אז מחשבות
נסעתם לשוויץ בסוף?
אשמח לשאול שאלות אם כן

תמר, נסי לשאול את [po]עינ התכלת[/po] :-)

שלום לכולם.
אני משערת שזהו הדף הנכון לכתוב בו. מקווה שתהיה כאן חשיפה יתרה לשאלותי.
אם לא, אני מזהירה - הודעה דומה עלולה להופיע בכיכר השוק...

אנחנו מתכננים מעבר בעוד מס' חודשים לפאדובה שבאיטליה. כשעתיים מפירנצה. שעה מורונה.
יש לנו ילדה כמעט בת שנתיים.
האיש יהיה עסוק בעבודותיו, הוא מנהל שם חברה.... ואני, בינתים בבית עם הילדה והבאים לבוא... ככל הנראה אמשיך ללמוד שם.

האמת היא שכאן יש לי רשת תומכת של אימהות חברות, מאוד טוב לי וקצת קשה לי עם המעבר.
אני לא יודעת מילה באיטלקית אבל מתכוונת להתחיל ללמוד בקרוב.

הייתי שמחה ליצור לעצמי קשרים עם עוד אמהות שהן בבית .
מישהו מכיר ישראלים, איטלקים, חברים נחמדים בפאדובה או בצפון איטליה?
אולי מישהו שחי שם או מכיר את התרבות יכול לספר לי קצת על איך זה עובד שם מבחינת ילדים, גנים, חינוך ביתי וכו'

אשמח לכל פיסת מידע

תודה והמשך שבוע נעים
תמר

[u]אם לא רוצים ילד שיהיה תלוי בנו על מנת לתרגם לו את העולם[/u]
האמת, אני לא יודעת איך לנסח את זה, אבל ילדים קטנים - בוודאי בגילאי שלוש ומטה - תלויים בנו כדי שנתרגם להם את העולם.
ככה זה.
ותפקידנו לתרגם להם את העולם.
יש סיטואציות שצריך בהן פחות תרגום (למשל, חיים בארץ שלנו, מוקפים קרובים וידידים שעוזרים לנו בעצם קיומם והמפגשים איתם לתרגם לילדינו את העולם) ויש סיטואציות שצריך יותר תרגום (החלטה לנסוע לתקופה לארץ זרה).

לא יודעת איך זה בבודפשט, אבל אני במזרח ברלין, ויש פה מקומות שפתוחים בשעות קבועות כל יום כמעט, מעין משחקיות, שההורים מגיעים אליהם עם הילדים, ויש תמיד אינטראקציה.
וכמובן, שבקיץ ובאביב, וגם בסתיו, יש שפע של גני שעשועים מלאים בילדים.
תנסי לברר איך זה שם מהבחינה הזאת.
כמו שכתבתי קודם, בעיניי מה שהכי עוזר, זה למצוא משהו שגר במקום, ולשאול איך זה שם ספציפית.

בשמת- ברור שלא זה הפרדוקס. אני לא רוצה לא בדידות בבית ולא חברה במחיר של לזרוק אותו לגן. הייתי מוכנה לנסות גן אם אפשר להגיע לתהליך קליטה ארוך עם ההורים ואם אראה שטוב לו. אני לא אדוקה בקטע הזה. בקונסטלציה של הארץ עם הסביבה והחברים והקרבה הבית הוא האפשרות המועדפת. בקונסטלציה של חוץ לארץ, סוציאליזציה מסויימת היא הכרחית לדעתי, אם לא רוצים ילד שיהיה תלוי בנו על מנת לתרגם לו את העולם. אבל ברור שלא זריקה לגן היא הפתרון, יומיים או שלושה בגן עד 13:00 נראה לי אפשרות שאני מוכנה לבחון וכך גם להכיר סביבה עבורינו.
אבל כאמור יכול להיות שזה באמת פתרון רע

[u]חינוך ביתי לא נראה לי שיש, לפחות לא מצאתי באנטרנט[/u]

Group for home schooling mothers. Meets the fourth Monday of
each month from 6-8pm. There is no cost for the group and we
meet to encourage each other and share ideas. Contact Kasia
Beck at 226-4372. Email [email protected]

[url=http://www.budapestsun.com/calendar/sd.htm]זה מכאן[/url]

בודה פשט - רק שאני אבין את התמונה (כי התבלבלתי):

את רוצה לשלוח ילד קטן בן 3, שבארץ גדל ביחד עם אחיו במסגרת המשפחה, לבד לגן בארץ זרה בשפה זרה ("בין לאומית" או הונגרית הן בכל מקרה לא עברית)? מפני ש [b]חברה[/b] היא הכרחית?

ניק זמני לצרכי עמימות, עד לקבלת החלטה סופית.

אז ככה- ההצעה: עבודה מעניינת ומשכורת טובה בבודפט. כזו שנוכל לעבוד בה שנינו וגם להיות עם הילדים.
נראת לי עיר מעניינת ובכלל חוויה.

אבל, מבחינתי הנגישות של הילדים לעוד ילדים ולחברה היא חיונית ואני לא מוכנה להתפשר עליה. ואז עולה השאלה- האם לשלוח לגן, ולו לכמה שעות? (הגדול בן 3 , כרגע בבית הקטן שנה, בכל מקרה ישאר בבית) ואם כן האם לגן בין לאומי או הונגרי? מה עושים עם השפות? חינוך ביתי לא נראה לי שיש, לפחות לא מצאתי באנטרנט וכאמור מבחינתי חברה היא הכרחית והנגישות של הילדים לחברים ללא תיווך של שפה לא אפשרית לדעתי.

מה דעתכם?

בוקר טוב מחשבות!
רק עכשיו רואה את הדף הזה..
אנחנו בסיטואציה דומה - עברנו לפני חצי שנה לצרפת, בלי לדעת מילה צרפתית. הילדים בני שלוש ושש.
למרות השאלות לגבי השפה וההשתלבות בחברה, בחרנו בחינוך ביתי. כי:
[list]
[*] גם קודם גלגלתי בראש את הרעיון, והנסיבות הפכו אותו נגיש מאד
[*] נראה לי שזה מקל מאד על המעבר, הופך אותו חלק יותר ומשברי פחות עבור הילדים ובכלל
[/list]

ונכון, לא קל ללמוד שפה ככה. הילדים בקושי יודעים, כי נחשפים מעט מאד לשפה ול'דוברים-ילידים'. אני לומדת במין אולפן מקומי (הצרפתים נחושים בדעתם 'לצרפת' את כל מי שעובר באזור!), אבל יכולה להגיע רק פעם בשבוע (חינוך ביתי..).
גם חברתית לא פשוט - יש כאן מעט מאד חינוך ביתי, אף אחד לא במרחק הליכה, ולא תמיד באפשרותנו להגיע למפגשים (אוטו..). וגם שם מרבית האמהות לא מדברות אנגלית, וגם לא קל (לי?) 'להתמנגל' בתוכן. והילדים שלי, בעיקר הגדולה, הם לא מהסוג שמתחבר מיד ומרגיש נח בכל מקום, לכן לא מצטרפת לילדים שמשחקים בכדור או בתופסת ברחוב, וגם במפגשי החינוך הביתי (שנערכים במשחקיה) מעדיפה להיצמד אלי ונסוגה כשאחרים מצטרפים. אבל בסדר, ככה זה, וגם במסגרת אני לא חושבת שהיה לה קל להתחבר והכל היה זורם (ואפשר לראות עוד ב [po]בדידות בחינוך ביתי[/po] ).

אבל בכל זאת נעים לנו כל כך - להתקרב זה אל זה, לגלות ביחד את המקומות החדשים והנ-פ-ל-א-י-ם בסביבה (אנחנו בכפר מתוק, וסמוכים לעיר מקסימה ומלאת חיים), לעשות נסיונות ראשונים בגננות, לבלות וליצור ביחד, ולקחת את הזמן שלנו להשתלב.

תודה על כל התגובות!
מצד אחד לנסות להתערות אם הקהילה המקומית, להטמע ככל שניתן.
מצד שני לנסות לחבור לקהילה קוסמופוליטית, למצוא משפחות במצב דומה לשלנו.
חייתי שנים אחדות בארה"ב, כנראה ששם דברים פשוטים יותר, ולא רק בגלל השפה. הלואי שאמצא את הדרך לשלב בין כל הגישות ולמצוא את דרכנו במקום החדש. תודה לכולם.{@
(מחשבות ממחשב אחר)

[u]לדעתי בכל מקום שמגיעים אליו הסוד להשתלבות חברתית הוא בנכונות של הזר להכיל את התרבות המקומית. אם יש נכונות ללמוד ולחקות את המקומיים ימצא גם מי שישמח ללמד.[/u]
הוריאציה שלי היא - לקחת את מה שאוהבים ולשים בצד מה שלא.זה לא חייב להיות בוטה.גם התחמקות מנשיקות על הלחי למשל אפשר לעשות בצורה שלא תעליב...גם ליצור קשר עם המורה של הבת ולגרום לה לרצות לדעת יותר עלינו ועל הדברים המיוחדים שאנו מביאים.

קשרים נוצרים מתוך הכירות. כל תירוץ להיכרות הוא טוב. אחר כך תיוצר הידידות.

אני כמובן גם מאד בעד לשלוח את הילדים לבתי הספר. זה מקום נפלא להכרות עם השפה והתרבות ובסיס מצויין להשתלבות של כל המשפחה בחברה. דרך הילדים אפשר להכיר המון משפחות מקסימות עם ילדים באותם גילאים.

[u]בחוץ תעשי כל ניסיון להשתלב, אפילו אם את ניראת לא טבעית. הם יודעים שאת לא מקומית אבל הם יעריכו את הרצון שלך ללמוד על חייהם ויעזרו לך[/u]
זה נכון במקומות אחדים, לא נכון באחרים.
אולי יהיו כאלה שיעריכו את הרצון ללמוד ויעזרו לאורחים "ללמוד" אבל לא יצרו קשרים. זה לא אותו דבר.

לא חייתי באירופה ולכן אולי דברי לוקים בחסר, אבל כן חייתי וגידלתי ילדים במדינה זרה שגם בה מואשמים המקומיים בחוסר פתיחות לזרים. לדעתי בכל מקום שמגיעים אליו הסוד להשתלבות חברתית הוא בנכונות של הזר להכיל את התרבות המקומית. אם יש נכונות ללמוד ולחקות את המקומיים ימצא גם מי שישמח ללמד. הזרות היא אם כל רע.
לדעתי חשוב מאד מאד ללמוד במהירות האפשרית את השפה המקומית ולא להתבייש לדבר אותה אפילו עם שגיאות. ועוד משהו בעינין שפה ובמיוחד שפה זרה מאד. לוקח זמן עד שהאוזן מתרגלת והשפה נהפכת מבליל ברירבורים למילים נפרדות (אפילו שלא מבינים אותן) לכן אני ממליצה למצוא מישהוא שדובר את השפה עוד פה בארץ לפני הנסיעה ולתרגל איתו (כולכם) את השפה. אולי לא תוכלו לדבר כשתגיעו אבל הלמידה שלכם תיהיה הרבה יותר מהירה.
כשאני מגיעה למדינה חדשה אני נצמדת לטלויזיה, לעיתונים, לפסטיבלים אירועים מקומיים..... כדי לספוג את התרבות. לא אכפת לי לבלות את יום ראשון בחגיגות האביב של הכנסיה המקומית או את חגיגות התות של בית הספר השכונתי. העיקר להכיר וללמוד. ללמוד את ההומור המקומי, להכיר כמה סוחרים מקומיים ולפתח איתם קשרים, בקיצור להשתלב.
את התרבות האישית שלך תשמרי בבית. תדברי עיברית, תחגגי חגים (ותזמיני שכנים) , תאכלי אוכל ישראלי. בחוץ תעשי כל ניסיון להשתלב, אפילו אם את ניראת לא טבעית. הם יודעים שאת לא מקומית אבל הם יעריכו את הרצון שלך ללמוד על חייהם ויעזרו לך.

הבת בבית ספר,האיש לבד,אני בקורסים מטעם הממשלה (חינם וכמעט חינם),
לדעתי תנאי בסיס לחוויה מלאה.

תודה על כל התגובות!

[u]כולנו מדברים קטלנית.[/u]

עינת ומי שגדל בחו"ל - איך למדתם את השפה?

[u]מה נשאר לך היום מנורבגיה ומדנמרק?[/u]
אהבה גדולה. זכרונות ילדות מקסימים.
וחינוך ביתי!!!!!!

גרה בקטלוניה כבר שנתיים,וזה לא ספרד,אם בקשירת קשרים עסקינן.
לוקח הרבה זמן לעלות על הקודים הפנימיים וזה תלוי ברגישויות שלך וברצון לעשות זאת.
אם היתה לי פה האפשרות לשלוח את הגדולה(4.5) לבית ספר בינלאומי היה עדיף בעיני.מנסיון כדאי לבדוק מאוד את כל ה"אלטרנטיבות" החינוכיות,הרבה פעמים זאת אותה הגברת בשינוי אדרת או גרוע מכך.
שווה לנסוע עם משקפיים אתנולוגיות,זה הופך את הדברים לניסבלים יותר בעיניין ההקלטות.
אני עברתי שלב של הגעלות ממה שקורה פה,ואח"כ אחרי היציאה מהשוק,לחיפוש אחרי אנשים מעניינים.
כולנו מדברים קטלנית.

[u]מניסיון שלי, פתרון טוב יותר הוא למצוא מקום שבו יש הרבה חברה קוסמופוליטית - וזה לא חייב להיות בי"ס בינלאומי. אפשר להתחבר גם דרך קורסים ללימוד השפה לזרים, מקומות שיש בהם הרבה זרים (כמו מעונות סטודנטים) וכולי. הזרים יותר פתוחים ו"משפחתיים" זה לזה, כי הם חשים כולם באותה קלחת ורחוקים מהבית.[/u]
מסכימה מאוד.
בקשר לעניין החינוך לילדים, נראה לי מאוד חשוב שתנסו כבר עכשיו מרחוק לחפש שמה משפחות, או אנשים שגרים באיזור, שיספרו לכם איך זה עובד שם.

[u]מדובר על שוויץ[/u]
אם זה החלק הצרפתי - יופי.
אם זה החלק הגרמני - "תיתקעו" עם סוויס-דויטש (שפה קשה שמצלצלת לא משהו וגם לא מאוד שימושית לעתיד). :-P

בכל מקרה, בהרבה מקומות באירופה קשה להתקדם מעבר לנחמדות השטחית.
הפתרון שהרבה ישראלים מאמצים אותו הוא להתחבר לקהילה הישראלית המקומית (יש כמעט בכל עיר...). אבל סיכוי קטן מאוד שזו תהיה קהילה בראש שלך. מניסיון שלי, פתרון טוב יותר הוא למצוא מקום שבו יש הרבה חברה קוסמופוליטית - וזה לא חייב להיות בי"ס בינלאומי. אפשר להתחבר גם דרך קורסים ללימוד השפה לזרים, מקומות שיש בהם הרבה זרים (כמו מעונות סטודנטים) וכולי. הזרים יותר פתוחים ו"משפחתיים" זה לזה, כי הם חשים כולם באותה קלחת ורחוקים מהבית.

המשפחה המדוברת - ישראלית? דוברת גרמנית? כמה זמן שם?
מדובר בעירה בשוויץ הגרמנית (או עיר גדולה יותר ליד, אפשר לבחור)
איזה בלאגן, אפילו אם לומדים את השפה זה תקף רק לשליש ארץ...
וגם רציתי לשאול ברשותך - מה נשאר לך היום מנורבגיה ומדנמרק?
(מקוה שהשאלה לא פולשנית מדי)
תודה!

אופס.
אני לא זוכרת את כל הדוגמאות. זוכרת דוגמא של משפחה אחת במיוחד. האבא מנהל בנק, האמא מורה לאנגלית, לצרפתית ועוד. משפחה מכובדת ומשכילה, ילדים מקסימים, תרבותיים. גרו בשוויץ הגרמנית בעיר נחמדה. כולם היו מאוד נחמדים, אבל אי אפשר היה ליצור קשרים מעבר לנחמדות השטחית. הרגשה של "מחסום" שאי אפשר לעבור אותו. גם עם שכנים, גם עם חברים של האב לעבודה, גם עם הורים מבתי הספר של הילדים (הילדים הלכו לבתי הספר המקומיים, לא זוכרת אם לבי"ס שוויצרי או לאנגלי).
גם הדוגמאות האחרות שלי משוויץ הן מערים.
באיזה איזור של שוויץ תהיו? האם בעיר או בכפר?

[u]מנסיונם של אחרים: יש מקומות, כמו שוויץ, שקשה מאוד מאוד להשתלב בהם אם אתה זר וגר שם.[/u]

מדובר על שוויץ :-S

מוכנה לפרט על הנסיון של האחרים?

מסכימה עם נסיכת השום. נורא תלוי לאן באירופה.
וגם שם, נורא תלוי לאיזו שכונה תגיעו.
הייתי במצב דומה בילדותי. בנורבגיה ובדנמרק גרנו במקומות עם ילדים לא חברותיים. לכן לא השתלבנו כל כך מבחינה חברתית. לעומת זאת, בשבדיה גרנו ברחוב קטן עם משפחות וילדים כל כך ידידותיים ומאירי פנים, שאנחנו שומרים על קשרים עד היום (יותר מ-35 שנים), ואני דיברתי שבדית שוטפת.
מנסיונם של אחרים: יש מקומות, כמו שוויץ, שקשה מאוד מאוד להשתלב בהם אם אתה זר וגר שם. בארצות אחרות, כמו החלק הפלמי (אבל לא הואלוני) של בלגיה, האנשים מאוד מאוד חברותיים גם לזרים.

הכי טוב, בעיניי, זה שתחפשי אנשים עם ילדים שגרים במקום, ותשאלי אותם איך הדברים מתנהלים שם. אירופה היא אמנם יבשת אחת, אבל בין ארץ לארץ יש הבדלים די גדולים.

יתכן שבקרוב נעבור לאירופה לשנים אחדות (שיקולים מקצועיים שלו). הילדים בני שלוש וחמש, דוברים עברית וטיפונת אנגלית (מהגלות הקודמת) ולא מבינים מילה משפת הארץ החדשה. גם אני לא :-P. אם אתנגד מאד לא נעבור, ולכן אני מתייעצת בשלב מוקדם יחסית.

אפשרות אחת שם היא להיות אתם בבית. הבעיה: איך מקשרים אותם ואותי למקום, לשפה, למנטליות? איך בונים מעגל חברתי, איך מפתחים זיקה ושייכות?
אפשרות שניה היא לשלוח אותם למוסדות תואמים שעות ספורות בבוקר. הבעיה: אני לא הייתי רוצה שיעשו לי דבר כזה, עם שפה זרה וחורקת ובלי נפש מוכרת.
אפשרות שלישית: להתחבר לבית ספר בין-לאומי באנגלית. הבעיה: גם יקר בטירוף, וגם לא בדיוק חיבור אמיתי למקום... מצד שני אולי יקל עלינו להתחבר עם משפחות משם.
אפשרות רביעית: קומניבציות שונות על הנ"ל, שנה אחת ככה שנה אחת אחרת וכד'.

מה דעתכם?