קסם...אימצתי מה שלימדו אותי בכל מיני מסגרות וסדנאות שעשיתי לפני כן - שצריך לדעת לזרום ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו,
כי זה חלק מתהליך טבעי שאנו עוברים, ואין דרך לעקוף אותו או להעלים אותו באמת, וצריך גם לדעת להתחבר לצדדים הטובים שבכל התהליך הזה,
כמו למשל : שמתי לב שנהייתי הרבה יותר אסרטיבית ועומדת על שלי, הרבה יותר חדה וברורה בהחלטותי, קיבלתי פרופורציה אחרת לגמרי לגבי
מה עיקר ומה טפל, גם נפתח בי איזשהו סכר של : כבר לא איכפת לי יותר "מה יגידו, מה יחשבו" אני עושה מה שטוב לי, לא עושה יותר חשבון לאף אחד,
כמו שאמרתי מלכתחילה...הפכתי להיות אדם אחר ממה שהכרתי את עצמי עד עתה ולמדתי להשלים ולקבל את עצמי כפי שאני כרגע,
לפעמים אפילו מרגישה טוב עם כל התופעות הפיזיולוגיות שאני עוברת כרגע - במובן הזה שאני ממש מרגישה שזה כמו איזשהו תהליך שעובר בעל חיים
כשהוא "משיל את עורו" על מנת לעבור לשלב הבא המתבקש בחיים שלו...
תודה מראש על הסבלנות של כל מי שתקרא ותגיב (או סתם תקרא...),
ומאוד מקווה שמה שכתבתי יוכל לעזור - ולו במעט - לכל מי שתגיע לכאן אחרי,
ומאוד מקווה שתמיד נדע לשמור על מסגרת התמיכה הזו - ובכל דרך אחרת - האחת לשנייה, כי כוח התמיכה הוא דבר מדהים שלא ניתן לוותר עליו,
למרות שחל כאן איזשהו נתק ברצף הכתיבה וחבל...מרגישה שלטובת כל ה"דורות הבאים" חייבת להוסיף את שלי...
(וגם עצם הכתיבה - ללא קשר אם קוראים או לא - לפחות פסיכולוגית משפר את ההרגשה)
בתקופה האחרונה - מאז החלו אצלי כל התופעות, שלפי הנסיבות, ההגיון והאינטואיציה, חייבות להיות שייכות לתקופת גיל מעבר (או קדם גיל מעבר) -
אני מרגישה אדם שונה לחלוטין, בפירוש לא אותו אדם שהייתי קודם,
ההרגשה מאוד לא נעימה - כאילו אין שליטה על הגוף והוא עושה מה שבא לו, בהתחלה זה אפילו היה ממש מפחיד, היו התקפות של צמרמורות בלילות,
רעד בלתי נשלט בכל הגוף שלפעמים נמשך שעה ויותר, נגמר עידן השינה הרציפה והטובה בלילות,
הכי מייאש ומתסכל היה שלא היה מי שהבין אותי או שיכול היה להבין את מקור התופעות האלו, אז כולם - כולל טובי הרופאים שנועצתי בהם במצוקתי -
החליטו שאני סתם היסטרית ושאלו תופעות של חרדה ושאני צריכה טיפול נפשי וטיפול תרופתי למניעת חרדות,
זה היה אפילו יותר קשה ומשפיל מכל התופעות הפיזיולוגיות יחד !...כמהתי למצוא, ולו אחד, שיבין אותי ויוכל לעזור, לפחות להרגיע, לתמוך נפשית,
היו דפיקות לב מהירות שצצו משום מקום - שהרגשתי שלא היתה לי כל שליטה עליהן והלב כאילו איים לצאת לחלוטין מכלל שליטה,
הלחץ דם עלה וירד, אני ממשיכה להתעורר עם סחרחורות ובחילות, חולשה, כאבי שרירים, קוצר נשימה, תחושה כללית של חוסר אנרגיה בלתי מוסבר,
התעקשתי מידי פעם לעשות בדיקות הורמונליות, שהראו שיש שינויים, לעומת המצב הקודם, אולם עדיין היו - לטענת הרופאים "בגבולות הנורמה",
ובמצב כזה - לא ניתן להתחיל לקבל טיפול הורמונלי,
איני יודעת אם זה מזלי או לא - כי כל הזמן יש מחקרים ומחקרים סותרים לגבי ההשפעות ותופעות הלוואי של הטיפול ההורמונלי...שזה ממש מבלבל,
לי יש חששות כבדים מפני טיפול הורמונלי ומאוד הייתי מעדיפה שלא אצטרך להגיע לכך, מצד שני - לעיתים נדמה לי שלא אוכל לסבול יותר ואז אני כבר
אומרת לעצמי - רק שיתנו לי משהו שלא אצטרך לסבול כל כך...
בינתיים המליצו לי על תוספי מזון - פיטו פימייל - שמכילים תערובות של צמחים שונים, ידועים (כמו: קוהוש שחור, דונג קוואי ועוד) - ועובדה שמאז התחלתי
לקחת אותם - נעלמו הצמרמורות בלילות (אבל לא יתר התופעות - שעכשיו הופיעו מחדש - בעוצמה מוגברת...), אני מניחה שזה שייך לחלק מתהליך
ההסתגלות שפיתח הגוף לחומרים ולמצב - כפי שהוא עושה בדרך כלל בכל סיטואציה,
הבנתי שאין פתרונות קסם...אימצתי מה שלימדו אותי בכל מיני מסגרות וסדנאות שעשיתי לפני כן - שצריך לדעת לזרום ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו,
כי זה חלק מתהליך טבעי שאנו עוברים, ואין דרך לעקוף אותו או להעלים אותו באמת, וצריך גם לדעת להתחבר לצדדים הטובים שבכל התהליך הזה,
כמו למשל : שמתי לב שנהייתי הרבה יותר אסרטיבית ועומדת על שלי, הרבה יותר חדה וברורה בהחלטותי, קיבלתי פרופורציה אחרת לגמרי לגבי
מה עיקר ומה טפל, גם נפתח בי איזשהו סכר של : כבר לא איכפת לי יותר "מה יגידו, מה יחשבו" אני עושה מה שטוב לי, לא עושה יותר חשבון לאף אחד,
כמו שאמרתי מלכתחילה...הפכתי להיות אדם אחר ממה שהכרתי את עצמי עד עתה ולמדתי להשלים ולקבל את עצמי כפי שאני כרגע,
לפעמים אפילו מרגישה טוב עם כל התופעות הפיזיולוגיות שאני עוברת כרגע - במובן הזה שאני ממש מרגישה שזה כמו איזשהו תהליך שעובר בעל חיים
כשהוא "משיל את עורו" על מנת לעבור לשלב הבא המתבקש בחיים שלו...
תודה מראש על הסבלנות של כל מי שתקרא ותגיב (או סתם תקרא...),
ומאוד מקווה שמה שכתבתי יוכל לעזור - ולו במעט - לכל מי שתגיע לכאן אחרי,
ומאוד מקווה שתמיד נדע לשמור על מסגרת התמיכה הזו - ובכל דרך אחרת - האחת לשנייה, כי כוח התמיכה הוא דבר מדהים שלא ניתן לוותר עליו,