על ידי בתנועה_מתמדת* » 12 מרץ 2007, 23:37
בעניין ההסתגלות של ילדים ממסגרת למסגרת:
_העובדה היא, ש"עושי הצרות" מצליחים נהדר בסדברי-ואלי, כמעט ללא יוצא מן הכלל, ותמיד אם הוריהם תומכים בהם. הסיבה היא פשוטה יחסית: עצם העובדה שהם עושים-צרות מעידה על כך שהם לא ויתרו על המאבק. (...) נכון, האנרגיה שלהם מופנית לעיתים לפעילויות של הרס-עצמי; אולם אותה אנרגיה, ברגע שהיא משתחררת מהמלחמה נגד עולם מדכא, היא יכולה להיות מופנית במהירות לבניית עולמם הפנימי, ואפילו לבניית חברה טובה יותר. (...)
אבוי, לתלמידים מהסוג של בעלי הציונים הגבוהים יש זמנים קשים יותר. (...) ילדים אלה, לא "עושי הצרות", הם הקורבנות האמיתיים של החברה. אחרי שנים של התאמה לסמכות החיצונית, הם איבדו מגע עם עצמם. הניצוץ נעלם מעיניהם והצחוק נעלם מנשמותיהם. הם אינם הורסים, אך גם לבנות אינם יודעים. עבורם, החופש הוא מפחיד. אין איש שיאמר להם מה לעשות.
ה"ריפוי" הוא קשה, וממושך. זה לא תמיד עובד. לעיתים קרובות התרופה הכי טובה היא מנה גדושה של שיעמום. (...) אנחנו אומרים להם שכאשר השיעמום הופך בלתי נסבל, הם יקומו, מתוך יאוש מוחלט, ליצור את המסגרת שלהם. זה קורה, במוקדם או במאוחר, אולם איזה מחיר על ה"ילדים הטובים" המסכנים האלה לשלם עבור הכנעתם הקודמת!_
קטע מהפרק "ילדים טובים" ו"עושי צרות", סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, דניאל גרינברג
בעניין ההסתגלות של ילדים ממסגרת למסגרת:
_העובדה היא, ש"עושי הצרות" מצליחים נהדר בסדברי-ואלי, כמעט ללא יוצא מן הכלל, ותמיד אם הוריהם תומכים בהם. הסיבה היא פשוטה יחסית: עצם העובדה שהם עושים-צרות מעידה על כך שהם לא ויתרו על המאבק. (...) נכון, האנרגיה שלהם מופנית לעיתים לפעילויות של הרס-עצמי; אולם אותה אנרגיה, ברגע שהיא משתחררת מהמלחמה נגד עולם מדכא, היא יכולה להיות מופנית במהירות לבניית עולמם הפנימי, ואפילו לבניית חברה טובה יותר. (...)
אבוי, לתלמידים מהסוג של בעלי הציונים הגבוהים יש זמנים קשים יותר. (...) ילדים אלה, לא "עושי הצרות", הם הקורבנות האמיתיים של החברה. אחרי שנים של התאמה לסמכות החיצונית, הם איבדו מגע עם עצמם. הניצוץ נעלם מעיניהם והצחוק נעלם מנשמותיהם. הם אינם הורסים, אך גם לבנות אינם יודעים. עבורם, החופש הוא מפחיד. אין איש שיאמר להם מה לעשות.
ה"ריפוי" הוא קשה, וממושך. זה לא תמיד עובד. לעיתים קרובות התרופה הכי טובה היא מנה גדושה של שיעמום. (...) אנחנו אומרים להם שכאשר השיעמום הופך בלתי נסבל, הם יקומו, מתוך יאוש מוחלט, ליצור את המסגרת שלהם. זה קורה, במוקדם או במאוחר, אולם איזה מחיר על ה"ילדים הטובים" המסכנים האלה לשלם עבור הכנעתם הקודמת!_
קטע מהפרק "ילדים טובים" ו"עושי צרות", סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, דניאל גרינברג