על ידי לא_יודעת* » 31 מרץ 2008, 17:55
ניצן, קשה לי לדייק יותר, הדבר שעולה לי בראש - מה שחשוב לי זה לדעת שהוא
רואה אותי, מסתכל עליי, שומע דברים שאני אומרת לו ביום יום - איזה מוזיקה אני אוהבת, מסתכל על מה אני לובשת וחושב מה חסר לי וישמח אותי, יודע מה תחומי העניין שלי וקונה לי ספר מתאים, יודע איך אני אוהבת לבלות ומפתיע אותי בבילוי כזה.
לדעת שהוא רואה מי אני, מה נחוץ לי, מה משמח אותי. זה מה שחשוב לי. האם אני ברורה? האם אני מדוייקת? האם זו האמת הפנימית או שיש משהו עמוק יותר? אני מוכנה לעוד שאלות ולנסות לסחוט מעצמי עוד הבנות...
(דווקא בן זוגי מסוגל לדברים האלה, הוא עשה הרבה הפתעות יפות, שביטאו את מה שכתבתי כאן למעלה, במשך הזמן שאנחנו ביחד, ולכן הפישול שלו ביומולדת שלי (האחרון, שהיה לי קשה מאוד בלי קשר אליו) היה כל כך צורם. )
בעקבות משהו שכתבת, עלתה לי מחשבה, אני מזמינה את
אמא לתמרה ואת שאר הנשים המאוכזבות לענות.
ניצן, כתבת
בכלל, אני מאד נהנית מיום הולדתי, כי אני חוגגת אותו. . אני מקנאת בנשים/אנשים כאלו. אחותו של בן-זוגי אמרה את זה פעם, ממש מעט אחרי היומולדת הזנוחה שלי, היא סיפרה שביומולדת היא מרגישה איך כל העולם מחייך אליה, ואני כמעט פרצתי בבכי במקום.
כי אני מרגישה ביומולדת יותר חלושה, נזקקת, לא שייכת, יותר מכל יום אחר. אני קצת מגזימה, אבל ככה זה היה השנה, וזה הרושם האחרון שלי. האם אלו שנהנות מהיומולדת שלהן באופן בסיסי, פנימי וראשוני, הן אלו שיכולות לקבל התעלמות של בן זוגן, או לחילופין להזמין ממנו מתנה בלי לעשות מזה עניין, ואילו אלו שמצפות להתייחסות והשמחה שלהן תלויה בה הן אלו שעבורן יום הולדת אינו יום שמח לכשעצמו?
אמא לתמרה, אם אנחנו משתלטות לך כאן על הדף, אפשר להעביר את הדיון לדף אחר (למשל לדף שפתחתי, לעיל).
(אני כנראה לא אהיה בשעות הקרובות ליד המחשב)
ניצן, קשה לי לדייק יותר, הדבר שעולה לי בראש - מה שחשוב לי זה לדעת שהוא [b]רואה אותי[/b], מסתכל עליי, שומע דברים שאני אומרת לו ביום יום - איזה מוזיקה אני אוהבת, מסתכל על מה אני לובשת וחושב מה חסר לי וישמח אותי, יודע מה תחומי העניין שלי וקונה לי ספר מתאים, יודע איך אני אוהבת לבלות ומפתיע אותי בבילוי כזה.
לדעת שהוא רואה מי אני, מה נחוץ לי, מה משמח אותי. זה מה שחשוב לי. האם אני ברורה? האם אני מדוייקת? האם זו האמת הפנימית או שיש משהו עמוק יותר? אני מוכנה לעוד שאלות ולנסות לסחוט מעצמי עוד הבנות...
(דווקא בן זוגי מסוגל לדברים האלה, הוא עשה הרבה הפתעות יפות, שביטאו את מה שכתבתי כאן למעלה, במשך הזמן שאנחנו ביחד, ולכן הפישול שלו ביומולדת שלי (האחרון, שהיה לי קשה מאוד בלי קשר אליו) היה כל כך צורם. )
בעקבות משהו שכתבת, עלתה לי מחשבה, אני מזמינה את [po]אמא לתמרה[/po] ואת שאר הנשים המאוכזבות לענות.
ניצן, כתבת [u]בכלל, אני מאד נהנית מיום הולדתי, כי אני חוגגת אותו.[/u] . אני מקנאת בנשים/אנשים כאלו. אחותו של בן-זוגי אמרה את זה פעם, ממש מעט אחרי היומולדת הזנוחה שלי, היא סיפרה שביומולדת היא מרגישה איך כל העולם מחייך אליה, ואני כמעט פרצתי בבכי במקום.
כי אני מרגישה ביומולדת יותר חלושה, נזקקת, לא שייכת, יותר מכל יום אחר. אני קצת מגזימה, אבל ככה זה היה השנה, וזה הרושם האחרון שלי. האם אלו שנהנות מהיומולדת שלהן באופן בסיסי, פנימי וראשוני, הן אלו שיכולות לקבל התעלמות של בן זוגן, או לחילופין להזמין ממנו מתנה בלי לעשות מזה עניין, ואילו אלו שמצפות להתייחסות והשמחה שלהן תלויה בה הן אלו שעבורן יום הולדת אינו יום שמח לכשעצמו?
אמא לתמרה, אם אנחנו משתלטות לך כאן על הדף, אפשר להעביר את הדיון לדף אחר (למשל לדף שפתחתי, לעיל).
(אני כנראה לא אהיה בשעות הקרובות ליד המחשב)