על ידי סאלי_תדמור* » 22 אפריל 2011, 23:22
את יודעת, זה היה לבת שלי. אני חושבת שבגיל הזה בערך. זה לא היה בלילה, כי היא ישנה איתנו. אז היה לה ביטחון מלא בלילה.
אבל זה היה מאנשים מסוימים. היא היתה פורצת בבכי חזק, וחיבקנו אותה, ולפעמים (בודדות) היא בכתה המון זמן, לפעמים שעה שלמה. לפעמים ערב שלם היא פחדה, והיתה על הידיים שלנו.
לא הצלחתי למצוא מכנה משותף ממי היא פחדה. יותר גברים אבל גם נשים. כולל נשים נחמדות במיוחד, חייכניות. אבל יותר גברים, ובעיקר גבוהים או מזוקנים.
קודם כל, אני יכולה לספר לך שהיום היא בת 8 עצמאית בצורה יוצאת מן הכלל, מוכנה לנסוע לבד עם משפחה אחרת גם לכמה ימים... מאוד בטוחה בעצמה ושמחה. אז כבר, זה לא אומר שזה ימשך. כל הסיפור הזה עם הבכי מאנשים מסוימים היה לא יותר מאשר שנה.
וספציפית, איך שאני התנהגתי איתה, ואיך שחייבתי כל אחד שטיפל בה להתנהג איתה, היה לקחת אותה על הידיים מיד, ולשבת איתה כמה זמן שהיא צריכה, גם אם זה יהיה כל האירוע. לפעמים היא ממש התחפרה בתוכנו, קברה את הראש בכתף שלנו או משהו כזה. ופשוט דיברנו איתה קצת (לא כל הזמן...) ואמרנו לה שזה בסדר שהיא פוחדת. שהוא אדם נחמד אבל זה בסדר ואנחנו מבינים שהיא פוחדת. ושהיא לא חייבת לדבר איתו ואנחנו פה איתה. ככה בערך. ולא זזנו מאותו אדם. נניח הוא היה די קרוב והיא היתה עלינו. לא עזבנו את המקום או משהו כזה. כי זה היה מסר שלא רציתי להעביר, שמשהו איתו באמת לא בסדר. אלא שהיא איתי ויחד נתמודד עם זה.
זהו. זה עבר. מה שעוד עזר לי היה להבין שזה באמת סביר לילד קטן (פיזית!) לפחד מאדם גדול כלשהו. ביולוגית נראה לי סביר. ולא התנגדתי לזה.
תרגישו טוב @}
את יודעת, זה היה לבת שלי. אני חושבת שבגיל הזה בערך. זה לא היה בלילה, כי היא ישנה איתנו. אז היה לה ביטחון מלא בלילה.
אבל זה היה מאנשים מסוימים. היא היתה פורצת בבכי חזק, וחיבקנו אותה, ולפעמים (בודדות) היא בכתה המון זמן, לפעמים שעה שלמה. לפעמים ערב שלם היא פחדה, והיתה על הידיים שלנו.
לא הצלחתי למצוא מכנה משותף ממי היא פחדה. יותר גברים אבל גם נשים. כולל נשים נחמדות במיוחד, חייכניות. אבל יותר גברים, ובעיקר גבוהים או מזוקנים.
קודם כל, אני יכולה לספר לך שהיום היא בת 8 עצמאית בצורה יוצאת מן הכלל, מוכנה לנסוע לבד עם משפחה אחרת גם לכמה ימים... מאוד בטוחה בעצמה ושמחה. אז כבר, זה לא אומר שזה ימשך. כל הסיפור הזה עם הבכי מאנשים מסוימים היה לא יותר מאשר שנה.
וספציפית, איך שאני התנהגתי איתה, ואיך שחייבתי כל אחד שטיפל בה להתנהג איתה, היה לקחת אותה על הידיים מיד, ולשבת איתה כמה זמן שהיא צריכה, גם אם זה יהיה כל האירוע. לפעמים היא ממש התחפרה בתוכנו, קברה את הראש בכתף שלנו או משהו כזה. ופשוט דיברנו איתה קצת (לא כל הזמן...) ואמרנו לה שזה בסדר שהיא פוחדת. שהוא אדם נחמד אבל זה בסדר ואנחנו מבינים שהיא פוחדת. ושהיא לא חייבת לדבר איתו ואנחנו פה איתה. ככה בערך. ולא זזנו מאותו אדם. נניח הוא היה די קרוב והיא היתה עלינו. לא עזבנו את המקום או משהו כזה. כי זה היה מסר שלא רציתי להעביר, שמשהו איתו באמת לא בסדר. אלא שהיא איתי ויחד נתמודד עם זה.
זהו. זה עבר. מה שעוד עזר לי היה להבין שזה באמת סביר לילד קטן (פיזית!) לפחד מאדם גדול כלשהו. ביולוגית נראה לי סביר. ולא התנגדתי לזה.
תרגישו טוב @}