מתוק!
אצלי הילדים פשוט לא אהבו קרמבו בגיל הזה עד גיל 4 בערך, הם תמיד היו שמחים לקבל וזורקים אחרי ביס אחד.
לצערי היום אחרי שהם מקבלים אותו בסוף כל חגיגה אפשרית בעונת החורף, הם כבר למדו לאהוב אותו, והם מסיימים אותו בלי לזרוק.
אולי כמו קולה, טלוויזיה, בירה, סיגריה וכו' - בהתחלה זה לא טעים/כיף, אבל מתרגלים ומתמכרים?

שונאת קרמבו באופן אישי (לא משהו כללי נגד מתוקים, רק קרמבו)

משום מה, עלה על דעתו של בעלי לפני זמן מה לקנות חבילת קרמבו. פעם, בילדות, הוא אהב את זה, ונראה היה לו שזו תהיה הפתעה נחמדה לבן השנתיים שלנו.

הפשוש התלהב מאד מהאריזה, מהעטיפות, ומהמרקם הדביק. מהטעם כנראה פחות. כי כל קרמבו שהוא קיבל נזרק לפח אחרי כמה ליקוקים. מיותר לציין שלא טרחתי לנסות לעודד אותו לגמור עד הסוף...

יום אחד, באופן יוצא דופן, הוא נעמד ליד המקרר ודרש בתוקף: 'קרמבו'! בקופסה עוד נשאר קרמבו אחד או שניים (הזהרתי את בעלי שלא יקנה עוד...) והרשיתי לו לקחת. הוא פתח את המקרר, לקח קרמבו, ואני במקביל הוצאתי תפוח פינק ליידי מהמם (מסקנתי בהריון הזה: כל הממתקים אינם אלא תחליפים בלתי מספקים לתפוחי פינק ליידי) והתחלתי לקלף.

הפשוש אחז בקרמבו ביד אחת ופשט אלי את היד השנייה. "רוצה תפוח!"

"לא עכשיו, אתה אוכל קרמבו"

"רוצה תפוח!"

"תפוח או קרמבו?" ביררתי. (הוא אפילו עוד לא ליקק את הקרמבו המיוחל!)

"תפוח!" פסק, והושיט לי את הקרמבו. הוא קיבל שני פלחי תפוח והלך לדרכו שמח וטוב לב, ולא חזר בשום שלב לבקש את הקרמבו. מי אמר שילדים לא יודעים מה טוב באמת???

קרמבו זה פשוט לא טעים לי. בתור ילדה הייתי מחסלת את העוגייה, ומלווה את הקרמבו לחברים. אחר כך הייתי "מתענה" באכילת הקרמבו עד שהגעתי לעוגייה, עם השנים הקרמבו הפך לבסדר בשבילי, אך לעולם הוא לא יהיה טעים. אין לו טעם! (שוב, חוץ מהעוגייה המהוללת)
לילדים שלי אני לא נותנת להתקרב לקרמבו, זה נוראי! תערובות של המון המון המון ביצים עם כמויות אסטרונומיות של סוכר, וה"דובדבן שבקצפת"- שלל חומרים משמרים ומתחלבים למינהם.
חבל על מערכת העיכול של הילדים, למה הורים מרשים לילדים שלהם לאכול את התערובת התעשייתית הזאת, רק לי דופק הלב שהם מתקרבים לביסלי?! (טוב, אני יודעת שאני מעט קיצונית)

אבל זה דוחה! ה"קצפת" מורכבת מביצים רקובות וסוכר.

שיואו, איזה באסה! אשכרה אנשים גדלים וחיים בתחושה שהדבר הדוחה הזה זה איזה שוס?
גם אם הייתי מתמסר לאורח חיים באופני טוטאלי - חינוך ביתי אוכל צמחוני/טבעוני/נא, קומפוסט, גמילה ביתית ממתוקים וכן הלאה,
על קרמבו לא הייתי מוותרת!
(ולא, זה לא בציניות)

קשה לי להאמין בעצמי על עצמי
השבוע נתתי לילדים שלי קרמבו לראשונה בחייהם
ולא, לא מרגישה רע עם זה
אם כי מובן וברור לכולנו שזה לא היה ולא יהיה חלק מהחיים שלנו
נפלתי לתאוות המתוק הכימי והתעשייתי באחד מרגעי החולשה
וילדיי למדו איך אמא שלהם מאפשרת לעצמה ליפול ולקום
גם חשוב...
חשוב לי להיות עבורם מודל לחיקוי של אדם שלוקח אחריות על חייו ובריאותו,ממקום של מודעות ובחירה
אני בחרתי להתפתות וליפול
ומאז הם כבר ראו איך קמים מחדש
(ומשלשלים את הרעל הזה החוצה באותו יום...)
אז עכשיו הם יודעים מה זה קרמבו וממה צריך להיזהר ולהתרחק
לא בטוחה שבפעם הבאה הם לא יאכלו שוב אם יגישו להם לפה
וגם לא בטוחה מה אני אעשה...

וידוי

אוכל צרפתי מבוזבז עליכם, בחיי
גם סושי מבוזבז עלי (אני תמיד מנסה לשכנע אנשים שחבל לסחוב אותי לסושיות או לכבד אותי, זה ממש בזבוז!).

קרמבו זה שווה. זה מסוג הדברים שמאוד קשה לי לומר להם לא אם הם מול העיניים שלי (בד"כ בכלל לא מנסה). יאללה צריך קצת איזון (אין לי ממתקים בבית, גם בגרות לא צריכה להיות עשוקה ).

הידעתם שבישראל נמכרים הכי הרבה קרמבואים בעולם?
וממה עשוי קרמבו? מקצף ביצים, סוכר וחומרים מייצבים. ממה עשוי קרמבו (מתוך גלג"צ). מכיל מעל 100 קלוריות ומעל 3 אחוזי שומן.

אני למדתי בתיכון בו המאכל הלאומי היה קרמבו בפיתה.
מיותר לציין שמכיוון שחיבתי העזה לבית ספר ידועה, אני מוותרת על המסורת הנ"ל בששון ושמחה.

באופן לייט - תודה!

למה קרמבו זה גרוע יותר מאצבע שוקולד קינדר או ופלה?
אולי כי יש בזה איזה 90 אחוז מרגרינה? ממה הקרמ הזה עשוי לדעתכן? בטח מאיזה נפט עם סוכר ומשמרים.
ואפרופו קבצנים וכל זה, התיאוריה הזאת לא נכונה, פשוט מאוד: סוכר ומתוק זה ממכר; ככל שצורכים מזה יותר ככה רוצים את זה יותר, ויעידו כל משתתפי גמילה ביתית ממתוקים. דווקא אחרי שלא אוכלים מתוק איזה זמן פוחתת התשוקה אליו.
וזה גם עניין של הרגל. אפילו הבן שלי, שכבר די התקלקל בעניין הזה, והיום ממש בכה לי שהוא רוצה "משהו שימַתֵק לו את הפה", מסוגל לאכול איזה ממתק או לשתות איזה מיץ ולהודיע שזה מתוק לו מדי.

בתור מכורה קשה למתוק (במיוחד אם יש בו שוקולד)שכרגע לא נוגעת בסוכר בשום צורה , אני חווה פיצול אישיות בעניין הקרמבו.
אתמול היינו אצל חברים והאמא נתנה לבנה קרמבו. התגרתי ונגעלתי גם יחד. יכול להיות שאם הבת שלי לא היתה איתי הייתי פחות נגעלת
בתקופות שאני לא נמנעת מסוכר אני בהחלט מסוגלת לרדת על ארגז קרמבו שלם. (לא ניסיתי כבר הרבה שנים אבל נראה לי שזה טבוע די עמוק.מנחמות ילדותי)

לא קשור לכלום, הבת שלי קיבלה קרמו טעמה ביסון קטנטן הגיבה ב"איך" וזרקה אותו שלם לפח
(אח שלה אכל כמובן בביס אחד קרמבו שלם)

אני מניחה שהזמן הנכון הוא זה שבו נראה שלתת מיוזמתי משהו מזיק יפחית את הכמות שבה נצרך המשהו המזיק באופן כללי וכן ימנע אכילה בסתר. הרע במיעוטו מה שנקרא
ההיגיון הזה לא לוקח בחשבון את פקטורי העלייה והירידה החדות של רמת הסוכר בדם. ברגע שהרמה יורדת, משתוקקים לעוד. "משביעו - רעב".

ועוד: ההנחה שילדים יאכלו את ה-($&)#@^$-- הזה בסתר מבליעה הנחה נוספת, שלפיה ה-()#$^($@)* הזה הוא באמת מוצר ראוי ששווה ש"יחטאו" בשבילו. נראה לי שזו כבר לא דעה של הילד, זו דעה של האם...

(וכאן אני כבר לא מדברת על שוקולד, למשל, שהוא בסה"כ יאמי גם לאניני הטעם ובעל ערך תזונתי כלשהו, גם לא על עוגות, שיכולות גם להיות מאפה ביתי עשיר ומנחם, אלא על חטיפים גועליים חסרי כל קשר לאוכל. נניח "דובונים", "קבוקים", "צ'יטוס", נחשי גומי...).
<יאק>

אני מניחה שהזמן הנכון הוא זה שבו נראה שלתת מיוזמתי משהו מזיק יפחית את הכמות שבה נצרך המשהו המזיק באופן כללי וכן ימנע אכילה בסתר. הרע במיעוטו מה שנקרא.
זו לא פונקציה של זמן. אני לא מאמינה בלתת משהו מזיק בעצמי בשום זמן.

_זה נמצא בכל סופר יש לזה שתי גרסאות אחת לבנה ואחת ורודה (שמעולם לא טעמתי).
המכסה אדום ונדמה לי שקוראים לזה פלאף Flafe אבל אל תתפסי אותי במילה, כי האמת שלא אכלתי / קניתי את זה שנים._
לא, זה לא קרמבו, זה מרשמלו! קוראים לזה marshmallow fluff, וזה שחיתותי להחריד. הנה

לנו אין קרמבו בבית, אבל היינו בשבת אצל סבתא, ואני והילדים אכלנו 2-3 קרמבואים כל אחד. אחת לכמה זמן זה לא נורא כל כך.

רוני, אין לך מושג איך המטבח שלי שונה מזה של הוריי...


הורים שלי נהיו טבעונאים ! (כשהייתי ילדה הם היו טבעונים, צמחונים, ועוד כל מיני צרופים, אבל רק RAW, עוד המטבח עוד לא ראה).
אצלנו בדיוק נקנו כמה תרנגולות הבוקר, לצורך צליה.

מובן שלא היה לי בילדותי קרמבו. ברור שהחורף הזה כבר אכלתי אחד...

<לא תומכת באף תיאוריה, רק מרשה לעצמי לחוות שינויים ולהתנסות>

טלי, לא דובר ישירות על התמכרות, תוארו התנהגויות המתאימות להתמכרות - התנפלות על מתוקים וחוסר יכולת לווסת. לא במקרה נושא השיחה הוא ממתקים ולא תפוחים.

ובאיזה זמן זה כן נכון לתת לילד שלך משהו שמזיק לו כדי שיתרגל לנזק, או כדי שלא יעוט עליו במקום אחר?
לא יודעת. התכוונתי להגיד שנותנים עכשיו ממתקים וגם מתנפלים עכשיו על ממתקים במקומות אחרים, זה לא משהו בשביל העתיד אלא לכאן ועכשיו. אני מניחה שהזמן הנכון הוא זה שבו נראה שלתת מיוזמתי משהו מזיק יפחית את הכמות שבה נצרך המשהו המזיק באופן כללי וכן ימנע אכילה בסתר. הרע במיעוטו מה שנקרא.
וגם הזמן שבו אני אוכלת את המשהו המזיק ונראה לי לא לגיטימי למנוע מהילד שלי גם (אם הוא כבר מכיר ומבקש).

רוני, אין לך מושג איך המטבח שלי שונה מזה של הוריי...

שפירית
זה נמצא בכל סופר יש לזה שתי גרסאות אחת לבנה ואחת ורודה (שמעולם לא טעמתי).
המכסה אדום ונדמה לי שקוראים לזה פלאף Flafe אבל אל תתפסי אותי במילה, כי האמת שלא אכלתי / קניתי את זה שנים - אני בגמילה ממתוק
בכל מקרה אני עדיין רואה את זה בסופר.
צנצנת שקופה מכסה אדום בד"כ נמצא באיזור של ממרח שוקולד ודומיו

וסליחה לכל מי שמזועזעות מזה

היה כבר איזה דף על ילדים וממתקים, לא?! אני זוכרת שם דיון מעניין , מצד שני קראתי אותו לפני שהילדים שלי קמו בבוקר וביקשו לשתות פטל!!!!!!

לגופו של ענין: הגדולה שלי פחות נוטה למתוק אבל גם היא "מתקלקלת" ככל שגדלה - נחשפת אצל חברים. הקטן נולד "מקולקל" הוא מהזן ש"אם זה מתוק זה טעים"
בכל מקרה בבית שלנו יש ממתקים: שוקולד (מריר), דניאלה, יוגוט מתוק, חמוציות, תמרים, צימוקים (כבר לא אוכלים), דבש, סוכר, סילן (לא נוגעים), קורנפליקס מהזן המלא לא מתוק (עדיין יש בזה לא מעט סוכר), ומידי פעם יש חטיפים (במבה, ביסלי). אין אצלנו "סטוק" מצד שני אין אצלי סטוק של כלום .
לאחרונה יש דרישה הולכת וגוברת לממתקים. בהתחלה זה גרר בעיקר סרוב מרוגז מצידי עד שהבנתי שזה לא מתאים לי.
ולכן בחודשים האחרונים התחלתי מידי פעם, להציע מיוזמתי ממתק, הרגשתי שלא טוב שהם מקבלים ממתק רק כשהן מצליחים "לפרוץ" את הסרוב שהאיסור - זה הופך את המתוקים למשהו שברגע שמותר אוכלים בלי הקשבה לגוף.

אני עדיין מסרבת לבקשות לעיתים (פטל על הבוקר) ומתבאסת מיום שיש בו יותרמידי סוכר לטעמי (זה בערך כל יום ...) אבל בהחלט מציעה מידי פעם מיזמתי משהו מתוק - שזה לא יהיה משהו "אסור" או כזה שמאבדים שליטה כשפתאום מותר.

וחוץ מזה מאז שהיא קטנה הממתק הוא חלק מהארוחה ולא בא בסופה - זה סוג של אוכל שאוכלים ממנו מעט וזה לא "פרס" על ארוחה שאכלת - לטעמי לתת ממתק "רק אם גמרת את האוכל" ממצב את האוכל כנחות ואת הממתק כנשגב. זה אומר שאוכל זה הדבר הרע שצריך לעבוד בדרך למה "שבאמת שווה" - זה שגוי מבחינה שיווקית.

מה שכן, שמתי לב שאם אני דואגת שיאכלו כמו שצריך אז הדרישה למתוק פוחתת מאוד.

ועוד דבר - הדיונים שלי על אוכל קשורים ב"מזין או לא" ולא במשמין או לא - אידיאולוגיה שקל לי ליישם בהנתן ששני ילדי רזים מאוד.
ואני מדברת על מזין גם בהקשר של תפקודי הגוף - כשפצע מחלים אני מסבירה שזה בגלל שהיא אוכלת אוכל מזין לגוף יש כוח לרפא עצמו - כלומר הדיון על מרכיבי התזונה אינו מוגבל לויכוחלים על תאכלו / לא תאכלו אלא מחובר להרגשה פיזית טובה (או לפעמים רעה).

סליחה, גלשתי, אני פשוט נורא אוהבת את התובנות הללו שלי

כן, אלה הילדים שלי מקבלים ממתקים באופן מבוקר, לפעמים גם בבית, בד"כ יש משהו קטן מידי יום, ועדיין הקבצנות חוגגת וההיסטריה סביב כל מה שאין לרוב בבית מגיעה לרמות שאותי יכולות להגעיל ממש
זו הבת שלי, שבגלל הצירוף מקרים של זה שבאמת אסורים עליה הרבה דברים בגלל אלרגיות, אנשים בטוחים שאו שהיא בחיים לא אכלה ממתקים או שהמצאתי את האלרגיות בגלל שאני לא מוכנה לתת לה אוכל לו ארגני או משהו. ואז שלפתע פתאום הם רואים אותי מרשה לה לקחת במבה או צ'יפס או שוקולד (מריר, אלרגית לחלב) אז הם בשוק: "הבת שלך זוללת שוקולד?!" כאילו דא.

אני תוהה, האם אני צריכה אם כך להחזיק בבית את כל הזבל הזה בצורה חופשית לחלוטין, בשביל שלילדיי תהיה ההזדמנות להנות מהם באופן חופשי ומשוחרר לחלוטין?

דלית, איפה דובר על התמכרות?

ובאיזה זמן זה כן נכון לתת לילד שלך משהו שמזיק לו כדי שיתרגל לנזק, או כדי שלא יעוט עליו במקום אחר?

אז אתן נותנות לילדים סמים חופשי-חופשי כדי שלא יתנפלו לחברים על הגנג'ה כשיגדלו?
טלי זה לא לגבי העתיד. וגנג'ה זה לא ממכר.

עד שגיליתי שיש מן ממתק כזה שבא בצנצנת והוא רק הקצפת של הקרמבו.

איפה איפה מוצאים את זה? רוצה גם

ההורה צריך לשחרר לגמרי.
אני תוהה, האם אני צריכה אם כך להחזיק בבית את כל הזבל הזה בצורה חופשית לחלוטין, בשביל שלילדיי תהיה ההזדמנות להנות מהם באופן חופשי ומשוחרר לחלוטין? משום מה, זה נשמע לי קיצוני מידי. אנחנו לא הולכים לא לקיצוניות א', ולא לקיצוניות ב'. זה לא נראה לי סביר שהבית שלי צריך להפוך לבית של עמי ותמי רק כדי לאפשר להם להתנסות בממתקים חופשי על הבר, גם כי אני לא חושבת שזה טוב להם, וגם כי אני פשוט לא רוצה את הזבל הזה בבית. יש דברים מסויימים שאנחנו כן מכניסים הביתה, אפילו על בסיס קבוע, אבל זה לעולם לא כולל חטיפים אלא בעיקר מה שבגדר השוקולדים והגלידות, לרוב מהמשובחים יותר.

אגב, הדיאטנית שלי סיפרה לי שסטטיסטית, מטבחם של אנשים נראה דומה מאוד לזה של הוריהם, בד"כ, והם אוכלים דומה למה שראו בבית. גם אם כבני נוער וילדים הם אף פעם לא אכלו ירקות, למשל, אבל להורים תמיד היה שפע ירקות בבית, הם יתחילו לקנות אותם כשיהיה להם בית משלהם... מה שעוד יותר גורם לי להמשיך לא לרצות להכניס כל מיני ג'אנק הביתה.

_יש לי ילד שאם הוא רואה חפיסת שוקולד, הוא לא יירגע עד שהכל יעלם בבטנו, וילדה שתיקח שתי קוביות, וגם בעירוי לא תצליחו לדחוף לה את השאר. שניהם, מיותר לציין, גרים באותו הבית ונחשפים לאותה כמות סוכר
כנ"ל._

ולשאלה איך את אוכלת את הקרמבו שלך - אני בכלל אוכלת רק את הקצפת ואת השאר זורקת (עד שגיליתי שיש מן ממתק כזה שבא בצנצנת והוא רק הקצפת של הקרמבו. ולא, אני לא רוצה את כל הקרמבו המשוכללים האלו שעשויים משמנת ושוקלד אמיתי. זה טוב בגלל שזה תעשייתי

אז אתן נותנות לילדים סמים חופשי-חופשי כדי שלא יתנפלו לחברים על הגנג'ה כשיגדלו?

יש למשל דובשניות אורגניות מקמח כוסמין. תעשייתי, אבל לפחות טיפה מזין, בלי איזה ג'אנק גרוע (חוץ משמן צמחי, מן הסתם רווי).
לא מזין.
עם ג'אנק מזיק.

פחות גרוע מדובשניות לא אורגניות מקמח לבן-ריק מחיטה.
פחות גרוע, אבל לא יותר טוב.

יש לי ילד שאם הוא רואה חפיסת שוקולד, הוא לא יירגע עד שהכל יעלם בבטנו, וילדה שתיקח שתי קוביות, וגם בעירוי לא תצליחו לדחוף לה את השאר. שניהם, מיותר לציין, גרים באותו הבית ונחשפים לאותה כמות סוכר
כנ"ל.

חופשי זה חופשי.
האגדה מספרת שאבא שלי אכל פעם קילו טופי וכאשר סיים שאל אם יש עוד
(אז במקום חופשי היו עושים הצפה - זה לא הצליח כמובן )

_למה אף אחד לא עונה למה קרמבו זה גרוע יותר מאצבע שוקולד קינדר או וופלה?
זה ממש לא._

בכל זאת יש איזה דירוג בין הממתקים, גם התעשייתיים...
לא מדברת על מה שאופים בבית, יכול להיות נהדר.
יש למשל דובשניות אורגניות מקמח כוסמין. תעשייתי, אבל לפחות טיפה מזין, בלי איזה ג'אנק גרוע (חוץ משמן צמחי, מן הסתם רווי).
או שוקולד איכותי (לא וופל).
גם החטיפים בשקית שונים זה מזה, יש כאלה שמכילים שומן מוקשה חלקית (ביסלי ורוב הבייגלה) ויש כאלה שלא (במבה ואגב גם אפרופו).
נדמה לי שבדקתי פעם קרמבו, וראיתי רשימה ארוכה כל כך של חומרים כאלה ואחרים שהחזרתי למדף.
אצלי הם שמחים עם כל דבר מתוק. למשל כפית דבש ללקק. אז אפשר דבש אורגני (של לין מדהים).

האמת אף פעם לא חיפשתי תחליף לקרמבו.
והילדים שלי ממש לא מתנפלים על ממתקים מחוץ לבית, למרות שבבית הם מקבלים ממש מעט. מעט זה אומר אולי חבילת עוגיות אורגניות בשבוע-שבועיים. פה ושם סבתא נותנת אחת.
יש הרבה פרמטרים לגבי התנפלות על ממתקים.

האמת? לא היה מפריע לי אם היו מתנפלים על ממתקים מחוץ לבית.
הסך הכולל של הממתקים שהם היו אוכלים עדיין היה נמוך הרבה יותר מאשר אם היו אוכלים ממתקים יום יום בבית "רק כדי שלא יתנפלו".

עברתי תקופות של הרשאות גורפות ועברתי תקופות כמו עכשיו שאני דווקא מקפידה מאוד,
לא ראיתי הרבה שינוי על ההתנהגות שלהם. בעיקר מושפעים ממה שאני מרגישה.
אם אני סגורה על עצמי (כמו שאת שפתחת את הדף ממש לא, נראה לי (-:) אז הכל עובר חלק.

עכשיו בתקופת השפעות הארוכות שכולם חולים וחולים, ואנחנו עוברים את זה כמעט בלי כלום (חום יום אחד לילדה אחת וזהו),
קוטפים את הפירות.

הילדים לא מקבלים ממתקים והם מתנהגים כקבצנים
התיאוריה שלי היא אחרת.
בדומה לאלכוהליזם, יש ילדים עם נטיה להתמכרות לסוכר ושות'.
יש לי ילד שאם הוא רואה חפיסת שוקולד, הוא לא יירגע עד שהכל יעלם בבטנו, וילדה שתיקח שתי קוביות, וגם בעירוי לא תצליחו לדחוף לה את השאר. שניהם, מיותר לציין, גרים באותו הבית ונחשפים לאותה כמות סוכר.

למה אף אחד לא עונה למה קרמבו זה גרוע יותר מאצבע שוקולד קינדר או וופלה?
זה ממש לא.
לא יותר גרוע.

למה אף אחד לא עונה למה קרמבו זה גרוע יותר מאצבע שוקולד קינדר או וופלה?

_אני מכירה (אישית) כמה ילדים שמקבלים ממתקים בבית באופן סביר, ועדיין אוספים עורמים וזוללים.
כן, אלה הילדים שלי מקבלים ממתקים באופן מבוקר_

רוני, יכול להיות שהעניין הוא בדיוק מה שכתבת - שהם מקבלים ממתקים באופן מבוקר.
לא שיש לזה איזה הוכחות לכאן או לכאן, אבל נדמה לי שהתיאוריה שטוענת שילדים שמקבלים ממתקים באופן רגיל לא יתנפלו עליהם מחוץ לבית - אולי כוונתה לילדים שמקבלים ממתקים בבית באופן חופשי, לא באופן מבוקר=מוגבל.

לא שאני אומרת שהגישה החופשית היא הגישה הנכונה. אני באמת לא יודעת.
אני רק אומרת שבדברייך אין הוכחה לכך שהתיאוריה לא עובדת, כי את בעצם לא ניסית ללכת על הכיוון הלגמרי חופשי.

אני מודה שזה קצת מפחיד ללכת לכיוון הלגמרי חופשי, יש פחד שהעניינים ייצאו מכלל שליטה (ואולי זה באמת יכול לקרות?), אבל אני תוהה אם היה יכול להיות שווה לנסות. אולי במצב כזה שהילד מקבל ממתקים לא באופן מבוקר אלא ככל חפצו - אולי אז הוא יאבד את הדחף החזק לזה?

אבל צריך להיות ברור שאם הולכים על הגישה הזו אז חופשי זה חופשי. זה אומר שההורה צריך לשחרר לגמרי.
(כי אם הוא רק לכאורה משחרר ואז מנסה מחדש לאחוז - זה לא נותן לילד את תחושת החופש האמיתית שמאפשרת לו עצמו לשחרר).

<כל הנ"ל בעצם תהיות, ולא שום מסקנה או דעה ברורה>

קרמבונא
רציתם קיבלתם

שכחתי בכלל מה רציתי לכתוב P-:
שבגלל (בזכות?) הדף הזה יושבת לי שמיניה של קרמבואים מעל המקרר אני רק מחכה שהילדים יירדמו

אני לא מחזיקה ממתקים בבית (בד"כ), אבל אם הולכים לקניות או שיוצאים לאנשהו אני קונה אחד או שניים. הממתקים אצלנו בבית הם בעיקר פירות ופירות יבשים, אולי עוגיות או חטיף מלוח פעם ב... אצל הסבים יש וגם אצל חברים. וכשיש אי אף פעם לא מגבילה- שיאכלו 20 סוכריות מצידי. והקטע הוא שהם לבד מגבילים את עצמם. ואם הילדים שלי עם חטיף ביד אני אוכל לידם תפוח- הם יזרקו את החטיף מהיד ויבואו לבקש ממני. אין תחושה של חסך, זה לא שמרגישים שאין, זה שיש הרבה אלטרנטיבות טעימות לא פחות... הם מתים על צימוקים למשל. ואם הם מבקשים אני קונה וגם נותנת להם לזלול כמה שבא להם- והם פשוט מפסיקים לבד- למשל לפני כמה ימים היינו בקניות, ביקשו תפוצ'יפס וקיבלו כל אחד חטיף ביד, ואחרי 3-4 חתיכות זה נזרק (זה עדיין יושב אצלי באוטו P-:)
אבל אצלי הם קטנים אז אולי הבעיה עם גדולים יותר.

האם להגביל אכילת ממתקים

אין שם עדיין מסקנה מגובשת, וכנראה שגם לא תהיה... כל אחד והמשיכה/אי משיכה שלו למתוק.
אני לא מסכימה עם זה -
אין רע בקרמבו אין רע בנחשים הרבה יותר רע בעיני להרעיב ילד ומנוע ממנו.
ועוד איך יש רע. זה שזה לא הורג אותנו על המקום לא אומר שזה טוב. ובחייאת, למנוע מילד ממתק עם אפס ערך תזונתי זה להרעיב?? אין לי מילים.

אני מכירה (אישית) כמה ילדים שמקבלים ממתקים בבית באופן סביר, ועדיין אוספים עורמים וזוללים.
כן, אלה הילדים שלי מקבלים ממתקים באופן מבוקר, לפעמים גם בבית, בד"כ יש משהו קטן מידי יום, ועדיין הקבצנות חוגגת וההיסטריה סביב כל מה שאין לרוב בבית מגיעה לרמות שאותי יכולות להגעיל ממש (ועם לא ראיתם מעולם 3 ילדות רבות כמה שלוקים כל אחת תיקח מהמיץ ענבים, לא ראיתם שנאת אחים מימיכם)...

ככה שגם לי נמאס מהתיאוריה הזו

הילדים לא מקבלים ממתקים והם מתנהגים כקבצנים
הייתי עם האמונה הזאת פעם
והחל-פתי אותה בהנה יש לנו ולא חייבים לאכול שראיתי עובד בהמון בתים
בנתיים הבת שלי רק טועמת גזר ואבוקדו שנגיע לממתקים אני אעבור לטיפול פעמיים בשבוע

אני מגיעה לא פעם למקומות בהם הילדים לא מקבלים ממתקים והם מתנהגים כקבצנים אשר ראו פעם ראשונה ממתקים אוספים עורמים וזוללים
לי נמאס מהתיאוריה הזו. אני מכירה (אישית) כמה ילדים שמקבלים ממתקים בבית באופן סביר, ועדיין אוספים עורמים וזוללים.

פשוט הילדים שמקבלים כל הזמן ממתקים, כבר אכלו את הקינדר שלהם בשמונה בבוקר (רואים אותם בדרך לגן) אז מה דחוף עכשיו עוד אחד? תיכף אמא תבוא עם עוד במבה...
זה לא אומר שהם יותר "מאוזנים" או משהו.

כמי שנותנת לילדים ממתקים במינון אני מגיעה לא פעם למקומות בהם הילדים לא מקבלים ממתקים והם מתנהגים כקבצנים אשר ראו פעם ראשונה ממתקים אוספים עורמים וזוללים. אז בבית ואין ובחוץ יש מה עשיתם עם זה? הרי המניעה הזו מביאה לבולימיה בכיוון השני אין רע בקצת מתוק אין רע בקרמבו אין רע בנחשים הרבה יותר רע בעיני להרעיב ילד ומנוע ממנו.

וזה רע כי... ?
אני פשוט יודעת שיש פה הרבה צמחוניים ואולי הם לא יודעים...

_. האם אפשר לגדל ילדים בלי שקדי מרק?
לי זה נורא קשה, מה לעשות אבא שלהם מת על זה.._
אני באותה בעיה.
מזל שאנחנו בחו"ל והקרמבו פה במחיר מופקע, אז זו בכלל לא אופציה. אם באים לביקור אז טועמים, אבל אין התמכרות למזלי.

האמת קרמבו מעולם לא משך אותי,
אותי שאלה אחרת מטרידה. האם אפשר לגדל ילדים בלי שקדי מרק
לי זה נורא קשה, מה לעשות אבא שלהם מת על זה..

אילה, העוגה הזו מעוררת בי קבס.
קרמבו אחד, פסדר. השני-ניחא. השלישי כבר יהיה מגעיל.
את יודעת שסבא שלי היה אוכל קרמבו בכפית?"
הבן שלי אוכל קרמבו בכפית. סיפור אמיתי.
אה ודבר אחרון- מספרים שעובדי שטראוס מקבלים אפשרות לקחת שק קרמבו (בערך 500 יח') מהסוג ב' הביתה.
מספרים גם שכל עובד עושה את זה בדיוק פעם אחת.
ושכל הסוג בית'ים נזרקים לפח (אלה שפחוסים לפני שנכנסו יפים וזקורים לתוך המגש של הארבעים).
ולמה רק פעם אחת?
סיפור אישי של מישהו משטראוס, ששמעתי במו אזני-
בארבעים הראשונים המשפחה עוד חוגגת.
בארבעים הבאים ככה ככה.
לא נעים לזרוק אז אוכלים בהדרגה עד כמה שאפשר ובסוף ממש נמאס. ממש ממש נמאס. ממש ממש ממש נמאס.
וזהו. גמילה מוחלטת בגלל העמסת יתר.
וכל המשפחה כולל הילדים, לא מתקרבים יותר לקרמבו. הם רואים מישהו אוכל קרמבו ונהיים ירוקים:-P.

אם הם לא יאכלו קרמבו מה יעשו בכל הביצים המקולקלות ?

_ברגע שמבינים שהילדים לא "מסכנים" כשהם לא אוכלים ג'אנק
אז זה מאוד פשוט._

בדיוק השבוע חברה אכלה לידנו קרמבו. הבת שלי הסתכלה על זה ואמרה לה "את יודעת שסבא שלי היה אוכל קרמבו בכפית?" (סיפור אמיתי, וזה הדבר היחיד שמעניין אותה ביחס לקרמבואים).
ואחרי זה אמרה לה, זה נראה מגעיל...
אז לא כל הילדים נמשכים לקרמבו (-:

יש בזה ג'לטין דגים....
וזה רע כי... ?

אני מבינה שזה דף דחקות בעיקר
אבל אשמח להבין למה קרמבו יותר גרוע מכל ממתק אחר.

אילה, אני מאוד אוהבת קרמבו אבל הלינק לעוגה ממש לא נראה טוב

P]מי ביקש עוגת קרמבו ולא קיבל? rcpviewie[/po].asp?RecipeKey=32

ותאמינו לי שחפרתי רבות במעמקי הרשת רק כדי לגלות אחת נטולת מרגרינה !

ואצלינו הדוסים יש גם בעיות הלכתיות

סגולה, איזה שיר 'קרוע'. הרג אותי.

העוגיה...או הקצפת....??
מציעה בידידות ואהבה לטעום פעם קצפת "על אמת".
ודל"ב.

_היה שלב שהייתי מתחילה ממעטפת השוקולד..בקילוף איטי...מבלי ל"פצוע" את הקצפת...ורק אז אחרי שנשאר ערום... לוקחת ביס....
היום כבר לא מתפתה וישר נוגסת._
גם אני..

ניסיתי פעם להפרד ממישהו על ידי שינון תכונותיו הגועליות והדגשת תכונותיו השליליות. כיום אני נשואה לו)


אצלנו אוכלים קרמבו אצל סבתא. תמיד יש אצלה איזו ארבעימייה. אני מרשה אחד לכל ילדה (ולעצמי).

יש בזה ג'לטין דגים....

_לא, את גדלת עם קרמבו ונשארת מכורה. הבה נדייק.
האם ילדי יגדלו יפה כל כך בלי קרמבו?
לא, הם יגדלו יותר טוב_
לא, הם יגדלו עם אובססיה לפצות על חסך הקרמבו שאמא'שלהם יצרה להם

סליחה על הבורות. מה כל כך נורא בקרמבו?
ה כ ל

אני דווקא אהבתי הרבה ממתקים כשהייתי ילדה, אבל קרמבו תמיד היה מחוץ לתחום. גועל נפש.
(עוד יתרון ל רגישות חושית העולם הוא יותר מדי )

עכשיו ברצינות:
האם טבעי לגדל ילדים בלי קרמבו?
בהחלט בהחלט בהחלט. מניסיון.
אני גדלתי עם קרמבו, וגדלתי יפה מאד
לא, את גדלת עם קרמבו ונשארת מכורה. הבה נדייק.
האם ילדי יגדלו יפה כל כך בלי קרמבו?
לא, הם יגדלו יותר טוב
(אחרי תקופת הגמילה, שתישכח מהר יותר משנדמה לך)
ועד מתי אוכל למנוע מהם לאכול קרמבו? עד מתי אוכל להסתיר מהם את האריזות המנצנצות, את הציפוי המבריק, את התוך הרך, המתוק, המתמסר?
אחרי שאת עצמך תעברי את הקריז, זה יהיה קלי קלות
ומה יכול להיות תחליף הולם? קרמובנא מקרמבולה מרוסקת בציפוי תמרים מעוכים על גבי ביסקוויט-דמה עשוי כוסמת טחונה מיובשת בשמש?
חס ושלום, לא.
אוכל.
פשוט אוכל טעים וטוב שאוהבים, וגם משחקי יצירה בנייר אלומיניום מבריק בשלל צבעים, שקונים בנפרד.
כי אין תחליף, פשוט אין תחליף, למשהו כל כך נחות.
ובמה נעטוף, אם נייר האלמוניום מוקצה מחמת מיאוס?
ע"ע משחקי היצירה

מוצאת את עצמי תוהה, מתלבטת, ותשובות אין.
יש, אבל הן קשות לעיכול... (())(())(())

מקווה שלא הרסתי את הדף עם פחות מדי תמיכה @}

@}@}@}@}@}

די כבר די!

עוד שישה שבועות אני באה לארץ לחודש, לארץ הבורקסים והמילקי ועכשיו אתם מביאים לי גם את הקרמבו הזה. מה אתם רוצים שאני אחזור הביתה במשקל טון?

אני כבר ארבעה חודשים ב גמילה ביתית ממתוקים ובשביל להצליח הייתי צריכה לחתוך בהכל, ופתאום אתן באות לי עם הדף הזה ...

יש גם לשים את הקרמבו לעשר שניות (ערום) במיקרו
אבל זה לא הז'אנר שלי

קרמבו זה הפרי שרק עושה הכנה לדבר האמיתי בחורף
סופגנייה!

זיכרון נעורים; יושבת נערה בת 17 עם חבילת קרמבו מזעזע במיוחד בטעמי בננה, וניל ועוד משהו לא ברור, אולי תות? היה איזה נסיון נואש בארץ לשדרג את הקרמבו הרגיל. לא הלך...
בכל אופן,יושבת הנערה, מול המפזר חום בחדר נעוריה, מעמידה את הקרמבו מול המכשיר החם והציפוי נמס לו והבפנוכו מקבל מרקם מוסי במיוחד... ואז כל זה הולך לכיוון הפה
וככה עוברים את הבגרויות בקלי קלות

ומי שרוצה להצטעק לה על רעלים וג'אנק וכן הלאה, כנראה שלא חוותה אורגזמה מהסוג הקרמבואי מימיה...
חבל.

נא לא להשמיץ קרמבו בדף הזה
(זה כולל השמצות על קרמבו מוקה)

_וכל אלה שבאופן טבעי חושבות שזה מגעיל - או קיי, אני יכולה לנסות להבין את זה, יש כאלה שגם נולדו באופן טבעי רזות ויפהפיות.
אבל כאן זה דף של מתמודדים._

אוי טבריינית! תחזרי לכתוב! גם אני חשבתי שזו את...

אבל בעצם הטבריינית אוכלת בריא. קרמבו מאמרנט.
חברות יקרות חשבתי שאתן כבר מכירות אותי. אני לא נוגעת בקרמבו! הג'אנק היחיד שאני מרשה לעצמי הוא קרם ברולה. יאמי... מכינה יחד עם הבנות מחמאת שומשום מקורמלת עם מייפל בתנור שמש. פעם לא היתה שמש וקרמלנו את החמאת שומשום ליד תנור האמבטיה. יצא מצוין! (שחום למעלה ונוזלי בפנים, כמו שאני אוהבת).

חוץ מזה הכל בסדר, ט"ל הקטן מוסר לכם ד"ש. הילדים מאוהבים בו. אני תמיד אומרת שהתינוק הזה הוא נשמה גבוהה בגלגול האחרון שלה. אמנם היה לנו איתו שבוע קשה אחרי הלידה גילינו שהוא נולד נימול ועכשיו בפעם הראשונה בחיי אני מודאגת ממה אנשים יחשבו עלינו. למזלי חברתי הוותיקה דידי (לחמן-מסר) באה לעזור בפוסט פארטום, שטפה כלים, לקחה את הילדים לטיולי ליקוט והכל, וממש שיפרה לי את מצב הרוח. אפילו חמותי התאהבה בה ("למה את לא לומדת מדידי לשלב קריירה ומשפחה? שבשבות זה לא עתיד. תראי איך היא יודעת לחלק קרפיונים יפה").

אנסה לכתוב יותר אחרי שנחזור מטיול משפחות מסובסד (אנשי קבע) לפורט סעיד.

אבל בעצם הטבריינית אוכלת בריא.
לכן הכינוי האלמוני.
יש לי פתרון לשאלה אם קרמבו הוא "מעדן שאי אפשר לעמוד בפניו", או "חיקוי פלסטי למזון". פשוט מאוד! פירות הקרמבו הממהרים להבשיל, בתחילת העונה, הינם "מעדן שאי אפשר לעמוד בפניו". מי שממשיך לאכול מהפרי במהלך העונה, מגלה שאט-אט טעמו הופך לדוחה, עד שבסוף העונה הוא מגיע לדרגת "חיקוי פלסטי למזון".

מה כל כך נורא בקרמבו?
בהזדמנות ישרי את העטיפה וקראי את רשימת החומרים.

מה נסגר, סטירי? אפשר לצאת מהבונקרים?

אני המומה שעוד לא נשאלה השאלה הכי חשובה....
מה אתם אוכלים קודם...העוגיה...או הקצפת....?
היה שלב שהייתי מתחילה ממעטפת השוקולד..בקילוף איטי...מבלי ל"פצוע" את הקצפת...ורק אז אחרי שנשאר ערום... לוקחת ביס....
היום כבר לא מתפתה וישר נוגסת.
ואיכס....על המוקה ! רק וניל !
מעניין אם יש קבוצת עניין בפייסבוק?

ערכתי את התמונה כקישור, גם בגלל השפעותיה החמורות על התיפקוד התקין שלי וגם בגלל הכלל ש"בלי תמונות" בדפים.
פרח הלימון, אני מבקשת את סליחתך:-]

אני חושבת שאין כל רע בקרמבו.

kramboo]הנה b1[/po].jpg

יאמי!

סליחה על הבורות. מה כל כך נורא בקרמבו?

אבל בעצם הטבריינית אוכלת בריא. קרמבו מאמרנט.
זה לא מתאים לה....

כלומר, רק עכשיו, אחרי ההודעה האחרונה...

זו כנראה הטבריינית.
גם אני חשבתי שזו הטבריינית.

אני מתחילה (לאט לאט, ותוך שפשוף עיניים) להבין שהדף הזה לא סטירי.
OK
סטירי.
נרגעתי.
זו כנראה הטבריינית, מחוזקת בהורמונים של אחרי הלידה וטוחנת קרמבואים עם חילבה להגברת ייצור החלב.

מש"ל, זו כנראה הטבריינית, מחוזקת בהורמונים של אחרי הלידה וטוחנת קרמבואים עם חילבה להגברת ייצור החלב.

אחד הפירות.
זה לא סתם אחד הפירות זה פרי עונתי !
וזה עוד לפני שהזכרנו את העונג של להכין כדור גדול מכל ניירות הקרמבו שאוכלים בעונה (זה יותר טוב מלאסוף אגואים (שזה לכאלה שחושבים שטושים זה הדק, גרעינים של מישמיש (שזה כמו מישמש אבל טעים )))
השנה לא יצא לי כדור גדול כל כך אבל את הכדור הענק של 1983 לא אשכח לעולם .

תודה לכל המגיבות.
ממש חיזקתן אותי.
אתמול חיסלנו פה קופסה של ארבעים. הילדים ממש נכנסו לאקסטזה. (לא כל הארבעים חוסלו, חלק כווצ'צ'ו בקרב קרמבואים חבל על הזמן).
אבל היום אני מרגישה מחוזקת. רק היום, להיום, לא קונים קופסה נוספת.
נחכה עד מחר ונראה מה יהיה.
בקשה אישית אם אפשר: נא לא להשמיץ קרמבו בדף הזה. מהדחקות לא מגיעים לשום מקום חיובי. (ניסיתי פעם להפרד ממישהו על ידי שינון תכונותיו הגועליות והדגשת תכונותיו השליליות. כיום אני נשואה לו).
וכל אלה שבאופן טבעי חושבות שזה מגעיל - או קיי, אני יכולה לנסות להבין את זה, יש כאלה שגם נולדו באופן טבעי רזות ויפהפיות.
אבל כאן זה דף של מתמודדים.
והמרגיעון: כל אדם והיקר ללבו.

אני חושבת שילדים, תינוקות ליתר דיוק, נולדים עם יכולת מולדת שלא לרצות קרמבו. בין הקריז הראשון לשלישי צריך לתת להם טחינה משומשום מונבט, ואת לא מאמינה כמה מהר הם משתפים פעולה עם זה. כמובן, אפשר להרוס את זה בקלות, אבל המחיר גבוה. זה מתחיל בקרמבו ובסוף עוד משקרים לאבא ואמא.

(קרמבו זה מגעיל. ממש. אחד הפירות ששנאתי עוד מילדות)
<בכל מקרה, לכל אדם יש מקום>

אני אף פעם לא אהבתי ממתקים (גם לא בתור ילדה) אז כמו אחרות פה, קרמבו זה בכלל לא משו מעניין. אנחנו (שנינו) חושבים שזה איכס לא מזין ונגמר הסיפור. בכלל לא נתקלים בממתקים וחטיפים.
היא מעולם לא ראתה קרמבו או שמעה עליו, אז זה בכלל נון אישיו.

אין-אין-אין כמו קרמבו!
אני מתחילה (לאט לאט, ותוך שפשוף עיניים) להבין שהדף הזה לא סטירי.
שיואו, איזה באסה! אשכרה אנשים גדלים וחיים בתחושה שהדבר הדוחה הזה זה איזה שוס?
אוכל צרפתי מבוזבז עליכם, בחיי.

יש כאלה שלא צריכים גלידה וזה בסדר.


קבוצת תמיכה דחוף!

גם עלי קרמבו הוא הפרי העונתי האהוב ביותר
אצל הדוסים תמיד ישנה ההתלבטות אם לברך עליו "שהחיינו".
לדעתי ראוי.
ואין לי ספק שיומחד גם אצלינו יהיה ארגז של 40 שמונח בחדר ארונות (כשיהיה לי אחד כזה), כמו אצל ההורים שלי, וזה יהיה אחלה "ממתק שבת".
<גם האיש שלי עוד גונב מידי פעם ביסלי ובמבה בהיחבא, אבל מותר לו להתפרק על משהו, הוא לא אוכל סוכר>

_ברגע שמבינים שהילדים לא "מסכנים" כשהם לא אוכלים ג'אנק
אז זה מאוד פשוט._
מסכימה!

אנחנו את כל הקניות עושים בחנות טבע, כשמגיעים מדי חודשיים בערך לסופר, הילדים בכלל לא שמים לב לכל המדפים עם הג'נק ולא מבקשים כלום.
בקניה השבועית בחנות טבע כשהם באים איתי אני קונה להם מה שהם מבקשים.
אני טבעונית המון שנים (בערך 30) ולא אוכלת ג'נק בכלל בכלל! אבל ...אוהבת ואוכלת גלידה מדי פעם. ולכן, לפעמים אני נוסעת באופניים עם הילדים ואנחנו יושבים לנו בכייף ואוכלים גלידה!
זה כנראה האיזון שלנו. (יש כאלה שלא צריכים גלידה וזה בסדר@} ) הילדים שלי בני 6 ו 3.
מה שאני רוצה להגיד זה שאם יש משהו לא בריא (למשל קרמבו) שאת מאד אוהבת זה בסדר לדעתי. את לא צריכה להלחם בזה ולא יגרם שום נזק לילדים....
כל משפחה מוצאת את האיזון שלה.@}

ומה יכול להיות תחליף הולם?

שאלה מעניינת. אולי יעזור להתמקד: תחליף למה את מחפשת, בעצם?

תחליף לחויה משותפת מהנה?
תחליף לתחושה של מרד?
תחליף לתחושה של ילדות?

ואז התשובה מתחילה להגיע...

אין-אין-אין כמו קרמבו!
וחדל השבתת השמחות!

ועד מתי אוכל למנוע מהם לאכול קרמבו? עד מתי אוכל להסתיר מהם את האריזות המנצנצות, את הציפוי המבריק, את התוך הרך, המתוק, המתמסר?
זה מפתה אותך, אז כנראה שלא תצליחי.
אותי לא כל כך, אז אין לי שום בעיה. הילד שאל "מה זה"? אמרתי לו, ממתקים שאני לא קונה. עברנו הלאה.
... כמו שביסלי/במבה שנואים עלי, גם בטעם וגם במה שהם מייצגים, ואין אצלנו שום אישיו עם זה.

להבדיל, גלידה ושוקולד כן עובדים עלי, והילד קלט אותם מזמן-מזמן...
(אבל אם לא היה קולט, לא חושבת שהיו לי רגשות אשמה על זה).

ברגע שמבינים שהילדים לא "מסכנים" כשהם לא אוכלים ג'אנק
אז זה מאוד פשוט.
ועוד משהו. כשאותנו מפתות אריזות מנצנצות אז נדמה לנו שאנחנו מונעים משהו מדהים.
ממש לא לדעתי.
ככל שאפשר לדחות את הג'אנק זה עדיף.
אולי אם תשקיעי בכל מיני "ממתקים" בריאים יחסית (כדורי אנרגיה, עוגת חרובים ועוד...)
אז יהיו לך פחות רגשות אשמה.