על ידי צפריר_שפרון* » 30 ינואר 2009, 23:28
שביל,
_זקוק הילד לגיהנום
אילו לא היית זקוקה להתקרבנות, זו לא היתה באה אל קראתך
אני לא מסכימה._
ראי,
ראשית, צירוף זה שעשית בין חלקי משפטים, נועד אך ורק לשרת את חוסר הסכמתך.
שנית ובכך נרחיב ברשותך על הקורבן, על הקורבנות, על ההתקרבנות ועל המקרבן, במובן הזה הפנימי.
כאשר אינך מסכימה, במובנים רבים מייצגת את חוסר ההסכמה אל הרעיון שהכל בפנים.
משליכה החוצה אל הנסיבות את הפרשנות האישית, זו אשר משתמשת בתנאיים הקיימים בכל מקרה על מת להמשיך את רצף אמונותיה, שאם אלה ישתנו, עשויה היא עצמה להאבד ואין הדברים כך.
הקורבן, לעולם הינו קורבן של נסיבות, ללא כל קשר לנסיבות, לא מסכים לעובדות כפי שהן, ובכך לא חומל על עצמו, ומקריב מעצמו ואת עצמו, לשם קירבה אצל האחר.
אם מסכים האדם, שכך הם פני הדברים, וילדה זו או אדם זה, לא מתאים אל החירות שמבקשת לעצמך, נוהגת כך, ביחסייך העכשוויים, האישיים, נוכח ילדייך, ואל תעסיקי את עצמך, בתחושות שונות משל בתך, שכן את מודעת למצוקתה, ואם תצליחי לראות את חוסר הפרופורציה בין משכי האירועים האלה למשקלם בינך לבין עצמך, ובינך לילדתך, תוכלי להסכים אל הרעיון שגם אם הקרבתך, והתקרבנותך, שיכולה לתאר כך או כך את צלקותיה הנפשיות, שאלו הם חוסר האונים וחוסר הצדק, בו נהג או נוהג העולם כלפייך, ובכן, כל ההבדל בין הקורבן לזה שכבר אינו, הוא ההבדל בין מסכים ולא מסכים.
ואם לא מסכים שקורבן של נסיבות, ומסכים אל חירותו, הרי שגם אל מול מותו, חש סיפוק מלא, מחייו, ונשימת אפיו, היא תודה גדולה אל החיים הננשמים דרכו.
התואם המושלם, המובן מאליו, הנחת היסוד האומרת שברמות רחבות מאלה - הכל אחד.
חוסר הסכמה זה נדרש לה לנפש, לגיבוש עמדה, דעה, זהוי ושמירה על רצף קיומה וייחודה.
_שכן רווחים רבים לקורבן
יש רווחים, לא מכחישה, אבל הם מעטים ובכלל תלוי למה משוים, רבים ביחס למה? ביחס ל._
שוב, מחמיצה את כל הכתוב שכן כתוב כך: רווחים רבים לקורבן, במיוחד בחברה ובתקופה הזו.
אם לא מבקשת אחר הקורבן ככלי, משמש לה לכלי מתוך כך שתפישת החברה, במיוחד בתקופה זו, מגדירה את עצם התבטאותה אל סבל ותחושה רע, כרןכה בהתעללות, בה, כקורבן.
_להתקרבנויות אכזריות מאלה ?
כי אני לא מניחה שבהכרח הייתי קורבן._
את לא מניחה לאירועים שבפועל כבר מזמן אינם..
ממ,
_אילו לא היית זקוקה להתקרבנות, זו לא היתה באה אל קראתך.
או שלא.
במלים אחרות, זוהי הכללה שלא חלה על מקרים רבים._
הרי לך הכללה - הכל נכון.
ומכאן גם דברייך, נכונים, וגם הכללתך לא חלה על מקרים רבים, והספיראלה למעלה ולמטה, מתעגלת במחזוריות הזמן.
פעמים רבות אין לקורבן כל אפשרות להתחמק מההתעללות.
אינו מתבקש להתחמק, אלא להיות מודע לחירותו.
זאת, על אף שאינו זקוק לה כלל ועיקר.
אליבע דמי?
למשל, ילדה שלא יודעת אלא לציית לחוקים או מפחדת שלא לציית להם, לא יודעת לאן לפנות או לברוח אם כל יום בדרך לבית הספר מישהו סונט בה ומעליב אותה או חוטף לה את התיק או חוסם את דרכה--זאת, על אף שלא זקוקה להעלבה זאת ואף לא הזמינה אותה.
אם זה מה שיודעת הילדה, למדי אותה את החוק, אותו עליה לקיים, מבחינת כבודה וזכויותיה כאדם, ואז אם תציית לחוק הזה, אינך צריכה לדאוג שכן במצוקתה - תפנה אלייך, אם יהיה בכך צורך.
גיאוגרפית, ההתחמקות מההתקרבנות היא לא תמיד אפשרית. זאת, הן מבחינת המרחב הפיזי של המקום, שאין בו שבילים נוספים; הן מבחינת המרחב הנפשי שלעתים אין בו שבילים מתאימים להפנות הגב להתעללות ולהתרחק ממנה.
הץרחקות היא דרך אחת.
השניה, התבוננות בגובה העיניים,
בין לבין מכאן ומכאן.
ראי,
בהחלט במקרה שכזה, יש להבהיר את הדברים, בהתנהגות אישית,
עם זאת, לא משנה באיזה רודן מדובר, הוא לא ירדה בכל מי שילך באותו רחוב, אלא יבחר את מי שאכן אינו יודע שמעשיו וגופו ומחשבותיו - בידיו.
ומכאן, על פני ללמוד את הצורך להניח גבולות ברורים, לןילד, ואישור לחירות, טוב אם נוהג ההורה כך אצל עצמו, ומאשר לעצמו את חירותו לומר לא, או אפילו, להבהיר לאותם עלמי חמודות, שהמשטרה בדרך אם צריך וכן הלאה....
אז, עובר המסר לגבי הכבוד והמקום האישי, על פיו תהא אז בתך אחת שאף אחד לא יתעסק איתה מכיוון שהמסר שקיבלה בביתה הוא שאושרה ועצמאותה גדולים מהמציאות.
וזה מה שמבקשת.
_מבוגר שהיה כופה עלייך לא להתקרבן כאן, היה עשוי לדחוף אותך להתקרבנויות אכזריות מאלה.
דוגמה נגדית. סיפור שהיה לאחרונה.
ילדה בת חמש בדרך לחוג ריקוד בשעות הצהרון בגן. כל פעם שהולכת לחוג, צועדת איתה ילדה מבוגרת ממנה שדורשת ממנה באופן פוגעני לעשות דברים בדרך שגורמים לבת החמש לאחר לחוג, לצערה ולתסכולה הרב.
כשהעניין התברר, התברר גם שבת החמש לא העלתה בדעתה שאינה חייבת לציית ל"חברה" המבוגרת ממנה. התערבות המבוגר במקרה זה סגרה את הסיפור, ובת החמש לא חיפשה מקומות קורבן חדשים, אלא פשוט חשה שיש מי שמגן עליה במקרים כאלה.
דורות רבים, תרבויות רבות, למשל מחנכות נשים או בני מעמד נמוך או מיעוטים שספיגה של התעללות היא "טבעית" ונכונה. לא ניתן להם האופק המחשבתי לראות מעבר להתעללות וגם לא הכלים לסלק אותה. אין הם זקוקים להתקרבנות כלל וכלל. כפו אותה עליהם. יש צורך בתעצומות נפש לגבור גם על דברים שאין בהם כל צורך. ופה יש צורך בהתערבות של הורה שיגן על מי שתפסו אותו כקורבן התורן וילמד את הקורבן להזיז מעליו את המקרבן.._
עם כל האמת שבדברייך, עדיין, לא הגן ההורה על הילדה, אלא הסביר לה, מתוך מצוקתה, וקריאתה לעזרה, והיא הרי קראה לעזרה, קיבלה מוצא, כשהיא עצמה יצאה מקורבנותה, ללא הגנתו אלא נשענת על הדרכתו.
לא נאמר שעל ההורים להימנע מנתינת כלים לכך שהילד, יגלה את חירוותו ועצמאותו.
וטוב לקרוא את הדברים לאשורם. פשוטם כמשמעם.
תודה רבה.
<שלם>
שביל,
_זקוק הילד לגיהנום
אילו לא היית זקוקה להתקרבנות, זו לא היתה באה אל קראתך
אני לא מסכימה._
ראי,
ראשית, צירוף זה שעשית בין חלקי משפטים, נועד אך ורק לשרת את חוסר הסכמתך.
שנית ובכך נרחיב ברשותך על הקורבן, על הקורבנות, על ההתקרבנות ועל המקרבן, במובן הזה הפנימי.
כאשר אינך מסכימה, במובנים רבים מייצגת את חוסר ההסכמה אל הרעיון שהכל בפנים.
משליכה החוצה אל הנסיבות את הפרשנות האישית, זו אשר משתמשת בתנאיים הקיימים בכל מקרה על מת להמשיך את רצף אמונותיה, שאם אלה ישתנו, עשויה היא עצמה להאבד ואין הדברים כך.
הקורבן, לעולם הינו קורבן של נסיבות, ללא כל קשר לנסיבות, לא מסכים לעובדות כפי שהן, ובכך לא חומל על עצמו, ומקריב מעצמו ואת עצמו, לשם קירבה אצל האחר.
אם מסכים האדם, שכך הם פני הדברים, וילדה זו או אדם זה, לא מתאים אל החירות שמבקשת לעצמך, נוהגת כך, ביחסייך העכשוויים, האישיים, נוכח ילדייך, ואל תעסיקי את עצמך, בתחושות שונות משל בתך, שכן את מודעת למצוקתה, ואם תצליחי לראות את חוסר הפרופורציה בין משכי האירועים האלה למשקלם בינך לבין עצמך, ובינך לילדתך, תוכלי להסכים אל הרעיון שגם אם הקרבתך, והתקרבנותך, שיכולה לתאר כך או כך את צלקותיה הנפשיות, שאלו הם חוסר האונים וחוסר הצדק, בו נהג או נוהג העולם כלפייך, ובכן, כל ההבדל בין הקורבן לזה שכבר אינו, הוא ההבדל בין מסכים ולא מסכים.
ואם לא מסכים שקורבן של נסיבות, ומסכים אל חירותו, הרי שגם אל מול מותו, חש סיפוק מלא, מחייו, ונשימת אפיו, היא תודה גדולה אל החיים הננשמים דרכו.
התואם המושלם, המובן מאליו, הנחת היסוד האומרת שברמות רחבות מאלה - הכל אחד.
חוסר הסכמה זה נדרש לה לנפש, לגיבוש עמדה, דעה, זהוי ושמירה על רצף קיומה וייחודה.
_שכן רווחים רבים לקורבן
יש רווחים, לא מכחישה, אבל הם מעטים ובכלל תלוי למה משוים, רבים ביחס למה? ביחס ל._
שוב, מחמיצה את כל הכתוב שכן כתוב כך: רווחים רבים לקורבן, במיוחד בחברה ובתקופה הזו.
אם לא מבקשת אחר הקורבן ככלי, משמש לה לכלי מתוך כך שתפישת החברה, במיוחד בתקופה זו, מגדירה את עצם התבטאותה אל סבל ותחושה רע, כרןכה בהתעללות, בה, כקורבן.
_להתקרבנויות אכזריות מאלה ?
כי אני לא מניחה שבהכרח הייתי קורבן._
את לא מניחה לאירועים שבפועל כבר מזמן אינם..
[hr]
ממ,
_אילו לא היית זקוקה להתקרבנות, זו לא היתה באה אל קראתך.
או שלא.
במלים אחרות, זוהי הכללה שלא חלה על מקרים רבים._
הרי לך הכללה - הכל נכון.
ומכאן גם דברייך, נכונים, וגם הכללתך לא חלה על מקרים רבים, והספיראלה למעלה ולמטה, מתעגלת במחזוריות הזמן.
[u]פעמים רבות אין לקורבן כל אפשרות להתחמק מההתעללות.[/u]
אינו מתבקש להתחמק, אלא להיות מודע לחירותו.
[u]זאת, על אף שאינו זקוק לה כלל ועיקר.[/u]
אליבע דמי?
[u]למשל, ילדה שלא יודעת אלא לציית לחוקים או מפחדת שלא לציית להם, לא יודעת לאן לפנות או לברוח אם כל יום בדרך לבית הספר מישהו סונט בה ומעליב אותה או חוטף לה את התיק או חוסם את דרכה--זאת, על אף שלא זקוקה להעלבה זאת ואף לא הזמינה אותה.[/u]
אם זה מה שיודעת הילדה, למדי אותה את החוק, אותו עליה לקיים, מבחינת כבודה וזכויותיה כאדם, ואז אם תציית לחוק הזה, אינך צריכה לדאוג שכן במצוקתה - תפנה אלייך, אם יהיה בכך צורך.
[u]גיאוגרפית, ההתחמקות מההתקרבנות היא לא תמיד אפשרית. זאת, הן מבחינת המרחב הפיזי של המקום, שאין בו שבילים נוספים; הן מבחינת המרחב הנפשי שלעתים אין בו שבילים מתאימים להפנות הגב להתעללות ולהתרחק ממנה.[/u]
הץרחקות היא דרך אחת.
השניה, התבוננות בגובה העיניים,
בין לבין מכאן ומכאן.
ראי,
בהחלט במקרה שכזה, יש להבהיר את הדברים, בהתנהגות אישית,
עם זאת, לא משנה באיזה רודן מדובר, הוא לא ירדה בכל מי שילך באותו רחוב, אלא יבחר את מי שאכן אינו יודע שמעשיו וגופו ומחשבותיו - בידיו.
ומכאן, על פני ללמוד את הצורך להניח גבולות ברורים, לןילד, ואישור לחירות, טוב אם נוהג ההורה כך אצל עצמו, ומאשר לעצמו את חירותו לומר לא, או אפילו, להבהיר לאותם עלמי חמודות, שהמשטרה בדרך אם צריך וכן הלאה....
אז, עובר המסר לגבי הכבוד והמקום האישי, על פיו תהא אז בתך אחת שאף אחד לא יתעסק איתה מכיוון שהמסר שקיבלה בביתה הוא שאושרה ועצמאותה גדולים מהמציאות.
וזה מה שמבקשת.
_מבוגר שהיה כופה עלייך לא להתקרבן כאן, היה עשוי לדחוף אותך להתקרבנויות אכזריות מאלה.
דוגמה נגדית. סיפור שהיה לאחרונה.
ילדה בת חמש בדרך לחוג ריקוד בשעות הצהרון בגן. כל פעם שהולכת לחוג, צועדת איתה ילדה מבוגרת ממנה שדורשת ממנה באופן פוגעני לעשות דברים בדרך שגורמים לבת החמש לאחר לחוג, לצערה ולתסכולה הרב.
כשהעניין התברר, התברר גם שבת החמש לא העלתה בדעתה שאינה חייבת לציית ל"חברה" המבוגרת ממנה. התערבות המבוגר במקרה זה סגרה את הסיפור, ובת החמש לא חיפשה מקומות קורבן חדשים, אלא פשוט חשה שיש מי שמגן עליה במקרים כאלה.
דורות רבים, תרבויות רבות, למשל מחנכות נשים או בני מעמד נמוך או מיעוטים שספיגה של התעללות היא "טבעית" ונכונה. לא ניתן להם האופק המחשבתי לראות מעבר להתעללות וגם לא הכלים לסלק אותה. אין הם זקוקים להתקרבנות כלל וכלל. כפו אותה עליהם. יש צורך בתעצומות נפש לגבור גם על דברים שאין בהם כל צורך. ופה יש צורך בהתערבות של הורה שיגן על מי שתפסו אותו כקורבן התורן וילמד את הקורבן להזיז מעליו את המקרבן.._
עם כל האמת שבדברייך, עדיין, לא הגן ההורה על הילדה, אלא הסביר לה, מתוך מצוקתה, וקריאתה לעזרה, והיא הרי קראה לעזרה, קיבלה מוצא, כשהיא עצמה יצאה מקורבנותה, ללא הגנתו אלא נשענת על הדרכתו.
לא נאמר שעל ההורים להימנע מנתינת כלים לכך שהילד, יגלה את חירוותו ועצמאותו.
וטוב לקרוא את הדברים לאשורם. פשוטם כמשמעם.
תודה רבה.
<שלם>
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.