עצוב מאוד ומוכר מאוד

[po]אמא לתמרה[/po] , מזל טוב יקרה, חיבוק גדול ממני (()) זה עצוב ששותפך לא מוצא לנכון לתת לך תשומת לב ביום הולדתך.. יש לי שאלה אם מותר אם לא רוצה התעלמי.., האם הוא נותן לך תשומת לב בשאר הימים? האם יכול להיות שהוא מקנא בך במשהו? אולי כועס על משהו?

משהו פה לא מרגיש נוח..

מזל טוב לאמא של תמרה! - אני תמיד בעד לחגוג שבוע שלם...

תודה רבה לכל המאחלות על המתיקות והרגישות ....
איזה כייף לדעת שיש אנשים שיכולים לעטוף אותך בחום מרחוק

Happy birthday to you , happy birthday to you....happy birthday IMA le TAMARA happy birthday to you :-)

מזל טוב [po]אמא לתמרה[/po]
זה תאריך יפה והרמוני היום 30.03.09
מאחלת לך הרמוניה ואהבה

מזל טוב מזל טוב מזל טוב , מאחלת לך כל מה שאת מאחלת לעצמך |L| |L| |L| |L| |L| |L| |L| |L| |L|

|בלונים| מזל טוב [po]אמא לתמרה[/po] יקרה, |מתנה|

|עוגה| |יש|

מוכר מאד...
מזל טוב! @}

היום היה לי יומהולדת ...שנה נוספת ...יום רגיל נוסף מבחינתו..
השינוי השנה הוא שאני לא מצפה יותר ממנו ..
לא משהו שבחרתי אלא נסיבות חיי
מזל טוב לי :-)

באיחור, ומקווה שתראי,
המון מזל טוב,
גם על היומולדת ובעיקר - על השחרור

הלוואי שבקרוב אצלי (היומולדת כן, הלוואי שגם השחרור (-: )

תודות :-)
לקח לי זמן לראות

[po]באופן לייט[/po] מזל טוב!
|בלונים||בלונים|

_לייט, מדוייקת להפליא!
מזלטוב!_
|עוגה|

תודה
:-) ממחשב אחר

לייט, מדוייקת להפליא!
מזלטוב!
|בלונים|

[u]יומולדתים שמחים לכולם.[/u]
מזל טוב [po]באופן לייט[/po] !

מעירה את הדף לחיים בגלל איזו הבנה שצמחה לי השנה.
היום יש לי יומהולדת
לפני שהכרתי את בעלי היית רווקה עצמאית ולכן חגגתי ימי הולדת כפי שרציתי. היתי מזמינה יוזמת מארגנת וכו'. ימי ההולדת שלי תמיד היו לטעמי. וקלעו בול למה שרציתי.
ואז הכרתי את אישי.
ופתאום עלו (מה שהיו אני יודעת להגדיר) פנטזיות של נסיכה ענוגה ופאסיבית.
ציפיתי, חיכיתי קיוויתי [b]שהוא[/b] יארגן לי יומולדת כמו שאני רוצה.
והפלא ופלא - זה לא הצליח. כל שנה הוא ניסה וכל שנה אני התאכזבתי כי זה לא פגע [b]בדיוק[/b] למה שפינטזתי. וכל שנה אני עם האכזבה והעלבון
וכל שנה הוא עם לחץ לפני, אכזב, עלבון (וכעס?) אחרי. כי הוא [b]באמת[/b] מאוד השתדל לקלוט את הרמזים שלי ולפגוע בדיוק למה שאני רוצה ולא הצליח.

בהתחלה למדתי להביע את רצוני באופן יותר ברור אבל במקום להיטיב זה ... הגריע :-) {הטיה יצירתית שלי] וזאת על שום מה? משום שהרגשתי - הנה אני מביעה רצונותי בצורה מדוייקת וברורה, למה זה לא מוביל לכך שהוא "יספק את הסחורה" ?

כשהדף הזה היה פעיל מאוד הבנתי את התחושות.

השנה החלטתי שאני עושה מה שאני רוצה ומשחררת אותו - באמת מעומק הלב. כי נמאס לי להתאכזב ונמאס לי לקבל יומודת אחר ממה שאני רוצה. והכי נמאס לי שיומולדת שלי הפך ליום מבאס לשנינו.
הודעתי לו ברוח טוב!!! שהוא קיבל שיחרור ושמה שאני רוצה זה שנלך יחד למסעדה והשאר עלי - אני אדאג ליומולדת לטעמי.
שלחתי לחברות מייל שאני מבקשת שיזכרו את המועד ויברכו אותי (זה הכי חשוב לי ביומולדת")

המצחיק הוא שבנתיים האיש ארגן לי מסיבה (היתה בשישי, היה מצויין) , ואני חשבתי שזה במקום המסעדה שביקשתי והנה מתברר שגם זה יהיה (הערב)
אבל כל מה שהוא עשה זה הבונוס!!! לא העיקר .
מבחינתי העיקר הוא ש/השנה לא חוויתי אכזבה כלכל וכלל.
השנה שמח לי
מה שהוא נותן זה כי הוא רוצה לא כי מרגיש חייב (נדמה לי בכלאופן :-D)
ואני שלא ציפיתי "התאכזבתי" לטובה.

יומולדתים שמחים לכולם.

[u]"כל פעם אותה שיחה וכל פעם אכזבה"[/u]
אולי כדאי במקרים מסויימים (יום הולדת או דברים אחרים), לקחת בחשבון שאם דיברנו וניסינו וההתנהגות של בן הזוג לא משתנה, שעבורו השינוי "הקטן" שאנו מצפות לו הוא גדול מאוד ודורש שינוי עמוק יותר מלזכור שהיום יום הולדתה של אהובתו. מידת סלחנות ואולי קצת הומור, יכולים לעזור לנו ולבני זוגנו.
במקרה שלי הציפייה היא הפוכה ויום ההולדת פחות משמעותי לי ויותר משמעותי לו. הוא מאוד משקיע ומתאכזב שאני לא מתחברת להשקעה ואף לא משקיעה בחזרה ואני כבר מספר שנים מבטיחה לעצמי שביום ההולדת הבא שלו אצליח לחגוג לו כפי שהיה רוצה. למרות זאת, כל שנה קורה משהו שמקלקל את היכולת שלי לתכנן, להפתיע ולרגש. כנראה שזה קשור לאופן בו חוויתי ימי הולדת בילדות או לחוויות אחרות. מבטיחה לחקור לעומק.
תודה על נקודה קטנה גדולה למחשבה.

[u]כשאני ואהובי התחלנו את חיינו יחד כל שנה הוא נעלב מההתעלמות שלי מיום הולדתו, המקסימום שעשיתי זה להגיד מזל טוב ולחבק, בלי מתנות וכלום[/u]
אהבה, זה מאוד מעניין אותי, ואולי יעזור להבין את הצד השני (אם את מסכימה לענות):
מדוע, אם ידעת שזה חשוב לאהובך, לא חגגת לו את יום ההולדת?

ככל שאני קוראת יותר את הדברים שנאמרים ובוחנת אותם לאורך ולרוחב קשה לי לברוח מאותה מסקנה (תקנו אותי במידה ואני טועה)שיש פה עניין רגשי, עמוק ,מגדרי שקשה להתמודד איתו במידה ואין לך את הכלים הנכונים.
לפי כמות הסיפורים שעלו פה זה נשמע כמו דפוס ונושא הרבה יותר מורכב מ"יש לי יומהולדת".
מעבר לכך שזהו יום לידתך והחשש שיש בקרב הגברים "לעמוד בצפיות ",חוסר האונים פשוט גורם להם לוותר על העניין (אצלי זה מתבטא בעוד יומהולדת שחולף לו כך..)
צר לי עליו ועלי שכ"כ מתקשים לעבור את המשוכה הזו -בהחלט אנסה להעלות בשיחה משותפת של שנינו רעיונות שהועלו כאן
[po]חולצה לקטית[/po] נתת לי רעיון ואני אבדוק אותו -רק דבר אחד רציתי לומר לך בעניין שיחת הטלפון ,הכאב הוא שתזכורת בטלפון היא הגורם שמזכיר לו ,הייתי מאוד רוצה שביום זה הוא יתעורר בבוקר ,יחשוב עלי ויאמר לעצמו ,"לאישה המקסימה שלי יש היום יום הולדת ,מגיעה לה נשיקה " זו אמנם דוגמא אבל זה משאלת לב קטנה שלי שיחשוב עלי ולו לכמה דקות קטנות,הרי לחשוב על המשחק כדורסל של מכבי,רוטציית השחקנים וכו' על זה הוא חושב והרבה..
בקיצור מקווה שהצלחתי להעביר את דברי
ותודה על האיחולים והדברים הנבונים שמעלים פה ..זכיתי ..

יש ביניכם פער. לו כנראה לא חשוב לציין ימי הולדת בתאריך המדוייק (ציינת שחגגתם יחד עם המשפחה), ולך כן.
אני מנחשת שגם לא ממש אכפת לו מיום ההולדת שלו עצמו.
איך מצמצמים פערים? קובעים סידור ששני הצדדים יוכלו לעמוד בו, כלומר, משהו באמצע.
כלומר, את אומרת מה [b]בדיוק[/b] את רוצה ממנו. הוא מצידו יגיד מה הוא יכול לתת, ואיך אפשר לעזור לו לתת את זה.
זו תהיה התחייבות שלו לתת משהו, והתחייבות שלך לא להתאכזב ממה שנתן.

השנה הוא התקשר, מה שלכאורה מילא את דרישתך הראשונה.
אבל זה לא מספיק לך, הסוכריה הזו מרה בפיך, כי את כותבת שלמזלו היתה תזכורת בפלאפון. מה זה משנה? הוא התקשר לומר מזל טוב. למה זה לא מספיק?
כי כנראה שלא באמת מספיק לך [u]שאולי יביא פרח קטן ,יכתוב משהו ,יפנק בצורה שונה_, אלא שאת _רוצה בשנה הבאה הפתעה[/u]
אז לפני שמדברים על מה רוצים שיהיה, ממליצה לך להחליט עם עצמך מה את רוצה, מתוך הבנה שתיאלצי להתפשר.

אצלנו היה סיפור דומה כשרק הכרנו. אני ציפיתי שהוא יבין שאם אני הולכת לבדיקות רפואיות רציניות, הוא יציע להתלוות אלי. נורא נעלבתי שהוא לא הציע. כשאמרתי לו את זה, הוא ענה שהיות שהוא לא היה מעלה על דעתו לבקש שיבואו איתו, הוא בחיים לא יציע לי. אם אני אם אני רוצה שיתלווה אלי, עלי לבקש. זה נפתר פה, כי הוא נתן לי כלי לקבל ממנו את מה שאני רוצה.

הרשי לי קודם לפתוח ולהגיד מזל טוב ויומולדת שמח!!
אני יושבת פה יום לפני יום הולדתי וקוראת את מחשבותי שלי בדיוק עולות מן הכתוב פה. כל שנה ביומולדת שלו אני עושה לו משהו ממש שווה, גרנדיוזי אפילו, וכל שנה ביומולדת שלי אנחנו מקסימום יוצאים בערב עם חברים או משהו. ואז הוא מרגיש אשם על זה שהוא לא עשה כלום וכמה ימים אחרי היומולדת הולך וקונה לי מתנה. וכל שנה יש גם איזה סיבה טובה ללמה לא יצא לפועל שום דבר (אין כסף, היינו בעבודה, נופל על החג וכו' וכו') אבל משום מה כל האילוצים האלו אף פעם לא מונעים ממני להשקיע ולעשות משהו מיוחד (כי גם אם אין כסף אפשר לצאת לפיקניק או טיול בטבע עם חברים, וגם אם עובדים אפשר להפתיע בבוקר עם ארוחת בוקר במיטה ובערב להביא חברים לעשות הפתעה וכו'). ואני לא יודעת אם זה בגלל שאני כזו שמשקיעה יותר בדברים הגדולים או בגלל שהוא כזה מפונק ורגיל שעושים דברים בשבילו, אבל לא תמיד זוכר בזמן או יודע איך לעשות גם בשבילי. הקטע הוא שכשהוא כן עושה (והוא כן עושה דברים קטנים שמראים שהוא שם לב) הוא עושה את זה ממש טוב, וממש יודע להבין אותי ולדעת מה אני רוצה, אז מרגיז אותי שאני יודעת שהוא מסוגל לזה, ואני יודעת שהוא לא שכח, ולפעמים נראה שפשוט מתוך עצלנות או נוחות הוא מזניח.
השנה יש גם דילמה של כסף (שאין...) וגם הוא עובד כל היום, אבל קבענו עם חבר שיש לו היום יומולדת שנצא הערב ביחד... אני לא רוצה לצפות ליותר מזה כי אני יודעת שאני סתם יתאכזב, וגם אין סיבה שבילוי טוב עם חברים בערב היומולדת לא יהיה מספיק, אבל בכל זאת יהיה ממש נחמד אם הוא יעשה עוד משהו, סתם לתת לי להרגיש מיוחדת...
[po]אמא לתמרה[/po] - אני מתנצלת על השימוש בדף שלך כבמה לדילמה הזהה שלי... אין לי עצות, רק חיבוקים ותמיכה... (())

[po]אמא לתמרה[/po], גם אצלנו לא מי יודע מה חגגו ואני גם היום לא אוהבת שעושים עניין מהיומולדת שלי, אבל נשמע לי לא נעים (חוסר) היחס שלו לבקשה שלך, בלי קשר שיש לזה קשר ליומולדת...
נותן תחושה מתסכלת של התעלמות או "דווקא".
אצלי זה קרה עם בן זוגי לגבי נושאים אחרים לגמרי, אבל אותו דפוס - "כל פעם אותה שיחה וכל פעם אכזבה". וגם לגבי דברים שאפשר להגיד "מה הבעיה? זה לא כל-כך הרבה לבקש!"
וזה היה משגע לי את השכל.
הרבה עבודה על תקשורת מילולית בעזרת הספר "לבסוף מוצאים אהבה" אצלנו עשתה נפלאות.
@}

לא יודעת, (())

אני מציעה רק לנסות להתבונן ולשים לב כשזה קורה. כשאת מצפה שיבינו אותך בלי שתסבירי.
זה יכול להיות ברגע שמציף אותך התסכול מזה, או הכעס, או חוסר האונים או הבדידות. כשזה קורה, אל תבטלי את זה, אל תתחמקי מזה, רק היי כנה עם עצמך ותגידי "הנה, זה קורה לי [b]עכשיו[/b]." זה הכל.

זה לא אומר לקחת על זה אחריות, או לנסות לשנות את זה, רק לשים לב. בלי עומס.
@}

_אני ממש לא "קונה" את כל העניין של זכותו לסרב, ואולי זה מהבית, ולכך הוא רגיל ושאר בולשיטים.
יש הרבה בתים שלא מדברים בהם על סקס, האם זה אומר שמי שגדל בהם נמנע מהם?_
ג'ינג'ית, את באמת משווה בין צורך ביולוגי קיומי הכרחי להמשך קיום המין לבין תופעה תרבותית מהדורות האחרונים?

אני יכולה לייצג את הבעלים בדף הזה, גדלתי בבית שאף פעם לא חגגו יום הולדת, הזכירו אותו, נתנו מתנה, אבל בלי חברים, בלי מסיבות בלי הפתעות, עם מתנה אחת סולידית ועשר דקות של תשומת לב, אכשהו גדלתי וליום הולדת אין כמעט שום משמעות בעיני, כשאני ואהובי התחלנו את חיינו יחד כל שנה הוא נעלב מההתעלמות שלי מיום הולדתו, המקסימום שעשיתי זה להגיד מזל טוב ולחבק, בלי מתנות וכלום והוא ניסה בהתחלה לעשות לי מסיבת הפתעה, כשגיליתי את זה, בהתחלה התרגזתי ורציתי שיבטל, אבל בסוף התרציתי והלכתי על זה, אחרי כמה שנים כאלה שבהן הוא השקיע בי ואני התעלמתי מיום הולדתו הוא אמר שאולי הכי טוב לשחרר את כל עיניין היום הולדת ובשנים הבאות רק אמרנו מזל טוב וחיבקנו, אבל........השנה פתאום נמאס לי מהפשטות הזאת והחלטתי שאני רוצה שכל יום הולדת , מי מאיתנו שיום ההולדת שלו יחליט מה הוא רוצה לעשות, לצאת עם בן הזוג לארוחה, לעשות פיקניק עם הילדים על גבעה ירוקה, ללכת לסרט, מסיבה בבית עם חברים, יום ספא מפנק וכ"ו וכך אני אתן לעצמי ביום הולדתי את המתנה המושלמת כי אני אחליט מה שבא לי, מה שהכי הייתי רוצה באותו רגע ובן זוגי פשוט ימלא את זה בשימחה, וההפך כמובן, מן יום כזה למשאלה שמתגשמת.
אני מקווה שהדברים שכתבתי עזרו במשהו.

[u]לא יודעת אם משמעותי לדף.[/u]
משמעותי, משמעותי.
זה נוגע לרבים מאיתנו. תמשיכי אם בא לך.
(())

[u]להבין שיכול להיות שלא הבינו אותנו מספיק ולא ניחשו אותנו מספיק בתור תינוקות.[/u]
מאוד סביר.. לא זוכרת מהינקות אלא מגילאים יותר מאוחרים.

האמת, ניצן, היה לי מוזר שאת כותבת שאני מקווה שתצליחי לנחש אותי, כי מבחינתי כתבתי את מה שהרגשתי...לא ציפיתי לניחושים, ביטאתי את מ שהרגשתי... ואז את באה ואומרת לי, זה לא מספיק ברור. ואז אני כותבת שוב, מסתכלת לתוכי, מבינה קצת טוב יותר וכותבת קצת ברור יותר, ואז את אומרת לי, זה עדיין לא מספיק ברור.
ואני חשבתי שעשיתי כאן צעד קדימה ב [b]הבנה שלי עצמי[/b] , ו - מה, זה עדיין לא מובן? מה, אני כל כך לא מובנת?? והי, אני עשיתי פה מאמץ!

התהליך הזה שעברתי איתך בכמה הודעות האלה גורם לי לחשוב, עד כמה קשה לי [b]להבין בעצמי את מה שקורה לי[/b], ואם ללכת עם מה שאמרת על צרכים שלא סופקו, אני חושבת שאמא שלי בכלל לא הבינה מה אני צריכה ולא יכלה לתת לי להבין מה אני צריכה ומה אני מרגישה
(את זה אני אומרת כאדם בוגר שמתבוננת על אמא שלה ורואה אותה כאדם, עם הקשיים שלה. גם היא לא ידעה להבין את עצמה)
ועד היום פשוט קשה לי להבין, מה אני מרגישה, מה אני צריכה, וכמובן לבטא את זה. לבקש את זה.

אני חושבת שזה לא המקום להמשיך את הדיון הזה, שהוא משמעותי לי, אבל לא יודעת אם משמעותי לדף.

וניצן, תודה!

[po]אמא לתמרה[/po], לפי מה שאת מתארת, תשומת לב ביום ההולדת ממש איננה הבעיה שלכם. היא רק מעצימה ומדגישה בעיה אחרת שיש לכם.
אם הכל היה מצויין והיית מרגישה מוערכת ונאהבת כל השנה, אז יום ההולדת היה עניין טכני פשוט ופתיר. אבל מכיוון שאת לא חשה כך, שום פתרון שנעלה לא יפתור לך את הבעיה.
אם אכפת לו, ורק שונה ממך בענייני יום הולדת, ניחא. מוצאים פתרונות במקומות אחרים. בן הזוג לא צריך להיות שם לתת מענה לכל הצרכים שלנו, וזה בסדר שאת תשומת הלב ביום ההולדת שלך (שאת מרגישה זקוקה לה, זה בכלל לא משנה אם מישהו אחר לא) יעניק (או תעניק, או יעניקו) מישהו אחר. היית מחליקה לו את זה בקלות.
אבל אם את מרגישה שלא אכפת לו, הבעיה עמוקה בהרבה. ופתרונותיה אחרים לגמרי.

אני מקווה שברור, מחזקת אותך.
ושיהיה הרבה מזל טוב, כך או כך.
@}

האם את מרגישה כי מגיע לך וכי את ראויה בעיניי עצמך? אילו היה עלייך לארגן לעצמך יום הולדת, איזה תוכן היית יוצקת שם?
יש לנו את האפשרות לבחור להעלב ולהפגע או לשמוח ולשנות.
תפרגני לעצמך את המתנה שאת רוצה ותהני.
שיהיה לך הרבה מזל והרבה טוב.

ג'ינג'ית זו בדיוק הבריחה שהוא רוצה שאני אספק לו ואני לא מוכנה .
כששוחחנו המשפט הראשון היה אני לא רוצה שתעשי לי כלום - הפיתרון הקל את מבינה ואני פשוט לא רוצה להגיע לכך.
במהלך השנה אנחנו לא חוגגים כלום אז לפחות הפעם הזו -טוב הוא הגיע אמשיך מחר

בנות יקרות תודה על ההתייחסות ..בעקבות הקריאה נפתחו הברזים וטיפטפתי..
אני בחורה צנועה שלא דורשת הרים וגבעות ,מחפשת את תשומת הלב הקטנה שכל השנה לא ממש קיימת (שיגרת עבודה, ילדה )
[po]לא יודעת[/po] כאילו מדברת מגרוני ,אני מחפשת אצלו אותי ,ולו לשעה אחת, קצת חשבתי על האהובה שלי (ובמיוחד היום ביום חגה)וזה לא קיים .
אני לא טיפוס ש "מחשבן" ,וכן כשעצוב לו ,בימי הולדת וסתם כך אני מעניקה ..(בין אם זו מילה ,חיבוק, נשיקה ,ספר בסגנון שלו או סתם סרט בדי וי די)
מעניקה..
אני חושבת שזו תמצית המועקה ..

חזרנו מחברים לפני שעה ובמהלך אחת מהשיחות נודע לו שיש חנות שמוכרת ספרים בהנחות גדולות (בעלי תולעת ספרים )בכל מקרה הוא נעלם ,אני נשארתי עם הילדה וכשהוא חזר היו באמתחתו שני ספרים בשבילו .
בארוחה אצליהם הוא גם נזכר לספר לי שחיפש ספרים לילדה .
בעלי בכלל לא חשב עלי -(אני חובבת אומנות ובטוחה שיכול היה לפחות לחפש) אבל ,לא,הוא לא חשב עלי וזה מה שמביא אותי לדמעות כל פעם מחדש אוף..
למען ההגינות אני מוכרחה לציין שהוא חבר מאוד טוב שלי ידיד לדרך חדשה ואני שמחה שנשמותינו נפגשו בגלגול זה.

מצד אחד רוצה להרגיש שעושים למעני, מפתיעים אותי ורוצים לשמח אותי. מצד שני פוחדת, כי מה זה אומר אם לא יתנו לי את ההרגשה הזו?
האם זה מעיד שכנראה אני בזוגיות פחות טובה משל האחרים?
שכנראה אין מי שאוהב אותי בעולם הזה?
שאני לא ממש שווה ונחשבת בעיני מישהו.. וכו' וכו'....

ביום ההולדת האחרון שלי הצלחתי להנמיך ציפיות. ביקשתי מבן הזוג להכין עוגה שבחרתי, קבענו שנלך למסעדה יחד, והיה ממש אחל'ה. הייתי ממש גאה בעצמי.

בכל פעם שזייפתי עם השחרור שלי, היתה צרימה בצורת כעס או אכזבה. לא הבנתי למה למרות כל הרצון שלי לשחרר ציפיות בכל זאת הגעתי למקומות של אכזבה...

השבוע בדיוק אני וזוגי שוחחנו והעלינו גם את העניין הזה של יום ההולדת, ועלתה בי ההתחלה של הבנה שבעצם, זה כמו שפתחתי ואמרתי: [u]יש הרבה עניין של שליטה וחוסר ביטחון[/u]
והרבה עבודה...לפניי... איזה כיף.

אחת - את צודקת לגמרי. הבקשה שלך היא הכי טבעית ונדרשת בזוגיות ובכלל ממישהו שאמור להיות לו אכפת ממך.
אני ממש לא "קונה" את כל העניין של זכותו לסרב, ואולי זה מהבית, ולכך הוא רגיל ושאר בולשיטים.
יש הרבה בתים שלא מדברים בהם על סקס, האם זה אומר שמי שגדל בהם נמנע מהם?
לא נראה שאת דורשת משהו גרנדיוזי כשהוא מצידו אדם מאופק מסתפק בפתק או פרחים. את לא מבקשת ממנו להיות דרמטי בזמן שהוא לא. את מבקשת מינימום של אכפתיות והפגנת חיבה ליום הנחמד הזה.
את מבקשת חיב, לא יותר.
זה נשמע מרגיז שאחרי מספיק שנים - הוא לא מצליח לעשות משהו בעניין - גם אם זה משהו שנועד לשמח אותך ולא "בא לו טבעי". (סליחה, כן אם נחזור לסקס, יש הרבה דברים לא הכי טבעיים שמתרחשים בין הסדינים, לא תמיד כי זה הכי נכון לך או לו בעולם באותו הרגע, אלא כי אפשר ללכת לקראת...).
יש לו תזכורת בנייד? שיזכיר לעצמו גם להתקשר לזר פור יו ולשלוח לך משהו.
האמת? אני הייתי מתעלמת טוטלית מיום ההולדת הבאה שלו ( לא הכי "בוגר" אבל יעיל במחוזותינו). נראה אותו מקבל מזל טובים מחבר וחצי בעבודה מההורים והאחים - אבל לא מילה אחת ממך. בלי תוכחה, בלי כלום. בלי להזכיר. יום הולדת נראית לו הרי עניין של מה בכך, אז אפשר לזרום לכיוון שלו ותראי מה קורה לאחר מכן. הייתי מוסיפה בלי לומר כלום בחג האהבה ובלי לומר כלום בחגים. תנסי ככה כמה חודשים - נראה מה ייצא מזה.

<ג'ינג'ית מאמינה שלשקף את המציאות לפעמים עוזר פי מיליון מהרבה הבנות חד צדדיות של "המצב">

מהתמודדות שלי בעניין הבנתי לאחרונה שיש הרבה עניין של שליטה וחוסר ביטחון.
אמשיך תיכף

[u]ימי הולדת לא נהוג לחגוג בכל המשפחות. נראה לי שדווקא ישראלים שורשיים מהדור הישן בלי השפעות אמריקניזציה לא עושים מזה ביג דיל. אומרים מזל טוב ועוברים הלאה.[/u]
אני בדיוק משם (-:
וממש לא אוהבת לעשות עניין מהיומולדת.
מאוד לא רוצה מסיבות.
חשובה לי מחווה קטנה מהבנזוג ביום הזה.
ומעדיפה שהיא לא תהיה [u]חגיגת המתנות/עוגה/בלונים[/u]
אלא אולי זר פרחים, או אפילו ציור שצייר או שיר שכתב.
משהו שיראה שהוא יודע שזה חשוב לי ושהוא חוגג איתי.

ימי הולדת לא נהוג לחגוג בכל המשפחות. נראה לי שדווקא ישראלים שורשיים מהדור הישן בלי השפעות אמריקניזציה לא עושים מזה ביג דיל. אומרים מזל טוב ועוברים הלאה. חגיגת המתנות/עוגה/בלונים באה יד ביד עם הצריכה. השאלה היא אם זה המצב - אולי זה בא מהבית שלו, אולי הוא גדל בלי ביג דיל מימי הולדת, אבל נותן תשומת לב בדרכו וגם בהזדמנויות אחרות.

[url=http://jnul.huji.ac.il/dl/music/wilensky/songs/04/]תפילת יום הולדת[/url]

לא יודעת, אני בכוונה קצת מציקה לך. סליחה... (())
אני חושבת שאת קצת מצפה ממני להבין אותך טוב מבלי שתסבירי את עצמך עד הסוף. שאת מקווה שאני אצליח לנחש אותך...
אז אמנם יש הבדל בין זרה ברשת ובין בן הזוג, אבל לא נפקדת מזה גם האחריות שלנו, הצד שלנו בעניין.

"שחררי ציפיות" זו אולי הנחיה כללית מדי בהקשר הזה. מה שלי נראה חשוב יותר זה להבין שיכול להיות שלא הבינו אותנו מספיק ולא ניחשו אותנו מספיק בתור תינוקות. שאז אמהותינו מצופות היו להבין אותנו בלי מילים. להניק לפי סימנים קטנים של רעב ולא לפי שעון (זה הסיפור האישי שלי.. שתביני. אני לא ממציאה פה.) ועוד שלל דוגמאות. כשצרכים בסיסיים לא נענים בגיל צעיר, הם עשויים להפוך לבורות רגשיים בבגרות.
רק מדגישה שאני לא חושבת על זה במונחים פרויידיאניים בכלל, ממש בצורה מכניסטית. מבנים במוח ובגוף שמצפים למהלך של פעולה-תגובה ובמקום זה מקבלים גירוי תמידי אחר. נוצרים מסלולים "עוקפים" שככל שאנחנו יותר מתרגלים אותם, ככה אנחנו יותר תלויים בהם לקיומנו. אז אמנם מתנות זו קפיצת דרך גדולה, אבל הצורך שינחשו אותי, שיבינו אותי בלי שאתקשר בשפה מסויימת, אלא בשפת ניחושים שכזו ("אבל אמרתי שהסוודר הזה ממש מגניב! איך הוא לא הבין שזה מה שאני רוצה?" או "אבל אמרתי לו שאני אוהבת פרחים. אפילו רמזתי שיש לי יום הולדת בשבוע הבא...") זו קפיצה פחות גדולה.

אני רק רוצה לקרוא לילד בשמו. זה הכל.
אני חושבת שאת לא רוצה פרח, או מחווה. את רוצה שיבינו אותך. שיבינו אותך אינטואיטיבית, אימהית, באופן מכיל ומחבק וכל יודע, בלי מילים, בלי להגיד בדיוק מה את רוצה. בשדרים.

זה עומס [b]הרבה הרבה הרבה[/b] יותר מדי גדול על איש אחד, שכנראה בסה"כ אוהב אותך ורוצה לחיות איתך, ולא בלתי סביר שבא עם התיקים שלו מהבית שלו...
(מתחברות? אני יודעת שאני כן. ולקח לי זמן להבין את זה ולהפנים את זה. כולנו באותה הסירה פה. @} בואנה, אם טעיתי בענק והבאתי פה ערימה של בלגאנים שלי עצמי, אז סליחה ולבריאות לי! :-))

אני השנה פתרתי את הבעיה,
אחרי שנים של - אפילו לא מזל טוב- כשבערב היומולדת, שנה אחר שנה, אני מתרסקת עליו כולי נעלבת ופגועה,
השנה, לא יודעת למה ואייך, איזה שבועיים לפני היומולדת, בסתם שיחה בבית עם הילדים אמרתי לו-
השנה ביומולדת, אני רוצה שכל היום יגידו לי מזל טוב.
זה יצא ממקום כל כך אמיתי וכל כך תמים שהוא התפוצץ מצחוק אבל הבהרתי שאני רצינית.

ואז הגיע היום הגדול ולי לשם שינוי בכלל לא היה אכפת,
על הבקר קיבלתי נשיקה ענקית ומזל טוב
ובצהריים קבלתי זר פרחים ענק ומתנה
וברכה מושקעת שהוא כתב, כמו פעם כשעוד היינו כותבים אחד לשני בדם ליבנו :-)
ומאה פעם מזל טובים (זה כבר היה מצחיק אבל מאד כייף)
ובערב, מה את יודעת...עשו לי אפילו מסיבה!

אולי באמת צריך לפתוח איזו דלת קטנה ומשם כבר דברים יקרו.
בכל אופן מזל טוב שיהיה לך!

ניצן, קשה לי לדייק יותר, הדבר שעולה לי בראש - מה שחשוב לי זה לדעת שהוא [b]רואה אותי[/b], מסתכל עליי, שומע דברים שאני אומרת לו ביום יום - איזה מוזיקה אני אוהבת, מסתכל על מה אני לובשת וחושב מה חסר לי וישמח אותי, יודע מה תחומי העניין שלי וקונה לי ספר מתאים, יודע איך אני אוהבת לבלות ומפתיע אותי בבילוי כזה.
לדעת שהוא רואה מי אני, מה נחוץ לי, מה משמח אותי. זה מה שחשוב לי. האם אני ברורה? האם אני מדוייקת? האם זו האמת הפנימית או שיש משהו עמוק יותר? אני מוכנה לעוד שאלות ולנסות לסחוט מעצמי עוד הבנות...
(דווקא בן זוגי מסוגל לדברים האלה, הוא עשה הרבה הפתעות יפות, שביטאו את מה שכתבתי כאן למעלה, במשך הזמן שאנחנו ביחד, ולכן הפישול שלו ביומולדת שלי (האחרון, שהיה לי קשה מאוד בלי קשר אליו) היה כל כך צורם. )

בעקבות משהו שכתבת, עלתה לי מחשבה, אני מזמינה את [po]אמא לתמרה[/po] ואת שאר הנשים המאוכזבות לענות.
ניצן, כתבת [u]בכלל, אני מאד נהנית מיום הולדתי, כי אני חוגגת אותו.[/u] . אני מקנאת בנשים/אנשים כאלו. אחותו של בן-זוגי אמרה את זה פעם, ממש מעט אחרי היומולדת הזנוחה שלי, היא סיפרה שביומולדת היא מרגישה איך כל העולם מחייך אליה, ואני כמעט פרצתי בבכי במקום.
כי אני מרגישה ביומולדת יותר חלושה, נזקקת, לא שייכת, יותר מכל יום אחר. אני קצת מגזימה, אבל ככה זה היה השנה, וזה הרושם האחרון שלי. האם אלו שנהנות מהיומולדת שלהן באופן בסיסי, פנימי וראשוני, הן אלו שיכולות לקבל התעלמות של בן זוגן, או לחילופין להזמין ממנו מתנה בלי לעשות מזה עניין, ואילו אלו שמצפות להתייחסות והשמחה שלהן תלויה בה הן אלו שעבורן יום הולדת אינו יום שמח לכשעצמו?

אמא לתמרה, אם אנחנו משתלטות לך כאן על הדף, אפשר להעביר את הדיון לדף אחר (למשל לדף שפתחתי, לעיל).

(אני כנראה לא אהיה בשעות הקרובות ליד המחשב)

יש לי הרגשה שאני מבינה אותך, ועדיין, אני אשמח אם תהיי יותר מדוייקת. מאד חשוב לי להבין אותך במדוייק.
בינתיים לעניינים שהעלית - יש בעיניי הרבה תשומת לב בלבחור מתנה מבין כמה, הוא חושב עלייך כשהוא עושה את זה. אמנם את עושה חלק מהעבודה, אבל יש הרבה תשומת לב ומכוונות אלייך כשהולכים בסופר עם רשימה שאת עשית וקונים את מ שאת ביקשת מתוך מטרה לשמח אותך.
התחושה שלי היא שתשומת לב איננה לב החוסר שאת מדברת עליו. אשמח אם תחדדי. |L|

אני אנסה לנסח (ותודה על כך שזה גורם לי לחשוב ולנסח לעצמי)
הרעיון הוא שהוא יחשוב עלי, כן? שהוא יקדיש [b]תשומת לב[/b] , זו בעיני המטרה של כל העניין הזה, לא לקבל שום דבר מיוחד, אלא לקבל [b]תשומת לב והרגשה שאכפת לו ממני[/b] עד כדי לחשוב מה ישמח אותי. וגם לעשות משהו בכיוון, לא רק לחשוב.
אם אני נותנת לו רשימת דברים, אז 1. הוא לא צריך להקדיש מחשבה 2. זה מרגיש לי כמו סוג של כפיה. זה לא בא מהרצון שלו. מה זה שווה אם זה לא בא מהרצון שלו?

אני מרגישה שלא ניסחתי מספיק טוב, אבל זה בינתיים

לא יודעת, היי.
מה לא ברור? אם תנסחי את האי בהירות אני אשמח לנסות להסביר מה זה נותן בעיניי.

[u]אולי תקלי עליו? חפשי חמישה דברים שעשויים לשמח אותך, ארגני אותם בנוחות שיהיה לו קל, ותני לו לבחור מה לעשות עבורך. זכרי שזכותו לסרב לעניין הזה...[/u]
אני לא יכולה להבין את ההצעות האלו, שקיבלתי גם אני בזמנו. כמה וכמה נשים הציעו אותן, כלומר, יש כאלה שחושבות שהן הגיוניות. ולי זה נשמע כל כך לא הגיוני! כל כך לא עונה על הצורך.
אני מניחה שהוא יודע שמה שהיא רוצה זה מחווה, פרח, משהו כתוב קטן. היא אמרה לו את הדברים.
מה הטעם לבקש הפתעה? זה לא מוציא את כל הטעם מהעניין?
(אבל אמא לתמרה, אם זה יכול לעזור לך אז אני בעד)

[po]מלכוד המתנות הגדול[/po] מתעסק בין היתר בשאלה הזאת. שווה קריאה לדעתי.

[u]איך אני יכולה לעזור לו ולי לפתור את המצב..רוצה בשנה הבאה הפתעה[/u]
אז הפתיעי את עצמך ;-) טוב טוב, אני מבינה, רצית לכתוב "רוצה בשנה הבאה, שהאיש יפתיע אותי, בתאריך מסויים, באמצעות חפץ או מחווה."
אז קודם כל, בעניינים שבינו לבינה, (כמו גם בעניינים שבינה לבין כל אחד אחר...) הייתי נזהרת מלצפות שמישהו יעשה בשבילי דברים, ובפרט דברים שהם לחלוטין מחוץ לאופיו. יש לו קטע עם ימי הולדת? (עניין אישי שלו, ממש אין מה להעלב) הקטע מעיק עליו? (יש מקום לשינוי ולשיפור!) לא מפריע לו בכלל? (אז למה להציק? אם זה עובד, לא נוגעים! ;-)) הוא מתעלם רק משלך? (בעיה שלו איתך, מקום שיש צורך לטפל בו..) ומה הצד שלך בעניין? האם את מפתיעה ומרגשת על אף שאין שום ציפייה ממך לעשות את זה? האם את מצפה ש"יחזיר" לך?

אולי תקלי עליו? חפשי חמישה דברים שעשויים לשמח אותך, ארגני אותם בנוחות שיהיה לו קל, ותני לו לבחור מה לעשות עבורך. זכרי שזכותו לסרב לעניין הזה...
אז את גם תהיי מרוצה (כי זה משהו שרצית) וגם מופתעת (לא ידעת מי מן החמישה מראש) זו יכולה להיות מסעדה טובה שאת רוצה לסעוד איתו בה לאור נרות (ארגני מראש את מספר הטלפון), פיקניק בחוף הים לשניים (ארגני מראש סל פיקניק עם מחצלת וכלים מתאימים, ורשימת קניות שלא יצטרך להתארגן הרבה), תני לו טלפונים של מסז'יסטית למסז' מפנק בבית, בית קולנוע שאת רוצה שיזמין אליו סרט, כמה חברים שיבואו לארוחת ערב (עם רשימת קניות), תני לו כתובת אינטרנט מדוייקת לספר שרצית כבר הרבה זמן להזמין אונליין וכך הלאה.

אני באופן אישי אוהבת חוויות יותר מחפצים. אני גם זוכרת אותן הרבה יותר ולאורך זמן. היה לי עניין במשך כמה שנים לעשות את היהודיה ביומולדת. זו תמיד עונה נפלאה, הרבה מים, נקי ופורח להפליא. אז ארגנתי והלכתי. אם גיליתי שאני מצפה ל"מסיבת הפתעה" אז הייתי טורחת ומזמינה בעצמי את החברים שלי. בכלל, אני מאד נהנית מיום הולדתי, כי אני חוגגת אותו. זה יום חגיגי ואני חוגגת! |יש|
לא מצפה שיחגגו לי.

[po]בעל מזניח[/po]

[u]כל שנה אותה אכזבה קטנה..הצפיה מול התוצאה[/u]
גם אני באותו מצב.
כשראיתי את המשפט, הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה -
אנחנו מצפות. צריך לשחרר את הציפייה.
אבל אני איתך.
אני מבקשת דבר כל כך פעוט וקטן ליום אחד בשנה שחשוב לי
(תשומת לב, אולי פרח או מתנה קטנה),
ככה שהציפייה לא בשמים,
וזה קצת כואב כל שנה מחדש.

עוקבת ומקווה לקבל תובנות יחד איתך

ליבי איתך,

סיפור דומה (לא זהה) בדף שפתחתי [po]לא יודעת מה לעשות[/po]

אני מתכננת לחזור לדף ההוא ולחקור יותר את עניין היום הולדת, למה הוא כל כך עמוס ציפיות ורגשות (אצלי בעיקר, אבל מהתגובות שם גם אצל אחרות)
קראתי עכשיו את הדף ההוא וההתחלה נראית לי מאוד עמוסה ודרמטית, אבל ככה הרגשתי... את נשמעת רגועה יותר מאיך שאני לקחתי את זה קשה (רציתי לשים כאן פרצוף אבל לא ידעתי איזה...)

בכל מקרה אין לי תשובה בשבילך, רק השתתפות והבנה..

ובהצלחה בתהליך שיוביל לשנה הבאה בהפתעה (-:

כל שנה אותה אכזבה קטנה..הצפיה מול התוצאה
אתמולחגגתי את יום הולדתי וכמו בשש שנים האחרונות זה התקבל בשקט יחסי מבן זוגי.
כל שנה אותה שיחה ותחינה שאולי יביא פרח קטן ,יכתוב משהו ,יפנק בצורה שונה -כלום (אתמול למזלו הייתה תזכורת בפלאפון ורק אז הוא צלצל-אע"פ שהוא פגש אותי בבוקר).
עניין השיכחה הוא למעלה ממני מכיוון שאני לא מוצאת סיבות שהן לא פסיכולוגיות למצב שבו הוא נמצא(שתי לילות לפני חגגנו עם משפחתי ואחיי כך שלא נראה לי שמרווח של יומיים יכול ליצור כזאת שיכחה,,)
איך אני יכולה לעזור לו ולי לפתור את המצב..רוצה בשנה הבאה הפתעה